שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט סוף טוב הכל טוב - מערכה 3, תמונה 6 קדימה >

(נכנסים בֶּרְטְרָאם ושני אצילים צרפתים)

 

אציל א': לא, אדוני, אדרבא, נסה אותו, תן לו שיַרְאה מי הוא ומה הוא.

אציל ב': אם לא תגלה, אדוני, שהוא שפן-בן-שפן, אל תתייחס אלי יותר.

אציל א': בַּיקר לי, אדוני, בועת סבון.

בֶּרְטְרָאם: אתם חושבים שעד-כדי-כך אני טועה בו?

אציל א': האמן לי, אדוני, מיֶדע אישי ממקור ראשון, בלי טיפת השמצה, אלא כאילו דיברתי על קרוב שלי, הוא פחדן-צמרת, שקרן נצחי ואינסופי, מפר-הבטחות על-השעון, בן-אדם שאין לו באמְתחת מעלה טובה אחת ששווָה את הפטרונוּת של אדוני.

אציל ב': היה כדאי שתכיר אותו סוף-סוף; כי אם תתרפק מדי על הטוּב שלו, שאין לו, הוא עלול לאכזב אותך באיזה עניין גדול ורציני שיסכן אותך.

בֶּרְטְרָאם: הלוואי שידעתי איך לנסות אותו.

אציל ב': מה יותר טוב מלתת לו שיחלץ את התוף שלו? שמעת אותו מכריז שהוא נחוש לעשות זאת.

אציל א': אני, עם גדוד של פלורנטינים, אפתיע אותו פתע; אני אקח איתי כאלה שאני יודע שלא יבדיל ביניהם לבין האויב. נקשור אותו ונכסה לו את העיניים, כך שיאמין שהוא נלקח לַמחנה של היריב כשניקח אותו לאוהלים שלנו עצמנו. ואתה, כבודו, פשוט תהיה נוכֵח בַּחקירה שלו. אם הוא לא יציע, כדי להציל את חייו, ומתוך לחץ של פחד עלוב, לבגוד בך ולנדב את כל המידע שיש לו נגדך, וכל זה בשבועת אמת על דברתו ונשמתו, אל תסמוך על השיפוט שלי בשום דבר להבא.

אציל ב': הו, בשם אהבת הצחוק, שלח אותו לחלץ את התוף שלו; הוא אומר שיש לו טכסיס. כשאדוני יִראה את שֵפֶל ההצלחה שלו בזה, ועד כמה גוש הברזל נמֵס לְנוזל, אתה תיתן לו חיבוק-תוֹף ותיפּטר מהחולשה שלך. הנה הוא בא.

           (נכנס פָּארוֹל)

אציל א':  הו, בשם אהבת הצחוק, אל תבלום את תכנית הפעולה המכובדת שלו; שְלח אותו לחלץ את התוף שלו מה שלא יהיה.

בֶּרְטְרָאם: מה קורה, מסיה! התוף הזה דִרדר לך קשה את מצב-הרוח.

אציל ב': שיישרף! תשכח מזה, בסך הכל תוף.

פָּארוֹל: בסך הכל תוף! בסך הכל תוף? ככה לאבד תוף! זאת היתה פקודה מצויינת: להסתער עם הסוסים שלנו אל העורף של עצמנו ולהבריח את החיילים שלנו!

אציל ב': אי אפשר להאשים את הפיקוד: זה היה אסון קרבי שיוליוס קיסר בעצמו לא היה מונע אם הוא היה שם לפקד.

בֶּרְטְרָאם: בכל זאת, אין מה לבכות על התוצאה הסופית; נכון שאיבדנו את התוף הזה, וחבל שכך, אבל אי אפשר להציל אותו.

פָּארוֹל: אפשר היה להציל אותו.

בֶּרְטְרָאם: אפשר היה, אבל אי אפשר עכשיו.

פָּארוֹל: צריך להציל אותו. למרות שרק לעתים רחוקות המבצֵעַ האמיתי זוכה לשבח על מִבְצעיו, הייתי מחלץ את התוף הזה, או תוף אחר, או שככה אנוח בשלום על משכבי.    

בֶּרְטְרָאם: בבקשה, אם יש לך דם, לך על זה, מסיה! אם אתה חושב שהאסטרטגיה הכמוסה שלך יכולה להחזיר את הכלי המכובד הזה למִגרש הביתי שלו, תהיה אמיץ-לב  וקדימה. אם תצליח, הדוכס לא רק יהלל אותך, גם יתגמל אותך כהנה וכהנה, עד לַהברה האחרונה של השווי שלך.

פָּארוֹל: נִשבּע לך בְּיד חייל, אני אעשה את זה.

בֶּרְטְרָאם: אבל אסור לך עכשיו לדגור על השמרים.

פָּארוֹל: אני אצא עוד הערב, ועכשיו מייד אשרטט לעצמי את האלטרנטיבות, אעודד את עצמי בצִדקת הדרך, ואתַרְגל את עצמי לַחיים או לַמוות; עד חצות צפּו לשמוע ממני.

בֶּרְטְרָאם: מותר לי ליידע את הדוכס שאתה יוצא לַמשימה?

פָּארוֹל: אני לא יודע מה תהיה התוצאה, אדוני, אבל לנסות אני נשבע.

בֶּרְטְרָאם: אני יודע שאתה אמיץ, ועל יכולתך החיילית אני חותם. שלום לך.

פָּארוֹל: אני לא אוהב להשחית מלים.

         (יוצא)

אציל א':  לא יותר משדג אוהב מים. זה לא טיפוס משונה, אדוני, שכביכול לוקח על עצמו את המשימה הזאת, שהוא יודע שלא תיעשה, מקלל את עצמו לעשות, ומעדיף להיות מקולל מאשר לעשות?

אציל ב':  אתה לא מכיר אותו, כבודו, כמונו. אין ספק שהוא יודע לגנוב לעצמו מקום של חיבה בְּלב של אדון ולהתחמק מחשיפה רבּתִי איזה שבוע, אבל כשפעם אתה תופש אותו – אתה תופש לנצח נצחים.

בֶּרְטְרָאם: מה, אתם חושבים שהוא לא מתכוון לבצע בכלל את מה שהוא מצהיר ברצינות כזאת?

אציל א':  אין לו שום כוונה שבעולם, רק לחזור עם איזו המצאה, ולסבּן אותך בשניים-שלושה שקרים מתקבלים-על-הדעת. אבל הוא קרוב לַמלכודת. הלילה תִראה את הנפילה שלו; כי הוא באמת לא ראוי להערכה של מעלתך.

אציל ב':  אנחנו נשחק טיפה עם השועל לפני שנסגור עליו. הראשון שרִחרח אותו היה מסיה לָה-פֶה. כשהמסווה שלו והוא יופרדו, אז תראה איזה דג מלוח זה; וזה יקרה כבר הלילה.

אציל א':  אני כבר מכין את הפתיון. הוא ייתפס.

בֶּרְטְרָאם: אחיך, הוא יתלווה אלי.

אציל א':  מה שתגיד, מעלתך. אני עוזב אתכם.

           (יוצא)

בֶּרְטְרָאם: עכשיו אוביל אותך לַבּית, שָם

         תִראה מי הבּרְווזונָה הזאת.

אציל ב':  אבל אתה אומר היא הגונה.

בֶּרְטְרָאם:  זאת הצרה. פעם אחת בלבד

            אמרתי לה דברים, והיא היתה

            קרה כקרח; אך שלחתי לה 

            באמצעות התרנגול שיש

            לנו על הכוונת מתנות

            ומכתבים שאת כולם החזירה. 

            זה כל מה שעשיתי. היא יצור

            יפה; תבוא לראות אותה?

אציל ב':                             בחשק.

             (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט סוף טוב הכל טוב - מערכה 3, תמונה 6 קדימה >