שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים ספיד ולאנס [עם כלבו].]

סְפִּיד:  לַנְס, נִשְׁבָּע לְךָ בַּחַיִּים שֶׁלִּי, מַזָּל שֶׁבָּאתָ הָעִירָה.

לַנְס:   אַל תִּשָּׁבַע לַשָּׁוְא, חָמוּד קָטָן, כִּי לֹא מַזָּל בִּכְלָל. אֲנִי תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁהַבֶּן-אָדָם הוּא לֹא זָ"ל לִפְנֵי שֶׁתּוֹלִים אוֹתוֹ, אֲבָל אֵין לוֹ מַזָּל בְּשׁוּם מָקוֹם לִפְנֵי שֶׁהוּא שָׂם כֶּסֶף נָזִיל עַל דֶּלְפֵּק וְהַמּוֹזֶגֶת אוֹמֶרֶת "שֶׁיִּהְיֶה בְּמַזָּל".

סְפִּיד:   אָז בּוֹא, לֵצָן: לוֹקֵחַ אוֹתְךָ תֶּכֶף וּמִיָּד לְבֵית מַרְזֵחַ; שָׁם בִּשְׁבִיל חָמֵשׁ לִירוֹת נָזִיל תְּקַבֵּל חָמֵשׁ אֶלֶף נוֹזֵל שֶׁלֹּא אוֹזֵל. בּוֹא-נָא, אֵיךְ נִפְרַד הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ מִגִּיבֶרֶת יוּלְיָה?

לַנְס:    כָּכָה, אַחֲרֵי שֶׁהֵם נִצְמְדוּ בִּדְמָעוֹת, הֵם נִפְרְדוּ בְּחִיּוּךְ.

סְפִּיד:  אֲבָל הִיא תִּתְחַתֵּן אִתּוֹ?

לַנְס:    לֹא.

סְפִּיד:   אָז אֵיךְ? הוּא יִתְחַתֵּן אִתָּהּ?

לַנְס:    גַּם-כֵּן לֹא.

סְפִּיד:   מָה, הֵם פֵּרְקוּ תַּ'חֲבִילָה?

לַנְס:    לֹא, הַחֲבִילָה שְׁלֵמָה כְּמוֹ דָּג.

סְפִּיד:   אָז מָה, אֵיךְ עוֹמֵד הָעִנְיָן בֵּינֵיהֶם?

לַנְס:     אָז כָּכָה: כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לוֹ טוֹב, אֶצְלָהּ עוֹמֵד יָפֶה.

סְפִּיד:   אֵיזֶה קוֹץ אַתָּה, אֲנִי לֹא תּוֹפֵס אוֹתְךָ.

לַנְס:    אֵיזֶה קְלוֹץ אַתָּה, שֶׁאַתָּה לֹא תּוֹפֵס! הַמַּקֵּל שֶׁלִּי תּוֹפֵס אוֹתִי.

סְפִּיד:   אֶת מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר?

לַנְס:    אֲהָהּ, וְגַם מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה: תַּבִּיט פֹּה, אֲנִי רַק נִשְׁעָן, וְהַמַּקֵּל תּוֹפֵס.

סְפִּיד:   הוּא בֶּאֱמֶת תָּפַס אוֹתְךָ.

לַנְס:    תָּפַשְֹתָּ?

סְפִּיד:   אֲבָל תַּגִּיד לִי תָּ'אֱמֶת, יִהְיֶה זִוּוּג?

לַנְס:    תִּשְׁאַל אֶת הַכֶּלֶב שֶׁלִּי: אִם הוּא יַגִּיד "כֵּן", אָז כֵּן; אִם הוּא יַגִּיד "לֹא", אָז כֵּן; אִם הוּא יְכַּשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב וְלֹא יַגִּיד כְּלוּם, אָז כֵּן.

סְפִּיד:   הַמַּסְקָנָה הִיא, אָז, שֶׁכֵּן יִהְיֶה.

לַנְס:    בַּחַיִּים לֹא תּוֹצִיא סוֹד כָּזֶה מִמֶּנִּי אֶלָּא בְּצוּרַת עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל.

סְפִּיד:   לֹא אִכְפַּת לִי לְהוֹצִיא אוֹתוֹ גַּם בְּדֶרֶךְ כָּזֹאתִי. אֲבָל מָה תַּגִּיד, לַנְס, עַל זֶה שֶׁלָּאָדוֹן שֶׁלִּי נִפְקְחוּ סוֹף-סוֹף הָעֵינַיִם וְהוּא רוֹאֶה חִזּוּרִים?

לַנְס:     זֶה מָה שֶׁהוּא הָיָה תָּמִיד.

סְפִּיד:   מָה?

לַנְס:    רוֹעֵה חֲזִירִים; אַתָּה אָמַרְתָּ.

סְפִּיד:   אָח, תַּחַת בֶּן-זוֹנָה, אַל תַּשְׁמִיץ.

לַנְס:    אָח, לֹא הִשְׁמַצְתִּי אוֹתְךָ אַף שֶׁמֶץ, שְׁמוּץ, דִּבַּרְתִּי עַל הָאָדוֹן שֶׁלְּךָ.

סְפִּיד:   אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, הָאָדוֹן שֶׁלִּי נִ'יָה חַיְזַר-חִזּוּר לוֹהֵט.

לַנְס:    נָא, אָז אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, לֹא אִכְפַּת לִי, אֲפִלּוּ אִם יִשְׂרֹף לוֹ הַזָּנָב מֵרֹב חִזּוּר. אִם בָּא לְךָ, תֵּלֵךְ אִתִּי לְבֵית מַרְזֵחַ; אִם לֹא, אַתָּה בֶּן יִשְׂרָאֵל, יְהוּדִי, וְלֹא רָאוּי שֶׁיִּקְרְאוּ לְךָ בֶּן-אָדָם.

סְפִּיד:   לָמָּה?

לַנְס:    כִּי אֵין בְּךָ מַסְפִּיק אַהֲבַת אָדָם לָלֶכֶת לְהִתְמַרְזֵחַ עִם בֶּן-אָדָם. אַתָּה הוֹלֵךְ אוֹ לֹא?

סְפִּיד:   לְשֵׁרוּתְךָ.

       [יוצאים.]