שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 3

[נכנסים לאונטס, פוליקסנס, פלוריזל, פרדיטה, קמילו, פאולינה, אצילים ובני-לוויה]

 

לֵאוֹנְטֶס:  הוֹ פָּאוּלִינָה חֲמוּרָה, טוֹבָה,

          הַנֶּחָמָה שֶׁאַתְּ הָיִיתָ לִי!

פָּאוּלִינָה:                            גַּם

          אִם לֹא תָּמִיד עָשִׂיתִי טוֹב, אָדוֹן,

          הַכַּוָּנָה הָיְתָה לְטוֹב. שִׁלַּמְתָּ

          עַל שֵׁרוּתַי כֻּלָּם בִּנְדִיבוּת:

          אַךְ שֶׁהוֹאַלְתָּ, בְּלִוּוּי אָחִיךָ

          הַמַּלְכוּתִי, וְהַמְּאֹרָסִים

          יוֹרְשֶׁיךָ, לְבַקֵּר בְּמִשְׁכָּנִי

          הַדַּל, זוֹ כְּבָר תּוֹסֶפֶת, שַׁי שֶׁלֹּא

          אוּכַל לָנֶצַח לְהַחְזִיר.

לֵאוֹנְטֶס:                          פָּאוּלִינָה,

          כְּשַׁי נָתַנּוּ לָךְ טִרְחָה בִּלְבַד.

          אַךְ בָּאנוּ כְּדֵי לִרְאוֹת פֹּה אֶת הַפֶּסֶל

          שֶׁל מַלְכָּתֵנוּ: כְּבָר עָבַרְנוּ אֶת

          כָּל הַתַּעֲרוּכָה שֶׁלָּךְ, שֶׁאֵין

          מַחְסוֹר בָּהּ בִּשְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה; אַךְ לֹא

          רָאִינוּ עוֹד מָה שֶׁבִּתִּי בָּאָה

          לִרְאוֹת, פֶּסֶל אִמָּהּ.

פָּאוּלִינָה:                       כְּשֵׁם שֶׁבִּימֵי

          חַיֶּיהָ לֹא יָכְלוּ לְהִתְחָרוֹת בָּהּ,

          גַּם דְּיוֹקָנָהּ הַמֵּת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,

          עוֹלֶה עַל כָּל דָּבָר שֶׁרְאִיתֶם

          אוֹ יַד אָדָם יָצְרָה; לָכֵן שָׁמַרְתִּי

          אוֹתוֹ בַּצַּד, לְחוּד. הִנֵּה: הִכּוֹנוּ

          לִרְאוֹת חִקּוּי חַיִּים יוֹתֵר מֻצְלָח

          מֵהַחִקּוּי שֶׁל הַשֵּׁנָה לַמָּוֶת.

          הַבִּיטוּ, וְאִמְרוּ "יָפֶה וָטוֹב"!

            [פאולינה מפשילה מסך ומגלה את הרמיונה הניצבת כפסל]

          כֵּן, שְׁתִיקַתְכֶם נִרְאֵית לִי: הִיא מְבַטֵּאת

          טוֹב אֶת הִשְׁתָּאוּתְכֶם. אֲבָל דַּבְּרוּ

          בְּכָל זֹאת: קֹדֶם כֹּל אַתָּה, מַלְכִּי.

          זֶה לֹא דּוֹמֶה לָהּ קְצָת?

לֵאוֹנְטֶס:                           תְּנוּחָה טִבְעִית

          שֶׁלָּהּ! נִזְפִי בִּי, אֶבֶן יְקָרָה,

          כְּדֵי שֶׁאוּכַל לוֹמַר כִּי בֶּאֱמֶת

          אַתְּ הֶרְמִיּוֹנֶה; לֹא, בְּעֶצֶם, אַתְּ

          הִיא כְּשֶׁאֵינֵךְ נוֹזֶפֶת כְּלָל; כִּי הִיא

          הָיְתָה כֻּלָּהּ עֶדְנָה, כְּמוֹ הַיַּלְדוּת,

          כְּמוֹ חֶסֶד. וּבְכָל זֹאת, פָּאוּלִינָה,

          לְהֶרְמִיּוֹנֶה לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ

          הַרְבֵּה קְמָטִים, הִיא לֹא הָיְתָה מְבֻגֶּרֶת

          כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֵית זֹאת פֹּה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                         הַרְבֵּה פָּחוֹת!

פָּאוּלִינָה:   פִּי כַּמָּה הִצְטַיֵּן פֹּה הַפַּסָּל

          שֶׁלָּנוּ, שֶׁדִּלֵּג עַל אֵיזֶה שֵׁשׁ-

          עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּךְ, וְעָשָׂה אוֹתָהּ

          כְּאִלּוּ שֶׁחָיְתָה עַכְשָׁו.

לֵאוֹנְטֶס:                       לוּ רַק

          חָיְתָה כְּדֵי לְהָצִיף אוֹתִי בְּאֹשֶׁר

          כְּשֵׁם שֶׁזֶּה פּוֹצֵעַ אֶת נַפְשִׁי

          עַכְשָׁו. הוֹ, כָּכָה הִיא עָמְדָה, כֻּלָּהּ

          הָדָר, כֻּלָּהּ חַיִּים, כְּשֵׁם שֶׁכָּעֵת

          כֻּלָּהּ קֹר, כְּשֶׁחִזַּרְתִּי אַחֲרֶיהָ!

          אֲנִי נִכְלָם. הִיא לֹא גּוֹעֶרֶת בִּי,

          הָאֶבֶן, שֶׁאֲנִי אֶבֶן כְּמוֹתָהּ?

          הוֹ, יְצִירַת מַלְכוּת! יֵשׁ מִין כִּשּׁוּף

          בַּהֲדָרֵךְ, שֶׁמַּעֲלֶה בָּאוֹב

          אֶת הַפְּשָׁעִים שֶׁלִּי בַּזִּכָּרוֹן,

          וּמִבִּתֵּךְ הַהֲמוּמָה נוֹטֵל

          כָּל חוּשׁ, גַּם הִיא עוֹמֶדֶת לָהּ אִתָּךְ

          כְּמוֹ אֶבֶן.

פֶּרְדִּיטָה:            בִּרְשׁוּתְךָ, תֵּן לִי – וְאַל

          תֹּאמַר שֶׁזּוֹ סְתָם אֱמוּנָה תְּפֵלָה –

          לִכְרֹעַ וּלְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתָהּ.

          גְּבִירָה, מַלְכָּה, אַתְּ שֶׁסּוֹפֵךְ הָיָה

          לִי הַתְחָלָה, תְּנִי, תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ

          לִנְשִׁיקָה!

פָּאוּלִינָה:          הוֹ, סַבְלָנוּת! הַפֶּסֶל

          הֻצַּב רַק לֹא מִכְּבָר, הַצֶּבַע לֹא

          יָבֵשׁ עוֹד.

קָמִילוֹ:   כְּבוֹדוֹ, עַל צַעַרְךָ רוֹבֵץ מִשְׁקָל

          כָּבֵד מִדַּי, שֶׁשֵּׁשׁ-עֶשְׂרֵה עוֹנוֹת

          שֶׁל חֹרֶף לֹא יָכְלוּ לִסְחֹף וְלֹא

          יִבְּשׁוּ שִׁשָּׁה-עָשָׂר קֵיצִים. אֵין אַף

          שִׂמְחָה שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים כָּל כָּךְ;

          וְכָל תּוּגָה הָיְתָה שׁוֹלַחַת יָד

          כְּבָר בְּנַפְשָׁהּ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               חָבֵר יָקָר כְּאָח,

          בְּתוֹר מִי שֶׁשִּׁמֵּשׁ עִלָּה לְכָל זֶה,

          תֵּן לִי לַחְלֹק אֶת כְּאֵבְךָ כְּכָל

          שֶׁרַק אוּכַל.

פָּאוּלִינָה:                לֹא, בְּחַיַּי, אָדוֹן,

          אִלּוּ חָשַׁבְתִּי שֶׁהָאָמָּנוּת

          הָעֲלוּבָה שֶׁלִּי – הָאֶבֶן הִיא

          הֲרֵי שֶׁלִּי – כָּל כָּךְ תְּזַעֲזֵעַ

          אוֹתְךָ, אָז לֹא הָיִיתִי מַצִּיגָה

          אוֹתָהּ.

לֵאוֹנְטֶס:          אַל תִּסְגְּרִי אֶת הַמָּסָךְ.

פָּאוּלִינָה: לֹא תִּתְבּוֹנֵן עוֹד. דִּמְיוֹנְךָ עָלוּל

          לַחְשֹׁב עוֹד רֶגַע שֶׁזֶּה זָז.

לֵאוֹנְטֶס:                             יְהִי

          כָּךְ, יְהִי כָּךְ! שֶׁכֹּה אָמוּת אִם לֹא

          נִדְמֶה לִי כְּבָר – מִי, מִי זֶה שֶׁעָשָׂה

          אוֹתָהּ? הַבֵּט, אָדוֹן: לֹא תִּשָּׁבַע

          שֶׁזֶּה נָשַׁם? שֶׁבַּוְּרִידִים הָאֵלֶּה

          אָכֵן זוֹרֵם דָּם?

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               יְצִירַת מוֹפֵת!

          נִרְאֶה שֶׁחֹם חַיִּים יֵשׁ בִּשְׂפָתֶיהָ.

לֵאוֹנְטֶס:  בָּעַיִן הַמְּקֻבַּעַת יֵשׁ תְּנוּעָה,

          מַמָּשׁ כְּאִלּוּ שֶׁהָאָמָּנוּת

          לוֹעֶגֶת לָנוּ.

פָּאוּלִינָה:               וְעַכְשָׁו אֶסְגֹּר

          אֶת הַמָּסָךְ: כְּבוֹדוֹ נִסְעָר כָּל כָּךְ,

          הוּא עוֹד יַחְשֹׁב עוֹד רֶגַע שֶׁזֶּה חַי.

לֵאוֹנְטֶס:  הוֹ פָּאוּלִינָה מְתוּקָה, תְּנִי לִי

          לַחְשֹׁב זֹאת עוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה רָצוּף!

          אֵין אַף שְׁפִיּוּת אֲשֶׁר תִּשְׁוֶה לָעֹנֶג

          שֶׁבַּטֵּרוּף הַזֶּה. הָנִיחִי לָהּ!

פָּאוּלִינָה:  צַר לִי שֶׁכֹּה טִלְטַלְתִּי אֶת כְּבוֹדוֹ;

          אֲבָל יָכֹלְתִּי לְהַכּוֹת אוֹתְךָ

          יוֹתֵר.

לֵאוֹנְטֶס:         הַכִּי בִּי, פָּאוּלִינָה! זֹאת

          מַכָּה שֶׁטַּעֲמָהּ מָתוֹק יוֹתֵר

          מִכָּל שִׁקּוּי מַרְפֵּא. עֲדַיִן כְּמוֹ

          נִדְמֶה לִי – הֶבֶל פֶּה נוֹשֵׁב מִמֶּנָּה.

          אֵיזֶה אִזְמֵל עָדִין יָכוֹל לַחְצֹב

          כָּךְ נְשִׁימָה? שֶׁלֹּא יִלְעַג לִי אִישׁ,

          כִּי אֲנַשֵּׁק אוֹתָהּ.

פָּאוּלִינָה:                     אָדוֹן טוֹב, שְׁלֹט

          בְּעַצְמְךָ! הָאֹדֶם עַל שְׂפָתֶיהָ

          רָטֹב: אִם תְּנַשֵּׁק תַּשְׁחִית אוֹתָם,

          וְאֶת שֶׁלְּךָ תַּכְתִּים בְּצֶבַע שֶׁמֶן.

          לִסְגֹּר אֶת הַמָּסָךְ?

לֵאוֹנְטֶס:                       עֶשְׂרִים שָׁנָה

          לֹא.

פֶּרְדִּיטָה:        גַּם אֲנִי אוּכַל עֶשְׂרִים שָׁנָה

          רַק לַעֲמֹד, צוֹפָה.

פָּאוּלִינָה:                    אוֹ שֶׁתִּשְׁלֹט

          בְּעַצְמְךָ, וְצֵא מִכָּאן מִיָּד,

          אוֹ תֶּאֱזֹר כּוֹחוֹת לְפֶלֶא רַב

          מִזֶּה. כִּי אִם תָּעֵז לְהִסְתַּכֵּל,

          אֲנִי אֶגְרֹם לַפֶּסֶל שֶׁיָּזוּז

          מַמָּשׁ, יֵרֵד, יֹאחַז אוֹתְךָ בַּיָּד:

          אֲבָל אַתָּה תַּחְשֹׁב עוֹד – וַאֲנִי

          אֶמְחֶה בְּתֹקֶף – שֶׁכּוֹחוֹת הָאֹפֶל

          הֵם שֶׁמְּסַיְּעִים לִי.

לֵאוֹנְטֶס:                     כָּל מָה שֶׁתִּתְּנִי

          לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶשְׂמַח לִרְאוֹת; אֶשְׂמַח

          לִשְׁמֹעַ כָּל מָה שֶׁתֹּאמַר; כִּי אִם

          הִיא זָזָה – בְּקַלּוּת הִיא תְּדַבֵּר.

פָּאוּלִינָה:  הָעֵר אֶת מְלוֹא אֱמוּנָתְךָ. עִמְדוּ

          כֻּלְּכֶם בְּלִי נוֹעַ; אֵלֶּה שֶׁסְּבוּרִים

          כִּי בִּכְשָׁפִים אֲנִי בּוֹחֶשֶׁת פֹּה,

          הַחוּצָה.

לֵאוֹנְטֶס:             הָלְאָה, הָלְאָה: רֶגֶל לֹא

          תָּנוּעַ.

פָּאוּלִינָה:          מוּזִיקָה, הָעִירִי! שִׁירִי!

            [מוזיקה]

          בָּא זְמַן: רְדִי; אַל תִּהְיִי עוֹד אֶבֶן;

          קִרְבִי; הַכִּי בְּסַנְוֵרִים אֶת כָּל

          מִי שֶׁצּוֹפֶה בָּךְ. בּוֹאִי, עַל קִבְרֵךְ

          אֶסְתֹּם אֶת הַגּוֹלֵל. תָּנוּעִי; לֹא,

          לְכָאן. אֶת קִפְאוֹנֵךְ הוֹרִישִׁי נָא

          לַמָּוֶת, כִּי מִמֶּנּוּ הַחַיִּים

          פּוֹדִים אוֹתָךְ. אַתֶּם רוֹאִים – הִיא נָעָה.

            [הרמיונה יורדת]

          אַל תֵּרָתְעוּ: הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהּ

          זַכִּים כְּמוֹ שֶׁקְּסָמַי הֵם חֻקִּיִּים.

          [ללאונטס] לֹא, אַל תַּפְנֶה לָהּ גַּב עַד שֶׁתִּרְאֶה

          אוֹתָהּ שׁוּב מֵתָה, כִּי אַתָּה הוֹרֵג

          אוֹתָהּ שֵׁנִית. לֹא, לֹא, הוֹשֵׁט לָהּ יָד.

          בִּצְעִירוּתָהּ חִזַּרְתָּ אַחֲרֶיהָ;

          עַכְשָׁו, לְעֵת זִקְנָה, נִגְזַר שֶׁהִיא

          תִּהְיֶה הַמְּחַזֵּר?

לֵאוֹנְטֶס:                   הוֹ, הִיא חַמָּה!

          אִם זֶה כִּשּׁוּף, יֻכְרַז שֶׁהַכִּשּׁוּף

          חֻקִּי כְּמוֹ אֲכִילָה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                 הִיא מְחַבֶּקֶת

          אוֹתוֹ.

קָמִילוֹ:            נִתְלֵית עַל צַוָּארוֹ!

          אִם יֵשׁ לָהּ חֵלֶק בַּחַיִּים – עֲשִׂי

          שֶׁתְּדַבֵּר גַּם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:             כֵּן, וְשֶׁתַּבְהִיר

          אֵיפֹה חָיְתָה, אוֹ אֵיךְ שֶׁנִּגְנְבָה

          מִן הַמֵּתִים.

פָּאוּלִינָה:             אִלּוּ הֻגַּד לָכֶם

          "הִיא בַּחַיִּים", הֲיִיתֶם כְּבָר שׁוֹרְקִים בּוּז

          כְּאִלּוּ זוֹ מַעֲשִׂיָּה שֶׁל סָבְתָא.

          אֲבָל נִרְאֶה שֶׁחַיָּה הִיא, גַּם אִם

          עֲדַיִן הִיא אִלֶּמֶת. שִׂימוּ לֵב

          עוֹד קְצָת. [לפרדיטה] הוֹאִילִי נָא לְהִתְעָרֵב,

          עַלְמָה יָפָה; כִּרְעִי, בַּקְּשִׁי נָא אֶת

          בִּרְכַּת אִמֵּךְ. [להרמיונה] הִסְתּוֹבְבִי, גְּבִירָה

          טוֹבָה: כִּי פֶּרְדִּיטָה, הָאֲבוּדָה

          שֶׁלָּנוּ, נִמְצְאָה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     אַתֶּם, אֵלִים,

          הַבִּיטוּ מַטָּה, וּמִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ

          שִׁפְכוּ אֶת חַסְדְּכֶם עַל רֹאשׁ בִּתִּי!

          סַפְּרִי לִי, יְקָרָה שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,

          אֵיפֹה נִשְׁמַרְתְּ? אֵיפֹה חָיִית? וְאֵיךְ

          מָצָאת שׁוּב אֶת חֲצַר אָבִיךְ? דְּעִי

          לָךְ שֶׁאֲנִי, אֲשֶׁר מִפֶּה פָּאוּלִינָה

          יָדַעְתִּי כִּי הָאֵל נָתַן תִּקְוָה

          שֶׁאַתְּ קַיֶּמֶת עוֹד, שִׁמַּרְתִּי אֶת

          עַצְמִי רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַפִּתְרוֹן.

פָּאוּלִינָה:  לְכָל זֶה יֵשׁ דֵּי זְמַן; גַּם הֵם יַתְחִילוּ

          בַּהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת עוֹד לְהַטְרִיד

          אֶת שִׂמְחָתֵךְ בְּסִפּוּרִים. לְכוּ

          בְּיַחַד, הַמְּנַצְּחִים הַיְּקָרִים

          כֻּלְּכֶם; אֶת חֶדְוַתְכֶם פַּזְּרוּ לַכֹּל;

          אֲני, יוֹנָה זְקֵנָה, אֶזְחַל לִי תַּחַת

          אֵיזֶה עָנָף יָבֵשׁ, וְשָׁם אֶת בֶּן-

          זוּגִי, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא,

          אַסְפִּיד, עַד שֶׁאֹבַד.

לֵאוֹנְטֶס:                       פָּאוּלִינָה, שֶׁקֶט!

          בְּאִשּׁוּרִי אַתְּ תִּמְצְאִי לָךְ בַּעַל,

          כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי – בְּאִשּׁוּרֵךְ – אִשָּׁה.

          זִוּוּג אֲשֶׁר יַחְתֹּם אֶת נְדָרֵינוּ.

          אֶת בַּת-הַזּוּג שֶׁלִּי מָצָאת – רַק אֵיךְ

          צָרִיךְ לַחְקֹר: שֶׁכֵּן אֲנִי רָאִיתִי

          אוֹתָהּ, כָּךְ לְפָחוֹת חָשַׁבְתִּי, מֵתָה;

          נָשָׂאתִי לֹא תְּפִלָּה אַחַת מֵעַל

          קִבְרָהּ, לַשָּׁוְא. לֹא אֲחַפֵּשׂ רָחוֹק

          לִמְצֹא לָךְ בַּעַל מְכֻבָּד. אֲנִי

          מַכִּיר קְצָת אֶת לִבּוֹ. קָמִילוֹ, בּוֹא,

          קַח אֶת יָדָהּ; עֶרְכּוֹ וְגַם יָשְׁרוֹ

          הֵם שֵׁם-דָּבָר, וְאָנוּ, צֶמֶד שֶׁל

          מְלָכִים, חוֹתְמִים עָלָיו. נֵלֵךְ מִכָּאן.

          [להרמיונה] הוֹ מָה! הַבִּיטִי עַל אָחִי. סְלִיחָה,

          שְׁנֵיכֶם, שֶׁשַּׂמְתִּי אֵי-פַּעַם חֲשָׁד

          שָׁחֹר בֵּין מַבָּטִים זַכִּים, תַּמִּים.

          זֶה חֲתָנֵךְ, נָסִיךְ, שֶׁהַמְּרוֹמִים

          הִדְרִיכוּ אֶת דַּרְכּוֹ; אֲרוּס בִּתֵּךְ.

          פָּאוּלִינָה הַטּוֹבָה, הוֹבִילִי אֶת

          כֻּלָּנוּ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ נוּכַל

          לַחְקֹר וְלַעֲנוֹת בְּנַחַת, אִישׁ-

          אִישׁ בְּתוֹרוֹ, מָה הַתַּפְקִיד שֶׁהוּא

          שִׂחֵק בָּרֶוַח שֶׁהַזְּמַן פָּעַר

          כְּשֶׁנִּקְטַעְנוּ. בּוֹאִי, מַהֵר, תּוֹבִילִי.

            [יוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 3