שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 2, תמונה 6 קדימה >

[נכנס פרוטאוס לבד.]

 

פְּרוֹטֵאוּס:  אֶנְטֹש אֶת יוּלְיָה, אָז אָפֵר שְׁבוּעָה;

               אֹהַב אֶת סִילְבִיָּה, אָז אָפֵר שְׁבוּעָה;

               אֶפְגַּע בְּרֵעַ, אָז אָפֵר כִּפְלַיִם.

               הַכּוֹחַ בּוֹ נִשְׁבַּעְתִּי – הוּא אֲשֶׁר

               דּוֹחֵף אוֹתִי לִמְעִילָה כָּפוּל

               שָׁלוֹשׁ. הָאַהֲבָה הִשְׁבִּיעָה, הִיא

               מוֹרָה לִי לְהָפֵר. הוֹ אַהֲבָה,

               מַלְכֹּדֶת מְתוּקָה, אִם אַתְּ חָטָאת,

               לַמְּדִי אוֹתִי – נָתִין פּוֹתֶה שֶׁלָּךְ –

               לִמְצֹא לִי טִעוּנִים שֶׁל סָנֵגוֹרְיָה.

               בְּרֵאשִׁית סָגַדְתִּי לְהִבְהוּב כּוֹכָב;

               עַכְשָׁו אֶקְשֹׁר כְּתָרִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ:

               נֶדֶר קַל-רֹאשׁ פּוֹטְרִים בְּכֹבֶד-רֹאשׁ,

               וְאֵין תְּבוּנָה בְּמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה

               שֶׁתְּבוּנָתוֹ תִּבְחַר טוֹב תַּחַת רַע.

               אָח, אָח, לָשׁוֹן גַּסָּה, לִקְרֹא רָעָה

               לְזוֹ אֲשֶׁר אֶת מַלְכוּתָהּ קִדַּשְׁתָּ

               בְּאֶלֶף נֶדֶר עִם חוֹתֶמֶת נֶפֶשׁ.

               לַחְדֹּל מֵאַהֲבָה אֵינִי יָכוֹל;

               אֲבָל חָדֵל, לְמַעַן אַהֲבָה

               שֶׁלֹּא אוּכַל לַחְדֹּל מִלֶּאֱהֹב.

               אֶת יוּלְיָה אֲאַבֵּד, אֶת וָלֶנְטִין

               גַּם. אִם אַחְזִיק בָּהֶם – אֲנִי אֹבַד;

               אִם אֲאַבְּדֵם, אֶמְצָא בְּאָבְדָנָם

               אוֹתִי בִּמְקוֹם אֶת וָלֶנְטִין, בִּמְקוֹם

               אֶת יוּלְיָה – סִילְבִיָּה. לְעַצְמִי אֲנִי

               יָקָר מִכָּל חָבֵר, כִּי אַהֲבָה

               תָּמִיד הִיא חֲבִיבַת עַצְמָהּ, וְסִילְבִיָּה –

               עֵדִים שָׁמַיִם שֶׁבָּרְאוּ יָפְיָהּ –

               תִּבְהַק מוּל יוּלְיָה כְּמוֹ אֶל מוּל שְׁחֹרָה

               מֵאֶרֶץ כּוּשׁ. אֶשְׁכַּח שֶׁיּוּלְיָה חַיָּה,

               אֶזְכֹּר רַק שֶׁאַהֲבָתִי לָהּ מֵתָה.

               אֶת וָלֶנְטִין אַחְשִׁיב בְּתוֹר אוֹיֵב,

               אֶקְלַע בְּסִילְבִיָּה חֵץ מָתוֹק מִמֶּנּוּ.

               אֶבְגֹּד בִּי בְּעַצְמִי אִם לֹא אֶחְתֹּר

               מִכָּאן וָהָלְאָה תַּחַת וָלֶנְטִין.

               הַלַּיְלָה בְּסֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים

               עוֹלֶה הוּא אֶל גַּן-עֵדֶן חַלּוֹנָהּ,

               וִירִיבוֹ, אֲנִי, ֹשֻתָּף לַסּוֹד.

               מִיָּד אוֹדִיעַ לְאָבִיהָ עַל

               תָּכְנִית מְנוּסָתָם בַּמִּסְתָּרִים.

               הוּא, בְּחֵמָה, יַגְלֶה אֶת וָלֶנְטִין;

               כִּי חֲתָנוֹ הַמְּיֹעָד הוּא טוּרְיוֹ.

               כְּשֶׁוָּלֶנְטִין עָף, אֶשְׁתַּחֵל מַהֵר,

               וּבְאֵיזוֹ תַּחְבּוּלָה אֶתְקַע מַקֵּל

               בְּגַלְגַּלָּיו הַמְּקַרְטְעִים שֶׁל טוּרְיוֹ.

               הוֹ אַהֲבָה, לְתָכְנִיתִי עִזְרִי:

               הִיא עֲרוּכָה, רַק תְּנִי לָהּ לְהַמְרִיא.

              [יוצא.]


< אחורה הדפסת הטקסט שני אדונים מוורונה - מערכה 2, תמונה 6 קדימה >