שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >

[נכנסים הדוכס וטוריו.]

 

דֻּכָּס:         עַכְשָׁו, כְּשֶׁוָּלֶנְטִין רָחוֹק מֵעַיִן,

               אַל פַּחַד, טוּרְיוֹ, הִיא תֹּאהַב אוֹתְךָ.

טוּרְיוֹ:       מֵאָז שֶׁהוּא גָּלָה הִיא בָּזָה לִי

               יוֹתֵר, מַעֲלִיבָה וּמִתְנַכֶּרֶת

               עַד שֶׁנּוֹאַשְׁתִּי מִלְּהַשִּׂיג אוֹתָהּ.

דֻּכָּס:         הָאַהֲבָה הַזֹּאת – פִּסְלוֹן שָׁבִיר

               שֶׁל קֶרַח, שֶׁיִּמַּס לְמַיִם תּוֹךְ

               שָׁעָה שֶׁל חֹם, וִיאַבֵּד צוּרָה.

               קְצַת זְמַן יַפְשִׁיר קִפְאוֹן מַחְשְׁבוֹתֶיהָ,

               וּוָלֶנְטִין הָאֶפֶס יִשָּׁכַח.

            [נכנס פרוטאוס]

               אוֹ, פְּרוֹטֵאוּס, סַפֵּר לִי: בֶּן עִירְךָ

               מִלֵּא אֶת הַפְּקֻדָּה שֶׁלִּי? הָלַךְ?

פְּרוֹטֵאוּס:  הָלַךְ, אָדוֹן טוֹב.

דֻּכָּס:         מֵאָז לֶכְתּוֹ בִּתִּי מֻכַּת יָגוֹן.

פְּרוֹטֵאוּס:  קְצַת זְמַן, אָדוֹן, יִקְטֹל אֶת הַיָּגוֹן.

דֻּכָּס:         זֹאת דַּעֲתִי; רַק טוּרְיוֹ לֹא חוֹשֵׁב כָּךְ.

               אֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ, פְּרוֹטֵאוּס;

               עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה רָאוּי לְשֶׁבַח;

               אֲנִי נוֹטֶה לָתֵת בְּךָ אֵמוּן.

פְּרוֹטֵאוּס:  כְּשֶׁלֹּא אֶהֱיֶה מָסוּר לְךָ, כְּבוֹדוֹ,

               שֶׁלֹּא אֶחְיֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ, כְּבוֹדוֹ.

דֻּכָּס:         אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֶשְׂמַח מְאוֹד

               אִם אֲשַׁדֵּךְ אֶת טוּרְיוֹ לְבִתִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי.

דֻּכָּס:         אַתָּה גַּם עֵר, נִדְמֶה לִי, עַד כַּמָּה

               הִיא מִתְנַגֶּדֶת לִרְצוֹנִי בְּתֹקֶף?

פְּרוֹטֵאוּס:  הִיא הִתְנַגְּדָה, כְּשֶׁוָּלֶנְטִין הָיָה פֹּה.

דֻּכָּס:         מֵהַסְּטִיָּה הַזֹּאת הִיא לֹא סוֹטָה.

               אָז מָה עוֹשִׂים כְּדֵי שֶׁהַיַּלְדָּה

               תִּשְׁכַּח אֶת וָלֶנְטִין, תֹּאהַב אֶת טוּרְיוֹ?

פְּרוֹטֵאוּס:  הֲכִי טוֹב לְהַשְׁמִיץ אֶת וָלֶנְטִין,

               שֶׁהוּא כּוֹזֵב, פַּחְדָן, פְּחוּת מַעֲמָד:

               כָּל זֶה מֵעִיר שִׂנְאָה אֵצֶל נָשִׁים.

דֻּכָּס:         אַךְ הִיא תַּחְשֹׁב שֶׁמִּשִּׂנְאָה אוֹמְרִים זֹאת.

פְּרוֹטֵאוּס:  כֵּן, אִם יִטְעַן אֶת זֶה שׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ.

               יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁמִּישֶׁהוּ שֶׁהִיא

               רוֹאָה בְּתוֹר ְחָבֵר שֶׁלּוֹ יֹאמַר זֹאת.

דֻּכַּס:         טוֹב, אָז חוֹבַת הַהַשְׁמָצָה עָלֶיךָ.

פְּרוֹטֵאוּס:  וְזֶה, אָדוֹן, מָאוּס עָלַי מְאוֹד:

               כֵּן, מַטָּלָה כְּבֵדָה לְאִישׁ אָצִיל,

               וּבְיִחוּד כְּנֶגֶד רֵעַ-נֶפֶשׁ.

דֻּכָּס:         שׁוּם הַמְלָצָה שֶׁלְּךָ כְּבָר לֹא תּוֹעִיל לוֹ,

               אַף הַשְׁמָצָה וַדַּאי כְּבָר לֹא תַּזִּיק;

               אָז הַתַּפְקִיד הוּא לֹא שָׁחֹר וְלֹא

               לָבָן – וְעוֹד כְּשֶׁיָּדִיד מַפְצִיר.

פְּרוֹטֵאוּס:  נִצַּחְתָּ, אֲדוֹנִי: וְאִם אוּכַל

               לִזְרֹק בּוֹ רֶפֶשׁ בַּמִּלִּים שֶׁלִּי,

               אַהֲבָתָהּ לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים עוֹד.

               אַךְ בּוֹא נֹאמַר: מִוָּלֶנְטִין נִפְטַרְנוּ;

               זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהִיא תֹּאהַב אֶת טוּרְיוֹ.

טוּרְיוֹ:       אָז כְּשֶׁתַּתִּיר אֶת חוּט אַהֲבָתָהּ

               מִמֶּנּוּ, נָא הַקְפֵּד – פֶּן יִסְתַּבֵּךְ

               וְלֹא יוֹעִיל לְאִישׁ – לִכְרֹךְ אוֹתוֹ

               סְבִיבִי; דְּהַיְנוּ לְהַלֵּל אוֹתִי

               כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה מַכְתִּים אֶת וָלֶנְטִין.

דֻּכָּס:         וְ, פְּרוֹטֵאוּס, אֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ

               שֶׁכֵּן יָדוּעַ לִי, מִוָּלֶנְטִין:

               אַתָּה כְּבָר מְקֻדָּשׁ לָאַהֲבָה,

               אָז אֶת לִבְּךָ לֹא תַּהֲפֹךְ סְתָם כָּךְ.

               הַצַּו הַזֶּה יַתִּיר לְךָ גִּישָׁה

               אֶל סִילְבִיָּה, לְשִׂיחוֹת בְּלִי הַגְבָּלָה.

               הִיא עֲגוּמָה, כְּבֵדָה וּמְדֻכְדֶּכֶת,

               וּלְזֵכֶר יְדִידְךָ, תִּשְׂמַח בְּךָ;

               תָּלוּשׁ אוֹתָהּ בְּחָרִיצוּת לָשׁוֹן

               אֶת וָלֶנְטִין לִשְׂנֹא, אֶת יְדִידִי לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶפְעַל כְּכָל שֶׁבִּיכָלְתִּי. אֲבָל,

               מַר טוּרְיוֹ, אַתָּה לֹא חָרִיף מַסְפִּיק:

               פְּרֹשׂ רֶשֶׁת כְּדֵי לִלְכֹּד אֶת תְּשׁוּקוֹתֶיהָ

               בְּפִיּוּטִים בּוֹכִים, שֶׁכָּל חָרוּז בָּם

               שָׁקוּל אֲבָל שׁוֹפֵעַ נְדָרִים.

דֻּכָּס:         כֵּן, פַּיְטָנוּת נִשְׂגֶּבֶת – יֵשׁ לָהּ כּוֹחַ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֱמֹר שֶׁעַל מִזְבַּח יָפְיָהּ תַּקְרִיב

               אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ, אֶת הֶמְיַת לִבְּךָ.

               כְּתֹב עַד תִּיבַשׁ הַדְּיוֹ; וּבִדְמָעוֹת

               הַרְטֵב אוֹתָהּ שֵׁנִית; תִּיצֹר אֵיזֶה

               חָרוּז נוֹטֵף מֵרֶגֶשׁ לְהַרְאוֹת

               כַּמָּה כֻּלְּךָ אֱמֶת וּמְסִירוּת.

               הֲרֵי אוֹרְפֵאוּס עַל נִבְלוֹ מָתַח

               גִּידֵי מְשׁוֹרְרִים, וּלְמַגָּעוֹ –

               מַגַּע זָהָב – סְלָעִים, פְּלָדָה, נָמַסּוּ,

               וּנְמֵרִים שָׁקְטוּ, לִוְיְתָנִים

               נָטְשׁוּ אֶת הַמְּצוּלוֹת לִרְקֹד עַל חוֹף.

               אַחֲרֵי הַלִּירִיקָה הַמְּקוֹנֶנֶת

               עֲרֹךְ בִּקּוּר בַּלַּיְלָה, עִם תִּזְמֹרֶת,

               מוּל חַלּוֹנָהּ; כְּשֶׁיְּנַגְּנוּ, תִּפְצַח

               בְּשִׁיר בּוֹכִים: דְּמָמָה לֵילִית יָפָה

               לְזֶמֶר קֻבְלָנוֹת עָגוּם-מָתוֹק.

               רַק כָּךְ תִּזְכֶּה בָּהּ, וְאַחֶרֶת – לֹא.

דֻּכָּס:         מִשְׁנָה סְדוּרָה. אוֹהֵב עִם נִסָּיוֹן.

טוּרְיוֹ:       וַאֲיַשֵּׂם אֶת עֲצָתְךָ הַלַּיְלָה:

               בּוֹא, פְּרוֹטֵאוּס מָתוֹק, מַנְחֶה שֶׁלִּי,

               נֵצֵא מִיָּד הָעִירָה לְקַבֵּץ

               כַּמָּה אַנְשֵׁי מִקְצוֹעַ מוּזִיקָלִים.

               יֵשׁ לִי תַּמְלִיל שֶׁל שִׁיר אִתּוֹ נוּכַל

               לָצֵאת לַהַתְקָפָה כַּעֲצָתְךָ.

דֻּכָּס:         קָדִימָה, רַבּוֹתַי!

פְּרוֹטֵאוּס:  נֵשֵׁב אִתְּךָ עוֹד עַד אַחֲרֵי הָאֹכֶל.

               אַחַר כָּךְ נְתַכְנֵן מָתַי וְאֵיךְ.

דֻּכָּס:         קָדִימָה, כְּבָר עַכְשָׁו. פּוֹטֵר אֶתְכֶם.

              [יוצאים.]


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >