| < אחורה |  סוף טוב הכל טוב -
מערכה 2, תמונה 4 |
קדימה > |
(נכנסים הלנה והליצן)
הלנה: אמי שולחת לי ברכות חמות. היא בטוב?
ליצן: היא לא בטוב, אבל היא כן בקו הבריאות; היא מאד עליזה, אבל היא לא בטוב. אבל - תודה לאל – טוב לה מאד ולא חסר לה שום דבר שבעולם; בכל זאת היא לא בטוב.
הלנה: אם טוב לה מאד, מה מכאיב לה שהיא מאד לא בטוב?
ליצן: באמת טוב לה מאד, חוץ משני דברים.
הלנה: אילו שני דברים?
ליצן: אל"ף-כל, שהיא לא בעולם שכולו טוב, שאלוהים יקח אותה לשם מהר! ובי"ת-כל, שהיא בעולם הזה, שאלוהים יקח אותה מפה מהר!
(נכנס פָּארוֹל)
פָּארוֹל: ברכה על ראשך, גבירתי הבת-מזל.
הלנה: אני מקוה, אדוני, שאתה מברך אותי על מזל טוב מרצון טוב.
פָּארוֹל: התפילות שלי דִרְבּנו את המזל שלך, והן כולן תפילה שהוא יישאר אצלך. אה, פרצוּפוֹן! מה שלום הגברת הזקנה שלי?
ליצן: כדי שאתה תירש את הקמטים שלה ואני את הכסף, הלוואי שהיא תעשה כמו שאמרת.
פָּארוֹל: מה, אני לא אמרתי כלום.
ליצן: 'בַקְשָה! אתה בן-אדם חכם. כי לא פעם משרת חורץ-לשון חורץ לרעה את הגורל של האדון. לא להגיד כלום, לא לעשות כלום, לא לדעת כלום, ולהיות חֲסַר כלום, זה החלק העיקרי של מעמדך, שהוא לא הרבה יותר מלא-כלום.
פָּארוֹל: 'סְתלק מכאן! אתה כלב.
ליצן: היית צריך להגיד "מולי - אתה כלב", כלומר "מול כלב, אתה כלב". אז היית אומר אמת, ופה קבור הכלב.
פָּארוֹל: לך-לך, אתה אוויל חוצפן; גיליתי אותך.
ליצן: גילית אותי בעצמך, אדוני, או שלימדו אותך? אבל טוב שחיפשת; כי אם גילית בעצמך אוויל, תציג אותו לראווה, להנאת העולם ולתפארת הצחוק.
פָּארוֹל: כלב, קִשְקשְתָ בַּזנב יפה.
מאדאם, בֶּרְטְרָאם יֵצא מפה הלילה;
עניין חשוב מאד דוחק בו. הוא
מכיר בהליכי האהבה
ובטקסיה – שהנסיבות
תובעות בשמך, ורק דוחה אותם
לרגל המצב; אך העיכוב
והמחסור האלה מלאים
פרחים, שסדנאות הזמן כעת
מזקקות לבוֹשם, על מנת
שהשעה, כשתבוא, תוצף
באושר, ויגלוש העונג על
גדותיו.
הלנה: ומה עוד רצונו?
פָּארוֹל: מייד
שתיפרדי מהוד רוממותו,
ושהבהילות הזאת תוצג
בתור יוזמה שלך; חזקי אותה
בכל תירוץ שיהפוך אותה
לדעתךְ לחיונית.
הלנה: מה עוד
הוא מצווה?
פָּארוֹל: שכשתשלימי זאת,
חכי לעוד תִדְרוּך ממנו.
הלנה: אני כפופה לכל משאלותיו.
פָּארוֹל: אני אמסור את זה.
(יוצא)
הלנה: בבקשה. בוא, מה-שמו.
(יוצאים)
| < אחורה | סוף טוב הכל טוב -
מערכה 2, תמונה 4 |
קדימה > |