שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - קדימה >


הנפשות הפועלות


שני האדונים מוורונה

THE TWO GENTLEMEN OF VERONA

מאת ויליאם שייקספיר

תרגום: דורי פרנס

 

כל הזכויות על תרגום זה שמורות להוצאת "ידיעות אחרונות – ספרי חמד" שבאדיבותה ובהסכמתה הוא מתפרסם באתר זה.

 

הדמויות

דֻּכָּס, אבי סילביה

וָלֶנְטִין, פְּרוֹטֵאוּס, שני האדונים

אַנְטוֹנְיוֹ, אבי פרוטאוס

טוּרְיוֹ, יריב מטופש של ולנטין

אֶגְלָמוּר, סוכן של סילביה בבריחתה

בַּעַל פֻּנְדָּק, שבו משתכנת יוליה

פּוֹרְעֵי חֹק, עם ולנטין

סְפִּיד, משרת של ולנטין

לַנְס, משרת לצני של פרוטאוס

פַּנְטִינוֹ, משרת של אנטוניו

יוּלְיָה, אהובת לבו של פרוטאוס

סִילְבִיָּה, אהובת לבו של ולנטין

לוּצֵ'טָה, בת-לוויה של יוליה

מְשָׁרֵת, הנלווה לדוכס

מוזיקאים


מערכה 1, תמונה 1 -


[נכנסים ולנטין ופרוטאוס]

 

וָלֶנְטִין:       דַּי לְשַׁכְנֵעַ, פְּרוֹטֵאוּס אוֹהֵב;

               לְנֹעַר שֶׁנִּשְׁאַר בַּקֵּן – רֹאשׁ קַשׁ.

               לוּלֵא כָּבְלָה תְּשׁוּקָה אֶת עֲלוּמֶיךָ

               לְזִיו עֵינָהּ שֶׁל הוֹד אֲהוּבָתְךָ,

               הָיִיתִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ: בּוֹא

               אִתִּי לִרְאוֹת פִּלְאֵי עוֹלָם, בִּמְקוֹם

               לִשְׁרֹץ מַשְׁמִים, בַּבַּיִת, וְלִשְׁחֹק

               אֶת נְעוּרֶיךָ בְּעַצְלוּת אֵין חֵפֶץ.

               אֲבָל אִם הִתְאַהַבְתָּ – תְּלַבְלֵב,

               וְהַלְוַאי עָלַי, אִם אֶתְאַהֵב.

פְּרוֹטֵאוּס:   הוֹלֵךְ בְּכָל זֹאת? וָלֶנְטִין מָתוֹק,

               שָׁלוֹם. חֲשֹׁב עַל פְּרוֹטֵאוּס שֶׁלְּךָ

               עִם כָּל שְׂכִיַּת חֶמְדָּה בָּהּ תִּתָּקֵל

               בַּדֶּרֶךְ. אִם מַזָּל יָאִיר לְךָ

               פָּנִים, אַחֵל לִי שֶׁאֶהֱיֶה שֻׁתָּף

               לְאָשְׁרְךָ; וּבְסַכָּנָה (אִם זוֹ

               תַּקִּיף אוֹתְךָ אֵי-פַּעַם) קְרָא "הוֹשַׁע נָא"

               וְאֶתְפַּלֵּל לְמַעַנְךָ. אֶהֱיֶה

               שְׁלִיחַ צִבּוּר פְּרָטִי שֶׁל וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:       תָּשִׁיר תְּפִלָּה מִסֵּפֶר אַהֲבָה?

פְּרוֹטֵאוּס:   אָשִׁיר מִסֵּפֶר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

וָלֶנְטִין:       סִפּוּר רָדוּד עַל עֹמֶק אַהֲבָה,

               מָה? עַל הָעֶלֶם שֶׁבִּתְשׁוּקָתוֹ

               נִסָּה לַחְצוֹת נָהָר – אֲבָל טָבַע?

פְּרוֹטֵאוּס:   סִפּוּר עִם עֹמֶק עַל מַעֲמַקֵּי

               הָאַהֲבָה:  הוּא הִתְאַהֵב מֵרֹאשׁ

               וְעַד כַּף רֶגֶל.

וָלֶנְטִין:                      וְאַתָּה אוֹהֵב

               מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל – אֲבָל צָף.

פְּרוֹטֵאוּס:   לָמָּה לִכְרֹךְ לִי שְׂרוֹךְ?

וָלֶנְטִין:                              כִּי הִשְׂתָּרַכְתָּ –

               וְהִסְתַּבַּכְתָּ.

פְּרוֹטֵאוּס:                 מִי סִבֵּךְ אוֹתִי?

וָלֶנְטִין:       הָאַהֲבָה; בָּהּ בִּגְנִיחוֹת קוֹנִים

               בְּדַל בּוּז; בַּאֲנָחוֹת קוֹרְעוֹת לֵב – רַק

               חִנְחוּן; וְרֶגַע חֲמַקְמַק שֶׁל אֹשֶר

               בַּעֲשָׂרָה לֵילוֹת שֶׁל יֶגַע פֶּרֶךְ;

               אִם מַרְוִיחִים, הָרֶוַח הוּא זָעוּם;

               אִם מַפְסִידִים, אָז מַרְוִיחִים זֵעָה;

               בְּכָל מִקְרֶה – פְּרִי הֶבֶל שֶׁל הַדַּעַת,

               אוֹ דַּעַת הַכְּפוּתָה בְּחֶבֶל הֶבֶל.

פְּרוֹטֵאוּס:   הֱוֵה אוֹמֵר, אִם כָּךְ, אֲנִי אֱוִיל.

וָלֶנְטִין:       לֹא רַק הוֹוֶה אוֹמֵר, גַּם הֶעָתִיד.

פְּרוֹטֵאוּס:   תְּקֹף אֶת הָאַהֲבָה, לָמָּה אוֹתִי?

וָלֶנְטִין:       הִיא הָרוֹדָן שֶׁלְּךָ, וְהִיא רוֹדָה;

               מִי שֶׁמִּשְׁתַּעְבֵּד כָּךְ לְטִפֵּשׁ

               לֹא יְקֻטְלַג בְּתוֹר חָכָם, נִדְמֶה לִי.

פְּרוֹטֵאוּס:   כָּתוּב בְּכָל זֹאת: כְּמוֹ שֶׁבְּנִצָּן

               מָתוֹק תִּשְׁכֹּן תּוֹלַעַת, אַהֲבָה

               שׁוֹכֶנֶת גַּם בַּטּוֹב שֶׁבַּמּוֹחוֹת.

וָלֶנְטִין:       וְגַם כָּתוּב: כְּמוֹ שֶׁרָקָב אוֹכֵל

               נִצָּן בֶּן-יוֹם לִפְנֵי שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ,

               הָאַהֲבָה תִּטְרֹף מוֹחוֹת רַכִּים

               וּצְעִירִים, שׁוֹדֶפֶת אֶת הַשְּׁתִיל,

               שֶׁבַּאֲבִיב יָמָיו דּוֹהֶה, מַצְהִיב,

               וּמְאַבֵּד תִּקְווֹת עָתִיד מוֹרִיק.

               אַךְ מָה לִי לְיַעֵץ לְךָ, חָסִיד

               שׁוֹטֶה שֶׁל הַתְּשׁוּקָה? בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן.

               אָז שׁוּב שָׁלוֹם: אָבִי כְּבָר עַל הַמֵּזַח,

               מַמְתִּין לִרְאוֹת אוֹתִי עַל הַסְּפִינָה.

פְּרוֹטֵאוּס:   אֶקַּח אוֹתְךָ עַד שָׁמָּה, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:       לֹא, פְּרוֹטֵאוּס מָתוֹק; בּוֹא נִפָּרֵד.

               תִּכְתֹּב לִי לְמִילָנוֹ עַל גּוֹרַל

               אַהֲבָתְךָ; וְכָל מָה שֶׁקּוֹרֶה כָּאן

               בְּהֵעָדְרוֹ שֶׁל יְדִידְךָ; וְגַם

               אֲנִי אָצִיף אוֹתְךָ בְּמִכְתָּבִים.

פְּרוֹטֵאוּס:   תִּרְאֶה כָּל טוּב וְאֹשֶר בְּמִילָנוֹ.

וָלֶנְטִינוֹ:     כַּנָּ"ל אַתָּה בַּבַּיִת; אָז שָׁלוֹם.

            [יוצא.]

פְּרוֹטֵאוּס:   הוּא צַד כָּבוֹד; אֲנִי צַד אַהֲבָה;

               הוּא אֶת רֵעָיו עוֹזֵב, שֶׁיִּתְגָּאוּ בּוֹ;

               אֲנִי עוֹזֵב אוֹתִי, רֵעַי, הַכֹּל,

               לְמַעַן אַהֲבָה; אַתְּ, יוּלְיָה, אֶת

               עוֹרִי הָפַכְתְּ; בְּאַשְׁמָתֵךְ אֲנִי

               נוֹטֵשׁ סְפָרִים, מַשְׁחִית זְמַנִּי, יוֹרֵק

               עַל הָעוֹלָם, בָּז לְעֵצוֹת טוֹבוֹת,

               מַתִּישׁ רֹאשׁ וְגַם לֵב בְּמַחְשָׁבוֹת.

            [נכנס ספיד.]

סְפִּיד:      מַר פְּרוֹטֵאוּס, רָאִיתָ אֶת אֲדוֹנִי?

פְּרוֹטֵאוּס:   הוּא כְּבָר עוֹלֶה עַל כֶּבֶשׁ הַסִּפּוּן.

סְפִּיד:       'תְּעָרֵב אִתְּךָ שֶׁהוּא כְּבָר עַל הַכֶּבֶשׁ,

             וְשֶׁאִבַּדְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ כֶּבֶשׂ.

פְּרוֹטֵאוּס:   הַכֶּבֶשׂ לֹא אַחַת אָכֵן תּוֹעֶה,

             כְּשֶׁהָרוֹעֶה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ נִרְאֶה.

סְפִּיד:       מָה אַתָּה טוֹעֵן, שֶׁאֲדוֹנִי רוֹעֶה, וְשֶׁאֲנִי כֶּבֶשׂ?

פְּרוֹטֵאוּס:   זֶה הַטִּעוּן, סְפִּיד.

סְפִּיד:      אִם כָּכָה, כָּל כִּבְשָׂה שֶׁלִּי הִיא גַּם שֶׁלּוֹ, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:   תְּשׁוּבָה טִפְּשִׁית, וּמַתְאִימָה לְכֶבֶשׂ.

סְפִּיד:       עוֹד הוֹכָחָה שֶׁאֲנִי כֶּבֶשׂ!...

פְּרוֹטֵאוּס:   נָכוֹן; וַאֲדוֹנְךָ רוֹעֶה.

סְפִּיד:      לֹא, אֲנִי יָכוֹל לְהַפְרִיךְ אֶת זֶה בְּאֹפֶן לוֹגִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  הַפְרֵךְ, פְרֵח! אֲבָל אֲנִי אוֹכִיחַ זֹאת בְּאֹפֶן קוֹנְטְרָה-לוֹגִי.

סְפִּיד:      הָרוֹעֶה מְחַפֵּשׂ אֶת הַכֶּבֶשׂ, לֹא הַכֶּבֶשׂ מְחַפֵּשׂ אֶת הָרוֹעֶה; אֲבָל אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאָדוֹן שֶׁלִּי, וְהָאָדוֹן שֶׁלִּי לֹא מְחַפֵּשׂ אוֹתִי: מִכָּאן שֶׁאֲנִי לֹא כֶּבֶשׂ.

פְּרוֹטֵאוּס:  הַכֶּבֶשׂ בִּשְׁבִיל מִסְפּוֹא הוֹלֵךְ אַחַר הָרוֹעֶה, הָרוֹעֶה בִּשְׁבִיל מָזוֹן לֹא הוֹלֵךְ אַחַר הַכֶּבֶשׂ; אַתָּה בִּשְׁבִיל תַּשְׁלוּם הוֹלֵךְ אַחַר אֲדוֹנְךָ, אֲדוֹנְךָ בִּשְׁבִיל תַּשְׁלוּם לֹא הוֹלֵךְ אַחֲרֶיךָ: מִכָּאן שֶׁאַתָּה כֵּן כֶּבֶשׂ.

סְפִּיד:      עוֹד הוֹכָחָה אַחַת כָּזֹאת, אֲנִי צוֹעֵק "מָה וְמֶה?"

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל אַתָּה שׁוֹמֵעַ? נָתַתָּ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלִּי לְיוּלְיָה?

סְפִּיד:      כֵּן, אָדוֹן; אֲנִי – הַבֶּן-צֹאן – נָתַתִּי אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלְּךָ לָהּ – הַבַּת-צֹאנָה – וְהִיא – הַבַּת-צֹאנָה – נָתְנָה לִי – הַבֶּן-צֹאן – שׁוּם-כְּלוּם כְּתַשְׁלוּם.

פְּרוֹטֵאוּס:  הָאָחוּ פֹּה צַר מִדַּי לְצִי כָּזֶה שֶׁל צֹאן.

סְפִּיד:      אִם יֵשׁ כָּזֹאת צְפִיפוּת, אֲנִי מַצִּיעַ: תּוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַצִּי וּתְשַׁפֵּד אוֹתָהּ.

פְּרוֹטֵאוּס:   לֹא-לֹא, אַל תִּסָּחֵף, הֲכִי טוֹב שֶׁאוֹבִיל אוֹתְךָ כְּצֹאן לַטַּבָּח. בְּקִצּוּר – אֶתֵּן לְךָ מַלְקוֹת.

סְפִּיד:       תּוֹדָה רַבָּה, לֹא מְחַפֵּשׂ מַלְכּוֹת, גַּם נְסִיכוֹת יַסְפִּיקוּ עַל הוֹבָלַת מִכְתָּב.

פְּרוֹטֵאוּס:   אַתָּה טוֹעֶה; הִתְכַּוַּנְתִּי מַלְקוֹת, עִם מַקֵּל.

סְפִּיד:       מִמַּלְכָּה לְמַקֵּל – אֵיךְ שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל

             זֶה תַּשְׁלוּם דֵּי קְלוֹקֵל שֶׁצָּרִיךְ לְסַכֵּל.

פְּרוֹטֵאוּס:   אֲבָל מָה הִיא אָמְרָה?

ספיד [קודם מהנהן, ואז]: אָח...

פְּרוֹטֵאוּס:  אָח – בָּרֹאשׁ. אָהּ! "עַכְבָּרוֹשׁ"?

סְפִּיד:      טָעִיתָ, אֲדוֹנִי: אָמַרְתִּי שֶׁהִיא עָשְׂתָה כָּךְ בָּרֹאשׁ; וְאָז שָׁאַלְתָּ אוֹתִי אִם הִיא עָשְׂתָה כָּךְ בָּרֹאשׁ וְאָמַרְתִּי "אָח".

פְּרוֹטֵאוּס:  וּבְחִבּוּר זֶה "הַךְ בָּרֹאשׁ".

סְפִּיד:      בְּרָאבוֹ! מֵרוֹב חִבּוּר בָּרֹאשׁ יָצָאתָ עַכְבָּרוֹשׁ.

פְּרוֹטֵאוּס:  גַם אַתָּה, בְּתוֹר סַבָּל, לֹא יָצָאתָ בָּראֹש.

סְפִּיד:      בְּתוֹר סַבָּל, אֲנִי חַיָּב לִסְבֹּל אוֹתְךָ בְּסַבְלָנוּת.

פְּרוֹטֵאוּס:  לָמָּה, אֲדוֹנִי, אַתָּה צָרִיךְ לִסְבֹּל בְּסַבְלָנוּת?

סְפִּיד:      לָמָּה, אָדוֹן, כִּי הַמִּכְתָּב נִמְסַר בִּיעִילוּת, וְעַל הַסַּבָּלוּת לֹא קִבַּלְתִּי מִיל, רַק מִלִּים.

פְּרוֹטֵאוּס:  תַּהֲרֹג אוֹתִי, הַמּוֹחַ שֶׁלְּךָ רָץ מַהֵר.

סְפִּיד:      בְּכָל זֹאת הוּא לֹא מַשִּׂיג אֶת הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ, שֶׁהוֹלֵךְ לְאַט.

פְּרוֹטֵאוּס:   קָדִימָה, קָדִימָה, פְּתַח אֶת הָעִנְיָן בְּקִצּוּר: מָה הִיא אָמְרָה?

סְפִּיד:       קָדִימָה, פְּתַח אֶת הָאַרְנָק, שֶׁהַכֶּסֶף וְהָעִנְיָן יִמָּסְרוּ בּוֹ-זְמַנִּית.

פְּרוֹטֵאוּס [נותן כסף]:  טוֹב-טוֹב, אֲדוֹנִי; הִנֵּה בְּעַד הַסַּבָּלוּת, הַסַּבְלָנוּת וְהַזַּבְּלָנוּת. מָה הִיא אָמְרָה?

סְפִּיד:      שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לִי טוֹב, אֲדוֹנִי, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבְּקֹשִי יֵשׁ לְךָ סִכּוּי לִזְכּוֹת בָּהּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  לָמָּה, יָכֹלְתָּ לִקְלֹט אֶת זֶה מִמֶּנָּה?

סְפִּיד:      אָדוֹן, לִקְלֹט מִמֶּנָּה לֹא הִצְלַחְתִּי כְּלוּם; דּוּקָט שָׁחוּק אֶחָד אֲפִלּוּ לֹא נִקְלַט אֶצְלִי עַל הַמְּסִירָה שֶׁל הַמִּכְתָּב; וְאִם הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ קָשָׁה אִתִּי שֶׁמָּסַרְתִּי לָהּ מָה שֶׁבְּלִבְּךָ, יֵשׁ לִי חֲשָׁשׁ שֶׁהִיא תִּהְיֶה קָשָׁה אוֹתו דָּבָר אִתְּךָ אִם תַּגִּיד לָהּ מָה שֶׁבְּלִבְּךָ. אַל תִּתֵּן לָהּ אַבְנֵי-חֵן אֶלָּא סְלָעִים, כִּי הִיא קָשָׁה כְּמוֹ פְּלָדָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  מָה, הִיא לֹא אָמְרָה כְּלוּם?

סְפִּיד:      שׁוּם-כְּלוּם, אֲפִלּוּ לֹא "הִנֵּה שְׂכַר הַטִּרְחָה שֶׁלְּךָ". אַתָּה מְאוֹד נָדִיב, תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי בִּגְרוּשׁ וְהֵזַזְתָּ אוֹתִי בְּזוּז; בִּתְמוּרָה, מִכָּאן וָהָלְאָה תִּסְחֹב אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ בְּעַצְמְךָ; וְעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי, אֲנִי זָז, אֶמְסֹר דָּ"שׁ לָאָדוֹן שֶׁלִּי מִמְּךָ.

              [יוצא.]

פְּרוֹטֵאוּס:     לֵךְ, לֵךְ, תַּצִּיל מִסַּכָּנַת טְבִיעָה

               אֶת סְפִינָתְךָ, כִּי הִיא לֹא תִּטָּרֵף

               כָּל עוֹד אַתָּה עַל הַסִּפּוּן – לְךָ

               נוֹעַד מָוֶת יָבֵשׁ: יִתְלוּ אוֹתְךָ.

               עָלַי לִמְצֹא שָׁלִיחַ טוֹב יוֹתֵר:

               אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיּוּלְיָה לֹא תִּשְׁמַע לִי

               כָּל עוֹד אֶשְׁלַח יְצוּר כָּזֶה כְּצִיר.

              [יוצא.]


מערכה 1, תמונה 2 -


[נכנסות יוליה ולוצ'טה.]

 

יוּלְיָה:        עַכְשָׁו, לְבַד, לוּצֵ'טָה, בּוֹאִי תֹּאמְרִי לִי:

               כְּדַאי לִפֹּל בְּרֶשֶׁת אַהֲבָה?

לוּצֵ'טָה:     לִפֹּל כֵּן, גְּבֶרֶת, רַק לֹא לְפַרְפֵּר.

יוּלְיָה:        מִגְּדוּד הָאֲדוֹנִים אֲשֶׁר יוֹם-יוֹם

               חָגִים סְבִיבִי בְּצִחְצוּחֵי לָשׁוֹן,

               לְמִי מַגִּיעַ שֶׁאֹהַב אוֹתוֹ?

לוּצֵ'טָה:     תַּזְכִּירִי מִי – אַגִּיד אֶת דַּעֲתִי,

               עַל פִּי הַשֵּׂכֶל הָרָדוּד שֶׁלִּי.

יוּלְיָה:        מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת עַל סִינְיוֹר אָמוֹרֶה?

לוּצֵ'טָה:     אַבִּיר הָגוּן, רָהוּט וְרַב תִּפְאֶרֶת;

               רַק בִּמְקוֹמֵךְ – הָיִיתִי מְוַתֶּרֶת.

יוּלְיָה:        מֶרְקַטְיוֹ הֶעָשִׁיר – חֲוִי דֵּעָה?

לוּצֵ'טָה:     הַכֶּסֶף טוֹב; הָאִישִׁיּוּת רָעָה.

יוּלְיָה:        עַל פְּרוֹטֵאוּס הָאָצִיל – תְּנִי שְׁתֵּי מִלִּים.

לוּצֵ'טָה:     אַי, מָה אֲנַחְנוּ, הֶבֶל הֲבָלִים!

יוּלְיָה:        מָה, לָמָּה שְׁמוֹ גּוֹרֵם לָךְ הִתְרַגְּשׁוּת?

לוּצֵ'טָה:     סִלְחִי לִי, גְּבֶרֶת, זֹאת בּוּשָׁה פָּשׁוּט

               שֶׁמִּישֶׁהִי כְּמוֹתִי – שֵׂכֶל נְסֹרֶת –

               תִּמְתַּח עַל אֲדוֹנִים גְּדוֹלִים בִּקֹּרֶת.

יוּלְיָה:        עַל כֻּלָּם כֵּן, עַל פְּרוֹטֵאוּס לֹא? לָמָּה?

לוּצֵ'טָה:     כִּי בֵּין כָּל הַטּוֹבִים הוּא טוֹב פִּי כַּמָּה.

יוּלְיָה:        מָה הַנִּמּוּק שֶׁלָּךְ?

לוּצֵ'טָה:     נִמּוּק? אֵין. רַק נִמּוּק אֶחָד, נָשִׁי:

               כָּךְ הוּא נִרְאֶה לִי כִּי נִרְאֶה לִי כָּךְ.

יוּלְיָה:        אַתְּ מַמְלִיצָה שֶׁאֶת לִבִּי אֶתֵּן לוֹ?

לוּצֵ'טָה:     מִכָּל הַלֵּב. אִם לָאו – הַלֵּב עָלוּב.

יוּלְיָה:        הוּא הַיָּחִיד שֶׁלֹּא חִזֵּר, יוֹדַעַת?

לוּצֵ'טָה:     הוּא הַיָּחִיד אֲשֶׁר אוֹהֵב בְּלַהַט.

יוּלְיָה:        אִם הוּא אִלֵּם, קְטַנָּה הָאַהֲבָה.

לוּצֵ'טָה:     אֵשׁ מְכֻסָּה, זְמַן רַב אֵינָהּ כָּבָה.

יוּלְיָה:        אִם לֹא מַרְאִים לָךְ כְּלוּם, אֵין אַהֲבָה.

לוּצֵ'טָה:     אֵין כְּלוּם בָּאַהֲבָה לְרַאֲוָה.

יוּלְיָה:        חִידָה מָה הוּא חוֹשֵׁב.

לוּצֵ'טָה:     תְּנִי עַיִן בַּמִּכְתָּב. [נותנת לה מכתב]

יוּלְיָה:        "לְיוּלְיָה". אָהּ! מִמִּי?

לוּצֵ'טָה:     הַתֹּכֶן יְגַלֶּה.

יוּלְיָה:        מִי, מִי נָתַן לָךְ, מִי?

לוּצֵ'טָה:     עַבְדּוֹ שֶׁל וָלֶנְטִין; מִפְּרוֹטֵאוּס, נִדְמֶה לִי.

               רָצָה לִמְסֹר אִישִׁית, נִתְקַל בִּי שָׁם בַּדֶּלֶת.

               קִבַּלְתִּי זֹאת בִּשְׁמֵךְ, מָדָאם, וּמִתְנַצֶּלֶת.

יוּלְיָה:        אָהּ, חֵי בְּתוּלַי, זֹאת סַרְסוּרִית בְּחֶסֶד!

               לָתֵת מִסְתּוֹר לְמִכְתְּבֵי פְּרִיצוּת?

               לִלְחֹש, לִזְמֹם כָּךְ נֶגֶד עֲלוּמַי?

               שִׁמְעִי, זֹאת מְשִׂימָה מְאוֹד נִכְבֶּדֶת,

               אִם תְּמַלְּאִי אוֹתָהּ, אָז אֵין כָּמוֹךְ:

               קְחִי אֶת הַדַּף, הַקְפִּידִי שֶׁיֻּחְזַר,

               אַחֶרֶת לֹא כְּדַאי גַּם לָךְ לַחְזֹר.

לוּצֵ'טָה:     גְּמוּל שֶׁל שִׂנְאָה עַל אַהֲבָה? לֹא טוֹב.

יוּלְיָה:        אָז אַתְּ הוֹלֶכֶת?

לוּצֵ'טָה:     שֶׁתּוּכְלִי לַחְשֹׁב.

            [יוצאת, עם המכתב.]

יוּלְיָה:        הָיִיתִי מְעַיֶּנֶת בַּמִּכְתָּב...

               מֵבִישׁ לִקְרֹא לָהּ שׁוּב, וּלְשַׁדֵּל

               אוֹתָהּ לְחֵטְא עָלָיו נָזַפְתִּי בָּהּ.

               טִפְּשָׁה! יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי עַלְמָה,

               וּבְכָל זֹאת לֹא כּוֹפָה עָלַי לִקְרֹא

               אֶת הָאִגֶּרֶת! עֲלָמוֹת מֵרֹב

               צְנִיעוּת אוֹמְרוֹת "לֹא-לֹא" אֲבָל רוֹצוֹת

               שֶׁהַמֵּבִין יָבִין "כֵּן-כֵּן". פוּי פוּי!

               הָאַהֲבָה הַזֹּאת כָּל כָּךְ טִפְּשִׁית,

               וְגַחְמָנִית, הִיא כְּמוֹ תִּינוֹק רַגְזָן:

               סוֹרֵט אֶת הָאוֹמֶנֶת וּמִיָּד

               נִכְלָם, נוֹשֵׁק לַיָּד שֶׁהֶעֱנִישָׁה.

               בְּאֵיזוֹ קַנְטְרָנוּת גֵּרַשְׁתִּי אֶת

               לוּצֵ'טָה, כְּשֶׁהָיִיתִי בְּשִׂמְחָה

               גַּם מְשַׁלֶּמֶת שֶׁתִּהְיֶה פֹּה! אֵיךְ

               לִמַּדְתִּי אֶת הַגַּבּוֹת לִזְעֹף

               כְּשֶׁאֹשֶר בְּלִבִּי פָּעַר חִיּוּךְ.

               עָנְשִׁי יִהְיֶה לִקְרֹא שׁוּב לְלוּצֵ'טָה,

               שֶׁהִיא תִּמְחַל לִי כִּי שָׁגִיתִי קֹדֶם.

               הֶי! הוֹ! לוּצֵ'טָה!

            [נכנסת לוצ'טה.]

לוּצֵ'טָה:                           מָה גְּבִרְתִּי רוֹצָה?

יוּלְיָה:        כְּבָר זְמַן לָאֲרוּחָה?

לוּצֵ'טָה:                          הַלְוַאי אָמֵן,

               תֹּאכְלִי בָּשָׂר בִּמְקוֹם אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת. [שומטת ומרימה את המכתב]

יוּלְיָה:        מָה שָׁם הֵרַמְתְּ לָךְ בִּזְהִירוּת כָּזֹאת?

לוּצֵ'טָה:     כְּלוּם, כְּלוּם.

יוּלְיָה:        אָז לָמָּה הִתְכּוֹפַפְתְּ?

לוּצֵ'טָה:     נְיָר; נָפַל לִי מֵהַיָּד – הֵרַמְתִּי.

יוּלְיָה:        וְהַנְּיָר הַזֶּה הוּא כְּלוּם?

לוּצֵ'טָה:     הוּא לֹא נוֹגֵעַ לִי בִּכְלוּם.

יוּלְיָה:        יַמְתִּין פֹּה, לַנּוֹגֵעַ בַּדָּבָר.

לוּצֵ'טָה:     אֶחָד שֶׁמֵּת לָגַעַת בַּדָּבָר

               שָׁלַח דָּבָר נוֹגֵעַ עַד הַלֵּב.

יוּלְיָה:        אֵיזֶה אָהוּב חָרַז לָךְ חֲרוּזִים.

לוּצֵ'טָה:     כְּדֵי שֶׁאָשִׁיר אוֹתָם לְמַנְגִּינָה.

               תִּתְּנִי לִי תָּו; לִבְחִירָתֵךְ, גְּבִרְתִּי.

יוּלְיָה:        לִכְתָּב כָּזֶה כָּל תָּו הוּא טוֹב; תַּתְאִים

               לָזֶה הַמַּנְגִּינָה שֶׁל "בּוֹאִי, כַּלָּה".

לוּצֵ'טָה:     זֹאת מַנְגִּינָה קַלָּה, וְזֶה – כָּבֵד.

יוּלְיָה:        כָּבֵד? מָה הַמִּשְׁקָל, מָה? כַּמָּה טוֹן?

לוּצֵ'טָה:     מִשְׁקָל וְטוֹן – עָלַיִךְ. רַק תָּשִׁירִי.

יוּלְיָה:        לָמָּה לֹא אַתְּ?

לוּצֵ'טָה:                      לִי זֶה מִדַּי גָּבוֹהַּ.

יוּלְיָה:        תַּרְאִי לִי אֶת הַשִּׁיר. נוּ מָה, שְׁפַנְפֹנֶת?

לוּצֵ'טָה:     נָא לְכַוֵּן כֵּלִים. שָׁלוֹשׁ-אַרְבַּע!...

            [יוליה מכה אותה.]

               טוֹב, הָאֱמֶת – הַלַּחַן לֹא נִרְאֶה לִי.

יוּלְיָה:        לֹא?

לוּצֵ'טָה:             לֹא, גִּיבֶרֶת, הוּא צוֹרֵם קְצָת.

יוּלְיָה:        וְאַתְּ קְצָת מִתְחַצֶּפֶת.

לוּצֵ'טָה:     עַכְשָׁו אַתְּ מְזַיֶּפֶת;

               אַתְּ מַזִּיקָה לִי, זֶה לֹא מוּזִיקָלִי.

               מָה שֶׁחָסֵר לָךְ זֶה טִפָּה הַרְמוֹנְיָה.

יוּלְיָה:        כִּי הַשּׁוֹפָר שֶׁלָּךְ הוּא קָקוֹפוֹנְיָה.

לוּצֵ'טָה:     אֲנִי בֶּ'מֶת שׁוֹפָר לִפְּרוֹטֵאוּס.

יוּלְיָה:        זֶה בְּלִיל שֶׁל בִּלְבּוּלִים. לֹא מִתְיַחֶסֶת.

               פָּשׁוּט דַּיְסָה שֶׁל קְלִישָׁאוֹת קְלוּשׁוֹת. [היא קורעת את המכתב]

               לְכִי כְּבָר; אֶת הַנְּיָרוֹת תַּשְׁאִירִי.

               תַּפְסִיקִי לְפַשְׁפֵּשׁ בָּם לְהַכְעִיס.

לוּצֵ'טָה:     מְשַׂחֶקֶת אֲדִישָׁה, אַךְ הִיא תִּשְׂמַח

               אִם עוֹד מִכְתָּב כָּזֶה יַכְעִיס אוֹתָהּ.

            [יוצאת.]

יוּלְיָה [אוספת את פיסות המכתב]: לֹא, לוּ יַכְעִיס אוֹתִי אוֹתוֹ מִכְתָּב שׁוּב!

               יָדַיִם אֲיֻמּוֹת, לִקְרֹעַ כָּךְ

               מִלִּים שֶׁל אַהֲבָה! צְרָעוֹת רָעוֹת,

               לִינֹק דְּבַשׁ כֹּה מָתוֹק וְלַהֲרֹג

               בְּעֻקְצֵיכֶן אֶת הַדְּבוֹרִים אֲשֶׁר

               יָצְרוּ אוֹתוֹ! כְּעֹנֶשׁ אֲנַשֵּׁק

               כָּל גְּזִיר נְיָר. תִּרְאוּ, כָּתוּב פֹּה "יוּלְיָה

               הַנְּדִיבָה": לֹא, יוּלְיָה הַמִּרְשַׁעַת!

               כְּפוּיַת טוֹבָה, אֶת שְׁמֵךְ – כִּנְקָמָה –

               אַשְׁלִיךְ אֶל רְצָפוֹת פּוֹצְעוֹת, אֶדְרֹךְ

               בְּבוּז עַל גַּאֲוַת לִבֵּךְ. וּפֹה

               כָּתוּב – מָה? "פְּרוֹטֵאוּס, פָּצוּעַ שֶׁל

               הָאַהֲבָה". אָח, שֵׁם מִסְכֵּן, פָּצוּעַ:

               חֵיקִי, כְּמוֹ מִטָּה, יָלִין אוֹתְךָ

               עַד שֶׁהַפֶּצַע יִתְרַפֵּא כָּלִיל;

               וְכָכָה אֲטַפֵּל בּוֹ, בִּנְשִׁיקָה.

               אֲבָל הָיָה רָשׁוּם פֹּה "פְּרוֹטֵאוּס"

               עוֹד פַּעַם-פַּעֲמַיִם: הֵרָגְעִי,

               רוּחַ טוֹבָה, וְאַל תָּעִיפִי אַף

               מִלָּה, עַד שֶׁאֶמְצָא כָּל אוֹת, כָּל פְּסִיק,

               רַק לֹא אֶת שְׁמִי: אוֹתוֹ הַלְוַאי תִּסְחֹף

               אֵיזוֹ סוּפָה לְצוּק טְרָשִׁים, מֵעַל

               פִּי פַּחַת, וְתִזְרֹק אוֹתוֹ מִשָּׁם

               לְיָם קוֹצֵף. אוֹ, הִנֵּה בְּשׁוּרָה

               אַחַת שְׁמוֹ פַּעֲמַיִם: "פְּרוֹטֵאוּס

               הַמְּיַחֵל לַשָּׁוְא", וּ"פְּרוֹטֵאוּס

               הַמִּשְׁתּוֹקֵק – לְיוּלְיָה הַמְּתוּקָה":

               אֶת זֶה אֶקְרַע. לֹא, לֹא, יָפֶה כָּל כָּךְ

               זִוֵּג אֶת שְׁמוֹת קֻבְלְנוֹתָיו לִשְׁמִי.

               אָז אֲקַפֵּל אוֹתָם כָּךְ, זֶה בָּזֶה:

               עַכְשָׁו שֶׁתִּתְנַשְּׁקוּ, וְתִתְחַבְּקוּ,

               תָּרִיבוּ, תַּעֲשׂוּ מָה שֶׁתִּרְצוּ.

            [נכנסת לוצ'טה.]

לוּצֵ'טָה:     גְּבִרְתִּי, אוֹכְלִים; וְאַבָּא מְחַכֶּה.

יוּלְיָה:        אָז בּוֹאִי נֵלֵךְ.

לוּצֵ'טָה:     וְהַנְּיָרוֹת פֹּה? כְּמוֹ הוֹלְכֵי רָכִיל?

יוּלְיָה:        הֵם חֲשׁוּבִים לָךְ – טְלִי אוֹתָם, הָרִימִי.

לוּצֵ'טָה:     כִּמְעַט תָּלִית אוֹתִי עַל שֶׁהֵנַחְתִּי.

               בְּכָל זֹאת, פֹּה הֵם עוֹד יִצְטַנְּנוּ.

            [אוספת את הניירות.]

יוּלְיָה:        אֲנִי רוֹאָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ לֵב רַחוּם.

לוּצֵ'טָה:     אָח, אֵיזוֹ רְאִיָּה! נָא, גַּם אֲנִי

               רוֹאָה: לֹא מְמַצְמֶצֶת, לֹא פּוֹזֶלֶת.

יוּלְיָה:        תּוֹאִילִי כְּבָר לָבוֹא?

                   [יוצאות.]


מערכה 1, תמונה 3 -


[נכנסים אנטוניו ופאנטינו.]

 

אַנְטוֹנְיוֹ:    בְּאֵילוּ מִין נוֹשְׂאִים כְּבֵדִים, פַּנְטִינוֹ,

               עִכֵּב אוֹתְךָ אָחִי שָׁם בַּמִּנְזָר?

פַּנְטִינוֹ:      עַל אַחְיָנוֹ, בִּנְךָ, עַל פְּרוֹטֵאוּס.

אַנְטוֹנְיוֹ:    כֵּן, מָה אִתּוֹ?

פַּנְטִינוֹ:                   אָחִיךָ קְצָת תָּמֵהַּ

               שֶׁאֲדוֹנִי מַתִּיר לוֹ לְבַזְבֵּז

               אֶת נְעוּרָיו בַּבַּיִת, כְּשֶׁאָבוֹת

               עִם מוֹנִיטִין כָּחוּשׁ יוֹתֵר שׁוֹלְחִים

               בָּנִים אֶל הָעוֹלָם, לְהִתְקַדֵּם:

               חֶלְקָם לַמִּלְחָמוֹת, לְהִתְנַסּוֹת קְצָת;

               חֶלְקָם כְּדֵי לְגַלּוֹת אִיִּים אֵי-שָׁם;

               חֶלְקָם לָאוּנִיבֶרְסִיטָה, לִלְמֹד.

               לְכָל עִסּוּק מֵאֵלֶּה, אוֹ לְכֻלָּם –

               אָמַר לִי – פְּרוֹטֵאוּס בִּנְךָ יַתְאִים,

               וְאָז בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהַפְצִיר

               שֶׁלֹּא תִּתֵּן לוֹ עוֹד לִרְבֹּץ בַּבַּיִת;

               כִּי זֶה יַכְתִּים מְאוֹד אֶת בַּגְרוּתוֹ

               אִם לֹא יֵדַע מַסָּע בִּנְעוּרָיו.

אַנְטוֹנְיוֹ:    לֹא תִּצְטָרֵךְ גַּם לְהַפְצִיר הַרְבֵּה,

               כְּבָר חֹדֶשׁ אֲנִי דָּשׁ בְּזֶה בָּרֹאשׁ.

               חוֹשֵׁב אֵיךְ הוּא מַשְׁחִית זְמַנּוֹ לָרִיק,

               אֵיךְ לֹא יוּכַל לִהְיוֹת אָדָם שָׁלֵם

               לִפְנֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּמִבְחָנָיו

               שֶׁל הָעוֹלָם: הַנִּסָּיוֹן נִקְנֶה

               בְּהַתְמָדָה וּבְמַעַשׂ, וּמְעוֹף

               הַזְּמַן מַשְׁלִים אוֹתוֹ. מָה דַּעַתְךָ,

               לְאָן מוּטָב לִי שֶׁאֶשְׁלַח אוֹתוֹ?

פַּנְטִינוֹ:      כְּבוֹדוֹ לְלֹא סָפֵק יוֹדֵעַ כִּי

               הָעֶלֶם וָלֶנְטִין, מְיֻדָּעוֹ,

               נִסְפַּח לַחֲצֵרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס.

אַנְטוֹנְיוֹ:    יוֹדֵעַ טוֹב.

פַּנְטִינוֹ:      יִשְׁלַח אוֹתוֹ כְּבוֹדוֹ אוּלַי לְשָׁם:

               הוּא יְתַרְגֵּל שָׁם מִשְׂחֲקֵי כִּידוֹן,

               יִשְׁמַע שִׂיחוֹת טְרַקְלִין, וְיִתְרוֹעֵעַ

               עִם אֲצִילִים; כָּל מָה שֶׁבֶּן-גִּילוֹ

               וּמוֹצָאוֹ רָאוּי לוֹ הוּא יֶחְוֶה שָׁם.

אַנְטוֹנְיוֹ:    יָפֶה אָמַרְתָּ. זֹאת עֵצָה טוֹבָה.

               קִבַּלְתִּי וְאִמַּצְתִּי. לֹא רַק זֹאת:

               אֲנִי מַכְרִיז עַל בִּצּוּעָהּ. בְּשִׂיא

               הַמְּהִירוּת וּבְלִי דִּחוּי אֶשְׁלַח

               אוֹתוֹ לַחֲצֵרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס.

פַּנְטִינוֹ:      מָחָר – יָדַעְתָּ? – דּוֹן אַלְפוֹנְסוֹ עִם

               עוֹד אֲצִילִים מְיֻחָסִים יוֹצְאִים

               לַדֶּרֶךְ, לְהַצְדִּיעַ לַדֻּכָּס,

               וּלְהַצִּיעַ לוֹ אֶת שֵׁרוּתָם.

אַנְטוֹנְיוֹ:    חֶבְרָה טוֹבָה: יָאָה לְפְּרוֹטֵאוּס.

             [נכנס פרוטאוס, קורא מכתב.]

               מַמָּשׁ בַּזְּמַן. עַכְשָׁו בּוֹא נְבַשֵּׂר לוֹ.

פְּרוֹטֵאוּס [הצִדה]: מִלִּים דְּבַשׁ, אַהֲבָה דְּבַשׁ, וְחַיִּים דְּבַשׁ!

               הִנֵּה פֹּה כְּתַב יָדָהּ, שַׁגְרִיר לִבָּהּ;

               זֶה נֶדֶר אַהֲבָה, מַשְׁכּוֹן כְּבוֹדָהּ.

               אָבוֹת, הָרִיעוּ נָא לָאֲהָבוֹת

               שֶׁלָּנוּ, תְּנוּ לָנוּ אִשּׁוּר לָאֹשֶר.

               הוֹ, יוּלְיָה אֱלוֹהִית!

אַנְטוֹנְיוֹ:    מָה זֶה? אֵיזֶה מִכְתָּב אַתָּה קוֹרֵא שָׁם?

פְּרוֹטֵאוּס:  בִּרְשׁוּתְךָ, אָדוֹן, מִלָּה אוֹ שְׁתַּיִם

               שֶׁל דָּ"שׁ וְאִחוּלִים מִוָּלֶנְטִין,

               מָסַר אֶת זֶה חָבֵר שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ.

אַנְטוֹנְיוֹ:    תֵּן, תֵּן לִקְרֹא; לָדַעַת מָה חָדָשׁ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵין שׁוּם חָדָשׁ, רַק דָּ"שׁ. כּוֹתֵב שֶׁהוּא

               שָׂמֵחַ, וְאָהוּב, שֶׁהַדֻּכָּס

               מַרְעִיף עָלָיו בְּרָכוֹת, כֻּלּוֹ תְּפִלָּה

               שֶׁאֶהֱיֶה אִתּוֹ, שֻׁתָּף לָאֹשֶר.

אַנְטוֹנְיוֹ:    מָה יֵשׁ לְךָ לוֹמַר עַל תְּפִלָּתוֹ?

פְּרוֹטֵאוּס:  שֶׁעֲבוּרִי מִלַּת אָבִי הִיא חֹק

               יוֹתֵר מִכָּל תְּפִלַּת יָדִיד רָחוֹק.

אַנְטוֹנְיוֹ:    יָצָא שֶׁתְּפִלָּתוֹ וּמִלָּתִי

               שִׁלְּבוּ כּוֹחוֹת. עַל הַפִּתְאוֹמִיּוֹת

               אַל תִּתְפַּלֵּא. כִּי כְּשֶׁאֲנִי מַחְלִיט,

               אֲנִי מַחְלִיט, וְזֶהוּ. אָז קָבַעְתִּי

               שֶׁתְּבַלֶּה עִם וָלֶנְטִין קְצַת זְמַן

               בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס: כָּל סְכוּם

               שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ סִפְּקָה לוֹ, תְּקַבֵּל

               גַּם מִכִּיסִי. הֱיֵה מוּכָן מָחָר

               לָלֶכֶת. שׁוּם תֵּרוּץ, אֲנִי נֶחְרָץ.

פְּרוֹטֵאוּס:  כְּבוֹדוֹ, לְהֵעָרֵךְ מַהֵר כָּל כָּךְ –

               קָשֶׁה. בְּבַקָּשָׁה, שְׁקֹל יוֹם-יוֹמַיִם.

אַנְטוֹנְיוֹ:    מָה שֶׁיֶּחְסַר אֶשְׁלַח לְךָ אַחַר כָּךְ.

               בְּלִי שׁוּם עִכּוּב; מָחָר אַתָּה יוֹצֵא.

               פַּנְטִינוֹ, בּוֹא; אַתָּה תִּדְאַג שֶׁהוּא

               יֵצֵא אֶל הַמַּסָּע הַזֶּה מַהֵר.

             [יוצאים אנטוניו ופאנטינו.]

פְּרוֹטֵאוּס:  מֵאֵשׁ בָּרַחְתִּי, לֹא לְהִשָּׂרֵף;

               בָּלַע אוֹתִי הַיָּם, אֲנִי טוֹבֵעַ:

               פָּחַדְתִּי לְהַרְאוֹת אֶת הַמִּכְתָּב

               שֶׁל יוּלְיָה לְאָבִי, פֶּן יִתְנַגֵּד

               לָאַהֲבָה, וְהַתֵּרוּץ שֶׁלִּי

               סִפֵּק לוֹ נֶשֶׁק מוּל אַהֲבָתִי.

               הוֹ, כַּמָּה שֶׁאֲבִיב-הָאַהֲבָה

               דּוֹמֶה לְתִפְאַרְתּוֹ הַמְּתַעֲתַעַת

               שֶׁל יוֹם אַפְּרִיל: לְרֶגַע הַחַמָּה

               נִגְלֵית בִּמְלוֹא יָפְיָהּ, וּכְבָר עָנָן

               אַחַר עָנָן בָּאִים וּמַשְׁחִירִים.

                   [נכנס פאנטינו.]

פַּנְטִינוֹ:      מַר פְּרוֹטֵאוּס, לְאַבָּא כְּבָר בּוֹעֵר;

               וְהוּא קוֹרֵא לְךָ; אָז לֵךְ מַהֵר.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָבוּד! לִבִּי נִכְנָע לְגוֹרָלוֹ,

               וּבְכָל זֹאת הוּא מַתְרִיס בְּלִי הֶרֶף: "לֹא".

                   [יוצאים.]


מערכה 2, תמונה 1 -


[נכנסים ולנטין וספיד. כפפה מונחת על הארץ.]

 

סְפִּיד:        אָדוֹן, הַכְּפָפָה שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      לֹא שֶׁלִּי: הַכְּפָפָה שֶׁלִּי עַל יָדִי.

סְפִּיד:        אָז זֹאת בֶּטַח שֶׁלְּךָ; כִּי הִיא עַל יָדְךָ.

וָלֶנְטִין:      הָהּ! תֵּן לִרְאוֹת. כֵּן, תֵּן לִי, הִיא שֶׁלִּי.

               לִוְיַת-חֵן לְיָדָהּ שֶׁל בַּת-אֵלִים.

               אָהּ, סִילְבִיָּה, סִילְבִיָּה!

סְפִּיד:        גִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה, גִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה!

וָלֶנְטִין:      מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אַתָּה?

סְפִּיד:        הִיא לֹא בִּטְוַח שְׁמִיעָה, אָדוֹן.

וָלֶנְטִין:      סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, מִי בִּקֵּשׁ מִמְּךָ לִקְרֹא לָהּ?

סְפִּיד:        כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ, אָדוֹן, אוֹ שֶׁלֹּא תָּפַסְתִּי.

וָלֶנְטִין:      אוֹ-הוֹ, אַתָּה קַל לָשׁוֹן.

סְפִּיד:        נוּ, וְקֹדֶם קִבַּלְתִּי עַל הָרֹאשׁ שֶׁאֲנִי כְּבַד תְּנוּעָה.

וָלֶנְטִין:      עֲזֹב, אֲדוֹנִי. אֱמֹר לִי: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת גְּבֶרֶת סִילְבִיָּה?

סְפִּיד:        זֹאת שֶׁכְּבוֹד מַעֲלָתְךָ אוֹהֵב?

וָלֶנְטִין:      מָה, אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מְאֹהָב?

סְפִּיד:        לְפִי הַסִּימָנִים, אֵיךְ. קֹדֶם כֹּל, לָמַדְתָּ – כְּמוֹ אָדוֹן פְּרוֹטֵאוּס – לְשַׁלֵּב זְרוֹעוֹת כְּמוֹ אֵיזֶה מְמֻרְמַר-נֶפֶשׁ; לְהִתְרַפֵּק עַל זֶמֶר אַהֲבָה כְּמוֹ אֲדֹם-חָזֶה מָצוּי; לְהִתְהַלֵּךְ לְבַד, כְּמוֹ אֶחָד חוֹלֵה צָרַעַת; לְהִתְאַנֵּחַ, כְּמוֹ תַּלְמִיד בֵּית-סֵפֶר שֶׁאִבֵּד תָּ'אַלְפוֹן; לְהִתְיַפֵּחַ כְּמוֹ נְקֵבָה צְעִירָה שֶׁקָּבְרָה אֶת סָבְתָא; לָצוּם, כְּמוֹ אֵיזֶה דִּיאָטֵט; לְהִשָּׁאֵר עֵר כְּמוֹ אֶחָד פּוֹחֵד מִשֹּׁד; לְיַלֵּל כְּמוֹ פּוֹשֵׁט-יָד בְּעֶרֶב חַג. בִּזְמַנּוֹ, כְּשֶׁצָּחַקְתָּ, הָיִיתָ קוֹרֵא כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל; כְּשֶׁהָלַכְתָּ, הָיִיתָ הוֹלֵךְ כְּמוֹ אַחַד הָאֲרָיוֹת; כְּשֶׁצַּמְתָּ, זֶה הָיָה מִיָּד אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה; כְּשֶׁנִּרְאֵיתָ עָצוּב, זֶה הָיָה בִּגְלַל מַחְסוֹר כַּסְפִּי. וְעַכְשָׁו חָטַפְתָּ מֵטָמוֹרְפּוֹזָה כָּזֹאת עֵקֶב גִּיבֶרֶת, שֶׁאִם אֲנִי מַבִּיט עָלֶיךָ אֲנִי בְּקֹשִי יָכוֹל לְהַאֲמִין שֶׁאַתָּה בִּכְלָל אָדוֹן שֶׁלִּי.

וָלֶנְטִין:      מָה, כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִכָּרִים בִּי?

סְפִּיד:        בְּךָ? מִחוּץ לְךָ.

וָלֶנְטִין:      מִחוּץ לִי? זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

סְפִּיד:        מִחוּץ לְךָ, זֶה בָּדוּק. כִּי חוּץ מִמְּךָ כֻּלָּם רוֹאִים אוֹתָם. אֲבָל אַתָּה כָּל כָּךְ מָחוּץ וְלָחוּץ מִכָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁנָּחוּץ לוֹמַר לְךָ שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים בְּךָ מִבַּיִת וּמִחוּץ, וְזוֹרְחִים דַּרְכְּךָ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת כְּמוֹ מַיִם בְּמְכַל שֶׁתֶן; עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁכָּל עַיִן שֶׁרוֹאָה אוֹתְךָ הִיא דּוֹקְטוֹר שֶׁמְּאַבְחֵן אֶת הַמַּחֲלָה שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      אֲבָל הַגֵּד לִי: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת גְּבִרְתִּי סִילְבִיָּה?

סְפִּיד:        זֹאת שֶׁאַתָּה בּוֹהֶה בָּהּ כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת לַשֻּׁלְחָן?

וָלֶנְטִין:      מָה, שַׂמְתָּ לֵב לָזֶה? כְּלוֹמַר כֵּן, זֹאת.

סְפִּיד:        לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא יוֹדֵעַ אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת שֶׁאֲנִי בּוֹהֶה בָּהּ, אֲבָל לֹא יוֹדֵעַ מִי הִיא?

סְפִּיד:        נָכוֹן שֶׁהִיא לֹא שָׁוָה, אָדוֹן?

וָלֶנְטִין:      יֶלֶד, הִיא כְּלִיל הַשֹּׁוִי, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַיֹּפִי.

סְפִּיד:        זֶה נָכוֹן, אָדוֹן.

וָלֶנְטִין:      מָה נָכוֹן?

סְפִּיד:        שֶׁלֹּא נְדַבֵּר עַל הַיֹּפִי – אֲבָל הַשֹּׁוִי הִפִּיל אוֹתְךָ בַּשֶּׁבִי.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר: בְּיֹפִי אֵין שָׁוֶה לָהּ, וּבְשֹׁוִי אֵין דּוֹמֶה לָהּ.

סְפִּיד:        זֶה כִּי הַיֹּפִי צִיּוּר וְהַשֹּׁוִי רִשּׁוּם.

וָלֶנְטִין:      אֵיךְ צִיּוּר וְרִשּׁוּם?

סְפִּיד:        אֵיךְ, אָדוֹן, כִּי הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ כָּל כָּךְ צָבוּעַ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהִתְרַשֵּׁם מָה יֵשׁ מִתַּחַת.

וָלֶנְטִין:      אוֹתִי, אִם יֻרְשֶׁה, זֶה מַרְשִׁים.

סְפִּיד:        אַתָּה לֹא רָאִיתָ אוֹתָהּ מֵאָז שֶנֶעֶשְׂתָה מְעֻוֶּתֶת.

וָלֶנְטִין:      מִמָּתַי הִיא מְעֻוֶּתֶת?

סְפִּיד:        מֵאָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מִן הַיּוֹם שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ, וַעֲדַיִן הִיא נִרְאֵית לִי יְפֵהפִיָּה.

סְפִּיד:        אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ, אַתָּה לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      לָמָּה?

סְפִּיד:        כִּי הָאַהֲבָה עִוֶּרֶת. הוֹ, לוּ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הָיוּ שֶׁלְּךָ, אוֹ אִלּוּ הָיָה בָּעֵינַיִם שֶׁלְּךָ הָאוֹר שֶׁהָיָה בָּהֶן בִּזְמַנּוֹ, כְּשֶׁהָיִיתָ לוֹעֵג לְמַר פְּרוֹטֵאוּס, שֶׁהוּא לֹא מְכֻפְתָּר.

וָלֶנְטִין:      מָה הָיִיתִי רוֹאֶה אָז?

סְפִּיד:        אֶת הַטִּפְּשׁוּת הַזְּמַנִּית שֶׁלְּךָ, וְאֶת הָעִוּוּת הַכְּלָלִי שֶׁלָּהּ: כִּי הוּא, מֵרֹב שֶׁהִתְאַהֵב, לֹא הִקְפִּיד לְכַפְתֵּר; אַתָּה, מֵרֹב שֶׁהִתְאַהַבְתָּ, לֹא מַקְפִּיד לְהִתְלַבֵּשׁ.

וָלֶנְטִין:      עוֹשֶׂה רֹשֶם, יֶלֶד, שֶׁאַתָּה מְאֹהָב, כִּי אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר לֹא הִקְפַּדְתָּ לְצַחְצֵחַ לִי אֶת הַנַּעֲלַיִם.

סְפִּיד:        אֱמֶת, אֲדוֹנִי: הָיִיתִי מְאֹהָב בַּמִּטָּה שֶׁלִּי. אַתָּה הֶחְטַפְתָּ לִי עַל הָאַהֲבָה שֶׁלִּי, תּוֹדָה רַבָּה, אָז חָטַפְתִּי אֹמֶץ לִנְזֹף בְּךָ עַל שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      לְסִכּוּם, אֲנִי עוֹמֵד לִי אֵיתָן בִּתְשׁוּקָתִי.

סְפִּיד:        הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ פָּחוֹת עוֹמֵד לְךָ אֵיתָן, וְהַתְּשׁוּקָה הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְדוֹעֶכֶת.

וָלֶנְטִין:      בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר הִיא פָּקְדָה עָלַי לִכְתֹּב כַּמָּה שׁוּרוֹת לְמִישֶׁהוּ שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת.

סְפִּיד:        וְכָתַבְתָּ?

וָלֶנְטִין:      כָּתַבְתִּי.

סְפִּיד:        אֵיךְ הַשּׁוּרוֹת, צוֹלְעוֹת?

וָלֶנְטִין:      לֹא, יֶלֶד, הֲכִי קוֹלְעוֹת שֶׁיָּכֹלְתִּי.

                   [נכנסת סילביה.]

                   שָׁה, הִנֵּה הִיא בָּאָה.

סְפִּיד [הצִדה]: הוֹ תֵּאַטְרוֹן בֻּבּוֹת גָּדוֹל! הוֹ מַרְיוֹנֵטָה מְעֻלָּה! עַכְשָׁו הוּא יְדַבֵּב אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      גְּבִרְתִּי מָדוֹנִיתִי, אֶלֶף בֹּקֶר-טוֹב לָךְ.

סְפִּיד [הצִדה]: וְאֶלֶף-עֶרֶב-טוֹב! הַנִּימוּסִים פֹּה – כָּל אֶחָד מִילְיוֹן.

סִילְבִיָּה:     מִמֶּנִּי אַלְפַּיִם, אָדוֹן וָלֶנְטִין, עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן.

סְפִּיד [הצִדה]: הוּא מַשְׁקִיעַ בָּהּ רִבָּה, וְהִיא מַחְזִירָה לוֹ רִבִּית.

וָלֶנְטִין:      כְּפִי שֶׁצִּוִּית, כָּתַבְתִּי מִכְתָּבֵךְ

               לִידִידֵךְ הָאַלְמוֹנִי, בְּלִי-שֵׁם.

               עָשִׂיתִי זֹאת בְּלִי שׁוּם רָצוֹן, וְרַק

               בְּשֶׁל חוֹבָה עִוֶּרֶת לִגְבִרְתִּי.

            [נותן לה את המכתב.]

סִילְבִיָּה:     חֵן-חֵן, עֶבֶד נֶחְמָד, הַלַּבְלָרוּת – בְּלִי דֹּפִי.

וָלֶנְטִין:      נִשְׁבָּע, גְּבִרְתִּי, בְּקֹשִי רַב הִצְלַחְתִּי.

               כֵּיוָן שֶׁהַנִּמְעָן הוּא נֶעֱלָם,

               כָּתַבְתִּי בְּאַקְרַאי, לֹא בְּבִטְחָה.

סִילְבִיָּה:     רוֹצֶה לוֹמַר, זֶה עֹל גָּדוֹל מִדַּי?

וָלֶנְטִין:      לֹא, גְּבֶרֶת; אִם יוֹעִיל לָךְ, אָז אֶכְתֹּב –

               רַק תְּצַוִּי! – עוֹד אֶלֶף שֶׁכָּאֵלֶּה.

               וּבְכָל זֹאת –

סִילְבִיָּה:     וּבְכָל זֹאת מָה? יֵשׁ לִי נִחוּשׁ. וּבְכָל

               זֹאת לֹא אַגִּיד. וּבְכָל זֹאת לֹא אִכְפַּת לִי.

               וּבְכָל זֹאת קַח אֶת זֶה; [מגישה לו את המכתב] תּוֹדָה בְּכָל זֹאת.

               מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא אַטְרִיד אוֹתְךָ.

סְפִּיד [הצִדה]:  וּבְכָל זֹאת כֵּן; וּבְכָל זֹאת עוֹד בְּכָל זֹאת.

וָלֶנְטִין:      מָה יֵשׁ, גְּבִרְתִּי? זֶה לֹא לְפִי רוּחֵךְ?

סִילְבִיָּה:     כֵּן, כֵּן; שׁוּרוֹת נָאוֹת מְאוֹד, אֲבָל

               כְּתוּבוֹת לְלֹא רָצוֹן, אָז קַח אוֹתָן. [מגישה לו את המכתב שנית]

               לֹא, קַח אוֹתָן.

וָלֶנְטִין:                           גְּבִרְתִּי, הֵן בִּשְׁבִילֵךְ.

סִילְבִיָּה:     כֵּן, כֵּן. כָּתַבְתָּ לְבַקָּשָׁתִי,

               אַךְ לֹא רוֹצָה אוֹתָן; הֵן בִּשְׁבִילְךָ.

               אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי רֶגֶשׁ בַּכְּתִיבָה.

וָלֶנְטִין [לוקח את המכתב]: אִם יְשַׂמְּחֵךְ, אֶכְתֹּב אֶחָד אַחֵר.

סִילְבִיָּה:     וְאָז תִּקְרָא אוֹתוֹ, לְמַעֲנִי.

               וְאִם תִּשְׂמַח, זֶה כָּךְ; אִם לֹא, אָז – כָּכָה.

וָלֶנְטִין:      מָה אִם אֲנִי אֶשְׂמַח – אָז מָה?

סִילְבִיָּה:     אָז אִם תִּשְׂמַח, זֶה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ;

               וּבֹקֶר טוֹב לָעֶבֶד.

          [יוצאת.]

סְפִּיד:        אַי, הֲלָצָה כְּמוּסָה, בִּלְתִּי-נִרְאֵית, נִסְתֶּרֶת,

               כְּמוֹ חֹטֶם עַל פַּרְצוּף, שַׁבְשֶׁבֶת מִסְתַּחְרֶרֶת.

               הוּא מְחַזֵּר, וְהִיא לִמְּדָה אֶת אֲהוּבָהּ

               לִהְיוֹת לָהּ לֹא תַּלְמִיד – מַדְרִיךְ, מוֹרֵה כְּתִיבָה.

               עִלּוּי שֶׁל תַּעֲלוּל, הַטּוֹב שֶׁבַּמֵּיטָב!

               כַּתְבָן שֶׁלְּעַצְמוֹ כּוֹתֵב אֶת הַמִּכְתָּב.

וָלֶנְטִין:      מָה זֶה? מָה אַתָּה מְהַגֵּג לְךָ שָׁם?

סְפִּיד:        אֲנִי מְלַהֵג; אֶת הֶהָגִיג אֲנִי מַשְׁאִיר לְךָ.

וָלֶנְטִין:      אֵיזֶה הָגִיג?

סְפִּיד:        שֶׁנִּהְיֵיתָ הַדּוֹבֵר מִטַּעַם גִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה.

וָלֶנְטִין:      לְמִי?

סְפִּיד:        לְעַצְמְךָ. הֵבַנְתָּ? הִיא מְחַזֶּרֶת עַל הַפְּתָקִים.

וָלֶנְטִין:      עַל הַפְּתָקִים?

סְפִּיד:        יוֹתֵר נָכוֹן, עַל הַמִּכְתָּבִים.

וָלֶנְטִין:      אֵיךְ זֶה, הֲרֵי הִיא לֹא כָּתְבָה לִי מֵעוֹלָם.

סְפִּיד:        וְלָמָּה לָהּ, אִם הִיא נָתְנָה לְךָ לִכְתֹּב לְעַצְמְךָ? מָה, לֹא עָלִיתָ עַל הַתַּעֲלוּל?

וָלֶנְטִין:      לֹא, הַאֲמֵן.

סְפִּיד:        לֹא יֵאָמֵן בֶּאֱמֶת, אָדוֹן. אֲבָל רָאִיתָ אֵיזֶה מִקְדָּמָה הִיא נָתְנָה לְךָ?

וָלֶנְטִין:      הִיא לֹא נָתְנָה לִי שׁוּם מִקְדָּמָה, רַק מִלִּים זוֹעֲפוֹת.

סְפִּיד:        אֵיךְ לֹא, הִיא נָתְנָה לְךָ מִכְתָּב.

וָלֶנְטִין:      זֶה הַמִּכְתָּב שֶׁאֲנִי כָּתַבְתִּי לְיָדִיד שֶׁלָּהּ, כְּלוֹמַר...

סְפִּיד:        וְאֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה הִיא מָסְרָה, וְזֶהוּ, נִגְמַר.

וָלֶנְטִין:      שֶׁלֹּא נֵדַע עוֹד רַע.

סְפִּיד:        תִּסְמֹךְ עָלַי, רַק טוֹב.

               "כָּתַבְתָּ לָהּ לֹא פַּעַם, וְהִיא, בִּצְנִיעוּתָהּ,

               אוֹ סְתָם מֵחֹסֶר זְמַן, אַף פַּעַם לֹא עָנְתָה.

               מִפַּחַד שֶׁשָּׁלִיחַ עוֹד יַחְשֹׂף מָה בָּהּ נֶחְבָּא,

               לִמְּדָה אֶת אֲהוּבָהּ לִכְתֹּב לִבְחִיר לִבָּהּ."

               מָצָאתִי זֹאת רָשׁוּם, אָז חֵי שְׁמִי, זֶה רִשְׁמִי.

               תִּשְׂמַח! מָה נִתְהַרְהַרְתָּ? זְמַן לְאֹכֶל!

וָלֶנְטִין:      אָכַלְתִּי כְּבָר.

סְפִּיד:        כֵּן, אֲבָל שְׁמַע, אָדוֹן: לַמְרוֹת שֶׁאַהֲבָה, כְּמוֹ זִקִּית, סוֹעֶדֶת אֶת לִבָּהּ עַל אֲוִיר, אֲנִי אִישִׁית נִזּוֹן מֵאֹכֶל; וְבָּא לִי בְּהֶחְלֵט בָּשָׂר. אָח, אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ הָאֲהוּבָה שֶׁלְּךָ. אֶצְלָהּ הָרֶגֶשׁ לֹא זָז, אֶצְלְךָ הָרֶגֶל. קָדִימָה, רֶגֶל יָמִין, רֶגֶשׁ שְׂמֹאל!

                   [יוצאים.]

 


מערכה 2, תמונה 2 -


[נכנסים פרוטאוס ויוליה.]

 

פְּרוֹטֵאוּס:  רַק אֹרֶךְ רוּחַ, יוּלְיָה.

יוּלְיָה:        אִם אֵין תְּרוּפָה, חַיֶּבֶת.

פְּרוֹטֵאוּס:  כְּשֶׁרַק אוּכַל, אָשִׁיב רַגְלַי לְכָאן.

יוּלְיָה:        אִם לֹא תִּקַּח, אֵין צֹרֶךְ לְהָשִׁיב.

               קַח, שְׁמֹר מַזְכֶּרֶת זוֹ לְמַעַן יוּלְיָה.

            [נותנת לפרוטאוס טבעת.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז נִתְחַלֵּף; הִנֵּה קְחִי; זֹאת עִסְקָה.

            [נותן ליוליה טבעת.]

יוּלְיָה:        וְיֵחָתֵם הָעֵסֶק בִּנְשִׁיקָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  הִנֵּה יָדִי, אוֹת לִמְסִירוּת אֱמֶת.

               וּכְשֶׁתַּחְמֹק שְׁעַת יוֹם אַחַת שֶׁבָּהּ

               לֹא אֶתְאַנַּח עָלַיִךְ, יוּלְיָה, לוּ

               יִפֹּל עָלַי אָסוֹן שָׁעָה אַחַר כָּךְ;

               אוֹהֵב אֲשֶׁר שׁוֹכֵחַ – יֵעָנֵשׁ.

               אָבִי דּוֹחֵק לָצֵאת. אַל תַּעֲנִי.

               זֶה זְמַן גֵּאוּת; לֹא, לֹא גֵּאוּת דְּמָעוֹת,

               זוֹ תְּקַרְקֵעַ אוֹתִי פֹּה. אָסוּר לִי.

               יוּלְיָה, שָׁלוֹם.

            [יוליה יוצאת.]

                               מָה, בְּלִי מִלָּה, הָלְכָה?

               כֵּן, אַהֲבַת אֱמֶת לֹא מְדַבֶּרֶת,

               אֱמֶת הִיא לֹא מִלִּים, הִיא מַעֲשִׂים.

          [נכנס פאנטינו.]

פַּנְטִינוֹ:      מַר פְּרוֹטֵאוּס, קוֹרְאִים.

פְּרוֹטֵאוּס:                                   מִיָּד; תּוֹדָה.

               הָאוֹהֲבִים אִלְּמִים בִּשְׁעַת פְּרֵדָה.

            [יוצאים.]


מערכה 2, תמונה 3 -


[נכנס לאנס [עם כלבו חומץ].]

 

לַנְס:         לֹא, זֶה יִקַּח לִי שָׁעָה עַד שֶׁאֲנִי יַפְסִיק לִבְכּוֹת. כָּל הַשֵּׁבֶט שֶׁל מִשְׁפַּחַת לַנְס יֵשׁ לוֹ הַמּוּם הַזֶּה. קִבַּלְתִּי אֶת עֶרְכַּת-הַדֶּרֶךְ וּבְרָכָה בְּעֵרֶךְ, וַאֲנִי יוֹצֵא עִם אָדוֹן פְּרוֹטֵאוּס לַחָצֵר שֶׁל הַדֻּכָּס. לְדַעֲתִי הַכֶּלֶב שֶׁלִּי חֹמֶץ הוּא הַכֶּלֶב הֲכִי חֲמוּץ-אֹפִי בָּעוֹלָם. אִמָּא שֶׁלִּי מְיַבֶּבֶת; אַבָּא שֶׁלִּי מְיַלֵּל; אָחוֹת שֶׁלִּי מְמָרֶרֶת; הַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָּנוּ צוֹוַחַת; הַחֲתוּלָה שֶׁלָּנוּ מוֹרֶטֶת אֶת שַׂעֲרוֹת הַשָּׂפָם שֶׁלָּהּ, וְכָּל הַבַּיִת מְהוּמַת אֱלוֹהִים; רַק הַבֶּן-כֶּלֶב הָאַכְזָר הַזֶּה לֹא הִזִּיל דִּמְעָה אַחַת. הוּא אֶבֶן, פָּשׁוּט אֶבֶן קֶלַע, אֶבֶן כֶּלֶב, חַיַּת מַחְמָץ, גַּם לְכֶּלֶב יֵשׁ רַחֲמִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. יְהוּדִי הָיָה מְמָרֵר לִרְאוֹת אוֹתָנוּ נִפְרָדִים. מָה, סָבְתָא שֶׁלִּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתָהּ, הִיא בְּלִי עֵינַיִם, בָּכְתָה עַד שֶׁיָּצְאוּ לָהּ הָעֵינַיִם כְּשֶׁיָּצָאתִי. לֹא, אֲנִי אַדְגִּים לָכֶם אֶת הַמַּצָּב. הַנַּעַל הַזֹּאת זֶה אַבָּא שֶׁלִּי. לֹא, הַנַּעַל הַזּוֹתִי שְׂמֹאל זֶה אַבָּא שֶׁלִּי; לֹא, לֹא, הַנַּעַל שְׂמֹאל זֶה אִמָּא שֶׁלִּי; לֹא, זֶה גַּם-כֵּן לֹא כָּכָה. כֵּן, זֶה כָּכָה, זֶה כָּכָה: הַסֻּלְיָה שֶׁלָּהּ יוֹתֵר בְּלוּיָה. הַנַּעַל הַזֹּאת שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֹר זֶה אִמָּא שֶׁלִּי; וְזֶה אַבָּא שֶׁלִּי. אָח קַדַּחַת – הִנֵּה כָּכָה זֶה. עַכְשָׁו, הַמַּקֵּל הַזֶּה זֶה אָחוֹת שֶׁלִּי; כִּי, תָּבִינוּ, הִיא לְבָנָה כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה וְרָזָה כְּמוֹ שַׁרְבִיט. הַכּוֹבַע הַזֶּה זֶה נָאן, הַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָּנוּ. אֲנִי זֶה הַכֶּלֶב. לֹא, הַכֶּלֶב הוּא הוּא, וְאֲנִי הַכֶּלֶב. אֲהָהּ, הַכֶּלֶב זֶה אֲנִי, וְאֲנִי אֲנִי עַצְמִי. זֶהוּ; כָּכָה, כָּכָה. עַכְשָׁו אֲנִי בָּא לְאַבָּא שֶׁלִּי: "אַבָּא, הַבְּרָכָה שֶׁלְּךָ". עַכְשָׁו הַנַּעַל צְרִיכָה לֹא לְדַבֵּר מִלָּה מֵרֹב בֶּכִי; עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לְנַשֵּׁק אֶת אַבָּא שֶׁלִּי; טוֹב, הוּא בּוֹכֶה לוֹ הָלְאָה; עַכְשָׁו אֲנִי בָּא לְאִמָּא שֶׁלִּי. הַלְוַאי אָמֵן שֶׁהִיא יָכְלָה לְדַבֵּר עַכְשָׁו כְּמוֹ אִשָּׁה מֻטְרֶפֶת-צַעַר! טוֹב, אֲנִי מְנַשֵּׁק אוֹתָהּ. הִנֵּה, בְּדִיּוּק: הָרֵיחַ שֶׁל הַפֶּה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי מִכַּף-זֶרֶת עַד כַּפְכַּף. עַכְשָׁו אֲנִי בָּא לְאָחוֹת שֶׁלִּי: תִּרְאוּ אֵיזֶה יְלָלוֹת הִיא עוֹשָׂה. עַכְשָׁו, הַכֶּלֶב כָּל הַזְּמַן הַזֶּה לֹא מַזִּיל אַף דִּמְעָה; לֹא מְדַבֵּר אַף מִלָּה; אֲבָל תִּרְאוּ אֵיזֶה בֹּץ אֲנִי עוֹשֶׂה בַּחוֹל עִם הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי.

            [נכנס פאנטינו.]

פַּנְטִינוֹ:      לַנְס, קָדִימָה, קָדִימָה; לַסִּפּוּן; הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ כְּבָר עַל הָאֳנִיָּה, וְאַתָּה צָרִיךְ לְמַהֵר אַחֲרָיו עִם הַמְּשׁוֹטִים. מָה קָרָה? לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה, בֶּן-אָדָם? קָדִימָה, חֲמוֹר, אִם תִּתְעַכֵּב עוֹד תְּאַבֵּד אֶת הַגֵּאוּת. הִיא מְכַסָּה אֶת קַו הַחוֹף, אֶת כָּל הָרְצוּעָה.

לַנְס:         הָיָה טוֹב אִם הִיא תְּכַסֶּה אֶת כָּל הָרְצוּעָה, כִּי בַּקָּצֶה נִמְצָא הַיְּצוּר הֲכִי קַר-לֵב שֶׁבֶּן-אָדָם קָשַׁר.

פַּנְטִינוֹ:      מִי זֶה בִּקְצֵה הָרְצוּעָה?

לַנְס:         מִי? זֶה, הַכֶּלֶב שֶׁלִּי חֹמֶץ.

פַּנְטִינוֹ:      בֶּן-אָדָם! אִם תְּאַבֵּד אֶת הַזֶּרֶם, תְּאַבֵּד הִזְדַּמְּנוּת לְמַסָּע, וְאִם תְּאַבֵּד הִזְדַּמְּנוּת לְמַסָּע, תְּאַבֵּד אֶת אֲדוֹנְךָ, וְאִם תְּאַבֵּד אֶת אֲדוֹנְךָ, תְּאַבֵּד אֶת הַתַּפְקִיד, וְאִם תְּאַבֵּד אֶת הַתַּפְקִיד – לָמָּה אַתָּה מְכַסֶּה לִי אֶת הַפֶּה?

לַנְס:         שֶׁלֹּא תְּאַבֵּד אֶת הַלָּשׁוֹן.

פַּנְטִינוֹ:      אֵיפֹה אֲנִי אֲאַבֵּד אֶת הַלָּשׁוֹן?

לַנְס:         בַּדַּבֶּרֶת שֶלְּךָ.                                   

פַּנְטִינוֹ:      אֵין לִי דַּבֶּרֶת!                                  

לַנְס:         אֲנִי אֲאַבֵּד אֶת הַגֵּאוּת, אֶת הַמַּסָּע, אֶת הָאָדוֹן, אֶת הַתַּפְקִיד וְאֶת הַקָּשׁוּר בָּרְצוּעָה? תַּאֲמִין לִי, אִם הַנָּהָר הָיָה יָבֵשׁ, הָיִיתִי מְסֻגָּל לְמַלֵּא אוֹתוֹ עִם הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי; אִם לֹא הָיְתָה רוּחַ, יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיט אֶת הַסְּפִינָה בָּאֲנָחוֹת שֶׁלִּי.

פַּנְטִינוֹ:      בּוֹא; בּוֹא כְּבָר, בֶּן-אָדָם, שָׁלְחוּ אוֹתִי לִקְרֹא לְךָ.

לַנְס:         אָדוֹן, תִּקְרָא לִי אֵיךְ שֶׁרַק תָּעִיז.

פַּנְטִינוֹ:      אַתָּה הוֹלֵךְ?

לַנְס:         נוּ טוֹב, אֲנִי הוֹלֵךְ.

                   [יוצאים.]


מערכה 2, תמונה 4 -


[נכנסים ולנטין, סילביה, טוריו וספיד.]

 

סִילְבִיָּה:     עַבְדִּי –

וָלֶנְטִין:      גְּבִרְתִּי?

סְפִּיד:        אָדוֹן, מַר טוּרְיוֹ מְעַקֵּם מוּלְךָ תָּ'אַף.

וָלֶנְטִין:      כֵּן, יֶלֶד, זֶה מֵאַהֲבָה.

סְפִּיד:        לֹא אֵלֶיךָ.

וָלֶנְטִין:      אֶל גְּבִרְתִּי, אִם כָּכָה.

סְפִּיד:        הָיָה טוֹב אִם הָיִיתָ מוֹרִיד לוֹ מַכָּה.

            [יוצא.]

סִילְבִיָּה:     עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן, אַתָּה עָצוּב.

וָלֶנְטִין:      הָאֱמֶת, גְּבִרְתִּי, כָּךְ אֲנִי נִרְאֶה.

טוּרְיוֹ:       אַתָּה נִרְאֶה מָה שֶׁאַתָּה לֹא?

וָלֶנְטִין:      אוּלַי כֵּן.

טוּרְיוֹ:       גַּם נוֹכְלִים.

וָלֶנְטִין:      גַּם אַתָּה.

טוּרְיוֹ:       מָה אֲנִי נִרְאֶה שֶׁאֲנִי לֹא?

וָלֶנְטִין:      חָכָם.

טוּרְיוֹ:       אֵיזוֹ רְאָיַת-נֶגֶד יֵשׁ לְךָ?

וָלֶנְטִין:      הַטִּפְּשׁוּת שֶׁלְּךָ.

טוּרְיוֹ:       וּבְאֵיזֶה אֹפֶן אַתָּה מַבְחִין בַּטִּפְּשׁוּת שֶׁלִּי?

וָלֶנְטִין:      בְּאֹפֶן אָפְנַת הַחֻלְצָה שֶׁלְּךָ.

טוּרְיוֹ:       בַּחֻלְצָה שֶׁלִּי יֵשׁ קֶפֶל.

וָלֶנְטִין:      גַּם בַּטִּפְּשׁוּת שֶׁלְּךָ: כֶּפֶל טִפְּשׁוּת כָּפוּל וּמְקֻפָּל.

טוּרְיוֹ:       אֵיךְ!

סִילְבִיָּה:     מָה-זֶה, כּוֹעֵס, אָדוֹן טוּרְיוֹ? מַחְלִיף צְבָעִים?

וָלֶנְטִין:      תַּרְשִׁי לוֹ, גְּבִרְתִּי, הוּא אֵיזֶה זַן שֶׁל זִקִּית.

טוּרְיוֹ:       שֶׁיַּעֲדִיף לִשְׁתּוֹת אֶת הַדָּם שֶׁלְּךָ, וְרַק לֹא לִחְיוֹת בָּאֲוִיר שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      אָמַרְתָּ אָמַרְתָּ.

טוּרְיוֹ:       כֵּן, אָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי, וְגָמַרְתִּי.

וָלֶנְטִין:      אֶת זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ טוֹב, אָדוֹן, אַתָּה תָּמִיד גּוֹמֵר לִפְנֵי שֶׁעוֹד הִתְחַלְתָּ.

סִילְבִיָּה:     חִלּוּפֵי-אֵשׁ חֲזָקִים שֶׁל מִלִּים, רַבּוֹתַי, יָפֶה יָרִיתֶם.

וָלֶנְטִין:      נָכוֹן, גְּבִרְתִּי: וַאֲנַחְנוּ נוֹשְׁקִים לַנַּשָּׁק.

סִילְבִיָּה:     מִי זֶה?

וָלֶנְטִין:      אַתְּ, גְּבֶרֶת מְתוּקָה, כִּי אַתְּ מְקוֹר הָאֵשׁ. אָדוֹן טוּרְיוֹ מוֹשֵׁךְ אֶת הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ מִמַּבָּטַיִךְ, גְּבִרְתִּי, וּמְבַזְבֵּז בְּחֶבְרָתֵךְ אֶת מָה שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.

טוּרְיוֹ:       אֲדוֹנִי, אִם תְּבַזְבֵּז עַל כָּל מִלָּה שֶׁלִּי מִלָּה, הַשֵּׂכֶל שֶׁלְּךָ עוֹד יִפְשֹׁט רֶגֶל בִּגְלָלִי.

וָלֶנְטִין:      יָדוּעַ, אֲדוֹנִי: הַמַּטְבְּעוֹת הַיְּחִידִים שֶׁאַתָּה מַנְפִּיק הֵם מַטְבְּעוֹת-לָשׁוֹן, וְהָאוֹצָר הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָתֵת לִמְשָׁרְתֶיךָ הוּא אוֹצַר מִלִּים; כִּי עַל פִּי הַכִּיסִים הָרֵיקִים שֶׁלָּהֶם, נִרְאֶה שֶׁהֵם חַיִּים עַל הַמִּלִּים הָרֵיקוֹת שֶׁלְּךָ, וְלָכֵן הֵם מְרוּטֵי שָׂכָר וּתְלוּשֵׁי מַשְׂכֹּרֶת.

סִילְבִיָּה:     מַסְפִּיק, רַבּוֹתַי, מַסְפִּיק. הִנֵּה אַבָּא שֶׁלִּי.

            [נכנס הדוכס.]

דֻּכָּס:         אָהּ, סִילְבִיָּה-בַּת, מָצוֹר קָשֶׁה עָלַיִךְ.

               מַר וָלֶנְטִין, אָבִיךָ חָשׁ בְּטוֹב.

               הִגִּיעָה מִבֵּיתְךָ אִגֶּרֶת, זֶה

               כָּתוּב שָׁם. מָה תַּגִּיד?

וָלֶנְטִין:                                 אֲנִי אֲסִיר-

               תּוֹדָה לְכָל אִישׁ בְּשׂוֹרוֹת מִשָּׁם.

דֻּכָּס:         מַכִּיר אֶת דּוֹן אַנְטוֹנְיוֹ, בֶּן עִירְךָ?

וָלֶנְטִין:      כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, מַכִּיר אוֹתוֹ:

               הוּא מְכֻבָּד, נֶחְשָׁב, רַב מוֹנִיטִין,

               וְלֹא בִּכְדִי הוֹלֵךְ שְׁמוֹ לְפָנָיו.

דֻּכָּס:         אֵין לוֹ גַּם בֵּן?

וָלֶנְטִין:      יֵשׁ, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, בֵּן הָרָאוּי

               לְכָל כָּבוֹד וְהוֹקָרָה שֶׁל אָב זֶה.

דֻּכָּס:         מַכִּיר אוֹתוֹ הֵיטֵב?

וָלֶנְטִין:      כְּמוֹ אֶת עַצְמִי; כִּי עוֹד בְּיַלְדוּתֵנוּ

               בִּלִּינוּ זְמַן רַב יַחַד, הִתְרוֹעַעְנוּ.

               אֲנִי אָמְנָם הָיִיתִי דֵּי עַצְלָן,

               וְלֹא נִצַּלְתִּי אֶת מַתְּנוֹת הַזְּמַן

               לִרְכֹּש לִי אִישִׁיּוּת שֶׁל כְּלִיל שְׁלֵמוּת

               וְטֹהַר, אֲבָל פְּרוֹטֵאוּס – זֶה שְׁמוֹ –

               עָשָׂה שִׁמּוּשׁ יָפֶה בְּכָל יָמָיו:

               הוּא דַּל שָׁנִים, אַךְ נִסְיוֹנוֹ עָשִׁיר;

               רֹאשׁוֹ צָעִיר, אַךְ שִׁפּוּטוֹ בָּשֵׁל;

               וּבְמִלָּה – כִּי כָּל הַמַּחְמָאוֹת

               שֶׁלִּי לֹא מַגִּיעוֹת לְקַרְסֻלָּיו –

               הוּא אִישׁ שָׁלֵם בַּנֶּפֶשׁ וּבַגּוּף,

               עִם כָּל פְּאֵר שֶׁיְּפָאֵר אָצִיל.

דֻּכָּס:         חֵי הַשֵּׁדִים, אִם הַתֵּאוּר נָכוֹן,

               הָאִישׁ רָאוּי לְאַהֲבַת מַלְכָּה

               וְגַם יוּכַל לִהְיוֹת יוֹעֵץ קֵיסָר.

               וּבְכֵן, הַקְשֵׁב; אָדוֹן זֶה בָּא אֵלַי

               עִם הַמְלָצוֹת כִּבְדוֹת מִשְׁקָל, וְכָאן

               הוּא מִתְכַּוֵּן לִשְׁהוֹת קְצָת: חֲדָשׁוֹת

               שֶׁלֹּא מַעֲצִיבוֹת אוֹתְךָ, נִדְמֶה לִי.

וָלֶנְטִין:      אִם יֵשׁ לִי מִשְׁאָלָה אַחַת – הִיא הוּא.

דֻּכָּס:         קַבְּלוּ אוֹתוֹ אֵפוֹא עַל פִּי עֶרְכּוֹ.

               כַּוָּנָתִי אַתְּ, סִילְבִיָּה, וּמַר טוּרְיוֹ;

               אֶת וָלֶנְטִין אֵין צֹרֶךְ לְשַׁכְנֵעַ.

               אֶשְׁלַח אוֹתוֹ עוֹד רֶגַע אֲלֵיכֶם.

               [יוצא.]

וָלֶנְטִין:      הוּא זֶה אֲשֶׁר, סִפַּרְתִּי לָךְ, הָיָה

               נִלְוֶה אֵלַי, לוּלֵא אֲהוּבָתוֹ

               כָּלְאָה בְּמַבַּט בְּדֹלַח אֶת עֵינָיו.

סִילְבִיָּה:     עַכְשָׁו, נִרְאֶה, הִיא שִׁחְרְרָה אוֹתָן,

               תְּמוּרַת מַשְׁכּוֹן אַחֵר שֶׁל אֱמוּנִים.

וָלֶנְטִין:      לְדַעֲתִי, הֵן עוֹד שְׁבוּיוֹת שֶׁלָּהּ.

סִילְבִיָּה:     אִם כָּכָה, הוּא עִוֵּר, וּבְתוֹר עִוֵּר

               אֵיךְ הוּא רָאָה דַּרְכּוֹ לִמְצֹא אוֹתְךָ?

וָלֶנְטִין:      לָאַהֲבָה עֶשְׂרִים זוּגוֹת עֵינַיִם.

טוּרְיוֹ:       אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָאַהֲבָה אַף עַיִן.

וָלֶנְטִין:      לִרְאוֹת מְאֹהָבִים כָּמוֹךָ אֵין לָהּ:

               לְנֹכַח גֹּעַל הִיא עוֹצֶמֶת עַיִן.

            [נכנס פרוטאוס.]

סִילְבִיָּה:     עַד כָּאן, עַד כָּאן: הוּא בָּא כְּבָר, הָאָדוֹן.

וָלֶנְטִין:      בָּרוּךְ הַבָּא, יָקָר. אָנָּא, גְּבִירָה,

               תְּנִי לוֹ אוֹת חֶסֶד שֶׁל "בָּרוּךְ הַבָּא".

סִילְבִיָּה:     עֶרְכּוֹ הוּא עֲרֻבָּה שֶׁאִישׁ בָּרוּךְ בָּא,

               אִם הוּא זֶה שֶׁכָּל כָּךְ נִכְסַפְתָּ לוֹ.

וָלֶנְטִין:      זֶה הוּא; גְּבִרְתִּי הַמְּתוּקָה, תְּנִי לוֹ

               לִהְיוֹת לָךְ עֶבֶד נֶאֱמָן שֻׁתָּף לִי.

סִילְבִיָּה:     גְּבִירָה שְׁפָלָה לְעֶבֶד כֹּה גָּבוֹהַּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, גְּבֶרֶת מְתוּקָה, עֶבֶד בָּזוּי

               מוּל עַיִן שֶׁל גְּבִירָה כָּל כָּךְ נִכְבֶּדֶת.

וָלֶנְטִין:      דַּי לְשַׂחֵק בְּ"מִי קָטָן יוֹתֵר".

               גְּבִירָה טוֹבָה, קַבְּלִי אוֹתוֹ כְּעֶבֶד.

פְּרוֹטֵאוּס:  רַק חוּשׁ חוֹבָה יֵשׁ לִי לְהִתְפָּאֵר בּוֹ.

סִילְבִיָּה:     זֶה חוּשׁ שֶׁלֹּא יֵדַע מַחְסוֹר בִּגְמוּל.

               בָּרוּךְ הָעֶבֶד לִגְבִירָה בְּלִי עֵרֶךְ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶקְטֹל מִי שֶׁיֹּאמַר זֹאת חוּץ מִמֵּךְ.

סִילְבִיָּה:     שֶׁבּוֹאֲךָ בָּרוּךְ?

פְּרוֹטֵאוּס:                      שֶׁלָּךְ אֵין עֵרֶךְ.

          [נכנס משרת.]

מְשָׁרֵת:      כְּבוֹד הַדֻּכָּס, אָבִיךְ, רוֹצֶה מִלָּה.

סִילְבִיָּה:     אֲנִי לְשֵׁרוּתוֹ. [יוצא משרת]

                             מַר טוּרְיוֹ, בּוֹא.

               עֶבֶד חָדָשׁ, בָּרוּךְ הַבָּא שֵׁנִית;

               דַּבְּרוּ לָכֶם בְּעִנְיְנֵי וֵרוֹנָה;

               כְּשֶׁתְּסַיְּמוּ, נִשְׂמַח לִרְאוֹת אֶתְכֶם.

פְּרוֹטֵאוּס:  נָבוֹא כְּאִישׁ אֶחָד, לְשֵׁרוּתֵךְ.

              [יוצאים סילביה, טוריו, ספיד ומשרתים.]

וָלֶנְטִין:      עַכְשָׁו סַפֵּר לִי: אֵיךְ כֻּלָּם בַּבַּיִת?

פְּרוֹטֵאוּס:  לִידִידֶיךָ טוֹב, מוֹסְרִים בְּרָכוֹת.

וָלֶנְטִין:      וְאֵיךְ שֶׁלְּךָ?

פְּרוֹטֵאוּס:               כֻּלָּם הָיוּ בְּרִיאִים.

וָלֶנְטִין:      וּגְבִרְתְּךָ? הָאַהֲבָה פּוֹרַחַת?

פְּרוֹטֵאוּס:  מַעֲשִׂיּוֹת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי

               תָּמִיד יִגְּעוּ אוֹתְךָ: אֲנִי יוֹדֵעַ

               שֶׁשִּׂיחַ אַהֲבָה הוּא זָר לְךָ.

וָלֶנְטִין:      אַי, פְּרוֹטֵאוּס, אֵיךְ כָּל זֶה הִשְׁתַּנָּה כְּבָר:

               שִׁלַּמְתִּי עַל בִּזְיוֹן הָאַהֲבָה,

               וְהִיא גָּזְרָה עָלַי, הַקֵּיסָרִית,

               צוֹמוֹת מָרִים, גְּנִיחוֹת שֶׁל כַּפָּרָה,

               דְּמָעוֹת כָּל לַיְלָה, יוֹם-יוֹם אֲנָחוֹת

               קוֹרְעוֹת-לֵב; כִּנְקָמָה עַל בִּזְיוֹנָהּ,

               הָאַהֲבָה הִדִּירָה מֵעֵינַי –

               שְׁבוּיוֹת שֶׁלָּהּ – שֵׁנָה, מִנְּתָה

               אוֹתָן לִהְיוֹת צוֹפוֹת שִׁבְרוֹן לִבִּי.

               הוֹ פְּרוֹטֵאוּס מָתוֹק, הָאַהֲבָה

               הִיא שַׁלִּיטָה גְּדוֹלָה, וְהִיא לִמְּדָה

               אוֹתִי לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ, לְהוֹדוֹת:

               אֵין יִסּוּרִים בָּעַקְרַבִּים שֶׁלָּהּ,

               וְאֵין שָׂמֵחַ כְּמוֹ הַמְּשֻׁעְבָּד לָהּ.

               עַכְשָׁו כָּל מִלּוֹתַי רַק אַהֲבָה;

               עַכְשָׁו אֲנִי יָשֵׁן, קָם וְאוֹכֵל

               בְּשֵׁם הָאַהֲבָה, וְרַק בִּשְׁמָהּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  דַּי; מַבָּטְךָ מַסְגִּיר אֶת גּוֹרָלְךָ:

               הִיא הָאֵלָה שֶׁלָּהּ אַתָּה סוֹגֵד כָּךְ?

וָלֶנְטִין:      הִיא הִיא; נָכוֹן שֶׁהִיא קְדוֹשָׁה שְׁמֵימִית?

פְּרוֹטֵאוּס:  זֶה לֹא; אַךְ הִיא מוֹפֵת שְׁלֵמוּת אַרְצִית.

וָלֶנְטִין:      תַּגִּיד שֶׁהִיא אֵלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:                       לֹא, לֹא אַחְנִיף לָהּ.

וָלֶנְטִין:      הַחְנֵף לִי; אַהֲבָה צְמֵאָה לְשֶׁבַח.

פְּרוֹטֵאוּס:  לִי כְּחוֹלֶה נָתַתָּ רַק גְּלוּלוֹת

               מָרוֹת; אוֹתוֹ טִפּוּל אֶתֵּן לְךָ.

וָלֶנְטִין:      אָז בּוֹא תּוֹדֶה: אִם הִיא לֹא אֱלוֹהִית,

               הִיא בַּת-מַלְאָךְ, תַּסְכִּים לָזֶה; מַלְכַּת

               כָּל יְצוּרֵי הָאָרֶץ.

פְּרוֹטֵאוּס:                        לְהוֹצִיא

               אֲהוּבָתִי.

וָלֶנְטִין:                     שׁוּם לְהוֹצִיא, חָמוּד,

               שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לִמְתוּקָתִי שֵׁם רַע.

פְּרוֹטֵאוּס:  זוֹ לֹא זְכוּתִי לָתֵת לְיוּלְיָה זְכוּת

              קְדִימָה?

וָלֶנְטִין:                  אֲנִי עַצְמִי אַצִּיעַ לָהּ

               קִדּוּם: כְּאוֹת כָּבוֹד, יָנִיחוּ לָהּ

               לָשֵׂאת אֶת שֹׁבֶל הַגְּלִימָה שֶׁל סִילְבִיָּה,

               פֶּן אֲדָמָה גַּסָּה תָּעֵז לִגְנֹב

               מִבַּד הַבֶּגֶד נְשִׁיקָה, וְאָז,

               גֵּאָה שֶׁהִיא זָכְתָה בַּחֶסֶד, לֹא

               תִּתֵּן לְפֶרַח קַיִץ לְהַכּוֹת

               בָּהּ שֹׁרֶשׁ, וְתַשְׁלִיט כָּאן חֹרֶף עַד.

פְּרוֹטֵאוּס:  הֶי, וָלֶנְטִין, מָה אַתָּה מִשְׁתַּחְצֵן?

וָלֶנְטִין:      תִּסְלַח לִי, כָּל מָה שֶׁאֹמַר – אַפְסִי,

               כִּי מוּל עֶרְכָּהּ אֵין עֵרֶךְ לְשׁוּם עֵרֶךְ.

               הִיא לְבַדָּהּ, אַחַת וִיחִידָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  יָפֶה, הַשְׁאֵר אוֹתָהּ כָּךְ, יְחִידָה.

וָלֶנְטִין:      הוֹ, לְעוֹלָם לֹא! בֶּן-אָדָם, שֶׁלִּי הִיא.

               וְאֶבֶן-חֵן כָּזֹאת מַעֲשִׁירָה

               אוֹתִי כְּמוֹ אִם עֶשְׂרִים אוֹקְיָנוֹסִים

               הָיוּ לִי, גַּרְגְּרֵי הַחוֹל כֻּלָּם

               פְּנִינִים, הַמַּיִם שִׁקּוּיֵי אֵלִים,

               וְהַסְּלָעִים זָהָב טָהוֹר. תִּסְלַח לִי

               שֶׁלֹּא כִּרְכַּרְתִּי מִסְּבִיבְךָ, אַתָּה

               רוֹאֶה, כֻּלִּי קַדַּחַת אַהֲבָה.

               אוֹתוֹ יָרִיב טִפְּשִׁי שֶׁלִּי, אֲשֶׁר

               אָבִיהָ מְחַבֵּב – רַק כִּי הוֹנוֹ

               מֻפְלָג – הָלַךְ אִתָּהּ. אֲנִי חַיָּב

               לְהִצְטָרֵף, מַהֵר, כִּי אַהֲבָה,

               אַתָּה יוֹדֵעַ, מְלַבָּה קִנְאָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל לִבָּהּ שֶׁלְּךָ?

וָלֶנְטִין:      נָכוֹן; גַּם הִתְאָרַסְנוּ. לֹא, יוֹתֵר:

               שְׁעַת נִשּׂוּאֵינוּ נִקְבְּעָה כְּבָר, גַּם

               כָּל פְּרָט בִּמְזִמַּת מְנוּסָתֵנוּ:

               אֵיךְ אֲטַפֵּס אֶל חַלּוֹנָהּ, סֻלַּם

               הַחֲבָלִים, כָּל פְּרָט וְאֶמְצָעִי

               בַּדֶּרֶךְ לְאָשְׁרִי תֻּכְנַן, סֻכַּם.

               בּוֹא, פְּרוֹטֵאוּס, תֵּלֵךְ אִתִּי לַחֶדֶר,

               וּתְיַעֵץ לִי בָּעִנְיָן הַזֶּה.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵךְ לְפָנַי; אֶמְצָא אוֹתְךָ אַחַר כָּךְ.

               עָלַי לָצֵאת לַמֵּזַח כְּדֵי לִפְרֹק

               מִטְעָן שֶׁהֶכְרֵחִי לִי לְשִׁמּוּשׁ,

               וְאָז מַהֵר מְאוֹד אָבוֹא אֵלֶיךָ.

וָלֶנְטִין:      תִּהְיֶה זָרִיז?

פְּרוֹטֵאוּס:                    זָרִיז.

              [יוצא ולנטין.]

                   כְּשֵׁם שֶׁאֵשׁ בּוֹלַעַת אֵשׁ אַחֶרֶת,

               כְּשֵׁם שֶׁמַּסְמֵר דּוֹחֵק מַסְמֵר אַחֵר,

               זִכְרוֹן אַהֲבָתִי הַיְּשָׁנָה

               נִמְחַק מִפְּנֵי הַצֶּלֶם הֶחָדָשׁ.

               זוֹ שְׁלֵמוּתָהּ אוֹ חֵטְא נִפְסָד שֶׁלִּי,

               עֵינַי אוֹ הִמְנוֹנָיו שֶׁל וָלֶנְטִין

               שֶׁמְּשַׁגְּעִים אוֹתִי לִשְׁגּוֹת כָּךְ? הִיא

               יָפָה; גַּם יוּלְיָה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב; –

               אָהַבְתִּי, כִּי אַהֲבָתִי הִפְשִׁירָה;

               כְּמוֹ דְּמוּת מִשַּׁעֲוָה כְּנֶגֶד אֵשׁ,

               אֵין זֵכֶר לַתָּוִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ.

               נִדְמֶה שֶׁחִבָּתִי לְוָלֶנְטִין

               כָּבְתָה, כְּבָר לֹא אוֹהֵב אוֹתוֹ כְּמוֹ פַּעַם.

               אַךְ אֶת גְּבִרְתּוֹ אוֹהֵב מִדַּי-מִדַּי,

               לָכֵן אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ מְעַט

               כָּל כָּךְ. אֵיךְ לְהַפְעִיל שִׁקּוּל שֶׁל דַּעַת,

               כְּשֶׁכָּךְ הִתְחַלְתִּי לֶאֱהֹב בְּלִי דַּעַת?

               בֵּינְתַיִם רַק בְּחָזוּתָהּ חָזִיתִי,

               וְאוֹר שִׂכְלִי עֻרְפַּל וְהִתְעַמְעֵם;

               אַךְ כְּשֶׁרוֹאִים עַד כַּמָּה הִיא מֻשְׁלֶמֶת,

               בָּרוּר שֶׁמִתְעַוְּרִים. אִם רַק אוּכַל,

               אֶבְלֹם וַאֲרַסֵּן לֵב שֶׁסָּטָה;

               אִם לֹא, בְּכִשְׁרוֹנִי אֶכְבֹּש אוֹתָהּ.

                   [יוצא.]


מערכה 2, תמונה 5 -


[נכנסים ספיד ולאנס [עם כלבו].]

 

סְפִּיד:  לַנְס, נִשְׁבָּע לְךָ בַּחַיִּים שֶׁלִּי, מַזָּל שֶׁבָּאתָ הָעִירָה.

לַנְס:   אַל תִּשָּׁבַע לַשָּׁוְא, חָמוּד קָטָן, כִּי לֹא מַזָּל בִּכְלָל. אֲנִי תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁהַבֶּן-אָדָם הוּא לֹא זָ"ל לִפְנֵי שֶׁתּוֹלִים אוֹתוֹ, אֲבָל אֵין לוֹ מַזָּל בְּשׁוּם מָקוֹם לִפְנֵי שֶׁהוּא שָׂם כֶּסֶף נָזִיל עַל דֶּלְפֵּק וְהַמּוֹזֶגֶת אוֹמֶרֶת "שֶׁיִּהְיֶה בְּמַזָּל".

סְפִּיד:   אָז בּוֹא, לֵצָן: לוֹקֵחַ אוֹתְךָ תֶּכֶף וּמִיָּד לְבֵית מַרְזֵחַ; שָׁם בִּשְׁבִיל חָמֵשׁ לִירוֹת נָזִיל תְּקַבֵּל חָמֵשׁ אֶלֶף נוֹזֵל שֶׁלֹּא אוֹזֵל. בּוֹא-נָא, אֵיךְ נִפְרַד הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ מִגִּיבֶרֶת יוּלְיָה?

לַנְס:    כָּכָה, אַחֲרֵי שֶׁהֵם נִצְמְדוּ בִּדְמָעוֹת, הֵם נִפְרְדוּ בְּחִיּוּךְ.

סְפִּיד:  אֲבָל הִיא תִּתְחַתֵּן אִתּוֹ?

לַנְס:    לֹא.

סְפִּיד:   אָז אֵיךְ? הוּא יִתְחַתֵּן אִתָּהּ?

לַנְס:    גַּם-כֵּן לֹא.

סְפִּיד:   מָה, הֵם פֵּרְקוּ תַּ'חֲבִילָה?

לַנְס:    לֹא, הַחֲבִילָה שְׁלֵמָה כְּמוֹ דָּג.

סְפִּיד:   אָז מָה, אֵיךְ עוֹמֵד הָעִנְיָן בֵּינֵיהֶם?

לַנְס:     אָז כָּכָה: כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לוֹ טוֹב, אֶצְלָהּ עוֹמֵד יָפֶה.

סְפִּיד:   אֵיזֶה קוֹץ אַתָּה, אֲנִי לֹא תּוֹפֵס אוֹתְךָ.

לַנְס:    אֵיזֶה קְלוֹץ אַתָּה, שֶׁאַתָּה לֹא תּוֹפֵס! הַמַּקֵּל שֶׁלִּי תּוֹפֵס אוֹתִי.

סְפִּיד:   אֶת מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר?

לַנְס:    אֲהָהּ, וְגַם מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה: תַּבִּיט פֹּה, אֲנִי רַק נִשְׁעָן, וְהַמַּקֵּל תּוֹפֵס.

סְפִּיד:   הוּא בֶּאֱמֶת תָּפַס אוֹתְךָ.

לַנְס:    תָּפַשְֹתָּ?

סְפִּיד:   אֲבָל תַּגִּיד לִי תָּ'אֱמֶת, יִהְיֶה זִוּוּג?

לַנְס:    תִּשְׁאַל אֶת הַכֶּלֶב שֶׁלִּי: אִם הוּא יַגִּיד "כֵּן", אָז כֵּן; אִם הוּא יַגִּיד "לֹא", אָז כֵּן; אִם הוּא יְכַּשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב וְלֹא יַגִּיד כְּלוּם, אָז כֵּן.

סְפִּיד:   הַמַּסְקָנָה הִיא, אָז, שֶׁכֵּן יִהְיֶה.

לַנְס:    בַּחַיִּים לֹא תּוֹצִיא סוֹד כָּזֶה מִמֶּנִּי אֶלָּא בְּצוּרַת עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל.

סְפִּיד:   לֹא אִכְפַּת לִי לְהוֹצִיא אוֹתוֹ גַּם בְּדֶרֶךְ כָּזֹאתִי. אֲבָל מָה תַּגִּיד, לַנְס, עַל זֶה שֶׁלָּאָדוֹן שֶׁלִּי נִפְקְחוּ סוֹף-סוֹף הָעֵינַיִם וְהוּא רוֹאֶה חִזּוּרִים?

לַנְס:     זֶה מָה שֶׁהוּא הָיָה תָּמִיד.

סְפִּיד:   מָה?

לַנְס:    רוֹעֵה חֲזִירִים; אַתָּה אָמַרְתָּ.

סְפִּיד:   אָח, תַּחַת בֶּן-זוֹנָה, אַל תַּשְׁמִיץ.

לַנְס:    אָח, לֹא הִשְׁמַצְתִּי אוֹתְךָ אַף שֶׁמֶץ, שְׁמוּץ, דִּבַּרְתִּי עַל הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ.

סְפִּיד:   אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, הָאָדוֹן שֶׁלִּי נִ'יָה חַיְזַר-חִזּוּר לוֹהֵט.

לַנְס:    נָא, אָז אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, לֹא אִכְפַּת לִי, אֲפִלּוּ אִם יִשְׂרֹף לוֹ הַזָּנָב מֵרֹב חִזּוּר. אִם בָּא לְךָ, תֵּלֵךְ אִתִּי לְבֵית מַרְזֵחַ; אִם לֹא, אַתָּה בֶּן יִשְׂרָאֵל, יְהוּדִי, וְלֹא רָאוּי שֶׁיִּקְרְאוּ לְךָ בֶּן-אָדָם.

סְפִּיד:   לָמָּה?

לַנְס:    כִּי אֵין בְּךָ מַסְפִּיק אַהֲבַת אָדָם לָלֶכֶת לְהִתְמַרְזֵחַ עִם בֶּן-אָדָם. אַתָּה הוֹלֵךְ אוֹ לֹא?

סְפִּיד:   לְשֵׁרוּתְךָ.

       [יוצאים.]


מערכה 2, תמונה 6 -


[נכנס פרוטאוס לבד.]

 

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶנְטֹש אֶת יוּלְיָה, אָז אָפֵר שְׁבוּעָה;

               אֹהַב אֶת סִילְבִיָּה, אָז אָפֵר שְׁבוּעָה;

               אֶפְגַּע בְּרֵעַ, אָז אָפֵר כִּפְלַיִם.

               הַכּוֹחַ בּוֹ נִשְׁבַּעְתִּי – הוּא אֲשֶׁר

               דּוֹחֵף אוֹתִי לִמְעִילָה כָּפוּל

               שָׁלוֹשׁ. הָאַהֲבָה הִשְׁבִּיעָה, הִיא

               מוֹרָה לִי לְהָפֵר. הוֹ אַהֲבָה,

               מַלְכֹּדֶת מְתוּקָה, אִם אַתְּ חָטָאת,

               לַמְּדִי אוֹתִי – נָתִין פּוֹתֶה שֶׁלָּךְ –

               לִמְצֹא לִי טִעוּנִים שֶׁל סָנֵגוֹרְיָה.

               בְּרֵאשִׁית סָגַדְתִּי לְהִבְהוּב כּוֹכָב;

               עַכְשָׁו אֶקְשֹׁר כְּתָרִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ:

               נֶדֶר קַל-רֹאשׁ פּוֹטְרִים בְּכֹבֶד-רֹאשׁ,

               וְאֵין תְּבוּנָה בְּמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה

               שֶׁתְּבוּנָתוֹ תִּבְחַר טוֹב תַּחַת רַע.

               אָח, אָח, לָשׁוֹן גַּסָּה, לִקְרֹא רָעָה

               לְזוֹ אֲשֶׁר אֶת מַלְכוּתָהּ קִדַּשְׁתָּ

               בְּאֶלֶף נֶדֶר עִם חוֹתֶמֶת נֶפֶשׁ.

               לַחְדֹּל מֵאַהֲבָה אֵינִי יָכוֹל;

               אֲבָל חָדֵל, לְמַעַן אַהֲבָה

               שֶׁלֹּא אוּכַל לַחְדֹּל מִלֶּאֱהֹב.

               אֶת יוּלְיָה אֲאַבֵּד, אֶת וָלֶנְטִין

               גַּם. אִם אַחְזִיק בָּהֶם – אֲנִי אֹבַד;

               אִם אֲאַבְּדֵם, אֶמְצָא בְּאָבְדָנָם

               אוֹתִי בִּמְקוֹם אֶת וָלֶנְטִין, בִּמְקוֹם

               אֶת יוּלְיָה – סִילְבִיָּה. לְעַצְמִי אֲנִי

               יָקָר מִכָּל חָבֵר, כִּי אַהֲבָה

               תָּמִיד הִיא חֲבִיבַת עַצְמָהּ, וְסִילְבִיָּה –

               עֵדִים שָׁמַיִם שֶׁבָּרְאוּ יָפְיָהּ –

               תִּבְהַק מוּל יוּלְיָה כְּמוֹ אֶל מוּל שְׁחֹרָה

               מֵאֶרֶץ כּוּשׁ. אֶשְׁכַּח שֶׁיּוּלְיָה חַיָּה,

               אֶזְכֹּר רַק שֶׁאַהֲבָתִי לָהּ מֵתָה.

               אֶת וָלֶנְטִין אַחְשִׁיב בְּתוֹר אוֹיֵב,

               אֶקְלַע בְּסִילְבִיָּה חֵץ מָתוֹק מִמֶּנּוּ.

               אֶבְגֹּד בִּי בְּעַצְמִי אִם לֹא אֶחְתֹּר

               מִכָּאן וָהָלְאָה תַּחַת וָלֶנְטִין.

               הַלַּיְלָה בְּסֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים

               עוֹלֶה הוּא אֶל גַּן-עֵדֶן חַלּוֹנָהּ,

               וִירִיבוֹ, אֲנִי, ֹשֻתָּף לַסּוֹד.

               מִיָּד אוֹדִיעַ לְאָבִיהָ עַל

               תָּכְנִית מְנוּסָתָם בַּמִּסְתָּרִים.

               הוּא, בְּחֵמָה, יַגְלֶה אֶת וָלֶנְטִין;

               כִּי חֲתָנוֹ הַמְּיֹעָד הוּא טוּרְיוֹ.

               כְּשֶׁוָּלֶנְטִין עָף, אֶשְׁתַּחֵל מַהֵר,

               וּבְאֵיזוֹ תַּחְבּוּלָה אֶתְקַע מַקֵּל

               בְּגַלְגַּלָּיו הַמְּקַרְטְעִים שֶׁל טוּרְיוֹ.

               הוֹ אַהֲבָה, לְתָכְנִיתִי עִזְרִי:

               הִיא עֲרוּכָה, רַק תְּנִי לָהּ לְהַמְרִיא.

              [יוצא.]


מערכה 2, תמונה 7 -


[נכנסות יוליה ולוצ'טה.]

 

יוּלְיָה:        עֵצָה, לוּצֵ'טָה; חֲמוּדָה, עִזְרִי לִי –

               כִּי אַתְּ הַלּוּחַ שֶׁעָלָיו כְּתוּבָה

               כָּל מַחְשָׁבָה שֶׁלִּי – אַתְּ מֻכְרָחָה

               לוֹמַר לִי, לְהַדְרִיךְ אוֹתִי כֵּיצַד

               אוּכַל בְּלִי לְאַבֵּד כָּבוֹד לָצֵאת

               לִקְרַאת מַסָּע אֶל פְּרוֹטֵאוּס שֶׁלִּי.

לוּצֵ'טָה:     אַי, דֶּרֶךְ מְיַגַּעַת, אֲרֻכָּה.

יוּלְיָה:        צַלְיַן אֱמֶת אָדוּק לֹא מִתְיַגֵּעַ

               לַחְצוֹת בִּצְעָדִים רָפִים אִימְפֶּרְיוֹת;

               אֵיךְ תִּתְיַגֵּעַ זוֹ שֶׁעָפָה עַל

               כַּנְפֵי הָאַהֲבָה, וְעוֹד לִקְרַאת

               יְצוּר שְׁמֵימִי מֻשְׁלָם כְּמוֹ פְּרוֹטֵאוּס?

לוּצֵ'טָה:     עָדִיף שֶׁתִּתְאַפְּקִי עַד שֶׁיַּחְזֹר.

יוּלְיָה:        אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁדְּמוּתוֹ מָזוֹן

               לְנִשְׁמָתִי? חִמְלִי עָלַי, גּוֹוַעַת

               מֵרֹב רָעָב, כְּמֵהָה לְאֹכֶל יוֹם

               וָלֵיל. אִלּוּ הִרְגַּשְׁתְּ בִּפְנִים מַגָּע

               שֶׁל אַהֲבָה, יָדַעְתְּ כִּי לְהַצִּית

               בְּשֶׁלֶג אֵשׁ זֶה קַל מִלְּכַבּוֹת

               בִּשְׁלַל מִלִּים אֶת אֵשׁ הָאַהֲבָה.

לוּצֵ'טָה:     לֹא מִשְׁתַּדֶּלֶת לְכַבּוֹת אֶת אֵשׁ

               הָרְגָשׁוֹת, רַק לְרַסֵּן טִפָּה

               אֶת הַהִשְׁתּוֹלְלוּת, שֶׁהַשְּׂרֵפָה

               לֹא תִּתְפַּשֵּׁט וְתַעֲבֹר כָּל גְּבוּל.

יוּלְיָה:        כְּכָל שֶׁתִּבְלְמִי אוֹתָהּ, תִּבְעַר עוֹד:

               הַנַּחַל אֲשֶׁר שָׁט מַעֲדַנּוֹת,

               שָׂמִים לוֹ סֶכֶר – הוּא מַתְחִיל לִסְעֹר;

               אַךְ אִם אִישׁ לֹא חוֹסֵם אֶת מַסְלוּלוֹ,

               יָשִׁיר עִם חַלּוּקֵי הַנַּחַל שִׁיר

               מָתוֹק, יִשַּׁק מַעֲדַנּוֹת לְכָל

               קְנֵה סוּף שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּמַסָּעוֹ.

               כָּךְ יִתְפַּתֵּל בֵּין נְקִיקִים חָפְשִׁי,

               שׁוֹבָב, עַד לָאוֹקְיָנוֹס הַפִּרְאִי.

               אָז תְּנִי לִי שֶׁאֵלֵךְ, אַל תַּחְסְמִי.

               אֶזְרֹם שְׁלֵוָה כְּמוֹ מֵי נָהָר עָנֹג,

               כָּל צַעַד מְיֻגָּע יִהְיֶה לִי נֹפֶשׁ,

               עַד שֶׁבְּצַעַד אַחֲרוֹן אָבוֹא

               אֶל אֲהוּבִי, לָנוּחַ בְּגַן-עֵדֶן,

               כְּמוֹ נְשָׁמָה בְּרוּכָה אַחֲרֵי תְּלָאוֹת.

לוּצֵ'טָה:     בְּאֵיזֶה מִין לְבוּשׁ תֵּצְאִי לַדֶּרֶךְ?

יוּלְיָה:        לֹא כְּאִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁגְּבָרִים שְׁטוּפֵי

               זִמָּה לֹא יִתְנַפְּלוּ וְיִטָּפְלוּ.

               לוּצֵ'טָה חֲמוּדָה, הַתְקִינִי לִי

               מַלְבּוּשׁ נַעַר שָׁרָת מִבַּיִת טוֹב.

לוּצֵ'טָה:     אָז אַתְּ צְרִיכָה לִגְזֹר אֶת הַשֵּׂעָר.

יוּלְיָה:        לֹא-לֹא, יַלְדָּה, אֶקְלַע אוֹתוֹ אָסוּף,

               עֶשְׂרִים קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת:

               מַרְאֶה מוּזָר שֶׁיַּהֲלֹם בָּחוּר

               בּוֹגֵר מִכְּפִי גִּילִי הָאֲמִתִּי.

לוּצֵ'טָה:     אֵיךְ לְהַתְקִין אֶת מִכְנָסַיִךְ, גְּבֶרֶת?

יוּלְיָה:        זֶה כְּמוֹ לִשְׁאֹל: "אָדוֹן, אֵיזוֹ שִׂמְלָה

               אַתָּה רוֹצֶה, וְאֵיזוֹ קְרִינוֹלִינָה?"

               עֲשִׂי לִי כָּל מִכְנָס שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָךְ.

לוּצֵ'טָה:     אַתְּ תִּצְטָרְכִי מִין כִּיס שָׁם מִקָּדִימָה.

יוּלְיָה:        פוּי, פוּי, לוּצֵ'טָה, זֶה בְּטַעַם רַע.

לוּצֵ'טָה:     מִכְנָס הַיּוֹם, הוּא לֹא שָׁוֶה פְּרוּטָה

               בְּלִי כִּיס פְּרוּטוֹת בַּשֶּׁטַח הַפְּרָטִי.

יוּלְיָה:        לוּצֵ'טָה, תַּעֲשִׂי מָה שֶׁנִּרְאֶה לָךְ

               הוֹלֵם לְגֶבֶר, חֶרֶב וְעַד גֶּרֶב.

               אֲבָל אֵיךְ הָעוֹלָם יִשְׁפֹּט אוֹתִי,

               יַלְדֹּנֶת, עַל מַסָּע פָּזִיז כָּזֶה?

               אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת יְגַנּוּ, יַשְׁמִיצוּ.

לוּצֵ'טָה:     טוֹב, אַל תֵּלְכִי, תִּשָּׁאֲרִי בַּבַּיִת.

יוּלְיָה:        לֹא, זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה.

לוּצֵ'טָה:     אָז תַּעַזְבִי תַּ'הַשְׁמָצוֹת – לְכִי:

               אִם פְּרוֹטֵאוּס יִשְׂמַח כְּשֶׁתָּבוֹאִי,

               אִכְפַּת לָךְ מִי יִכְעַס עַל שֶׁהָלַכְתְּ?

               לִי יֵשׁ חֲשָׁשׁ רַק שֶׁהוּא לֹא יִשְׂמַח.

יוּלְיָה:        מִזֶּה אֵינִי חוֹשֶׁשֶׁת כְּלָל, לוּצֵ'טָה:

               יַם דִּמְעוֹתָיו וְאֶלֶף שְׁבוּעוֹתָיו,

               אוֹתוֹת, מוֹפְתִים שֶׁל אַהֲבָה נִצְחִית,

               הֵם עֲרֻבָּה שֶׁהוּא יָאִיר פָּנָיו לִי.

לוּצֵ'טָה:     כָּל אֵלֶּה מְשָׁרְתֵי גְּבָרִים כּוֹזְבִים.

יוּלְיָה:        זוֹלִים, שֶׁמְּנַצְּלִים אוֹתָם בְּזוֹל;

               אַךְ פְּרוֹטֵאוּס הוּא בֶּן כּוֹכַב אֱמֶת,

               מִלָּה שֶׁלּוֹ הִיא בְּרִית, שְׁבוּעָה הִיא קֹדֶשׁ,

               אַהֲבָתוֹ כֵּנָה, מַחְשְׁבוֹתָיו

               לְלֹא רְבָב, וְדִמְעוֹתָיו שְׁלִיחוֹת

               שֶׁל טֹהַר מִלִּבּוֹ, לִבּוֹ רָחוֹק

               מִשֶּׁקֶר כְּמוֹ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.

לוּצֵ'טָה:     אָמֵן שֶׁיִּסְתַּבֵּר כָּךְ כְּשֶׁתַּגִּיעִי.

יוּלְיָה:        לְמַעֲנִי, אַל תֶּחְטְאִי לוֹ, אַל

               תָּטִילִי דֹּפִי בְּכֵנוּת נַפְשׁוֹ.

               אִם תֹּאהֲבִי אוֹתוֹ, בָּאַהֲבָה

               שֶׁלִּי תִּזְכִּי; בּוֹאִי אִתִּי לַחֶדֶר,

               שָׁם אֲפָרֵט לָךְ כָּל מָה שֶׁנָּחוּץ לִי,

               וּתְצַיְּדִי אוֹתִי לִקְרַאת מַסַּע

               הַכִּסּוּפִים שֶׁלִּי. כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי –

               אַשְׁאִיר לָךְ לְמִשְׁמֶרֶת: אֲדָמוֹת,

               הוֹן, מוֹנִיטִין. רַק, בִּתְמוּרָה, עִזְרִי

               לִי שֶׁאֵצֵא מִכָּאן. אַל תַּעֲנִי;

               קָדִימָה, בּוֹאִי, נִפְעַל; הַסַּבְלָנוּת

               שֶׁלִּי פּוֹקַעַת, כָּל עִכּוּב – עָצוּב.

                   [יוצאות.]


מערכה 3, תמונה 1 -


[נכנסים הדוכס, טוריו ופרוטאוס.]

 

דֻּכָּס:         מַר טוּרְיוֹ, בִּרְשׁוּתְךָ, תֵּן לָנוּ רֶגַע,

               יֵשׁ לָנוּ פֹּה עִנְיָן סוֹדִי לָדוּן בּוֹ. [יוצא טוריו]

               אָז מָה תִּרְצֶה לוֹמַר לִי, פְּרוֹטֵאוּס?

פְּרוֹטֵאוּס:  אָדוֹן נִכְבָּד, אֶת מָה שֶׁאֲגַלֶּה

               חֹק הַיְּדִידוּת תּוֹבֵעַ לְהַסְתִּיר,

               אַךְ אִם אֶזְכֹּר אֶת חַסְדְּךָ כְּלַפֵּי

               אִישׁ לֹא רָאוּי כָּמוֹנִי, חוֹבָתִי

               דּוֹחֶקֶת בִּי לוֹמַר מָה שֶׁשּׁוּם הוֹן

               אַף פַּעַם לֹא הָיָה מְחַלֵּץ מִפִּי.

               אָז דַּע, דֻּכָּס, שֶׁוָּלֶנְטִין רֵעִי,

               יוֹצֵא לִגְנֹב הַלַּיְלָה אֶת בִּתְּךָ.

               עָשׂוּ אוֹתִי אִישׁ סוֹד לַמְּזִמָּה.

               אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוֹעַדְתָּ לָהּ

               אֶת טוּרְיוֹ, שֶׁבִּתְּךָ הַמְּתוּקָה

               שׂוֹנֵאת, וְאִם הִיא כָּכָה תֵּחָטֵף

               זֶה יְמָרֵר אֶת שֵׂיבָתְךָ מְאוֹד.

               לָכֵן בָּחַרְתִּי לְסַכֵּל – מִתּוֹךְ

               חוֹבָה – אֶת חִשּׁוּבֵי הַמְּזִמּוֹת

               שֶׁל חֲבֵרִי, בִּמְקוֹם לְהַסְתִּירָם

               וּלְהַנְחִית עָלֶיךָ צְרוֹר צָרוֹת,

               שֶׁאִם לֹא יִמָּנְעוּ, עוֹד יִדְחֲפוּ

               אוֹתְךָ אֶל בּוֹר הַקֶּבֶר טֶרֶם עֵת.

דֻּכָּס:         תּוֹדָה עַל דַּאֲגָתְךָ הַיְּשָׁרָה,

               כָּל עוֹד אֶחְיֶה – חַיָּב לְךָ פִּצּוּי.

               רָאִיתִי בְּעַצְמִי לֹא פַּעַם אֶת

               אַהֲבָתָם, כְּשֶׁהֵם חָשְׁבוּ: יָשַׁנְתִּי.

               תְּכוּפוֹת גַּם הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַרְחִיק

               אֶת וָלֶנְטִין מֵחֶבְרָתָהּ וְגַם

               מֵחֲצֵרִי, אַךְ מֵחֲשָׁשׁ כִּי סְתָם

               אֲנִי רוֹאֶה שְׁחֹרוֹת, וְכִי לַשָּׁוְא

               אַכְתִּים אָדָם בְּלִי הַצְדָּקָה – פְּזִיזוּת

               אֲשֶׁר שְׂנוּאָה עָלַי – הִסְבַּרְתִּי לוֹ

               פָּנִים, רַק לְגַלּוֹת בַּסּוֹף אֶת מָה

               שֶׁפֹּה חָשַׂפְתָּ לִי. כְּדֵי שֶׁתָּבִין

               כַּמָּה חָשַׁשְׁתִּי, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ

               שֶׁפִּתּוּיִים קוֹרְצִים לַנְּעוּרִים,

               אֲנִי סוֹגֵר אוֹתָהּ בִּמְרוֹם מִגְדָּל

               כָּל לַיְלָה, הַמַּפְתֵּחַ רַק אֶצְלִי,

               עַל כֵּן אִישׁ לֹא יַחְטֹף אוֹתָהּ מִשָּׁם.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז דַּע, אָדוֹן, שֶׁהֵם טִכְּסוּ עֵצָה

               אֵיךְ לְחַלּוֹן חַדְרָהּ הוּא יְטַפֵּס,

               וּבְסֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים יוֹרִיד

               אוֹתָהּ; עַכְשָׁו הָעֶלֶם הָאוֹהֵב

               הָלַךְ כְּדֵי לְהַשִּׂיג סֻלָּם, וְהוּא

               יָבוֹא אִתּוֹ לְכָאן עוֹד רֶגַע. אִם

               תִּרְצֶה, תּוּכַל פֹּה לַעֲצֹר אוֹתוֹ.

               רַק, אֲדוֹנִי, עֲשֵׂה זֹאת בְּעָרְמָה,

               בְּלִי רֶמֶז שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁהִלְשַׁנְתִּי;

               כִּי אַהֲבָה לְךָ, וְלֹא שִׂנְאַת

               חָבֵר, עָשְׂתָה אוֹתִי חוֹשֵׂף הַסּוֹד.

דֻּכָּס:         מִלָּה שֶׁלִּי, הוּא לֹא יֵדַע אַף פַּעַם

               שֶׁאֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי אַתָּה הֵעַרְתָּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  שָׁלוֹם, אָדוֹן, מַר וָלֶנְטִין מַגִּיעַ.

            [יוצא.]

          [נכנס ולנטין.]

דֻּכָּס:         מַר וָלֶנְטִין, לְאָן כָּל כָּךְ מַהֵר?

וָלֶנְטִין:      בִּרְשׁוּתְךָ, אָדוֹן, יֵשׁ פֹּה שָׁלִיחַ

               שֶׁמְּחַכֶּה לָשֵׂאת אִגְּרוֹת שֶׁלִּי

               לַחֲבֵרַי, אֲנִי הוֹלֵךְ לָתֵת לוֹ.

דֻּכָּס:         דְּבָרִים הֲרֵי גּוֹרָל?

וָלֶנְטִין:      לֹא, רַק דִּוּוּחַ שֶׁאֲנִי בָּרִיא

               וּמְאֻשָּׁר לִשְׁהוֹת בַּחֲצֵרְךָ.

דֻּכָּס:         אִם כָּכָה, לֹא חָשׁוּב. בּוֹא הִשָּׁאֵר קְצָת,

               וַאֲשַׁתֵּף אוֹתְךָ בְּעִנְיָנִים

               שֶׁמְּעִיקִים עָלַי; רַק שְׁמֹר בְּסוֹד.

               וַדַּאי יָדַעְתָּ כִּי אֶת יַד בִּתִּי

               אֲנִי מוֹעִיד לִידִידִי מַר טוּרְיוֹ.

וָלֶנְטִין:      יוֹדֵעַ טוֹב, אָדוֹן, וּמְשֻׁכְנָע

               שֶׁזֶּה זִוּוּג עָשִׁיר וּמְכֻבָּד.

               וְחוּץ מִזֶּה, יֵשׁ לָאָדוֹן לֵב טוֹב,

               יָד רְחָבָה, זְכֻיּוֹת, וּמַעֲלוֹת

               שֶׁתַּהֲלֹמְנָה רַעֲיָה כְּמוֹ

               בִּתְּךָ רַבַּת הַחֵן. אֵינְךָ יָכוֹל,

               כְּבוֹדוֹ, לִפְתֹּחַ אֶת לִבָּהּ לַחְשֹׁק בּוֹ?

דֻּכָּס:         לֹא, שְׁמַע לִי, הִיא נִרְגֶּנֶת, מַרְדָנִית,

               עִקֶּשֶׁת, חֲמוּצָה, פִּרְדָּה גֵּאָה.

               לֹא מִתְנַהֶגֶת כַּיָּאֶה לְבַת,

               לֹא יְרֵאָה מִמֶּנִּי כְּאָבִיהָ.

               וּסְלַח לִי אִם אֹמַר, הַגַּאֲוָה

               הַזֹּאת – אַחַר שִׁקּוּל – הִפְקִיעָה בִּי

               כָּל אַהֲבָה אֵלֶיהָ. בֶּעָבָר

               חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶת שְׁאֵרִית יָמַי

               הִיא תַּעֲשִׁיר וּתְעַרְסֵל, הַבַּת

               הַצַּיְתָנִית. עַכְשָׁו גָּמַרְתִּי אֹמֶר

               לָשֵׂאת אִשָּׁה לִי, וְאוֹתָהּ אַשְׁלִיךְ

               מִסַּף בֵּיתִי לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה בָּהּ.

               וְשֶׁיָּפְיָהּ יִהְיֶה לָהּ נְדוּנְיָה,

               אִם בִּי וּבִנְכָסַי הִיא מְזַלְזֶלֶת.

וָלֶנְטִין:      וּמָה כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּאן?

דֻּכָּס:         יֵשׁ גְּבֶרֶת פֹּה בָּעִיר, שֶׁבָּהּ חָשַׁקְתִּי;

               אֲבָל הִיא מִתְחַנְחֶנֶת, מִצְטַנַּעַת,

               לֹא מַחְשִׁיבָה אֶת מְלִיצוֹת הַסַּבָּא.

               אֶשְׂמַח אִם תִּהְיֶה מוֹרֶה שֶׁלִּי

               (כִּי כְּבָר מִזְּמַן שָׁכַחְתִּי לְחַזֵּר,

               וְגַם אָפְנַת הַזְּמַן שׁוֹנָה) כֵּיצַד

               וְאֵיךְ לִנְהֹג שֶׁהִיא תַּרְעִיף עָלַי

               אֶת אוֹר עֵינֶיהָ, הַצָּלוּל כַּשֶּׁמֶשׁ.

וָלֶנְטִין:      לֹא בְּמִלִּים – אָז כְּבֹש בְּמַתָּנוֹת.

               יָדוּעַ שֶׁיַּהֲלוֹמִים אִלְּמִים

               קוֹנִים נָשִׁים יוֹתֵר מִנְּאוּמִים.

דֻּכָּס:         שָׁלַחְתִּי מַתָּנָה, הִיא לָעֲגָה לָהּ.

וָלֶנְטִין:      סִימָן שֶׁזֶּה עָמֹק לַלֵּב נָגַע לָהּ.

               תִּשְׁלַח לָהּ עוֹד אַחַת; אַל תִּתְיָאֵשׁ.

               בּוּז בָּרֵאשִׁית, מַשְׁמָע: אַחַר כָּךְ – אֵשׁ.

               הִיא זְעוּפָה? שִׂנְאָה אֵין בְּלִבָּהּ:

               רַק אֶת אַהֲבָתְךָ הִיא מְלַבָּה.

               הִיא מְלַגְלֶגֶת לֹא כְּדֵי לִבְעֹט:

               נָשִׁים טִפְּשׁוֹת! לְבַד הֵן מִשְׁתַּגְּעוֹת.

               אַל תֵּרָתַע, אַל תִּתְרַגֵּשׁ מִמֶּנָּה,

               כִּי "לֵךְ" בִּשְׂפַת נָשִׁים זֶה "בּוֹא כְּבָר הֵנָּה".

               הַחְנֵף לְקִסְמֵיהֶן, וּשְׁפֹךְ שְׁבָחִים.

               אִם הֵן שְׁחֹרוֹת – אֱמֹר: הֵן מַלְאָכִים.

               שְׁמַע לִי: לָשׁוֹן שֶׁל גֶּבֶר יְבֵשָׁה

               אִם לֹא כָּבְשָׁה בִּימֵי חַיָּיו אִשָּׁה.

דֻּכָּס:         אַךְ מִשְׁפַּחְתָּהּ הוֹעִידָה לָהּ אָדוֹן

               צָעִיר וּמְיֻחָס, וּמַרְחִיקָה

               אוֹתָהּ מִטְּוַח יָד שֶׁל כָּל גֶּבֶר, אֵין

               לְאִישׁ גִּישָׁה אֵלֶיהָ לְאוֹר יוֹם.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי הָיִיתִי מְגַשֵּׁשׁ בַּלַּיְלָה.

דֻּכָּס:         כָּל דֶּלֶת נְעוּלָה, וְאֵין מַפְתֵּחַ,

               לִמְנֹעַ מִגְּבָרִים גִּישָׁה לֵילִית.

וָלֶנְטִין:      מָה רַע לְהִכָּנֵס מֵהַחַלּוֹן?

דֻּכָּס:         חַדְרָהּ גָּבוֹהַּ מֵעַל פְּנֵי הַקַּרְקַע,

               וְהוּא נוֹטֶה בְּמִין שִׁפּוּעַ – כָּל

               הַמְּטַפֵּס שָׁם מִסְתַּכֵּן בְּמָוֶת.

וָלֶנְטִין:      זֶה קַל: סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים יֻשְׁלַךְ

               אֶל עָל עִם עֹגֶן שֶׁל וָוִים, וְהוּא

               יִשָּׂא כְּמוֹ אַגָּדָה אֶת הַנָּסִיךְ

               אֶל הָעַלְמָה בִּצְרִיחַ הַמִּגְדָּל.

דֻּכָּס:         עַכְשָׁו, בְּתוֹר אִישׁ מַעֲלָה וָמַעְלָה,

               יַעֵץ לִי אֵיךְ אַשִּׂיג סֻלָּם כָּזֶה.

וָלֶנְטִין:      מָתַי אַתָּה זָקוּק לוֹ? רַק תַּגִּיד.

דֻּכָּס:         הַלַּיְלָה; כִּי הָאַהֲבָה הִיא יֶלֶד:

               כְּשֶׁמִּתְחַשֵּׁק לוֹ, הוּא רוֹצֶה מִיָּד.

וָלֶנְטִין:      עַד שֶׁבַע תְּקַבֵּל סֻלָּם כָּזֶה.

דֻּכָּס:         אַךְ שְׁמַע: אֲנִי הוֹלֵךְ לְשָׁם לְבַד;

               אָז אֵיךְ אוּכַל לִסְחֹב אֶת הַסֻּלָּם?

וָלֶנְטִין:      הוּא קַל, אָדוֹן, תּוּכַל לִטְמֹן אוֹתוֹ

               מִתַּחַת לִגְלִימָה אִם יֵשׁ לָהּ אֹרֶךְ.

דֻּכָּס:         גְּלִימָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁלְּךָ תַּסְפִּיק לַצֹּרֶךְ?

וָלֶנְטִין:      כֵּן, אֲדוֹנִי.

דֻּכָּס:                    אָז תֵּן לִרְאוֹת אוֹתָהּ,

               אַשִּׂיג אַחַת בְּאֹרֶךְ זֶה מַמָּשׁ.

וָלֶנְטִין:      כָּל סְתַם גְּלִימָה תַּסְפִּיק לַמַּטָּרָה.

דֻּכָּס:         רַק אֵיךְ אֲנִי לוֹבֵשׁ גְּלִימָה כָּזֹאת?

               תֵּן לְנַסּוֹת, טוֹב? לְקַבֵּל תְּחוּשָׁה.

               [לוקח את גלימת ולנטין, ומוצא מכתב וסולם חבלים חבויים בה.]

                   מָה הַמִּכְתָּב הַזֶּה? מָה, אֵיךְ? "לְסִילְבִיָּה".

               וְזֶה מִתְקָן כְּמוֹ זֶה שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לִי.

               סְלִיחָה עַל הַחֻצְפָּה, אֲנִי פּוֹתֵחַ.

               [קורא]:   אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי, צְפוּנוֹת נַפְשִׁי,

                        אֶל סִילְבִיָּה לַיְלָה לַיְלָה: צְאוּ וּרְאוּ.

                        לוּ אֲדוֹנָם כְּמוֹתָם הָיָה חָפְשִׁי,

                        בִּמְחוֹז חֶפְצָם הָיָה שׁוֹכֵן גַּם הוּא.

                        אֲנִי, כְּקֵיסָרָם הַמְּיֻסָּר,

                        מֵטִיל עַל מַזָּלָם הַטּוֹב קְלָלָה,

                        שֶׁכֵּן זָכוּ בְּמָה שֶׁלִּי יֶחְסַר.

                        קְלָלָה עַל שְׁמִי, כִּי הֵם יָצְאוּ בִּשְׁמִי,

                        וְהֵם נָחִים בְּעֵדֶן בִּמְקוֹמִי.

               מָה זֶה?

                          הַלַּיְלָה, סִילְבִיָּה, אוֹצִיאֵךְ לַדְּרוֹר.

               זֶה כָּךְ; הִנֵּה גַּם הַסֻּלָּם לְשֵׁם כָּךְ.

               מָה, מִי אַתָּה? הַבֵּן שֶׁל אֵל הַשֶּׁמֶשׁ?

               שׁוֹאֵף לִנְהֹג בְּמֶרְכָּבָה שֶׁל אֵשׁ,

               וּבְשִׁגְעוֹנְךָ לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם?

               הַכּוֹכָבִים שֶׁלְּךָ כִּי הֵם זוֹרְחִים

               עָלֶיךָ? עֶבֶד עִם יֻמְרוֹת, בַּחְשָׁן

               עָלוּב, לֵךְ וְתִזְרֶה אֶת חִיּוּכֶיךָ

               הַמִּתְרַפְּסִים עַל טִיפּוּסִים כְּמוֹתְךָ,

               וּזְכֹר שֶׁלֹּא בִּזְכוּת מַעֲלוֹתֶיךָ,

               אֶלָּא בִּזְכוּת סוֹבְלָנוּתִי, יֻרְשֶׁה

               לְךָ לָצֵאת מִפֹּה. עַל זֶה תּוֹדֶה לִי,

               וְלֹא עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁלְּחִנָּם

               ֹשָפַכְתִּי עַל רֹאֹשְךָ. אַךְ אִם תִּשְׁהֶה

               עַל אַדְמוֹתַי יוֹתֵר מִן הַנָּחוּץ

               לָצֵאת מַהֵר לַדֶּרֶךְ, חֵי שָׁמַיִם

               שֶׁחֲרוֹנִי יִהְיֶה כָּפוּל מִכָּל

               הָאַהֲבָה שֶׁמֵּעוֹדִי רָחַשְׁתִּי

               לַבַּת שֶׁלִּי אוֹ לִי עַצְמִי. לֵךְ! לֹא

               רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ שׁוּם תֵּרוּץ נָלוֹז.

               חַיֶּיךָ יְקָרִים לְךָ? אָז עוּף.

                   [יוצא.]

וָלֶנְטִין:      וְלָמָּה מָוֶת לֹא, עִנּוּי חַי כֵּן?

               לָמוּת מַשְׁמַע נִדּוּי שֶׁלִּי עַצְמִי,

               וְסִילְבִיָּה הִיא אֲנִי: נִדּוּי מִמֶּנָּה

               זֶה לְנַדּוֹת אוֹתִי מִמֶּנִּי. מָוֶת!

               מָה, אוֹר הוּא אוֹר אִם סִילְבִיָּה לֹא נִרְאֵית בּוֹ?

               שִׂמְחָה שִׂמְחָה אִם סִילְבִיָּה לֹא קְרוֹבָה?

               אָז אֲדַמְיֵן אוּלַי שֶׁהִיא קְרוֹבָה

               אֵלַי, וְצֵל שֶׁל הַשְּׁלֵמוּת יַחְיֵנִי.

               אִם סִילְבִיָּה לֹא קְרוֹבָה אֵלַי בַּלֵּיל,

               צְלִיל הַזָּמִיר חָלִיל חָלוּל כָּלִיל.

               אִם לֹא אֶרְאֶה אֶת סִילְבִיָּה לְאוֹר יוֹם,

               אֵין יוֹם אֲשֶׁר כְּדַאי לִי לִרְאוֹתוֹ.

               הִיא הַמַּהוּת שֶׁלִּי; וְאִם אֶחְדַּל

               לִחְיוֹת תַּחַת כְּנָפָהּ, אַפְסִיק לִהְיוֹת

               מוּאָר, מוּגָן; לֹא שֹׁרֶשׁ, לֹא נִצָּן.

               מֵעֹנֶשׁ אֲנִי נָס, אַךְ לֹא מִמָּוֶת:

               אִם אֶשְׁתַּהֶה פֹּה – כֵּן, מוֹתִי מֻבְטָח;

               וְאִם אֶנְטֹש – אֶנְטֹש אֶת הַחַיִּים.

                   [נכנסים פרוטאוס ולאנס.]

פְּרוֹטֵאוּס:  רוּץ, יֶלֶד, רוּץ, רוּץ, וְתִמְצָא אוֹתוֹ.

לַנְס:         הֶי הוֹפּ, הֶי הוֹפּ, הֶי הוֹפָּה –

פְּרוֹטֵאוּס:  מָה אַתָּה רוֹאֶה?

לַנְס:         מָה שֶׁיָּצָאנוּ לְחַפֵּשׂ. עַד הַשַּׂעֲרָה הָאַחֲרוֹנָה בַּנְּחִיר – זֶה אֵיזֶה וָלֶנְטִינוֹ.

פְּרוֹטֵאוּס:  וָלֶנְטִין?

וָלֶנְטִין:      לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז מִי? הָרוּחַ שֶׁלּוֹ?

וָלֶנְטִין:      גַּם לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז מָה?

וָלֶנְטִין:      שׁוּם כְּלוּם.

לַנְס:         שׁוּם כְּלוּם מְדַבֵּר? מָה, לְהַתְקִיף, הַמְּפַקֵּד?

פְּרוֹטֵאוּס:  מָה אַתָּה רוֹצֶה לְהַתְקִיף?

לַנְס:         שׁוּם כְּלוּם.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵצָן, אַל תָּצִיק.

לַנְס:         אִם אַנְ'יַתְקִיף שׁוּם כְּלוּם, אַנְ'לֹא יִפְגַּע בִּכְלוּם. 'בַקָּשָׁה –

פְּרוֹטֵאוּס:  אָמַרְתִּי אַל תָּצִיק. וָלֶנְטִין-חָבֵר, מִלָּה.

וָלֶנְטִין:      אָזְנַי חֵרְשׁוֹת לַחֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת,

               כִּי הָרָעוֹת מִלְּאוּ אוֹתָן עַד תֹּם.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז בִּשְׁתִיקָה אֶקְבֹּר אֶת בְּשׂוֹרוֹתַי,

               כִּי הֵן קָשׁוֹת, צוֹרְמוֹת, רָעוֹת מְאוֹד.

וָלֶנְטִין:      מָה, סִילְבִיָּה מֵתָה?

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי לֹא-וָלֶנְטִין אִם אֵין לִי סִילְבִיָּה.

               הִיא מָאֲסָה בִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:      לֹא-וָלֶנְטִין אִם סִילְבִיָּה מָאֲסָה בִּי.

               אָז מָה הַחֲדָשׁוֹת?

לַנְס:         אָדוֹן, יָצָא כְּרוּז שֶׁאַתָּה מֻגְלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  מֻגְלֶה! אַי, אֵלֶּה הֵן הַחֲדָשׁוֹת!

               גָּלוּת! מִכָּאן, מִסִּילְבִיָּה, וּמִמֶּנִּי.

וָלֶנְטִין:      טָעַמְתִּי כְּבָר מִן הַיָּגוֹן הַזֶּה,

               וְאִם תַּלְעִיט אוֹתִי בּוֹ עוֹד – אָקִיא.

               וְסִילְבִיָּה, לָהּ יָדוּעַ שֶׁנֻּדֵּיתִי?

פְּרוֹטֵאוּס:  כֵּן, כֵּן; וְהִיא שָׁטְחָה מוּל גְּזַר-דִּין זֶה,

               שֶׁאֵין לוֹ חֲנִינָה, יָם שֶׁל פְּנִינִים

               מִתְמוֹסְסוֹת, שֶׁנִּקְרָאוֹת דְּמָעוֹת;

               זָרְתָה אוֹתָן אֶל מוּל גַּסּוּת רַגְלֵי

               אָבִיהָ, וְאִתָּן, עַל בֶּרֶךְ, אֶת

               עַצְמָהּ, פָּכְרָה יָדֶיהָ הַלְּבָנוֹת

               אֲשֶׁר הֶחְוִירוּ עוֹד יוֹתֵר מִצַּעַר.

               אַךְ שׁוּם כְּרִיעָה עַל בֶּרֶךְ, טֹהַר יָד

               מוּנֶפֶת, אֲנָחוֹת שְׁבוּרוֹת, גְּנִיחוֹת

               מֵעֹמֶק לֵב, נִצְנוּץ דְּמָעוֹת כְּסוּפוֹת –

               כְּלוּם לֹא חָדַר לָאָב שֶׁאֵין חֶמְלָה בּוֹ;

               לֹא; וָלֶנְטִין, אִם יִתָּפֵס, בֶּן מָוֶת.

               יוֹתֵר: הַשִּׁדּוּלִים וְהַתְּחִנּוֹת

               לַחֲנִינָה הִרְגִּיזוּ אוֹתוֹ כָּךְ

               שֶׁהוּא צִוָּה לָהּ כֶּלֶא וְצִינוֹק,

               עִם אִיּוּמִים מָרִים שֶׁהִיא תִּמַּק שָׁם.

וָלֶנְטִין:      דַּי, אַל תּוֹסִיף, אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ

               מִלָּה אֲשֶׁר תָּשִׂים קֵץ לְחַיַּי.

               אִם יֵשׁ, אָנָּא, לְחַשׁ אוֹתָהּ, קִינָה

               סוֹפִית לִכְאֵבִי הָאֵינְסוֹפִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  דַּי לְקוֹנֵן עַל מָה שֶׁאֵין תְּרוּפָה לוֹ,

               חַפֵּשׂ תְּרוּפָה לְשֹׁרֶשׁ קִינָתְךָ.

               הַזְּמַן הוּא אַב כָּל טוֹב, וְגַם אוֹמֶנֶת.

               אִם תִּשָּׁאֵר פֹּה, לֹא תִּרְאֶה אֶת סִילְבִיָּה,

               כְּמוֹ כֵן סִפּוּר חַיֶּיךָ יְקֻצַּר.

               אוֹהֵב נִשְׁעָן רַק עַל מַטֵּה תִּקְוָה:

               הֲדֹף בּוֹ מַחְשְׁבוֹת יֵאוּשׁ וְלֵךְ

               מִכָּאן. תּוּכַל לִכְתֹּב לְכָאן גַּם אִם

               תִּהְיֶה אֵי-שָׁם; וְאִם תִּשְׁלַח אֵלַי

               אֶת מִכְתָּבֶיךָ אַעֲבִיר אוֹתָם

               לְחֵיק אַהֲבָתְךָ, צַח כְּחָלָב.

               לֹא נְפַתַּח אֶת הַנּוֹשֵׂא, אֵין זְמַן.

               אוֹצִיא אוֹתְךָ מִשַּׁעֲרֵי הָעִיר, בּוֹא;

               לִפְנֵי שֶׁנִּפָּרֵד נָדוּן בְּכָל

               עִסְקֵי אַהֲבָתְךָ. אָז אִם אַתָּה

               אוֹהֵב – אֶת סִילְבִיָּה, לֹא אֶת עַצְמְךָ –

               שְׁקֹל אֶת הַסַּכָּנָה, וּבוֹא אִתִּי.

וָלֶנְטִין:      לַנְס, קְרָא לַמְּשָׁרֵת שֶׁלִּי מַהֵר     

               לִפְגֹּש אוֹתִי בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵךְ, לֵךְ, תִּמְצָא אוֹתוֹ. בּוֹא, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:      הוֹ סִילְבִיָּה, פֶּרַח! וָלֶנְטִין אֻמְלָל!

                   [יוצאים פרוטאוס וּולנטין.]

לַנְס:    אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל, בֵּינֵינוּ, דֵּי טִפֵּשׁ, אֲבָל יֵשׁ לִי שֵׂכֶל לִקְלֹט שֶׁהָאָדוֹן שֶׁלִּי הוּא מִין זַן שֶׁל זַנְזוֹן. טוֹב, זֶה לֹא הָיָה אָסוֹן, אִם רַק הוּא הָיָה זַנְזוֹן. אַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא חוֹשֵׁד שֶׁאֲנִי גַּם-כֵּן מְאֹהָב, רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁאֲנִי מְאֹהָב, אֲפִלּוּ שֶׁעֵדֶר סוּסוֹת לֹא יוֹצִיא מִמֶּנִּי שֶׁכֵּן; אוֹ בְּמִי; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁכֵּן, וְגַם-כֵּן בְּאִשָּׁה; אֲבָל בְּאֵיזֶה מִין אִשָּׁה אַנְ'לֹא יַגִּיד; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חָלָב, חוֹלֶבֶת פָּרוֹת; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁהִיא יוֹתֵר נוֹתֶנֶת מֵחוֹלֶבֶת, וְכְּבָר רָשְׁמוּ עַל שְׁמָהּ אֵיזֶה שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ פֵּרוֹת-בֶּטֶן מִחוּץ לִשְׁעוֹת הַחֲלִיבָה; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁלֹּא בּוֹכִים עַל חָלָב שֶׁהֻשְׁפַּךְ, כִּי חוּץ מִזֶּה הִיא בַּחוּרָה דְּבַשׁ: חָלָב עַל הַזְּמַן וְחָלָב עִם הָרוּחַ. יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר יִתְרוֹנוֹת מִכֶּלֶב סְפַּנְיֶל, שֶׁזֶּה הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל בָּשָׂר וָדָם – אוֹ בָּשָׂר וְחָלָב, בַּמִּקְרֶה הַזֶּה. [מוציא נייר] וְהִנֵּה קֶטַע-קָטַלוֹג שֶׁל הַמְּאַפְיְנִים שֶׁלָּהּ. "אָלֶ"ף-כֹּל: יְכוֹלָה לָקַחַת וְלָתֵת": נָא, זֶה גַּם סוּס יָכוֹל; לֹא, סוּס לֹא יָכוֹל לָתֵת, רַק לָקַחַת, אָז הִיא יוֹתֵר טוֹבָה מִסּוּס. "בֵּי"ת-כֹּל: יוֹדַעַת לַחְלֹב". מָה נַגִּיד, זֶה פְּלוּס חָבִיב לְבַּחוּרָה עִם יָדַיִם נְקִיּוֹת.

                [נכנס ספיד.]

סְפִּיד:   הֶי הוֹ, סִינְיוֹר לַנְס! מָה הַחֲדָשׁוֹת עִם הַפַּטְרוֹן שֶׁלְּךָ?

לַנְס:      לַפַּטְרוֹן הַפִּתְרוֹן.

סְפִּיד:   אָח, אַתָּה וְהַהֶרְגֵּל הַמַּרְגִּיז שֶׁלְּךָ:  לְסוֹבֵב כָּל מִלָּה. מָה הַחֲדָשׁוֹת אִם כָּכָה בַּדַּף-נְיָר שֶׁלְּךָ?

לַנְס:      הַחֲדָשׁוֹת הֲכִי שְׁחֹרוֹת שֶׁשָּׁמַעְתָּ בַּחַיִּים.

סְפִּיד:   אֵיךְ, בֶּן-אָדָם, כַּמָּה שְׁחֹרוֹת?

לַנְס:      אֵיךְ? שְׁחֹרוֹת כְּמוֹ דְּיוֹ.

סְפִּיד:      תֵּן לִקְרֹא.

לַנְס:    צוּרָה לְךָ, קֶרֶשׁ, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ קְרֹא.

סְפִּיד:     אַתָּה מְשַׁקֵּר; אֲנִי יוֹדֵעַ קְרֹא וָחֵצִי.

לַנְס:    אֲנִי אֶבְחַן אוֹתְךָ, סְפִּיד. תַּגִּיד: מִי הוֹלִיד אוֹתְךָ?

סְפִּיד:     מָה מִי, הַבֵּן שֶׁל הַסַּבָּא שֶׁלִּי.

לַנְס:    אָח, אַנְאַלְפָבֵּית סוּג חֵי"ת! זֶה הָיָה הַבֵּן שֶׁל הַסָּבְתָא שֶׁלְּךָ. וְזֶה מוֹכִיחַ שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ קְרֹא.

סְפִּיד:     עֲזֹב, לֵצָן, עֲזֹב; נַסֵּה אוֹתִי עִם הַנְּיָר שֶׁלְּךָ.

לַנְס [נותן לו את הנייר]:  הִנֵּה; בּוֹא תּוֹכִיחַ בְּאוֹתִיּוֹת וּבְמוֹפְתִיּוֹת.

סְפִּיד:   "בֵּי"ת-כֹּל:  יוֹדַעַת לַחְלֹב."

לַנְס:      כֵּן, הִיא חוֹלֶבֶת כָּל דָּבָר שֶׁזָּז, כָּל נָתִין וְעָטִין.

סְפִּיד:   "גִּימֶ"ל-כֹּל: מְבַשֶּׁלֶת יַיִן טוֹב."

לַנְס:      וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "מָה שֶׁהִיא בִּשְּׁלָה אֲנִי יִשְׁתֶּה."

סְפִּיד:   "דָּלֶ"ת-כֹּל: סוֹרֶגֶת מְעֻלָּה מְהֻלָּלָה."

לַנְס:      לָה!

סְפִּיד:   "הֵ"א-כֹּל: אַדִּירָה בִּתְפִירָה."

לַנְס:      מָה אִכְפַּת לְגֶבֶר שֶׁיִּתְפְרוּ לוֹ תִּיק בְּצוּרַת אִשָּׁה אִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה שֶׁתִּתְפֹר לוֹ תִּיק?

סְפִּיד:   "וָי"ו-כֹּל: שׁוֹטֶפֶת וְעוֹשָׂה סֵדֶר."

לַנְס:      זֶה פְּלוּס בּוֹנוּס: שֶׁלֹּא צָרִיךְ לָתֵת לָהּ שְׁטִיפָה וְלִקְרֹא אוֹתָהּ לְסֵדֶר.

סְפִּיד:   "זַיִ"ן-כֹּל": "בְּגַלְגַּל כִּישׁוֹר – מֻכְשֶׁרֶת."

לַנְס:      כָּל זְמַן שֶׁהִיא תְּגַלְגֵּל כְּסָפִים, הַחַיִּים יָפִים.

סְפִּיד:   "חֵי"ת-כֹּל: יֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה יִתְרוֹנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם."

לַנְס:      זֶה כְּמוֹ לְהַגִּיד "יִתְרוֹנוֹת מַמְזֵרִים"; לֹא יָדוּעַ מִי הָאַבָּא וְאֵין לָהֶם שֵׁם.

סְפִּיד:   עַכְשָׁו בָּאִים הַחֶסְרוֹנוֹת.

לַנְס:      תָּמִיד-תָּמִיד צָמוּד לַיִּתְרוֹנוֹת.

סְפִּיד:   "אָלֶ"ף-כֹּל, אֵין לְנַשֵּׁק אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא בְּצוֹם מִטַּעַם הָרֵיחַ שֶׁל הַפֶּה שֶׁלָּהּ."

לַנְס:      עַל טַעַם הָרֵיחַ אֵין לְהִתְמָרֵחַ. תִּקְרָא הָלְאָה.

סְפִּיד:   "בֵּי"ת-כֹּל: הַפֶּה שֶׁלָּהּ לָהוּט אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁמָּתוֹק."

לַנְס:      זֶה פִּצּוּי עַל הָרֵיחַ הֶחָמוּץ.

סְפִּיד:   "גִּימֶ"ל-כֹּל: הִיא מְדַבֶּרֶת תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה."

לַנְס:      קָטָן; הָעִקָּר שֶׁהִיא לֹא יְשֵׁנָה תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר.

סְפִּיד:   "דָּלֶ"ת-כֹּל: שֶׁהִיא עִלֶּגֶת בִּלְשׁוֹנָהּ."

לַנְס:      אָח, מִי הַפּוֹשֵׁעַ שֶׁרָשַׁם אֶת זֶה בַּחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהּ! עִלֶּגֶת לָשׁוֹן? אֵין יִתָרוֹן יוֹתֵר גָּדוֹל אֵצֶל אִשָּׁה. תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, תִּמְחַק אֶת זֶה מִטּוּר מִינוּס, וְתָשִׂים בְּתוֹר אָלֶ"ף-כֹּל בְּטוּר פְּלוּס.

סְפִּיד:   "הֵ"א-כֹּל: שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת אֶת עַצְמָהּ."

לַנְס:      גַּם-כֵּן לִמְחֹק: זֶה מוֹרֶשֶׁת מִיְּמֵי חַוָּה אִמֵּנוּ, וְאִי-אֶפְשָׁר לָקַחַת אֶת זֶה מִמֶּנָּה.

סְפִּיד:   "וָי"ו-כֹּל: אֵין לָהּ שִׁנַּיִם."

לַנְס:      זֶה גַּם-כֵּן לֹא אִכְפַּת לִי; כִּי אֲנִי אוֹהֵב קְרוּם.

סְפִּיד:   "זַיִ"ן-כֹּל": "שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּה גָּדוֹל שֶׁלֹּא נֵדַע."

לַנְס:      טוֹב; הָעִקָּר שֶׁאֵין לָהּ שִׁנַּיִם לִנְשֹׁךְ.

סְפִּיד:   "חֵי"ת-כֹּל: בְּנוֹשֵׂא הַבַּקְבּוּק – הִיא בְּעַד."

לַנְס:      אִם הַבַּקְבּוּק טוֹב, שֶׁתִּהְיֶה בְּעַד; וְאִם הִיא נֶגֶד, אָז אֲנִי בְּעַד; צָרִיךְ לִהְיוֹת חִיּוּבִי.

סְפִּיד:   "טֵי"ת-כֹּל: הִיא פְּתוּחָה מִדַּי."

לַנְס:      לֹא בְּדִבּוּר, כִּי כָּתוּב שֶׁהִיא עִלֶּגֶת; לֹא בָּאַרְנָק, כִּי אוֹתוֹ אֲנִי אֶסְגֹּר; עַכְשָׁו כָּכָה, בְּדָבָר אַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת, אֲבָל זֶה לֹא בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי. טוֹב, תַּמְשִׁיךְ.

סְפִּיד:   "יוּ"ד-כֹּל: יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר יוֹתֵר מִשֵּׂכֶל, וְיוֹתֵר פְּגָמִים מִשְּׂעָרוֹת, וְיוֹתֵר כֶּסֶף מִפְּגָמִים."

לַנְס:      עֲצֹר פֹּה. אֲנִי קוֹנֶה. רֶגַע, בַּסְּעִיף הָאַחֲרוֹן הַזֶּה לְרֶגַע ֹשָמַחְתִּי לְרֶגַע הִסְתַּבַּכְתִּי. תֵּלֵךְ אִתִּי עוֹד פַּעַם שׁוּרָה שׁוּרָה.

סְפִּיד:   "יוּ"ד-כֹּל: "יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר יוֹתֵר מִשֵּׂכֶל."

לַנְס:      שֵׂעָר יוֹתֵר מִשֵּׂכֶל: נַגִּיד. יִתֵּן לְךָ דֻּגְמָה: הַמִּכְסֶה שֶׁל הַמִּלְחִיָּה מְכַסֶּה עַל הַמֶּלַח, אָז הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַמֶּלַח; הַשֵּׂעָר שֶׁמְּכַסֶּה עַל הַשֵּׂכֶל הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַשֵּׂכֶל; כִּי הַיּוֹתֵר גָּדוֹל מַסְתִּיר אֶת הַיּוֹתֵר קָטָן. מָה הָלְאָה?

סְפִּיד:   "וְיוֹתֵר פְּגָמִים מִשְּׂעָרוֹת."

לַנְס:      זֶה אָיֹם וְנוֹרָא; אָח, אִם אֶפְשָׁר הָיָה לִמְחֹק אֶת זֶה.

סְפִּיד:   "וְיוֹתֵר כֶּסֶף מִפְּגָמִים."

לַנְס:      טוֹב, הַמִּלָּה הַזֹּאת מְבַטֶּלֶת אֶת הַפְּגָמִים. שְׁמַע, אֲנִי יִקַּח אוֹתָהּ. וְאִם יֵשׁ לָנוּ זִוּוּג, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה הַכֹּל יָכוֹל לִהְיוֹת –

סְפִּיד:   כֵּן, מָה אָז?

לַנְס:      אָז אֲנִי יַגִּיד לְךָ – שֶׁהָאָדוֹן שֶׁלְּךָ מִתְעַכֵּב בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי.

סְפִּיד:   בִּגְלָלִי?

לַנְס:      בִּגְלָלְךָ? לָמָּה מִי אַתָּה? אִישׁ יוֹתֵר גָּדוֹל מִמְּךָ עִכֵּב אוֹתוֹ.

סְפִּיד:   וַאֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת אֵלָיו?

לַנְס:      לֹא, אַתָּה צָרִיךְ לָרוּץ. כִּי רָבַצְתָּ פֹּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁאִם לֹא תַּרְבִּיץ סְפִּיד, סְפִּיד, אֲנִי אַסְפִּיד אֶת סְפִּיד.

סְפִּיד:   לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי קֹדֶם? קַדַּחַת הַמִּסְמְכֵי-אַהֲבָה שֶׁלְּךָ!

                [יוצא.]

לַנְס:         עַכְשָׁו הוּא יֻשְׁפַּל וְיֻשְׁפַּט עַל זֶה שֶׁהוּא עָמַד אִתִּי מֵאָלֶ"ף-כֹּל עַד יוּ"ד-כֹּל. צוּרָה לוֹ, אַפְסוֹן בְּלִי תַּרְבּוּת, לְהַשְׁחִיל אֶת עַצְמוֹ לְסוֹדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים. אֲנִי יֵלֵךְ אַחֲרָיו, לְהִסְתַּלְאָלֶ"ף וְלְהִסְתַּלְבֵּי"ת. הוּא יִצָּלֶה וַאֲנִי יְבַלֶּה.

                   [יוצא.]


מערכה 3, תמונה 2 -


[נכנסים הדוכס וטוריו.]

 

דֻּכָּס:         עַכְשָׁו, כְּשֶׁוָּלֶנְטִין רָחוֹק מֵעַיִן,

               אַל פַּחַד, טוּרְיוֹ, הִיא תֹּאהַב אוֹתְךָ.

טוּרְיוֹ:       מֵאָז שֶׁהוּא גָּלָה הִיא בָּזָה לִי

               יוֹתֵר, מַעֲלִיבָה וּמִתְנַכֶּרֶת

               עַד שֶׁנּוֹאַשְׁתִּי מִלְּהַשִּׂיג אוֹתָהּ.

דֻּכָּס:         הָאַהֲבָה הַזֹּאת – פִּסְלוֹן שָׁבִיר

               שֶׁל קֶרַח, שֶׁיִּמַּס לְמַיִם תּוֹךְ

               שָׁעָה שֶׁל חֹם, וִיאַבֵּד צוּרָה.

               קְצַת זְמַן יַפְשִׁיר קִפְאוֹן מַחְשְׁבוֹתֶיהָ,

               וּוָלֶנְטִין הָאֶפֶס יִשָּׁכַח.

            [נכנס פרוטאוס]

               אוֹ, פְּרוֹטֵאוּס, סַפֵּר לִי: בֶּן עִירְךָ

               מִלֵּא אֶת הַפְּקֻדָּה שֶׁלִּי? הָלַךְ?

פְּרוֹטֵאוּס:  הָלַךְ, אָדוֹן טוֹב.

דֻּכָּס:         מֵאָז לֶכְתּוֹ בִּתִּי מֻכַּת יָגוֹן.

פְּרוֹטֵאוּס:  קְצַת זְמַן, אָדוֹן, יִקְטֹל אֶת הַיָּגוֹן.

דֻּכָּס:         זֹאת דַּעֲתִי; רַק טוּרְיוֹ לֹא חוֹשֵׁב כָּךְ.

               אֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ, פְּרוֹטֵאוּס;

               עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה רָאוּי לְשֶׁבַח;

               אֲנִי נוֹטֶה לָתֵת בְּךָ אֵמוּן.

פְּרוֹטֵאוּס:  כְּשֶׁלֹּא אֶהֱיֶה מָסוּר לְךָ, כְּבוֹדוֹ,

               שֶׁלֹּא אֶחְיֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ, כְּבוֹדוֹ.

דֻּכָּס:         אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֶשְׂמַח מְאוֹד

               אִם אֲשַׁדֵּךְ אֶת טוּרְיוֹ לְבִתִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי.

דֻּכָּס:         אַתָּה גַּם עֵר, נִדְמֶה לִי, עַד כַּמָּה

               הִיא מִתְנַגֶּדֶת לִרְצוֹנִי בְּתֹקֶף?

פְּרוֹטֵאוּס:  הִיא הִתְנַגְּדָה, כְּשֶׁוָּלֶנְטִין הָיָה פֹּה.

דֻּכָּס:         מֵהַסְּטִיָּה הַזֹּאת הִיא לֹא סוֹטָה.

               אָז מָה עוֹשִׂים כְּדֵי שֶׁהַיַּלְדָּה

               תִּשְׁכַּח אֶת וָלֶנְטִין, תֹּאהַב אֶת טוּרְיוֹ?

פְּרוֹטֵאוּס:  הֲכִי טוֹב לְהַשְׁמִיץ אֶת וָלֶנְטִין,

               שֶׁהוּא כּוֹזֵב, פַּחְדָן, פְּחוּת מַעֲמָד:

               כָּל זֶה מֵעִיר שִׂנְאָה אֵצֶל נָשִׁים.

דֻּכָּס:         אַךְ הִיא תַּחְשֹׁב שֶׁמִּשִּׂנְאָה אוֹמְרִים זֹאת.

פְּרוֹטֵאוּס:  כֵּן, אִם יִטְעַן אֶת זֶה שׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ.

               יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁמִּישֶׁהוּ שֶׁהִיא

               רוֹאָה בְּתוֹר ְחָבֵר שֶׁלּוֹ יֹאמַר זֹאת.

דֻּכַּס:         טוֹב, אָז חוֹבַת הַהַשְׁמָצָה עָלֶיךָ.

פְּרוֹטֵאוּס:  וְזֶה, אָדוֹן, מָאוּס עָלַי מְאוֹד:

               כֵּן, מַטָּלָה כְּבֵדָה לְאִישׁ אָצִיל,

               וּבְיִחוּד כְּנֶגֶד רֵעַ-נֶפֶשׁ.

דֻּכָּס:         שׁוּם הַמְלָצָה שֶׁלְּךָ כְּבָר לֹא תּוֹעִיל לוֹ,

               אַף הַשְׁמָצָה וַדַּאי כְּבָר לֹא תַּזִּיק;

               אָז הַתַּפְקִיד הוּא לֹא שָׁחֹר וְלֹא

               לָבָן – וְעוֹד כְּשֶׁיָּדִיד מַפְצִיר.

פְּרוֹטֵאוּס:  נִצַּחְתָּ, אֲדוֹנִי: וְאִם אוּכַל

               לִזְרֹק בּוֹ רֶפֶשׁ בַּמִּלִּים שֶׁלִּי,

               אַהֲבָתָהּ לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים עוֹד.

               אַךְ בּוֹא נֹאמַר: מִוָּלֶנְטִין נִפְטַרְנוּ;

               זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהִיא תֹּאהַב אֶת טוּרְיוֹ.

טוּרְיוֹ:       אָז כְּשֶׁתַּתִּיר אֶת חוּט אַהֲבָתָהּ

               מִמֶּנּוּ, נָא הַקְפֵּד – פֶּן יִסְתַּבֵּךְ

               וְלֹא יוֹעִיל לְאִישׁ – לִכְרֹךְ אוֹתוֹ

               סְבִיבִי; דְּהַיְנוּ לְהַלֵּל אוֹתִי

               כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה מַכְתִּים אֶת וָלֶנְטִין.

דֻּכָּס:         וְ, פְּרוֹטֵאוּס, אֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ

               שֶׁכֵּן יָדוּעַ לִי, מִוָּלֶנְטִין:

               אַתָּה כְּבָר מְקֻדָּשׁ לָאַהֲבָה,

               אָז אֶת לִבְּךָ לֹא תַּהֲפֹךְ סְתָם כָּךְ.

               הַצַּו הַזֶּה יַתִּיר לְךָ גִּישָׁה

               אֶל סִילְבִיָּה, לְשִׂיחוֹת בְּלִי הַגְבָּלָה.

               הִיא עֲגוּמָה, כְּבֵדָה וּמְדֻכְדֶּכֶת,

               וּלְזֵכֶר יְדִידְךָ, תִּשְׂמַח בְּךָ;

               תָּלוּשׁ אוֹתָהּ בְּחָרִיצוּת לָשׁוֹן

               אֶת וָלֶנְטִין לִשְׂנֹא, אֶת יְדִידִי לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶפְעַל כְּכָל שֶׁבִּיכָלְתִּי. אֲבָל,

               מַר טוּרְיוֹ, אַתָּה לֹא חָרִיף מַסְפִּיק:

               פְּרֹשׂ רֶשֶׁת כְּדֵי לִלְכֹּד אֶת תְּשׁוּקוֹתֶיהָ

               בְּפִיּוּטִים בּוֹכִים, שֶׁכָּל חָרוּז בָּם

               שָׁקוּל אֲבָל שׁוֹפֵעַ נְדָרִים.

דֻּכָּס:         כֵּן, פַּיְטָנוּת נִשְׂגֶּבֶת – יֵשׁ לָהּ כּוֹחַ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֱמֹר שֶׁעַל מִזְבַּח יָפְיָהּ תַּקְרִיב

               אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ, אֶת הֶמְיַת לִבְּךָ.

               כְּתֹב עַד תִּיבַשׁ הַדְּיוֹ; וּבִדְמָעוֹת

               הַרְטֵב אוֹתָהּ שֵׁנִית; תִּיצֹר אֵיזֶה

               חָרוּז נוֹטֵף מֵרֶגֶשׁ לְהַרְאוֹת

               כַּמָּה כֻּלְּךָ אֱמֶת וּמְסִירוּת.

               הֲרֵי אוֹרְפֵאוּס עַל נִבְלוֹ מָתַח

               גִּידֵי מְשׁוֹרְרִים, וּלְמַגָּעוֹ –

               מַגַּע זָהָב – סְלָעִים, פְּלָדָה, נָמַסּוּ,

               וּנְמֵרִים שָׁקְטוּ, לִוְיְתָנִים

               נָטְשׁוּ אֶת הַמְּצוּלוֹת לִרְקֹד עַל חוֹף.

               אַחֲרֵי הַלִּירִיקָה הַמְּקוֹנֶנֶת

               עֲרֹךְ בִּקּוּר בַּלַּיְלָה, עִם תִּזְמֹרֶת,

               מוּל חַלּוֹנָהּ; כְּשֶׁיְּנַגְּנוּ, תִּפְצַח

               בְּשִׁיר בּוֹכִים: דְּמָמָה לֵילִית יָפָה

               לְזֶמֶר קֻבְלָנוֹת עָגוּם-מָתוֹק.

               רַק כָּךְ תִּזְכֶּה בָּהּ, וְאַחֶרֶת – לֹא.

דֻּכָּס:         מִשְׁנָה סְדוּרָה. אוֹהֵב עִם נִסָּיוֹן.

טוּרְיוֹ:       וַאֲיַשֵּׂם אֶת עֲצָתְךָ הַלַּיְלָה:

               בּוֹא, פְּרוֹטֵאוּס מָתוֹק, מַנְחֶה שֶׁלִּי,

               נֵצֵא מִיָּד הָעִירָה לְקַבֵּץ

               כַּמָּה אַנְשֵׁי מִקְצוֹעַ מוּזִיקָלִים.

               יֵשׁ לִי תַּמְלִיל שֶׁל שִׁיר אִתּוֹ נוּכַל

               לָצֵאת לַהַתְקָפָה כַּעֲצָתְךָ.

דֻּכָּס:         קָדִימָה, רַבּוֹתַי!

פְּרוֹטֵאוּס:  נֵשֵׁב אִתְּךָ עוֹד עַד אַחֲרֵי הָאֹכֶל.

               אַחַר כָּךְ נְתַכְנֵן מָתַי וְאֵיךְ.

דֻּכָּס:         קָדִימָה, כְּבָר עַכְשָׁו. פּוֹטֵר אֶתְכֶם.

              [יוצאים.]


מערכה 4, תמונה 1 -


[נכנסים כמה פורעי חוק.]

 

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  הֶי, חֲבֵרִים, עֲצֹר! נַוָּד הוֹלֵךְ שָׁם.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   גַּם אִם תְּרֵיסָר – לֹא נִתְקַפֵּל. נִתְקֹף!

                   [נכנסים ולנטין וספיד.]

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   עֲמֹד, זְרֹק לָנוּ כָּל מָה שֶׁעָלֶיךָ.

                   אִם לֹא – נוֹשִׁיב אוֹתְךָ וּנְגַלֵּחַ.

סְפִּיד:            אָדוֹן, גָּמַרְנוּ; אֵלֶּה הַנְּבָלִים

               שֶׁכָּל הוֹלֵךְ-נוֹדֵד פּוֹחֵד מֵהֶם.

וָלֶנְטִין:          לֹא, יְדִידַי –

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  הָפוּךְ:  אֲנַחְנוּ הָאוֹיְבִים שֶׁלְּךָ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   שָׁה-שָׁה. נִשְׁמַע אוֹתוֹ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   נִשְׁמַע, חֵי הַזָּקָן שֶׁלִּי: זֶה בֶּן-אָדָם.

וָלֶנְטִין:          אָז דְּעוּ שֶׁאֵין לִי שׁוּם הוֹן לְאַבֵּד;

                   אֲנִי אָדָם שֶׁפֻּרְעָנוּת הִכְּתָה בּוֹ:

                   כָּל אוֹצְרוֹתַי הֵם הַבְּלוֹאִים הָאֵלֶּה,

                   אִם תִּפְשְׁטוּ אוֹתָם מִמֶּנִּי אָז

                   תִּקְּחוּ אֶת סַךְ כָּל הָרְכוּשׁ שֶׁלִּי.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   לְאָן הוֹלֵךְ?

וָלֶנְטִין:          וֵרוֹנָה.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  מִנַּיִן בָּא?

וָלֶנְטִין:          מִילָנוֹ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   יָשַׁבְתָּ שָׁם הַרְבֵּה זְמַן?

וָלֶנְטִין:          שָׁנָה וּשְׁלִישׁ. הָיִיתִי נִשְׁאָר עוֹד,

                   לוּלֵא הָיָה מַזָּל רַע מְחַבֵּל בִּי.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  מָה, מָה, הִגְלוּ אוֹתְךָ?

לנטין:           הִגְלוּ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   בַּעֲווֹן מָה?

וָלֶנְטִין:          עָווֹן אֲשֶׁר כּוֹאֵב לִי לְסַפֵּר:

                   הָרַגְתִּי אִישׁ, וְעַל מוֹתוֹ אֲנִי

                   מֵצֵר, אַךְ זֶה הָיָה בִּקְרָב, כְּמוֹ גֶּבֶר,

                   בְּלִי תַּרְגִּילֵי לִכְלוּךְ אוֹ בּוֹגְדָנוּת.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  אִם כָּכָה זֶה הָיָה, אַל תִּתְחָרֵט;

                   אֲבָל עַל שְׁטוּת כָּזֹאת גֵּרְשׁוּ אוֹתְךָ?

וָלֶנְטִין:          גֵּרְשׁוּ, כֵּן, וְיָצָאתִי עוֹד בְּחֶסֶד.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   שָׂפוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ?

וָלֶנְטִין:          בְּמַסְּעוֹתַי לָמַדְתִּי, לְאָשְׁרִי,

                   אַחֶרֶת אוֹי הָיָה לִי, וְלֹא פַּעַם.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   לֹא, חֵי קָרַחַת הַנָּזִיר שֶׁל רוֹבִּין

                   הוּד – הַטִּיפּוּס מַתְאִים לִהְיוֹת הַמֶּלֶךְ

                   לַכְּנֻפְיָה שֶׁלָּנוּ הַפְּרוּעָה.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  נִקַּח אוֹתוֹ, אָהּ? רַבּוֹתַי, מִלָּה.

                 [הם מסתודדים בצד.]

סְפִּיד:            אָדוֹן, תִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶם: זֶה גַּנָּבוּת עִם קְלָסָה.

וָלֶנְטִין:          שְׁתֹק, נָבָל.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   אֱמֹר לִי: יֵשׁ לְךָ לְאָן לִפְנוֹת?

וָלֶנְטִין:          אֵין, רַק מַזָּל יוֹלִיךְ אוֹתִי.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   שְׁמַע: חֵלֶק מִתּוֹכֵנוּ בְּנֵי-טוֹבִים,

                   שֶׁהֻרְחֲקוּ מֵעַל חֶבְרָה נִכְבֶּדֶת

                   בְּשֶׁל פְּזִיזוּת חַמָּה שֶׁל נְעוּרִים.

                   אוֹתִי, דֻּגְמָה, הִשְׁלִיכוּ מִוֵּרוֹנָה,

                   עַל נִסָּיוֹן לְהִמָּלֵט עִם גְּבֶרֶת,

                   יוֹרֶשֶׁת הוֹן, קְרוֹבָה שֶׁל הַדֻּכָּס.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   אוֹתִי מִמַּנְטוֹבָה, בִּגְלַל אָדוֹן

                   שֶׁבְּחֵמָה דָּקַרְתִּי עַד הַלֵּב.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  אוֹתִי בִּגְלַל פְּשָׁעִים קְטַנִּים דּוֹמִים.

                   לֹא, בִּרְצִינוּת: אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים

                   עַל הַמְּעִידוֹת הָאֵלֶּה לְתָרֵץ

                   מַדּוּעַ כָּךְ נִחְיֶה, בְּלִי חֹק וּבְלִי

                   מִשְׁפָּט; אֲבָל אַתָּה, שֶׁמְּבֹרָךְ

                   בְּיֹפִי, פְּנִים וָחוּץ, דּוֹבֵר שָׂפוֹת

                   עַל פִּי דְּבָרֶיךָ, אִישׁ מָלֵא שְׁלֵמוּת

                   שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ חֲסֵרָה מְאוֹד –

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   וּמְגֹרָשׁ: זֹאת הַסִּבָּה מִסְפָּר

                   אַחַת שֶׁנְּבַקֵּשׁ אִתְּךָ דִּבּוּר.

                   תַּסְכִּים לִהְיוֹת הַמְּפַקֵּד שֶׁלָּנוּ?

                   לִדְלוֹת מִתּוֹךְ הַדֹּחַק אֶת הַצּוּף?

                   לִחְיוֹת כָּמוֹנוּ בַּשְּׁמָמָה הַזֹּאת?

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   אָז מָה אַתָּה אוֹמֵר? תַּחְבֹּר אֵלֵינוּ?

                   תַּגִּיד "כֵּן" וְאַתָּה הַמְּפַקֵּד:

                   נַחְלֹק לְךָ כָּבוֹד, וּנְצַיֵּת,

                   נֹאהַב אוֹתְךָ בְּתוֹר מַנְהִיג, וּמֶלֶךְ.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  תָּבוּז לַמֶּחֱוָה – אַתָּה אִישׁ מֵת.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   וְלֹא תִּחְיֶה לְהִתְפָּאֵר: הֻצַּע לִי!

וָלֶנְטִין:          קִבַּלְתִּי, וְאֶחְיֶה אִתְּכֶם, אִם רַק

                   לֹא תַּעַשְׁקוּ נָשִׁים תְּמִימוֹת חַסְרוֹת

                   מָגֵן, אוֹ עוֹבְרֵי-אֹרַח מִסְכֵּנִים.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   לֹא, שִׁפְלֻיּוֹת כָּאֵלֶּה מְאוּסוֹת

                   עָלֵינוּ; בּוֹא, נִקַּח אוֹתְךָ לִשְׁאַר

                   הַצֶּוֶת, וְתִרְאֶה אֶת אוֹצְרוֹתֵינוּ;

                   גַּם הֵם וְגַם אֲנַחְנוּ לִרְשׁוּתְךָ.

                  [יוצאים.]


מערכה 4, תמונה 2 -


[נכנס פרוטאוס.]

 

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶת וָלֶנְטִין סוֹבַבְתִּי בְּמִרְמָה כְּבָר,

               עַכְשָׁו עָלַי לַחְתֹּר גַּם תַּחַת טוּרְיוֹ:

               בְּאִצְטְלַת מֵלִיץ יָשְׁרוֹ קִבְּלָה

               אַהֲבָתִי שֶׁלִּי מַסְלוּל קִדּוּם.

               אַךְ סִילְבִיָּה אֲמִתִּית, יָפָה, קְדוֹשָׁה,

               שׁוּם שַׁי נָלוֹז שֶׁלִּי אֵינוֹ מַשְׁחִית

               אוֹתָהּ. אֲנִי נִשְׁבָּע לָהּ אֱמוּנִים,

               הִיא מַקְנִיטָה: כִּזַּבְתָּ לְחָבֵר.

               אֲנִי נוֹדֵר תְּלוּת נֶצַח בְּיָפְיָהּ,

               הִיא מַזְכִּירָה לִי אֵיךְ הֵפַרְתִּי נֶדֶר

               בִּבְגִידָתִי בְּיוּלְיָה, שֶׁאָהַבְתִּי.

               אַךְ גַּם אִם הַפְּחוּתָה בָּעֲקִיצוֹת

               שֶׁלָּהּ תּוּכַל לְהַחֲרִיב תִּקְוָה,

               כְּכָל שֶׁהִיא תִּבְעַט בָּאַהֲבָה,

               זוֹ, כְּמוֹ כְּלַבְלַב, גְּדֵלָה, וּמִתְרַפֶּסֶת.

                   [נכנסים טוריו ומוזיקאים.]

                   אָהּ! טוּרְיוֹ. וְעַכְשָׁו – לְחַלּוֹנָהּ,

               לִנְטֹעַ בְּאָזְנֶיהָ שִׁיר שֶׁל עֶרֶב.

טוּרְיוֹ:       זָחַלְתָּ לְפָנֵינוּ, פְּרוֹטֵאוּס?

פְּרוֹטֵאוּס:  כֵּן, טוּרְיוֹ, אַהֲבָה זוֹחֶלֶת עַל

               גְּחוֹנָהּ הֵיכָן שֶׁלֹּא תּוּכַל לִצְעֹד.

טוּרְיוֹ:       אַךְ פֹּה, כֻּלִּי תִּקְוָה, אֵינְךָ אוֹהֵב.

פְּרוֹטֵאוּס:  אוֹהֵב; אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי בָּא.

טוּרְיוֹ:       אֶת סִילְבִיָּה?

פְּרוֹטֵאוּס:                     סִילְבִיָּה, בֶּטַח, בְּשִׁמְךָ.

טוּרְיוֹ:       בָּרוּךְ שִׁמְךָ. טוֹב, נְכַוֵּן כֵּלִים,

               סִינְיוֹרִים. וּלְנַגֵּן מִכָּל הַלֵּב.

            [נכנסים בעל פונדק ויוליה, בבגדי נער.]

בַּעַל-פֻּנְדָּק: שְׁמַע, אוֹרֵחַ צָעִיר שֶׁלִּי, נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה מֵלַנְכּוֹהוֹלִי. תַּגִּיד לִי, לָמָּה זֶה?

יוּלְיָה:    לֹא תַּאֲמִין, אָדוֹן פֻּנְדָּק, אֲבָל זֶה כִּי אֲנִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת עַלִּיז.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: בּוֹא, אֲנַחְנוּ נְעַלֵּז אוֹתְךָ: אֲנִי אָבִיא אוֹתְךָ לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁתִּשְׁמַע מוּזִיקָה, וְתִרְאֶה אֶת הָאָדוֹן שֶׁשָּׁאַלְתָּ עָלָיו.

יוּלְיָה:    אֲבָל אֲנִי אֶשְׁמַע אוֹתוֹ מְדַבֵּר?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: תִּשְׁמַע גַּם תִּשְׁמַע.

יוּלְיָה:    זֹאת תִּהְיֶה מוּזִיקָה.

            [מוזיקה מתנגנת.]

בַּעַל-פֻּנְדָּק: תַּקְשִׁיב, תַּקְשִׁיב!

יוּלְיָה:    הוּא בֵּינֵיהֶם?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: סִי סִי; אֲבָל הַס-הַס. נַקְשִׁיב לָהֶם.

 

               שִׁ י ר

 

               מִי הִיא סִילְבִיָּה? מָה הִיא, מָה,

           לָהּ כָּל בָּחוּר כָּמֵהַּ?

           הִיא קְדוֹשָׁה וַחֲכָמָה,

           וְאֵין קֵץ לִקְסָמֶיהָ,

           מִי לֹא יְהַלֵּל אֶת שְׁמָהּ.

 

             גַּם יָפָה הִיא, גַּם טוֹבָה?

           זֶה צֶמֶד לְתִפְאֶרֶת.

           בְּעֵינֶיהָ אַהֲבָה

           עִוֶּרֶת נֶעֱזֶרֶת,

           וְעַל כֵּן בָּן הִתְיַשְּׁבָה.

 

           אָז לְסִילְבִיָּה שְׂאוּ שִׁירִים

           וְסִילְבִיָּה, נָא לִשְׁמֹעַ:

           כִּי מִכָּל הַיְּצוּרִים

           אֵין עוֹד אַחַת כָּמוֹהָ.

             לָהּ נִקְשֹׁר זֵרֵי כְּתָרִים.

 

בַּעַל-פֻּנְדָּק: מָה זֶה? אַתָּה עָצוּב יוֹתֵר מִקֹּדֶם? מָה יֵשׁ לְךָ, אִישׁ? הַמּוּזִיקָה לֹא מַנְעִימָה לְךָ?

יוּלְיָה:    אַתָּה טוֹעֶה: הַמּוּזִיקַאי לֹא מַנְעִים לִי.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: לָמָּה, צָעִיר יָפֶה שֶׁלִּי?

יוּלְיָה:    הַנְּעִימָה שֶׁלּוֹ מְזֻיֶּפֶת, סַבָּא.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: אֵיךְ, הוּא לֹא כִּוֵּן אֶת הַמֵּיתָרִים?

יוּלְיָה:    זֶה דַּוְקָא כֵּן; וּבְכָל זֹאת זֶה זִיּוּף כָּזֶה שֶׁמַּכְאִיב לְמֵיתְרֵי הַלֵּב שֶׁלִּי.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: יֵשׁ לְךָ אֹזֶן חַדָּה.

יוּלְיָה:    כֵּן, הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי חֵרֵשׁ: כִּי הָאֹזֶן הַחַדָּה דּוֹקֶרֶת לִי אֶת הַלֵּב.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה לֹא מִתְלַהֵב מִמּוּזִיקָה.

יוּלְיָה:    מַמָּשׁ לֹא, כְּשֶׁהִיא צוֹרֶמֶת כָּכָה.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: תִּשְׁמַע אֵיזֶה שִׁנּוּי יָפֶה בַּמַּנְגִּינָה!

יוּלְיָה:    כֵּן; הַשִּׁנּוּי, זֶה בְּדִיּוּק הַקּוֹץ.

בַּעַל-פֻּנְדָּק: הָיִיתָ רוֹצֶה שֶׁיַּשְׁמִיעוּ כָּל הַזְּמַן קוֹל אֶחָד?

יוּלְיָה:    שֶׁכָּל אֶחָד יַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד.

           אַךְ פְּרוֹטֵאוּס זֶה שֶׁעָלָיו דִּבַּרְנוּ

           מַרְבֶּה לָבוֹא אֶל הַגְּבִירָה הַזֹּאת?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: אֲנִי אַגִּיד לְךָ מָה שֶׁהַמְּשָׁרֵת שֶׁלּוֹ לַנְס אָמַר לִי: הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר מִבִּירָה.

יוּלְיָה:    אֵיפֹה לַנְס?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: הָלַךְ לְחַפֵּשׂ כֶּלֶב, שֶׁמָּחָר, לְפִי הוֹרָאַת הָאָדוֹן שֶׁלּוֹ, הוּא צָרִיךְ לִמְסֹר בְּתוֹר מַתָּנָה לִגְבִרְתּוֹ.

              [המוזיקה נפסקת.]

יוּלְיָה:    שֶׁקֶט, עֲמֹד בַּצַּד, הַחֲבוּרָה מִסְתַּלֶּקֶת.

פְּרוֹטֵאוּס:  מַר טוּרְיוֹ, סְמֹךְ, אַפְלִיג בְּשִׁכְנוּעִים

               עַד שֶׁתַּכְתִּיר אוֹתִי אַשַּׁף עָרְמָה.

טוּרְיוֹ:       וְנִפָּגֵשׁ –

פְּרוֹטֵאוּס:              לְיַד הַבְּאֵר.

טוּרְיוֹ:                                  מַהֵר.

               [יוצאים טוריו והמוזיקאים.]

             [נכנסת סילביה, למעלה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  מָדָאם; גְּבִירָה נִכְבֶּדֶת, עֶרֶב טוֹב.

סִילְבִיָּה:     חֵן-חֵן לְרַבּוֹתַי עַל הַנְּגִינָה.

               מִיהוּ שֶׁדִּבֵּר?

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶחָד שֶׁלּוּ יָדַעְתְּ כַּמָּה לִבּוֹ

               אֱמֶת, הָיִית לוֹמֶדֶת לְזַהוֹת

               גַּם אֶת קוֹלוֹ.

סִילְבִיָּה:                        מַר פְּרוֹטֵאוּס, נִדְמֶה לִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  מַר פְּרוֹטֵאוּס, מָדָאם טוֹבָה, עַבְדֵּךְ.

סִילְבִיָּה:     מָה בִּרְצוֹנְךָ?

פְּרוֹטֵאוּס:                    כָּל מָה שֶׁבִּרְצוֹנֵךְ.

סִילְבִיָּה:     אַגְשִׁים אֶת תְּפִלָּתְךָ. זֶה רְצוֹנִי:

               שֶׁתְּמַהֵר הַבַּיְתָה לַמִּטָּה.

               שׁוּעָל, כַּזְבָן, בּוֹגֵד, מֵפֵר שְׁבוּעָה,

               אֲנִי נִרְאֵית לְךָ פְּתָיָה סְכָלָה

               שֶׁאֶלָּכֵד בְּרִשְׁתְּךָ, אַתָּה

               שֶׁכֹּה רַבִּים רִמִּיתָ בִּנְדָרֶיךָ?

               חֲזֹר, חֲזֹר, תַּקֵּן אַהֲבָתְךָ.

               אֲנִי עַצְמִי – חֵי לֹבֶן הַלְּבָנָה שָׁם –

               לֹא רַק לֹא אֵעָתֵר לְךָ, יֵשׁ לִי

               בְּחִילָה מִשִּׁדּוּלֶיךָ הַנְּלוֹזִים,

               וְאֶת עַצְמִי אַלְקֶה עוֹד רֶגַע עַל

               זְמַן שֶׁהִשְׁחַתִּי בְּדִבּוּר אִתְּךָ.

פְּרוֹטֵאוּס:  מוֹדֶה, מְתוּקָתִי: אָהַבְתִּי גְּבֶרֶת,

               אֲבָל הִיא מֵתָה.

יוּלְיָה [הצִדה]:            שֶׁקֶר, אִם אֶפְצֶה פֶּה:

               אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא לֹא קְבוּרָה.

סִילְבִיָּה:     נֹאמַר שֶׁכֵּן; אַךְ וָלֶנְטִין, חָבֵר

               שֶׁלְּךָ, עוֹד חַי; אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ

               שֶׁהִתְאָרַסְתִּי לוֹ; מָה, בְּלִי בּוּשָׁה

               תִּפְשַׁע בּוֹ כָּךְ בְּמֵצַח נְחוּשָׁה?

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲנִי שָׁמַעְתִּי גַּם שֶׁוָּלֶנְטִין מֵת.

סִילְבִיָּה:     אָז גַּם אֲנִי אִם כָּךְ; כִּי בְּקִבְרוֹ,

               שֶׁלֹּא תִּטְעֶה, קְבוּרָה אַהֲבָתִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  תְּנִי לִי לִגְרֹף אוֹתָהּ מִן הֶעָפָר.

סִילְבִיָּה:     לֵךְ קְרָא לָאַהֲבָה שֶׁל גְּבִרְתְּךָ

               מִתּוֹךְ קִבְרָהּ, אוֹ טְמֹן שָׁם אֶת שֶׁלְּךָ.

יוּלְיָה [הצִדה]:    אֶת זֶה הוּא לֹא שָׁמַע.

פְּרוֹטֵאוּס:  מָדָאם, אִם לְבָבֵךְ נֻקְשֶׁה כָּל כָּךְ,

               תְּמוּרַת אַהֲבָתִי תְּנִי אֶת דְּיוֹקְנֵךְ,

               זֶה שֶׁתָּלוּי שָׁם בְּחַדְרֵךְ; מוּלוֹ

               אֶשָּׂא מִלִּים, מוּלוֹ אֶגְנַח, אֶבְכֶּה;

               כִּי אִם שְׁלֵמוּת בְּשָׂרֵךְ-דָּמֵךְ קֻדְּשָׁה

               לְאִישׁ אַחֵר, אֲנִי רַק צֵל; וְעַל

               צִלֵּךְ אַשְׁפִּיעַ אַהֲבַת אֱמֶת.

יוּלְיָה [הצִדה]:  אִם יֵשׁ בָּשָׂר וָדָם שָׁם, אָז תִּבְגֹּד בּוֹ,

               וְתַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְצֵל כָּמוֹנִי.

סִילְבִיָּה:     לִהְיוֹת אֵלָה שֶׁל פְּרוֹטֵאוּס – לִצְנִינִים לִי.

               אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁלְּזַיְפָן מַתְאִים

               לִסְגֹּד לְצֵל וּלְקַדֵּשׁ זִיּוּף –

               תִּרְצֶה, אֶשְׁלַח אֶת הַדְּיוֹקָן בַּבֹּקֶר.

               אָז נוּחַ טוֹב.

              [יוצאת.]

פְּרוֹטֵאוּס:                   שֵׁנָה שֶׁל אֻמְלָלִים

               שֶׁנִּדּוֹנִים לָמוּת עִם אוֹר הַבֹּקֶר.

                   [יוצא.]

יוּלְיָה:    אָדוֹן פֻּנְדָּק, אַתָּה זָז?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: שֶׁכָּכָה יִ'יֶה לִי טוֹב, נִרְדַּמְתִּי כְּמוֹ בּוּל עֵץ.

יוּלְיָה:    תַּגִּיד לִי, אֵיפֹה לָן מַר פְּרוֹטֵאוּס?

בַּעַל-פֻּנְדָּק: מָה אֵיפֹה? אֶצְלִי. תִּרְאֶה מָה זֶה, כִּמְעַט בֹּקֶר כְּבָר.

יוּלְיָה:    זֶה לֹא; אַךְ זֶה הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ

           מִלֵּילוֹתַי כֻּלָּם; וְהַכָּבֵד.

            [יוצאים.]


מערכה 4, תמונה 3 -


[נכנס אגלאמור.]

 

אֶגְלָמוּר:    זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁגְּבֶרֶת סִילְבִיָּה

               דָּחֲקָה בִּי שֶׁאָבוֹא, לִשְׁמֹעַ מָה

               בְּפִיהָ: מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב; זְקוּקָה לִי.

               מָדָאם, מָדָאם!

                   [נכנסת סילביה, למעלה.]

סִילְבִיָּה:                         מִי שָׁם?

אֶגְלָמוּר:                                   כָּאן יְדִידֵךָ,

               עַבְדֵּךְ, לְשֵׁרוּתֵךְ תָּמִיד.

סִילְבִיָּה:     מַר אֶגְלָמוּר, אַלְפַּיִם בֹּקֶר טוֹב.

אֶגְלָמוּר:    וְלֹא פָּחוֹת, גְּבִרְתִּי, גַּם לָךְ עַצְמֵךְ.

               עַל פִּי פְּקֻדַּת הַגְּבֶרֶת, הִתְיַצַּבְתִּי

               מֻקְדָּם, דָּרוּךְ לִקְרַאת תִּדְרוּךְ, נָכוֹן

               לְכָל תַּפְקִיד שֶׁתְּצַוִּי עָלַי.

סִילְבִיָּה:     הוֹ אֶגְלָמוּר, אַתָּה אָצִיל – אֲנִי

               נִשְׁבַּעַת שֶׁאֲנִי לֹא מִתְחַנֶּפֶת –

               אַמִּיץ, נָבוֹן, רַחוּם, רַב מַעֲלוֹת.

               לֹא סוֹד הוּא בִּשְׁבִילְךָ כַּמָּה לִבִּי

               יוֹצֵא אֶל וָלֶנְטִין הַמְּגֹרָשׁ;

               וְאֵיךְ אָבִי כּוֹפֶה עָלַי לָשֵׂאת

               אֶת טוּרְיוֹ הַנָּבוּב, מַבְחִיל נַפְשִׁי.

               אַתָּה אָהַבְתָּ פַּעַם, גַּם סִפַּרְתָּ

               שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ מֵעוֹדְךָ יָגוֹן כְּמוֹ

               בְּמוֹת אֲהוּבָתְךָ, שֶׁעַל קִבְרָהּ

               נָדַרְתָּ כִּי לָנֶצַח תִּתְנַזֵּר.

               מַר אֶגְלָמוּר: אֲנִי רוֹצָה לָצֵאת

               אֶל וָלֶנְטִין, לְמַנְטוֹבָה. הוּא שָׁם,

               אָמְרוּ לִי. אַךְ זוֹ דֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת,

               לָכֵן דָּרוּשׁ לִי מְלַוֶּה רָאוּי,

               שֶׁעַל כְּבוֹדוֹ וֶאֱמוּנוֹ אֶסְמֹךְ.

               לֹא, אַל תַּטִּיף עַל זַעֲמוֹ שֶׁל אַבָּא;

               חֲשֹׁב עַל יְגוֹנִי, יָגוֹן שֶׁל גְּבֶרֶת,

               חֲשֹׁב גַּם כַּמָּה מְנוּסָתִי מֻצְדֶּקֶת:

               לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי זִוּוּג שֶׁל חֵטְא,

               אֲשֶׁר גְּמוּלוֹ מַכָּה וּמַגֵּפָה.

               אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ, מִתּוֹךְ לֵב

               מָלֵא מַכְאוֹב - כַּחוֹֹל עַל שְׂפַת הַיָּם,

               הֱיֵה בֶּן-לִוְיָתִי, וּבוֹא אִתִּי;

               אִם לֹא, רַק שְׁמֹר בְּסוֹד מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי,

               כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָצֵאת מִכָּאן לְבַד.

אֶגְלָמוּר:    מָדָאם, אֲנִי דּוֹאֵב עַל מְצוּקָתֵךְ,

               וּמִכֵּיוָן שֶׁמְּקוֹרָהּ טָהוֹר,

               אֶתֵּן הַסְכָּמָתִי לָבוֹא אִתָּךְ.

               יִפְּלוּ עָלַי כָּל עֹנֶשׁ אוֹ קְלָלָה;

               אִם לָךְ יִהְיֶה מַזָּל – נַפְשִׁי קַלָּה.

               מָתַי תֵּצְאִי?

סִילְבִיָּה:                         מַמָּשׁ בְּזֶה הָעֶרֶב.

אֶגְלָמוּר:    אָז נִפָּגֵשׁ –

סִילְבִיָּה:                     בַּתָּא שֶׁל הַנָּזִיר

               פַּטְרִיצְ'יוֹ, שָׁם אֵלֵךְ לְהִתְוַדּוֹת.

אֶגְלָמוּר:    לֹא אֲאַכְזֵב אוֹתָךְ, מָדָאם. יוֹם טוֹב, גְּבִירָה יָפָה.

סִילְבִיָּה:     יוֹם טוֹב, מַר אֶגְלָמוּר נָדִיב.

            [יוצאים.]


מערכה 4, תמונה 4 -


[נכנס לאנס [עם כלבו].]

 

לַנְס:         כְּשֶׁהַיְּצוּר שֶׁמְּשָׁרֵת אוֹתְךָ מִתְנַהֵג כְּמוֹ בֶּן-כֶּלֶב, תַּאֲמִינוּ לִי, זֶה קָשֶׁה: אֶחָד שֶׁאֲנִי גִּדַּלְתִּי מֵאָז שֶׁהוּא גּוּר; אֶחָד שֶׁאֲנִי הִצַּלְתִּי מִטְּבִיעָה, כְּשֶׁשְּׁלוֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה אַחִים וַאֲחָיוֹת עִוְּרִים שֶׁלּוֹ הָלְכוּ מִזֶּה. אֲנִי נָתַתִּי לוֹ חַיִּים, וְאֵיזֶה חַיִּים, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים "חַיֵּי כֶּלֶב". הֵבֵאתִי אוֹתוֹ בְּתוֹר מַתָּנָה לְגִיבֶרֶת סִילְבִיָּה, מֵהָאָדוֹן שֶׁלִּי; וְלֹא הִסְפַּקְתִּי לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר-אֹכֶל, הוּא קוֹפֵץ לִי לַצַּלַּחַת שֶׁלָּהּ, וְגוֹנֵב לָהּ רֶגֶל עוֹף. אָח, זֶה מַכָּה שֶׁלֹּא כְּתוּבָה, שֶׁכֶּלֶב לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּחֶבְרָה. הָיִיתִי רוֹצֶה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, אֶחָד שֶׁיִּקַּח עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת כֶּלֶב מֵהַסְּפָרִים, לִהְיוֹת, אִם כְּבָר, כֶּלֶב שֶׁלֹּא יִתְנַהֵג כְּמוֹ חַיָּה. אִם לֹא הָיָה לִי יוֹתֵר שֵׂכֶל מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, לָקַחַת עַל עַצְמִי אֶת הַבּוּשָׁה שֶׁהוּא עָשָׂה, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהָיוּ תּוֹלִים אוֹתוֹ. וְשֶׁכָּכָה יִהְיֶה לִי טוֹב, הוּא הָיָה מַרְוִיחַ אֶת זֶה בְּיֹשֶר. תִּשְׁפְּטוּ אַתֶּם: הוּא נִדְחַף לִי לְחֲבוּרָה שֶׁל כְּלָבִים-כָּאֵלֶּה-בְּנֵי-טוֹבִים, מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן שֶׁל הַדֻּכָּס; בְּקֹשִי הוּא הָיָה שָׁם מַסְפִּיק – סְלִיחָה עַל הַבִּטּוּי – לִזְמַן פִשְׁתּוּן, כְּבָר כָּל הַחֶדֶר מֵרִיחַ אוֹתוֹ. "לְהוֹצִיא אֶת הַכֶּלֶב," אֶחָד אוֹמֵר; "מָה זֶה הַחַיָּה הַזֹּאת?" אַחֵר אוֹמֵר. "תַּצְלִיפוּ בּוֹ הַחוּצָה," הַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר; "תִּתְלוּ אוֹתוֹ," הַדֻּכָּס אוֹמֵר. אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ לִי עִם הָרֵיחַ הֶכֵּרוּת אִישִׁית עוֹד מִמִּקֹּדֶם, יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה חֹמֶץ; אָז אֲנִי הוֹלֵךְ לַבֶּן-אָדָם שֶׁמַּצְלִיף בַּכְּלָבִים: "חָבֵר," אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ, "אַתָּה הוֹלֵךְ לְהַצְלִיף בַּכֶּלֶב?" "כֵּן, בְּדִיּוּק, תָּאֵר לְךָ," הוּא עוֹשֶׂה לִי; "אַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ עָוֶל סְתָם," אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ; "זֶה אֲנִי אָשֵׁם בַּגֹּעַל-נֶפֶשׁ." הוּא לֹא-חוֹשֵׁב-פַּעֲמַיִם וְמַצְלִיף בִּי. כַּמָּה אֲדוֹנִים הָיוּ עוֹשִׂים אֶת זֶה בִּשְׁבִיל מְשָׁרֵת? לֹא, אֲנִי נִשְׁבָּע, אֲנִי יָשַׁבְתִּי בְּתוֹךְ סַד עַל קְצִיצוֹת שֶׁהוּא הֵרִים, אַחֶרֶת הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ לְהוֹרֵג; הָיִיתִי קָשׁוּר לְעַמּוּד עַל אֲוָזִים שֶׁהוּא הָרַג, אַחֶרֶת פֹּה הוּא הָיָה קָבוּר, הַכֶּלֶב. אַתָּה עַכְשָׁו בִּכְלָל לֹא חוֹשֵׁב עַל זֶה, אָהּ? לֹא, רַק אֲנִי זוֹכֵר אֵיזֶה תַּרְגִּיל דָּפַקְתָּ לִי כְּשֶׁנִּפְרַדְתִּי לְשָׁלוֹם מֵהַגִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה: מָה, לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לָשִׂים לֵב אֵלַי כָּל הַזְּמַן, וְלַעֲשׂוֹת בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי? תַּגִיד לִי, מָתַי בּחַיִּים אַתָּה רָאִיתָ אוֹתִי מֵרִים אֶת הָרֶגֶל שֶׁלִּי, וְמַרְטִיב עַל שִׂמְלָה שֶׁל גִּיבֶרֶת? רָאִיתָ אוֹתִי עוֹשֶׂה פַּעַם תַּרְגִּיל כָּזֶה?

            [נכנסים פרוטאוס ויוליה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  סֵבַּסְטִיאָן שִׁמְךָ? אַתָּה נִרְאֶה לִי,

               אֶשְׂכֹּר אוֹתְךָ מִיָּד לְשֵׁרוּתִי.

יוּלְיָה:        כָּל שֶׁתִּרְצֶה; כָּל מָה שֶׁבִּיכָלְתִּי.

פְּרוֹטֵאוּס:  הַלְוַאי, נִרְאֶה. [ללאנס] אַתָּה, זְבוּב בֶּן-זוֹנָה,

               אֵיפֹה אַתָּה כְּבָר מִתְמַזְמֵז יוֹמַיִם?

לַנְס:     תִּסְלַח לִי, אָדוֹן, אֲנִי לָקַחְתִּי לְגִיבֶרֶת סִילְבִיָּה כֶּלֶב כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתָּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  וּמָה הִיא אוֹמֶרֶת עַל הַתַּכְשִׁיט?

לַנְס:    הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהַכֶּלֶב בֶּן-כֶּלֶב, וְשֶׁעַל מַתָּנָה כָּזֹאת לֹא מַגִּיעַ לְךָ תּוֹדָה  מֵעֹמֶק הַלֵּב – אֶלָּא מֵעֹמֶק-כַּלֶּבֶת.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל הִיא לָקְחָה אֶת הַכֶּלֶב?

לַנְס:     לֹא, הָאֱמֶת לֹא לָקְחָה: הִנֵּה הֵבֵאתִי אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אִתִּי.

פְּרוֹטֵאוּס:  אַתָּה הִצַּעְתָּ לָהּ אֶת זֶה, מִמֶּנִּי?

לַנְס:     מָה-לַ'שׂוֹת, אָדוֹן, אֶת הַגּוּרוֹן שֶׁהִשַּׂגְתִּי גָּנְבוּ לִי בַּשּׁוּק – יְלָדִים נְבֵלוֹת! – אָז הִצַּעְתִּי לָהּ אֶת הַכֶּלֶב שֶׁלִּי חֹמֶץ, שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵהַכֶּלֶב שֶׁלְּךָ פִּי עֶשֶׂר, וְמִשּׁוּם כָּךְ הוּא מַתָּנָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵךְ, תִּסְתַּלֵּק, תִּמְצָא לִי אֶת הַכֶּלֶב

               שֶׁלִּי, אַחֶרֶת אַל תַּחְזֹר אַף פַּעַם.

               אָמַרְתִּי, עוּף! נִשְׁאָר פֹּה לְעַצְבֵּן

               אוֹתִי? בּוּשָׁה אַחֲרֵי בּוּשָׁה עוֹשֶׂה לִי.

            [יוצא לאנס.]

                   סֵבַּסְטִיאָן, לְקַחְתִּיךָ לְשֵׁרוּת,

               חֶלְקִית כִּי יֵשׁ לִי צֹרֶךְ בְּבָחוּר

               שֶׁבִּתְבוּנָה יִפְעַל בְּעִנְיָנַי –

               כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל גֹּלֶם כְּמוֹ הַקּוֹף שָׁם –

               אַךְ בְּעִקָּר בִּזְכוּת תָּוֵי פָּנֶיךָ

               וְאָרְחֲךָ, שֶׁאִם נִחַשְׁתִּי טוֹב,

               יָעִידוּ עַל חִנּוּךְ, בְּרָכָה וָיֹשֶר.

               אָז דַּע – עַל כָּךְ נִלְקַחְתָּ לְשֵׁרוּת.

               בּוֹא קַח טַבַּעַת זוֹ, וְתֵן אוֹתָהּ

               מִיָּד לַגְּבֶרֶת סִילְבִיָּה; אָהֲבָה

               אוֹתִי מְאוֹד זוֹ שֶׁאוֹתָהּ נָתְנָה לִי. [נותן לה טבעת]

יוּלְיָה:        אַתָּה אוֹתָהּ לֹא. כָּךְ לִזְרֹק מַזְכֶּרֶת...

               אוּלַי הִיא מֵתָה?

פְּרוֹטֵאוּס:                        לֹא: נִדְמֶה לִי חַיָּה.

יוּלְיָה:        אוֹי לִי!

פְּרוֹטֵאוּס:  לָמָּה אַתָּה קוֹרֵא "אוֹי לִי"?

יוּלְיָה:        כִּי אֵיךְ לֹא אֲרַחֵם עָלֶיהָ.

פְּרוֹטֵאוּס:  מַדּוּעַ תְּרַחֵם עָלֶיהָ?

יוּלְיָה:        כִּי הִיא לָבֶטַח אָהֲבָה אוֹתְךָ

               כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אֶת גְּבֶרֶת סִילְבִיָּה: הִיא

               הוֹזָה עַל זֶה אֲשֶׁר שָׁכַח אוֹתָהּ;

               אַתָּה נִכְרָךְ אַחֲרֵי זוֹ שֶׁדּוֹחָה

               אוֹתְךָ. חֲבָל שֶׁאַהֲבָה תָּמִיד

               רַק הֲפָכִים. לָכֵן קָרָאתִי "אוֹי לִי".

פְּרוֹטֵאוּס:  טוֹב, טוֹב; תִּמְסֹר אֶת הַטַּבַּעַת, גַּם

               מִכְתָּב. [נותן לה מכתב] זוֹהִי הַכְּתֹבֶת. וֶאֱמֹר לָהּ

               שֶׁהִיא הִבְטִיחָה לִי תְּמוּנָה, דְּיוֹקַן

               אֵלָה. וְאָז תָּרוּץ אֵלַי לַחֶדֶר,

               שֶׁבּוֹ תִּמְצָא אוֹתִי, עָצוּב, גַּלְמוּד.

              [יוצא.]

יוּלְיָה:        כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ עוֹשׂוֹת שְׁלִיחוּת

               כָּזֹאת? אָח, פְּרוֹטֵאוּס מִסְכֵּן, שָׂכַרְתָּ

               שׁוּעָל לִשְׁמֹר עַל הַכְּבָשִׂים שֶׁלְּךָ.

               אָח, אֻמְלָלָה טִפְּשָׁה, מָה לָךְ לַחְמֹל

               עַל מִישֶׁהוּ שֶׁבָּז לָךְ מִכָּל לֵב?

               מֵאַהֲבָה אֵלֶיהָ, הוּא בָּז לִי.

               מֵאַהֲבָה אֵלָיו, אֶחְמֹל עָלָיו.

               אֶת הַטַּבַּעַת הוּא קִבֵּל מִמֶּנִּי

               בִּשְׁעַת פְּרֵדָה, מַשְׁכּוֹן שֶׁל נִשְׁמָתִי.

               עַכְשָׁו עָלַי – שָׁלִיחַ בִּישׁ-מַזָּל –

               לִקְנוֹת דְּבַר-מָה שֶׁאוֹי לִי אִם יֻשַּׂג:

               לִמְסֹר מָה שֶׁהַלְּוַאי לֹא יִתְקַבֵּל;

               לָשִׁיר שִׁבְחֵי יָשְׁרוֹ, שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁבַח.

               אֲנִי כַּלַּת אֱמֶת שֶׁל אֲדוֹנִי;

               אַךְ אֶהֱיֶה לוֹ מְשָׁרֵת אֱמֶת

               רַק אִם אֶחְטָא בְּשֶׁקֶר לְנַפְשִׁי.

               כֵּן, אֲחַזֵּר בִּשְׁמוֹ; אֲבָל צוֹנֵן,

               כִּי מִי יִתֵּן – אָמֵן – שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ.

            [נכנסת סילביה.]

               יוֹם טוֹב, גְּבִרְתִּי. אוּלַי תּוּכְלִי לִסְלֹל

               לִי דֶּרֶךְ לְדַבֵּר עִם גְּבֶרֶת סִילְבִיָּה.

סִילְבִיָּה:     וּמָה לְךָ אִתָּהּ, אִם זוֹ אֲנִי?

יוּלְיָה:        אִם אַתְּ הִיא, רַק שִׁמְעִי בְּסַבְלָנוּת

               מַהִי הַהוֹדָעָה לִשְׁמָהּ נִשְׁלַחְתִּי.

סִילְבִיָּה:     מִמִּי?

יוּלְיָה:                 מֵאֲדוֹנִי, מַר פְּרוֹטֵאוּס.

סִילְבִיָּה:     מָה, הוּא רוֹצֶה אֵיזוֹ תְּמוּנָה?

יוּלְיָה:                                              כֵּן, גְּבֶרֶת.

סִילְבִיָּה [קוראת]: אוּרְסוּלָה, הַתְּמוּנָה שֶׁלִּי, תָּבִיאִי!

             [התמונה מובאת.]

               לֵךְ, תֵּן לוֹ. וְתִמְסֹר בִּשְׁמִי: אַחַת,

               שְׁמָהּ יוּלְיָה, שֶׁמּוֹחוֹ הַהֲפַכְפַּךְ

               מָחַק, הוֹלֶמֶת אֶת כָּתְלֵי חַדְרוֹ

               הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַצְּלָלִית הַזֹּאת.

יוּלְיָה:        גְּבִרְתִּי, קִרְאִי נָא גַּם אֶת הַמִּכְתָּב.

             [נותנת לה מכתב.]

                   סְלִיחָה, גְּבִרְתִּי, טָעוּת! מָסַרְתִּי לָךְ

               נְיָר שֶׁלֹּא הָיָה עָלַי לִמְסֹר.

               זֶה הַמִּכְתָּב לְהוֹד מַעֲלָתֵךְ.

            [היא נותנת מכתב אחר ולוקחת חזרה את הראשון.]

סִילְבִיָּה:     בְּבַקָּשָׁה, תֵּן לִי לִרְאוֹת אֶת זֶה שׁוּב.

יוּלְיָה:        לֹא, לֹא, אָסוּר: גְּבִירָה טוֹבָה, סִלְחִי לִי.

סִילְבִיָּה:     בְּבַקָּשָׁה.

               לֹא אֶסְתַּכֵּל מָה אֲדוֹנְךָ כּוֹתֵב לִי.

               בָּרוּר לִי, הוּא דָּחַס שָׁם הַבְטָחוֹת,

               שְׁבוּעוֹת לְעֵת מְצֹא, שֶׁהוּא יָפֵר

               כְּמוֹ שֶׁאֲנִי קוֹרַעַת: בְּקַלּוּת.

             [קורעת את המכתב.]

יוּלְיָה:        גְּבִרְתִּי, הוּא גַּם שׁוֹלֵחַ לָךְ טַבַּעַת.

סִילְבִיָּה:     חֶרְפָּה כְּפוּלָה לִשְׁלֹחַ לִי אוֹתָהּ;

               מִפִּיו שָׁמַעְתִּי אֶלֶף פַּעַם אֵיךְ

               כְּשֶׁהוּא נִפְרָד קִבֵּל אוֹתָהּ מִיּוּלְיָה.

               הוּא מְחַלֵּל אוֹתָהּ בְּיָד גַּסָּה

               יָדִי לְיוּלְיָה כָּךְ לֹא תַּעֲשֶׂה.

יוּלְיָה:        וְהִיא תּוֹדֶה לָךְ.

סִילְבִיָּה:     מָה זֶה אָמַרְתָּ?

יוּלְיָה:        אֲנִי מוֹדֶה לָךְ כִּי חָמַלְתְּ עָלֶיהָ.

               אֻמְלֶלֶת, אֲדוֹנִי עוֹשֶׂה לָהּ עָוֶל.

סִילְבִיָּה:     אַתָּה מַכִּיר אוֹתָהּ?

יוּלְיָה:        כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתִי.

               בָּכִיתִי מֵאָה פְּעָמִים, יוֹתֵר,

               כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי עַל סִבְלָהּ, נִשְׁבָּע.

סִילְבִיָּה:     נִדְמֶה לָהּ – פְּרוֹטֵאוּס עָזַב אוֹתָהּ?

יוּלְיָה:        אֲנִי חוֹשֵׁב; זֶה שֹׁרֶשׁ יְגוֹנָהּ.

סִילְבִיָּה:     הִיא לֹא יְפֵהפִיָּה?

יוּלְיָה:        פַּעַם הָיְתָה יָפָה יוֹתֵר: כְּשֶׁהִיא

               בָּטְחָה בַּלֵּב שֶׁל אֲדוֹנִי, הָיְתָה,

               לְדַעֲתִי, יָפָה כָּמוֹךְ. אֲבָל

               מֵאָז שֶׁהִיא זָנְחָה אֶת הַמַּרְאָה

               וְנֶחְשְׂפָה לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹדֶפֶת,

               נָבְלוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁבְּלֶחְיָהּ,

               וְהָאֲוִיר צָבַט וַרְדֵי פָּנֶיהָ,

               עַד שֶׁעַכְשָׁו הָפְכָה כֵּהָה כָּמוֹנִי.

סִילְבִיָּה:     מַהוּ גָּבְהָהּ?

יוּלְיָה:        בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ שֶׁלִּי; כִּי בָּאָבִיב,

               כְּשֶׁחָגְגוּ אֶצְלֵנוּ קַרְנָבָל,

               נָתְנוּ לִי לְשַׂחֵק תַּפְקִיד אִשָּׁה,

               הִלְבִּישׁוּ לִי שִׂמְלָה שֶׁל גְּבֶרֶת יוּלְיָה,

               וְזוֹ הִתְאִימָה לִי – כֻּלָּם אָמְרוּ! –

               כְּאִלּוּ נִתְפְּרָה עָלַי; לָכֵן

               אֲנִי יוֹדֵעַ: הִיא גְּבוֹהָה כָּמוֹנִי.

               וְהִיא הִזִּילָה בִּגְלָלִי דְּמָעוֹת אָז,

               כִּי תַּפְקִידִי בַּהַצָּגָה הָיָה

               עָצוּב: שִׂחַקְתִּי שָׁם אֶת אָרִיאַדְנֶה,

               הַמְּקוֹנֶנֶת אֵיךְ נָטַשׁ אוֹתָהּ

               תֵּזֵאוּס, שֶׁהֵפֵר אֶת שְׁבוּעָתוֹ.

               שִׂחַקְתִּי חַי כָּל כָּךְ, וְעִם דְּמָעוֹת,

               עַד שֶׁגְּבִרְתִּי הָאֻמְלָלָה פָּרְצָה

               בְּבֶכִי מַר; נִשְׁבַּע לָךְ כִּי הִרְגַּשְׁתִּי

               בְּדִמְיוֹנִי אֶת צַעֲרָהּ מַמָּשׁ.

סִילְבִיָּה:     הִיא לֹא תִּשְׁכַּח אוֹתְךָ, צָעִיר עָנֹג.

               אָח, גְּבֶרֶת מִסְכֵּנָה, זְנוּחָה, בְּלִי נֹחַם;

               לִבִּי נֶחְמָץ מִכָּל מִלָּה שֶׁלְּךָ.

               הִנֵּה, צָעִיר: זֶה אַרְנָקִי. תִּקַּח,

               לְזֵכֶר גְּבִרְתְּךָ, וְכִי אָהַבְתָּ.

                   שָׁלוֹם.

          [יוצאת.]

יוּלְיָה:        וְהִיא עַל זֶה תּוֹדֶה לָךְ, אִם תַּכִּירִי

               אוֹתָהּ אֵי-פַּעַם. גְּבֶרֶת עֲדִינָה,

               זַכָּה, יָפָה. הַלְוַאי שֶׁהַחִזּוּר

               שֶׁל אֲדוֹנִי יִהְיֶה לָרִיק, אִם יֵשׁ לָהּ

               כָּבוֹד כָּזֶה לְאַהֲבַת גְּבִרְתִּי.

               בְּאֵילוּ אַשְׁלָיוֹת הָאַהֲבָה

               נִתְפֶּסֶת! הִנֵּה, זֶה דְּיוֹקְנָהּ. נִרְאֶה.

               אִם כָּךְ הָיִיתִי מְסֻפֶּרֶת, גַּם

               פָּנַי הָיוּ יָפִים, נִדְמֶה לִי, כְּמוֹ

               שֶׁלָּהּ כָּאן. הַצַּיָּר הֶחְמִיא לָהּ קְצָת

               בְּכָל זֹאת, אִם אֲנִי לֹא מַחְמִיאָה

               מִדַּי לִי לְעַצְמִי. שְׂעַר רֹאשָׁהּ

               הוּא עַרְמוֹנִי, שֶׁלִּי צָהֹב. אִם זֶה

               כָּל הַהֶבְדֵּל בָּאַהֲבָה שֶׁלּוֹ,

               אַשִּׂיג פֵּאָה בְּצֶבַע בְּדִיּוּק

               כָּזֶה. עֵינֶיהָ אֲפֹרוֹת-זְכוּכִית,

               וְגַם שֶׁלִּי; אֲבָל מִצְחָהּ נָמוּךְ,

               שֶׁלִּי גָּבוֹהַּ. מָה כָּל כָּךְ שָׁוֶה בָּהּ,

               שֶׁלֹּא אוּכַל לְהִשְׁתַּוּוֹת אֵלָיו?

               הָאַהֲבָה הִיא בֶּאֱמֶת עִוֶּרֶת.

               בַּת-צֵל, תִּשְּׂאִי אֶת בַּת-הַצֵּל הַזֹּאת,

               הִיא הַיְּרִיבָה שֶׁלָּךְ. צוּרָה לְלֹא

               מַמָּשׁ, אוֹתָךְ יָצִיפוּ בִּנְשִׁיקוֹת,

               הַעֲרָצָה וְאַהֲבָה. אַךְ אִם

               הָיָה מַמָּשׁ בִּסְגִידָתוֹ, הָיָה

               מִשְׁתַּחֲוֶה לְחֹמֶר שֶׁל מַמָּשׁ,

               כְּמוֹתִי. אֶנְהַג בָּךְ טוֹב, וְלוּ לְשֵׁם

               גְּבִרְתֵּךְ, שֶׁנָּהֲגָה בִּי טוֹב. אַחֶרֶת

               הָיִיתִי מְנַקֶּרֶת אֶת עֵינַיִךְ

               הַלֹא-רוֹאוֹת, אֲנִי נִשְׁבַּעַת, כְּדֵי

               שֶׁאֲדוֹנִי לֹא עוֹד יֹאהַב אוֹתָךְ.

          [יוצאת.]


מערכה 5, תמונה 1 -


[נכנס אגלאמור.]

 

אֶגְלָמוּר:    הַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִיבָה שְׁמֵי מַעֲרָב כְּבָר,

               וְזוֹהִי הַשָּׁעָה מַמָּשׁ שֶׁסִּילְבִיָּה

               קָבְעָה אִתִּי לְיַד תָּא הַנָּזִיר.

               הִיא תְּדַיֵּק, אַל פַּחַד; אוֹהֲבִים

               אֵינָם מְאַחֲרִים, רַק מַקְדִּימִים,

               זֶה חֹק: דַּרְכָּם תָּמִיד אָצָה לָהֶם.

            [נכנסת סילביה.]

                   רוֹאִים? הִיא אָצָה. עֶרֶב טוֹב, גְּבִרְתִּי.

סִילְבִיָּה:     אָמֵן, אָמֵן; קָדִימָה, אֶגְלָמוּר,

               לַפֶּתַח הַצְּדָדִי שֶׁל הַמִּנְזָר;

               נִדְמֶה לִי מְרַגְּלִים בְּעִקְּבוֹתַי.

אֶגְלָמוּר:    הַיַּעַר לֹא רָחוֹק; אַל תִּדְאֲגִי, אָהּ?

               אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים, אִם רַק נַגִּיעַ.

              [יוצאים.]


מערכה 5, תמונה 2 -


[נכנסים טוריו, פרוטאוס ויוליה.]

 

טוּרְיוֹ:       אֵיךְ סִילְבִיָּה מְגִיבָה לְחִזּוּרַי?

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲנִי מוֹצֵא שֶׁהִיא דֵּי מִתְרַכֶּכֶת,

               רַק לְגַבֶּיךָ יֵשׁ לָהּ הַשָּׂגוֹת.

טוּרְיוֹ:       מָה, יֵשׁ לִי רֶגֶל אֲרֻכָּה מִדַּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  קְצָרָה מִדַּי.

טוּרְיוֹ:       אֶלְבַּשׁ מַגַּף רוֹכְבִים, שֶׁתִּתְנַפֵּחַ.

יוּלְיָה [הצִדה]:  לֹא תְּדַרְבֵּן לֵב לְאֵבוּס מָאוּס.

טוּרְיוֹ:       מָה הִיא אוֹמֶרֶת עַל פָּנַי?

פְּרוֹטֵאוּס:  שֶׁהֵם יָפִים, צַחִים.

טוּרְיוֹ:       בֻּבֹּנֶת מְשַׁקֶּרֶת: הֵם שְׁזוּפִים.

פְּרוֹטֵאוּס:  מַכִּיר אֶת הָאִמְרָה: "גְּבָרִים שְׁחֹרִים –

               פְּנִינִים הֵם בְּעֵינֵי גְּבִירוֹת יָפוֹת."

יוּלְיָה [הצִדה]:  נָכוֹן, פְּנִינִים שֶׁמְּנַקְּרוֹת עֵינַיִם:

               לִרְאוֹת אוֹתְךָ? מוּטָב לִהְיוֹת סְתוּם-עַיִן.

טוּרְיוֹ:       מָה דַּעֲתָהּ עָלַי כְּאִישׁ שִׂיחָה?

פְּרוֹטֵאוּס:  עִלֵּג, כְּשֶׁאַתָּה שָׂח בְּמִלְחָמָה.

טוּרְיוֹ:       רָהוּט בְּאַהֲבָה, שָׁלוֹם וְשֶׁקֶט?

יוּלְיָה [הצִדה]:  הֲכִי טוֹב בְּעִקָּר – שָׁלוֹם, תֵּן שֶׁקֶט.

טוּרְיוֹ:       מָה עַל הָאֹמֶץ-לֵב שֶׁלִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  אוֹ, אֵין לָהּ שׁוּם סָפֵק בָּזֶה.

יוּלְיָה [הצִדה]:  וְאֵיךְ יִהְיֶה לָהּ? הִיא יוֹדַעַת: אֵין.

טוּרְיוֹ:       וּמָה עַל הַמּוֹצָא שֶׁלִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  שֶׁהוּא מוֹצָא נָאֶה.

יוּלְיָה [הצִדה]:  אָצִיל וְאִימְבָּצִיל – זֶה אֵין מוֹצָא.

טוּרְיוֹ:       יֵשׁ לָהּ כָּבוֹד לַנְּחָלוֹת שֶׁלִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  כָּבוֹד גָּדוֹל, רַק צַר לָהּ עֲלֵיהֶן.

טוּרְיוֹ:       מַדּוּעַ?

יוּלְיָה [הצִדה]:  כִּי הֵן בִּידֵי כָּזֶה טִפֵּשׁ-כְּמוֹ-קִיר.

פְּרוֹטֵאוּס:  כִּי אֶת כֻּלָּן אַתָּה מַשְׂכִּיר.

יוּלְיָה:        אָהּ! הַדֻּכָּס מַגִּיעַ.

          [נכנס הדוכס.]

דֻּכָּס:         מַר פְּרוֹטֵאוּס! אָהּ, טוּרְיוֹ! מִי מִכֶּם

               רָאָה לָאַחֲרוֹנָה אֶת אֶגְלָמוּר?

טוּרְיוֹ:       אֲנִי לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:               לֹא אֲנִי.

דֻּכָּס:                                 וְאֶת בִּתִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:                                          גַּם.

דֻּכָּס:         אִם כָּךְ, בָּרְחָה אֶל הָאִכָּר הַזֶּה,

               הַוָּלֶנְטִין; וְאֶגְלָמוּר אִתָּהּ.

               כֵּן כֵּן; נָזִיר אֶחָד נִתְקַל בָּהֶם

               כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֵט בַּיַּעַר, מִתְבּוֹדֵד.

               אוֹתוֹ זִהָה טוֹב; שֶׁזּוֹ הִיא – נִחֵשׁ,

               בִּגְלַל הַמַּסֵּכָה הוּא לֹא נִשְׁבַּע.

               מִלְּבַד זֹאת, אֲמוּרָה הָיְתָה לָבוֹא

               הָעֶרֶב לְוִדּוּי, וְלֹא הִגִּיעָה.

               כָּל הַנְּסִבּוֹת מַרְאוֹת שֶׁהִיא בָּרְחָה;

               אָז נָא לֹא לְבַטֵּל זְמַן בְּשִׂיחוֹת פֹּה,

               עֲלוּ עַל סוּס, וְתִפְגְּשׁוּ אוֹתִי

               לְמַרְגְּלוֹת הָהָר אֲשֶׁר מוֹבִיל

               לְמַנְטוֹבָה, לְשָׁם וַדַּאי בָּרְחוּ.

               קָדִימָה, רַבּוֹתַי, וְאַחֲרַי.

              [יוצא.]

טוּרְיוֹ:       זֹאת בַּחוּרָה עִם שִׁגְעוֹנוֹת: לִבְרֹחַ

               מִן הַמַּזָּל כְּשֶׁהוּא נוֹחֵת עָלֶיהָ.

               אֵצֵא, יוֹתֵר לִנְקֹם בְּאֶגְלָמוּר,

               פָּחוֹת מֵאַהֲבָה לְסִילְבִיָּה-פְּזִיזָה.

              [יוצא.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲנִי – מֵאַהֲבָה לְסִילְבִיָּה, לֹא

               שִׂנְאָה לְאֶגְלָמוּר שֶׁהִסְתַּפֵּחַ.

              [יוצא.]

יוּלְיָה:        אֲנִי – יוֹתֵר לִפְגֹּם בְּאַהֲבָה זוֹ,

               לֹא מִשִּׂנְאָה לְסִילְבִיָּה, הָאוֹהֶבֶת.

              [יוצאת.]


מערכה 5, תמונה 3 -


[נכנסים סילביה ופורעי-חוק.]

 

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  תָּבוֹאִי, בּוֹאִי, שֶׁקֶט; נָבִיא אוֹתָךְ לַמְּפַקֵּד שֶׁלָּנוּ.

סִילְבִיָּה:         אֲנִי הֲרֵי כְּבָר לְמוּדַת אָסוֹן,

                   אָז גַּם אֶת זֶה אֶסְבֹּל בְּהַבְלָגָה.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   קָדִימָה, קְחוּ אוֹתָהּ.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  וְאֵיפֹה זֶה-שָׁם שֶׁהָיָה אִתָּהּ?

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   הוּא זְרִיז רַגְלַיִם, רָץ-בָּרַח מַהֵר,

                   אַךְ מוֹיְזֵס וּוָלֶרְיוּס אַחֲרָיו.

                   תֵּלְכוּ אִתָּהּ לְמַעֲרַב הַיַּעַר,

                   שָׁם הַמְּפַקֵּד. אֲנַחְנוּ לַמִּרְדָּף;

                   הַסְּבַךְ מֻקָּף, הוּא לֹא יוּכַל לִבְרֹחַ.

            [יוצאים פורעי-חוק ב' וג'.]

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  נֵלֵךְ, לַמְּעָרָה שֶׁל הַמְּפַקֵּד.

                   אַל תִּדְאֲגִי: זֶה אִישׁ כָּבוֹד. אִשָּׁה

                   לֹא תִּפָּגַע אֶצְלוֹ, תִּהְיִי בְּטוּחָה.

סִילְבִיָּה:         הוֹ וָלֶנְטִין! כָּל זֶה לְמַעַנְךָ.

            [יוצאים.]


מערכה 5, תמונה 4 -


[נכנס ולנטין.]

 

וָלֶנְטִין:      אֵיךְ הַשִּׁגְרָה הוֹפֶכֶת לְהֶרְגֵּל!

               מִדְבַּר צְלָלִים זֶה, יְשִׁימוֹן הַיַּעַר,

               קַלִּים לִי מִכָּל עִיר הוֹמָה, סוֹאֶנֶת;

               יוֹשֵׁב לְבַד, נִסְתָּר מֵעֵין אָדָם,

               אֶת מַכְאוֹבֵי הַנֶּפֶשׁ מְכַוֵּן

               לְפִי צְלִיל הַזָּמִיר הַמִּתְלוֹנֵן –

               וּמְקוֹנֵן. הוֹ אַתְּ שֶׁבְּחָזִי

               שׁוֹכֶנֶת, אַל תַּשְׁאִירִי אֶת הַבַּיִת

               שׁוֹמֵם זְמַן רַב כָּל כָּךְ: הוּא יִתְפּוֹרֵר,

               וְהַמִּבְנֶה יִקְרֹס, לְלֹא שָׂרִיד.

               בּוֹאִי, סִילְבִיָּה, הֲקִימִינִי שׁוּב. פֵיָה,

               פִּרְשִׂי כָּנָף עַל נַעֲרֵךְ, בּוֹדֵד הוּא.

            [צעקות מבחוץ.]

                   מָה הַ"הוֹ-הוֹ" שָׁם, מָה רוֹגֵשׁ הַיּוֹם?

               הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, שֶׁרְצוֹנָם

               הוּא חֹק לָהֶם, רוֹדְפִים נַוָּד מִסְכֵּן.

               הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי; אֲבָל קָשֶׁה לִי

               לִשְׁמֹר אוֹתָם מִמַּעֲשֵׂי חָמָס.

               הַצִּדָּה, וָלֶנְטִין; מִי בָּא לְכָאן?

            [מתרחק.

          [נכנסים פרוטאוס, סילביה ויוליה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  שֵׁרוּת זֶה לִכְבוֹדֵךְ גָּמַלְתִּי, גְּבֶרֶת,

               (עַל אַף שֶׁמַּעֲשֵׂי עַבְדֵּךְ בְּטֵלִים

               הֵם בְּעֵינַיִךְ) – לְסַכֵּן נַפְשִׁי

               וּלְהַצִּילֵךְ מִיְּדֵי זֶה שֶׁכִּמְעַט

               חִלֵּל כְּבוֹדֵךְ וְגַם אַהֲבָתֵךְ.

               יְהֵא שְׂכָרִי מַבָּט חָמִים אֶחָד

               בִּלְבַד: שַׁי דַּל מִזֶּה אֵינִי יָכוֹל

               לִדְרֹש. לָבֶטַח לֹא תִּתְּנִי פָּחוֹת.

וָלֶנְטִין [הצִדה]:  זֶה כְּמוֹ חֲלוֹם! אֲנִי רוֹאֶה, שׁוֹמֵעַ:

               הוֹ אַהֲבָה, תְּנִי כּוֹחַ לְהַבְלִיג עוֹד.

סִילְבִיָּה:     הוֹ עֲלוּבָה וְאֻמְלָלָה כָּמוֹנִי!

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, אֻמְלָלָה הָיִית לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי;

               אַךְ בְּבוֹאִי שִׂחֵק לָךְ הַמַּזָּל.

סִילְבִיָּה:     בְּקִרְבָתְךָ אֲנִי בַּת בְּלִי מַזָּל.

יוּלְיָה [הצִדה]:  וְגַם אֲנִי, כְּשֶׁאַתָּה קָרוֹב לָהּ.

סִילְבִיָּה:     אִלּוּ אַרְיֵה רָעֵב לָפַת אוֹתִי,

               מוּטָב הָיִיתִי טֶרֶף לַחַיָּה,

               וְרַק שֶׁלֹּא יַצִּיל אוֹתִי אִישׁ-שֶׁקֶר

               כְּמוֹ פְּרוֹטֵאוּס. שָׁמַיִם יִשְׁפְּטוּ

               כַּמָּה אֹהַב אֶת וָלֶנְטִין; חַיָּיו

               הֵם יְקָרִים לִי כְּמוֹ נַפְשִׁי שֶׁלִּי,

               וְלֹא פָּחוֹת – כִּי אִי-אֶפְשָׁר יוֹתֵר –

               שׂוֹנֵאת אֶת פְּרוֹטֵאוּס, שַׁקְרָן, נִשְׁבָּע

               לַשָּׁוְא; אָז לֵךְ, אַל תְּשַׁדֵּל יוֹתֵר.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵיזֶה סִכּוּן – גַּם עַד פִּי מָוֶת – לֹא

               אֶטֹּל תְּמוּרַת מַבָּט עָנֹג אֶחָד?

               קְלָלָה גְּדוֹלָה הָאַהֲבָה כּוֹתֶבֶת

               כְּשֶׁזּוֹ שֶׁנֶּאֱהֶבֶת לֹא אוֹהֶבֶת.

סִילְבִיָּה:     כְּשֶׁפְּרוֹטֵאוּס לֹא אוֹהֵב כְּשֶׁהוּא אָהוּב.

               חֲזֹר לִקְרֹא אֶת לֵב אַהֲבָתְךָ

               הָרִאשׁוֹנָה, וְהַטּוֹבָה, לֵב יוּלְיָה,

               בִּשְׁמָהּ שִׁסַּעְתָּ אֶת אֱמֶת לִבְּךָ

               לְאֶלֶף נְדָרִים; וְאֶת כֻּלָּם

               דִּרְדַּרְתָּ אֶל הַשֶּׁקֶר, לֶאֱהֹב

               אוֹתִי. כְּבָר לֹא נוֹתְרָה בְּךָ אֱמֶת,

               אוֹ שֶׁמָּא שְׁתַּיִם יֵשׁ לְךָ – וְזֶה

               נוֹרָא מֵאַף אַחַת; מוּטָב בְּלִי כְּלוּם,

               רַק לֹא אֱמֶת בִּלְשׁוֹן רַבִּים: וַדַּאי

               שֶׁזּוֹ אֱמֶת אַחַת יוֹתֵר מִדַּי.

               נָחָשׁ לִידִיד אֱמֶת!

פְּרוֹטֵאוּס:                           מִי מְכַבֵּד

               יָדִיד כְּשֶׁאוֹהֲבִים?

סִילְבִיָּה:                           מִי לֹא? רַק פְּרוֹטֵאוּס.

פְּרוֹטֵאוּס:  אִם רוּחַ עֲדִינָה שֶׁל צוּף מִלִּים

               לֹא תְּרַכֵּךְ אוֹ תְּמוֹסֵס אוֹתָךְ,

               אָז אֶעֱגֹב עָלַיִךְ כְּמוֹ חַיָּל, בְּחֹד

               שֶׁל חֶרֶב, וְאֹהַב אוֹתָךְ

               כְּנֶגֶד טֶבַע אַהֲבָה: בְּאֹנֶס. [אוחז בה]

סִילְבִיָּה:     לֹא!

פְּרוֹטֵאוּס:             תִּכָּנְעִי לִתְשׁוּקָתִי בְּכוֹחַ.

וָלֶנְטִין [צועד קדימה]: שֶׁלֹּא תָּעֵז לָגַעַת בָּהּ, פּוֹשֵׁעַ,

               לֹא רֵעַ אֶלָּא רֹעַ.

פְּרוֹטֵאוּס:                         וָלֶנְטִין!

וָלֶנְטִין:      חָבֵר נָחוּת, בֶּן עֵדֶר, בְּלִי מַצְפּוּן,

               בְּלִי לֵב: כֵּן, זֶה מָה שֶׁנִּקְרָא חָבֵר

               הַיּוֹם. אִישׁ בּוֹגְדָנִי, בֶּאֱמוּנִי

               בָּחַשְׁתָּ; לֹא הָיִיתִי מַאֲמִין

               לוּלֵא רָאִיתִי בְּעֵינַי: שׁוּב לֹא

               אוּכַל לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לִי אַף חָבֵר

               בַּיְּקוּם; אַתָּה הַהוֹכָחָה שֶׁאֵין.

               עַל מִי נִתָּן לִסְמֹךְ, כְּשֶׁיַּד יָמִין

               בּוֹגֶדֶת בֶּחָזֶה בּוֹ נִשְׁבְּעָה?

               עָצוּב לִי, פְּרוֹטֵאוּס, שֶׁלֹּא אוּכַל

               לִבְטֹחַ בְּךָ עוֹד, אֶת הָעוֹלָם

               כֻּלּוֹ עָשִׂיתָ זָר לִי. אֵין עָמֹק

               כַּפֶּצַע הָאִישִׁי; אָח, דּוֹר שֶׁל רֶפֶשׁ,

               כְּשֶׁבֵּין אוֹיְבִים אֵין רַע כְּמוֹ חֲבֵר-נֶפֶשׁ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אַשְׁמָה, בּוּשָׁה, צוֹרְבִים וּמַצְמִיתִים

               אוֹתִי. סְלַח, וָלֶנְטִין: אִם עֶצֶב מְלוֹא

               הַלֵּב דַּי בּוֹ כְּכֹפֶר עַל פְּשָׁעִים,

               אָז פֹּה אַגִּישׁ אוֹתוֹ; אֲנִי סוֹבֵל

               כְּפִי שֶׁחָטָאתִי.

וָלֶנְטִין:                         זֶה שְׂכָרִי: וְשׁוּב

               אֲנִי מַחְשִׁיב אוֹתְךָ כְּאִישׁ יָשָׁר.

               אָדָם שֶׁחֲרָטָה לֹא תְּסַפֵּק

               אוֹתוֹ אֵינוֹ בֶּן אֶרֶץ אוֹ שָׁמַיִם;

               כִּי הֵם שְׂמֵחִים בָּהּ וּמְסֻפָּקִים;

               הַכַּפָּרָה תַּשְׁקִיט חֲרוֹן שְׁחָקִים.

               אַהֲבָתִי פְּשׁוּטָה, חָפְשִׁית, פְּתוּחָה,

               כְּהוֹכָחָה – קַח: סִילְבִיָּה הִיא שֶׁלְּךָ.

יוּלְיָה:        אוֹי לִי! [היא מתעלפת]

פְּרוֹטֵאוּס:                 שִׂים לֵב לַיֶּלֶד.

וָלֶנְטִין:                                      מָה יֵשׁ, יֶלֶד!

               יַלְדּוֹן, אֵיךְ? מָה קָרָה? דַּבֵּר; פְּקַח עַיִן.

יוּלְיָה:        הוֹ אָדוֹן טוֹב, הָאָדוֹן שֶׁלִּי צִוָּה עָלַי לִמְסֹר טַבַּעַת לַגְּבֶרֶת סִילְבִיָּה; מָה שֶׁ – בִּגְלַל רַשְׁלָנוּת שֶׁלִּי – לֹא בֻּצַּע.

פְּרוֹטֵאוּס:  וְיֶלֶד, אֵיפֹה הִיא?

יוּלְיָה:                        הִנֵּה הִיא; פֹּה.

            [נותנת לו את הטבעת.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵיךְ! תֵּן לִרְאוֹת.

               אֶת זֹאת אֲנִי נָתַתִּי אָז לְיוּלְיָה.

יוּלְיָה:        אָח סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, אֵיךְ הִתְבַּלְבַּלְתִּי:

               אֶת זֹאת שָׁלַחְתָּ, אֲדוֹנִי, לְסִילְבִיָּה.

              [מראה טבעת אחרת.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל מֵאֵיפֹה זוֹ לְךָ? נָתַתִּי

               אוֹתָהּ לְיוּלְיָה בְּלֶכְתִּי.

יוּלְיָה:        וְיוּלְיָה בְּעַצְמָהּ נָתְנָה זֹאת לִי,

               וְיוּלְיָה בְּעַצְמָהּ נָשְׂאָה זֹאת הֵנָּה.

           [היא חושפת את עצמה.]

פְּרוֹטֵאוּס:  אֵיךְ! יוּלְיָה!

יוּלְיָה:        הַבֵּט בְּזוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה מַטְּרַת

               כָּל נְדָרֶיךָ, וְעָמֹק בַּלֵּב

               נָצְרָה אוֹתָם. אָח, כַּמָּה פְּעָמִים

               פִּלַּחְתָּ לוּחַ לֵב בְּחֵץ שֶׁל שֶׁקֶר!

               אֵיךְ לֹא תַּסְמִיק מוּל בֶּגֶד זֶה, הוֹ פְּרוֹטֵאוּס!

               בּוֹשׁ כִּי עָטִיתִי עַל עַצְמִי לְבוּשׁ

               כֹּה לֹא יָאֶה – אִם יֵשׁ בּוּשָׁה בִּכְסוּת

               שֶׁל אַהֲבָה.

               זֶה פְּגָם שֶׁבַּצְּנִיעוּת פָּחוֹת עוֹלֵב:

               נָשִׁים פּוֹשְׁטוֹת צוּרָה, וְגֶבֶר – לֵב.

פְּרוֹטֵאוּס:  גְּבָרִים פּוֹשְׁטִים לֵב? זוֹ אֱמֶת: אָהּ, לוּ

               הָיָה הַגֶּבֶר נֶאֱמָן – הָיָה

               מֻשְׁלָם. טָעוּת אַחַת זוֹ מְמַלֵּאת

               אוֹתוֹ פְּגָמִים; הִיא מְרִיצָה אוֹתוֹ

               בְּכָל הַחֲטָאִים; לֵב הֲפַכְפַּךְ –

               רַק הוּא נִשְׁבָּע, כְּבָר הוּא מַפִּיל בַּפַּח;

               אִם עַיִן נֶאֱמֶנֶת בָּהּ אֶתֵּן,

               מָה חֵן בְּסִילְבִיָּה שֶׁלְּיוּלְיָה אֵין?

וָלֶנְטִין:      בּוֹא, בּוֹאִי; יָד מִכָּל אֶחָד;

               אֶחְתֹּם בְּרִית כֹּה יָפָה בְּרֹב כָּבוֹד.

               רֵעִים כָּאֵלֶּה בַּל יִשְׂנָאוּ עוֹד.

פְּרוֹטֵאוּס:  תְּפִלַּת לִבִּי לָנֶצַח הִתְגַּשְּׁמָה.

יוּלְיָה:        וְגַם שֶׁלִּי.

           [נכנסים פורעי-החוק, הדוכס וטוריו.]

פּוֹרְעֵי-חֹק:                שָׁלָל, שָׁלָל, שָׁלָל!

וָלֶנְטִין:      עֲצֹר, עֲצֹר! זֶה הַדֻּכָּס, מוֹשְׁלִי;

               בָּרוּךְ הַבָּא אֶל גֶּבֶר לֹא בָּרוּךְ,

               גּוֹלֶה וּמְגֹרָשׁ.

דֻּכָּס:                           מַר וָלֶנְטִין!

טוּרְיוֹ:       זֹאת סִילְבִיָּה שָׁם; וְסִילְבִיָּה הִיא שֶׁלִּי.

וָלֶנְטִין:      אָחוֹרָה, טוּרְיוֹ; אוֹ חַבֵּק מוֹתְךָ;

               אַל תִּתְקָרֵב לַטְּוָח שֶׁל זַעֲמִי;

               לְסִילְבִיָּה אַל תִּקְרָא שֶׁלְּךָ. תָּעֵז שׁוּב,

               וּתְנֻדֶּה לָעַד. פֹּה הִיא עוֹמֶדֶת,

               רַק שִׂים עָלֶיהָ יָד; נִרְאֶה אוֹתְךָ

               נוֹשֵׁף אֲוִיר עַל אַהֲבַת לִבִּי.

טוּרְיוֹ:       מַר וָלֶנְטִין, אֲנִי אֵין לִי בָּהּ חֵפֶץ:

               לְדַעֲתִי טִפֵּשׁ מִי שֶׁיְּסַכֵּן

               גּוּפוֹ עַל נַעֲרָה שֶׁלֹּא רוֹצָה בּוֹ.

               אֵין לִי תְּבִיעוֹת עָלֶיהָ, הִיא שֶׁלְּךָ.

דֻּכָּס:         אַתָּה שָׁפָל נָלוֹז כָּפוּל: לִבְנוֹת

               סְבִיבָהּ הָרִים וְגַם גְּבָעוֹת, וְכָךְ

               לִנְטֹש אוֹתָהּ, בִּן-רֶגַע, בִּמְחִי יָד.

               חֵי הַשּׁוֹשֶׁלֶת וּכְבוֹדָהּ, אֲנִי

               מֵרִיעַ, וָלֶנְטִין, לְרוּחֲךָ,

               אַתָּה רָאוּי לְאַהֲבַת מַלְכָּה:

               אָז דַּע, כָּל סִכְסוּכֵי עָבָר אֲנִי

               שׁוֹכֵחַ, מְבַטֵּל כָּל שְׁבִיב טִינָה,

               מֵשִׁיב אוֹתְךָ הַבַּיְתָה, וּמַכְתִּיר

               אוֹתְךָ שֵׁנִית כְּאִישׁ כָּבוֹד יָקָר

               שֶׁאֵין יָרִיב לוֹ. אִי לְכָךְ אַכְרִיז:

               מַר וָלֶנְטִין, אַתָּה אָצִיל, רַם יַחַס,

               אֶת סִילְבִיָּה קַח, בְּדִין אַתָּה רָאוּי לָהּ.

וָלֶנְטִין:      תּוֹדָה, כְּבוֹדוֹ; הַשַּׁי הֵבִיא לִי אֹשֶר.

               עַכְשָׁו אַפְצִיר, לְמַעַן יַלְדָּתְךָ,

               הוֹאֵל לָתֵת לִי רַק עוֹד גְּמוּל אֶחָד.

דֻּכָּס:         לְמַעַנְךָ, מַבְטִיחַ, כָּל דָּבָר.

וָלֶנְטִין:      הַמְּגֹרָשִׁים פֹּה, שֶׁבִּמְחִצָּתָם

               שָׁהִיתִי, הֵם גְּבָרִים מְבֹרָכִים

               בְּמַעֲלוֹת: תִּסְלַח לָהֶם עַל כָּל

               שֶׁעוֹלְלוּ, שִׂים קֵץ לְגָלוּתָם:

               הֵם שָׁבוּ לְמוּטָב, לִבָּם נָכוֹן,

               הֵם יִצְלְחוּ לִפְעָלִים גְּדוֹלִים.

דֻּכָּס:         שִׁכְנַעְתָּ, גַּם לָהֶם וְגַם לְךָ

               אֶמְחַל: נַצֵּל אוֹתָם עַל פִּי עֶרְכָּם.

               בּוֹאוּ, נֵלֵךְ, נִכְלָא כָּל צְלִיל צוֹרֵם

               בַּחֲגִיגוֹת, חֶדְוָה וְהוֹד שֶׁל טֶקֶס.

וָלֶנְטִין:      וּכְשֶׁנִּפְסַע, אָעֵז לוֹמַר דְּבַר-מָה

               שֶׁיַּעֲלֶה בְּךָ חִיּוּךְ, כְּבוֹדוֹ.

               מָה דַּעַתְךָ עַל הַמְּשָׁרֵת הַזֶּה?

דֻּכָּס:         נִרְאֶה לִי, יֵשׁ לַנַּעַר חֵן. מַסְמִיק.

וָלֶנְטִין:      שְׁמַע לִי, אָדוֹן, יוֹתֵר חֵן מִלְּנַעַר.

דֻּכָּס:         לְמָה כַּוָּנָתְךָ בְּזֶה?

וָלֶנְטִין:      בִּרְשׁוּתְךָ, אַגִּיד לְךָ בַּדֶּרֶךְ,

               שֶׁתִּשְׁתּוֹמֵם עַל מָה שֶׁהִתְחוֹלֵל.

               בּוֹא, פְּרוֹטֵאוּס, זֶה עָנְשְׁךָ: לִשְׁמֹעַ

               כֵּיצַד סִפּוּר אַהֲבַתְכֶם נֶחְשַׂף.

               וְאָז, יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ יִהְיֶה

               גַּם שֶׁלָּכֶם, מִשְׁתֶּה אֶחָד, נָוֶה

               אֶחָד, וְאֹשֶר מְשֻׁתָּף אֶחָד.

             [יוֹצְאִים.]


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 5, תמונה 4