שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנס לאונטס]

 

לֵאוֹנְטֶס:   לֹא יוֹם לֹא לַיְלָה אֵין מָנוֹחַ! זֹאת

          חֻלְשָׁה לָשֵׂאת זֹאת כָּכָה, רַק חֻלְשָׁה.

          אִם הַסִּבָּה הָיְתָה נִכְחֶדֶת – כֵּן,

          חֲצִי-סִבָּה זוֹ הִיא, הַמְּנָאֶפֶת:

          כִּי הוּא, הַמֶּלֶךְ הַזּוֹנֶה, רָחוֹק

          מִטְּוַח זְרוֹעִי, מֵחֵץ-וָקֶשֶׁת שֶׁל

          מוֹחִי, חָסִין מִמְּזִמּוֹת; אֲבָל

          עָלֶיהָ עוֹד אוּכַל לָשִׂים אַנְקוֹל –

          נֹאמַר שֶׁהִיא תֵּלֵךְ, שֶׁתִּזָּרֵק

          לָאֵשׁ, אָז שֹׁרֶשׁ הַמְּנוּחָה שֶׁלִּי

          עָשׂוּי לָשׁוּב לִי. מִי שָׁם?

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:                            אֲדוֹנִי?

לֵאוֹנְטֶס:  מָה שְׁלוֹם הַיֶּלֶד?

מְשָׁרֵת:                   נָח הַלַּיְלָה טוֹב.

          וְיֵשׁ תִּקְוָה שֶׁמַּחֲלָתוֹ חוֹלֶפֶת.

לֵאוֹנְטֶס:  לִרְאוֹת כַּמָּה אָצִיל הוּא!

          כְּשֶׁהִתְחַוְּרָה לוֹ כָּל חֶרְפַּת אִמּוֹ,

          מִיָּד צָנַח, דָּעַךְ, לָקַח לַלֵּב,

          קָשַׁר, הִדֵּק אֶת הַבּוּשָׁה עָלָיו:

          אִבֵּד כָּל מַצַּב רוּחַ טוֹב, שֵׁינָה

          וְתֵאָבוֹן, וְהִדַּרְדֵּר לְצֵל.

          עֲזֹב אוֹתִי לְבַד. לֵךְ, לֵךְ, תִּרְאֶה

          אֵיךְ הוּא מַרְגִּישׁ.

            [יוצא המשרת]

                         טְפוּ, טְפוּ, רַק לֹא לַחְשֹׁב

          עָלָיו! הַמַּחְשָׁבָה עַל נִקְמָתִי

          בּוֹ מַזִּיקָהּ לִי: הוּא עַצְמוֹ חָזָק

          מִדַּי, עִם בַּעֲלֵי-בְּרִיתוֹ – יוֹתֵר.

          שֶׁיְּחַכֶּה – זְמַנּוֹ יָבוֹא. לְעֵת

          עַתָּה נַמְטִיר אֶת הַנְּקָמָה עָלֶיהָ.

          קָמִילוֹ, פּוֹלִיקְסֶנֶס, צוֹחֲקִים

          עָלַי, סִבְלִי הוּא בִּשְׁבִילָם קִרְקָס.

          אִם רַק אַגִּיעַ אֲלֵיהֶם – לִצְחֹק

          לֹא יִצְחֲקוּ עוֹד, זֹאת שֶׁבְּיָדִי

          וַדַּאי שֶׁלֹּא תִּצְחַק.

            [נכנסת פאולינה, נושאת תינוקת, ואחריה אנטיגונוס, אצילים, והמשרת המנסה למנוע את כניסתה]

אָצִיל:                          אֵין, אֵין כְּנִיסָה.

פָּאוּלִינָה:    לֹא, אַדְּרַבָּה, רוֹזְנִים טוֹבִים, תִּמְכוּ בִּי.

          מָה, הַהֶתְקֵף הָרוֹדָנִי שֶׁלּוֹ

          מַדְאִיג אֶתְכֶם יוֹתֵר מִן הַחַיִּים

          שֶׁל הַמַּלְכָּה? נֶפֶשׁ זַכָּה, תַּמָּה,

          שֶׁחַפּוּתָהּ גְּדוֹלָה מִן הַקִּנְאָה

          שֶׁלּוֹ?

אַנְטִיגוֹנוּס:       עַד כָּאן.

מְשָׁרֵת:                   גְּבִרְתִּי, הוּא לֹא יָשַׁן

          הַלַּיְלָה, וְצִוָּה שֶׁאַף אֶחָד

          לֹא יִתְקָרֵב אֵלָיו.

פָּאוּלִינָה:                    פָּחוֹת קִיטוֹר,

          חָבֵר. אֲנִי פֹּה כְּדֵי שֶׁהוּא יִישַׁן.

          אַתָּה וְשֶׁכְּמוֹתְךָ, שֶׁזּוֹחֲלִים

          סְבִיבוֹ כְּמוֹ צְלָלִים, נֶאֱנָחִים עַל

          כָּל נְשִׁיפָה תְּפֵלָה שֶׁלּוֹ – אַתֶּם

          מְפַרְנְסִים אֶת נְדוּדֵי שְׁנָתוֹ.

          אֲנִי הִגַּעְתִּי עִם מִלּוֹת רִפּוּי

          וְגַם אֱמֶת – צְרוּפָה! – כְּדֵי לְגָרֵשׁ

          אֶת הַשֵּׁדִים שֶׁמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ

          מִן הַשֵּׁנָה.

לֵאוֹנְטֶס:           מָה שָׁם הָרַעַשׁ, הוֹ?

פָּאוּלִינָה:  שׁוּם רַעַשׁ, אֲדוֹנִי, דִּיּוּן חָשׁוּב

          לִקְבֹּעַ סַנְדָּקִים לַצֶּאֱצָא

          שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:           אֵיךְ? לְסַלֵּק אֶת הַגְּבִירָה

          הַחֲצוּפָה! אַנְטִיגוֹנוּס, הִשְׁבַּעְתִּי

          אוֹתְךָ שֶׁהִיא לֹא תִּתְקָרֵב אֵלַי.

          יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא.

אַנְטִיגוֹנוּס:               אָמַרְתִּי לָהּ,

          מַעֲלָתְךָ, לֹא לְבַקֵּר אוֹתְךָ,

          פֶּן תְּעוֹרֵר אֶת זַעַמְךָ וְאֶת

          שֶׁלִּי.

לֵאוֹנְטֶס: מָה? אֵין לְךָ שְׁלִיטָה עָלֶיהָ?

פָּאוּלִינָה: כְּדֵי לְהַרְחִיק אוֹתִי מֵעָוֶל – יֵשׁ לוֹ.

          אַךְ פֹּה – אֶלָּא אִם כֵּן הוּא יְאַמֵּץ

          אֶת שִׁיטָתְךָ: בֵּית-סֹהַר עֵקֶב טֹהַר –

          הוּא, תַּאֲמִין לִי, לֹא יוּכַל לִשְׁלֹט

          עָלַי.

אַנְטִיגוֹנוּס:        אוּ-אָהּ, שָׁמַעְתֶּם? הִיא הִתְחִילָה.

          כְּשֶׁהַמּוֹשְׁכוֹת בַּיָּד שֶׁלָּהּ – אֲנִי

          נוֹתֵן לָהּ, שֶׁתִּדְהַר. רַק מָה? הִיא לֹא

          מוֹעֶדֶת.

פָּאוּלִינָה:              מֶלֶךְ טוֹב, הִגַּעְתִּי הֵנָּה –

          וַאֲנִי מִתְחַנֶּנֶת שֶׁתַּקְשִׁיב לִי,

          נִשְׁבַּעַת שֶׁאֲנִי עֶבֶד מָסוּר

          שֶׁלְּךָ, רוֹפֵא, וְהַיּוֹעֵץ הֲכִי

          צַיְתָן; אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְחַזָּה

          לְהֵרָאוֹת כָּזֹאת וּלְטַפֵּחַ

          אֶת מַחֲלָתְךָ כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁסְּבִיבְךָ –

          הִגַּעְתִּי, כְּאָמוּר, מֵאִשְׁתְּךָ,

          מַלְכָּה טוֹבָה שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                     מַלְכָּה טוֹבָה?

פָּאוּלִינָה:  מַלְכָּה טוֹבָה, אָדוֹן, טוֹבָה, וְשׁוּב

          טוֹבָה; הָיִיתִי מוּכָנָה לָצֵאת

          לִקְרָב שֶׁהִיא טוֹבָה, לוּ אֲנִי גֶּבֶר,

          חַלָּשׁ אֲפִלּוּ.

לֵאוֹנְטֶס:                תְּגָרְשׁוּ אוֹתָהּ.

פָּאוּלִינָה: כָּל מִי שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו לֹא חֲשׁוּבוֹת לוֹ –

          יָבוֹא רִאשׁוֹן לָגַעַת בִּי. אֲנִי

          אֵלֵךְ לְבַד, אַךְ קֹדֶם אֲסַיֵּם

          אֶת שְׁלִיחוּתִי. כָּךְ: הַמַּלְכָּה הַ – סְלַח לִי –

          טוֹבָה, כִּי הִיא טוֹבָה – יָלְדָה לְךָ

          בַּת. הִנֵּה הִיא; לְבִרְכָתְךָ.

            [מניחה את הילדה]

לֵאוֹנְטֶס:                            הַחוּצָה!

          מְכַשֵּׁפָה בִּלְבוּשׁ אָדָם! סַלְּקוּ

          אוֹתָהּ, מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת! רוֹעַת

          זוֹנוֹת וְסַרְסוּרָה בְּכִירָה!

פָּאוּלִינָה:                          לֹא כָּכָה:

          אֲנִי בּוּרָה בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה

          בּוּר אִם תַּכְתִּיר אוֹתִי בַּתֹּאַר; כְּמוֹ

          שֶׁאֲנִי יְשָׁרָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע; וְזֶה

          מַסְפִּיק, בֵּינֵינוּ, לְהוֹצִיא לִי שֵׁם

          שֶׁל יְשָׁרָה וָחֵצִי בָּעוֹלָם

        הַזֶּה.

לֵאוֹנְטֶס:        בּוֹגְדִים! לֹא תִּדְחֲפוּ אוֹתָהּ

          הַחוּצָה? תְּנוּ לָהּ אֶת הַמַּמְזֵרָה.

        [לאנטיגונוס]: דַּחְלִיל נָקוּב מִנְּקֵבָה! נִקְּרָה

          וְגַם עָקְרָה אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַקֵּן

          מָדָם פַּרְגִּית שֶׁלְּךָ! הָרֵם כְּבָר אֶת

          הַמַּמְזֵרָה! הָרֵם אוֹתָהּ, אָמַרְתִּי!

          תֵּן לַזְּקֵנָה-בָּלָה שֶׁלְּךָ!

פָּאוּלִינָה:                            לָנֶצַח

          יִהְיוּ טְמֵאוֹת יָדֶיךָ אִם תָּרִים

          אֶת הַנְּסִיכָה בְּשֵׁם הַגְּנַאי שֶׁהוּא

          הִדְבִּיק לָהּ!

לֵאוֹנְטֶס:              מֵת מִפַּחַד מֵאִשְׁתּוֹ.

פָּאוּלִינָה: הַלְוַאי עָלֶיךָ: אָז בְּלִי שׁוּם סָפֵק

          הָיִיתָ לַיְּלָדִים שֶׁלְּךָ קוֹרֵא

          שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:          קֵן שֶׁל בּוֹגְדִים!

אַנְטִיגוֹנוּס:                       בּוֹגֵד אֲנִי לֹא,

          נִשְׁבָּע בָּאוֹר הַזֶּה!

פָּאוּלִינָה:                    גַּם לֹא אֲנִי,

          אוֹ אַף-אֶחָד, חוּץ מֵאֶחָד פֹּה – הוּא

          עַצְמוֹ; כִּי הוּא מַפְקִיר אֶת הַכָּבוֹד

          הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁל מַלְכָּתוֹ,

          שֶׁל בְּנוֹ וַעֲתִידוֹ, שֶׁל הַיַּלְדָּה,

          לְעֹקֶץ הַדִּבָּה הַחַד מֵחֶרֶב;

          וְלֹא מוּכָן – כִּי זֶה הָפַךְ לְמִין

          קְלָלָה, וְאֵין לִכְפּוֹת עָלָיו – לִתְלֹשׁ

          וְלַעֲקֹר אֶת שֹׁרֶשׁ דַּעֲתוֹ,

          הָרְקוּבָה כְּמוֹ שֶׁסְּלָעִים אוֹ עֵץ

          אַלּוֹן הֵם חֲסוֹנִים.

לֵאוֹנְטֶס:                       פֶּה מְלֻכְלָךְ,

          לָשׁוֹן בְּלִי גְּבוּל! הִכְּתָה אֶת בַּעֲלָהּ,

          עַכְשָׁו חוֹבֶטֶת בִּי! הַהַשְׁרָצָה

          הַזֹּאת הִיא לֹא שֶׁלִּי: הִיא זֶרַע שֶׁל

          הַמֶּלֶךְ פּוֹלִיקְסֶנֶס. קְחוּ אוֹתָהּ,

          עִם הַפָּרָה הַמַּמְלִיטָה שֶׁלָּהּ,

          לָאֵשׁ! שֶׁתִּשָּׂרֵפְנָה!

פָּאוּלִינָה:                        הִיא שֶׁלְּךָ;

          וְאִם נַפְנֶה כְּנֶגְדְּךָ בִּטּוּי

          יָשָׁן – כָּל-כָּךְ-דּוֹמָה-לְךָ-כּוֹאֵב-

          הַלֵּב. הַבִּיטוּ, אֲצִילִים, גַּם אִם

          הַדְּפוּס זָעִיר, הַתֹּכֶן – הֶעֱתֵק

          שֶׁל אַבָּא: עַיִן, אַף, שָׂפָה; אוֹתוֹ

          מַבָּט כָּעוּס; אוֹתוֹ הַמֵּצַח; לֹא

          רַק זֶה, הָעֵמֶק וְגֻמּוֹת הַחֵן

          בַּלֶּחִי, בַּסַּנְטֵר; הַחִיּוּכִים

          שֶׁלּוֹ; אוֹתָהּ מִסְגֶּרֶת וְתַבְנִית

          שֶׁל אֶצְבַּע, צִפָּרְנַיִם, יָד. וְאַתְּ,

          אֵלָה טוֹבָה שֶׁל טֶבַע, שֶׁעָשִׂית

          אוֹתָהּ דּוֹמָה כָּל כָּךְ לְמוֹלִידָהּ,

          אִם אַתְּ שׁוֹלֶטֶת גַּם בַּמּוֹחַ, אַל

          תַּצְהִיבִי לָהּ אוֹתוֹ מֵרֹב קִנְאָה,

          שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁד, כְּמוֹתוֹ, שֶׁיְּלָדֶיהָ

          אֵינָם שֶׁל בַּעֲלָהּ.

לֵאוֹנְטֶס:                      מְכַשֵּׁפָה

          גַּסַּת-פֶּה! וְאוֹתְךָ, סְמַרְטוּט, צָרִיךְ

          לִתְלוֹת שֶׁאַתָּה לֹא יָכוֹל לִבְלֹם

          אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ.

אַנְטִיגוֹנוּס:                    תִּתְלֶה אֶת כָּל

          הַבְּעָלִים שֶׁהַגְּבוּרָה הַזֹּאת

          לֹא בִּיכָלְתָּם – וְיִשָּׁאֵר לְךָ

          נָתִין אֶחָד בְּקֹשִׁי.

לֵאוֹנְטֶס:                     שׁוּב אֲנִי

          חוֹזֵר, תִּקְּחוּ אוֹתָהּ מִפֹּה.

פָּאוּלִינָה:                            שַׁלִּיט

          פָּגוּם עָקוּם לֹא מְסֻגָּל יוֹתֵר

          מִזֶּה.

לֵאוֹנְטֶס:       אַתְּ תִּשָּׂרְפִי אֶצְלִי.

פָּאוּלִינָה:                        זֶה לֹא

          אִכְפַּת לִי: הַכּוֹפֵר פֹּה הוּא מַבְעִיר

          הָאֵשׁ, לֹא הַנִּשְׂרֶפֶת. לֹא אֶקְרָא

          לְךָ עָרִיץ; אֲבָל יַחַס אַכְזָר

          כָּזֶה לְמַלְכָּתְךָ – הַאֲשָׁמוֹת

          עַל סְמַךְ הַדִּמְיוֹנוֹת הָרוֹפְפִים

          שֶׁלְּךָ – כָּל זֶה מַדִּיף מֵעָרִיצוּת,

          וְיַעֲשֶׂה אוֹתְךָ לְתוֹעֵבָה

          וְדֵרָאוֹן!

לֵאוֹנְטֶס:            אַתֶּם נֶאֱמָנִים?

          זִרְקוּ אוֹתָהּ הַחוּצָה! אִם הָיִיתִי

          עָרִיץ, אֵיפֹה הָיוּ חַיֶּיהָ? לֹא

          הָיָה לָהּ אֹמֶץ כָּךְ לִקְרֹא לִי אִם

          כָּזֶה הָיִיתִי. לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ!

            [דוחפים אותה לאט לעבר הדלת]

פָּאוּלִינָה: בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּדְחֲפוּ, אֲנִי

          אֵלֵךְ. תִּדְאַג לָהּ, לַקְּטַנָּה שֶׁלְּךָ,

          אָדוֹן; שֶׁלְּךָ הִיא. יוּפִּיטֶר יִשְׁלַח

          לָהּ הַלְוַאי שׁוֹמֵר יוֹתֵר טוֹב. לָמָּה

          יָדַיִם, אָהּ? אַתֶּם שֶׁמְּפַנְּקִים

          אֶת כָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, טוֹבָה

          אֵינְכֶם עוֹשִׂים לוֹ, אַף אֶחָד מִכֶּם.

          טוֹב-טוֹב, שָׁלוֹם, הָלַכְנוּ.

            [יוצאת]

לֵאוֹנְטֶס:  אַתָּה שִׁסִּיתָ בִּי אֶת אִשְׁתְּךָ,

          בּוֹגֵד. יַלְדָּה שֶׁלִּי? סַלְּקוּ אוֹתָהּ!

          סַלֵּק אוֹתָהּ אַתָּה, שֶׁלְּבָבְךָ

          כָּל כָּךְ נָמֵס מִמֶּנָּה, קַח אוֹתָהּ,

          תִּדְאַג שֶׁתֵּאָכֵל מִיָּד בָּאֵשׁ:

          אַתָּה, וְאִישׁ לֹא מִלְּבַדְּךָ. הָרֵם

          אוֹתָהּ מִיָּד! וְתוֹךְ שָׁעָה הוֹדַע

          לִי: זֶה בֻּצַּע, וְעִם עֵדִים! אִם לֹא –

          אָשִׂים יָד עַל חַיֶּיךָ וְעַל כָּל

          מָה שֶׁשַּׁיָּךְ לְךָ. אִם תְּסָרֵב

          וְתַעֲמֹד מוּל זַעֲמִי, דַּע: אֶת

          הַמּוֹחַ הַמַּמְזֵר כֻּלּוֹ אֶשְׁפֹּךְ

          בְּמוֹ יָדַי הַחוּצָה. לֵךְ, וּזְרֹק

          אוֹתָהּ לָאֵשׁ, כִּי זֶה אַתָּה שִׁסִּיתָ

          אֶת אִשְׁתְּךָ בִּי.

אַנְטִיגוֹנוּס:              לֹא אֲנִי, אָדוֹן.

          יָעִידוּ עֲמִיתַי הָאֲצִילִים

          שֶׁלֹּא, אִם הֵם יוֹאִילוּ.

אֲצִילִים:                          זֶה נָכוֹן.

          מַלְכִּי, הוּא לֹא אָשֵׁם כְּלָל בְּבוֹאָהּ.

לֵאוֹנְטֶס: כֻּלְּכֶם בְּיַחַד שַׁקְרָנִים.

אָצִיל:    תֵּן לָנוּ בִּרְשׁוּתְךָ טִפָּה יוֹתֵר

          אַשְׁרַאי, הוֹד מַלְכוּתְךָ. תָּמִיד שֵׁרַתְנוּ

          אוֹתְךָ בֶּאֱמוּנָה, וְנִתְחַנֵּן

          שֶׁכָּךְ תָּשִׁיב לָנוּ; עַל הַבִּרְכַּיִם

          אֲנַחְנוּ מַפְצִירִים, בְּתוֹר פִּצּוּי

          לְשֵׁרוּתֵינוּ הַמְּסוּרִים, מִזְּמַן

          וְלֶעָתִיד, שַׁנֵּה אֶת הַתָּכְנִית.

          הִיא נוֹרָאָה וַעֲקֻבָּה מִדָּם

          כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְהוֹבִיל

          לַאֲבַדּוֹן. כֻּלָּנוּ לְרַגְלֶיךָ.

לֵאוֹנְטֶס:  אֲנִי נוֹצָה לְכָל מַשָּׁב שֶׁל רוּחַ.

          מָה, שֶׁאֶחְיֶה לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא כּוֹרַעַת,

          הַמַּמְזֵרָה, וְגַם קוֹרֵאת לִי אַבָּא?

          מוּטָב לִשְׂרֹף אוֹתָהּ בָּאֵשׁ עַכְשָׁו

          מִלְּקַלֵּל אוֹתָהּ אַחַר כָּךְ. אַךְ

          בְּסֵדֶר: שֶׁתִּחְיֶה. הִיא לֹא תִּזְכֶּה

          לָזֶה וְלֹא לָזֶה. [לאנטיגונוס] אַתָּה, אָדוֹן,

          בּוֹא הֵנָּה, בּוֹא: אַתָּה שֶׁהִשְׁתַּדַּלְתָּ

          בְּחָרִיצוּת – עִם גְּבֶרֶת תַּרְנְגֹלֶת

          שֶׁלְּךָ, הַמְּיַלֶּדֶת – לְטוֹבַת

          הַמַּמְזֵרָה – כִּי כְּמוֹ שֶׁהַזָּקָן

          הַזֶּה אָפֹר הִיא מַמְזֵרָה – אֱמֹר,

          מָה תְּסַכֵּן כְּדֵי לְהַצִּיל לַשֶּׁרֶץ

          אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ?

אַנְטִיגוֹנוּס:                    אָדוֹן, כָּל מָה

          שֶׁבְּכוֹחִי לִסְבֹּל וְשֶׁמִּדַּת

          הָאֲצִילוּת תִּתְבַּע – עַל כָּל פָּנִים:

          אֶת שְׁאֵרִית דָּמִי אַפְקִיד עַרְבוּת

          לְמַעַן הַתְּמִימָה – אִם רַק אֶפְשָׁר.

לֵאוֹנְטֶס: אֶפְשָׁר. בּוֹא הִשָּׁבַע עַל חֶרֶב זֹאת

          שֶׁתְּמַלֵּא אֶת פְּקֻדָּתִי.

אַנְטִיגוֹנוּס [ידו על ניצב החרב]:  נִשְׁבָּע.

לֵאוֹנְטֶס:  שִׂים לֵב וּתְבַצֵּעַ, יֵשׁ? כִּי אִם

          תִּסְטֶה בִּפְסִיק אֶחָד יִהְיֶה זֶה לֹא רַק

          מוֹתְךָ שֶׁלְּךָ, כִּי גַּם שֶׁל אִשְׁתְּךָ

          חוֹרֶצֶת-הַלָּשׁוֹן, שֶׁלְּעֵת עַתָּה

          נִמְחַל לָהּ. אָנוּ מְמַנִּים אוֹתְךָ,

          עַבְדֵּנוּ הַמָּסוּר, לָקַחַת אֶת

          הַמַּמְזֵרָה הַנְּקֵבָה, לָשֵׂאת

          אוֹתָהּ לְמִין מָקוֹם נָטוּשׁ רָחוֹק,

          מִחוּץ לִמְחוֹזוֹתֵינוּ; שָׁם תַּשְׁאִיר

          אוֹתָהּ, בְּלִי שׁוּם חֶמְלָה, לְגוֹרָלָהּ

          וּלְחֶסֶד הָאַקְלִים. כְּשֵׁם שֶׁמַּזָּל

          זָר וּמוּזָר הֵבִיא אוֹתָהּ אֵלֵינוּ,

          אֲנִי גּוֹזֵר כַּדִּין – אִם לֹא, גּוּפְךָ

          צָפוּי לְעִנּוּיִים וְנַפְשְׁךָ

          בְּסַכָּנָה – הַגֵּשׁ אוֹתָהּ כְּשַׁי

          זָר לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ יַד הַמִּקְרֶה

          תִּסְעַד אוֹ תְּחַסֵּל אוֹתָהּ. הָרֵם.

אַנְטִיגוֹנוּס: נִשְׁבָּע שֶׁאֶעֱשֶׂה אֶת זֶה, עַל אַף

          שֶׁמָּוֶת מִיָּדִי הָיָה רַחוּם

          יוֹתֵר. בּוֹאִי, תִּינֹקֶת מִסְכֵּנָה,

          הַלְוַאי אֵיזֶה מַלְאָךְ יַדְרִיךְ עוֹרְבִים

          וּנְשָׁרִים לִהְיוֹת אוֹמְנוֹת שֶׁלָּךְ!

          אוֹמְרִים שֶׁזְּאֵבִים וְגַם דֻּבִּים

          הִצְלִיחוּ לְהַשִּׁיל אֶת פִּרְאוּתָם

          וּלְמַלֵּא מִצְווֹת חֶמְלָה כָּאֵלֶּה.

          שַׂגְשֵׂג, אָדוֹן, יוֹתֵר מִן הַמַּגִּיעַ

          לְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ! וּבְרָכָה

          כְּנֶגֶד הָאַכְזָרִיּוּת הַזֹּאת

          תִּלְחַם לְמַעַנְךָ, יְצוּר אֻמְלָל,

          נִדּוֹנָה לִכְלָיָה!

         [יוצא עם הילדה]

לֵאוֹנְטֶס:                   לֹא, זֶרַע שֶׁל

          אַחֵר אֲנִי לֹא אֲגַדֵּל.

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:                           כְּבוֹדוֹ,

          סְלִיחָה, הִגִּיעוּ חֲדָשׁוֹת לִפְנֵי

          שָׁעָה מֵאֵלֶּה שֶׁשָּׁלַחְתָּ אֶל

          מִקְדַּשׁ אַפּוֹלוֹ: דִּיּוֹן, קְלֵאוֹמֶנֶס

          נָחֲתוּ אֶצְלֵנוּ בְּשָׁלוֹם מִדֶּלְפִי,

          וְהֵם בַּדֶּרֶךְ הֵנָּה.

אָצִיל:                    בִּרְשׁוּתְךָ,

          אָדוֹן, מְהִירוּתָם עוֹלָה עַל כָּל

          שִׁעוּר.

לֵאוֹנְטֶס:          הֵם נֶעֶדְרוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה

          יוֹם. זֶה זָרִיז; אוֹת שֶׁאַפּוֹלוֹ, אֵל

          גָּדוֹל, חָפֵץ שֶׁהָאֱמֶת תּוֹפִיעַ

          בְּבַת-אַחַת. לְהִתְכּוֹנֵן, רוֹזְנִים.

          זַמְּנוּ מוֹשַׁב מִשְׁפָּט, שֶׁנַּעֲמִיד

          לַדִּין אֶת מַלְכָּתֵנוּ הַבּוֹגֶדֶת:

          כֵּיוָן שֶׁבַּצִּבּוּר הִיא הָאָשְׁמָה,

          גַּם מִשְׁפָּטָהּ יִהְיֶה פֻּמְבִּי, הוֹגֵן.

          כָּל עוֹד הִיא בַּחַיִּים לִבִּי כָּבֵד

          עָלַי מִנְּשֹׂא. עִזְבוּ אוֹתִי, וְלֹא

          לִשְׁכֹּחַ מָה צִוִּיתִי.

            [יוצאים]