שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים הדוכס, טוריו ופרוטאוס.]

 

דֻּכָּס:         מַר טוּרְיוֹ, בִּרְשׁוּתְךָ, תֵּן לָנוּ רֶגַע,

               יֵשׁ לָנוּ פֹּה עִנְיָן סוֹדִי לָדוּן בּוֹ. [יוצא טוריו]

               אָז מָה תִּרְצֶה לוֹמַר לִי, פְּרוֹטֵאוּס?

פְּרוֹטֵאוּס:  אָדוֹן נִכְבָּד, אֶת מָה שֶׁאֲגַלֶּה

               חֹק הַיְּדִידוּת תּוֹבֵעַ לְהַסְתִּיר,

               אַךְ אִם אֶזְכֹּר אֶת חַסְדְּךָ כְּלַפֵּי

               אִישׁ לֹא רָאוּי כָּמוֹנִי, חוֹבָתִי

               דּוֹחֶקֶת בִּי לוֹמַר מָה שֶׁשּׁוּם הוֹן

               אַף פַּעַם לֹא הָיָה מְחַלֵּץ מִפִּי.

               אָז דַּע, דֻּכָּס, שֶׁוָּלֶנְטִין רֵעִי,

               יוֹצֵא לִגְנֹב הַלַּיְלָה אֶת בִּתְּךָ.

               עָשׂוּ אוֹתִי אִישׁ סוֹד לַמְּזִמָּה.

               אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוֹעַדְתָּ לָהּ

               אֶת טוּרְיוֹ, שֶׁבִּתְּךָ הַמְּתוּקָה

               שׂוֹנֵאת, וְאִם הִיא כָּכָה תֵּחָטֵף

               זֶה יְמָרֵר אֶת שֵׂיבָתְךָ מְאוֹד.

               לָכֵן בָּחַרְתִּי לְסַכֵּל – מִתּוֹךְ

               חוֹבָה – אֶת חִשּׁוּבֵי הַמְּזִמּוֹת

               שֶׁל חֲבֵרִי, בִּמְקוֹם לְהַסְתִּירָם

               וּלְהַנְחִית עָלֶיךָ צְרוֹר צָרוֹת,

               שֶׁאִם לֹא יִמָּנְעוּ, עוֹד יִדְחֲפוּ

               אוֹתְךָ אֶל בּוֹר הַקֶּבֶר טֶרֶם עֵת.

דֻּכָּס:         תּוֹדָה עַל דַּאֲגָתְךָ הַיְּשָׁרָה,

               כָּל עוֹד אֶחְיֶה – חַיָּב לְךָ פִּצּוּי.

               רָאִיתִי בְּעַצְמִי לֹא פַּעַם אֶת

               אַהֲבָתָם, כְּשֶׁהֵם חָשְׁבוּ: יָשַׁנְתִּי.

               תְּכוּפוֹת גַּם הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַרְחִיק

               אֶת וָלֶנְטִין מֵחֶבְרָתָהּ וְגַם

               מֵחֲצֵרִי, אַךְ מֵחֲשָׁשׁ כִּי סְתָם

               אֲנִי רוֹאֶה שְׁחֹרוֹת, וְכִי לַשָּׁוְא

               אַכְתִּים אָדָם בְּלִי הַצְדָּקָה – פְּזִיזוּת

               אֲשֶׁר שְׂנוּאָה עָלַי – הִסְבַּרְתִּי לוֹ

               פָּנִים, רַק לְגַלּוֹת בַּסּוֹף אֶת מָה

               שֶׁפֹּה חָשַׂפְתָּ לִי. כְּדֵי שֶׁתָּבִין

               כַּמָּה חָשַׁשְׁתִּי, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ

               שֶׁפִּתּוּיִים קוֹרְצִים לַנְּעוּרִים,

               אֲנִי סוֹגֵר אוֹתָהּ בִּמְרוֹם מִגְדָּל

               כָּל לַיְלָה, הַמַּפְתֵּחַ רַק אֶצְלִי,

               עַל כֵּן אִישׁ לֹא יַחְטֹף אוֹתָהּ מִשָּׁם.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז דַּע, אָדוֹן, שֶׁהֵם טִכְּסוּ עֵצָה

               אֵיךְ לְחַלּוֹן חַדְרָהּ הוּא יְטַפֵּס,

               וּבְסֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים יוֹרִיד

               אוֹתָהּ; עַכְשָׁו הָעֶלֶם הָאוֹהֵב

               הָלַךְ כְּדֵי לְהַשִּׂיג סֻלָּם, וְהוּא

               יָבוֹא אִתּוֹ לְכָאן עוֹד רֶגַע. אִם

               תִּרְצֶה, תּוּכַל פֹּה לַעֲצֹר אוֹתוֹ.

               רַק, אֲדוֹנִי, עֲשֵׂה זֹאת בְּעָרְמָה,

               בְּלִי רֶמֶז שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁהִלְשַׁנְתִּי;

               כִּי אַהֲבָה לְךָ, וְלֹא שִׂנְאַת

               חָבֵר, עָשְׂתָה אוֹתִי חוֹשֵׂף הַסּוֹד.

דֻּכָּס:         מִלָּה שֶׁלִּי, הוּא לֹא יֵדַע אַף פַּעַם

               שֶׁאֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי אַתָּה הֵעַרְתָּ.

פְּרוֹטֵאוּס:  שָׁלוֹם, אָדוֹן, מַר וָלֶנְטִין מַגִּיעַ.

            [יוצא.]

          [נכנס ולנטין.]

דֻּכָּס:         מַר וָלֶנְטִין, לְאָן כָּל כָּךְ מַהֵר?

וָלֶנְטִין:      בִּרְשׁוּתְךָ, אָדוֹן, יֵשׁ פֹּה שָׁלִיחַ

               שֶׁמְּחַכֶּה לָשֵׂאת אִגְּרוֹת שֶׁלִּי

               לַחֲבֵרַי, אֲנִי הוֹלֵךְ לָתֵת לוֹ.

דֻּכָּס:         דְּבָרִים הֲרֵי גּוֹרָל?

וָלֶנְטִין:      לֹא, רַק דִּוּוּחַ שֶׁאֲנִי בָּרִיא

               וּמְאֻשָּׁר לִשְׁהוֹת בַּחֲצֵרְךָ.

דֻּכָּס:         אִם כָּכָה, לֹא חָשׁוּב. בּוֹא הִשָּׁאֵר קְצָת,

               וַאֲשַׁתֵּף אוֹתְךָ בְּעִנְיָנִים

               שֶׁמְּעִיקִים עָלַי; רַק שְׁמֹר בְּסוֹד.

               וַדַּאי יָדַעְתָּ כִּי אֶת יַד בִּתִּי

               אֲנִי מוֹעִיד לִידִידִי מַר טוּרְיוֹ.

וָלֶנְטִין:      יוֹדֵעַ טוֹב, אָדוֹן, וּמְשֻׁכְנָע

               שֶׁזֶּה זִוּוּג עָשִׁיר וּמְכֻבָּד.

               וְחוּץ מִזֶּה, יֵשׁ לָאָדוֹן לֵב טוֹב,

               יָד רְחָבָה, זְכֻיּוֹת, וּמַעֲלוֹת

               שֶׁתַּהֲלֹמְנָה רַעֲיָה כְּמוֹ

               בִּתְּךָ רַבַּת הַחֵן. אֵינְךָ יָכוֹל,

               כְּבוֹדוֹ, לִפְתֹּחַ אֶת לִבָּהּ לַחְשֹׁק בּוֹ?

דֻּכָּס:         לֹא, שְׁמַע לִי, הִיא נִרְגֶּנֶת, מַרְדָנִית,

               עִקֶּשֶׁת, חֲמוּצָה, פִּרְדָּה גֵּאָה.

               לֹא מִתְנַהֶגֶת כַּיָּאֶה לְבַת,

               לֹא יְרֵאָה מִמֶּנִּי כְּאָבִיהָ.

               וּסְלַח לִי אִם אֹמַר, הַגַּאֲוָה

               הַזֹּאת – אַחַר שִׁקּוּל – הִפְקִיעָה בִּי

               כָּל אַהֲבָה אֵלֶיהָ. בֶּעָבָר

               חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶת שְׁאֵרִית יָמַי

               הִיא תַּעֲשִׁיר וּתְעַרְסֵל, הַבַּת

               הַצַּיְתָנִית. עַכְשָׁו גָּמַרְתִּי אֹמֶר

               לָשֵׂאת אִשָּׁה לִי, וְאוֹתָהּ אַשְׁלִיךְ

               מִסַּף בֵּיתִי לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה בָּהּ.

               וְשֶׁיָּפְיָהּ יִהְיֶה לָהּ נְדוּנְיָה,

               אִם בִּי וּבִנְכָסַי הִיא מְזַלְזֶלֶת.

וָלֶנְטִין:      וּמָה כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּאן?

דֻּכָּס:         יֵשׁ גְּבֶרֶת פֹּה בָּעִיר, שֶׁבָּהּ חָשַׁקְתִּי;

               אֲבָל הִיא מִתְחַנְחֶנֶת, מִצְטַנַּעַת,

               לֹא מַחְשִׁיבָה אֶת מְלִיצוֹת הַסַּבָּא.

               אֶשְׂמַח אִם תִּהְיֶה מוֹרֶה שֶׁלִּי

               (כִּי כְּבָר מִזְּמַן שָׁכַחְתִּי לְחַזֵּר,

               וְגַם אָפְנַת הַזְּמַן שׁוֹנָה) כֵּיצַד

               וְאֵיךְ לִנְהֹג שֶׁהִיא תַּרְעִיף עָלַי

               אֶת אוֹר עֵינֶיהָ, הַצָּלוּל כַּשֶּׁמֶשׁ.

וָלֶנְטִין:      לֹא בְּמִלִּים – אָז כְּבֹש בְּמַתָּנוֹת.

               יָדוּעַ שֶׁיַּהֲלוֹמִים אִלְּמִים

               קוֹנִים נָשִׁים יוֹתֵר מִנְּאוּמִים.

דֻּכָּס:         שָׁלַחְתִּי מַתָּנָה, הִיא לָעֲגָה לָהּ.

וָלֶנְטִין:      סִימָן שֶׁזֶּה עָמֹק לַלֵּב נָגַע לָהּ.

               תִּשְׁלַח לָהּ עוֹד אַחַת; אַל תִּתְיָאֵשׁ.

               בּוּז בָּרֵאשִׁית, מַשְׁמָע: אַחַר כָּךְ – אֵשׁ.

               הִיא זְעוּפָה? שִׂנְאָה אֵין בְּלִבָּהּ:

               רַק אֶת אַהֲבָתְךָ הִיא מְלַבָּה.

               הִיא מְלַגְלֶגֶת לֹא כְּדֵי לִבְעֹט:

               נָשִׁים טִפְּשׁוֹת! לְבַד הֵן מִשְׁתַּגְּעוֹת.

               אַל תֵּרָתַע, אַל תִּתְרַגֵּשׁ מִמֶּנָּה,

               כִּי "לֵךְ" בִּשְׂפַת נָשִׁים זֶה "בּוֹא כְּבָר הֵנָּה".

               הַחְנֵף לְקִסְמֵיהֶן, וּשְׁפֹךְ שְׁבָחִים.

               אִם הֵן שְׁחֹרוֹת – אֱמֹר: הֵן מַלְאָכִים.

               שְׁמַע לִי: לָשׁוֹן שֶׁל גֶּבֶר יְבֵשָׁה

               אִם לֹא כָּבְשָׁה בִּימֵי חַיָּיו אִשָּׁה.

דֻּכָּס:         אַךְ מִשְׁפַּחְתָּהּ הוֹעִידָה לָהּ אָדוֹן

               צָעִיר וּמְיֻחָס, וּמַרְחִיקָה

               אוֹתָהּ מִטְּוַח יָד שֶׁל כָּל גֶּבֶר, אֵין

               לְאִישׁ גִּישָׁה אֵלֶיהָ לְאוֹר יוֹם.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי הָיִיתִי מְגַשֵּׁשׁ בַּלַּיְלָה.

דֻּכָּס:         כָּל דֶּלֶת נְעוּלָה, וְאֵין מַפְתֵּחַ,

               לִמְנֹעַ מִגְּבָרִים גִּישָׁה לֵילִית.

וָלֶנְטִין:      מָה רַע לְהִכָּנֵס מֵהַחַלּוֹן?

דֻּכָּס:         חַדְרָהּ גָּבוֹהַּ מֵעַל פְּנֵי הַקַּרְקַע,

               וְהוּא נוֹטֶה בְּמִין שִׁפּוּעַ – כָּל

               הַמְּטַפֵּס שָׁם מִסְתַּכֵּן בְּמָוֶת.

וָלֶנְטִין:      זֶה קַל: סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים יֻשְׁלַךְ

               אֶל עָל עִם עֹגֶן שֶׁל וָוִים, וְהוּא

               יִשָּׂא כְּמוֹ אַגָּדָה אֶת הַנָּסִיךְ

               אֶל הָעַלְמָה בִּצְרִיחַ הַמִּגְדָּל.

דֻּכָּס:         עַכְשָׁו, בְּתוֹר אִישׁ מַעֲלָה וָמַעְלָה,

               יַעֵץ לִי אֵיךְ אַשִּׂיג סֻלָּם כָּזֶה.

וָלֶנְטִין:      מָתַי אַתָּה זָקוּק לוֹ? רַק תַּגִּיד.

דֻּכָּס:         הַלַּיְלָה; כִּי הָאַהֲבָה הִיא יֶלֶד:

               כְּשֶׁמִּתְחַשֵּׁק לוֹ, הוּא רוֹצֶה מִיָּד.

וָלֶנְטִין:      עַד שֶׁבַע תְּקַבֵּל סֻלָּם כָּזֶה.

דֻּכָּס:         אַךְ שְׁמַע: אֲנִי הוֹלֵךְ לְשָׁם לְבַד;

               אָז אֵיךְ אוּכַל לִסְחֹב אֶת הַסֻּלָּם?

וָלֶנְטִין:      הוּא קַל, אָדוֹן, תּוּכַל לִטְמֹן אוֹתוֹ

               מִתַּחַת לִגְלִימָה אִם יֵשׁ לָהּ אֹרֶךְ.

דֻּכָּס:         גְּלִימָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁלְּךָ תַּסְפִּיק לַצֹּרֶךְ?

וָלֶנְטִין:      כֵּן, אֲדוֹנִי.

דֻּכָּס:                    אָז תֵּן לִרְאוֹת אוֹתָהּ,

               אַשִּׂיג אַחַת בְּאֹרֶךְ זֶה מַמָּשׁ.

וָלֶנְטִין:      כָּל סְתַם גְּלִימָה תַּסְפִּיק לַמַּטָּרָה.

דֻּכָּס:         רַק אֵיךְ אֲנִי לוֹבֵשׁ גְּלִימָה כָּזֹאת?

               תֵּן לְנַסּוֹת, טוֹב? לְקַבֵּל תְּחוּשָׁה.

               [לוקח את גלימת ולנטין, ומוצא מכתב וסולם חבלים חבויים בה.]

                   מָה הַמִּכְתָּב הַזֶּה? מָה, אֵיךְ? "לְסִילְבִיָּה".

               וְזֶה מִתְקָן כְּמוֹ זֶה שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לִי.

               סְלִיחָה עַל הַחֻצְפָּה, אֲנִי פּוֹתֵחַ.

               [קורא]:   אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי, צְפוּנוֹת נַפְשִׁי,

                        אֶל סִילְבִיָּה לַיְלָה לַיְלָה: צְאוּ וּרְאוּ.

                        לוּ אֲדוֹנָם כְּמוֹתָם הָיָה חָפְשִׁי,

                        בִּמְחוֹז חֶפְצָם הָיָה שׁוֹכֵן גַּם הוּא.

                        אֲנִי, כְּקֵיסָרָם הַמְּיֻסָּר,

                        מֵטִיל עַל מַזָּלָם הַטּוֹב קְלָלָה,

                        שֶׁכֵּן זָכוּ בְּמָה שֶׁלִּי יֶחְסַר.

                        קְלָלָה עַל שְׁמִי, כִּי הֵם יָצְאוּ בִּשְׁמִי,

                        וְהֵם נָחִים בְּעֵדֶן בִּמְקוֹמִי.

               מָה זֶה?

                          הַלַּיְלָה, סִילְבִיָּה, אוֹצִיאֵךְ לַדְּרוֹר.

               זֶה כָּךְ; הִנֵּה גַּם הַסֻּלָּם לְשֵׁם כָּךְ.

               מָה, מִי אַתָּה? הַבֵּן שֶׁל אֵל הַשֶּׁמֶשׁ?

               שׁוֹאֵף לִנְהֹג בְּמֶרְכָּבָה שֶׁל אֵשׁ,

               וּבְשִׁגְעוֹנְךָ לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם?

               הַכּוֹכָבִים שֶׁלְּךָ כִּי הֵם זוֹרְחִים

               עָלֶיךָ? עֶבֶד עִם יֻמְרוֹת, בַּחְשָׁן

               עָלוּב, לֵךְ וְתִזְרֶה אֶת חִיּוּכֶיךָ

               הַמִּתְרַפְּסִים עַל טִיפּוּסִים כְּמוֹתְךָ,

               וּזְכֹר שֶׁלֹּא בִּזְכוּת מַעֲלוֹתֶיךָ,

               אֶלָּא בִּזְכוּת סוֹבְלָנוּתִי, יֻרְשֶׁה

               לְךָ לָצֵאת מִפֹּה. עַל זֶה תּוֹדֶה לִי,

               וְלֹא עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁלְּחִנָּם

               ֹשָפַכְתִּי עַל רֹאֹשְךָ. אַךְ אִם תִּשְׁהֶה

               עַל אַדְמוֹתַי יוֹתֵר מִן הַנָּחוּץ

               לָצֵאת מַהֵר לַדֶּרֶךְ, חֵי שָׁמַיִם

               שֶׁחֲרוֹנִי יִהְיֶה כָּפוּל מִכָּל

               הָאַהֲבָה שֶׁמֵּעוֹדִי רָחַשְׁתִּי

               לַבַּת שֶׁלִּי אוֹ לִי עַצְמִי. לֵךְ! לֹא

               רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ שׁוּם תֵּרוּץ נָלוֹז.

               חַיֶּיךָ יְקָרִים לְךָ? אָז עוּף.

                   [יוצא.]

וָלֶנְטִין:      וְלָמָּה מָוֶת לֹא, עִנּוּי חַי כֵּן?

               לָמוּת מַשְׁמַע נִדּוּי שֶׁלִּי עַצְמִי,

               וְסִילְבִיָּה הִיא אֲנִי: נִדּוּי מִמֶּנָּה

               זֶה לְנַדּוֹת אוֹתִי מִמֶּנִּי. מָוֶת!

               מָה, אוֹר הוּא אוֹר אִם סִילְבִיָּה לֹא נִרְאֵית בּוֹ?

               שִׂמְחָה שִׂמְחָה אִם סִילְבִיָּה לֹא קְרוֹבָה?

               אָז אֲדַמְיֵן אוּלַי שֶׁהִיא קְרוֹבָה

               אֵלַי, וְצֵל שֶׁל הַשְּׁלֵמוּת יַחְיֵנִי.

               אִם סִילְבִיָּה לֹא קְרוֹבָה אֵלַי בַּלֵּיל,

               צְלִיל הַזָּמִיר חָלִיל חָלוּל כָּלִיל.

               אִם לֹא אֶרְאֶה אֶת סִילְבִיָּה לְאוֹר יוֹם,

               אֵין יוֹם אֲשֶׁר כְּדַאי לִי לִרְאוֹתוֹ.

               הִיא הַמַּהוּת שֶׁלִּי; וְאִם אֶחְדַּל

               לִחְיוֹת תַּחַת כְּנָפָהּ, אַפְסִיק לִהְיוֹת

               מוּאָר, מוּגָן; לֹא שֹׁרֶשׁ, לֹא נִצָּן.

               מֵעֹנֶשׁ אֲנִי נָס, אַךְ לֹא מִמָּוֶת:

               אִם אֶשְׁתַּהֶה פֹּה – כֵּן, מוֹתִי מֻבְטָח;

               וְאִם אֶנְטֹש – אֶנְטֹש אֶת הַחַיִּים.

                   [נכנסים פרוטאוס ולאנס.]

פְּרוֹטֵאוּס:  רוּץ, יֶלֶד, רוּץ, רוּץ, וְתִמְצָא אוֹתוֹ.

לַנְס:         הֶי הוֹפּ, הֶי הוֹפּ, הֶי הוֹפָּה –

פְּרוֹטֵאוּס:  מָה אַתָּה רוֹאֶה?

לַנְס:         מָה שֶׁיָּצָאנוּ לְחַפֵּשׂ. עַד הַשַּׂעֲרָה הָאַחֲרוֹנָה בַּנְּחִיר – זֶה אֵיזֶה וָלֶנְטִינוֹ.

פְּרוֹטֵאוּס:  וָלֶנְטִין?

וָלֶנְטִין:      לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז מִי? הָרוּחַ שֶׁלּוֹ?

וָלֶנְטִין:      גַּם לֹא.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז מָה?

וָלֶנְטִין:      שׁוּם כְּלוּם.

לַנְס:         שׁוּם כְּלוּם מְדַבֵּר? מָה, לְהַתְקִיף, הַמְּפַקֵּד?

פְּרוֹטֵאוּס:  מָה אַתָּה רוֹצֶה לְהַתְקִיף?

לַנְס:         שׁוּם כְּלוּם.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵצָן, אַל תָּצִיק.

לַנְס:         אִם אַנְ'יַתְקִיף שׁוּם כְּלוּם, אַנְ'לֹא יִפְגַּע בִּכְלוּם. 'בַקָּשָׁה –

פְּרוֹטֵאוּס:  אָמַרְתִּי אַל תָּצִיק. וָלֶנְטִין-חָבֵר, מִלָּה.

וָלֶנְטִין:      אָזְנַי חֵרְשׁוֹת לַחֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת,

               כִּי הָרָעוֹת מִלְּאוּ אוֹתָן עַד תֹּם.

פְּרוֹטֵאוּס:  אָז בִּשְׁתִיקָה אֶקְבֹּר אֶת בְּשׂוֹרוֹתַי,

               כִּי הֵן קָשׁוֹת, צוֹרְמוֹת, רָעוֹת מְאוֹד.

וָלֶנְטִין:      מָה, סִילְבִיָּה מֵתָה?

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:      אֲנִי לֹא-וָלֶנְטִין אִם אֵין לִי סִילְבִיָּה.

               הִיא מָאֲסָה בִּי?

פְּרוֹטֵאוּס:  לֹא, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:      לֹא-וָלֶנְטִין אִם סִילְבִיָּה מָאֲסָה בִּי.

               אָז מָה הַחֲדָשׁוֹת?

לַנְס:         אָדוֹן, יָצָא כְּרוּז שֶׁאַתָּה מֻגְלָה.

פְּרוֹטֵאוּס:  מֻגְלֶה! אַי, אֵלֶּה הֵן הַחֲדָשׁוֹת!

               גָּלוּת! מִכָּאן, מִסִּילְבִיָּה, וּמִמֶּנִּי.

וָלֶנְטִין:      טָעַמְתִּי כְּבָר מִן הַיָּגוֹן הַזֶּה,

               וְאִם תַּלְעִיט אוֹתִי בּוֹ עוֹד – אָקִיא.

               וְסִילְבִיָּה, לָהּ יָדוּעַ שֶׁנֻּדֵּיתִי?

פְּרוֹטֵאוּס:  כֵּן, כֵּן; וְהִיא שָׁטְחָה מוּל גְּזַר-דִּין זֶה,

               שֶׁאֵין לוֹ חֲנִינָה, יָם שֶׁל פְּנִינִים

               מִתְמוֹסְסוֹת, שֶׁנִּקְרָאוֹת דְּמָעוֹת;

               זָרְתָה אוֹתָן אֶל מוּל גַּסּוּת רַגְלֵי

               אָבִיהָ, וְאִתָּן, עַל בֶּרֶךְ, אֶת

               עַצְמָהּ, פָּכְרָה יָדֶיהָ הַלְּבָנוֹת

               אֲשֶׁר הֶחְוִירוּ עוֹד יוֹתֵר מִצַּעַר.

               אַךְ שׁוּם כְּרִיעָה עַל בֶּרֶךְ, טֹהַר יָד

               מוּנֶפֶת, אֲנָחוֹת שְׁבוּרוֹת, גְּנִיחוֹת

               מֵעֹמֶק לֵב, נִצְנוּץ דְּמָעוֹת כְּסוּפוֹת –

               כְּלוּם לֹא חָדַר לָאָב שֶׁאֵין חֶמְלָה בּוֹ;

               לֹא; וָלֶנְטִין, אִם יִתָּפֵס, בֶּן מָוֶת.

               יוֹתֵר: הַשִּׁדּוּלִים וְהַתְּחִנּוֹת

               לַחֲנִינָה הִרְגִּיזוּ אוֹתוֹ כָּךְ

               שֶׁהוּא צִוָּה לָהּ כֶּלֶא וְצִינוֹק,

               עִם אִיּוּמִים מָרִים שֶׁהִיא תִּמַּק שָׁם.

וָלֶנְטִין:      דַּי, אַל תּוֹסִיף, אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ

               מִלָּה אֲשֶׁר תָּשִׂים קֵץ לְחַיַּי.

               אִם יֵשׁ, אָנָּא, לְחַשׁ אוֹתָהּ, קִינָה

               סוֹפִית לִכְאֵבִי הָאֵינְסוֹפִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  דַּי לְקוֹנֵן עַל מָה שֶׁאֵין תְּרוּפָה לוֹ,

               חַפֵּשׂ תְּרוּפָה לְשֹׁרֶשׁ קִינָתְךָ.

               הַזְּמַן הוּא אַב כָּל טוֹב, וְגַם אוֹמֶנֶת.

               אִם תִּשָּׁאֵר פֹּה, לֹא תִּרְאֶה אֶת סִילְבִיָּה,

               כְּמוֹ כֵן סִפּוּר חַיֶּיךָ יְקֻצַּר.

               אוֹהֵב נִשְׁעָן רַק עַל מַטֵּה תִּקְוָה:

               הֲדֹף בּוֹ מַחְשְׁבוֹת יֵאוּשׁ וְלֵךְ

               מִכָּאן. תּוּכַל לִכְתֹּב לְכָאן גַּם אִם

               תִּהְיֶה אֵי-שָׁם; וְאִם תִּשְׁלַח אֵלַי

               אֶת מִכְתָּבֶיךָ אַעֲבִיר אוֹתָם

               לְחֵיק אַהֲבָתְךָ, צַח כְּחָלָב.

               לֹא נְפַתַּח אֶת הַנּוֹשֵׂא, אֵין זְמַן.

               אוֹצִיא אוֹתְךָ מִשַּׁעֲרֵי הָעִיר, בּוֹא;

               לִפְנֵי שֶׁנִּפָּרֵד נָדוּן בְּכָל

               עִסְקֵי אַהֲבָתְךָ. אָז אִם אַתָּה

               אוֹהֵב – אֶת סִילְבִיָּה, לֹא אֶת עַצְמְךָ –

               שְׁקֹל אֶת הַסַּכָּנָה, וּבוֹא אִתִּי.

וָלֶנְטִין:      לַנְס, קְרָא לַמְּשָׁרֵת שֶׁלִּי מַהֵר     

               לִפְגֹּש אוֹתִי בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי.

פְּרוֹטֵאוּס:  לֵךְ, לֵךְ, תִּמְצָא אוֹתוֹ. בּוֹא, וָלֶנְטִין.

וָלֶנְטִין:      הוֹ סִילְבִיָּה, פֶּרַח! וָלֶנְטִין אֻמְלָל!

                   [יוצאים פרוטאוס וּולנטין.]

לַנְס:    אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל, בֵּינֵינוּ, דֵּי טִפֵּשׁ, אֲבָל יֵשׁ לִי שֵׂכֶל לִקְלֹט שֶׁהָאָדוֹן שֶׁלִּי הוּא מִין זַן שֶׁל זַנְזוֹן. טוֹב, זֶה לֹא הָיָה אָסוֹן, אִם רַק הוּא הָיָה זַנְזוֹן. אַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא חוֹשֵׁד שֶׁאֲנִי גַּם-כֵּן מְאֹהָב, רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁאֲנִי מְאֹהָב, אֲפִלּוּ שֶׁעֵדֶר סוּסוֹת לֹא יוֹצִיא מִמֶּנִּי שֶׁכֵּן; אוֹ בְּמִי; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁכֵּן, וְגַם-כֵּן בְּאִשָּׁה; אֲבָל בְּאֵיזֶה מִין אִשָּׁה אַנְ'לֹא יַגִּיד; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חָלָב, חוֹלֶבֶת פָּרוֹת; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁהִיא יוֹתֵר נוֹתֶנֶת מֵחוֹלֶבֶת, וְכְּבָר רָשְׁמוּ עַל שְׁמָהּ אֵיזֶה שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ פֵּרוֹת-בֶּטֶן מִחוּץ לִשְׁעוֹת הַחֲלִיבָה; רַק מָה הַקֶּטַע? שֶׁלֹּא בּוֹכִים עַל חָלָב שֶׁהֻשְׁפַּךְ, כִּי חוּץ מִזֶּה הִיא בַּחוּרָה דְּבַשׁ: חָלָב עַל הַזְּמַן וְחָלָב עִם הָרוּחַ. יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר יִתְרוֹנוֹת מִכֶּלֶב סְפַּנְיֶל, שֶׁזֶּה הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל בָּשָׂר וָדָם – אוֹ בָּשָׂר וְחָלָב, בַּמִּקְרֶה הַזֶּה. [מוציא נייר] וְהִנֵּה קֶטַע-קָטַלוֹג שֶׁל הַמְּאַפְיְנִים שֶׁלָּהּ. "אָלֶ"ף-כֹּל: יְכוֹלָה לָקַחַת וְלָתֵת": נָא, זֶה גַּם סוּס יָכוֹל; לֹא, סוּס לֹא יָכוֹל לָתֵת, רַק לָקַחַת, אָז הִיא יוֹתֵר טוֹבָה מִסּוּס. "בֵּי"ת-כֹּל: יוֹדַעַת לַחְלֹב". מָה נַגִּיד, זֶה פְּלוּס חָבִיב לְבַּחוּרָה עִם יָדַיִם נְקִיּוֹת.

                [נכנס ספיד.]

סְפִּיד:   הֶי הוֹ, סִינְיוֹר לַנְס! מָה הַחֲדָשׁוֹת עִם הַפַּטְרוֹן שֶׁלְּךָ?

לַנְס:      לַפַּטְרוֹן הַפִּתְרוֹן.

סְפִּיד:   אָח, אַתָּה וְהַהֶרְגֵּל הַמַּרְגִּיז שֶׁלְּךָ:  לְסוֹבֵב כָּל מִלָּה. מָה הַחֲדָשׁוֹת אִם כָּכָה בַּדַּף-נְיָר שֶׁלְּךָ?

לַנְס:      הַחֲדָשׁוֹת הֲכִי שְׁחֹרוֹת שֶׁשָּׁמַעְתָּ בַּחַיִּים.

סְפִּיד:   אֵיךְ, בֶּן-אָדָם, כַּמָּה שְׁחֹרוֹת?

לַנְס:      אֵיךְ? שְׁחֹרוֹת כְּמוֹ דְּיוֹ.

סְפִּיד:      תֵּן לִקְרֹא.

לַנְס:    צוּרָה לְךָ, קֶרֶשׁ, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ קְרֹא.

סְפִּיד:     אַתָּה מְשַׁקֵּר; אֲנִי יוֹדֵעַ קְרֹא וָחֵצִי.

לַנְס:    אֲנִי אֶבְחַן אוֹתְךָ, סְפִּיד. תַּגִּיד: מִי הוֹלִיד אוֹתְךָ?

סְפִּיד:     מָה מִי, הַבֵּן שֶׁל הַסַּבָּא שֶׁלִּי.

לַנְס:    אָח, אַנְאַלְפָבֵּית סוּג חֵי"ת! זֶה הָיָה הַבֵּן שֶׁל הַסָּבְתָא שֶׁלְּךָ. וְזֶה מוֹכִיחַ שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ קְרֹא.

סְפִּיד:     עֲזֹב, לֵצָן, עֲזֹב; נַסֵּה אוֹתִי עִם הַנְּיָר שֶׁלְּךָ.

לַנְס [נותן לו את הנייר]:  הִנֵּה; בּוֹא תּוֹכִיחַ בְּאוֹתִיּוֹת וּבְמוֹפְתִיּוֹת.

סְפִּיד:   "בֵּי"ת-כֹּל:  יוֹדַעַת לַחְלֹב."

לַנְס:      כֵּן, הִיא חוֹלֶבֶת כָּל דָּבָר שֶׁזָּז, כָּל נָתִין וְעָטִין.

סְפִּיד:   "גִּימֶ"ל-כֹּל: מְבַשֶּׁלֶת יַיִן טוֹב."

לַנְס:      וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "מָה שֶׁהִיא בִּשְּׁלָה אֲנִי יִשְׁתֶּה."

סְפִּיד:   "דָּלֶ"ת-כֹּל: סוֹרֶגֶת מְעֻלָּה מְהֻלָּלָה."

לַנְס:      לָה!

סְפִּיד:   "הֵ"א-כֹּל: אַדִּירָה בִּתְפִירָה."

לַנְס:      מָה אִכְפַּת לְגֶבֶר שֶׁיִּתְפְרוּ לוֹ תִּיק בְּצוּרַת אִשָּׁה אִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה שֶׁתִּתְפֹר לוֹ תִּיק?

סְפִּיד:   "וָי"ו-כֹּל: שׁוֹטֶפֶת וְעוֹשָׂה סֵדֶר."

לַנְס:      זֶה פְּלוּס בּוֹנוּס: שֶׁלֹּא צָרִיךְ לָתֵת לָהּ שְׁטִיפָה וְלִקְרֹא אוֹתָהּ לְסֵדֶר.

סְפִּיד:   "זַיִ"ן-כֹּל": "בְּגַלְגַּל כִּישׁוֹר – מֻכְשֶׁרֶת."

לַנְס:      כָּל זְמַן שֶׁהִיא תְּגַלְגֵּל כְּסָפִים, הַחַיִּים יָפִים.

סְפִּיד:   "חֵי"ת-כֹּל: יֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה יִתְרוֹנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם."

לַנְס:      זֶה כְּמוֹ לְהַגִּיד "יִתְרוֹנוֹת מַמְזֵרִים"; לֹא יָדוּעַ מִי הָאַבָּא וְאֵין לָהֶם שֵׁם.

סְפִּיד:   עַכְשָׁו בָּאִים הַחֶסְרוֹנוֹת.

לַנְס:      תָּמִיד-תָּמִיד צָמוּד לַיִּתְרוֹנוֹת.

סְפִּיד:   "אָלֶ"ף-כֹּל, אֵין לְנַשֵּׁק אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא בְּצוֹם מִטַּעַם הָרֵיחַ שֶׁל הַפֶּה שֶׁלָּהּ."

לַנְס:      עַל טַעַם הָרֵיחַ אֵין לְהִתְמָרֵחַ. תִּקְרָא הָלְאָה.

סְפִּיד:   "בֵּי"ת-כֹּל: הַפֶּה שֶׁלָּהּ לָהוּט אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁמָּתוֹק."

לַנְס:      זֶה פִּצּוּי עַל הָרֵיחַ הֶחָמוּץ.

סְפִּיד:   "גִּימֶ"ל-כֹּל: הִיא מְדַבֶּרֶת תּוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה."

לַנְס:      קָטָן; הָעִקָּר שֶׁהִיא לֹא יְשֵׁנָה תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר.

סְפִּיד:   "דָּלֶ"ת-כֹּל: שֶׁהִיא עִלֶּגֶת בִּלְשׁוֹנָהּ."

לַנְס:      אָח, מִי הַפּוֹשֵׁעַ שֶׁרָשַׁם אֶת זֶה בַּחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהּ! עִלֶּגֶת לָשׁוֹן? אֵין יִתָרוֹן יוֹתֵר גָּדוֹל אֵצֶל אִשָּׁה. תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, תִּמְחַק אֶת זֶה מִטּוּר מִינוּס, וְתָשִׂים בְּתוֹר אָלֶ"ף-כֹּל בְּטוּר פְּלוּס.

סְפִּיד:   "הֵ"א-כֹּל: שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת אֶת עַצְמָהּ."

לַנְס:      גַּם-כֵּן לִמְחֹק: זֶה מוֹרֶשֶׁת מִיְּמֵי חַוָּה אִמֵּנוּ, וְאִי-אֶפְשָׁר לָקַחַת אֶת זֶה מִמֶּנָּה.

סְפִּיד:   "וָי"ו-כֹּל: אֵין לָהּ שִׁנַּיִם."

לַנְס:      זֶה גַּם-כֵּן לֹא אִכְפַּת לִי; כִּי אֲנִי אוֹהֵב קְרוּם.

סְפִּיד:   "זַיִ"ן-כֹּל": "שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּה גָּדוֹל שֶׁלֹּא נֵדַע."

לַנְס:      טוֹב; הָעִקָּר שֶׁאֵין לָהּ שִׁנַּיִם לִנְשֹׁךְ.

סְפִּיד:   "חֵי"ת-כֹּל: בְּנוֹשֵׂא הַבַּקְבּוּק – הִיא בְּעַד."

לַנְס:      אִם הַבַּקְבּוּק טוֹב, שֶׁתִּהְיֶה בְּעַד; וְאִם הִיא נֶגֶד, אָז אֲנִי בְּעַד; צָרִיךְ לִהְיוֹת חִיּוּבִי.

סְפִּיד:   "טֵי"ת-כֹּל: הִיא פְּתוּחָה מִדַּי."

לַנְס:      לֹא בְּדִבּוּר, כִּי כָּתוּב שֶׁהִיא עִלֶּגֶת; לֹא בָּאַרְנָק, כִּי אוֹתוֹ אֲנִי אֶסְגֹּר; עַכְשָׁו כָּכָה, בְּדָבָר אַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת, אֲבָל זֶה לֹא בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי. טוֹב, תַּמְשִׁיךְ.

סְפִּיד:   "יוּ"ד-כֹּל: יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר יוֹתֵר מִשֵּׂכֶל, וְיוֹתֵר פְּגָמִים מִשְּׂעָרוֹת, וְיוֹתֵר כֶּסֶף מִפְּגָמִים."

לַנְס:      עֲצֹר פֹּה. אֲנִי קוֹנֶה. רֶגַע, בַּסְּעִיף הָאַחֲרוֹן הַזֶּה לְרֶגַע ֹשָמַחְתִּי לְרֶגַע הִסְתַּבַּכְתִּי. תֵּלֵךְ אִתִּי עוֹד פַּעַם שׁוּרָה שׁוּרָה.

סְפִּיד:   "יוּ"ד-כֹּל: "יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר יוֹתֵר מִשֵּׂכֶל."

לַנְס:      שֵׂעָר יוֹתֵר מִשֵּׂכֶל: נַגִּיד. יִתֵּן לְךָ דֻּגְמָה: הַמִּכְסֶה שֶׁל הַמִּלְחִיָּה מְכַסֶּה עַל הַמֶּלַח, אָז הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַמֶּלַח; הַשֵּׂעָר שֶׁמְּכַסֶּה עַל הַשֵּׂכֶל הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַשֵּׂכֶל; כִּי הַיּוֹתֵר גָּדוֹל מַסְתִּיר אֶת הַיּוֹתֵר קָטָן. מָה הָלְאָה?

סְפִּיד:   "וְיוֹתֵר פְּגָמִים מִשְּׂעָרוֹת."

לַנְס:      זֶה אָיֹם וְנוֹרָא; אָח, אִם אֶפְשָׁר הָיָה לִמְחֹק אֶת זֶה.

סְפִּיד:   "וְיוֹתֵר כֶּסֶף מִפְּגָמִים."

לַנְס:      טוֹב, הַמִּלָּה הַזֹּאת מְבַטֶּלֶת אֶת הַפְּגָמִים. שְׁמַע, אֲנִי יִקַּח אוֹתָהּ. וְאִם יֵשׁ לָנוּ זִוּוּג, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה הַכֹּל יָכוֹל לִהְיוֹת –

סְפִּיד:   כֵּן, מָה אָז?

לַנְס:      אָז אֲנִי יַגִּיד לְךָ – שֶׁהָאָדוֹן שֶׁלְּךָ מִתְעַכֵּב בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי.

סְפִּיד:   בִּגְלָלִי?

לַנְס:      בִּגְלָלְךָ? לָמָּה מִי אַתָּה? אִישׁ יוֹתֵר גָּדוֹל מִמְּךָ עִכֵּב אוֹתוֹ.

סְפִּיד:   וַאֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת אֵלָיו?

לַנְס:      לֹא, אַתָּה צָרִיךְ לָרוּץ. כִּי רָבַצְתָּ פֹּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁאִם לֹא תַּרְבִּיץ סְפִּיד, סְפִּיד, אֲנִי אַסְפִּיד אֶת סְפִּיד.

סְפִּיד:   לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי קֹדֶם? קַדַּחַת הַמִּסְמְכֵי-אַהֲבָה שֶׁלְּךָ!

                [יוצא.]

לַנְס:         עַכְשָׁו הוּא יֻשְׁפַּל וְיֻשְׁפַּט עַל זֶה שֶׁהוּא עָמַד אִתִּי מֵאָלֶ"ף-כֹּל עַד יוּ"ד-כֹּל. צוּרָה לוֹ, אַפְסוֹן בְּלִי תַּרְבּוּת, לְהַשְׁחִיל אֶת עַצְמוֹ לְסוֹדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים. אֲנִי יֵלֵךְ אַחֲרָיו, לְהִסְתַּלְאָלֶ"ף וְלְהִסְתַּלְבֵּי"ת. הוּא יִצָּלֶה וַאֲנִי יְבַלֶּה.

                   [יוצא.]