שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים ולנטין, סילביה, טוריו וספיד.]

 

סִילְבִיָּה:     עַבְדִּי –

וָלֶנְטִין:      גְּבִרְתִּי?

סְפִּיד:        אָדוֹן, מַר טוּרְיוֹ מְעַקֵּם מוּלְךָ תָּ'אַף.

וָלֶנְטִין:      כֵּן, יֶלֶד, זֶה מֵאַהֲבָה.

סְפִּיד:        לֹא אֵלֶיךָ.

וָלֶנְטִין:      אֶל גְּבִרְתִּי, אִם כָּכָה.

סְפִּיד:        הָיָה טוֹב אִם הָיִיתָ מוֹרִיד לוֹ מַכָּה.

            [יוצא.]

סִילְבִיָּה:     עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן, אַתָּה עָצוּב.

וָלֶנְטִין:      הָאֱמֶת, גְּבִרְתִּי, כָּךְ אֲנִי נִרְאֶה.

טוּרְיוֹ:       אַתָּה נִרְאֶה מָה שֶׁאַתָּה לֹא?

וָלֶנְטִין:      אוּלַי כֵּן.

טוּרְיוֹ:       גַּם נוֹכְלִים.

וָלֶנְטִין:      גַּם אַתָּה.

טוּרְיוֹ:       מָה אֲנִי נִרְאֶה שֶׁאֲנִי לֹא?

וָלֶנְטִין:      חָכָם.

טוּרְיוֹ:       אֵיזוֹ רְאָיַת-נֶגֶד יֵשׁ לְךָ?

וָלֶנְטִין:      הַטִּפְּשׁוּת שֶׁלְּךָ.

טוּרְיוֹ:       וּבְאֵיזֶה אֹפֶן אַתָּה מַבְחִין בַּטִּפְּשׁוּת שֶׁלִּי?

וָלֶנְטִין:      בְּאֹפֶן אָפְנַת הַחֻלְצָה שֶׁלְּךָ.

טוּרְיוֹ:       בַּחֻלְצָה שֶׁלִּי יֵשׁ קֶפֶל.

וָלֶנְטִין:      גַּם בַּטִּפְּשׁוּת שֶׁלְּךָ: כֶּפֶל טִפְּשׁוּת כָּפוּל וּמְקֻפָּל.

טוּרְיוֹ:       אֵיךְ!

סִילְבִיָּה:     מָה-זֶה, כּוֹעֵס, אָדוֹן טוּרְיוֹ? מַחְלִיף צְבָעִים?

וָלֶנְטִין:      תַּרְשִׁי לוֹ, גְּבִרְתִּי, הוּא אֵיזֶה זַן שֶׁל זִקִּית.

טוּרְיוֹ:       שֶׁיַּעֲדִיף לִשְׁתּוֹת אֶת הַדָּם שֶׁלְּךָ, וְרַק לֹא לִחְיוֹת בָּאֲוִיר שֶׁלְּךָ.

וָלֶנְטִין:      אָמַרְתָּ אָמַרְתָּ.

טוּרְיוֹ:       כֵּן, אָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי, וְגָמַרְתִּי.

וָלֶנְטִין:      אֶת זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ טוֹב, אָדוֹן, אַתָּה תָּמִיד גּוֹמֵר לִפְנֵי שֶׁעוֹד הִתְחַלְתָּ.

סִילְבִיָּה:     חִלּוּפֵי-אֵשׁ חֲזָקִים שֶׁל מִלִּים, רַבּוֹתַי, יָפֶה יָרִיתֶם.

וָלֶנְטִין:      נָכוֹן, גְּבִרְתִּי: וַאֲנַחְנוּ נוֹשְׁקִים לַנַּשָּׁק.

סִילְבִיָּה:     מִי זֶה?

וָלֶנְטִין:      אַתְּ, גְּבֶרֶת מְתוּקָה, כִּי אַתְּ מְקוֹר הָאֵשׁ. אָדוֹן טוּרְיוֹ מוֹשֵׁךְ אֶת הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ מִמַּבָּטַיִךְ, גְּבִרְתִּי, וּמְבַזְבֵּז בְּחֶבְרָתֵךְ אֶת מָה שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.

טוּרְיוֹ:       אֲדוֹנִי, אִם תְּבַזְבֵּז עַל כָּל מִלָּה שֶׁלִּי מִלָּה, הַשֵּׂכֶל שֶׁלְּךָ עוֹד יִפְשֹׁט רֶגֶל בִּגְלָלִי.

וָלֶנְטִין:      יָדוּעַ, אֲדוֹנִי: הַמַּטְבְּעוֹת הַיְּחִידִים שֶׁאַתָּה מַנְפִּיק הֵם מַטְבְּעוֹת-לָשׁוֹן, וְהָאוֹצָר הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָתֵת לִמְשָׁרְתֶיךָ הוּא אוֹצַר מִלִּים; כִּי עַל פִּי הַכִּיסִים הָרֵיקִים שֶׁלָּהֶם, נִרְאֶה שֶׁהֵם חַיִּים עַל הַמִּלִּים הָרֵיקוֹת שֶׁלְּךָ, וְלָכֵן הֵם מְרוּטֵי שָׂכָר וּתְלוּשֵׁי מַשְׂכֹּרֶת.

סִילְבִיָּה:     מַסְפִּיק, רַבּוֹתַי, מַסְפִּיק. הִנֵּה אַבָּא שֶׁלִּי.

            [נכנס הדוכס.]

דֻּכָּס:         אָהּ, סִילְבִיָּה-בַּת, מָצוֹר קָשֶׁה עָלַיִךְ.

               מַר וָלֶנְטִין, אָבִיךָ חָשׁ בְּטוֹב.

               הִגִּיעָה מִבֵּיתְךָ אִגֶּרֶת, זֶה

               כָּתוּב שָׁם. מָה תַּגִּיד?

וָלֶנְטִין:                                 אֲנִי אֲסִיר-

               תּוֹדָה לְכָל אִישׁ בְּשׂוֹרוֹת מִשָּׁם.

דֻּכָּס:         מַכִּיר אֶת דּוֹן אַנְטוֹנְיוֹ, בֶּן עִירְךָ?

וָלֶנְטִין:      כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, מַכִּיר אוֹתוֹ:

               הוּא מְכֻבָּד, נֶחְשָׁב, רַב מוֹנִיטִין,

               וְלֹא בִּכְדִי הוֹלֵךְ שְׁמוֹ לְפָנָיו.

דֻּכָּס:         אֵין לוֹ גַּם בֵּן?

וָלֶנְטִין:      יֵשׁ, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, בֵּן הָרָאוּי

               לְכָל כָּבוֹד וְהוֹקָרָה שֶׁל אָב זֶה.

דֻּכָּס:         מַכִּיר אוֹתוֹ הֵיטֵב?

וָלֶנְטִין:      כְּמוֹ אֶת עַצְמִי; כִּי עוֹד בְּיַלְדוּתֵנוּ

               בִּלִּינוּ זְמַן רַב יַחַד, הִתְרוֹעַעְנוּ.

               אֲנִי אָמְנָם הָיִיתִי דֵּי עַצְלָן,

               וְלֹא נִצַּלְתִּי אֶת מַתְּנוֹת הַזְּמַן

               לִרְכֹּש לִי אִישִׁיּוּת שֶׁל כְּלִיל שְׁלֵמוּת

               וְטֹהַר, אֲבָל פְּרוֹטֵאוּס – זֶה שְׁמוֹ –

               עָשָׂה שִׁמּוּשׁ יָפֶה בְּכָל יָמָיו:

               הוּא דַּל שָׁנִים, אַךְ נִסְיוֹנוֹ עָשִׁיר;

               רֹאשׁוֹ צָעִיר, אַךְ שִׁפּוּטוֹ בָּשֵׁל;

               וּבְמִלָּה – כִּי כָּל הַמַּחְמָאוֹת

               שֶׁלִּי לֹא מַגִּיעוֹת לְקַרְסֻלָּיו –

               הוּא אִישׁ שָׁלֵם בַּנֶּפֶשׁ וּבַגּוּף,

               עִם כָּל פְּאֵר שֶׁיְּפָאֵר אָצִיל.

דֻּכָּס:         חֵי הַשֵּׁדִים, אִם הַתֵּאוּר נָכוֹן,

               הָאִישׁ רָאוּי לְאַהֲבַת מַלְכָּה

               וְגַם יוּכַל לִהְיוֹת יוֹעֵץ קֵיסָר.

               וּבְכֵן, הַקְשֵׁב; אָדוֹן זֶה בָּא אֵלַי

               עִם הַמְלָצוֹת כִּבְדוֹת מִשְׁקָל, וְכָאן

               הוּא מִתְכַּוֵּן לִשְׁהוֹת קְצָת: חֲדָשׁוֹת

               שֶׁלֹּא מַעֲצִיבוֹת אוֹתְךָ, נִדְמֶה לִי.

וָלֶנְטִין:      אִם יֵשׁ לִי מִשְׁאָלָה אַחַת – הִיא הוּא.

דֻּכָּס:         קַבְּלוּ אוֹתוֹ אֵפוֹא עַל פִּי עֶרְכּוֹ.

               כַּוָּנָתִי אַתְּ, סִילְבִיָּה, וּמַר טוּרְיוֹ;

               אֶת וָלֶנְטִין אֵין צֹרֶךְ לְשַׁכְנֵעַ.

               אֶשְׁלַח אוֹתוֹ עוֹד רֶגַע אֲלֵיכֶם.

               [יוצא.]

וָלֶנְטִין:      הוּא זֶה אֲשֶׁר, סִפַּרְתִּי לָךְ, הָיָה

               נִלְוֶה אֵלַי, לוּלֵא אֲהוּבָתוֹ

               כָּלְאָה בְּמַבַּט בְּדֹלַח אֶת עֵינָיו.

סִילְבִיָּה:     עַכְשָׁו, נִרְאֶה, הִיא שִׁחְרְרָה אוֹתָן,

               תְּמוּרַת מַשְׁכּוֹן אַחֵר שֶׁל אֱמוּנִים.

וָלֶנְטִין:      לְדַעֲתִי, הֵן עוֹד שְׁבוּיוֹת שֶׁלָּהּ.

סִילְבִיָּה:     אִם כָּכָה, הוּא עִוֵּר, וּבְתוֹר עִוֵּר

               אֵיךְ הוּא רָאָה דַּרְכּוֹ לִמְצֹא אוֹתְךָ?

וָלֶנְטִין:      לָאַהֲבָה עֶשְׂרִים זוּגוֹת עֵינַיִם.

טוּרְיוֹ:       אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָאַהֲבָה אַף עַיִן.

וָלֶנְטִין:      לִרְאוֹת מְאֹהָבִים כָּמוֹךָ אֵין לָהּ:

               לְנֹכַח גֹּעַל הִיא עוֹצֶמֶת עַיִן.

            [נכנס פרוטאוס.]

סִילְבִיָּה:     עַד כָּאן, עַד כָּאן: הוּא בָּא כְּבָר, הָאָדוֹן.

וָלֶנְטִין:      בָּרוּךְ הַבָּא, יָקָר. אָנָּא, גְּבִירָה,

               תְּנִי לוֹ אוֹת חֶסֶד שֶׁל "בָּרוּךְ הַבָּא".

סִילְבִיָּה:     עֶרְכּוֹ הוּא עֲרֻבָּה שֶׁאִישׁ בָּרוּךְ בָּא,

               אִם הוּא זֶה שֶׁכָּל כָּךְ נִכְסַפְתָּ לוֹ.

וָלֶנְטִין:      זֶה הוּא; גְּבִרְתִּי הַמְּתוּקָה, תְּנִי לוֹ

               לִהְיוֹת לָךְ עֶבֶד נֶאֱמָן שֻׁתָּף לִי.

סִילְבִיָּה:     גְּבִירָה שְׁפָלָה לְעֶבֶד כֹּה גָּבוֹהַּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, גְּבֶרֶת מְתוּקָה, עֶבֶד בָּזוּי

               מוּל עַיִן שֶׁל גְּבִירָה כָּל כָּךְ נִכְבֶּדֶת.

וָלֶנְטִין:      דַּי לְשַׂחֵק בְּ"מִי קָטָן יוֹתֵר".

               גְּבִירָה טוֹבָה, קַבְּלִי אוֹתוֹ כְּעֶבֶד.

פְּרוֹטֵאוּס:  רַק חוּשׁ חוֹבָה יֵשׁ לִי לְהִתְפָּאֵר בּוֹ.

סִילְבִיָּה:     זֶה חוּשׁ שֶׁלֹּא יֵדַע מַחְסוֹר בִּגְמוּל.

               בָּרוּךְ הָעֶבֶד לִגְבִירָה בְּלִי עֵרֶךְ.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶקְטֹל מִי שֶׁיֹּאמַר זֹאת חוּץ מִמֵּךְ.

סִילְבִיָּה:     שֶׁבּוֹאֲךָ בָּרוּךְ?

פְּרוֹטֵאוּס:                      שֶׁלָּךְ אֵין עֵרֶךְ.

          [נכנס משרת.]

מְשָׁרֵת:      כְּבוֹד הַדֻּכָּס, אָבִיךְ, רוֹצֶה מִלָּה.

סִילְבִיָּה:     אֲנִי לְשֵׁרוּתוֹ. [יוצא משרת]

                             מַר טוּרְיוֹ, בּוֹא.

               עֶבֶד חָדָשׁ, בָּרוּךְ הַבָּא שֵׁנִית;

               דַּבְּרוּ לָכֶם בְּעִנְיְנֵי וֵרוֹנָה;

               כְּשֶׁתְּסַיְּמוּ, נִשְׂמַח לִרְאוֹת אֶתְכֶם.

פְּרוֹטֵאוּס:  נָבוֹא כְּאִישׁ אֶחָד, לְשֵׁרוּתֵךְ.

              [יוצאים סילביה, טוריו, ספיד ומשרתים.]

וָלֶנְטִין:      עַכְשָׁו סַפֵּר לִי: אֵיךְ כֻּלָּם בַּבַּיִת?

פְּרוֹטֵאוּס:  לִידִידֶיךָ טוֹב, מוֹסְרִים בְּרָכוֹת.

וָלֶנְטִין:      וְאֵיךְ שֶׁלְּךָ?

פְּרוֹטֵאוּס:               כֻּלָּם הָיוּ בְּרִיאִים.

וָלֶנְטִין:      וּגְבִרְתְּךָ? הָאַהֲבָה פּוֹרַחַת?

פְּרוֹטֵאוּס:  מַעֲשִׂיּוֹת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי

               תָּמִיד יִגְּעוּ אוֹתְךָ: אֲנִי יוֹדֵעַ

               שֶׁשִּׂיחַ אַהֲבָה הוּא זָר לְךָ.

וָלֶנְטִין:      אַי, פְּרוֹטֵאוּס, אֵיךְ כָּל זֶה הִשְׁתַּנָּה כְּבָר:

               שִׁלַּמְתִּי עַל בִּזְיוֹן הָאַהֲבָה,

               וְהִיא גָּזְרָה עָלַי, הַקֵּיסָרִית,

               צוֹמוֹת מָרִים, גְּנִיחוֹת שֶׁל כַּפָּרָה,

               דְּמָעוֹת כָּל לַיְלָה, יוֹם-יוֹם אֲנָחוֹת

               קוֹרְעוֹת-לֵב; כִּנְקָמָה עַל בִּזְיוֹנָהּ,

               הָאַהֲבָה הִדִּירָה מֵעֵינַי –

               שְׁבוּיוֹת שֶׁלָּהּ – שֵׁנָה, מִנְּתָה

               אוֹתָן לִהְיוֹת צוֹפוֹת שִׁבְרוֹן לִבִּי.

               הוֹ פְּרוֹטֵאוּס מָתוֹק, הָאַהֲבָה

               הִיא שַׁלִּיטָה גְּדוֹלָה, וְהִיא לִמְּדָה

               אוֹתִי לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ, לְהוֹדוֹת:

               אֵין יִסּוּרִים בָּעַקְרַבִּים שֶׁלָּהּ,

               וְאֵין שָׂמֵחַ כְּמוֹ הַמְּשֻׁעְבָּד לָהּ.

               עַכְשָׁו כָּל מִלּוֹתַי רַק אַהֲבָה;

               עַכְשָׁו אֲנִי יָשֵׁן, קָם וְאוֹכֵל

               בְּשֵׁם הָאַהֲבָה, וְרַק בִּשְׁמָהּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  דַּי; מַבָּטְךָ מַסְגִּיר אֶת גּוֹרָלְךָ:

               הִיא הָאֵלָה שֶׁלָּהּ אַתָּה סוֹגֵד כָּךְ?

וָלֶנְטִין:      הִיא הִיא; נָכוֹן שֶׁהִיא קְדוֹשָׁה שְׁמֵימִית?

פְּרוֹטֵאוּס:  זֶה לֹא; אַךְ הִיא מוֹפֵת שְׁלֵמוּת אַרְצִית.

וָלֶנְטִין:      תַּגִּיד שֶׁהִיא אֵלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:                       לֹא, לֹא אַחְנִיף לָהּ.

וָלֶנְטִין:      הַחְנֵף לִי; אַהֲבָה צְמֵאָה לְשֶׁבַח.

פְּרוֹטֵאוּס:  לִי כְּחוֹלֶה נָתַתָּ רַק גְּלוּלוֹת

               מָרוֹת; אוֹתוֹ טִפּוּל אֶתֵּן לְךָ.

וָלֶנְטִין:      אָז בּוֹא תּוֹדֶה: אִם הִיא לֹא אֱלוֹהִית,

               הִיא בַּת-מַלְאָךְ, תַּסְכִּים לָזֶה; מַלְכַּת

               כָּל יְצוּרֵי הָאָרֶץ.

פְּרוֹטֵאוּס:                        לְהוֹצִיא

               אֲהוּבָתִי.

וָלֶנְטִין:                     שׁוּם לְהוֹצִיא, חָמוּד,

               שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לִמְתוּקָתִי שֵׁם רַע.

פְּרוֹטֵאוּס:  זוֹ לֹא זְכוּתִי לָתֵת לְיוּלְיָה זְכוּת

              קְדִימָה?

וָלֶנְטִין:                  אֲנִי עַצְמִי אַצִּיעַ לָהּ

               קִדּוּם: כְּאוֹת כָּבוֹד, יָנִיחוּ לָהּ

               לָשֵׂאת אֶת שֹׁבֶל הַגְּלִימָה שֶׁל סִילְבִיָּה,

               פֶּן אֲדָמָה גַּסָּה תָּעֵז לִגְנֹב

               מִבַּד הַבֶּגֶד נְשִׁיקָה, וְאָז,

               גֵּאָה שֶׁהִיא זָכְתָה בַּחֶסֶד, לֹא

               תִּתֵּן לְפֶרַח קַיִץ לְהַכּוֹת

               בָּהּ שֹׁרֶשׁ, וְתַשְׁלִיט כָּאן חֹרֶף עַד.

פְּרוֹטֵאוּס:  הֶי, וָלֶנְטִין, מָה אַתָּה מִשְׁתַּחְצֵן?

וָלֶנְטִין:      תִּסְלַח לִי, כָּל מָה שֶׁאֹמַר – אַפְסִי,

               כִּי מוּל עֶרְכָּהּ אֵין עֵרֶךְ לְשׁוּם עֵרֶךְ.

               הִיא לְבַדָּהּ, אַחַת וִיחִידָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  יָפֶה, הַשְׁאֵר אוֹתָהּ כָּךְ, יְחִידָה.

וָלֶנְטִין:      הוֹ, לְעוֹלָם לֹא! בֶּן-אָדָם, שֶׁלִּי הִיא.

               וְאֶבֶן-חֵן כָּזֹאת מַעֲשִׁירָה

               אוֹתִי כְּמוֹ אִם עֶשְׂרִים אוֹקְיָנוֹסִים

               הָיוּ לִי, גַּרְגְּרֵי הַחוֹל כֻּלָּם

               פְּנִינִים, הַמַּיִם שִׁקּוּיֵי אֵלִים,

               וְהַסְּלָעִים זָהָב טָהוֹר. תִּסְלַח לִי

               שֶׁלֹּא כִּרְכַּרְתִּי מִסְּבִיבְךָ, אַתָּה

               רוֹאֶה, כֻּלִּי קַדַּחַת אַהֲבָה.

               אוֹתוֹ יָרִיב טִפְּשִׁי שֶׁלִּי, אֲשֶׁר

               אָבִיהָ מְחַבֵּב – רַק כִּי הוֹנוֹ

               מֻפְלָג – הָלַךְ אִתָּהּ. אֲנִי חַיָּב

               לְהִצְטָרֵף, מַהֵר, כִּי אַהֲבָה,

               אַתָּה יוֹדֵעַ, מְלַבָּה קִנְאָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל לִבָּהּ שֶׁלְּךָ?

וָלֶנְטִין:      נָכוֹן; גַּם הִתְאָרַסְנוּ. לֹא, יוֹתֵר:

               שְׁעַת נִשּׂוּאֵינוּ נִקְבְּעָה כְּבָר, גַּם

               כָּל פְּרָט בִּמְזִמַּת מְנוּסָתֵנוּ:

               אֵיךְ אֲטַפֵּס אֶל חַלּוֹנָהּ, סֻלַּם

               הַחֲבָלִים, כָּל פְּרָט וְאֶמְצָעִי

               בַּדֶּרֶךְ לְאָשְׁרִי תֻּכְנַן, סֻכַּם.

               בּוֹא, פְּרוֹטֵאוּס, תֵּלֵךְ אִתִּי לַחֶדֶר,

               וּתְיַעֵץ לִי בָּעִנְיָן הַזֶּה.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵךְ לְפָנַי; אֶמְצָא אוֹתְךָ אַחַר כָּךְ.

               עָלַי לָצֵאת לַמֵּזַח כְּדֵי לִפְרֹק

               מִטְעָן שֶׁהֶכְרֵחִי לִי לְשִׁמּוּשׁ,

               וְאָז מַהֵר מְאוֹד אָבוֹא אֵלֶיךָ.

וָלֶנְטִין:      תִּהְיֶה זָרִיז?

פְּרוֹטֵאוּס:                    זָרִיז.

              [יוצא ולנטין.]

                   כְּשֵׁם שֶׁאֵשׁ בּוֹלַעַת אֵשׁ אַחֶרֶת,

               כְּשֵׁם שֶׁמַּסְמֵר דּוֹחֵק מַסְמֵר אַחֵר,

               זִכְרוֹן אַהֲבָתִי הַיְּשָׁנָה

               נִמְחַק מִפְּנֵי הַצֶּלֶם הֶחָדָשׁ.

               זוֹ שְׁלֵמוּתָהּ אוֹ חֵטְא נִפְסָד שֶׁלִּי,

               עֵינַי אוֹ הִמְנוֹנָיו שֶׁל וָלֶנְטִין

               שֶׁמְּשַׁגְּעִים אוֹתִי לִשְׁגּוֹת כָּךְ? הִיא

               יָפָה; גַּם יוּלְיָה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב; –

               אָהַבְתִּי, כִּי אַהֲבָתִי הִפְשִׁירָה;

               כְּמוֹ דְּמוּת מִשַּׁעֲוָה כְּנֶגֶד אֵשׁ,

               אֵין זֵכֶר לַתָּוִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ.

               נִדְמֶה שֶׁחִבָּתִי לְוָלֶנְטִין

               כָּבְתָה, כְּבָר לֹא אוֹהֵב אוֹתוֹ כְּמוֹ פַּעַם.

               אַךְ אֶת גְּבִרְתּוֹ אוֹהֵב מִדַּי-מִדַּי,

               לָכֵן אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ מְעַט

               כָּל כָּךְ. אֵיךְ לְהַפְעִיל שִׁקּוּל שֶׁל דַּעַת,

               כְּשֶׁכָּךְ הִתְחַלְתִּי לֶאֱהֹב בְּלִי דַּעַת?

               בֵּינְתַיִם רַק בְּחָזוּתָהּ חָזִיתִי,

               וְאוֹר שִׂכְלִי עֻרְפַּל וְהִתְעַמְעֵם;

               אַךְ כְּשֶׁרוֹאִים עַד כַּמָּה הִיא מֻשְׁלֶמֶת,

               בָּרוּר שֶׁמִתְעַוְּרִים. אִם רַק אוּכַל,

               אֶבְלֹם וַאֲרַסֵּן לֵב שֶׁסָּטָה;

               אִם לֹא, בְּכִשְׁרוֹנִי אֶכְבֹּש אוֹתָהּ.

                   [יוצא.]