שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

נכנסים סבסטיאן ואנטוניו.

 

סבסטיאן: אין לי שום כוונה להטרידך

          מרצוני, אך אם אתה טוען

          שהַטִּרְחָה היא הנאה, אז לא

          אנזוף בך יותר.

אנטוניו:   להישאר מאחוריך לא

          יכולתי. תשוקתי, חדָה יותר

          מחֶרב, דִרְבּנה אותי. לא רק

          מאהבה לראות אותך – אם כי

          רק זו היתה מושכת בן-אדם

          גם למסע ארוך יותר – אלא

          מפּחד מה עלול לקרות לך

          בנדודיך. אתה לא מכיר

          את האזור, הוא יכול להיות לְזָר

          בלי מדריכים ובלי מכּר - אכזר.

          אהבתי יצאה מרצונה,

          בגלל הדאגה, בעקבותיך. 

סבסטיאן: אנטוניו הנדיב שלי, אין לי

          תשובה חוץ מתודָה, ושוב תודָה.

          נכון שעל טובות 

          בדרך כלל יוצאים ידי חובה 

          בסוג תשלום כזה, בזול; אבל

          אילו ההון שלי היה שווה

          לָהוקרה, היית כבר זוכה     

          בעסקה טובה יותר. מה נעשה?

          נלך לראות  את עתיקות העיר?

אנטוניו:  מחר, אדון. כדאי שקודם-כל

           נלך לראות את המגורים שלך.

סבסטיאן:  אני לא עייף, והלילה עוד רחוק. 

          בוא ונשטוף את העיניים קצת

          בַּאתרים ובְפינות החֶמד

          שנחשבים לְגאוָות העיר.

אנטוניו:   לא, אם תסלח לי, אני לא יכול

          להסתובב חופשי מסַכָּנָה

          בַּרחובות פה. בעבָר, בִּקְרב

          יָמִי מול הספינות של הדוכס,

          היה לי איזה חלק, האמת

          חלק כזה שאם מוצאים אותי

          כאן, זה לא יגמר בטוב.

סבסטיאן:                        אתה

          חיסלת לו הרבה מאנשיו, אה?

אנטוניו:   זה לא הגיע לשפיכות דמים,

          אם כי הנסיבות, והסיבות,

          יָכְלוּ בלי קושי להוביל לדם.

          אפשר היה לפתור את זה

          אילו החזרנו כל מה שלקחנו

          מהם, מה שעִירִי אכן עשתה,

          משיקולים מסחריים. אני

          היחידי שלא. זאת הסיבה

          שאם תופסים אותי כאן, אשלם

          ביוקר.

סבסטיאן:       אל תלך גלוי, אם כך.

אנטוניו:  כן, לא כדאי לי. אדוני, תיקח,

          זה הארנק שלי. בַּפּרברים

          הדרומיים תמצא פונדק, "הפּיל",

          כדאי להתאכסן שם. אז אני

          אזמין לנו שם אוכל, ואתה

          לך תעביר זמן, ותזִין קצת את

          השכלתך בְּסיוּרים בַּעיר.

סבסטיאן: למה לי הארנק?

אנטוניו:  אולי פתאום תראה איזה קשקוש

          נחמד שיתחשק לך לִרְכּוֹש.

          ובַתקציב שלך, נדמה לי, אין

          מקום לְבִזבוזים.

סבסטיאן:                 אני אהיה

          נושֵא-ארנק שלך ואעזוב

          אותך איזה שעה.

אנטוניו:                    לַ"פּיל".

סבסטיאן:                               זוֹכֵר.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >