שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים פוליקסנס וקמילו]

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אֲנִי מִתְחַנֵּן, קָמִילוֹ טוֹב, אַל תַּמְשִׁיךְ לִלְחֹץ. לְסָרֵב לְךָ בְּמַשֶּׁהוּ יַעֲלֶה לִי בְּמַחֲלָה; לְהַסְכִּים לָזֶה – מָוֶת.

קָמִילוֹ:  לְמַעְלָה מֵחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא רָאִיתִי אֶת אַרְצִי. וְגַם אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאֲוִיר הַזָּר אִוְרֵר אוֹתִי, אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁעַצְמוֹתַי יִטָּמְנוּ שָׁם. חוּץ מִזֶּה, הַמֶּלֶךְ הַחוֹזֵר-בִּתְשׁוּבָה, הָאָדוֹן שֶׁלִּי, שָׁלַח לִקְרֹא לִי; אֲנִי עָשׂוּי לְהָקֵל מְעַט עַל הַצַּעַר שֶׁרוֹחֵשׁ בּוֹ – אִם זוֹ לֹא יְהִירוּת מִצִּדִּי לַחְשֹׁב כָּךְ – וְגַם זֶה מַמְרִיץ אוֹתִי לָצֵאת לְשָׁם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, קָמִילוֹ, אַל תִּמְחַק אֶת כָּל שֵׁרוּתֶיךָ וְתַעֲזֹב אוֹתִי עַכְשָׁו. לַצֹּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לִי בְּךָ, גָּרַם רַק הַטּוּב שֶׁלְּךָ. עָדִיף הָיָה לֹא לְהַכִּיר אוֹתְךָ מִלָּחוּשׁ בְּחֶסְרוֹנְךָ כָּךְ. אַתָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנִי עֲסָקִים שֶׁאִישׁ מִלְּבַדְּךָ לֹא יָכוֹל הָיָה לְנַהֵל כָּרָאוּי, חַיָּב לְהִשָּׁאֵר כְּדֵי לְהַשְׁלִים אוֹתָם בְּעַצְמְךָ אוֹ לָקַחַת אִתְּךָ אֶת כָּל הַשֵּׁרוּתִים הָאֵלֶּה; שֶׁאִם לֹא יָדַעְתִּי לִגְמֹל לְךָ עֲלֵיהֶם מַסְפִּיק – וְאִי-אֶפְשָׁר לִגְמֹל לְךָ עֲלֵיהֶם דַּי – אַקְדִּישׁ אֶת עַצְמִי לִהְיוֹת אֲסִיר-תּוֹדָה לְךָ, וּשְׂכָרִי יִהְיֶה לְהָצִיף אוֹתְךָ בִּידִידוּת. אָנָּא אַל תְּדַבֵּר יוֹתֵר עַל אוֹתָהּ אֶרֶץ מֻכַּת-גּוֹרָל, סִיצִילְיָה, שֶׁעֶצֶם שְׁמָהּ מַעֲנִישׁ אוֹתִי בְּזִכְרוֹן הַמֶּלֶךְ הַחוֹזֵר-בִּתְשׁוּבָה, כְּפִי שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לוֹ, אָחִי הַמְּפֻיָּס; שֶׁכָּל יוֹם צָרִיךְ לְהִתְאַבֵּל מֵחָדָשׁ עַל אָבְדַן מַלְכָּתוֹ וִילָדָיו הַיְּקָרִים מִפָּז. אֱמֹר לִי, מָתַי רָאִיתָ לָאַחֲרוֹנָה אֶת הַנָּסִיךְ שֶׁלִּי פְלוֹרִיזֵל? זֶה אָסוֹן לִמְלָכִים לְגַדֵּל בָּנִים שֶׁלֹּא מַסְבִּירִים לָהֶם פָּנִים, לֹא פָּחוֹת מִלְּאַבֵּד אוֹתָם מִשֶּׁהוֹכִיחוּ אֶת מַעֲלוֹתֵיהֶם.

קָמִילוֹ:  אֲדוֹנִי, זֶה שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא רָאִיתִי אֶת הַנָּסִיךְ. בְּאֵילוּ עִנְיָנִים שְׂמֵחִים יוֹתֵר הוּא מִתְעַסֵּק – זוֹ בִּשְׁבִילִי חִידָה; אֲבָל שַׂמְתִּי לֵב לְצַעֲרִי שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה הוּא נֶעֱדָר הַרְבֵּה מִן הֶחָצֵר, וּמַקְדִּישׁ פָּחוֹת לַפְּעִילֻיּוֹת הַנְּסִיכִיּוֹת שֶׁלּוֹ מִבֶּעָבָר.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: גַּם אֲנִי הִבְחַנְתִּי, קָמִילוֹ, וּבִדְאָגָה לֹא מְעַטָּה; עַד-כְּדֵי-כָּךְ שֶׁהִצְמַדְתִּי אֵלָיו כַּמָּה עֵינַיִם שֶׁעוֹבְדוֹת בְּשֵׁרוּתִי שֶׁיִּתְחַקּוּ אַחַר הַהִתְרַחֲקֻיּוֹת שֶׁלּוֹ, וְקִבַּלְתִּי מֵהֶם אֶת הַמֵּידָע הַזֶּה: שֶׁהוּא כִּמְעַט וְלֹא זָז מִבֵּיתוֹ שֶׁל רוֹעֶה אֶחָד פָּשׁוּט וְעַם-הָאָרֶץ – אָדָם, שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁמִּכְּלוּם, מַמָּשׁ מִכְּלוּם, וּלְתַדְהֵמַת שְׁכֵנָיו, צָמַח לְעֹשֶׁר שֶׁאֵין לְתָאֵר.

קָמִילוֹ: שָׁמַעְתִּי, אֲדוֹנִי, עַל אִישׁ כָּזֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת רְאוּיָה לְצִיּוּן נָדִיר: שֶׁתְּהִלָּתָהּ עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם כָּאֵלֶּה שֶׁקָּשֶׁה לְתָאֵר שֶׁמְּקוֹרָם בְּבִקְתָּה כָּזֹאת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: גַּם זֶה נִכְלַל בַּדִּוּוּחִים, וְחוֹשְׁשַׁנִי שֶׁזּוֹהִי הַחַכָּה שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי לְשָׁם. בּוֹא תִּתְלַוֶּה אֵלֵינוּ לַמָּקוֹם הַזֶּה, וְשָׁם, בְּעִלּוּם-שֵׁם, נַחְקֹר קְצָת אֶת הָרוֹעֶה הַזֶּה; נִדְמֶה לִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קָשֶׁה לִסְחֹט מֵהַפַּשְׁטוּת שֶׁלּוֹ אֶת הַסִּבָּה לַבִּקּוּרִים שֶׁל בְּנִי. בְּבַקָּשָׁה תִּהְיֶה שֻׁתָּף שֶׁלִּי בָּעֵסֶק, וְהָנַח בַּצַּד אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל סִיצִילְיָה.

קָמִילוֹ:  מְצַיֵּת בְּרָצוֹן.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: קָמִילוֹ אֶחָד וְיָחִיד שֶׁלִּי! צָרִיךְ לְהַסְווֹת אֶת עַצְמֵנוּ.

            [יוצאים]