שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט סוף טוב הכל טוב - מערכה 4, תמונה 1 קדימה >

(נכנסים אציל צרפתי א', עם ארבעה או חמישה חיילים אחרים במארב)

 

אציל א': אין לו לאן ללכת אלא לַפּינה של הגדר פה. כשאתם מסתערים עליו, דבּרו בַּשפה הכי מחרידה שתעלה על דעתכם; אם אתם בעצמכם לא מבינים אותה, לא משנה; כי אסור שיירָאה כאילו אנחנו מבינים אותו, חוץ מאחד בינינו, שנכריז עליו בתור מתורגמן.

חייל א': קפיטן טוב, תן לי להיות המתורגמן.

אציל א': אתה לא מקורב אליו? הוא לא מכיר את הקול שלך?

חייל א': לא, אדוני, נשבע לך.

אציל א': אבל באיזה מֶלֶל-בֶּלֶל תדבר איתנו?

חייל ב': באותו בְּלִיל-בְּלָה-בְּלָה שתדברו אתי.

אציל א': הוא חייב לחשוב שאנחנו איזו כנופיה של זרים ממחנה היריב. הוא מכיר פרור או שניים מכל השפות השכנות, אז כל אחד מאיתנו חייב להיות אדון פיבְּרוּק לעצמו, גם אם לא נדע מה אנחנו אומרים אחד לשני; אם נעמיד פנים שאנחנו מבינים, נשיג את המטרה, בשפת קְרָע-קְרָע-קְרָע; כמה שיותר לקרקר, ונסתדר.  אתה, מתורגמן, צריך לשחק מאד דיפלומטי. אבל אַרְצה, הו! הנה הוא מגיע להתבטל פה שעתיים בשינה, ואז לחזור ולהישבע על השקרים שהוא בודה.

          (נכנס פָּארוֹל)

פָּארוֹל:  עשר. תוך שלוש שעות אני אספיק לחזור הביתה. מה אני אגיד שעשיתי? צריך פה להמציא משהו מאד משכנע. מתחילים כבר לרחרח אותי, והבזיון בַּזמן האחרון דפק לי יותר מדי פעמים על הדלת. גיליתי שהלשון שלי היא חסרת-חת, אבל הלב שלי משקשק מאֵל-המלחמה והיצורים שלו, ולא מעיז לאשר את הדיוּוח של הלשון.

אציל א': זאת הפעם הראשונה בַּחיים שהלשון שלך אשמה בדברי אמת.

פָּארוֹל:  מה לעזאזל דחף אותי להתנדב להציל את התוף הזה, תוך מוּדעות לַבִּלתִי-אפשריוּת, ותוך הבנה שאין לי שום כוונה? אני חייב להחטיף לעצמי כמה פגיעוֹת, ולהגיד שחטפתי אותן בהרפתקה. אבל פצעים קלים לא יספיקו פה: יגידו לי, "מה, יצאת כל כך בזול?" ופצעים גדולים אני לא מעיז. למה ומדוע, על שום מה ולמה?!... לשון, אני אתן אותך מתנה לאיזה רוכלת מרכלת, ולעצמי אני אקנה חמור בִּלְעָם אילֵם, כי אַת זו שמגלגלת אותי לעברי פִּי פּחד מוות.

אציל א: מה, זה יתכן שהוא יודע בדיוק מי הוא, ובכל זאת הוא הוא?

פָּארוֹל:  הלוואי שאם הייתי קורע לי את התלבושת זה היה מספיק, או אם הייתי שובר את החרב הספרדית שלי.

אציל א': לא מקובל עלינו.

פָּארוֹל:  או מקצץ את הזקן שלי, ואומר שזה היה חלק מהאסטרטגיה.

אציל א: לא מספיק.

פָּארוֹל:  או מטביע את הבגדים שלי ואומר שהפשיטו אותי.

אציל א': מספיק בקושי.

פָּארוֹל:  גם אם הייתי נשבע שקפצתי מהחלון של המצודה –

אציל א: מאיזה גובה?

פָּארוֹל:  מקומה שבע -  

אציל א: עם שבעים-ושבע שבועות לא יאמינו לך.

פָּארוֹל:  לא. הלוואי שהיה לי איזה תוף של האויב, לא חשוב איזה תוף ואיזה אויב; הייתי כבר נשבע שאני חילצתי אותו.

אציל א': עוד רגע תשמע תוף-תוף.

פָּארוֹל:  רגע רגע, תוף של האויב –

           (תרועה)

אציל א':  טְרוֹקָה תיכּון-זוּזוּס, קָארְגוֹ, קארגו, קארגו.

כולם:      קארגו, קארגו, קארגו, ויליאנְדָה פָּר קוֹרְבּוֹ, קארגו.

             (הם תופשים אותו)

פָּארוֹל:    הו, כֹּפֶר, כֹּפר! 

             (מכסים את עיניו)

                               לא את העיניים!

חייל א':   בּוֹסְקוֹס טְרוֹמוֹלְדוֹ בּוֹסְקוֹס.

פָּארוֹל:    אני יודע, בּוֹסְקוֹס, שאתם

           מגדוד המוֹסְקוֹס, ושאאבד

           את החיים שלי על אי-שליטה

           בַּלקסיקון. אם יש פה איזה דוֹיטְש,

           הולנדי, דֶנִיש, איטַלְיָאנוֹ, או

           פְראנְסֶה - שידבר אלי, אני

           אסגיר סודות שיחסלו את כל

           הפלורנטינים.

חייל א':                    סוֹלְד. בּוֹסְקוֹס וָאוָואדוֹ.

           אנוכי מבין אנוכְךָ, ומסוּגַלְנִי לדבר שפה שלך. קֶרֶלִיבּוֹנְטוֹ. אדון, קח לתשומת לִבֶּךָ כי שֶבע-עֶשר חֶרב מונחים על חזֶך.

פָּארוֹל:    אוי!

חייל א':   איי, 'תְפּלל, פּלל, והִתפּלל! מאנְקָה רֶוָואנְיָה דוֹלְצֶ'ה.

אציל א':  אוֹסְקוֹ-בִּידוּלְחוֹס בּוֹלִיבּוֹרְקוֹ.

חייל א:    הגנרל חומל אותך בינתיים,

             ויובילכֶך ככה בְּלִינְדֵר-עַיִן

             לתיחְקוּרְכֶךָ. כוֹל-ל'יות תוּכל

             דַוֵוחַ שיציל חייך.

פָּארוֹל:                            הו

             תנו לי לִחיות, ואגלה לכם

             את כל סודות המחנה שלנו,

             כוחות, ותכניות, הכל; יותר!

            אני אגיד לכם דברים, אתם

             תפלו מהכסא.

חייל א':                      אבל אמת?

פָּארוֹל:    תתלו אותי אם לא.

חייל א':                            אַקוֹרְדוֹ שְתִינָה.

             בוא, הַרוויחוֹתָ פֶּסק-זְמן-מה.

             (יוצא עם פָּארוֹל תחת משמר. נשמעת תרועה קצרה)

אציל א':  לך ותודיע לרוזן רוֹסִיוֹן 

          ולאחי מהר: תפשנו את

          הנחליאלי הנוכל והוא

          אוכל פה חול. שיזדרזו.

חייל ב':                             אני

           רץ, קפיטן.

אציל א':                 הוא או-טו-טו מלשין

           עלינו לעצמנו: תדווח.

חייל ב':   כבר, אדון.

אציל א:   עד אז מחזיק אותו חשוּך נעוּל.

             (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט סוף טוב הכל טוב - מערכה 4, תמונה 1 קדימה >