שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים סר טובי, סר אנדרו ופַבּיאן.

סר אנדרו: לא, בחיי, אני לא אשאר אפילו רגע עוד!

סר טובי:   נימוּק, שוֹר-בּר מתוק שלי, נַמֵּק-לי נימוּק-לי.

פַבּיאן:     אתה חייב לִנְמוֹק-לו נימוּק-לו, סר אנדרו.

סר אנדרו:  שמע, אני ראיתי את האחיינית שלך מִתְחמדת לַמשרת של הרוזן יותר משהיא הִתְחמְדָה אלי אי פעם. ראיתי את זה בַּבּוסתן.

סר טובי:   היא ראתה אותך תוך כדי כך, בחור שלי? תגיד לי את זה.

סר אנדרו:  ברור כמו שאני רואה אותך עכשיו.

פַבּיאן:     זאת היתה הוכחת אהבה גדולה שלה כלפיך.

סר אנדרו: חזיר ורעם! אתה עושה ממני חמוֹר?

פַבּיאן:     אני אוכיח לך זאת חד-משמעית, אדוני, בשבועת בית-דין ומעל לכל ספק סביר.

סר טובי:   ואלה היו הליכי משפט גדולים עוד מאז לפני שנוֹח נהיה סָפּן. 

פַבּיאן:     היא היתה נחמדה עם הבחור מול עיניך רק כדי להוציא אותך מהכלים, להעיר את העוז שלך שמתנמנם כמו מַרְמִיטָה, להכניס לך אש בַּלב וגופרית בַּכּבד. היית צריך אז להסתער ולְפְלַרְטֵט, ועם כמה הלצות מצוינות, חמוֹת מהתנוּר, היית צריך לִכְתוֹש את הבחור לְדוֹם-שתיקה. זה מה שנדרש מצדך, וזה מה שפַקְשוֹש-פוּקְשָש. את השַיִש הזה אתה נתת לַזְמן לִשְטוֹף, ועכשיו נִסְחפְתָ בַּגלים לַקוטב הצפוני של העֲרכָת הגברת, שם תהיה תלוי כמו פְּתית שלג על זקָן של הולנדי עד שתִפְדה את עצמך באיזה מעלל מהוּלל, או של עוֹז או של דיפלומטיה.

סר אנדרו: אם כבר, אז עוֹז, כי דיפלומטיה אני שונא. אני מעדיף להיות קיצוני-רָדִי-קַל או קיצוני-רָדִי-קשה, רק לא דיפלומט.

סר טובי:   יופי, אז תִבְנה את עתידך על בְּסיס העוז. תזמין את הבחור של הדוכס לדו-קרב, תִפְצע אותו באחד-עשר מקומות - האחיינית שלי תתרשם מזה! - ותאמין לי, אין צִיר אהבה בעולם שיפָאֵר תהילה של גבר אצל אשה יותר מספורים על העוז שלו.

פַבּיאן:    אין דרך אחרת, סר אנדרו.

סר אנדרו: אחד מכם יסכים למסור לו בשמי הזמנה לדו-קרב?

סר טובי:  לך, כתוב אותה בזרוע נטויה, הֱיה חד-וחזק. לא חשוב עד כמה זה שנוּן, העיקר שזה יהיה רהוּט, ומלא המצאה. תלבּין את פניו בשְחוֹר הַדְיוֹ. אם תכניס שם איזה שלוש פעמים "מר-ילדון" זה יהיה במקום, וכמה שְקָרים שיכולים לשכב בגיליון שלך, אפילו אם הגיליון גדול כמו המזרון הכי גדול בעולם, תכניס אותם. קדימה, לך תעבוד! שיהיה לך בַּדְיוֹ אֶרס נָחָש, גם אם אתה כותב בנוצת אווז, לא משנה – קדימה!

סר אנדרו: איפה אמצא אתכם?

סר טובי:  אנחנו נבוא אליך לקַבִּינָה. קדימה, לַקבינה! מַארְש!

          יוצא סר אנדרו.

פַבּיאן:     זה בן-אָדָמְצ'יק יקר לך, סר טובי.

סר טובי:  אני הייתי יקר בשבילו, חָבֶרִיק, איזה אלפיים-פְּלוּס, פְּלוּס-מינוּס.

פַבּיאן:     נקבל ממנו מכתב שלא נדע מצוּרות... אבל אתה לא תעביר אותו?

סר טובי:   אני צִנְצנת אם לא, ואשלהב את הבחור לענוֹת. לדעתי עֵדֶר שוורים לא יכול לגרור אותם לקרב. מה שנוגע לאנדרו, אם תנתח אותו ותִמְצא שיש לו מספיק דם בשביל לעשות קָריש בְּרֶגל של פִּשְפּש, אני מתנדב לאכול את כל יתר האנטוֹמיה.

פַבּיאן:     והיריב שלו, הבחורון, אין לו בפרצוף מי-יודע-מה חותָם של אכזריות.

          נכנסת מריה.

סר טובי:   תראה הנה הגוזָלית שלי הפָּשוֹשית.

מריה:    אם מתחשק לכם ליפול מהכסא, לעשות במכנסיים וְלפּוצץ ת'שלפּוּחית, בואו אתי. מַלְוֹולְיוֹ הפּוּחלץ נהפך למוּטַץ, עובד אלילים, קוף כופר. כי אין בן-אדם מאמין שמקווה לגאולה אם יְקיים מצוֹות שיאמין בְּטִמְטומים כל כך מוּפְלָצים. הוא בְּגרבּיים צהובים.

סר טובי:   וצְלוּב-סרטים?

מריה:     משהו מזעזע. אבל מוּקפּד כמו פרופסור. עקבתי אחריו כמו רוצח שכיר. הוא מציית לכל פסיק ונקודה של המכתב שזרקתי לו בתור פִּתיון, הפֶּתי. הוא נותן לַפרצוף שלו לְהִתְחייך לְיותר קווים ממה שיש בַּמפּה החדשה עם התוספת של יבשת אוסטרליה. לא ראיתם בחיים דבר-כזה-כמוהו. בקושי התאפקתי לא לִזְרוֹק עליו כל מה שבא ליד. אני בטוחה שגברתי תיתן לו סטירת לֶחי. ואם היא תעשה את זה, הוא יחייך ויקבל את זה בתור מחמאה גדולה.

סר טובי: קדימה קחי אותנו, קחי אותנו לאן שהוא נמצא.

          יוצאים.