שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנס ולנטין.]

 

וָלֶנְטִין:      אֵיךְ הַשִּׁגְרָה הוֹפֶכֶת לְהֶרְגֵּל!

               מִדְבַּר צְלָלִים זֶה, יְשִׁימוֹן הַיַּעַר,

               קַלִּים לִי מִכָּל עִיר הוֹמָה, סוֹאֶנֶת;

               יוֹשֵׁב לְבַד, נִסְתָּר מֵעֵין אָדָם,

               אֶת מַכְאוֹבֵי הַנֶּפֶשׁ מְכַוֵּן

               לְפִי צְלִיל הַזָּמִיר הַמִּתְלוֹנֵן –

               וּמְקוֹנֵן. הוֹ אַתְּ שֶׁבְּחָזִי

               שׁוֹכֶנֶת, אַל תַּשְׁאִירִי אֶת הַבַּיִת

               שׁוֹמֵם זְמַן רַב כָּל כָּךְ: הוּא יִתְפּוֹרֵר,

               וְהַמִּבְנֶה יִקְרֹס, לְלֹא שָׂרִיד.

               בּוֹאִי, סִילְבִיָּה, הֲקִימִינִי שׁוּב. פֵיָה,

               פִּרְשִׂי כָּנָף עַל נַעֲרֵךְ, בּוֹדֵד הוּא.

            [צעקות מבחוץ.]

                   מָה הַ"הוֹ-הוֹ" שָׁם, מָה רוֹגֵשׁ הַיּוֹם?

               הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, שֶׁרְצוֹנָם

               הוּא חֹק לָהֶם, רוֹדְפִים נַוָּד מִסְכֵּן.

               הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי; אֲבָל קָשֶׁה לִי

               לִשְׁמֹר אוֹתָם מִמַּעֲשֵׂי חָמָס.

               הַצִּדָּה, וָלֶנְטִין; מִי בָּא לְכָאן?

            [מתרחק.

          [נכנסים פרוטאוס, סילביה ויוליה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  שֵׁרוּת זֶה לִכְבוֹדֵךְ גָּמַלְתִּי, גְּבֶרֶת,

               (עַל אַף שֶׁמַּעֲשֵׂי עַבְדֵּךְ בְּטֵלִים

               הֵם בְּעֵינַיִךְ) – לְסַכֵּן נַפְשִׁי

               וּלְהַצִּילֵךְ מִיְּדֵי זֶה שֶׁכִּמְעַט

               חִלֵּל כְּבוֹדֵךְ וְגַם אַהֲבָתֵךְ.

               יְהֵא שְׂכָרִי מַבָּט חָמִים אֶחָד

               בִּלְבַד: שַׁי דַּל מִזֶּה אֵינִי יָכוֹל

               לִדְרֹש. לָבֶטַח לֹא תִּתְּנִי פָּחוֹת.

וָלֶנְטִין [הצִדה]:  זֶה כְּמוֹ חֲלוֹם! אֲנִי רוֹאֶה, שׁוֹמֵעַ:

               הוֹ אַהֲבָה, תְּנִי כּוֹחַ לְהַבְלִיג עוֹד.

סִילְבִיָּה:     הוֹ עֲלוּבָה וְאֻמְלָלָה כָּמוֹנִי!

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, אֻמְלָלָה הָיִית לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי;

               אַךְ בְּבוֹאִי שִׂחֵק לָךְ הַמַּזָּל.

סִילְבִיָּה:     בְּקִרְבָתְךָ אֲנִי בַּת בְּלִי מַזָּל.

יוּלְיָה [הצִדה]:  וְגַם אֲנִי, כְּשֶׁאַתָּה קָרוֹב לָהּ.

סִילְבִיָּה:     אִלּוּ אַרְיֵה רָעֵב לָפַת אוֹתִי,

               מוּטָב הָיִיתִי טֶרֶף לַחַיָּה,

               וְרַק שֶׁלֹּא יַצִּיל אוֹתִי אִישׁ-שֶׁקֶר

               כְּמוֹ פְּרוֹטֵאוּס. שָׁמַיִם יִשְׁפְּטוּ

               כַּמָּה אֹהַב אֶת וָלֶנְטִין; חַיָּיו

               הֵם יְקָרִים לִי כְּמוֹ נַפְשִׁי שֶׁלִּי,

               וְלֹא פָּחוֹת – כִּי אִי-אֶפְשָׁר יוֹתֵר –

               שׂוֹנֵאת אֶת פְּרוֹטֵאוּס, שַׁקְרָן, נִשְׁבָּע

               לַשָּׁוְא; אָז לֵךְ, אַל תְּשַׁדֵּל יוֹתֵר.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵיזֶה סִכּוּן – גַּם עַד פִּי מָוֶת – לֹא

               אֶטֹּל תְּמוּרַת מַבָּט עָנֹג אֶחָד?

               קְלָלָה גְּדוֹלָה הָאַהֲבָה כּוֹתֶבֶת

               כְּשֶׁזּוֹ שֶׁנֶּאֱהֶבֶת לֹא אוֹהֶבֶת.

סִילְבִיָּה:     כְּשֶׁפְּרוֹטֵאוּס לֹא אוֹהֵב כְּשֶׁהוּא אָהוּב.

               חֲזֹר לִקְרֹא אֶת לֵב אַהֲבָתְךָ

               הָרִאשׁוֹנָה, וְהַטּוֹבָה, לֵב יוּלְיָה,

               בִּשְׁמָהּ שִׁסַּעְתָּ אֶת אֱמֶת לִבְּךָ

               לְאֶלֶף נְדָרִים; וְאֶת כֻּלָּם

               דִּרְדַּרְתָּ אֶל הַשֶּׁקֶר, לֶאֱהֹב

               אוֹתִי. כְּבָר לֹא נוֹתְרָה בְּךָ אֱמֶת,

               אוֹ שֶׁמָּא שְׁתַּיִם יֵשׁ לְךָ – וְזֶה

               נוֹרָא מֵאַף אַחַת; מוּטָב בְּלִי כְּלוּם,

               רַק לֹא אֱמֶת בִּלְשׁוֹן רַבִּים: וַדַּאי

               שֶׁזּוֹ אֱמֶת אַחַת יוֹתֵר מִדַּי.

               נָחָשׁ לִידִיד אֱמֶת!

פְּרוֹטֵאוּס:                           מִי מְכַבֵּד

               יָדִיד כְּשֶׁאוֹהֲבִים?

סִילְבִיָּה:                           מִי לֹא? רַק פְּרוֹטֵאוּס.

פְּרוֹטֵאוּס:  אִם רוּחַ עֲדִינָה שֶׁל צוּף מִלִּים

               לֹא תְּרַכֵּךְ אוֹ תְּמוֹסֵס אוֹתָךְ,

               אָז אֶעֱגֹב עָלַיִךְ כְּמוֹ חַיָּל, בְּחֹד

               שֶׁל חֶרֶב, וְאֹהַב אוֹתָךְ

               כְּנֶגֶד טֶבַע אַהֲבָה: בְּאֹנֶס. [אוחז בה]

סִילְבִיָּה:     לֹא!

פְּרוֹטֵאוּס:             תִּכָּנְעִי לִתְשׁוּקָתִי בְּכוֹחַ.

וָלֶנְטִין [צועד קדימה]: שֶׁלֹּא תָּעֵז לָגַעַת בָּהּ, פּוֹשֵׁעַ,

               לֹא רֵעַ אֶלָּא רֹעַ.

פְּרוֹטֵאוּס:                         וָלֶנְטִין!

וָלֶנְטִין:      חָבֵר נָחוּת, בֶּן עֵדֶר, בְּלִי מַצְפּוּן,

               בְּלִי לֵב: כֵּן, זֶה מָה שֶׁנִּקְרָא חָבֵר

               הַיּוֹם. אִישׁ בּוֹגְדָנִי, בֶּאֱמוּנִי

               בָּחַשְׁתָּ; לֹא הָיִיתִי מַאֲמִין

               לוּלֵא רָאִיתִי בְּעֵינַי: שׁוּב לֹא

               אוּכַל לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לִי אַף חָבֵר

               בַּיְּקוּם; אַתָּה הַהוֹכָחָה שֶׁאֵין.

               עַל מִי נִתָּן לִסְמֹךְ, כְּשֶׁיַּד יָמִין

               בּוֹגֶדֶת בֶּחָזֶה בּוֹ נִשְׁבְּעָה?

               עָצוּב לִי, פְּרוֹטֵאוּס, שֶׁלֹּא אוּכַל

               לִבְטֹחַ בְּךָ עוֹד, אֶת הָעוֹלָם

               כֻּלּוֹ עָשִׂיתָ זָר לִי. אֵין עָמֹק

               כַּפֶּצַע הָאִישִׁי; אָח, דּוֹר שֶׁל רֶפֶשׁ,

               כְּשֶׁבֵּין אוֹיְבִים אֵין רַע כְּמוֹ חֲבֵר-נֶפֶשׁ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אַשְׁמָה, בּוּשָׁה, צוֹרְבִים וּמַצְמִיתִים

               אוֹתִי. סְלַח, וָלֶנְטִין: אִם עֶצֶב מְלוֹא

               הַלֵּב דַּי בּוֹ כְּכֹפֶר עַל פְּשָׁעִים,

               אָז פֹּה אַגִּישׁ אוֹתוֹ; אֲנִי סוֹבֵל

               כְּפִי שֶׁחָטָאתִי.

וָלֶנְטִין:                         זֶה שְׂכָרִי: וְשׁוּב

               אֲנִי מַחְשִׁיב אוֹתְךָ כְּאִישׁ יָשָׁר.

               אָדָם שֶׁחֲרָטָה לֹא תְּסַפֵּק

               אוֹתוֹ אֵינוֹ בֶּן אֶרֶץ אוֹ שָׁמַיִם;

               כִּי הֵם שְׂמֵחִים בָּהּ וּמְסֻפָּקִים;

               הַכַּפָּרָה תַּשְׁקִיט חֲרוֹן שְׁחָקִים.

               אַהֲבָתִי פְּשׁוּטָה, חָפְשִׁית, פְּתוּחָה,

               כְּהוֹכָחָה – קַח: סִילְבִיָּה הִיא שֶׁלְּךָ.

יוּלְיָה:        אוֹי לִי! [היא מתעלפת]

פְּרוֹטֵאוּס:                 שִׂים לֵב לַיֶּלֶד.

וָלֶנְטִין:                                      מָה יֵשׁ, יֶלֶד!

               יַלְדּוֹן, אֵיךְ? מָה קָרָה? דַּבֵּר; פְּקַח עַיִן.

יוּלְיָה:        הוֹ אָדוֹן טוֹב, הָאָדוֹן שֶׁלִּי צִוָּה עָלַי לִמְסֹר טַבַּעַת לַגְּבֶרֶת סִילְבִיָּה; מָה שֶׁ – בִּגְלַל רַשְׁלָנוּת שֶׁלִּי – לֹא בֻּצַּע.

פְּרוֹטֵאוּס:  וְיֶלֶד, אֵיפֹה הִיא?

יוּלְיָה:                        הִנֵּה הִיא; פֹּה.

            [נותנת לו את הטבעת.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵיךְ! תֵּן לִרְאוֹת.

               אֶת זֹאת אֲנִי נָתַתִּי אָז לְיוּלְיָה.

יוּלְיָה:        אָח סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, אֵיךְ הִתְבַּלְבַּלְתִּי:

               אֶת זֹאת שָׁלַחְתָּ, אֲדוֹנִי, לְסִילְבִיָּה.

              [מראה טבעת אחרת.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל מֵאֵיפֹה זוֹ לְךָ? נָתַתִּי

               אוֹתָהּ לְיוּלְיָה בְּלֶכְתִּי.

יוּלְיָה:        וְיוּלְיָה בְּעַצְמָהּ נָתְנָה זֹאת לִי,

               וְיוּלְיָה בְּעַצְמָהּ נָשְׂאָה זֹאת הֵנָּה.

           [היא חושפת את עצמה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵיךְ! יוּלְיָה!

יוּלְיָה:        הַבֵּט בְּזוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה מַטְּרַת

               כָּל נְדָרֶיךָ, וְעָמֹק בַּלֵּב

               נָצְרָה אוֹתָם. אָח, כַּמָּה פְּעָמִים

               פִּלַּחְתָּ לוּחַ לֵב בְּחֵץ שֶׁל שֶׁקֶר!

               אֵיךְ לֹא תַּסְמִיק מוּל בֶּגֶד זֶה, הוֹ פְּרוֹטֵאוּס!

               בּוֹשׁ כִּי עָטִיתִי עַל עַצְמִי לְבוּשׁ

               כֹּה לֹא יָאֶה – אִם יֵשׁ בּוּשָׁה בִּכְסוּת

               שֶׁל אַהֲבָה.

               זֶה פְּגָם שֶׁבַּצְּנִיעוּת פָּחוֹת עוֹלֵב:

               נָשִׁים פּוֹשְׁטוֹת צוּרָה, וְגֶבֶר – לֵב.

פְּרוֹטֵאוּס:  גְּבָרִים פּוֹשְׁטִים לֵב? זוֹ אֱמֶת: אָהּ, לוּ

               הָיָה הַגֶּבֶר נֶאֱמָן – הָיָה

               מֻשְׁלָם. טָעוּת אַחַת זוֹ מְמַלֵּאת

               אוֹתוֹ פְּגָמִים; הִיא מְרִיצָה אוֹתוֹ

               בְּכָל הַחֲטָאִים; לֵב הֲפַכְפַּךְ –

               רַק הוּא נִשְׁבָּע, כְּבָר הוּא מַפִּיל בַּפַּח;

               אִם עַיִן נֶאֱמֶנֶת בָּהּ אֶתֵּן,

               מָה חֵן בְּסִילְבִיָּה שֶׁלְּיוּלְיָה אֵין?

וָלֶנְטִין:      בּוֹא, בּוֹאִי; יָד מִכָּל אֶחָד;

               אֶחְתֹּם בְּרִית כֹּה יָפָה בְּרֹב כָּבוֹד.

               רֵעִים כָּאֵלֶּה בַּל יִשְׂנָאוּ עוֹד.

פְּרוֹטֵאוּס:  תְּפִלַּת לִבִּי לָנֶצַח הִתְגַּשְּׁמָה.

יוּלְיָה:        וְגַם שֶׁלִּי.

           [נכנסים פורעי-החוק, הדוכס וטוריו.]

פּוֹרְעֵי-חֹק:                שָׁלָל, שָׁלָל, שָׁלָל!

וָלֶנְטִין:      עֲצֹר, עֲצֹר! זֶה הַדֻּכָּס, מוֹשְׁלִי;

               בָּרוּךְ הַבָּא אֶל גֶּבֶר לֹא בָּרוּךְ,

               גּוֹלֶה וּמְגֹרָשׁ.

דֻּכָּס:                           מַר וָלֶנְטִין!

טוּרְיוֹ:       זֹאת סִילְבִיָּה שָׁם; וְסִילְבִיָּה הִיא שֶׁלִּי.

וָלֶנְטִין:      אָחוֹרָה, טוּרְיוֹ; אוֹ חַבֵּק מוֹתְךָ;

               אַל תִּתְקָרֵב לַטְּוָח שֶׁל זַעֲמִי;

               לְסִילְבִיָּה אַל תִּקְרָא שֶׁלְּךָ. תָּעֵז שׁוּב,

               וּתְנֻדֶּה לָעַד. פֹּה הִיא עוֹמֶדֶת,

               רַק שִׂים עָלֶיהָ יָד; נִרְאֶה אוֹתְךָ

               נוֹשֵׁף אֲוִיר עַל אַהֲבַת לִבִּי.

טוּרְיוֹ:       מַר וָלֶנְטִין, אֲנִי אֵין לִי בָּהּ חֵפֶץ:

               לְדַעֲתִי טִפֵּשׁ מִי שֶׁיְּסַכֵּן

               גּוּפוֹ עַל נַעֲרָה שֶׁלֹּא רוֹצָה בּוֹ.

               אֵין לִי תְּבִיעוֹת עָלֶיהָ, הִיא שֶׁלְּךָ.

דֻּכָּס:         אַתָּה שָׁפָל נָלוֹז כָּפוּל: לִבְנוֹת

               סְבִיבָהּ הָרִים וְגַם גְּבָעוֹת, וְכָךְ

               לִנְטֹש אוֹתָהּ, בִּן-רֶגַע, בִּמְחִי יָד.

               חֵי הַשּׁוֹשֶׁלֶת וּכְבוֹדָהּ, אֲנִי

               מֵרִיעַ, וָלֶנְטִין, לְרוּחֲךָ,

               אַתָּה רָאוּי לְאַהֲבַת מַלְכָּה:

               אָז דַּע, כָּל סִכְסוּכֵי עָבָר אֲנִי

               שׁוֹכֵחַ, מְבַטֵּל כָּל שְׁבִיב טִינָה,

               מֵשִׁיב אוֹתְךָ הַבַּיְתָה, וּמַכְתִּיר

               אוֹתְךָ שֵׁנִית כְּאִישׁ כָּבוֹד יָקָר

               שֶׁאֵין יָרִיב לוֹ. אִי לְכָךְ אַכְרִיז:

               מַר וָלֶנְטִין, אַתָּה אָצִיל, רַם יַחַס,

               אֶת סִילְבִיָּה קַח, בְּדִין אַתָּה רָאוּי לָהּ.

וָלֶנְטִין:      תּוֹדָה, כְּבוֹדוֹ; הַשַּׁי הֵבִיא לִי אֹשֶר.

               עַכְשָׁו אַפְצִיר, לְמַעַן יַלְדָּתְךָ,

               הוֹאֵל לָתֵת לִי רַק עוֹד גְּמוּל אֶחָד.

דֻּכָּס:         לְמַעַנְךָ, מַבְטִיחַ, כָּל דָּבָר.

וָלֶנְטִין:      הַמְּגֹרָשִׁים פֹּה, שֶׁבִּמְחִצָּתָם

               שָׁהִיתִי, הֵם גְּבָרִים מְבֹרָכִים

               בְּמַעֲלוֹת: תִּסְלַח לָהֶם עַל כָּל

               שֶׁעוֹלְלוּ, שִׂים קֵץ לְגָלוּתָם:

               הֵם שָׁבוּ לְמוּטָב, לִבָּם נָכוֹן,

               הֵם יִצְלְחוּ לִפְעָלִים גְּדוֹלִים.

דֻּכָּס:         שִׁכְנַעְתָּ, גַּם לָהֶם וְגַם לְךָ

               אֶמְחַל: נַצֵּל אוֹתָם עַל פִּי עֶרְכָּם.

               בּוֹאוּ, נֵלֵךְ, נִכְלָא כָּל צְלִיל צוֹרֵם

               בַּחֲגִיגוֹת, חֶדְוָה וְהוֹד שֶׁל טֶקֶס.

וָלֶנְטִין:      וּכְשֶׁנִּפְסַע, אָעֵז לוֹמַר דְּבַר-מָה

               שֶׁיַּעֲלֶה בְּךָ חִיּוּךְ, כְּבוֹדוֹ.

               מָה דַּעַתְךָ עַל הַמְּשָׁרֵת הַזֶּה?

דֻּכָּס:         נִרְאֶה לִי, יֵשׁ לַנַּעַר חֵן. מַסְמִיק.

וָלֶנְטִין:      שְׁמַע לִי, אָדוֹן, יוֹתֵר חֵן מִלְּנַעַר.

דֻּכָּס:         לְמָה כַּוָּנָתְךָ בְּזֶה?

וָלֶנְטִין:      בִּרְשׁוּתְךָ, אַגִּיד לְךָ בַּדֶּרֶךְ,

               שֶׁתִּשְׁתּוֹמֵם עַל מָה שֶׁהִתְחוֹלֵל.

               בּוֹא, פְּרוֹטֵאוּס, זֶה עָנְשְׁךָ: לִשְׁמֹעַ

               כֵּיצַד סִפּוּר אַהֲבַתְכֶם נֶחְשַׂף.

               וְאָז, יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ יִהְיֶה

               גַּם שֶׁלָּכֶם, מִשְׁתֶּה אֶחָד, נָוֶה

               אֶחָד, וְאֹשֶר מְשֻׁתָּף אֶחָד.

             [יוֹצְאִים.]