שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

(נכנסים בֶּרְטְרָאם ודיאנה)

 

בֶּרְטְרָאם: סִפּרו לי שקוראים לך פוֹנְטִיבֵּל.

דיאנה:  לא, אדוני, דיאנה.

בֶּרְטְרָאם:                      אה, אלָה

          רשמית, וראויה לַתואר עִם

          תוספת! אך, נפש יפה שלי,

          אין בצלמך הנהדר מקום

          לְאהבה? אם אש הנעורים

          החמומה לא מציתה לך את 

          המוח – את אינך עלמה, את פסל.

          בַּמוות את צריכה להיות כמו

          שאַת עכשיו: קרה וחמורה.

          אבל עכשיו עלייך להיות

          כמו שאִמך היתה כשהרתה

          אותך, יפָה שלי.

דיאנה: טוב, היא היתה אז הגונה.

בֶּרְטְרָאם:                             גם אַת

          תהיי.

דיאנה:          לא, לא. אמא מִלְאה

          את חובתה, כמו שאתה, אדון,

          חייב לאשתך.

בֶּרְטְרָאם:               מספיק עם זה!

          בבקשה אל תנסי לשבור

          את נדרָי. אותה כפוּ עלי,

          אבל אותך אני אוהב בְּצַו

          מתוק של אהבה, ולכבודך

          אציע כל שירות לַנצח.

דיאנה:                               כן,

          כך כולכם משרתים אותנו עד

          שנשרת אתכם; אבל אתם

          קוטפים לנו את השושן, ואז  

          רק משאירים אותנו עם קוצים,

          לסבול, וצוחקים על העירום

          שלנו.

בֶּרְטְרָאם:      כמה כבר נשבעתי לך!

דיאנה: לא מהרבה שבועות בונים אמת,

          מספיק שבועה אחת – ואמיתית.

          לא נשבעים במה שלא קדוש,

          אלא באלוהים; אז בוא תגיד לי:

          אם אשבע בזֵאוּס לאהוב

          אותך מכל הלב, איך תאמין

          לי אם אוהב אותך בדרך חטא?

          זאת לא חוכמה, להישבע בְּאֵל

          מושיע ולפשוע בו. אם כך

          הנדרים שלך הם רק מלים,

          חוזים לא חתומים – על כל פנים 

          זאת דעתי.

בֶּרְטְרָאם:           שַני אותה, שַני

          אותה. אל תהיי כזאת קדושה  

          בלי רחמים. האהבה קדושה;

          והמצפון שלי אף פעם לא

          הכיר את כל התחבולות שאַת

          קושרת לגברים. אל תסרבי עוד,

          טפלי בַּמחלה של תשוקותי,

          שיתרפאו. אמרי שאת שלי,

          ואז אהבַתי, כפי שתתחיל, 

          תתמיד לנצח נצחים.

דיאנה:                             אני

          רואה שהגברים הם אלופֵי

          המלכודות, ואנו חייבות 

          ליפול... תן לי את הטבעת שם.

בֶּרְטְרָאם: אני אלווה לך, מתוקה, אבל

          לא בכוחי לתת אותה.

דיאנה:                          אז לא

          תיתן, אדון?

בֶּרְטְרָאם:               היא אות-כבוד אשר

          שייך לַמשפחה, והוענק

          מדור לדור. יגיע לי כל גנאי

          שבעולם אם אאבד אותה.

דיאנה: והכבוד שלי גם הוא כזאת

          טבעת; צניעותי היא אבן-חן

          הַיְקרָה לְמשפחתנו, היא

          עברה מדור לדור, יגיע לי

          כל גנאי שבעולם אם אאבד

          אותה. וככה החוכמה שלך

          הביאה את הגנרל-כּבוד

          להילחם בין שורותי, לבלום

          את התקפות הסרק שלך.   

בֶּרְטְרָאם:                            בואי, קחי

          את הטבעת. הכבוד שלי,

          הבית, גם חיי – הכל שלך,

          בכל מחיר שתנקבי.

דיאנה: כשיצלצל חצות, דְפוֹק בַּחלון

          של חֶדֶר-השינה שלי; אני

          אדאג שאמא לא תוכל לשמוע.

          עכשיו, הכל בתנאי בל-יעבור:

          כשתכבוש את המיטה שלי,

          הבתולה-עוד, תישאר שָם רק

          שעה, ולא תחליף אִתי מלה.

          יש לי סיבות טובות, תדע אותן

          כשהטבעת שוב תוחזר. אני

          אשים לך הלילה על האצבע

          טבעת במקומה, אשר תעיד  

          על העבר שלנו מול פְּני העתיד.

          שלום עד אז. אז זוּז בעוֹז. הִרְווחת

          דרכִּי אשה, אבל את תקוֹותַי מעכְת.

בֶּרְטְרָאם: אֶת המרומים הבאת לי, מתוקה שלי.

          (יוצא)

דיאנה: ועוד תגיד להם יפה תודה. ולי.

          אולי באמת תגיד בסוף...

          אמי אמרה לי איך הוא יחזר

          כאילו היא יָשְבה בַּלב שלו

          ממש. נשבע להתחתן אתי

          כשאשתו תמות; אם כך אני 

          אשכב איתו כשאשכב בקבר.

          הצרפתים האלה – אוּ-לה-לה!

          בתור אשתו אחיה וגם אמות בתולה.

          טוב, במשחק הזה לא פֶּשע לרמות

          אחד שמנסה לזכּות בִּמזימות.

       (יוצאת)