שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט סוף טוב הכל טוב - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >

(נכנסים בֶּרְטְרָאם, לָה-פֶה ופָּארוֹל)

 

לָה-פֶה:  אומרים שהנסים פּסו מן העולם, ויש לנו היום אישים פילוסופיים שהופכים כל דבר לא-טבעי ולא-מוסבר ליומיומי ומוכּר. לכן אנחנו מקלים ראש בכל אֵימה, מגוננים על עצמנו בְּיֶדע-לכאורה כשהיה עלינו להסגיר את עצמנו לפחד לא נודע.

פָּארוֹל:  אה-הה, זה הנושא הכי מרתק שפרץ בזמן האחרון.

בֶּרְטְרָאם: וזאת האמת.

לָה-פֶה:  הרי כל רבי-האמנים נטשו אותו –

פָּארוֹל:  בדיוק מה שאני אומר – מהרפואה הרומאית העתיקה ועד הרפואה השוויצרית החדישה –

לָה-פֶה:  כל ברי-הסמכא המלומדים כולם –

פָּארוֹל:  נכון, בדיוק מה שאני אומר.

לָה-פֶה:  נואשו, אמרו שאין לו שום תרופה –

פָּארוֹל:  זהו, זהו, מילה במילה.

לָה-פֶה:  שכלום לא יעזור לו.

פָּארוֹל:  בהחלט; כאילו היו מבטיחים לבן-אדם באחריות –

לָה-פֶה:  חיים לא בטוחים ומוות ודאי.

פָּארוֹל:  בּוּל. יפה אמרת. הוצאת לי את המלים.

לָה-פֶה:  אני יכול בכנות לומר שזה חידוש בעולם.

פָּארוֹל:  חידוש ממש. אם אתה רוצה לראות את זה שחור על גבי לבן, תקרא בָּאיך-קוראים-לו-פּה.

לָה-פֶה:   הוכחה לְפעלול שמֵימי בשחקן ארצי.

פָּארוֹל:  ככה זה. אני הייתי אומר אותו דבר. 

לָה-פֶה:  והנה הוא קופץ לו לא פחות מדולפין - סליחה על הביטוי, אני מְדבּר עם כל הכבוד -  

פָּארוֹל:  לא, זה מוזר, זה מאד מוזר, זאת אין-מה-לדבר השורה התחתונה סך-הכל בקיצור; ומנוול גמור מי שלא יודה שכאן מדובר ב –

לָה-פֶה:  אצבע אלוהים ממש.

פָּארוֹל:  כן-כן, כל מילה בסלע.

לָה-פֶה:  למצוא ביד אנוֹש חלשה -        

פָּארוֹל:  וחלוּשה; כוח אדיר, עוצמה כבירה, זה נותן לנו סיבות אפילו מעבר להתרפאות של המלך להיות –

לָה-פֶה:  אסירי תודה מכאן ועד בכלל.

          (נכנסים המלך, הלנה ומלווים)

פָּארוֹל:  לא הייתי אומר את זה אחרת, יפה אמרת. הנה מגיע המלך.

לָה-פֶה:  אֶנֶרְגֶטְליש, כמו שאומר הגרמני. הלוואי עלָי שיניים כאלה לנעוץ בְּבחורה. תראו-תראו, עוד רגע הוא יזמין אותה לריקוד צמוד.

פָּארוֹל:  שיבשלו אותי בחוֹמץ! זאת לא הלנה?

לָה-פֶה:  לדעתי כן, באלוהים.

מלך:     לך, קרא לי פה את כל האצילים.

           (יוצא מלווה)

           שבי, מושיעה, לצד מטוּפּלך,

           ויד בריאה זו, שהפחְת חיים

          בַּמוות של חושֵיהָ, תעניק

          לך שוב אישור לַשי אשר הבטחתי,

          שרק ממתין כי תנקבי בשמו.

          (נכנסים ארבעה אצילים)

          עלמה יפה, שִלחי עינך קדימה.

          מִטען צעיר זה של גברים רמים

          ורווקים עומד פה לרשותך,

          ולי יש עליהם סמכות שליט,

          מילה של אב. זה רגע הבחירה:

          אַת מחליטה, להם אין שום ברירה.

הלנה:   על כל אחד מכם תיפול בת זוג

          יפה בת-חסד כשהאהבה

          תחפוץ! על כל אחד חוץ מאחד!

לָה-פֶה:  את סוסתי על אוכפה ועל

           זְנבה אתן תמורת שינֵי חלב

           או ניצנֵי זָקָן כמו לילדים  

           האלה כאן.

מלך:                    עַייני בהם יפה.

           אין פה אחד בלי אבא מיוחס.

           (הלנה פונה לאצילים)

הלנה:     רבותי,

             דַרְכִּי שְחקים נתנו בריאוּת לַמלך.

האצילים:  יודעים, ולַשְחקים נשיר את שמך.

הלנה:     אני עלמה פשוטה, וכל עושרִי

             הוא בפשטות רק שאני עלמה.

             ברשות מעלתךָ, אפסיק כבר כאן.

             ההסמקוֹת בּלְחָיַי לוחשות לי:

             "אנחנו מסמיקות שאַת צריכה

            לבחור, אך אם יאמרו לך לא, יישב

             לובן המוות על לֶחְיך לנצח,

             שוב לא נבוא לשם."

מלך:                               בחרי עכשיו:

             מי שידחה אותך מפנֶה לי גב.   

הלנה:     עכשיו אעוף לי ממזבַּח הבתולים,

             ורק לאהבה, מלכת אלים,

             זורמות כל אנחותי. (לאציל א') אדון, תשמע?

אציל א':  ואעשה.

הלנה:                תודָה; השאר דממה.

לָה-פֶה:    הייתי מעדיף להשתתף בהגרלה הזאת יותר מכל משחק קוביה ששיחקתי בחיים.

הלנה (לאציל ב'): הלהבה שבעינךָ בוהקת -    

             עוד לא שאלתי, כבר היא מְשַתֶקת.  

             הלוואי תזכה באושר פי מאה  

             מלֵב אביון עם משאלה צנועה.

אציל ב':    איני דורש יותר.

הלנה:                          בשְמִי בְּרכה,

             ובשם האהבה. בהצלחה.

לָה-פֶה:    כולם לא בעדה? אם הם היו בנים שלי הייתי דואג שיצליפו בהם רצח, או שולח אותם לשולטן הטורקי שיעשה מהם סריסים.

הלנה (לאציל ג'): אל פחד, לא לוקחת את ידךָ;

             לא אעשה לך שום עוול. שא ברכה,

             ובמיטה שלך – אח מי יִתן –

             תמצא אוצר כפול אם תתחתן.

לָה-פֶה:    הילדים האלה קֶרח; לא רוצים אותה. הם בטוח ממזרים של האנגלים; אף צרפתי לא יָלַד אותם.

הלנה (לאציל ד'): אתה צעיר, וטוֹב, וּמְלֵא שִמְחָה

             מכְּדֵי לִבְנוֹת עָלַי כּאֵם בִּנְךָ.

אציל ד':  עלמה יפָה, אני איני חושב כך.

לָה-פֶה:    נִשְאָר לפחות ענב אחד בַּכֶּרם. אבא שלך בטוח שתה יין. אבל אם אתה לא חמוֹר, אני ילדון בן ארבע-עשרה. קלטתי אותך.

הלנה (לבֶּרְטְרָאם): אני לא מעזה לומר אותךָ

            אקח, כי אֶת עצמִי אתן. מִנְחָה

             שלך אני, ושירותַי כְּפופים

             לךָ, כל עוד אחיה. זהו האיש.

מלך:       אז קח אותה, בֶּרְטְרָאם; היא אשתך.

בֶּרְטְרָאם: אשתי, מעלתך! אני מפציר,

            כבודו, בְּעסק שכזה יורשה לי

            להיעזר בשתי עיני שלי. 

מלך:       בֶּרְטְרָאם, אינך יודע מה שהיא

             עשתה למעני?

בֶּרְטְרָאם:                    כן, אבל לא  

             יודע למה לי לשאת אותה.

מלך:       תזכור שהיא מערש דְווי אותי

             הקימה.  

בֶּרְטְרָאם:            אך, כבודו, הנפילה                       

            שלי היא הפיצוי על הקימה                      

            שלךָ? אני מכיר אותה: אבי

            הופקד על חינוכה. בת של רופא 

            בלי כלום - אשתי! אפשר להתפלץ 

            מרוב סלידה!

מלך:       רק ממעמדה אתה סולד.

            והן אותו אוכל לִבְנות. מוזר

            איך דם כולנו, כאשר נִשְפּך

            ביחד, מתמזג בְּלִי הבדלי

            חוֹם, צֶבע ומשקל, אבל לְחוּד

            קנאי כל כך לַשּוֹנִי. אם יש בה

            כל טוֹב, לבד מסְייג זה שמציק

            לך - בת של רופא עני - אתה 

            בוחל בַּטוב למען שֵם. טעוּת.

            כשהברכות בַּתחתיות צומחות,

            התחתיות עצמן מבורכות.

            הִילָה ללא עִילָה אינה אלא       

            כּבוד פגוּם; הטוֹב הוא ממילָא

            טוֹב; גם הרָע: הוא לא רע בגלל שמו;

            לכל דבר יש עֵרֶך רק בזכוּת עצמו,

            ולא בזכוּת תווית. היא חכמה,

            יפה וצעירה. אֶת כל זה בעצמה

            יָרְשָה מִטֶבע, ובַזֶּה כְּבוֹדָה.

            בוּשה להתפאר בִּכְבוד לֵידה

            בלי הצדקה. רק אם המעשים

            שלךָ יהיו לךָ עץ יוחסין -      

            תִפְרח. כי המילה היא רק שִפְחָה,

            זונה, מעל כל קבר מרוּחה, 

            מַזְכּרת שֶקר, ואִלֶּמֶת. רק                    

            בַּנְשִיָה הארורה ובאבק   

            טמונות עצמוֹת כְּבוֹדָה של הנשמה. 

            מה עוד לומר? לא תֹאהָבֵנָה כְּעלמה -

            אוסיף לה. יושר יש לה, והמון.  

            אני אֶתֵּן כבוד וגם ממון.  

בֶּרְטְרָאם: איני יכול לתת לה אהבה,

           וגם לא אנסה.

מלך:                      אתה עושה

            עוול לעצמך אם תתעקש.    

הלנה:     החלמתך, אדון, היא שמחתי. 

            את כל השאר עזוֹב.

מלך:      כבודי פה על הכף; שלא יוּבס

           אשליט את כל כוחי. הנה, קח את

           ידה, ילדון גֵא מתנשא, שלא

           ראוי למתנה טובה כזאת,

           שמעַוֵות דין וגוזר עיקוּל   

           על פְּרס שלה ואהבה שלי; 

           שלא קולט כי מִשְקלנוּ, אם  

           יוּנח בַּצד שלה, יכריע את  

           הכף כנגדך; שלא תופש כי

           כבודך הוא בידינו, לְשָתלוֹ 

           כדי שיצְמח היכן שרק נרצה.

           בּלוֹם את בוּזךָ; ציית לרצוננו  

           אשר טורֵח רק לטובתך;   

           אל תאמין לסלידתך: מהר, 

           עשה לגורלך את הטובה 

           אותה אתה חייב, אותה דורש

           כוחנו; שאם לא, אשליך אותך

           מחסותי כדי לדדוֹת, לִמְעוד 

           לַנצח בְּמהמורות בּוּרוּת

           ונעורים; ועל ראשך יפלו

           כַּצדק נִקְמתי ושנאתי,

           בלי הקלוֹת חֶמְלָה. דבּר. תשובה.

בֶּרְטְרָאם: סליחה, אדון נדיב; את טעמי

             אפקיד ביד עיניך. כשאני

             חושב איך הררי כבוד והוֹד

            קופצים לפקודתך, אני תופש

            שהיא, שלא מזמן היתה בזויה 

            מכל במחשבתי האצילית,  

            כעת היא יקירת המלך; אם

            היא התגדלה כך, זה כאילו היא 

             נולדה כזאת.

מלך:                      קח את ידה, אמוֹר 

             לה: היא שלך; מובטח לה סְכוּם אשר 

             יִשְווה לנכסיך לפחות,

             אם לא יותר.  

בֶּרְטְרָאם:                 לוקח את ידה.

מלך:       מזל ויד המלך מחייכים

            על הזיווג הזה. הוא ייחתם

             בטקס מזורז, אשר הולם    

             עסקת בזק, וייערך הלילה.

            את מלוא החגיגות נְדְחֶה לִזְמן 

             אחֵר, בְּשוּב אלינו ידידים

            נעדרים. כל עוד תאהב אותה,

             תהיה קדוש לי; ואם לא – תחטא.

             (יוצאים כולם. פָּארוֹל ולָה-פֶה נותרים מאחור, להחליף דיעות על החתונה הזאת)

לָה-פֶה: אתה שומע, מסיה? מילה איתך.

פָּארוֹל:  בעונג רב, אדון.

לָה-פֶה: בשכל עשה האדון השליט שלך כשהחליט להתחרט.

פָּארוֹל:  להתחרט! אדון שלי! שליט שלי!

לָה-פֶה: כן-כן. זה לא שָפָה מה שאני מדבר?

פָּארוֹל:  שפה די חריפה, שאי אפשר להבין בלי שפיכות דמים. שליט שלי!

לָה-פֶה: אתה צמוד לרוזן רוֹסִיוֹן?

פָּארוֹל:  לכל רוזן, לכל הרוזנים, לכל מי שמשרת את האנושוּת.

לָה-פֶה: בקיצור, משרת של רוזן. להיות אדון של רוזן זה סִפּור אחר.

פָּארוֹל:  אתה זקן מדי, אדון; תקשיב לי, אתה זקן מדי.

לָה-פֶה: תן לי לומר לך, שמע-נא, אני מסֻוָג בתור אדם, ולתואר הזה הגיל לא יכול להביא אותך.

פָּארוֹל:  מה שהיה כדאי לי ועוד-איך לעשות – לא כדאי שאני אעשה.     

לָה-פֶה: האמת, במשך שתי-ארוחות-וחצי חשבתי שאתה טיפוס די פיקח. סיפרת נסים ונפלאות על המסעות שלך; אמרתי לעצמי, יכול להיות. אבל כל הצעיפים והדגלונים שלך שכנעו אותי שאתה כלי מלא בְּרֵיק. עכשיו מצאתי מי אתה; מצדי אתה יכול ללכת בחזרה לאיבוד. הדבר היחיד שאתה שווה זה בעיטה, וגם זה בזבוז זמן.

פָּארוֹל:  אם לא היה מגונן עליך יתרון העתיקוּת –

לָה-פֶה: אל תקפוץ להתקף כעס, שלא תשבור את המפרקת; אלוהים ישמור עליך, אפרוח! בקיצור, אדון שקוּף שלי, מסיה וִיטְרִינָה, כל טוּב; אין לי צורך להסתכל בַּקנקן שלך, כי אני רואה בדיוק מה יש בו. תן לי יד.

פָּארוֹל:  אדוני, אתה מחפיר אותי באופן משפיל.

לָה-פֶה: מכל הלב; והרווחְת את זה ביושר.

פָּארוֹל:  זה בכלל לא מגיע לי, אדון.

לָה-פֶה: דווקא כן, בהחלט, עד הפרוטה האחרונה, ולא תקבל ממני הנחה.

פָּארוֹל:  טוב, אני אהיה חכם יותר.

לָה-פֶה: אז תזדרז, כי יש לך הרבה קילומטראז' טִפּשְוּת לעבור עד שתגיע. אם אי-פעם יקשרו לך את הצוואר בצעיף שלך, אז נראה אותך אומר "יש לי קשרים". אני רוצה לשמור איתך על קשר, כדי שאוכל לומר בשעת כושר, "אני את המוכשר הזה מכיר".

פָּארוֹל:  אדוני, אתה מכניס בי עוגמת-נפש בלתי הפיכה.

לָה-פֶה: הייתי באותה הזדמנות מכניס לך גם עינויי גיהינום, באופן אישי ולַנצח; אבל זמן ההכנסות שלי עבר, וגם אני עובר על פניך, בקצב שהזִקְנָה תרשה לי בְּטוּבה.

          (יוצא)

פָּארוֹל: יפה-יפה, יש לך בן שיחטוף ממני את מחיר ההשפלה הזאת, אדון מתוּפלץ, מטונף, זקן, מתופלץ! יפה-יפה, בסבלנות, לא מפילים את הסמכויות בבת-אחת. אני אָכַּסְחֵנוּ, בחיים שלי, אם אני אפגוש אותו בזמן נוח, אפילו אם הוא היה אציל כפול פוּל. לא ארחם על הזִקְנָה שלו יותר משהייתי מרחם על – אני כָּסוֹחַ-אכּסחנו! ברגע שאני רק אראה אותו עוד פעם!

          (נכנס לָה-פֶה)

לָה-פֶה: שמע-נא, האדון השליט שלך נשוי, הנה חדשות בשבילך; יש לך גברת חדשה.

פָּארוֹל:  ירשה לי כבודו להביע באופן בלתי משתמע - הסתייגות. השליט שלי הוא רק אחד, זה שלמעלה.

לָה-פֶה: מי? אדונָי?

פָּארוֹל:  כן, אדונִי.

לָה-פֶה: השטן הוא אדונך. למה אתה שם חיתול על הזרועות שלך באורַח כזה? אתה רוצה לעשות משרוול תחתון? גם משרתים אחרים עושים ככה? כבר עדיף שתשים את המה-שמו שלך בִּמְקוֹם האף שלך. בחיי שאם הייתי צעיר אפילו בשעתיים הייתי מרביץ לך. אתה מִפְגע ציבורי וכל אדם צריך להרביץ לך. נדמה לי שנוצרת בשביל שיתאמנו עליך באִגְרוּף.

פָּארוֹל:  זאת ביקורת קשה ולא בּונָה, אדוני.

לָה-פֶה: לֵך, לֵך, אדון. באיטליה הרביצו לך על זה שהוצאת גרגר מרימון. אתה ארְחִי-פּרְחִי משוטט, לא נווד אמיתי. אתה מדבר חופשי עם אדונים ואישים מכובדים הרבה יותר ממה שמותר לך על פי רִשְיון הלידה ותעודת הכבוד. אתה לא שווה עוד מילה אחת, חוץ מאחת – כלב. אני עוזב אותך.

         (יוצא. נכנס בֶּרְטְרָאם)

פָּארוֹל:  טוב, טוב מאד; אז ככה זה. טוב, טוב מאד; נישַן על זה קצת.

בֶּרְטְרָאם: אבוד ומשועבד לִדְאגות לַנצח!

פָּארוֹל:  מה העניין, דוּבְשן שלי?

בֶּרְטְרָאם: גם אם נשבעתי מול קדוּשת הכומר,

           לא אזדווג איתה.

פָּארוֹל:  מה, מה, דובשן שלי?

בֶּרְטְרָאם: פָּארוֹל שלי, חיתנו אותי!

          אני אצא למלחמות טוסְקַנָה

          ולעולם לא אזדווג איתה.

פָּארוֹל:    צרפת היא חור כלבים, לא ראויה

           שגֶבֶר בה ידרוך. לַמלחמות!

בֶּרְטְרָאם: יש מכתבים פה מאמי: מה שכתוב בהם איני יודע עוד.

פָּארוֹל:   זה מעניין. לַמלחמות, ילדִי,

          לַמלחמות! הבן-אדם מחזיק

          את הכבוד שלו חבוי בתוך 

          קופסה אם הוא נשאר כדי לחבק

          ת'מוּץ-דה-פּוצי-מוּץ שלו בבית,

          לשפּוך את כל המֵח הגברִי  

          שלו בין הזרועות שלה, במקום

          לדהור ולהזניק סוסי קרבות!

          אז דִיוֹ, למרחק הלא ידוע!

         צרפת אורווה; אנחנו שרובצים

          בה - בהמות. לכן – לַמלחמה!

בֶּרְטְרָאם: כך יהיה. אותה אשלח הביתה,

          את אמא אשתף בשנאתי

          אליה וּבְסיבּות מנוסתי,  

          אכתוב לַמלך מה שלא אעז

          לומר לו. עם המענק שהוא

          נתן אוּכל לצאת לִשְדוֹת איטליה,

          בהם מיטב הנוער מתכתש.

          הלוא המלחמה היא הנאה

          מול בֵּית קדרוּת ורעיה שנואה.

פָּארוֹל:    זה רציני זֶה, או שזֶה קַפְּרִיז זֶה?  

בֶּרְטְרָאם: בוא לחדרי, ייעץ לי. היא תצא    

          מייד. מחר, אני - לַמלחמות,

          היא לְיָגון בודד בלי נחמות. 

פָּארוֹל:    תותח אַתָּה! נִהְיֵיתָ גֶבֶר, בּן!

          צעיר נשוי זה איש שהתחרבן.

          אז לֵך, עזוב אותה באומץ, עוּף.

          המלך לא צָדַק. אך אף צפצוף!  

          (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט סוף טוב הכל טוב - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >