שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

(נכנסות הלנה, האלמנה ודיאנה)

הלנה:     כדי שתִראי שלא פשעתי בך,

             אחד מהגדולים בעולמנו

             יהיה עָרֵב שלי; לפני כסאו

             צריך לכרוע, קודם שתושלם

             משימתי. פעם קיבל ממני

             שרוּת נחשק, יקר כמעט כמו

             כמו חייו; שהתוֹדָה עליו

             יָכְלָה לפרוץ לב אבן של טאטארי.  

             דוּוח לי כי המלך במַרְסֵיי,

             לשם יש לנו תחבורה נוחה.

             אתן צריכות לדעת שאני

             נחשבת מתה. הצבא הולך

             ומתפזר, ובעלִי יחזור מהר

             הביתה - שם, עם קצת עזרה מעל,

             וברשותו של אדוני הטוב

             המלך, אנו נהיה לפני

             שמצפים לנו.

אלמנה:                      מאדאם טובה,

             אף פעם לא היה לך משרת

             שכל כך התפלל להצְלחת

             העניינים שלך.

הלנה:                         לך, גברת, לא

             היה חבר שמחשבתו תטרח

             כל כך לגמול לך על אהבתך.

             אין שום ספק שהמרומים בָּראוּ

             אותי כאחראית לנדוניית

             בתך, וייעדו אותה להיות

             לי המנוע והמקפצה לְבעל.

             אבל הו, הגברים המוזרים!

             איך הם עושים שימוש כזה מתוק

             במה שהם שונאים, כשאמוּן

             הולל בשגיונות התאווה

             משחיר בִּסְחִי את שְחוֹר הלילה; כך

             החשק מְשחק עם מה שהוא שונא

             בתור תחליף למה שאֵין – ונהנֶה.

             אבל על זה אחר כך. אַת, דיאנה,  

             צריכה לסבול עוד תחת מרוּתי

             העלובה.

 דיאנה:                  אם הגזירות שלך  

             יביאו מוות עם כבוד, אני

             שלך לסבול.

הלנה:                     רק עוד קצת, ברשותך.

             אבל אחרי ה"עוד" יגיע קיץ,

             ולַחוֹחים יהיו עלים, לא רק

             קוצים, והם יהיו גם מתוקים,

             לא רק חדים. – מהר. הכרכרה

             כבר מוכנה, הַזְּמָן מזמין אותנו.

             סוף טוב – הכל טוב; והסוף הוא כתר;

             קדוֹשה המטרה, שוּלִי היתר.

             (יוצאות)