שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

[נכנסים אנטיגונוס עם התינוקת ויורד-ים]

 

אַנְטִיגוֹנוּס:  אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁעָלִינוּ עַל

          חוֹפֵי בּוֹהֶמְיָה?

יוֹרֵד-יָם:                כֵּן, הַמְּפַקֵּד,

          פּוֹחֵד רַק שֶׁהִגַּעְנוּ בִּזְמַן רַע:

          קוֹדְרִים שָׁם הַשָּׁמַיִם, מְאַיְּמִים

          כָּל רֶגַע לִ'תְפָּרֵץ. דֵּעָה שֶׁלִּי,

          לְמַעְלָה כּוֹעֲסִים עַל הַמְּשִׂימָה

          שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּיָּד, עוֹשִׂים לָנוּ

          פַּרְצוּף זוֹעֵף.

אַנְטִיגוֹנוּס:             שֶׁרְצוֹן הַקֹּדֶשׁ יֵעָשֶׂה! לֵךְ, לֵךְ,

          עֲלֵה עַל הַסִּפּוּן; דְּאַג לַסְּפִינָה.

          לֹא אֶתְעַכֵּב הַרְבֵּה וְאֶצְטָרֵף

          אֵלֶיךָ.

יוֹרֵד-יָם:          רַק מַהֵר, וְאַל תֵּלֵךְ

          רָחוֹק מִדַּי בַּיַּבָּשָׁה: צָפוּי

          מֶזֶג-אֲוִיר רוֹעֵשׁ. וְחוּץ מִזֶּה,

          דָּבָר יָדוּעַ שֶׁחַיּוֹת שֶׁל טֶרֶף

          מִסְתּוֹבְבוֹת פֹּה.

אַנְטִיגוֹנוּס:                לֵךְ: אֲנִי אָבוֹא

          מִיָּד.

יוֹרֵד-יָם:            שָׂמֵחַ כָּל-הַלֵּב לִ'יוֹת

          פָּטוּר פֹּה מֵהָעֵסֶק.

            [יוצא]

אַנְטִיגוֹנוּס:                   בּוֹאִי, קְטַנְטֹנֶת.

          שָׁמַעְתִּי, אַךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי

          רוּחוֹת מֵתִים מְסֻגָּלוֹת לָשׁוּב

          וּלְשׁוֹטֵט: אִם זֶה נָכוֹן, אִמֵּךְ

          הוֹפִיעָה לְפָנַי הַלַּיְלָה; כִּי

          עוֹד לֹא נִבְרָא חֲלוֹם כֹּה חַי; מוּלִי

          הוֹפִיעָה מִין בְּרִיָּה, רֹאשׁ מִתְנוֹדֵד

          מִצַּד לְצַד: אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי

          מְכָל כָּזֶה שֶׁל צַעַר, שֶׁכֻּלּוֹ

          שׁוֹפֵעַ חֵן וָדֶמַע. בִּגְלִימַת

          לָבָן טָהוֹר, כְּמוֹ הַקְּדֻשָּׁה עַצְמָהּ,

          בִּקְּרָה אוֹתִי בַּתָּא שֶׁבּוֹ שָׁכַבְתִּי;

          הִיא קַדָּה לְפָנַי שָׁלוֹשׁ קִדּוֹת,

          וְהִתְנַשְּׁפָה כְּדֵי לְדַבֵּר, וְאָז

          עֵינֶיהָ נַעֲשׂוּ שְׁנֵי סִילוֹנִים;

          כְּשֶׁאַךְ נִרְגַּע הַפֶּרֶץ, זֶה נָבַע

          מִפִּיהָ: "אַנְטִיגוֹנוּס טוֹב, הֱיוֹת

          שֶׁהַגּוֹרָל, כְּנֶגֶד מַצְפּוּנְךָ,

          הָפַךְ אוֹתְךָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יִזְרֹק

          אֶת קְטַנָּתִי הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁכֵּן

          נִשְׁבַּעְתָּ, בְּבּוֹהֶמְיָה יֵשׁ מַסְפִּיק

          עַרְבוֹת שְׁמָמָה: שָׁם תִּתְיַפֵּחַ, שָׁם

          הַשְׁאֵר אוֹתָהּ בּוֹכָה; וּמִכֵּיוָן

          שֶׁהַקְּטַנָּה נֶחְשֶׁבֶת אֲבוּדָה

          לָנֶצַח, אָנָּא קָרָא לָהּ פֶּרְדִּיטָה:

          'הָאֲבוּדָה'. בְּשֶׁל עֵסֶק טָמֵא זֶה,

          שֶׁאֲדוֹנִי כָּפָה עָלֶיךָ, לֹא

          תִּרְאֶה שׁוּב לְעוֹלָם אֶת אִשְׁתְּךָ,

          אֶת פָּאוּלִינָה." כָּכָה, בִּצְוָחוֹת,

          נָמוֹגָה בָּאֲוִיר. אֲחוּז אֵימָה

          חָזַרְתִּי לְעֶשְׁתּוֹנוֹתַי, חָשַׁבְתִּי:

          זֶה כֵּן קָרָה, לֹא בְּנִמְנוּם. נָכוֹן,

          הַחֲלוֹמוֹת הֵם רַק שְׁטֻיּוֹת, אֲבָל

          הַפַּעַם, כֵּן, בֶּאֱמוּנָה תְּפֵלָה,

          יַדְרִיךְ אוֹתִי חֲלוֹם. אֵין לִי סָפֵק:

          עַל הֶרְמִיּוֹנֶה שָׁם גָּזְרוּ דִּין מָוֶת,

          וּרְצוֹן אַפּוֹלוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁזּוֹ

          אָכֵן מִזֶּרַע פּוֹלִיקְסֶנֶס, הוּא

          שֶׁהִיא תּוּנַח, אִם לְחַיִּים אוֹ מָוֶת,

          פֹּה עַל אַדְמַת הָאָב הָאֲמִתִּי

          שֶׁלָּהּ. עֲלִי, פִּרְחִי וְשַׂגְשְׂגִי!

            [מניח את התינוקת אל הארץ, ומניח לידה מגילה]

          כָּאן תִּשְׁכְּבִי, תּוֹלְדוֹת חַיַּיִךְ כָּאן;

            [מניח תיבה]

          וְכָאן מָה שֶׁיַּסְפִּיק, אִם הַמַּזָּל

          יוֹאִיל, גַּם לְגַדֵּל אוֹתָךְ, יָפָה,

          וְגַם שֶׁיִּשָּׁאֵר לָךְ. מַתְחִילָה

          הַסְּעָרָה. הוֹ עֲלוּבָה קְטַנָּה,

          שֶׁבְּאַשְׁמַת אִמֵּךְ נֶחְשֶׂפֶת כָּךְ

          לַאֲבַדּוֹן וְכָל מָה שֶׁיָּבוֹא עוֹד!

          לִבְכּוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ, אַךְ לִבִּי

          שׁוֹתֵת-דָּם; אֵין אָרוּר כְּמוֹתִי: שֻׁתָּף

          לָזֶה עַל-פִּי שְׁבוּעָה. שָׁלוֹם! הַיּוֹם

          מַזְעִיף פָּנִים יוֹתֵר כָּל רֶגַע. אַתְּ

          תִּזְכִּי פֹּה לְשִׁיר עֶרֶשׂ מְחֻסְפָּס

          מִדַּי: שָׁמַיִם אֲפֵלִים כָּל כָּךְ

          בַּיּוֹם עוֹד לֹא רָאִיתִי. – שְׁאָגָה

          פִּרְאִית! רַק שֶׁאַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם

          אֶל הַסִּפּוּן! עַכְשָׁו – מִרְדָּף. אֲנִי

          אָבוּד לָנֶצַח!

            [יוצא כשדוב רודף אחריו.

            נכנס רועה זקן]

רוֹעֶה:      אִם זֶה הָיָה בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי לֹא הָיָה שׁוּם גִּיל בֵּין גִּיל עֶשֶׂר לְעֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ, אוֹ לְפָחוֹת שֶׁבָּרֶוַח בַּחוּרִים הָיוּ יוֹשְׁנִים: כִּי בֵּין-לְבֵין הֵם לֹא עוֹשִׂים כְּלוּם חוּץ מִלְּהַכְנִיס נְקֵבוֹת לְהֵרָיוֹן, לָצֵאת נֶגֶד הַדּוֹר הַיָּשָׁן, לִגְנֹב, לָרִיב. הִנֵּה תִּשְׁמְעוּ: מִי חוּץ מִמּוֹחוֹת שְׁלוּקִים שֶׁל תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה-עֶשְׂרִים-וּשְׁתַּיִם יוֹצֵא לָצוּד בַּמֶּזֶג-אֲוִיר הַזֶּה? הֵם הִפְחִידוּ שְׁנַיִם מֵהַכְּבָשִׂים הֲכִי טוֹבוֹת שֶׁלִּי, וַאֲנִי פּוֹחֵד שֶׁהַזְּאֵב יִמְצָא אוֹתָם לִפְנֵי הָאָדוֹן שֶׁלָּהֶם. אִם יֵשׁ לִי סִכּוּי לְהִתָּקֵל בָּהֶם, זֶה עַל חוֹף-הַיָּם, לוֹעֲסוֹת אֵיזֶה אֵזוֹב יָם. מַזָּל, תַּעֲשֶׂה לִי בְּמַזָּל!

            [רואה את הילדה]

                   מָה יֵשׁ לָנוּ פֹּה? אֱלוֹהִים שֶׁיְּרַחֵם, זַאֲטוּט! זַאֲטוּט יָפֶה מְאוֹד. יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה, מְעַנְיֵן? יָפֶה מְאוֹד, מְאוֹד יָפֶה מְאוֹד. לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא תּוֹלַעַת סִפְרוּתִית, אֲנִי יָכוֹל לִקְרֹא בֵּין הַשּׁוּרוֹת פֹּה אֵיזֶה רוֹמָן שֶׁל מְשָׁרְתוֹת: סִפּוּר שֶׁל חֶדֶר-מַדְרֵגוֹת הָיָה פֹּה, נִאוּפוֹן בְּתוֹךְ אָרוֹן, סִדּוּרוֹן בַּמִּסְדְּרוֹן. הֵם הָיוּ חַמִּים כְּשֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת הַמִּסְכֵּן יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחַם לוֹ כָּאן, מִסְכֵּן. אֲנִי יָרִים אוֹתוֹ מֵרַחֲמִים – אֲבָל אֲנִי עוֹד יְחַכֶּה עַד שֶׁהַבֵּן שֶׁלִּי יָבוֹא: רַק הָרֶגַע הוּא צָעַק שָׁם. הוֹ-ווֹ-ווֹ!

            [נכנס לצן]

לֵצָן:      הָלוֹ-לוֹ-לוֹ!

רוֹעֶה:    מָה! אַתָּה כָּזֶה קָרוֹב? אִם בָּא לְךָ לִרְאוֹת חֹמֶר שֶׁתּוּכַל לְדַבֵּר עָלָיו כְּשֶׁתִּהְיֶה מֵת וְרָקוּב, בּוֹא הִנֵּה. מָה מַכְאִיב לְךָ, בֶּן-אָדָם?

לֵצָן:      אֲנִי רָאִיתִי שְׁנֵי מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה, בַּיָּם וְבַּיַּבָּשָׁה! אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לַ'גִּיד אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה יָם, הוּא כְּבָר עַכְשָׁו בִּכְלָל שָׁמַיִם: בֵּין הָרָקִיעַ לְבֵּינוֹ לֹא תּוּכַל לִדְחֹף שְׁפִּיץ שֶׁל מַחַט.

רוֹעֶה:     לָמָּה, בֵּן, אֵיךְ זֶה?

לֵצָן:     הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ רַק רוֹאֶה אֵיךְ הוּא רוֹגֵשׁ, אֵיךְ הוּא רוֹגֵז, אֵיךְ הוּא מִתְנַפֵּל עַל הַחוֹף – אֲבָל זֶה לֹא הָעִנְיָן. אַי, הַזְּעָקוֹת הַשּׁוֹבְרוֹת לֵב שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַמִּסְכֵּנוֹת! פַּעַם רוֹאִים אוֹתָם, וְפַּעַם לֹא: רֶגַע אֶחָד הַסְּפִינָה מְנַגַּחַת אֶת הַיָּרֵחַ עִם הַתֹּרֶן, וְתֶכֶף הִיא נִבְלַעַת בְּקֶצֶף וְשֶׁצֶף, כְּמוֹ כְּשֶׁאַתָּה זוֹרֵק פְּקָק לְחָבִית. וְעַכְשָׁו לְחֲזִית הַחוֹף: לִרְאוֹת אֵיךְ הַדֹּב קָרַע לוֹ הַחוּצָה אֶת הָעֶצֶם-הַכָּתֵף שֶׁלּוֹ, וְאֵיךְ הוּא צָרַח לִי לְעֶזְרָה, וְאָמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ אַנְטִיגוֹנוּס, וְהוּא אָצִיל. אֲבָל לִגְמֹר אֶת הָאֳנִיָּה: לִרְאוֹת אֵיךְ הַיָּם בָּלַע אוֹתָהּ בְּבַת-אַחַת כְּמוֹ צִמּוּק בְּתוֹךְ כּוֹסִית; אֲבָל קֹדֶם, אֵיךְ הֵם שָׁאֲגוּ הַמִּסְכֵּנִים, וְאֵיךְ הַיָּם לָעַג לָהֶם; וְאֵיךְ הוּא שָׁאַג הַגֶּ'נְטֶלְמֵן הַמִּסְכֵּן, וְאֵיךְ הַדֹּב לָעַג לוֹ, וְשְׁנֵיהֶם שָׁאֲגוּ יוֹתֵר חָזָק מֵהַיָּם אוֹ הַמֶּזֶג-אֲוִיר.

רוֹעֶה:  אֱלוֹהִים שֶׁיְּרַחֵם, מָתַי זֶה הָיָה, בֵּן?

לֵצָן:  עַכְשָׁו, עַכְשָׁו! עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְמַצְמֵץ מֵאָז שֶׁרָאִיתִי! הָאֲנָשִׁים עוֹד לֹא הִתְקָרְרוּ מִתַּחַת לַמַּיִם, וְגַם הַדֹּב עוֹד לֹא זָלַל חֵצִי מֵהַגֶּ'נְטֶלְמֵן; הוּא עוֹד עוֹבֵד עַל זֶה.

רוֹעֶה:  חֲבָל שֶׁלֹּא הָיִיתִי לְיָד, שֶׁהָיִיתִי עוֹזֵר לַזָּקֵן!

לֵצָן:    חֲבָל שֶׁלֹּא הָיִיתָ לְיַד הָאֳנִיָּה, לַעֲזֹר לָהּ: שָׁם הָרַחְמָנוּת שֶׁלְּךָ הָיְתָה מִתְחַלֶּקֶת וְשׁוֹבֶרֶת רֶגֶל.

רוֹעֶה:  עִנְיָנִים כְּבֵדִים, עִנְיָנִים כְּבֵדִים! אֲבָל תַּבִּיט לִי פֹּה, בֵּן. עַכְשָׁו שֶׁתְּבָרֵךְ אֶת עַצְמְךָ: אַתָּה נִפְגָּשׁ עִם דְּבָרִים שֶׁמֵּתִים, אֲנִי עִם דְּבָרִים שֶׁנּוֹלָדִים. הִנֵּה מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ: תִּרְאֶה, תִּרְאֶה, חִתּוּלִים שֶׁל יֶלֶד עִם מַעֲמָד! בּוֹא תַּבִּיט פֹּה!

                        [מצביע על התיבה]

         תָּרִים, תָּרִים, יֶלֶד; תִּפְתַּח. כָּכָה, בּוֹא נִרְאֶה. אָמְרוּ לִי שֶׁהַפֵיוֹת יַעֲשׂוּ אוֹתִי עָשִׁיר. זֶה אֵיזֶה אֲסוּפִי פִּלְאִי. תִּפְתַּח. מָה יֵשׁ בִּפְנִים, יֶלֶד?

לֵצָן [פותח את התיבה]: אַתָּה זָקֵן מְסֻדָּר! אִם עַל הַחֲטָאִים שֶׁל הַנְּעוּרִים שֶׁלְּךָ סָלְחוּ לְךָ, יֶתֶר הַחַיִּים שֶׁלְּךָ כְּבָר תִּחְיֶה יָפֶה. זָהָב! הַכֹּל זָהָב!

רוֹעֶה:  זֶה זָהָב פֵיוֹת, יֶלֶד, אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁכָּכָה יִתְגַּלֶּה. תָּרִים אֶת זֶה, תַּחְזִיק אֶת זֶה צָמוּד! הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי מְקֻצֶּרֶת! יֵשׁ לָנוּ מַזָּל, יֶלֶד, וְבִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר עָלָיו גַּם הָלְאָה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל סוֹדִיּוּת. כַּפָּרָה עַל הַכְּבָשִׂים שֶׁלִּי! קָדִימָה, בֵּן טוֹב, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי מְקֻצֶּרֶת הַבַּיְתָה.

לֵצָן:   אַתָּה תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַמְּקֻצֶּרֶת עִם הַתַּגְלִיּוֹת שֶׁלְּךָ. אֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹת אִם הַדֹּב הִסְתַּלֵּק מֵהַגֶּ'נְטֶלְמֵן, וְכַמָּה הוּא אָכַל. אֵלֶּה מְשֻׁגָּעִים רַק כְּשֶׁהֵם רְעֵבִים. אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, אֲנִי יִקְבֹּר אוֹתוֹ.

רוֹעֶה:  זֶה מַעֲשֶׂה טוֹב. אִם תּוּכַל לְאַבְחֵן לְפִי מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנּוּ מִי-הוּא-מָה-הוּא, תִּקְרָא לִי לָבוֹא לִרְאוֹת אוֹתוֹ.

לֵצָן:   אֵין מָה לְדַבֵּר. וְאַתָּה תַּעֲזֹר לָשִׂים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה.

רוֹעֶה:  זֶה יוֹם שֶׁל מַזָּל, בֵּן, וַאֲנַחְנוּ עוֹד נִבְנֶה עָלָיו דְּבָרִים גְּדוֹלִים.

       [יוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >