שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים כמה פורעי חוק.]

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  הֶי, חֲבֵרִים, עֲצֹר! נַוָּד הוֹלֵךְ שָׁם.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   גַּם אִם תְּרֵיסָר – לֹא נִתְקַפֵּל. נִתְקֹף!

                   [נכנסים ולנטין וספיד.]

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   עֲמֹד, זְרֹק לָנוּ כָּל מָה שֶׁעָלֶיךָ.

                   אִם לֹא – נוֹשִׁיב אוֹתְךָ וּנְגַלֵּחַ.

סְפִּיד:            אָדוֹן, גָּמַרְנוּ; אֵלֶּה הַנְּבָלִים

               שֶׁכָּל הוֹלֵךְ-נוֹדֵד פּוֹחֵד מֵהֶם.

וָלֶנְטִין:          לֹא, יְדִידַי –

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  הָפוּךְ:  אֲנַחְנוּ הָאוֹיְבִים שֶׁלְּךָ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   שָׁה-שָׁה. נִשְׁמַע אוֹתוֹ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   נִשְׁמַע, חֵי הַזָּקָן שֶׁלִּי: זֶה בֶּן-אָדָם.

וָלֶנְטִין:          אָז דְּעוּ שֶׁאֵין לִי שׁוּם הוֹן לְאַבֵּד;

                   אֲנִי אָדָם שֶׁפֻּרְעָנוּת הִכְּתָה בּוֹ:

                   כָּל אוֹצְרוֹתַי הֵם הַבְּלוֹאִים הָאֵלֶּה,

                   אִם תִּפְשְׁטוּ אוֹתָם מִמֶּנִּי אָז

                   תִּקְּחוּ אֶת סַךְ כָּל הָרְכוּשׁ שֶׁלִּי.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   לְאָן הוֹלֵךְ?

וָלֶנְטִין:          וֵרוֹנָה.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  מִנַּיִן בָּא?

וָלֶנְטִין:          מִילָנוֹ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   יָשַׁבְתָּ שָׁם הַרְבֵּה זְמַן?

וָלֶנְטִין:          שָׁנָה וּשְׁלִישׁ. הָיִיתִי נִשְׁאָר עוֹד,

                   לוּלֵא הָיָה מַזָּל רַע מְחַבֵּל בִּי.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  מָה, מָה, הִגְלוּ אוֹתְךָ?

לנטין:           הִגְלוּ.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   בַּעֲווֹן מָה?

וָלֶנְטִין:          עָווֹן אֲשֶׁר כּוֹאֵב לִי לְסַפֵּר:

                   הָרַגְתִּי אִישׁ, וְעַל מוֹתוֹ אֲנִי

                   מֵצֵר, אַךְ זֶה הָיָה בִּקְרָב, כְּמוֹ גֶּבֶר,

                   בְּלִי תַּרְגִּילֵי לִכְלוּךְ אוֹ בּוֹגְדָנוּת.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  אִם כָּכָה זֶה הָיָה, אַל תִּתְחָרֵט;

                   אֲבָל עַל שְׁטוּת כָּזֹאת גֵּרְשׁוּ אוֹתְךָ?

וָלֶנְטִין:          גֵּרְשׁוּ, כֵּן, וְיָצָאתִי עוֹד בְּחֶסֶד.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   שָׂפוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ?

וָלֶנְטִין:          בְּמַסְּעוֹתַי לָמַדְתִּי, לְאָשְׁרִי,

                   אַחֶרֶת אוֹי הָיָה לִי, וְלֹא פַּעַם.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   לֹא, חֵי קָרַחַת הַנָּזִיר שֶׁל רוֹבִּין

                   הוּד – הַטִּיפּוּס מַתְאִים לִהְיוֹת הַמֶּלֶךְ

                   לַכְּנֻפְיָה שֶׁלָּנוּ הַפְּרוּעָה.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  נִקַּח אוֹתוֹ, אָהּ? רַבּוֹתַי, מִלָּה.

                 [הם מסתודדים בצד.]

סְפִּיד:            אָדוֹן, תִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶם: זֶה גַּנָּבוּת עִם קְלָסָה.

וָלֶנְטִין:          שְׁתֹק, נָבָל.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   אֱמֹר לִי: יֵשׁ לְךָ לְאָן לִפְנוֹת?

וָלֶנְטִין:          אֵין, רַק מַזָּל יוֹלִיךְ אוֹתִי.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   שְׁמַע: חֵלֶק מִתּוֹכֵנוּ בְּנֵי-טוֹבִים,

                   שֶׁהֻרְחֲקוּ מֵעַל חֶבְרָה נִכְבֶּדֶת

                   בְּשֶׁל פְּזִיזוּת חַמָּה שֶׁל נְעוּרִים.

                   אוֹתִי, דֻּגְמָה, הִשְׁלִיכוּ מִוֵּרוֹנָה,

                   עַל נִסָּיוֹן לְהִמָּלֵט עִם גְּבֶרֶת,

                   יוֹרֶשֶׁת הוֹן, קְרוֹבָה שֶׁל הַדֻּכָּס.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   אוֹתִי מִמַּנְטוֹבָה, בִּגְלַל אָדוֹן

                   שֶׁבְּחֵמָה דָּקַרְתִּי עַד הַלֵּב.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  אוֹתִי בִּגְלַל פְּשָׁעִים קְטַנִּים דּוֹמִים.

                   לֹא, בִּרְצִינוּת: אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים

                   עַל הַמְּעִידוֹת הָאֵלֶּה לְתָרֵץ

                   מַדּוּעַ כָּךְ נִחְיֶה, בְּלִי חֹק וּבְלִי

                   מִשְׁפָּט; אֲבָל אַתָּה, שֶׁמְּבֹרָךְ

                   בְּיֹפִי, פְּנִים וָחוּץ, דּוֹבֵר שָׂפוֹת

                   עַל פִּי דְּבָרֶיךָ, אִישׁ מָלֵא שְׁלֵמוּת

                   שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ חֲסֵרָה מְאוֹד –

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   וּמְגֹרָשׁ: זֹאת הַסִּבָּה מִסְפָּר

                   אַחַת שֶׁנְּבַקֵּשׁ אִתְּךָ דִּבּוּר.

                   תַּסְכִּים לִהְיוֹת הַמְּפַקֵּד שֶׁלָּנוּ?

                   לִדְלוֹת מִתּוֹךְ הַדֹּחַק אֶת הַצּוּף?

                   לִחְיוֹת כָּמוֹנוּ בַּשְּׁמָמָה הַזֹּאת?

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   אָז מָה אַתָּה אוֹמֵר? תַּחְבֹּר אֵלֵינוּ?

                   תַּגִּיד "כֵּן" וְאַתָּה הַמְּפַקֵּד:

                   נַחְלֹק לְךָ כָּבוֹד, וּנְצַיֵּת,

                   נֹאהַב אוֹתְךָ בְּתוֹר מַנְהִיג, וּמֶלֶךְ.

פּוֹרֵעַ-חֹק א':  תָּבוּז לַמֶּחֱוָה – אַתָּה אִישׁ מֵת.

פּוֹרֵעַ-חֹק ב':   וְלֹא תִּחְיֶה לְהִתְפָּאֵר: הֻצַּע לִי!

וָלֶנְטִין:          קִבַּלְתִּי, וְאֶחְיֶה אִתְּכֶם, אִם רַק

                   לֹא תַּעַשְׁקוּ נָשִׁים תְּמִימוֹת חַסְרוֹת

                   מָגֵן, אוֹ עוֹבְרֵי-אֹרַח מִסְכֵּנִים.

פּוֹרֵעַ-חֹק ג':   לֹא, שִׁפְלֻיּוֹת כָּאֵלֶּה מְאוּסוֹת

                   עָלֵינוּ; בּוֹא, נִקַּח אוֹתְךָ לִשְׁאַר

                   הַצֶּוֶת, וְתִרְאֶה אֶת אוֹצְרוֹתֵינוּ;

                   גַּם הֵם וְגַם אֲנַחְנוּ לִרְשׁוּתְךָ.

                  [יוצאים.]