| < אחורה |  סוף טוב הכל טוב -
מערכה 2, תמונה 5 |
קדימה > |
(נכנסים לָה-פֶה ובֶּרְטְרָאם)
לָה-פֶה: אבל כולי תִקְווה שאדוני לא מחשיב אותו בתור חייל.
בֶּרְטְרָאם: כן, אדוני, ושֵם גבורתו הולך לפניו.
לָה-פֶה: את זה אתה שמעת מִמוֹ-פִּיו.
בֶּרְטְרָאם: ומעדויות אחרות, בדוקות ומוּכחות.
לָה-פֶה: אז המחוג שלי מפגר; אני חשבתי שהברבור הזה הוא ברווזון.
בֶּרְטְרָאם: האמן לי, אדון, הוא גדול מאד בחוכמה, ואמיץ-לב בהתאם.
לָה-פֶה: אז אני חטאתי נגד הנִסיון שלו ופשעתי נגד אומץ-הלב שלו, ומצבִי הרוחני בָּעִניין מסוכן, כי אני לא מסוגל להביא את הלב שלי להתחרט. הנה הוא בא. אני מבקש ממך, עשֵה מאיתנו חברים; אני אַתמיד בידידות הזאת.
(נכנס פָּארוֹל)
פָּארוֹל (לבֶּרְטְרָאם): הדברים האלה יֵיעָשו, אדוני.
לָה-פֶה: יסלח לי אדוני, מי החייט שתָפַר אותו?
פָּארוֹל: אדוני!
לָה-פֶה: אה, אני מכיר אותו טוב. כן-כן, אדוני, זה בעל-מקצוע טוב, חייט טוב מאד.
בֶּרְטְרָאם (הצידה לפָּארוֹל): היא הולכת לַמלך?
פָּארוֹל: הולכת.
בֶּרְטְרָאם: היא תצא הלילה?
פָּארוֹל: כמו שרצית.
בֶּרְטְרָאם: את מכתבַי כתבתי, אוצרי
ארוז, סוּסַי דרוכים כבר; והלילה,
במקום לקחת לי את הכלה,
אגמור לפני שעוד אתחיל.
[/ [אכתוב "סוף" עוד לפני פרק ראשון.]
לָה-פֶה (הצידה): איש-מסעות טוב זה לא רע בסוף הארוחה, עם הלִפְתן; אבל אחד שמשקר שלושה-רבעים מהזמן, ומְנַפֵּחַ עובדה אחת לאֶלף בועות של כלום, צריך להקשיב לו פעם אחת ולהרביץ לו שלוש. (בקול) אלוהים ישמור עליך, קפיטן!
בֶּרְטְרָאם: יש איזו אי-נעימות בין האדון ובינך, מסיה?
פָּארוֹל: אני לא יודע איך זכיתי להיקלע לעוינוּת של האדון.
בֶּרְטְרָאם: יכול להיות שאתה תופש אותו לא נכון, אדוני.
לָה-פֶה: ואני אמשיך לתפוש אותו ככה, גם אם אני אתפוס אותו בְּמקרה מתפלל. הֱיה שלום, אדוני, ותאמין לי: בָּאגוֹז הזה אין חרצן. הנשמה של האיש הזה היא בַּבגדים שלו. אל תִתן בו אמוּן בשום עניין כְּבד-משקל. היו לי כאלה בתור חיות-מחמד, ואני מכיר את הטבע שלהם. הֱיה שלום, מסיה; דיברתי עליך יותר טוב ממה שמגיע לך, אבל זו מִצְווה לעשות טובה תחת רעה.
(יוצא)
פָּארוֹל: אדון רֵיק וחלול, נשבע לך.
בֶּרְטְרָאם: אני לא חושב.
פָּארוֹל: מה, אתה לא מכיר אותו?
בֶּרְטְרָאם: מכיר טוב, ומדברים בו רק גדוֹלות
ונצורות. או, הנה הקולר שלי.
(נכנסת הלנה)
הלנה: כפי שצוּויתי על ידך, אדון,
דברתי עם המלך, והשגתי
אישור לצאת מייד; הוא רק רוצה
כמה מלים אתך.
בֶּרְטְרָאם: ואציית לו.
את לא צריכה להשתומם, הלנה,
על ההתנהלות שלי, שלא
הולמת את הרֶגע או את מה
שמצבִי המשפחתי דורש.
דֵי לא מוכן תפש אותי העסק,
לכן כולי בלבול. זאת הסיבה
שאבקשךְ לצאת הביתה, ולשאול
"מדוע" רק בַּלב, אך לא בְּקול;
כי שיקולַי טובים מכפי שהם
נראים, ועניינַי חיוניים
יותר ממה שמצטייר למי
שלא בקיא בהם. זה לאמי.
(נותן להלנה מכתב)
אראה אותך רק עוד יומיים, אז
משאיר אותך לחוכמתך.
הלנה: אדון,
אין לי דבר לומר, רק שאני
הצייתנית במשרתים שלך.
בֶּרְטְרָאם: די, די, מספיק עם זה.
הלנה: ואשתדל
בלי הרף להשלים בשירותַי
מה ששלל ממני הכוכב
של מוצאִי הדל, ולהצדיק
את מזלי הטוב.
בֶּרְטְרָאם: עִזבי את זה.
אין לי דקה. שלום. מהר, הביתה.
הלנה: אדון, סליחה...
בֶּרְטְרָאם: כן מה יש לך לומר?
הלנה: אינני ראויה להון שיש לי,
גם לא אעז לומר שהוא שלי –
ובכל זאת כן; אך, כמו גנב רך-לב,
אני כְּמהה לגנוב מה שהחוק
אישר כי הוא שלי.
בֶּרְטְרָאם: מה את רוצה?
הלנה: מין משהו, בקושי משהו;
שום-כלום ממש. לא מעיזה לומר
מה שאני רוצה, אדון שלי.
בעצם, כן:
זרים או אויבי-נפש נפרדים
בלי נשיקה.
בֶּרְטְרָאם: בבקשה ממך,
אל תתעכבי, מהר אל הסוסים.
הלנה: לא אסרב לפקודתך, אדון טוב.
איפה המלווים? מסיה, שלום.
(יוצאת)
בֶּרְטְרָאם: הביתה אַת, שָם לא אפגוש אותך.
אני – לַתוף, לחרב, לתותח.
בוא, בוא נברח.
פָּארוֹל: באומץ. כן! קוֹרָאגְ'יוֹ!
(יוצאים)
אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.
כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).
| < אחורה | סוף טוב הכל טוב -
מערכה 2, תמונה 5 |
קדימה > |