שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים ולנטין וספיד. כפפה מונחת על הארץ.]

 

סְפִּיד:        אָדוֹן, הַכְּפָפָה שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      לֹא שֶׁלִּי: הַכְּפָפָה שֶׁלִּי עַל יָדִי.

סְפִּיד:        אָז זֹאת בֶּטַח שֶׁלְּךָ; כִּי הִיא עַל יָדְךָ.

וָלֶנְטִין:      הָהּ! תֵּן לִרְאוֹת. כֵּן, תֵּן לִי, הִיא שֶׁלִּי.

               לִוְיַת-חֵן לְיָדָהּ שֶׁל בַּת-אֵלִים.

               אָהּ, סִילְבִיָּה, סִילְבִיָּה!

סְפִּיד:        גִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה, גִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה!

וָלֶנְטִין:      מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אַתָּה?

סְפִּיד:        הִיא לֹא בִּטְוַח שְׁמִיעָה, אָדוֹן.

וָלֶנְטִין:      סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, מִי בִּקֵּשׁ מִמְּךָ לִקְרֹא לָהּ?

סְפִּיד:        כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ, אָדוֹן, אוֹ שֶׁלֹּא תָּפַסְתִּי.

וָלֶנְטִין:      אוֹ-הוֹ, אַתָּה קַל לָשׁוֹן.

סְפִּיד:        נוּ, וְקֹדֶם קִבַּלְתִּי עַל הָרֹאשׁ שֶׁאֲנִי כְּבַד תְּנוּעָה.

וָלֶנְטִין:      עֲזֹב, אֲדוֹנִי. אֱמֹר לִי: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת גְּבֶרֶת סִילְבִיָּה?

סְפִּיד:        זֹאת שֶׁכְּבוֹד מַעֲלָתְךָ אוֹהֵב?

וָלֶנְטִין:      מָה, אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מְאֹהָב?

סְפִּיד:        לְפִי הַסִּימָנִים, אֵיךְ. קֹדֶם כֹּל, לָמַדְתָּ – כְּמוֹ אָדוֹן פְּרוֹטֵאוּס – לְשַׁלֵּב זְרוֹעוֹת כְּמוֹ אֵיזֶה מְמֻרְמַר-נֶפֶשׁ; לְהִתְרַפֵּק עַל זֶמֶר אַהֲבָה כְּמוֹ אֲדֹם-חָזֶה מָצוּי; לְהִתְהַלֵּךְ לְבַד, כְּמוֹ אֶחָד חוֹלֵה צָרַעַת; לְהִתְאַנֵּחַ, כְּמוֹ תַּלְמִיד בֵּית-סֵפֶר שֶׁאִבֵּד תָּ'אַלְפוֹן; לְהִתְיַפֵּחַ כְּמוֹ נְקֵבָה צְעִירָה שֶׁקָּבְרָה אֶת סָבְתָא; לָצוּם, כְּמוֹ אֵיזֶה דִּיאָטֵט; לְהִשָּׁאֵר עֵר כְּמוֹ אֶחָד פּוֹחֵד מִשֹּׁד; לְיַלֵּל כְּמוֹ פּוֹשֵׁט-יָד בְּעֶרֶב חַג. בִּזְמַנּוֹ, כְּשֶׁצָּחַקְתָּ, הָיִיתָ קוֹרֵא כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל; כְּשֶׁהָלַכְתָּ, הָיִיתָ הוֹלֵךְ כְּמוֹ אַחַד הָאֲרָיוֹת; כְּשֶׁצַּמְתָּ, זֶה הָיָה מִיָּד אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה; כְּשֶׁנִּרְאֵיתָ עָצוּב, זֶה הָיָה בִּגְלַל מַחְסוֹר כַּסְפִּי. וְעַכְשָׁו חָטַפְתָּ מֵטָמוֹרְפּוֹזָה כָּזֹאת עֵקֶב גִּיבֶרֶת, שֶׁאִם אֲנִי מַבִּיט עָלֶיךָ אֲנִי בְּקֹשִי יָכוֹל לְהַאֲמִין שֶׁאַתָּה בִּכְלָל אָדוֹן שֶׁלִּי.

וָלֶנְטִין:      מָה, כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִכָּרִים בִּי?

סְפִּיד:        בְּךָ? מִחוּץ לְךָ.

וָלֶנְטִין:      מִחוּץ לִי? זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

סְפִּיד:        מִחוּץ לְךָ, זֶה בָּדוּק. כִּי חוּץ מִמְּךָ כֻּלָּם רוֹאִים אוֹתָם. אֲבָל אַתָּה כָּל כָּךְ מָחוּץ וְלָחוּץ מִכָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁנָּחוּץ לוֹמַר לְךָ שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים בְּךָ מִבַּיִת וּמִחוּץ, וְזוֹרְחִים דַּרְכְּךָ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת כְּמוֹ מַיִם בְּמְכַל שֶׁתֶן; עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁכָּל עַיִן שֶׁרוֹאָה אוֹתְךָ הִיא דּוֹקְטוֹר שֶׁמְּאַבְחֵן אֶת הַמַּחֲלָה שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      אֲבָל הַגֵּד לִי: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת גְּבִרְתִּי סִילְבִיָּה?

סְפִּיד:        זֹאת שֶׁאַתָּה בּוֹהֶה בָּהּ כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת לַשֻּׁלְחָן?

וָלֶנְטִין:      מָה, שַׂמְתָּ לֵב לָזֶה? כְּלוֹמַר כֵּן, זֹאת.

סְפִּיד:        לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא יוֹדֵעַ אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      אַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֹאת שֶׁאֲנִי בּוֹהֶה בָּהּ, אֲבָל לֹא יוֹדֵעַ מִי הִיא?

סְפִּיד:        נָכוֹן שֶׁהִיא לֹא שָׁוָה, אָדוֹן?

וָלֶנְטִין:      יֶלֶד, הִיא כְּלִיל הַשֹּׁוִי, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַיֹּפִי.

סְפִּיד:        זֶה נָכוֹן, אָדוֹן.

וָלֶנְטִין:      מָה נָכוֹן?

סְפִּיד:        שֶׁלֹּא נְדַבֵּר עַל הַיֹּפִי – אֲבָל הַשֹּׁוִי הִפִּיל אוֹתְךָ בַּשֶּׁבִי.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר: בְּיֹפִי אֵין שָׁוֶה לָהּ, וּבְשֹׁוִי אֵין דּוֹמֶה לָהּ.

סְפִּיד:        זֶה כִּי הַיֹּפִי צִיּוּר וְהַשֹּׁוִי רִשּׁוּם.

וָלֶנְטִין:      אֵיךְ צִיּוּר וְרִשּׁוּם?

סְפִּיד:        אֵיךְ, אָדוֹן, כִּי הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ כָּל כָּךְ צָבוּעַ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהִתְרַשֵּׁם מָה יֵשׁ מִתַּחַת.

וָלֶנְטִין:      אוֹתִי, אִם יֻרְשֶׁה, זֶה מַרְשִׁים.

סְפִּיד:        אַתָּה לֹא רָאִיתָ אוֹתָהּ מֵאָז שֶנֶעֶשְׂתָה מְעֻוֶּתֶת.

וָלֶנְטִין:      מִמָּתַי הִיא מְעֻוֶּתֶת?

סְפִּיד:        מֵאָז שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מִן הַיּוֹם שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ, וַעֲדַיִן הִיא נִרְאֵית לִי יְפֵהפִיָּה.

סְפִּיד:        אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ, אַתָּה לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      לָמָּה?

סְפִּיד:        כִּי הָאַהֲבָה עִוֶּרֶת. הוֹ, לוּ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הָיוּ שֶׁלְּךָ, אוֹ אִלּוּ הָיָה בָּעֵינַיִם שֶׁלְּךָ הָאוֹר שֶׁהָיָה בָּהֶן בִּזְמַנּוֹ, כְּשֶׁהָיִיתָ לוֹעֵג לְמַר פְּרוֹטֵאוּס, שֶׁהוּא לֹא מְכֻפְתָּר.

וָלֶנְטִין:      מָה הָיִיתִי רוֹאֶה אָז?

סְפִּיד:        אֶת הַטִּפְּשׁוּת הַזְּמַנִּית שֶׁלְּךָ, וְאֶת הָעִוּוּת הַכְּלָלִי שֶׁלָּהּ: כִּי הוּא, מֵרֹב שֶׁהִתְאַהֵב, לֹא הִקְפִּיד לְכַפְתֵּר; אַתָּה, מֵרֹב שֶׁהִתְאַהַבְתָּ, לֹא מַקְפִּיד לְהִתְלַבֵּשׁ.

וָלֶנְטִין:      עוֹשֶׂה רֹשֶם, יֶלֶד, שֶׁאַתָּה מְאֹהָב, כִּי אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר לֹא הִקְפַּדְתָּ לְצַחְצֵחַ לִי אֶת הַנַּעֲלַיִם.

סְפִּיד:        אֱמֶת, אֲדוֹנִי: הָיִיתִי מְאֹהָב בַּמִּטָּה שֶׁלִּי. אַתָּה הֶחְטַפְתָּ לִי עַל הָאַהֲבָה שֶׁלִּי, תּוֹדָה רַבָּה, אָז חָטַפְתִּי אֹמֶץ לִנְזֹף בְּךָ עַל שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      לְסִכּוּם, אֲנִי עוֹמֵד לִי אֵיתָן בִּתְשׁוּקָתִי.

סְפִּיד:        הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ פָּחוֹת עוֹמֵד לְךָ אֵיתָן, וְהַתְּשׁוּקָה הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְדוֹעֶכֶת.

וָלֶנְטִין:      בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר הִיא פָּקְדָה עָלַי לִכְתֹּב כַּמָּה שׁוּרוֹת לְמִישֶׁהוּ שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת.

סְפִּיד:        וְכָתַבְתָּ?

וָלֶנְטִין:      כָּתַבְתִּי.

סְפִּיד:        אֵיךְ הַשּׁוּרוֹת, צוֹלְעוֹת?

וָלֶנְטִין:      לֹא, יֶלֶד, הֲכִי קוֹלְעוֹת שֶׁיָּכֹלְתִּי.

                   [נכנסת סילביה.]

                   שָׁה, הִנֵּה הִיא בָּאָה.

סְפִּיד [הצִדה]: הוֹ תֵּאַטְרוֹן בֻּבּוֹת גָּדוֹל! הוֹ מַרְיוֹנֵטָה מְעֻלָּה! עַכְשָׁו הוּא יְדַבֵּב אוֹתָהּ.

וָלֶנְטִין:      גְּבִרְתִּי מָדוֹנִיתִי, אֶלֶף בֹּקֶר-טוֹב לָךְ.

סְפִּיד [הצִדה]: וְאֶלֶף-עֶרֶב-טוֹב! הַנִּימוּסִים פֹּה – כָּל אֶחָד מִילְיוֹן.

סִילְבִיָּה:     מִמֶּנִּי אַלְפַּיִם, אָדוֹן וָלֶנְטִין, עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן.

סְפִּיד [הצִדה]: הוּא מַשְׁקִיעַ בָּהּ רִבָּה, וְהִיא מַחְזִירָה לוֹ רִבִּית.

וָלֶנְטִין:      כְּפִי שֶׁצִּוִּית, כָּתַבְתִּי מִכְתָּבֵךְ

               לִידִידֵךְ הָאַלְמוֹנִי, בְּלִי-שֵׁם.

               עָשִׂיתִי זֹאת בְּלִי שׁוּם רָצוֹן, וְרַק

               בְּשֶׁל חוֹבָה עִוֶּרֶת לִגְבִרְתִּי.

            [נותן לה את המכתב.]

סִילְבִיָּה:     חֵן-חֵן, עֶבֶד נֶחְמָד, הַלַּבְלָרוּת – בְּלִי דֹּפִי.

וָלֶנְטִין:      נִשְׁבָּע, גְּבִרְתִּי, בְּקֹשִי רַב הִצְלַחְתִּי.

               כֵּיוָן שֶׁהַנִּמְעָן הוּא נֶעֱלָם,

               כָּתַבְתִּי בְּאַקְרַאי, לֹא בְּבִטְחָה.

סִילְבִיָּה:     רוֹצֶה לוֹמַר, זֶה עֹל גָּדוֹל מִדַּי?

וָלֶנְטִין:      לֹא, גְּבֶרֶת; אִם יוֹעִיל לָךְ, אָז אֶכְתֹּב –

               רַק תְּצַוִּי! – עוֹד אֶלֶף שֶׁכָּאֵלֶּה.

               וּבְכָל זֹאת –

סִילְבִיָּה:     וּבְכָל זֹאת מָה? יֵשׁ לִי נִחוּשׁ. וּבְכָל

               זֹאת לֹא אַגִּיד. וּבְכָל זֹאת לֹא אִכְפַּת לִי.

               וּבְכָל זֹאת קַח אֶת זֶה; [מגישה לו את המכתב] תּוֹדָה בְּכָל זֹאת.

               מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא אַטְרִיד אוֹתְךָ.

סְפִּיד [הצִדה]:  וּבְכָל זֹאת כֵּן; וּבְכָל זֹאת עוֹד בְּכָל זֹאת.

וָלֶנְטִין:      מָה יֵשׁ, גְּבִרְתִּי? זֶה לֹא לְפִי רוּחֵךְ?

סִילְבִיָּה:     כֵּן, כֵּן; שׁוּרוֹת נָאוֹת מְאוֹד, אֲבָל

               כְּתוּבוֹת לְלֹא רָצוֹן, אָז קַח אוֹתָן. [מגישה לו את המכתב שנית]

               לֹא, קַח אוֹתָן.

וָלֶנְטִין:                           גְּבִרְתִּי, הֵן בִּשְׁבִילֵךְ.

סִילְבִיָּה:     כֵּן, כֵּן. כָּתַבְתָּ לְבַקָּשָׁתִי,

               אַךְ לֹא רוֹצָה אוֹתָן; הֵן בִּשְׁבִילְךָ.

               אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי רֶגֶשׁ בַּכְּתִיבָה.

וָלֶנְטִין [לוקח את המכתב]: אִם יְשַׂמְּחֵךְ, אֶכְתֹּב אֶחָד אַחֵר.

סִילְבִיָּה:     וְאָז תִּקְרָא אוֹתוֹ, לְמַעֲנִי.

               וְאִם תִּשְׂמַח, זֶה כָּךְ; אִם לֹא, אָז – כָּכָה.

וָלֶנְטִין:      מָה אִם אֲנִי אֶשְׂמַח – אָז מָה?

סִילְבִיָּה:     אָז אִם תִּשְׂמַח, זֶה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ;

               וּבֹקֶר טוֹב לָעֶבֶד.

          [יוצאת.]

סְפִּיד:        אַי, הֲלָצָה כְּמוּסָה, בִּלְתִּי-נִרְאֵית, נִסְתֶּרֶת,

               כְּמוֹ חֹטֶם עַל פַּרְצוּף, שַׁבְשֶׁבֶת מִסְתַּחְרֶרֶת.

               הוּא מְחַזֵּר, וְהִיא לִמְּדָה אֶת אֲהוּבָהּ

               לִהְיוֹת לָהּ לֹא תַּלְמִיד – מַדְרִיךְ, מוֹרֵה כְּתִיבָה.

               עִלּוּי שֶׁל תַּעֲלוּל, הַטּוֹב שֶׁבַּמֵּיטָב!

               כַּתְבָן שֶׁלְּעַצְמוֹ כּוֹתֵב אֶת הַמִּכְתָּב.

וָלֶנְטִין:      מָה זֶה? מָה אַתָּה מְהַגֵּג לְךָ שָׁם?

סְפִּיד:        אֲנִי מְלַהֵג; אֶת הֶהָגִיג אֲנִי מַשְׁאִיר לְךָ.

וָלֶנְטִין:      אֵיזֶה הָגִיג?

סְפִּיד:        שֶׁנִּהְיֵיתָ הַדּוֹבֵר מִטַּעַם גִּיבֶרֶת סִילְבִיָּה.

וָלֶנְטִין:      לְמִי?

סְפִּיד:        לְעַצְמְךָ. הֵבַנְתָּ? הִיא מְחַזֶּרֶת עַל הַפְּתָקִים.

וָלֶנְטִין:      עַל הַפְּתָקִים?

סְפִּיד:        יוֹתֵר נָכוֹן, עַל הַמִּכְתָּבִים.

וָלֶנְטִין:      אֵיךְ זֶה, הֲרֵי הִיא לֹא כָּתְבָה לִי מֵעוֹלָם.

סְפִּיד:        וְלָמָּה לָהּ, אִם הִיא נָתְנָה לְךָ לִכְתֹּב לְעַצְמְךָ? מָה, לֹא עָלִיתָ עַל הַתַּעֲלוּל?

וָלֶנְטִין:      לֹא, הַאֲמֵן.

סְפִּיד:        לֹא יֵאָמֵן בֶּאֱמֶת, אָדוֹן. אֲבָל רָאִיתָ אֵיזֶה מִקְדָּמָה הִיא נָתְנָה לְךָ?

וָלֶנְטִין:      הִיא לֹא נָתְנָה לִי שׁוּם מִקְדָּמָה, רַק מִלִּים זוֹעֲפוֹת.

סְפִּיד:        אֵיךְ לֹא, הִיא נָתְנָה לְךָ מִכְתָּב.

וָלֶנְטִין:      זֶה הַמִּכְתָּב שֶׁאֲנִי כָּתַבְתִּי לְיָדִיד שֶׁלָּהּ, כְּלוֹמַר...

סְפִּיד:        וְאֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה הִיא מָסְרָה, וְזֶהוּ, נִגְמַר.

וָלֶנְטִין:      שֶׁלֹּא נֵדַע עוֹד רַע.

סְפִּיד:        תִּסְמֹךְ עָלַי, רַק טוֹב.

               "כָּתַבְתָּ לָהּ לֹא פַּעַם, וְהִיא, בִּצְנִיעוּתָהּ,

               אוֹ סְתָם מֵחֹסֶר זְמַן, אַף פַּעַם לֹא עָנְתָה.

               מִפַּחַד שֶׁשָּׁלִיחַ עוֹד יַחְשֹׂף מָה בָּהּ נֶחְבָּא,

               לִמְּדָה אֶת אֲהוּבָהּ לִכְתֹּב לִבְחִיר לִבָּהּ."

               מָצָאתִי זֹאת רָשׁוּם, אָז חֵי שְׁמִי, זֶה רִשְׁמִי.

               תִּשְׂמַח! מָה נִתְהַרְהַרְתָּ? זְמַן לְאֹכֶל!

וָלֶנְטִין:      אָכַלְתִּי כְּבָר.

סְפִּיד:        כֵּן, אֲבָל שְׁמַע, אָדוֹן: לַמְרוֹת שֶׁאַהֲבָה, כְּמוֹ זִקִּית, סוֹעֶדֶת אֶת לִבָּהּ עַל אֲוִיר, אֲנִי אִישִׁית נִזּוֹן מֵאֹכֶל; וְבָּא לִי בְּהֶחְלֵט בָּשָׂר. אָח, אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ הָאֲהוּבָה שֶׁלְּךָ. אֶצְלָהּ הָרֶגֶשׁ לֹא זָז, אֶצְלְךָ הָרֶגֶל. קָדִימָה, רֶגֶל יָמִין, רֶגֶשׁ שְׂמֹאל!

                   [יוצאים.]