| < אחורה |  הלילה השנים עשר -
מערכה 4, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים מריה ופֶסְטֶה הליצן.
מריה: טוב, קדימה, שים עליך את הגלימה הזאת והזקָן הזה; תן לו להאמין שאתה אדון טוֹפָּז הכומר. מהר. אני אקרא לסר טובּי בינתיים.
יוצאת.
פֶסְטֶה: נו, אני אלבּש את זה, ואתחזה בזה, והלוואי שאני הראשון להִתְחזוֹת בתוך גלימה כזאת. אני לא מספיק שָמֵן כדי למלא את הכְּהוּנה, ומדי גוּץ להיחשב תלמיד חרוּץ; אבל להיות איש ישר ומכניס אורחים זה טוב כמעט כמו להיות איש כבד-ראש ולמדן. השותפים נכנסים.
נכנסים סר טובי ומריה.
סר טובי: אלוהים יברך אותך, אדון כומר.
פֶסְטֶה: בּונוֹס דִיאֶס, סר טובי. כי כמו שאמר ברוב-שכל הנזיר הזקן מפְּרָאג, שלא ראה מימיו עט או דיו, לאחיינית של המלך גוֹרְבּוֹדוּק: "זה שהוא זה, הוא הוא". אז אם אני אדון כומר, אדון כומר הוא אני; כי מה הוא "זה" אם לא "זה" ומה הוא "הוא" אם לא "הוא"?
סר טובי: קדימה אל ההוא, אדון טופז.
פֶסְטֶה: היי שם, מה זה! שקט בבית הכלא!
סר טובי: הממזר מְשחק טוב. יופי של ממזר.
מַלְוֹולְיוֹ (מבפנים): מי קורא שם?
פֶסְטֶה: אדון טופז הכומר, שבא לבקר את מַלְוֹולְיוֹ חולה הרוח.
מַלְוֹולְיוֹ: אדון טופז, אדון טופז, בטובך אדון טופז, לך אל גברתי.
פֶסְטֶה: ד י ב ו ק, צ א! איך שאתה מענה את האיש הזה! אתה לא יכול לדבר על כלום חוץ מגברות?
סר טובי: יפה אמרת, אדון כומר.
מַלְוֹולְיוֹ: אדון טופז, עוד לא נולד בן-אדם שנעשָה לו עוול כזה. אדון טופז בטובך, אל תחשוב שאני מטורף. הם שמו אותי פה בְּחושך זוועה.
פֶסְטֶה: טְפוּ, שטן שֶקר! ואני מדבר אליך בעדינות, כי אני שייך לַמְּתוּנים האלה שמתייחסים אפילו לְמֶלך השדים בדרך-ארץ. אתה אומר שהחדר הוא חשוך?
מַלְוֹולְיוֹ: כמו הגיהינום, אדון טופז.
פֶסְטֶה: הרי יש לו חלונות שקופים כמו בּטוֹן, ואשנבים לכיוון דָרום-צפון זוהרים כמו פֶּחם – ואתה מתלונן שהאור לא חודר?
מַלְוֹולְיוֹ: אני לא מטורף, אדון טופז; אני אומר לך שהחדר חשוך.
פֶסְטֶה: משוגע, אתה שוגֶה! אני אומר שאין חושך לבד מהבּוּרוּת, שבתוכה אתה מקרטע יותר מהמצְרִים בחושך מצרַיים.
מַלְוֹולְיוֹ: אני אומר שהחדר הזה חשוך כמו הבּוּרוּת, גם אם הבּוּרוּת חשוכה כמו הגיהינום; ואני אומר שעוד לא היה איש שהתעללו בו כך. אני לא משוגע יותר ממך. תבחן אותי מיידית, תן לי שאלון.
פֶסְטֶה: מה דעתו של פּיתָגוֹרָס בנוגע לעופות בר?
מַלְוֹולְיוֹ: שהנשמה של סבתֵנוּ עשויה להתגלגל בציפור.
פֶסְטֶה: מה אתה חושב על דעתו?
מַלְוֹולְיוֹ: אני חושב שהנשמה היא דבר נעלה, ואני לא תומך בשום פנים בדעתו.
פֶסְטֶה: הֱייה שלום. הישאר בינתיים בַּחושך. אתה עוד תחזיק בְּדעתו של פיתגורס לפני שאתן לך אישור שְפיוּת, ותפחד להרוג חרטוֹמַן מטומטם פן תחריד את סבתך ממקום מנוחתה. הֱייה שלום.
מַלְוֹולְיוֹ: אדון טופז, אדון טופז!
סר טובי: אדון טופז מבריק שלי!
פֶסְטֶה: שטויות, קטן עלי. זה עוד כלום.
מריה: יכולְתָ לעשות את זה בלי הזקָן והגלימה; הוא ממילא לא רואה אותך.
סר טובי: לך אליו בקול הרגיל שלך, ותודיע לי איך אתה מוצא אותו. הלוואי שנגיד כבר בּרוּך שפְּטרנו מהתעלול הזה. אם ניתן לשחרר אותו בלי סיבוכים, הלוואי-אמן שישוחרר, כי אני עכשיו בְּבוץ כזה עם האחיינית שלי שאני לא יכול להביא את המשחק הזה בְּלב שקט לקו המטרה. (למריה): תקפצי בהזדמנות לחדר שלי.
יוצא, עם מריה.
פֶסְטֶה (שר): היי רוֹבּין, רוֹבּין חוֹמד,
תגיד מה שלום אהובתך.
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה!
פֶסְטֶה (שר): אהובתי קשָה, אבוי.
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה!
פֶסְטֶה (שר): הו אלְלַי, מדוע?
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה, אני קורא לך!
פֶסְטֶה (שר): היא מאוהבת באחֵר –
מי קורא שם?
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה טוב, אתה תִזְכּה מידי בכל טוּב בְּהן צדק, אם תספּק לי נר ועט, דיו ונייר. כשם שאני ג'נטלמן, אני אשיב לך טובה על זה.
פֶסְטֶה: אדון מַלְוֹולְיוֹ?
מַלְוֹולְיוֹ: איי כן, שוטה טוב.
פֶסְטֶה: אוי לי, אדוני, איך-זה אבדת את חמשת החושים כולל העשתונות?
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה, עוד לא היה איש שהתעללו בו ככה לשִמְצה. אני בריא במלוא חושי - ועשתונותי! - ממש כמוך, שוטה.
פֶסְטֶה: מה אתה אומר! אז אתה באמת משוגע, אם יש לך חוש ועשְתוֹן של שוטה.
מַלְוֹולְיוֹ: מיחְסְנוּ אותי פה כמו רהיט ישן: הם מחזיקים אותי בַּחושך, שולחים אלי צִירים, כְּמרים, חמוֹרים, ועושים כל מה שביכולתם לְטַרְטֵר אותי מדעתי.
פֶסְטֶה: תיזהר במה שאתה אומר. הכוהן פה. (כאדון טופז): מַלְוֹולְיוֹ, מַלְוֹולְיוֹ, אתה ממוּלְוָול, אתה מִתְוָולְוֵל, לו ישיבו לך השמיים את שפיותך אמן. השתדל להפּיל על עצמך תנומה, וחדל מבִּלְבּוּלֵי בְּלָה-בְּלָה.
מַלְוֹולְיוֹ: אדון טופז!
פֶסְטֶה (כאדון טופז): אל תשיג ואל תשיחַ אתו, בחור טוב. (כעצמו): מי, אני, אדון? בטח שלא אני, אדון. שאדונַי יברך אותך טוב, אדון טופז טוב. (כאדון טופז): הלוואי אמן. (כעצמו): מכל הלב, מכל הלב.
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה, שוטה, שוטה, אני קורא לך!
פֶסְטֶה: אוי לי, אדוני, סבלנות. מה אתה אומר, אדוני? נותנים לי שטיפה על זה שאני מדבר אתך.
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה טוב, עזור לי, תשיג לי איזה מאור וקצת נייר. אני אומר לך, אני בריא בנפשי כמו כל בן-אדם באיליריה.
פֶסְטֶה: מהפה שלך לאלוהים, אדון, אמן!
מַלְוֹולְיוֹ: בחיי שכן! שוטה טוב, קצת דיו, נייר ואור, ותעביר מה שאני אעלה על הכּתב לגברתי. זה יקדם אותך יותר מכל מכתב שבִּילְדַרְתָ.
פֶסְטֶה: אני אגיש לך סיוע. אבל תגיד לי באמת, אתה לא משוגע באמת? אתה רק מעמיד פנים?
מַלְוֹולְיוֹ: האמן לי שלא. אני אומר לך אמת.
פֶסְטֶה: לא, אני בַּחיים לא אאמין למשוגע עד שאני אראה את המוח שלו. אני אביא לך אור ונייר ודיו.
מַלְוֹולְיוֹ: שוטה, אני אפַצה אותך כפי שטרם פּוציתָ. רוּץ, רוּץ.
פֶסְטֶה (שר): אני כבר מְרַצְרֵץ, אדון,
ועד שתְמַצְמֵץ, אדון,
אשוּב אם רק תקרא לי.
כשרק צריך עזרה
אני זריז נורא,
כמו ג'וקר תיאטרלי
שלא מפסיק לרטון
עם חרב של קַרטון
"מסְיֶה שטן, נִמְאַסְתָ",
ואז כמו משוגע
תוקע שאגה:
"בּיי בּיי, שטן, ובּסְטָה!"
יוצא.
| < אחורה | הלילה השנים עשר -
מערכה 4, תמונה 2 |
קדימה > |