שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

זה[נכנסים לאונטס, הרמיונה, ממיליוס, פוליקסנס, קמילו ובני-לוויה]

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס: כְּבָר תֵּשַׁע פְּעָמִים בִּשֵּׂר חֲלִיל

         רוֹעִים עַל הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא

         מֵאָז הוֹתַרְנוּ אֶת כִּסְּאֵנוּ רֵיק.

         וּזְמַן זֵהֶה עָלֵינוּ לְמַלֵּא,

         אָחִי, בְּתוֹדוֹתֵינוּ, וְגַם אָז

         נֵצֵא מִכָּאן עִם חוֹב לָעַד. לָכֵן,

         כְּמוֹ אֶפֶס – שֶׁהוֹפֵךְ מֵאָה לְאֶלֶף –

         אֲנִי מַכְפִּיל בְּרַק "תּוֹדָה" אַחַת

         עוֹד אֲלָפִים.

לֵאוֹנְטֶס:              חַכֵּה עִם הַתּוֹדוֹת

         שֶׁלְּךָ בֵּינְתַיִם, תְּשַׁלֵּם אוֹתָן

         כְּשֶׁתַּעֲזֹב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:           אָדוֹן, זֶה יִהְיֶה

         מָחָר. מֵצִיק לִי פַּחַד מָה עָלוּל

         לִרְחֹשׁ אוֹ לְהִתְרַחֵשׁ בְּהֵעָדְרֵנוּ.

         הַלְוַאי שֶׁלֹּא נוֹשְׁבוֹת רוּחוֹת נוֹשְׁכוֹת

         בַּבַּיִת, וְשֶׁלֹּא נֹאמַר בַּסּוֹף

         "אֱמֶת בִּשֵּׂר הַלֵּב!" וְחוּץ מִזֶּה,

         נִשְׁאַרְתִּי כָּאן מַסְפִּיק כְּדֵי לְעַיֵּף

         אֶת מַלְכוּתְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                 אֲנַחְנוּ חֲזָקִים, אָח,

         לֹא, לֹא תִּשְׁבֹּר אוֹתָנוּ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                       לֹא נִשְׁאָר עוֹד.

לֵאוֹנְטֶס: שִׁבְעָה לֵילוֹת עוֹד.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                       אֵין בְּרֵרָה, מָחָר.

לֵאוֹנְטֶס: אָז נִתְפַּשֵּׁר בֵּינֵינוּ עַל חֲצִי-

         זְמַן. שׁוּם וִכּוּחַ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                 אָנָּא אַל תִּלְחַץ כָּךְ.

         אֵין עוֹד לָשׁוֹן, אַחַת אֵין, בָּעוֹלָם אֵין,

         שֶׁכְּמוֹ שֶׁלְּךָ תִּכְבֹּשׁ אוֹתִי. וְגַם

         כָּעֵת הָיְתָה כּוֹבֶשֶׁת, לוּ בִּקַּשְׁתָּ

         מִטַּעַם חִיּוּנִי, גַּם אִם הֶכְרֵחַ

         הָיָה שֶׁאֲסָרֵב. חוֹבוֹת אַרְצִי –

         הֵן גּוֹרְרוֹת אוֹתִי מַמָּשׁ הַבַּיְתָה;

         אִם אֶתְעַכֵּב מַשְׁמָע אַהֲבָתְךָ

         הִיא שׁוֹט לִי, וּשְׁהוּתִי לְךָ מִטְרָד

         וְהוֹצָאָה. אָז כְּדֵי לַחְסֹךְ עָגְמָה

         כְּפוּלָה – שָׁלוֹם, אָחִי.

לֵאוֹנְטֶס:                          קְשׁוּרַת-לָשׁוֹן,

         מַלְכָּה שֶׁלָּנוּ? בּוֹאִי דַּבְּרִי.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                            חָשַׁבְתִּי,

         אָדוֹן, לִנְצֹר אֶת פִּי עַד שֶׁתָּדוּג

         מִמֶּנּוּ נֶדֶר לֹא לְהִשָּׁאֵר.

         אַתָּה תּוֹקֵף אוֹתוֹ קָרִיר מִדַּי.

         אֱמֹר לוֹ שֶׁאַתָּה בָּטוּחַ כִּי

        הַכֹּל טוֹב בְּבּוֹהֶמְיָה; רַק אֶתְמוֹל

         אֻשַּׁר שֶׁכָּךְ. אֱמֹר לוֹ זֹאת, וְהוּא

         מַפְסִיד עַל הַמִּגְרָשׁ שֶׁלּוֹ.

לֵאוֹנְטֶס:                              יָפֶה

         אָמַרְתְּ פֹּה, הֶרְמִיּוֹנֶה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                           לְהַגִּיד

         שֶׁהוּא מִתְגַּעֲגֵעַ אֶל הַבֵּן

         שֶׁלּוֹ – כֵּן, זֶה הָיָה חָזָק. אִם רַק

         יֹאמַר אֶת זֶה, תֵּן לוֹ לָלֶכֶת; אִם

         הוּא יִשָּׁבַע בָּזֶה, לֹא יִשָּׁאֵר פֹּה:

         נַחְבֹּט בּוֹ בְּמַקְּלוֹת שֶׁיִּסְתַּלֵּק.

      [לפוליקסנס] אֲבָל מֵהוֹד רוֹמְמוּתְךָ אָעֵז

         לְהִתְחַנֵּן – שָׁבוּעַ הַלְוָאָה.

         כְּשֶׁתִּקַּח אֵלֶיךָ לְבּוֹהֶמְיָה

         אֶת אֲדוֹנִי, אֲנִי אֶתֵּן אִשּׁוּר

         שֶׁיִּשָּׁאֵר מֵעֵבֶר לַמְּתֻכְנָן

         עוֹד חֹדֶשׁ; וְגַם אָז, לֵאוֹנְטֶס, לֹא

         אֹהַב אוֹתְךָ גַּם בְּתִקְתּוּק שָׁעוֹן

         אֶחָד פָּחוֹת מִגְּבֶרֶת אֶת אָדוֹן

         לִבָּהּ. אָז תִּשָּׁאֵר?

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                   לֹא, לֹא, מָדָם.

הֶרְמִיּוֹנֶה: כֵּן, תִּשָּׁאֵר!

פּוֹלִיקְסֶנֶס:              אָסוּר לִי, חֵי נַפְשִׁי.

הֶרְמִיּוֹנֶה: אָהּ, חֵי נַפְשִׁי!

         אַתָּה פּוֹטֵר אוֹתִי בְּבִטּוּיִים

         סוּג ב'; אֲבָל אֲפִלּוּ תְּרוֹקֵן

         מִכּוֹכָבִים אֶת הַמָּרוֹם בִּשְׁלַל

         שְׁבוּעוֹת, אֹמַר עֲדַיִן "לֹא הוֹלְכִים,

         אָדוֹן". לֹא, חֵי נַפְשִׁי שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ.

         וְ"חֵי נַפְשִׁי" שֶׁל גְּבֶרֶת הוּא רַב-אוֹן

         כְּמוֹ שֶׁל אָדוֹן. אָז מָה, הוֹלֵךְ עֲדַיִן?

         תַּכְרִיחַ שֶׁאַחְזִיק אוֹתְךָ בְּתוֹר

         אָסִיר, לֹא כְּאוֹרֵחַ; תְּשַׁלֵּם

         דְּמֵי-כֹּפֶר כְּשֶׁתֵּצֵא, וְכָךְ תַּחְסֹךְ

         אֶת תּוֹדוֹתֶיךָ. מָה אַתָּה אוֹמֵר?

         אוֹרֵחַ? אוֹ אָסִיר שֶׁלִּי? כִּי חֵי

         הַ"חֵי נַפְשִׁי" הָאֵימְתָנִי שֶׁלְּךָ

         זֶה זֶה אוֹ זֶה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:              אִם כָּךְ, גְּבִרְתִּי – אוֹרֵחַ:

         אָסִיר שֶׁלָּךְ מַשְׁמָע לַחְטֹא נֶגְדֵּךְ;

         זֶה לִי קָשֶׁה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁלָּךְ

         לְהַעֲנִישׁ.

הֶרְמִיּוֹנֶה:           אָז לֹא סוֹהֶרֶת, אֶלָּא

          הַמְּאָרַחַת הַטּוֹבָה שֶׁלְּךָ.

         בּוֹא וְאֶחְקֹר אוֹתְךָ עַל מַעֲשֵׂי-

         קֻנְדֵּס שֶׁל בַּעֲלִי, וְגַם שֶׁלְּךָ,

         כִּנְעָרִים. הֲיִיתֶם טַוָּסִים

         גְּדוֹלִים אָז, מָה?

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                מַלְכָּה יָפָה, הָיִינוּ

         שְׁנֵי בַּחוּרִים אֲשֶׁר חָשְׁבוּ כִּי יוֹם-

         מָחָר יִהְיֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַיּוֹם,

         וְנַעַר זֶה לָנֶצַח.

הֶרְמִיּוֹנֶה:               מִי הָיָה

         לֵצָן גָּדוֹל יוֹתֵר מִבֵּין שְׁנֵיכֶם,

         לֹא הָאָדוֹן שֶׁלִּי?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: הָיִינוּ צֶמֶד תְּאוֹמֵי-גְּדָיִים

         הַמְּפַזְּזִים בַּשֶּׁמֶשׁ, וּפוֹעִים

         סְתָם זֶה אֶל זֶה. שִׂחַקְנוּ הַחְלָפוֹת:

         תְּמִימוּת בְּעַד תְּמִימוּת: עוֹד לֹא הִכַּרְנוּ

         כְּלָל אֶת תּוֹרַת הָעָוֶל, וְגַם לֹא

         חָלַמְנוּ שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁכֵּן מַכִּיר.

         אִם כָּךְ הָיִינוּ מַמְשִׁיכִים לִחְיוֹת,

         אִם לֹא הָיָה חוֹדֵר דָּם חַם יוֹתֵר

         לְנַפְשׁוֹתֵינוּ הָרַכּוֹת, יָכֹלְנוּ

         בְּיוֹם-הַדִּין לוֹמַר בְּעֹז "חַפִּים

         מֵחֵטְא", כָּל חֵטְא, גַּם זֶה שֶׁל הָאָדָם

         בַּגַּן.

הֶרְמִיּוֹנֶה:     מִזֶּה אֲנַחְנוּ לְמֵדִים

         כִּי קְצָת מְעַדְתֶּם מֵאָז.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                      גְּבִירָה

         קְדוֹשָׁה מְאוֹד, מֵאָז נוֹלְדוּ בָּנוּ

         הַפִּתּוּיִים: כִּי בַּיָּמִים הָהֵם,

         יְמֵי הָאֶפְרוֹחוּת, אִשְׁתִּי הָיְתָה

         יַלְדָּה; אַתְּ בְּעַצְמֵךְ, אוֹצָר, עוֹד לֹא

         חָצִית אֶת זוּג עֵינָיו שֶׁל שֻׁתָּפִי

         הַקָּט לַמִּשְׂחָקִים.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                   שֶׁאֱלוֹהִים

         יִשְׁמֹר! אַל תְּסַכֵּם אֶת הַתֵּאוֹרְיָה,

         כִּי עוֹד תֹּאמַר שֶׁמַּלְכָּתְךָ וְגַם

         אֲנִי הֵן בְּנוֹת שָׂטָן. אֲבָל תַּמְשִׁיךְ:

         עַל כָּל הַחֲטָאִים בָּהֶם נָפַלְתֶּם

         בְּאַשְׁמָתֵנוּ, נְשַׁלֵּם אֲנַחְנוּ,

         אִם רַק חֲטָאתֶם בָּם לָרִאשׁוֹנָה

         אִתָּנוּ, וְאִתָּנוּ גַּם הִמְשַׁכְתֶּם

         לַחְטֹא, וְלֹא מָעַדְתֶּם עוֹד עִם אַף

         אַחַת חוּץ מֵאִתָּנוּ.

לֵאוֹנְטֶס:                      הוּא נִכְבַּשׁ כְּבָר?

הֶרְמִיּוֹנֶה: הוּא יִשָּׁאֵר, אָדוֹן.

לֵאוֹנְטֶס:                       לַבַּקָּשָׁה

         שֶׁלִּי לֹא נַעֲנָה. אַף פַּעַם לֹא

         הֵיטַבְתְּ לִקְלֹעַ כָּל כָּךְ, הֶרְמִיּוֹנֶה,

         בְּדִבּוּרֵךְ.

הֶרְמִיּוֹנֶה:           אַף פַּעַם?

לֵאוֹנְטֶס:                            פַּעַם, כֵּן.

הֶרְמִיּוֹנֶה: מָה? פַּעֲמַיִם הִתְבַּטֵּאתִי טוֹב?

         מָתַי הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה? אָנָּא

         גַּלֵּה. פַּטְּמוּ אוֹתָנוּ בִּשְׁבָחִים,

         כְּדֵי שֶׁנַּשְׁמִין כְּמוֹ חַיּוֹת מַחְמָד.

         אִם מַעֲשֶׂה טוֹב מֵת בְּלִי שׁוּם לָשׁוֹן,

         אָז הוּא רוֹצֵחַ אֶלֶף שֶׁמְּחַכִּים

         בַּתּוֹר. שְׁבָחִים הֵם הַשָּׂכָר שֶׁלָּנוּ.

         בִּנְשִׁיקָה אַחַת תְּדַרְבְּנוּ

         אוֹתָנוּ אֶלֶף פַּרְסָאוֹת, עִם שׁוֹט –

         אַמָּה בְּקֹשִׁי. אֲבָל לָעִנְיָן:

         הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב הָאַחֲרוֹן

         שֶׁלִּי הוּא לְהַפְצִיר שֶׁיִּשָּׁאֵר.

         וְהָרִאשׁוֹן? הָיְתָה לוֹ, אִם הֵבַנְתִּי,

         אָחוֹת בְּכִירָה. הוֹ הַלְוַאי שֶׁשְּׁמָהּ

         הוּא חֵן! קָלַעְתִּי בִּדְבָרַי עוֹד פַּעַם?

         מָתַי? תֵּן, תֵּן. כֻּלִּי שְׁקִיקָה.

לֵאוֹנְטֶס:                                 מָתַי?

         כְּשֶׁשְּׁלוֹשָׁה חָדְשֵׁי חֻמְצָה הֶחְמִיצוּ

         עַצְמָם לַמָּוֶת עַד שֶׁאַתְּ הוֹאַלְתְּ

         לִמְסֹר לִי יָד צְחֹרָה כְּאַהֲבַת

         לִבִּי: וּפִיךְ אָמַר: "אֲנִי שֶׁלְּךָ

         לָעַד".

הֶרְמִיּוֹנֶה:         אָז שְׁמָהּ אָכֵן הוּא חֵן. תִּרְאוּ,

         קָלַעְתִּי פַּעֲמַיִם בִּדְבָרַי:

         אַחַת קָנְתָה לִי בַּעַל מַלְכוּתִי

         לָנֶצַח; הַשְּׁנִיָּה – לִזְמַן קָצָר –

         חָבֵר.

לֵאוֹנְטֶס [הצִדה]: חַמָּה מִדַּי, חַמָּה מִדַּי!

         לְהִתְמַזֵּג בַּחֲבֵרוּת זֶה גַּם

         לְהִתְמַזֵּג בַּדָּם. קָפַץ עָלַי

         פִּרְפּוּר אֵימָה: הַלֵּב שֶׁלִּי רוֹקֵד,

         וְלֹא מֵאֹשֶׁר, לֹא מֵאֹשֶׁר, לֹא.

         אֵרוּחַ שֶׁכָּזֶה אוּלַי לוֹבֵשׁ

         פַּרְצוּף תָּמִים, אוּלַי שׁוֹאֵב חֵרוּת

         מֵרֹב לְבָבִיּוּת, אוֹ נְדִיבוּת,

         אוֹ פּוֹרִיּוּת שֶׁל רֶחֶם, כָּרָאוּי –

         – אוּלַי, נַגִּיד. אַךְ לְשַׁלֵּב כַּף יָד

         בְּתוֹךְ כַּף יָד וְאֶצְבָּעוֹת צוֹבְטוֹת

         כְּמוֹתָם, עִם חִיּוּכִים מְתֻרְגָּלִים

         כְּמוֹ מוּל מַרְאָה; וְאָז לְהֵאָנַח

         כְּמוֹ צְבִי גּוֹסֵס – הוֹ, הֶחָזֶה שֶׁלִּי

         אֵינוֹ אוֹהֵב כָּזֶה אֵרוּחַ, גַּם

         הַמֵּצַח לֹא! מָמִילְיוּס, אַתָּה בֵּן

         שֶׁלִּי?

מָמִילְיוּס:        כֵּן, אֲדוֹנִי.

לֵאוֹנְטֶס:                     חֵי הַשֵּׁדִים!

         הָהּ, זֶה הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלִּי! מָה-זֶה,

         פִּיַּחְתָּ אֶת הָאַף? אוֹמְרִים שֶׁהוּא

         דּוֹמֶה לָאַף שֶׁלִּי כְּמוֹ שְׁתֵּי טִפּוֹת.

         בּוֹא, קַפִּיטָן! תִּהְיֶה נָקִי, קוֹרֵן –

         לֹא, לֹא קוֹרֵן, אָהּ, קַפִּיטָן? וְלֹא

         מַקְרִין. שׁוֹר, פַּר אוֹ עֵגֶל מַקְרִינִים.

         תִּהְיֶה נָקִי. עֲדַיִן מִתְגַּפֶּפֶת

         עַל כַּף הַיָּד שֶׁלּוֹ? – עֶגְלָה מֻפְקֶרֶת!

         אַתָּה עֵגֶל שֶׁלִּי?

מָמִילְיוּס:                  כֵּן, אִם תִּרְצֶה.

לֵאוֹנְטֶס: חָסֵר לְךָ קָדְקוֹד עִם קוֹלָבִים

        בּוֹלְטִים כְּדֵי לִהְיוֹת מַמָּשׁ כָּמוֹנִי;

         אֲבָל אוֹמְרִים שֶׁהַדִּמְיוֹן בֵּינֵינוּ –

         כִּמְעַט כְּמוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים. נָשִׁים אוֹמְרוֹת

         זֹאת. מָה הֵן לֹא יַגִּידוּ... אֲבָל גַּם

         אִם הֵן הָיוּ כּוֹזְבוֹת כְּמוֹ שְׁחֹרִים

         צְבוּעִים לָבָן, כְּמוֹ רוּחַ, אוֹ כְּמוֹ מַיִם,

         כְּמוֹ קֻבִּיּוֹת מִשְׂחָק בְּיַד נוֹכֵל,

         בְּכָל זֹאת זוֹ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ

         לוֹמַר הַיֶּלֶד פֹּה דּוֹמֶה לִי. בּוֹא,

         אֲדוֹן יַלְדּוֹן, תַּבִּיט בִּי בָּעֵינַיִם

         הַכְּחַלְחַלּוֹת שֶׁלְּךָ. נָבָל מָתוֹק!

         יָקָר אֶחָד! עֵגֶל חָלָב! הָאִמָּא-

         פָּרָה שֶׁלְּךָ – הִיא יְכוֹלָה? מָה? חֵשֶׁק,

         הַחֵץ שֶׁלְּךָ נִנְעָץ בְּלֵב הַלּוּחַ.

         אַתָּה הוֹפֵךְ מֻפְרָךְ לְאֶפְשָׁרִי,

         נוֹשֵׂא-נוֹתֵן עִם חֲלוֹמוֹת – אֵיךְ זֶה

         יָכוֹל לִהְיוֹת? – פּוֹעֵל בְּצַוְתָּא עִם

         הַהֲזָיוֹת, לֹא נֶאֱמָן לְשׁוּם

         דָּבָר. אָז לֹא מַפְלִיא שֶׁתִּנָּעֵץ

         בְּכָל דָּבָר ; וּפֹה אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת,

         בְּלִי הַתְרָאָה, וּפֹה אֲנִי מוֹצֵא זֹאת,

         עַד הַרְעָלַת הַמּוֹחַ, הִתְקַשְּׁחוּת

         הַמֵּצַח.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:       מָה קָרָה לוֹ, לְסִיצִילְיָה?

הֶרְמִיּוֹנֶה: נִרְאֶה מֻטְרָד קְצָת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                     מָה קָרָה, כְּבוֹדוֹ?

         מָה הַמַּצָּב? מָה יֵשׁ, אָחִי?

הֶרְמִיּוֹנֶה:                              נִרְאֶה

         שֶׁמִּסְתַּתֵּר לְךָ בַּמֵּצַח מִין

         בִּלְבּוּל. אַתָּה נִרְגָּשׁ, אָדוֹן?

לֵאוֹנְטֶס:                             לֹא, לֹא,

         בְּחַיַּי שֶלֹּא. אֵיךְ לִפְעָמִים הַטֶּבַע

         מַסְגִּיר אֶת רִגְשׁוֹתָיו, שִׁגְיוֹנוֹתָיו

         לָעַיִן, וְהוֹפֵךְ לְהַצָּגַת-

         בִּדּוּר מוּל לְבָבוֹת קְשׁוּחִים יוֹתֵר!

         כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי עַל תָּוֵי פָּנָיו

         שֶׁל בְּנִי, הָיָה נִדְמֶה לִי הִצְטַמַּקְתִּי

         עֶשְׂרִים-וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים, וְשֶׁאֲנִי

         רוֹאֶה אוֹתִי בִּמְעִיל קְטִיפָה יָרֹק,

         בַּמִּכְנָסַיִם הַקְּצָרִים שֶׁלִּי;

         פִּגְיוֹן-הַצַּעֲצוּעַ בְּלִי הַחֹד,

         כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְשֹׁךְ אֶת אֲדוֹנוֹ

         וִיגַלֶּה שֶׁכְּמוֹ יַהֲלוֹמִים

         רַבִּים הוּא מְסֻכָּן מִדַּי. כַּמָּה

         דּוֹמֶה הָיִיתִי לַזֵּרְעוֹן הַזֶּה,

         חָשַׁבְתִּי לִי, לַבֶּן-אָפוּן, לַמַּר-

         נָסִיךְ. חָבֵר הָגוּן שֶׁלִּי, תַּסְכִּים

         שֶׁיְּשַׁלְּמוּ לְךָ בֵּיצִים בִּמְקוֹם

        שְׁטָרוֹת?

מָמִילְיוּס:           לֹא, אֲנִי אֶלָּחֵם, אָדוֹן.

לֵאוֹנְטֶס: אוּוּוּ, תִּלָּחֵם? תִּהְיֶה בָּרִיא! אָחִי,

         אַתָּה עוֹגֵב עַל הַנְּסִיכוֹן שֶׁלְּךָ

         כְּמוֹ אָנוּ עַל שֶׁלָּנוּ?

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                    כְּשֶׁאֲנִי

         בַּבַּיִת, אֲדוֹנִי, הוּא כָּל הַתֹּכֶן,

         הָעִסּוּקִים וְהַחֶדְוָה שֶׁיֵּשׁ לִי;

         חָבֵר מֻשְׁבָּע לְרֶגַע, וּבְבַת-

         אַחַת – אוֹיֵב; טַפִּיל שֶׁלִּי, חַיָּל,

         מְדִינַאי, הַכֹּל. רַק בִּזְכוּתוֹ

         יוֹם יוּלִי הוּא קָצָר כְּמוֹ יוֹם דֵּצֶמְבֵּר,

         וּבַיַּלְדוּת רַבַּת הַפַּרְצוּפִים

         שֶׁלּוֹ הוּא מְרַפֵּא בִּי מַחְשָׁבוֹת

         מַעֲכִירוֹת דָּם.

לֵאוֹנְטֶס:                זאת גַּם הַמִּשְֹרָה

         שֶׁהָאָדוֹן הַזֶּה תּוֹפֵס אֶצְלִי.

         שְׁנֵינוּ נָזוּז עַכְשָׁו, כְּבוֹדוֹ, נוֹתִיר

         אֶתְכֶם לְצַעַדְכֶם כְּבַד הַמִּשְׁקָל.

         אֶת מְלוֹא אַהֲבָתֵךְ אֵלַי תַּרְאִי

         בְּקַבָּלַת פָּנָיו. עֲשִׂי מִכָּל

         מָה שֶׁיָּקָר פֹּה בְּסִיצִילְיָה זוֹל.

         כִּי חוּץ מִמֵּךְ וְהַפִּרְחָח-הַפֶּרַח

         רַק הוּא יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר שֶׁל הַלֵּב

         שֶׁלִּי.

הֶרְמִיּוֹנֶה:      אִם תְּחַפֵּשׂ, אָנוּ בַּגַּן

         לְשֵׁרוּתְךָ. שֶׁנְּחַכֶּה לְךָ שָׁם?

לֵאוֹנְטֶס: הֵיכָן שֶׁרַק יִשָּׂא אֶתְכֶם לִבְּכֶם;

         אִם תִּהְיוּ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם,

         אָז תִּמָּצְאוּ. [הצִדה] זָרַקְתִּי פֹּה חַכָּה,

         אֲבָל אַתֶּם עִוְּרִים לַפִּתָּיוֹן.

         'סְתַּלְּקוּ, 'סְתַּלְּקוּ!

         אֵיךְ הִיא זוֹקֶפֶת לוֹ מַקּוֹר, יוֹנָה!

         וּמִתְמַרְפֶּקֶת עַל זְרוֹעוֹ חָפְשִׁי

         כְּמוֹ רַעֲיָה עַל בַּעַל.

      [יוצאים הרמיונה ופוליקסנס]

                               כְּבָר הָלְכוּ!

         עַד עֳבִי-בֹּהֶן, עֹמֶק-בֶּרֶךְ, רֹאשׁ,

         אָזְנַיִם, מְקֻרְנָן! לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ

         שַׂחֵק: אִמְּךָ כְּבָר מְשַׂחֶקֶת, גַּם

         אֲנִי פֹּה מְשַׂחֵק – אֲבָל תַּפְקִיד

         כָּל כָּךְ נִקְלֶה, אֲשֶׁר יוֹרִיד אוֹתִי

         בְּצַעֲקוֹת בּוּז לְקִבְרִי. קָלוֹן

         וָקֶלֶס יִהְיוּ לִי פַּעֲמוֹן

         קְבוּרָה. לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ שַׂחֵק. הָיוּ

         כְּבָר קַרְנָנִים גַּם לְפָנַי, אִם לֹא

         רִמּוּ אוֹתִי; וְלֹא אָדָם אֶחָד,

         בְּרֶגַע זֶה, עַכְשָׁו, בְּעוֹד אֲנִי

         אוֹמֵר אֶת זֶה, אוֹחֵז בַּזְּרוֹעַ אֶת

         אִשְׁתּוֹ, וְלֹא חוֹלֵם שֶׁנִּכְנְסוּ

         אֶצְלָהּ בַּסֶּכֶר כְּשֶׁסּוֹבֵב גַּבּוֹ,

         שֶׁבָּאֲגַם שֶׁלּוֹ דָּג הַשָּׁכֵן

         מִמּוּל, אֲדוֹן חִיּוּךְ שָׁם, הַשָּׁכֵן.

         אָהּ? מְנַחֵם שֶׁגַּם לַאֲחֵרִים

         יֵשׁ שְׁעָרִים שֶׁנִּפְרְצוּ, כְּמוֹ זֶה

         שֶׁלִּי, כְּנֶגֶד רְצוֹנָם. אִם כָּל

         מִי שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא מַרְדָנִית יֹאמַר

         נוֹאָשׁ, אָז עֲשִׂירִית הָאֱנוֹשׁוּת

         הָיְתָה תּוֹלָה עַצְמָהּ. אֵין שׁוּם תְּרוּפָה:

         כּוֹכַב זִמָּה הוּא הַכַּדּוּר, וְהוּא

         מַכֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹלֵט עַל הַשָּׁמַיִם;

         וְהוּא חָזָק – שֶׁלֹּא נֵדַע: צָפוֹנָה,

         דָּרוֹמָה, יָמָּה, קֵדְמָה. מַסְקָנָה:

         אֵין בִּצּוּרִים כְּנֶגֶד רֶחֶם. דְּעוּ זֹאת:

         שָׁם הָאוֹיֵב נִכְנָס-יוֹצֵא בְּלִי דִּין

         עִם הַצִּיּוּד וְהַצֵּידָה. רַבִּים

         בֵּינֵינוּ – אֲלָפִים – בַּמַּחֲלָה

         לוֹקִים וְלֹא חָשִׁים בָּהּ. מָה יֵשׁ, יֶלֶד?

מָמִילְיוּס: אֲנִי דּוֹמֶה לְךָ, אוֹמְרִים.

לֵאוֹנְטֶס:                             בְּכָל

         זֹאת נֶחָמָה. מָה שָׁם? קָמִילוֹ?

קָמִילוֹ: כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

       [צועד קדימה]

לֵאוֹנְטֶס: מָמִילְיוּס, לֵךְ שַׂחֵק. אַתָּה אִישׁ יֹשֶׁר.

      [יוצא ממיליוס]

         קָמִילוֹ, הָאָדוֹן הָרָם נִשְׁאָר עוֹד.

קָמִילוֹ: הַרְבֵּה טָרַחְתָּ שֶׁיָּטִיל פֹּה עֹגֶן:

         זָרַקְתָּ, לֹא נִתְפַּס.

לֵאוֹנְטֶס:                      אָהּ, שַׂמְתָּ לֵב?

קָמִילוֹ: לַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלְּךָ לֹא נֶעֱתַר,

         אָמַר שֶׁעִנְיָנָיו קוֹדְמִים.

לֵאוֹנְטֶס:                         רָאִיתָ?

      [הצִדה]: כֻּלָּם סְבִיבִי, חָגִים כְּבָר, לוֹחֲשִׁים,

         "הַמֶּלֶךְ הוּא כָּזֶה וְכֻלֵּי". כַּמָּה

         הִרְחִיק הָעֵסֶק לֶכֶת, רַק אֲנִי

         הָאַחֲרוֹן לִטְעֹם. – קָמִילוֹ, אֵיךְ

        יָצָא שֶׁהוּא נִשְׁאַר בְּכָל זֹאת?

קָמִילוֹ:                                  אֵיךְ?

         כִּי מַלְכָּתֵנוּ הַטּוֹבָה הִפְצִירָה.

לֵאוֹנְטֶס: "כִּי מַלְכָּתֵנוּ" זֶה מַסְפִּיק. "טוֹבָה" –

         נִרְאֶה; וּכְמוֹ שֶׁכָּךְ – לֹא כָּךְ. יֵשׁ עוֹד

         גֻּלְגֹּלֶת שֶׁתָּפְסָה זֹאת חוּץ מִמְּךָ?

         כִּי הַפִּקְּחוּת שֶׁלְּךָ הִיא סְפוֹג, קוֹלֶטֶת

         יוֹתֵר מֵהַגְּלָמִים הַנְּפוֹצִים.

         לֹא שָׂמוּ לֵב עוֹד, מָה? רַק הַנְּפָשׁוֹת

         הָאֲנִינוֹת? רַק קֹמֶץ שֶׁל מוֹחוֹת

         מְחֻנָּנִים? הָאֲסַפְסוּף אוּלַי

         עוֹדוֹ עִוֵּר לָעֵסֶק, מָה? תַּגִּיד.

קָמִילוֹ: מָה עֵסֶק, אֲדוֹנִי? לָרֹב, נִדְמֶה לִי,

         הוּבַן שֶׁהוּא נִשְׁאָר עוֹד.

לֵאוֹנְטֶס:                          הָהּ?

קָמִילוֹ:                                     נִשְׁאָר עוֹד.

לֵאוֹנְטֶס: כֵּן, אֲבָל לָמָּה?

קָמִילוֹ: כְּדֵי לְסַפֵּק אֶת הוֹד כְּבוֹדְךָ, וְאֶת

         תְּחִנּוֹת טוּב-לֵב גְּבִרְתֵּנוּ.

לֵאוֹנְטֶס:                             לְסַפֵּק?

         תְּחִנּוֹת שֶׁל גְּבִרְתְּכֶם, מָה? לְסַפֵּק?

         מַסְפִּיק. אֲנִי הִפְקַדְתִּי בְּאָזְנֶיךָ,

         קָמִילוֹ, אֶת צְפוּנוֹת לִבִּי, סוֹדוֹת

         חַדְרֵי-הַחֲדָרִים, וּכְשֶׁאַתָּה

         טִהַרְתָּ אֶת חָזִי מֵהֶם, כְּמוֹ כֹּמֶר,

         יָצָאתִי מֵעָלֶיךָ כְּמוֹ חוֹטֵא

         אֲשֶׁר זָכָה בִּמְחִילָתְךָ. אֲבָל

         טָעִיתִי בַּמּוּסָר שֶׁלְּךָ, כֻּלּוֹ

         תַּרְמִית.

קָמִילוֹ:              חָס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי!

לֵאוֹנְטֶס: אֲנִי חוֹזֵר: אַתָּה לֹא אִישׁ יָשָׁר;

         וְאִם אַתָּה נוֹטֶה לַיֹּשֶׁר, אָז

         אַתָּה פַּחְדָן: חָתַכְתָּ אֶת גִּידָיו,

         שֶׁלֹּא יֵצֵא לַחְרֹשׁ. אַחֶרֶת יֵשׁ

         לִרְאוֹת אוֹתְךָ כִּמְשָׁרֵת אֲשֶׁר

         נָתַתִּי בּוֹ אֵמוּן וְהִתְרַשֵּׁל,

         אוֹ כְּטִפֵּשׁ: רוֹאֶה אֵיךְ מְשַׂחֲקִים,

         וּמַפְסִידִים אֶת הַקֻּפָּה, אֲבָל

         אוֹמֵר "הַכֹּל בִּצְחוֹק".

קָמִילוֹ:                          אָדוֹן נָדִיב,

         אֲנִי אוּלַי רַשְׁלָן, פַּחְדָן, טִפֵּשׁ:

         אַף אִישׁ אֵינוֹ נָקִי מִכָּל אֶחָד

         מֵאֵלֶּה; רַשְׁלָנוּת, טִפְּשׁוּת אוֹ פַּחַד

         בְּאֵין-סוֹף מַעֲשֵׂינוּ בָּעוֹלָם –

         צָצִים, אֵין שׁוּם מָנוֹס. בְּשֵׁרוּתְךָ,

        אָדוֹן, אִם הִתְרַשַּׁלְתִּי בְּיוֹדְעִין

        אֵי-פַּעַם, זוֹ הָיְתָה טִפְּשׁוּת שֶׁלִּי;

         אִם הִתְנַדַּבְתִּי לְשַׂחֵק טִפֵּשׁ,

         זֶה רַק מֵרַשְׁלָנוּת, שֶׁלֹּא שָׁקְלָה

         טוֹב אֶת הַתּוֹצָאָה; וְאִם פָּחַדְתִּי

         לִפְעֹל בְּמַשֶּׁהוּ טָעוּן טִפּוּל

         שֶׁכֵּן פִּקְפַּקְתִּי בְּהַשְׁלָכוֹתָיו,

         הָיָה זֶה פַּחַד שֶׁגַּם הַנְּבוֹנִים

         לוֹקִים בּוֹ לֹא אַחַת. כָּל אֵלֶּה הֵם

         מוּמִים מְקֻבָּלִים, אָדוֹן, שֶׁיֹּשֶׁר

         אֵינוֹ נָקִי מֵהֶם אַף פַּעַם. אַךְ,

         בְּחַסְדְּךָ, דַּבֵּר אִתִּי פָּשׁוּט,

         הַרְאֵה לִי אֶת פִּשְׁעִי, חֲשֹׂף בָּאוֹר

         אֶת פַּרְצוּפוֹ; אִם אָז אַכְחִישׁ אוֹתוֹ –

         הוּא לֹא שֶׁלִּי.

לֵאוֹנְטֶס:                 קָמִילוֹ, לֹא רָאִיתָ –

         אֲבָל רָאִיתָ, אֵין סָפֵק, אִם לֹא,

         זְגוּגִית עֵינֶיךָ הִיא עָבָה יוֹתֵר

         מִקֶּרֶן שֶׁל קַרְנָן – וְלֹא שָׁמַעְתָּ –

         כִּי עַל מַרְאֶה כָּל כָּךְ שָׁקוּף שְׁמוּעָה

         לֹא תִּשָּׁאֵר אִלֶּמֶת – אוֹ חָשַׁבְתָּ –

         כִּי הַקָּדְקוֹד שֶׁל מִי שֶׁלֹּא חוֹשֵׁב הוּא

         רֵיק – שֶׁאִשְׁתִּי חֲלַקְלַקָּה? תּוֹדֶה –

         אוֹ שֶׁתַּכְחִישׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֵינַיִם,

         אָזְנַיִם, מַחְשָׁבָה – תּוֹדִיעַ כִּי

         אִשְׁתִּי סוּסַת-מִשְׂחָק, שֶׁרְאוּיָה

         לְשֵׁם גְּנַאי שֶׁל פַּרְגִּית שֶׁמִּשְׁתַּגֶּלֶת

         לִפְנֵי הָאֵרוּסִים; הַכְרֵז, חֲתֹם.

קָמִילוֹ: אֲנִי לֹא אֶעֱמֹד בָּטֵל לִשְׁמֹעַ

         אֵיךְ מַשְׁחִירִים כָּךְ אֶת גְּבִרְתִּי מִבְּלִי

         לִנְקֹם אֶת נִקְמָתָהּ. הֲרֹג אוֹתִי,

         אַף פַּעַם לֹא אָמַרְתָּ מַשֶּׁהוּ

         שֶׁכָּל כָּךְ לֹא יָאֶה לְךָ; וְעוֹד

         לַחְזֹר עַל כָּךְ – זֶה חֵטְא כָּבֵד מַמָּשׁ

         כְּמוֹ הַדָּבָר עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ אִם

         הָיָה נָכוֹן.

לֵאוֹנְטֶס:              לְהִתְלַחְשֵׁשׁ – זֶה כְּלוּם?

         וּלְהַצְמִיד לֶחִי לְלֶחִי? אַף

         לְאַף? לְהִתְחַכֵּךְ? וּלְשַׁרְבֵּב

         לָשׁוֹן בִּנְשִׁיקָה? לִקְטֹעַ צְחוֹק

         דּוֹהֵר בַּאֲנָחָה? – סִימָן מֻבְהָק

         שֶׁל טֹהַר מְחֻלָּל. אוֹ לְלַפֵּף

         גַּפַּיִם, אָהּ? לְהִסְתּוֹדֵד בְּכָל

         פִּנָּה? לִשְׁאֹף שֶׁשְּׁעוֹנִים יָרוּצוּ?

         שָׁעָה תִּהְיֶה דַּקָּה? וְצָהֳרֵי

         הַיּוֹם – חֲצוֹת? שֶׁתִּתְעַוֵּר כָּל עַיִן

         בִּשְׂעוֹרָה – רַק שֶׁלָּהֶם לֹא, רַק

         הִיא לֹא, כְּדֵי שֶׁבִּלְתִּי נִרְאִים יוּכְלוּ

         לִפְשֹׁעַ – כָּל זֶה כְּלוּם? אָז הָעוֹלָם

         עַל מָה שֶׁבּוֹ הוּא כְּלוּם; וַעֲטִיפַת

         שָׁמַיִם כְּלוּם; בּוֹהֶמְיָה כְּלוּם; אִשְׁתִּי

         הִיא כְּלוּם; וְכָל הַכְּלוּמִים אֵין בָּם כְּלוּם,

         אִם זֶה כְּלוּם.

קָמִילוֹ:                    דַּי, אָדוֹן טוֹב, תִּתְרַפֵּא

          מֵרַעֲיוֹן כֹּה חוֹלָנִי, דָּחוּף:

         הוּא מְסֻכָּן מְאוֹד.

לֵאוֹנְטֶס:                  אֱמֹר שֶׁכֵּן,

          זֹאת הָאֱמֶת.

קָמִילוֹ:                 לֹא, לֹא, אָדוֹן!

לֵאוֹנְטֶס:                                      זֶה כָּךְ.

          שַׁקְרָן, שַׁקְרָן! אֲנִי אוֹמֵר אַתָּה

          שַׁקְרָן, קָמִילוֹ, וַאֲנִי שׂוֹנֵא

          אוֹתְךָ, מַכְתִּיר אוֹתְךָ קוֹף מְטֻמְטָם,

          וְעֶבֶד מְטֻפָּשׁ אוֹ סְתָם נוֹצָה

          בָּרוּחַ, שֶׁרוֹאֶה בְּכָל דָּבָר

          גַּם טוֹב גַּם רַע, וְעִם שְׁנֵיהֶם נִסְחָף.

          אִם לְאִשְׁתִּי הָיָה כָּבֵד מֻרְעָל

          כְּמוֹ חַיֶּיהָ, לֹא יָכְלָה לִחְיוֹת

          שְׁעַת חוֹל אַחַת.

 

קָמִילוֹ:                                            וּמִי מַרְעִיל אוֹתָהּ?

 

לֵאוֹנְטֶס:            זֶה שֶׁעוֹנֵד אוֹתָהּ כְּמוֹ מִין עֲנָק

          סְבִיב צַוָּארוֹ, בּוֹהֶמְיָה; מִי! שֶׁאִם

          הָיוּ לִי מְשָׁרְתֵי אֱמֶת סְבִיבִי,

          שֶׁעֵינֵיהֶם חַדּוֹת הֵן לִכְבוֹדִי

          וְהֵן לְרִוְחֵיהֶם, לַחֶסְכוֹנוֹת,

          הָיוּ עוֹשִׂים כְּבָר אֶת הַמַּעֲשֶׂה

          שֶׁאַחֲרָיו שׁוּב לֹא עוֹשִׂים. אַתָּה, כֵּן,

          מוֹזֵג הַכּוֹס שֶׁלּוֹ – שֶׁהֶעֱלֵיתִי

          מֵאַשְׁפָּתוֹת אֶל הַשְּׂרָרָה; אֲשֶׁר

          יָכוֹל לִרְאוֹת בָּרוּר כְּמוֹ שֶׁהָאָרֶץ

          רוֹאָה אֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהֶפֶךְ

          כַּמָּה אֲנִי מֻשְׁפָּל – אַתָּה יָכוֹל

          הָיִיתָ לְתַבֵּל גָּבִיעַ כָּךְ

          שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ, לָאוֹיֵב שֶׁלִּי,

          קְרִיצָה סוֹפִית; לִי הַנּוֹזֵל הַזֶּה

          הָיָה שִׁקּוּי מַרְפֵּא.

 

קָמִילוֹ:                                             אָדוֹן, כְּבוֹדוֹ,

          יָכֹלְתִּי, לֹא צָרִיךְ לָזֶה גַּם סַם

          אַלִּים, תַּסְפִּיק טִפַּת שָׂרָף אַחַת

          שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת בְּלִי זָדוֹן שֶׁל רַעַל:

          אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְהַאֲמִין

          שֶׁיֵּשׁ פִּרְצָה כָּזֹאת בְּרוֹם גְּבִרְתִּי,

          שֶׁשִּׁלְטוֹנָהּ כֻּלּוֹ כָּבוֹד. אָהַבְתִּי

          אוֹתְךָ –

 

לֵאוֹנְטֶס:                             פַּקְפֵּק וְלֵךְ לַעֲזָאזֵל!

          אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִתְעַרְפַּלְתִּי כָּךְ,

          שֶׁהִתְעַרְעַרְתִּי כָּךְ, שֶׁאֲמַנֶּה

          עָלַי עִנּוּי כָּזֶה בְּהִתְנַדְּבוּת;

          שֶׁאֲטַנֵּף אֶת טֹהַר הַסְּדִינִים

          הַלְּבָנִים שֶׁלִּי (שֶׁלְּהַחְזִיק

          בּוֹ זֶה לִישֹׁן, וּלְהַכְתִּים אוֹתוֹ

          חוֹחִים, קוֹצִים, צְבָתוֹת, עֻקְצֵי צְרָעוֹת,

          קָלוֹן עַל דַּם נָסִיךְ, הַבֵּן שֶׁלִּי –

          נִדְמֶה לִי הוּא שֶׁלִּי, אוֹהֵב אוֹתוֹ

          כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלִּי) – כָּל זֶה בְּלִי שׁוּם

          מֵנִיעַ? לָמָּה לִי? מָה, בֶּן-אָדָם

          יָכוֹל לִסְטוֹת כָּל כָּךְ?

 

קָמִילוֹ:                                                 אֲנִי חַיָּב

          לְהַאֲמִין לְךָ: וּמַאֲמִין.

          וְאֶפָּטֵר עַל שׁוּם כָּךְ מִשַּׁלִּיט

          בּוֹהֶמְיָה; רַק בִּתְנַאי שֶׁכְּשֶׁיְּסֻלַּק,

          מַעֲלָתְךָ יַחְזִיר אֶת מַלְכָּתְךָ

          אֵלָיו כִּבְרֵאשִׁית, וְלוּ לְמַעַן

          בִּנְךָ, וְכָךְ תַּחְסֹם אֶת הַפְּגִיעָה

          שֶׁל לְשׁוֹנוֹת חָצֵר אוֹ בַּעֲלוֹת

          בְּרִיתְךָ בֵּין הָאֻמּוֹת.

 

לֵאוֹנְטֶס:                                              אַתָּה יוֹעֵץ

          מַמָּשׁ מָה שֶׁקָּבַעְתִּי לְעַצְמִי:

          לֹא לְהַכְפִּישׁ אוֹתָהּ, אַף שֶׁמֶץ רֶפֶשׁ.

 

קָמִילוֹ:   כְּבוֹדוֹ,

          אָז לֵךְ; וּבַאֲרֶשֶׁת בְּהִירָה

          כְּמוֹ שֶׁלּוֹבֶשֶׁת יְדִידוּת בְּנֶשֶׁף,

          חֲבֹר לְמַלְכָּתְךָ וּלְבּוֹהֶמְיָה.

          אֲנִי אֶהְיֶה מוֹזֵג שֶׁלּוֹ. וְאִם

          מִמֶּנִּי יְקַבֵּל מַשְׁקֵה בְּרִיאוּת,

          אֲנִי לֹא מְשָׁרֵת שֶׁלְּךָ.

 

לֵאוֹנְטֶס:                                              גָּמוּר.

          עֲשֵׂה זֹאת וַחֲצִי לִבִּי – שֶׁלְּךָ;

          לֹא תַּעֲשֶׂה – אַתָּה עוֹקֵר אֶת כָּל

          הַלֵּב שֶׁלְּךָ.

 

קָמִילוֹ:                                 עוֹשֶׂה, אָדוֹן. עוֹשֶׂה.

 

לֵאוֹנְטֶס:            אַסְבִּיר פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁיָּעַצְתָּ לִי.

 

            [יוצא]

 

קָמִילוֹ:   הוֹ גְּבֶרֶת אֻמְלָלָה! אֲבָל אֲנִי,

          בְּאֵיזֶה מִין מַצָּב אֲנִי? עָלַי

          לִהְיוֹת פֹּה הַמַּרְעִיל שֶׁל פּוֹלִיקְסֶנֶס

          הַטּוֹב, בְּלִי שׁוּם סִבָּה מִלְּבַד צִיּוּת

          כְּלַפֵּי אָדוֹן אֲשֶׁר מוֹרֵד נֶגֶד

          עַצְמוֹ, וּמְצַפֶּה שֶׁנְּתִינָיו

          יִהְיוּ כָּמוֹהוּ. לְבַצֵּעַ אֶת

          הַמַּעֲשֶׂה מַשְׁמָע קִדּוּם. גַּם אִם

          יֵשׁ אֶלֶף דֻּגְמָאוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים

          אֲשֶׁר הִכּוּ מְלָכִים וְשִׂגְשְׂגוּ –

          לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת; אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין

          עַל שׁוּם נְחֹשֶׁת, אֶבֶן, מְגִלָּה,

          דֻּגְמָה אַחַת, הַתּוֹעֵבָה עַצְמָהּ

          אוֹסֶרֶת לְבַצְּעָהּ. עָלַי לִנְטֹשׁ

          אֶת הֶחָצֵר: אִם אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה

          אוֹ לֹא – אֲנִי שׁוֹבֵר אֶת הַמַּפְרֶקֶת.

          כּוֹכַב בְּרָכָה, תִּשְׁלֹט עַכְשָׁו! הִנֵּה

          בּוֹהֶמְיָה בָּא.

 

            [נכנס פוליקסנס]

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                זֶה מְשֻׁנֶּה: נִדְמֶה לִי –

          קַרְנִי פֹּה קְצָת יוֹרֶדֶת. לֹא אוֹמֵר כְּלוּם?

          יוֹם טוֹב, קָמִילוֹ.

 

קָמִילוֹ:                                            אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         מָה בֶּחָצֵר חָדָשׁ?

 

קָמִילוֹ:                                             שׁוּם כְּלוּם, כְּבוֹדוֹ.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         הַמֶּלֶךְ יֵשׁ עָלָיו חָזוּת כָּזֹאת

          כְּאִלּוּ הוּא אִבֵּד מָחוֹז, אוֹ פֶּלֶךְ

          שֶׁהוּא אוֹהֵב כְּמוֹ אֶת עַצְמוֹ; כָּרֶגַע

          נִתְקַלְתִּי בּוֹ, בְּנֹעַם, כָּרָגִיל,

          וְהוּא, מֵסִיט אֶת הַמַּבָּט, שׁוֹמֵט

          אֶת הַשָּׂפָה בְּגֹעַל, רָץ מִמֶּנִּי

          כְּמוֹ מִשְּׂרֵפָה, מַשְׁאִיר אוֹתִי תּוֹהֶה

          מָה מִתְרַקֵּם שֶׁמְּשַׁנֶּה כָּל כָּךְ

          אֶת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ.

 

קָמִילוֹ:   לֹא בְּכוֹחִי לָדַעַת, אֲדוֹנִי.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         אֵיךְ? לֹא בְּכוֹחֲךָ? אוֹ לֹא יוֹדֵעַ?

          יוֹדֵעַ אֲבָל לֹא בְּכוֹחֲךָ

          לִמְסֹר? זֶה בָּאֵזוֹר הַזֶּה; הֲרֵי

          לְעַצְמְךָ אַתָּה מֻכְרָח לָדַעַת

          מָה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, וְאֵינְךָ

          יָכוֹל לוֹמַר "לֹא בְּכוֹחִי". קָמִילוֹ,

          אֲרֶשֶׁת פְּנֵי שְׁנֵיכֶם, שֶׁהִשְׁתַּנְּתָה,

          הִיא לִי רְאִי אֲשֶׁר חוֹשֵׂף כִּי גַּם

          בִּי חָל שִׁנּוּי: אֲנִי וַדַּאי שֻׁתָּף

          לָהּ לַתְּמוּרָה, כִּי אֲנִי חָשׁ דַּרְכָּהּ

          שֶׁחָלָה בִּי תְּמוּרָה.

 

קָמִילוֹ:                                             יֵשׁ מַחֲלָה

          שֶׁמְּטִילָה בְּכַמָּה מֵאִתָּנוּ

          מָרָה שְׁחֹרָה, אֲבָל אֵינִי יָכוֹל

          לִנְקֹב בִּשְׁמָהּ; אַתָּה מֵפִיץ אוֹתָהּ,

          גַּם אִם אַתָּה בָּרִיא.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                          אֲנִי מֵפִיץ? מָה?

          אַל תַּעֲשֶׂה אוֹתִי נָחָשׁ קַדְמוֹן

          שֶׁמַּבָּטוֹ קוֹטֵל. עַל אֲלָפִים

          הִבַּטְתִּי, רַק טוֹב יָצָא לָהֶם,

          אִישׁ לֹא נִרְצַח. קָמִילוֹ, מִכֵּיוָן

          שֶׁבְּלִי סָפֵק אַתָּה הָגוּן, מַשְׂכִּיל

          וּמְנֻסֶּה, תְּכוּנוֹת אֲשֶׁר תּוֹרְמוֹת

          לַאֲצִילוּת שֶׁלָּנוּ לֹא פָּחוֹת

          מִתָּאֳרֵי הוֹרִים, אֲשֶׁר עוֹבְרִים

          בִּירֻשָּׁה: אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ

          שֶׁאִם יָדוּעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ

          אֲשֶׁר עָלַי לָדַעַת, אַל תִּכְלָא

          אוֹתוֹ בְּסוֹד.

 

קָמִילוֹ:                                   אָסוּר לִי לְהָשִׁיב.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         אֲנִי מֵפִיץ הַחֹלִי, אַךְ אֲנִי

 

          בָּרִיא? דָּרוּשׁ הֶסְבֵּר. מַקְשִׁיב, קָמִילוֹ?

 

          בְּשֵׁם כָּל מָה שֶׁהַכָּבוֹד מַכִּיר

          בּוֹ, וּלְבַקָּשָׁה שֶׁלִּי וַדַּאי

          מַגִּיעַ קְצַת כָּבוֹד, אֲנִי מַשְׁבִּיעַ

          אוֹתְךָ, אֱמֹר אֵיזֶה תַּרְחִישׁ אֵימָה

          אַתָּה צוֹפֶה זוֹחֵל כָּאן לְעֶבְרִי;

          כַּמָּה רָחוֹק הוּא, אוֹ קָרוֹב; כֵּיצַד

          נִתָּן לִמְנֹעַ, אִם בִּכְלָל; אִם לֹא –

          אֵיךְ מִסְתַּדְּרִים עִם זֶה?

 

קָמִילוֹ:                                                      אַגִּיד לְךָ,

          אָדוֹן, הֱיוֹת שֶׁהַכָּבוֹד דּוֹרֵשׁ,

          וְאִישׁ שֶׁבְּעֵינַי הוּא אִישׁ כָּבוֹד.

          הַקְשֵׁב לַעֲצָתִי, שֶׁיֵּשׁ לִפְעֹל

          עַל-פִּיהָ בִּזְרִיזוּת, אָז בִּזְרִיזוּת

          אֹמַר אוֹתָהּ, אַחֶרֶת גַּם אַתָּה

          וְגַם אֲנִי נִזְעַק לַאֲבַדּוֹן

          וְלַיְלָה טוֹב.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                             קָדִימָה צְעַד, קָמִילוֹ.

 

קָמִילוֹ:   מֻנֵּיתִי לִהְיוֹת לְךָ רוֹצֵחַ.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         קָמִילוֹ, מִי מִנָּה?

 

קָמִילוֹ:                                          הַמֶּלֶךְ.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                                לָמָּה?

 

קָמִילוֹ:   נִדְמֶה לוֹ, לֹא-לֹא, הוּא נִשְׁבַּע לָבֶטַח,

          כִּי הוּא רָאָה אֶת זֶה, אוֹ הוּא פִּתָּה

          אוֹתְךָ לָזֶה – נָגַעְתָּ בַּמַּלְכָּה

          בְּאֹפֶן שֶׁאָסוּר.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                  שֶׁיַּהֲפֹךְ

          דָּמִי אִם כָּכָה לְמֻגְלָה מֻרְעֶלֶת,

          וּשְׁמִי מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹגֵד!

          הַמּוֹנִיטִין הַצַּח שֶׁלִּי הַלְוַאי

          יִהְיֶה לְצַחֲנָה אֲשֶׁר תַּכֶּה

          בַּנְּחִיר הֲכִי עָמוּם כְּשֶׁרַק אוֹפִיעַ,

          שֶׁקִּרְבָתִי תִּהְיֶה מֻקְצֵית מֵרֹב

          מֵאוּס – יוֹתֵר! – שְׂנוּאָה, וּמַחְרִידָה

          מִכָּל הַמַּגֵּפוֹת אֲשֶׁר נוֹדְעוּ

          בִּכְתָב אוֹ בְּעַל-פֶּה!

 

קָמִילוֹ:                                                תַּשְׁבִּיעַ כָּל

          כּוֹכַב מָרוֹם, עַל שְׁמוֹ וְעָצְמָתוֹ,

          תַּצְלִיחַ לֶאֱסֹר עַל יָם לִגְאוֹת

          לְאוֹר יָרֵחַ קֹדֶם שֶׁתָּסִיר

          בְּנֶדֶר אוֹ תְּזַעֲזֵעַ עִם

          נִמּוּק אֶת הַמִּגְדָּל שֶׁל טֵרוּפוֹ,

          אֲשֶׁר נִצָּב עַל בְּסִיס אֱמוּנָתוֹ,

          וְלֹא יִקְרֹס עַד שֶׁגּוּפוֹ יִצְנַח

          וְיִתְמוֹטֵט.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                           מֵאֵיפֹה זֶה צָמַח?

 

קָמִילוֹ:   אֵין לִי מֻשָּׂג; אֲבָל בָּרוּר לִי כִּי

          מוּטָב לַחְמֹק מִמָּה שֶׁכְּבָר צָמַח

          וְלֹא לַחְקֹר אֵיךְ זֶה נוֹלַד. לָכֵן

          אִם רַק תּוֹאִיל לִבְטֹחַ בְּיָשְׁרִי,

          אֲשֶׁר גָּנוּז בַּכְּלִי הַזֶּה, מַשְׁכּוֹן

          שֶׁלְּךָ לָקַחַת, צֵא מִיָּד, הַלַּיְלָה!

          אֶת מְלַוֶּיךָ אֲעַדְכֵּן בַּסּוֹד,

          וַאֲמַלֵּט אוֹתָם מִשַּׁעֲרֵי

          הָעִיר, זוּגוֹת אוֹ שְׁלִישִׁיּוֹת. אֲשֶׁר לִי,

          אָשִׂים בְּשֵׁרוּתְךָ אֶת גּוֹרָלִי,

          כִּי בַּגִּלּוּי הַזֶּה הוּא כְּבָר נֶחְרַץ.

          אַל תִּתְלַבֵּט; נִשְׁבָּע בִּכְבוֹד הוֹרַי,

          דִּבַּרְתִּי רַק אֱמֶת; אִם תִּתְעַקֵּשׁ

          לִנְבֹּר בַּהוֹכָחוֹת, אֵינִי מֵעֵז

          לְהִשָּׁאֵר אִתְּךָ; וּבִטְחוֹנְךָ

          שָׁוֶה לָזֶה שֶׁל הַנִּדּוֹן לְמָוֶת

          מִפִּי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, אַחַת

          דִּינוֹ: לָמוּת.

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                             כֵּן, מַאֲמִין לְךָ;

          רָאִיתִי אֶת לִבּוֹ עַל פַּרְצוּפוֹ.

          תֵּן יָד. נַוֵּט אוֹתִי, וּמְקוֹמְךָ

          יִהְיֶה אִתִּי לָעַד. אֳנִיּוֹתַי

          עוֹמְדוֹת הָכֵן, הָעַם שֶׁלִּי צִפָּה

          שֶׁכְּבָר אַפְלִיג מִפֹּה לִפְנֵי יוֹמַיִם.

          זוֹהִי קִנְאָה לִיצוּר יָקָר; וּכְשֵׁם

          שֶׁהַיְּצוּר נָדִיר גַּם הַקִּנְאָה

          גְּדוֹלָה; כְּשֵׁם שֶׁהַקַּנַּאי עַז-לֵב,

          הִיא אַלִּימָה; וְאִם כְּבוֹדוֹ, כָּךְ הוּא

          הוֹזֶה, חֻלַּל בִּידֵי אִישׁ כֹּה מָסוּר לוֹ,

          בָּרוּר שֶׁנִּקְמָתוֹ תִּהְיֶה מָרָה

          כִּפְלַיִם. פַּחַד מַאֲפִיל עָלַי.

          מַסָּע יַמִּי זָרִיז יִהְיֶה בְּרָכָה לִי,

          וְנֶחָמָה לַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה,

          שֶׁמְּקוֹמָהּ בִּמְזִמּוֹתָיו גָּדוֹל

          אֲבָל בַּחֲשָׁדוֹת הַשָּׁוְא שֶׁלּוֹ –

          אַפְסִי. קָמִילוֹ, בּוֹא, אֶתֵּן לְך

          כָּבוֹד שֶׁל אָב אִם תְּחַלֵּץ לִי אֶת

          חַיַּי. קָדִימָה! נֵעָלֵם מִפֹּה.

קָמִילוֹ:   בְּסַמְכוּתִי לִשְׁלֹט עַל שַׁעֲרֵי

          הָעִיר. בְּחַסְדְּךָ, רוֹמְמוּתְךָ,

          מַהֵר: זוֹ שְׁעַת חֵרוּם. לַדֶּרֶךְ. בּוֹא.

                   [יוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >