שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסות יוליה ולוצ'טה.]

 

יוּלְיָה:        עַכְשָׁו, לְבַד, לוּצֵ'טָה, בּוֹאִי תֹּאמְרִי לִי:

               כְּדַאי לִפֹּל בְּרֶשֶׁת אַהֲבָה?

לוּצֵ'טָה:     לִפֹּל כֵּן, גְּבֶרֶת, רַק לֹא לְפַרְפֵּר.

יוּלְיָה:        מִגְּדוּד הָאֲדוֹנִים אֲשֶׁר יוֹם-יוֹם

               חָגִים סְבִיבִי בְּצִחְצוּחֵי לָשׁוֹן,

               לְמִי מַגִּיעַ שֶׁאֹהַב אוֹתוֹ?

לוּצֵ'טָה:     תַּזְכִּירִי מִי – אַגִּיד אֶת דַּעֲתִי,

               עַל פִּי הַשֵּׂכֶל הָרָדוּד שֶׁלִּי.

יוּלְיָה:        מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת עַל כְּבוֹד אֶגְלָמוּר?

לוּצֵ'טָה:     אַבִּיר הָגוּן, רָהוּט וְאָצִילִי;

               רַק לוּ אֲנִי אַתְּ - לֹא הָיָה שֶלִי.

יוּלְיָה:        מֶרְקַטְיוֹ הֶעָשִׁיר – חֲוִי דֵּעָה?

לוּצֵ'טָה:     הַכֶּסֶף טוֹב; הָאִישִׁיּוּת רָעָה.

יוּלְיָה:        עַל פְּרוֹטֵאוּס הָאָצִיל – תְּנִי שְׁתֵּי מִלִּים.

לוּצֵ'טָה:     אַי, מָה אֲנַחְנוּ, הֶבֶל הֲבָלִים!

יוּלְיָה:        מָה, לָמָּה שְׁמוֹ גּוֹרֵם לָךְ הִתְרַגְּשׁוּת?

לוּצֵ'טָה:     סִלְחִי לִי, גְּבֶרֶת, זֹאת בּוּשָׁה פָּשׁוּט

               שֶׁמִּישֶׁהִי כְּמוֹתִי – שֵׂכֶל נְסֹרֶת –

               תִּמְתַּח עַל אֲדוֹנִים גְּדוֹלִים בִּקֹּרֶת.

יוּלְיָה:        עַל כֻּלָּם כֵּן, עַל פְּרוֹטֵאוּס לֹא? לָמָּה?

לוּצֵ'טָה:     כִּי בֵּין כָּל הַטּוֹבִים הוּא טוֹב פִּי כַּמָּה.

יוּלְיָה:        מָה הַנִּמּוּק שֶׁלָּךְ?

לוּצֵ'טָה:     נִמּוּק? אֵין. רַק נִמּוּק אֶחָד, נָשִׁי:

               כָּךְ הוּא נִרְאֶה לִי כִּי נִרְאֶה לִי כָּךְ.

יוּלְיָה:        אַתְּ מַמְלִיצָה שֶׁאֶת לִבִּי אֶתֵּן לוֹ?

לוּצֵ'טָה:     מִכָּל הַלֵּב. אִם לָאו – הַלֵּב עָלוּב.

יוּלְיָה:        הוּא הַיָּחִיד שֶׁלֹּא חִזֵּר, יוֹדַעַת?

לוּצֵ'טָה:     הוּא הַיָּחִיד אֲשֶׁר אוֹהֵב בְּלַהַט.

יוּלְיָה:        אִם הוּא אִלֵּם, קְטַנָּה הָאַהֲבָה.

לוּצֵ'טָה:     אֵשׁ מְכֻסָּה, זְמַן רַב אֵינָהּ כָּבָה.

יוּלְיָה:        אִם לֹא מַרְאִים לָךְ כְּלוּם, אֵין אַהֲבָה.

לוּצֵ'טָה:     אֵין כְּלוּם בָּאַהֲבָה לְרַאֲוָה.

יוּלְיָה:        חִידָה מָה הוּא חוֹשֵׁב.

לוּצֵ'טָה:     תְּנִי עַיִן בַּמִּכְתָּב. [נותנת לה מכתב]

יוּלְיָה:        "לְיוּלְיָה". אָהּ! מִמִּי?

לוּצֵ'טָה:     הַתֹּכֶן יְגַלֶּה.

יוּלְיָה:        מִי, מִי נָתַן לָךְ, מִי?

לוּצֵ'טָה:     עַבְדּוֹ שֶׁל וָלֶנְטִין; מִפְּרוֹטֵאוּס, נִדְמֶה לִי.

               רָצָה לִמְסֹר אִישִׁית, נִתְקַל בִּי שָׁם בַּדֶּלֶת.

               קִבַּלְתִּי זֹאת בִּשְׁמֵךְ, מָדָאם, וּמִתְנַצֶּלֶת.

יוּלְיָה:        אָהּ, חֵי בְּתוּלַי, זֹאת סַרְסוּרִית בְּחֶסֶד!

               לָתֵת מִסְתּוֹר לְמִכְתְּבֵי פְּרִיצוּת?

               לִלְחֹש, לִזְמֹם כָּךְ נֶגֶד עֲלוּמַי?

               שִׁמְעִי, זֹאת מְשִׂימָה מְאוֹד נִכְבֶּדֶת,

               אִם תְּמַלְּאִי אוֹתָהּ, אָז אֵין כָּמוֹךְ:

               קְחִי אֶת הַדַּף, הַקְפִּידִי שֶׁיֻּחְזַר,

               אַחֶרֶת לֹא כְּדַאי גַּם לָךְ לַחְזֹר.

לוּצֵ'טָה:     גְּמוּל שֶׁל שִׂנְאָה עַל אַהֲבָה? לֹא טוֹב.

יוּלְיָה:        אָז אַתְּ הוֹלֶכֶת?

לוּצֵ'טָה:     שֶׁתּוּכְלִי לַחְשֹׁב.

            [יוצאת, עם המכתב.]

יוּלְיָה:        הָיִיתִי מְעַיֶּנֶת בַּמִּכְתָּב...

               מֵבִישׁ לִקְרֹא לָהּ שׁוּב, וּלְשַׁדֵּל

               אוֹתָהּ לְחֵטְא עָלָיו נָזַפְתִּי בָּהּ.

               טִפְּשָׁה! יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי עַלְמָה,

               וּבְכָל זֹאת לֹא כּוֹפָה עָלַי לִקְרֹא

               אֶת הָאִגֶּרֶת! עֲלָמוֹת מֵרֹב

               צְנִיעוּת אוֹמְרוֹת "לֹא-לֹא" אֲבָל רוֹצוֹת

               שֶׁהַמֵּבִין יָבִין "כֵּן-כֵּן". פוּי פוּי!

               הָאַהֲבָה הַזֹּאת כָּל כָּךְ טִפְּשִׁית,

               וְגַחְמָנִית, הִיא כְּמוֹ תִּינוֹק רַגְזָן:

               סוֹרֵט אֶת הָאוֹמֶנֶת וּמִיָּד

               נִכְלָם, נוֹשֵׁק לַיָּד שֶׁהֶעֱנִישָׁה.

               בְּאֵיזוֹ קַנְטְרָנוּת גֵּרַשְׁתִּי אֶת

               לוּצֵ'טָה, כְּשֶׁהָיִיתִי בְּשִׂמְחָה

               גַּם מְשַׁלֶּמֶת שֶׁתִּהְיֶה פֹּה! אֵיךְ

               לִמַּדְתִּי אֶת הַגַּבּוֹת לִזְעֹף

               כְּשֶׁאֹשֶר בְּלִבִּי פָּעַר חִיּוּךְ.

               עָנְשִׁי יִהְיֶה לִקְרֹא שׁוּב לְלוּצֵ'טָה,

               שֶׁהִיא תִּמְחַל לִי כִּי שָׁגִיתִי קֹדֶם.

               הֶי! הוֹ! לוּצֵ'טָה!

            [נכנסת לוצ'טה.]

לוּצֵ'טָה:                           מָה גְּבִרְתִּי רוֹצָה?

יוּלְיָה:        כְּבָר זְמַן לָאֲרוּחָה?

לוּצֵ'טָה:                          הַלְוַאי אָמֵן,

               תֹּאכְלִי בָּשָׂר בִּמְקוֹם אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת. [שומטת ומרימה את המכתב]

יוּלְיָה:        מָה שָׁם הֵרַמְתְּ לָךְ בִּזְהִירוּת כָּזֹאת?

לוּצֵ'טָה:     כְּלוּם, כְּלוּם.

יוּלְיָה:        אָז לָמָּה הִתְכּוֹפַפְתְּ?

לוּצֵ'טָה:     נְיָר; נָפַל לִי מֵהַיָּד – הֵרַמְתִּי.

יוּלְיָה:        וְהַנְּיָר הַזֶּה הוּא כְּלוּם?

לוּצֵ'טָה:     הוּא לֹא נוֹגֵעַ לִי בִּכְלוּם.

יוּלְיָה:        יַמְתִּין פֹּה, לַנּוֹגֵעַ בַּדָּבָר.

לוּצֵ'טָה:     אֶחָד שֶׁמֵּת לָגַעַת בַּדָּבָר

               שָׁלַח דָּבָר נוֹגֵעַ עַד הַלֵּב.

יוּלְיָה:        אֵיזֶה אָהוּב חָרַז לָךְ חֲרוּזִים.

לוּצֵ'טָה:     כְּדֵי שֶׁאָשִׁיר אוֹתָם לְמַנְגִּינָה.

               תִּתְּנִי לִי תָּו; לִבְחִירָתֵךְ, גְּבִרְתִּי.

יוּלְיָה:        לִכְתָּב כָּזֶה כָּל תָּו הוּא טוֹב; תַּתְאִים

               לָזֶה הַמַּנְגִּינָה שֶׁל "בּוֹאִי, כַּלָּה".

לוּצֵ'טָה:     זֹאת מַנְגִּינָה קַלָּה, וְזֶה – כָּבֵד.

יוּלְיָה:        כָּבֵד? מָה הַמִּשְׁקָל, מָה? כַּמָּה טוֹן?

לוּצֵ'טָה:     מִשְׁקָל וְטוֹן – עָלַיִךְ. רַק תָּשִׁירִי.

יוּלְיָה:        לָמָּה לֹא אַתְּ?

לוּצֵ'טָה:                      לִי זֶה מִדַּי גָּבוֹהַּ.

יוּלְיָה:        תַּרְאִי לִי אֶת הַשִּׁיר. נוּ מָה, שְׁפַנְפֹנֶת?

לוּצֵ'טָה:     נָא לְכַוֵּן כֵּלִים. שָׁלוֹשׁ-אַרְבַּע!...

            [יוליה מכה אותה.]

               טוֹב, הָאֱמֶת – הַלַּחַן לֹא נִרְאֶה לִי.

יוּלְיָה:        לֹא?

לוּצֵ'טָה:             לֹא, גִּיבֶרֶת, הוּא צוֹרֵם קְצָת.

יוּלְיָה:        וְאַתְּ קְצָת מִתְחַצֶּפֶת.

לוּצֵ'טָה:     עַכְשָׁו אַתְּ מְזַיֶּפֶת;

               אַתְּ מַזִּיקָה לִי, זֶה לֹא מוּזִיקָלִי.

               מָה שֶׁחָסֵר לָךְ זֶה טִפָּה הַרְמוֹנְיָה.

יוּלְיָה:        כִּי הַשּׁוֹפָר שֶׁלָּךְ הוּא קָקוֹפוֹנְיָה.

לוּצֵ'טָה:     אֲנִי בֶּ'מֶת שׁוֹפָר לִפְּרוֹטֵאוּס.

יוּלְיָה:        זֶה בְּלִיל שֶׁל בִּלְבּוּלִים. לֹא מִתְיַחֶסֶת.

               פָּשׁוּט דַּיְסָה שֶׁל קְלִישָׁאוֹת קְלוּשׁוֹת. [היא קורעת את המכתב]

               לְכִי כְּבָר; אֶת הַנְּיָרוֹת תַּשְׁאִירִי.

               תַּפְסִיקִי לְפַשְׁפֵּשׁ בָּם לְהַכְעִיס.

לוּצֵ'טָה:     מְשַׂחֶקֶת אֲדִישָׁה, אַךְ הִיא תִּשְׂמַח

               אִם עוֹד מִכְתָּב כָּזֶה יַכְעִיס אוֹתָהּ.

            [יוצאת.]

יוּלְיָה [אוספת את פיסות המכתב]: לֹא, לוּ יַכְעִיס אוֹתִי אוֹתוֹ מִכְתָּב שׁוּב!

               יָדַיִם אֲיֻמּוֹת, לִקְרֹעַ כָּךְ

               מִלִּים שֶׁל אַהֲבָה! צְרָעוֹת רָעוֹת,

               לִינֹק דְּבַשׁ כֹּה מָתוֹק וְלַהֲרֹג

               בְּעֻקְצֵיכֶן אֶת הַדְּבוֹרִים אֲשֶׁר

               יָצְרוּ אוֹתוֹ! כְּעֹנֶשׁ אֲנַשֵּׁק

               כָּל גְּזִיר נְיָר. תִּרְאוּ, כָּתוּב פֹּה "יוּלְיָה

               הַנְּדִיבָה": לֹא, יוּלְיָה הַמִּרְשַׁעַת!

               כְּפוּיַת טוֹבָה, אֶת שְׁמֵךְ – כִּנְקָמָה –

               אַשְׁלִיךְ אֶל רְצָפוֹת פּוֹצְעוֹת, אֶדְרֹךְ

               בְּבוּז עַל גַּאֲוַת לִבֵּךְ. וּפֹה

               כָּתוּב – מָה? "פְּרוֹטֵאוּס, פָּצוּעַ שֶׁל

               הָאַהֲבָה". אָח, שֵׁם מִסְכֵּן, פָּצוּעַ:

               חֵיקִי, כְּמוֹ מִטָּה, יָלִין אוֹתְךָ

               עַד שֶׁהַפֶּצַע יִתְרַפֵּא כָּלִיל;

               וְכָכָה אֲטַפֵּל בּוֹ, בִּנְשִׁיקָה.

               אֲבָל הָיָה רָשׁוּם פֹּה "פְּרוֹטֵאוּס"

               עוֹד פַּעַם-פַּעֲמַיִם: הֵרָגְעִי,

               רוּחַ טוֹבָה, וְאַל תָּעִיפִי אַף

               מִלָּה, עַד שֶׁאֶמְצָא כָּל אוֹת, כָּל פְּסִיק,

               רַק לֹא אֶת שְׁמִי: אוֹתוֹ הַלְוַאי תִּסְחֹף

               אֵיזוֹ סוּפָה לְצוּק טְרָשִׁים, מֵעַל

               פִּי פַּחַת, וְתִזְרֹק אוֹתוֹ מִשָּׁם

               לְיָם קוֹצֵף. אוֹ, הִנֵּה בְּשׁוּרָה

               אַחַת שְׁמוֹ פַּעֲמַיִם: "פְּרוֹטֵאוּס

               הַמְּיַחֵל לַשָּׁוְא", וּ"פְּרוֹטֵאוּס

               הַמִּשְׁתּוֹקֵק – לְיוּלְיָה הַמְּתוּקָה":

               אֶת זֶה אֶקְרַע. לֹא, לֹא, יָפֶה כָּל כָּךְ

               זִוֵּג אֶת שְׁמוֹת קֻבְלְנוֹתָיו לִשְׁמִי.

               אָז אֲקַפֵּל אוֹתָם כָּךְ, זֶה בָּזֶה:

               עַכְשָׁו שֶׁתִּתְנַשְּׁקוּ, וְתִתְחַבְּקוּ,

               תָּרִיבוּ, תַּעֲשׂוּ מָה שֶׁתִּרְצוּ.

            [נכנסת לוצ'טה.]

לוּצֵ'טָה:     גְּבִרְתִּי, אוֹכְלִים; וְאַבָּא מְחַכֶּה.

יוּלְיָה:        אָז בּוֹאִי נֵלֵךְ.

לוּצֵ'טָה:     וְהַנְּיָרוֹת פֹּה? כְּמוֹ הוֹלְכֵי רָכִיל?

יוּלְיָה:        הֵם חֲשׁוּבִים לָךְ – טְלִי אוֹתָם, הָרִימִי.

לוּצֵ'טָה:     כִּמְעַט תָּלִית אוֹתִי עַל שֶׁהֵנַחְתִּי.

               בְּכָל זֹאת, פֹּה הֵם עוֹד יִצְטַנְּנוּ.

            [אוספת את הניירות.]

יוּלְיָה:        אֲנִי רוֹאָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ לֵב רַחוּם.

לוּצֵ'טָה:     אָח, אֵיזוֹ רְאִיָּה! נָא, גַּם אֲנִי

               רוֹאָה: לֹא מְמַצְמֶצֶת, לֹא פּוֹזֶלֶת.

יוּלְיָה:        תּוֹאִילִי כְּבָר לָבוֹא?

                   [יוצאות.]