שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 2, תמונה 7 קדימה >

[נכנסות יוליה ולוצ'טה.]

 

יוּלְיָה:        עֵצָה, לוּצֵ'טָה; חֲמוּדָה, עִזְרִי לִי –

               כִּי אַתְּ הַלּוּחַ שֶׁעָלָיו כְּתוּבָה

               כָּל מַחְשָׁבָה שֶׁלִּי – אַתְּ מֻכְרָחָה

               לוֹמַר לִי, לְהַדְרִיךְ אוֹתִי כֵּיצַד

               אוּכַל בְּלִי לְאַבֵּד כָּבוֹד לָצֵאת

               לִקְרַאת מַסָּע אֶל פְּרוֹטֵאוּס שֶׁלִּי.

לוּצֵ'טָה:     אַי, דֶּרֶךְ מְיַגַּעַת, אֲרֻכָּה.

יוּלְיָה:        צַלְיַן אֱמֶת אָדוּק לֹא מִתְיַגֵּעַ

               לַחְצוֹת בִּצְעָדִים רָפִים אִימְפֶּרְיוֹת;

               אֵיךְ תִּתְיַגֵּעַ זוֹ שֶׁעָפָה עַל

               כַּנְפֵי הָאַהֲבָה, וְעוֹד לִקְרַאת

               יְצוּר שְׁמֵימִי מֻשְׁלָם כְּמוֹ פְּרוֹטֵאוּס?

לוּצֵ'טָה:     עָדִיף שֶׁתִּתְאַפְּקִי עַד שֶׁיַּחְזֹר.

יוּלְיָה:        אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁדְּמוּתוֹ מָזוֹן

               לְנִשְׁמָתִי? חִמְלִי עָלַי, גּוֹוַעַת

               מֵרֹב רָעָב, כְּמֵהָה לְאֹכֶל יוֹם

               וָלֵיל. אִלּוּ הִרְגַּשְׁתְּ בִּפְנִים מַגָּע

               שֶׁל אַהֲבָה, יָדַעְתְּ כִּי לְהַצִּית

               בְּשֶׁלֶג אֵשׁ זֶה קַל מִלְּכַבּוֹת

               בִּשְׁלַל מִלִּים אֶת אֵשׁ הָאַהֲבָה.

לוּצֵ'טָה:     לֹא מִשְׁתַּדֶּלֶת לְכַבּוֹת אֶת אֵשׁ

               הָרְגָשׁוֹת, רַק לְרַסֵּן טִפָּה

               אֶת הַהִשְׁתּוֹלְלוּת, שֶׁהַשְּׂרֵפָה

               לֹא תִּתְפַּשֵּׁט וְתַעֲבֹר כָּל גְּבוּל.

יוּלְיָה:        כְּכָל שֶׁתִּבְלְמִי אוֹתָהּ, תִּבְעַר עוֹד:

               הַנַּחַל אֲשֶׁר שָׁט מַעֲדַנּוֹת,

               שָׂמִים לוֹ סֶכֶר – הוּא מַתְחִיל לִסְעֹר;

               אַךְ אִם אִישׁ לֹא חוֹסֵם אֶת מַסְלוּלוֹ,

               יָשִׁיר עִם חַלּוּקֵי הַנַּחַל שִׁיר

               מָתוֹק, יִשַּׁק מַעֲדַנּוֹת לְכָל

               קְנֵה סוּף שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּמַסָּעוֹ.

               כָּךְ יִתְפַּתֵּל בֵּין נְקִיקִים חָפְשִׁי,

               שׁוֹבָב, עַד לָאוֹקְיָנוֹס הַפִּרְאִי.

               אָז תְּנִי לִי שֶׁאֵלֵךְ, אַל תַּחְסְמִי.

               אֶזְרֹם שְׁלֵוָה כְּמוֹ מֵי נָהָר עָנֹג,

               כָּל צַעַד מְיֻגָּע יִהְיֶה לִי נֹפֶשׁ,

               עַד שֶׁבְּצַעַד אַחֲרוֹן אָבוֹא

               אֶל אֲהוּבִי, לָנוּחַ בְּגַן-עֵדֶן,

               כְּמוֹ נְשָׁמָה בְּרוּכָה אַחֲרֵי תְּלָאוֹת.

לוּצֵ'טָה:     בְּאֵיזֶה מִין לְבוּשׁ תֵּצְאִי לַדֶּרֶךְ?

יוּלְיָה:        לֹא כְּאִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁגְּבָרִים שְׁטוּפֵי

               זִמָּה לֹא יִתְנַפְּלוּ וְיִטָּפְלוּ.

               לוּצֵ'טָה חֲמוּדָה, הַתְקִינִי לִי

               מַלְבּוּשׁ נַעַר שָׁרָת מִבַּיִת טוֹב.

לוּצֵ'טָה:     אָז אַתְּ צְרִיכָה לִגְזֹר אֶת הַשֵּׂעָר.

יוּלְיָה:        לֹא-לֹא, יַלְדָּה, אֶקְלַע אוֹתוֹ אָסוּף,

               עֶשְׂרִים קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת:

               מַרְאֶה מוּזָר שֶׁיַּהֲלֹם בָּחוּר

               בּוֹגֵר מִכְּפִי גִּילִי הָאֲמִתִּי.

לוּצֵ'טָה:     אֵיךְ לְהַתְקִין אֶת מִכְנָסַיִךְ, גְּבֶרֶת?

יוּלְיָה:        זֶה כְּמוֹ לִשְׁאֹל: "אָדוֹן, אֵיזוֹ שִׂמְלָה

               אַתָּה רוֹצֶה, וְאֵיזוֹ קְרִינוֹלִינָה?"

               עֲשִׂי לִי כָּל מִכְנָס שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָךְ.

לוּצֵ'טָה:     אַתְּ תִּצְטָרְכִי מִין כִּיס שָׁם מִקָּדִימָה.

יוּלְיָה:        פוּי, פוּי, לוּצֵ'טָה, זֶה בְּטַעַם רַע.

לוּצֵ'טָה:     מִכְנָס הַיּוֹם, הוּא לֹא שָׁוֶה פְּרוּטָה

               בְּלִי כִּיס פְּרוּטוֹת בַּשֶּׁטַח הַפְּרָטִי.

יוּלְיָה:        לוּצֵ'טָה, תַּעֲשִׂי מָה שֶׁנִּרְאֶה לָךְ

               הוֹלֵם לְגֶבֶר, חֶרֶב וְעַד גֶּרֶב.

               אֲבָל אֵיךְ הָעוֹלָם יִשְׁפֹּט אוֹתִי,

               יַלְדֹּנֶת, עַל מַסָּע פָּזִיז כָּזֶה?

               אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת יְגַנּוּ, יַשְׁמִיצוּ.

לוּצֵ'טָה:     טוֹב, אַל תֵּלְכִי, תִּשָּׁאֲרִי בַּבַּיִת.

יוּלְיָה:        לֹא, זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה.

לוּצֵ'טָה:     אָז תַּעַזְבִי תַּ'הַשְׁמָצוֹת – לְכִי:

               אִם פְּרוֹטֵאוּס יִשְׂמַח כְּשֶׁתָּבוֹאִי,

               אִכְפַּת לָךְ מִי יִכְעַס עַל שֶׁהָלַכְתְּ?

               לִי יֵשׁ חֲשָׁשׁ רַק שֶׁהוּא לֹא יִשְׂמַח.

יוּלְיָה:        מִזֶּה אֵינִי חוֹשֶׁשֶׁת כְּלָל, לוּצֵ'טָה:

               יַם דִּמְעוֹתָיו וְאֶלֶף שְׁבוּעוֹתָיו,

               אוֹתוֹת, מוֹפְתִים שֶׁל אַהֲבָה נִצְחִית,

               הֵם עֲרֻבָּה שֶׁהוּא יָאִיר פָּנָיו לִי.

לוּצֵ'טָה:     כָּל אֵלֶּה מְשָׁרְתֵי גְּבָרִים כּוֹזְבִים.

יוּלְיָה:        זוֹלִים, שֶׁמְּנַצְּלִים אוֹתָם בְּזוֹל;

               אַךְ פְּרוֹטֵאוּס הוּא בֶּן כּוֹכַב אֱמֶת,

               מִלָּה שֶׁלּוֹ הִיא בְּרִית, שְׁבוּעָה הִיא קֹדֶשׁ,

               אַהֲבָתוֹ כֵּנָה, מַחְשְׁבוֹתָיו

               לְלֹא רְבָב, וְדִמְעוֹתָיו שְׁלִיחוֹת

               שֶׁל טֹהַר מִלִּבּוֹ, לִבּוֹ רָחוֹק

               מִשֶּׁקֶר כְּמוֹ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.

לוּצֵ'טָה:     אָמֵן שֶׁיִּסְתַּבֵּר כָּךְ כְּשֶׁתַּגִּיעִי.

יוּלְיָה:        לְמַעֲנִי, אַל תֶּחְטְאִי לוֹ, אַל

               תָּטִילִי דֹּפִי בְּכֵנוּת נַפְשׁוֹ.

               אִם תֹּאהֲבִי אוֹתוֹ, בָּאַהֲבָה

               שֶׁלִּי תִּזְכִּי; בּוֹאִי אִתִּי לַחֶדֶר,

               שָׁם אֲפָרֵט לָךְ כָּל מָה שֶׁנָּחוּץ לִי,

               וּתְצַיְּדִי אוֹתִי לִקְרַאת מַסַּע

               הַכִּסּוּפִים שֶׁלִּי. כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי –

               אַשְׁאִיר לָךְ לְמִשְׁמֶרֶת: אֲדָמוֹת,

               הוֹן, מוֹנִיטִין. רַק, בִּתְמוּרָה, עִזְרִי

               לִי שֶׁאֵצֵא מִכָּאן. אַל תַּעֲנִי;

               קָדִימָה, בּוֹאִי, נִפְעַל; הַסַּבְלָנוּת

               שֶׁלִּי פּוֹקַעַת, כָּל עִכּוּב – עָצוּב.

                   [יוצאות.]


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 2, תמונה 7 קדימה >