שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים ולנטין ופרוטאוס]

 

וָלֶנְטִין:       דַּי לְשַׁכְנֵעַ, פְּרוֹטֵאוּס אוֹהֵב;

               לְנֹעַר שֶׁנִּשְׁאַר בַּקֵּן – רֹאשׁ קַשׁ.

               לוּלֵא כָּבְלָה תְּשׁוּקָה אֶת עֲלוּמֶיךָ

               לְזִיו עֵינָהּ שֶׁל הוֹד אֲהוּבָתְךָ,

               הָיִיתִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ: בּוֹא

               אִתִּי לִרְאוֹת פִּלְאֵי עוֹלָם, בִּמְקוֹם

               לִשְׁרֹץ מַשְׁמִים, בַּבַּיִת, וְלִשְׁחֹק

               אֶת נְעוּרֶיךָ בְּעַצְלוּת אֵין חֵפֶץ.

               אֲבָל אִם הִתְאַהַבְתָּ – תְּלַבְלֵב,

               וְהַלְוַאי עָלַי, אִם אֶתְאַהֵב.

פְּרוֹטֵאוּס:   הוֹלֵךְ בְּכָל זֹאת? וָלֶנְטִין מָתוֹק,

               שָׁלוֹם. חֲשֹׁב עַל פְּרוֹטֵאוּס שֶׁלְּךָ

               עִם כָּל שְׂכִיַּת חֶמְדָּה בָּהּ תִּתָּקֵל

               בַּדֶּרֶךְ. אִם מַזָּל יָאִיר לְךָ

               פָּנִים, אַחֵל לִי שֶׁאֶהֱיֶה שֻׁתָּף

               לְאָשְׁרְךָ; וּבְסַכָּנָה (אִם זוֹ

               תַּקִּיף אוֹתְךָ אֵי-פַּעַם) קְרָא "הוֹשַׁע נָא"

               וְאֶתְפַּלֵּל לְמַעַנְךָ. אֶהֱיֶה

               שְׁלִיחַ צִבּוּר פְּרָטִי שֶׁל וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:       תָּשִׁיר תְּפִלָּה מִסֵּפֶר אַהֲבָה?

פְּרוֹטֵאוּס:   אָשִׁיר מִסֵּפֶר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

וָלֶנְטִין:       סִפּוּר רָדוּד עַל עֹמֶק אַהֲבָה,

               מָה? עַל הָעֶלֶם שֶׁבִּתְשׁוּקָתוֹ

               נִסָּה לַחְצוֹת נָהָר – אֲבָל טָבַע?

פְּרוֹטֵאוּס:   סִפּוּר עִם עֹמֶק עַל מַעֲמַקֵּי

               הָאַהֲבָה:  הוּא הִתְאַהֵב מֵרֹאשׁ

               וְעַד כַּף רֶגֶל.

וָלֶנְטִין:                      וְאַתָּה אוֹהֵב

               מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל – אֲבָל צָף.

פְּרוֹטֵאוּס:   לָמָּה לִכְרֹךְ לִי שְׂרוֹךְ?

וָלֶנְטִין:                              כִּי הִשְׂתָּרַכְתָּ –

               וְהִסְתַּבַּכְתָּ.

פְּרוֹטֵאוּס:                 מִי סִבֵּךְ אוֹתִי?

וָלֶנְטִין:       הָאַהֲבָה; בָּהּ בִּגְנִיחוֹת קוֹנִים

               בְּדַל בּוּז; בַּאֲנָחוֹת קוֹרְעוֹת לֵב – רַק

               חִנְחוּן; וְרֶגַע חֲמַקְמַק שֶׁל אֹשֶר

               בַּעֲשָׂרָה לֵילוֹת שֶׁל יֶגַע פֶּרֶךְ;

               אִם מַרְוִיחִים, הָרֶוַח הוּא זָעוּם;

               אִם מַפְסִידִים, אָז מַרְוִיחִים זֵעָה;

               בְּכָל מִקְרֶה – פְּרִי הֶבֶל שֶׁל הַדַּעַת,

               אוֹ דַּעַת הַכְּפוּתָה בְּחֶבֶל הֶבֶל.

פְּרוֹטֵאוּס:   הֱוֵה אוֹמֵר, אִם כָּךְ, אֲנִי אֱוִיל.

וָלֶנְטִין:       לֹא רַק הוֹוֶה אוֹמֵר, גַּם הֶעָתִיד.

פְּרוֹטֵאוּס:   תְּקֹף אֶת הָאַהֲבָה, לָמָּה אוֹתִי?

וָלֶנְטִין:       הִיא הָרוֹדָן שֶׁלְּךָ, וְהִיא רוֹדָה;

               מִי שֶׁמִּשְׁתַּעְבֵּד כָּךְ לְטִפֵּשׁ

               לֹא יְקֻטְלַג בְּתוֹר חָכָם, נִדְמֶה לִי.

פְּרוֹטֵאוּס:   כָּתוּב בְּכָל זֹאת: כְּמוֹ שֶׁבְּנִצָּן

               מָתוֹק תִּשְׁכֹּן תּוֹלַעַת, אַהֲבָה

               שׁוֹכֶנֶת גַּם בַּטּוֹב שֶׁבַּמּוֹחוֹת.

וָלֶנְטִין:       וְגַם כָּתוּב: כְּמוֹ שֶׁרָקָב אוֹכֵל

               נִצָּן בֶּן-יוֹם לִפְנֵי שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ,

               הָאַהֲבָה תִּטְרֹף מוֹחוֹת רַכִּים

               וּצְעִירִים, שׁוֹדֶפֶת אֶת הַשְּׁתִיל,

               שֶׁבַּאֲבִיב יָמָיו דּוֹהֶה, מַצְהִיב,

               וּמְאַבֵּד תִּקְווֹת עָתִיד מוֹרִיק.

               אַךְ מָה לִי לְיַעֵץ לְךָ, חָסִיד

               שׁוֹטֶה שֶׁל הַתְּשׁוּקָה? בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן.

               אָז שׁוּב שָׁלוֹם: אָבִי כְּבָר עַל הַמֵּזַח,

               מַמְתִּין לִרְאוֹת אוֹתִי עַל הַסְּפִינָה.

פְּרוֹטֵאוּס:   אֶקַּח אוֹתְךָ עַד שָׁמָּה, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:       לֹא, פְּרוֹטֵאוּס מָתוֹק; בּוֹא נִפָּרֵד.

               תִּכְתֹּב לִי לְמִילָנוֹ עַל גּוֹרַל

               אַהֲבָתְךָ; וְכָל מָה שֶׁקּוֹרֶה כָּאן

               בְּהֵעָדְרוֹ שֶׁל יְדִידְךָ; וְגַם

               אֲנִי אָצִיף אוֹתְךָ בְּמִכְתָּבִים.

פְּרוֹטֵאוּס:   תִּרְאֶה כָּל טוּב וְאֹשֶר בְּמִילָנוֹ.

וָלֶנְטִינוֹ:     כַּנָּ"ל אַתָּה בַּבַּיִת; אָז שָׁלוֹם.

            [יוצא.]

פְּרוֹטֵאוּס:   הוּא צַד כָּבוֹד; אֲנִי צַד אַהֲבָה;

               הוּא אֶת רֵעָיו עוֹזֵב, שֶׁיִּתְגָּאוּ בּוֹ;

               אֲנִי עוֹזֵב אוֹתִי, רֵעַי, הַכֹּל,

               לְמַעַן אַהֲבָה; אַתְּ, יוּלְיָה, אֶת

               עוֹרִי הָפַכְתְּ; בְּאַשְׁמָתֵךְ אֲנִי

               נוֹטֵשׁ סְפָרִים, מַשְׁחִית זְמַנִּי, יוֹרֵק

               עַל הָעוֹלָם, בָּז לְעֵצוֹת טוֹבוֹת,

               מַתִּישׁ רֹאשׁ וְגַם לֵב בְּמַחְשָׁבוֹת.

            [נכנס ספיד.]

סְפִּיד:      מַר פְּרוֹטֵאוּס, רָאִיתָ אֶת אֲדוֹנִי?

פְּרוֹטֵאוּס:   הוּא כְּבָר עוֹלֶה עַל כֶּבֶשׁ הַסִּפּוּן.

סְפִּיד:       'תְּעָרֵב אִתְּךָ שֶׁהוּא כְּבָר עַל הַכֶּבֶשׁ,

             וְשֶׁאִבַּדְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ כֶּבֶשׂ.

פְּרוֹטֵאוּס:   הַכֶּבֶשׂ לֹא אַחַת אָכֵן תּוֹעֶה,

             כְּשֶׁהָרוֹעֶה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ נִרְאֶה.

סְפִּיד:       מָה אַתָּה טוֹעֵן, שֶׁאֲדוֹנִי רוֹעֶה, וְשֶׁאֲנִי כֶּבֶשׂ?

פְּרוֹטֵאוּס:   זֶה הַטִּעוּן, סְפִּיד.

סְפִּיד:      אִם כָּכָה, כָּל כִּבְשָׂה שֶׁלִּי הִיא גַּם שֶׁלּוֹ, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:   תְּשׁוּבָה טִפְּשִׁית, וּמַתְאִימָה לְכֶבֶשׂ.

סְפִּיד:       עוֹד הוֹכָחָה שֶׁאֲנִי כֶּבֶשׂ!...

פְּרוֹטֵאוּס:   נָכוֹן; וַאֲדוֹנְךָ רוֹעֶה.

סְפִּיד:      לֹא, אֲנִי יָכוֹל לְהַפְרִיךְ אֶת זֶה בְּאֹפֶן לוֹגִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  הַפְרֵךְ, פְרֵח! אֲבָל אֲנִי אוֹכִיחַ זֹאת בְּאֹפֶן קוֹנְטְרָה-לוֹגִי.

סְפִּיד:      הָרוֹעֶה מְחַפֵּשׂ אֶת הַכֶּבֶשׂ, לֹא הַכֶּבֶשׂ מְחַפֵּשׂ אֶת הָרוֹעֶה; אֲבָל אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאָדוֹן שֶׁלִּי, וְהָאָדוֹן שֶׁלִּי לֹא מְחַפֵּשׂ אוֹתִי: מִכָּאן שֶׁאֲנִי לֹא כֶּבֶשׂ.

פְּרוֹטֵאוּס:  הַכֶּבֶשׂ בִּשְׁבִיל מִסְפּוֹא הוֹלֵךְ אַחַר הָרוֹעֶה, הָרוֹעֶה בִּשְׁבִיל מָזוֹן לֹא הוֹלֵךְ אַחַר הַכֶּבֶשׂ; אַתָּה בִּשְׁבִיל תַּשְׁלוּם הוֹלֵךְ אַחַר אֲדוֹנְךָ, אֲדוֹנְךָ בִּשְׁבִיל תַּשְׁלוּם לֹא הוֹלֵךְ אַחֲרֶיךָ: מִכָּאן שֶׁאַתָּה כֵּן כֶּבֶשׂ.

סְפִּיד:      עוֹד הוֹכָחָה אַחַת כָּזֹאת, אֲנִי צוֹעֵק "מָה וְמֶה?"

פְּרוֹטֵאוּס:  אֲבָל אַתָּה שׁוֹמֵעַ? נָתַתָּ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלִּי לְיוּלְיָה?

סְפִּיד:      כֵּן, אָדוֹן; אֲנִי – הַבֶּן-צֹאן – נָתַתִּי אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלְּךָ לָהּ – הַבַּת-צֹאנָה – וְהִיא – הַבַּת-צֹאנָה – נָתְנָה לִי – הַבֶּן-צֹאן – שׁוּם-כְּלוּם כְּתַשְׁלוּם.

פְּרוֹטֵאוּס:  הָאָחוּ פֹּה צַר מִדַּי לְצִי כָּזֶה שֶׁל צֹאן.

סְפִּיד:      אִם יֵשׁ כָּזֹאת צְפִיפוּת, אֲנִי מַצִּיעַ: תּוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַצִּי וּתְשַׁפֵּד אוֹתָהּ.

פְּרוֹטֵאוּס:   לֹא-לֹא, אַל תִּסָּחֵף, הֲכִי טוֹב שֶׁאוֹבִיל אוֹתְךָ כְּצֹאן לַטַּבָּח. בְּקִצּוּר – אֶתֵּן לְךָ מַלְקוֹת.

סְפִּיד:       תּוֹדָה רַבָּה, לֹא מְחַפֵּשׂ מַלְכּוֹת, גַּם נְסִיכוֹת יַסְפִּיקוּ עַל הוֹבָלַת מִכְתָּב.

פְּרוֹטֵאוּס:   אַתָּה טוֹעֶה; הִתְכַּוַּנְתִּי מַלְקוֹת, עִם מַקֵּל.

סְפִּיד:       מִמַּלְכָּה לְמַקֵּל – אֵיךְ שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל

             זֶה תַּשְׁלוּם דֵּי קְלוֹקֵל שֶׁצָּרִיךְ לְסַכֵּל.

פְּרוֹטֵאוּס:   אֲבָל מָה הִיא אָמְרָה?

ספיד [קודם מהנהן, ואז]: אָח...

פְּרוֹטֵאוּס:  אָח – בָּרֹאשׁ. אָהּ! "עַכְבָּרוֹשׁ"?

סְפִּיד:      טָעִיתָ, אֲדוֹנִי: אָמַרְתִּי שֶׁהִיא עָשְׂתָה כָּךְ בָּרֹאשׁ; וְאָז שָׁאַלְתָּ אוֹתִי אִם הִיא עָשְׂתָה כָּךְ בָּרֹאשׁ וְאָמַרְתִּי "אָח".

פְּרוֹטֵאוּס:  וּבְחִבּוּר זֶה "הַךְ בָּרֹאשׁ".

סְפִּיד:      בְּרָאבוֹ! מֵרוֹב חִבּוּר בָּרֹאשׁ יָצָאתָ עַכְבָּרוֹשׁ.

פְּרוֹטֵאוּס:  גַם אַתָּה, בְּתוֹר סַבָּל, לֹא יָצָאתָ בָּראֹש.

סְפִּיד:      בְּתוֹר סַבָּל, אֲנִי חַיָּב לִסְבֹּל אוֹתְךָ בְּסַבְלָנוּת.

פְּרוֹטֵאוּס:  לָמָּה, אֲדוֹנִי, אַתָּה צָרִיךְ לִסְבֹּל בְּסַבְלָנוּת?

סְפִּיד:      לָמָּה, אָדוֹן, כִּי הַמִּכְתָּב נִמְסַר בִּיעִילוּת, וְעַל הַסַּבָּלוּת לֹא קִבַּלְתִּי מִיל, רַק מִלִּים.

פְּרוֹטֵאוּס:  תַּהֲרֹג אוֹתִי, הַמּוֹחַ שֶׁלְּךָ רָץ מַהֵר.

סְפִּיד:      בְּכָל זֹאת הוּא לֹא מַשִּׂיג אֶת הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ, שֶׁהוֹלֵךְ לְאַט.

פְּרוֹטֵאוּס:   קָדִימָה, קָדִימָה, פְּתַח אֶת הָעִנְיָן בְּקִצּוּר: מָה הִיא אָמְרָה?

סְפִּיד:       קָדִימָה, פְּתַח אֶת הָאַרְנָק, שֶׁהַכֶּסֶף וְהָעִנְיָן יִמָּסְרוּ בּוֹ-זְמַנִּית.

פְּרוֹטֵאוּס [נותן כסף]:  טוֹב-טוֹב, אֲדוֹנִי; הִנֵּה בְּעַד הַסַּבָּלוּת, הַסַּבְלָנוּת וְהַזַּבְּלָנוּת. מָה הִיא אָמְרָה?

סְפִּיד:      שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לִי טוֹב, אֲדוֹנִי, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבְּקֹשִי יֵשׁ לְךָ סִכּוּי לִזְכּוֹת בָּהּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  לָמָּה, יָכֹלְתָּ לִקְלֹט אֶת זֶה מִמֶּנָּה?

סְפִּיד:      אָדוֹן, לִקְלֹט מִמֶּנָּה לֹא הִצְלַחְתִּי כְּלוּם; דּוּקָט שָׁחוּק אֶחָד אֲפִלּוּ לֹא נִקְלַט אֶצְלִי עַל הַמְּסִירָה שֶׁל הַמִּכְתָּב; וְאִם הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ קָשָׁה אִתִּי שֶׁמָּסַרְתִּי לָהּ מָה שֶׁבְּלִבְּךָ, יֵשׁ לִי חֲשָׁשׁ שֶׁהִיא תִּהְיֶה קָשָׁה אוֹתו דָּבָר אִתְּךָ אִם תַּגִּיד לָהּ מָה שֶׁבְּלִבְּךָ. אַל תִּתֵּן לָהּ אַבְנֵי-חֵן אֶלָּא סְלָעִים, כִּי הִיא קָשָׁה כְּמוֹ פְּלָדָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  מָה, הִיא לֹא אָמְרָה כְּלוּם?

סְפִּיד:      שׁוּם-כְּלוּם, אֲפִלּוּ לֹא "הִנֵּה שְׂכַר הַטִּרְחָה שֶׁלְּךָ". אַתָּה מְאוֹד נָדִיב, תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי בִּגְרוּשׁ וְהֵזַזְתָּ אוֹתִי בְּזוּז; בִּתְמוּרָה, מִכָּאן וָהָלְאָה תִּסְחֹב אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ בְּעַצְמְךָ; וְעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי, אֲנִי זָז, אֶמְסֹר דָּ"שׁ לָאָדוֹן שֶׁלִּי מִמְּךָ.

              [יוצא.]

פְּרוֹטֵאוּס:     לֵךְ, לֵךְ, תַּצִּיל מִסַּכָּנַת טְבִיעָה

               אֶת סְפִינָתְךָ, כִּי הִיא לֹא תִּטָּרֵף

               כָּל עוֹד אַתָּה עַל הַסִּפּוּן – לְךָ

               נוֹעַד מָוֶת יָבֵשׁ: יִתְלוּ אוֹתְךָ.

               עָלַי לִמְצֹא שָׁלִיחַ טוֹב יוֹתֵר:

               אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיּוּלְיָה לֹא תִּשְׁמַע לִי

               כָּל עוֹד אֶשְׁלַח יְצוּר כָּזֶה כְּצִיר.

              [יוצא.]