שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים לאונטס, אצילים וקצינים]

 

לֵאוֹנְטֶס:   מוֹשָׁב זֶה, שֶׁהִכְרַזְנוּ בְּיָגוֹן

          עָלָיו, לוֹחֵץ עַל לְבָבֵנוּ: הֵן

          עַל כֵּס הַנֶּאֱשָׁם יוֹשֶׁבֶת בַּת

          שֶׁל מֶלֶךְ, וְאִשְׁתֵּנוּ, מִישֶׁהִי

          אֲשֶׁר מִדַּי אָהַבְנוּ. נְנֻקֶּה

          מִכָּל אַשְׁמָה שֶׁל עָרִיצוּת, שֶׁכֵּן

          אֲנַחְנוּ פּוֹעֲלִים פֻּמְבִּית עַל-פִּי

          דִּין-צֶדֶק, וּמַסְלוּל הַחֹק יוֹבִיל

          הַכֹּל לְהַרְשָׁעָה אוֹ לְטִהוּר.

          הָבִיאוּ אֶת הָאֲסִירָה.

קָצִין:     רְצוֹן הוֹד מַלְכוּתוֹ שֶׁהַמַּלְכָּה

          תּוֹפִיעַ פֹּה בְּבֵית הַדִּין.

            [נכנסות הרמיונה, תחת משמר, פאולינה וגברות-לוויה]

לֵאוֹנְטֶס:                             דְּמָמָה!

          קְרָא אֶת כְּתַב הָאִשּׁוּם.

קָצִין [קורא]:     הֶרְמִיּוֹנֶה, מַלְכָּה לְלֵאוֹנְטֶס הַנִּכְבָּד, מֶלֶךְ סִיצִילְיָה, בָּזֹאת אַתְּ מָאֳשֶׁמֶת וּמוּבֵאת לַדִּין בְּגִין בְּגִידָה מִן הַדַּרְגָּה הָרִאשׁוֹנָה, בְּשֶׁל נֵאוּף עִם פּוֹלִיקְסֶנֶס, מֶלֶךְ בּוֹהֶמְיָה, וּקְשִׁירַת-קֶשֶׁר עִם קָמִילוֹ לִטֹּל אֶת חַיָּיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הַשַּׁלִּיט, בַּעֲלֵךְ הַמַּלְכוּתִי; וּלְאַחֵר שֶׁהַמְּזִמָּה נֶחְשְׂפָה חֶלְקִית, אַתְּ, הֶרְמִיּוֹנֶה, בְּנִגּוּד לְכָל אֱמוּנָה וֶאֱמוּנִים שֶׁל נְתִינָה יְשָׁרָה, יִעַצְתְּ וְסִיַּעְתְּ לָהֶם, לְמַעַן בִּטְחוֹנָם, לְהִמָּלֵט בְּאִישׁוֹן-לַיְלָה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:  כֵּיוָן שֶׁלֹּא אֹמַר דָּבָר מִלְּבַד

          לִסְתֹּר אֶת הַהַאֲשָׁמוֹת נֶגְדִּי,

          וְהָעֵדוּת לְטוֹבָתִי אֵינָהּ

          אֶלָּא מָה שֶׁיָּבוֹא מִמֶּנִּי, לֹא

          יוֹעִיל לִי אִם אֹמַר "לֹא אֲשֵׁמָה":

          אִם יֹשֶׁר לְבָבִי נֶחְשָׁב כּוֹזֵב,

          הוּא יִתְקַבֵּל כָּךְ כְּשֶׁאֶתֵּן לוֹ פֶּה.

          אַךְ אִם כּוֹחוֹת אֱלוֹהִיִּים צוֹפִים

          בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹשׁ – וְהֵם צוֹפִים –

          אֵין לִי סָפֵק שֶׁאִשּׁוּמֵי הַשָּׁוְא

          יַסְמִיקוּ מוּל הַתֹּם, וְעָרִיצוּת

          תִּסּוֹג מוּל קַבָּלַת-דִּין. מִי כָּמוֹךָ,

          אָדוֹן שֶׁלִּי, יוֹדֵעַ – רַק מַכְחִישׁ –

          שֶׁכָּל חַיַּי תָּמִיד הָיוּ כֵּנִים,

          מְאֻפָּקִים, אֲמִתִּיִּים, כְּשֵׁם

          שֶׁאֻמְלָלָה אֲנִי עַכְשָׁו; וְזֶה

          יוֹתֵר מִשֶּׁיָּכוֹל סִפּוּר לִבְרֹא,

          אֲפִלּוּ הוּא מֻמְחָז וּמְשֻׂחָק

          כְּדֵי לְרַתֵּק צוֹפִים. שֶׁכֵּן רְאוּ

          אוֹתִי, שֻׁתֶּפֶת לְמִטַּת מַלְכוּת,

          וּמַחֲצִית הַכֶּתֶר, בַּת שַׁלִּיט

          גָּדוֹל, אֵם לְנָסִיךְ מַבְטִיחַ, פֹּה

          עוֹמֶדֶת לְלַהֵג, לִשְׁפֹּךְ מִלִּים

          לְמַעַן הַחַיִּים וְהַכָּבוֹד

          מוּל כָּל מִי שֶׁיּוֹאִיל לָבוֹא לִשְׁמֹעַ.

          מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לַחַיִּים, אֵלֶּה

          כְּבֵדִים עָלַי כְּמוֹ הַיָּגוֹן, וְעַל

          שְׁנֵיהֶם בְּלִי קֹשִׁי אֲוַתֵּר; אֲבָל

          כָּבוֹד הוּא יְרֻשָּׁתִי לְדוֹרוֹתַי,

          רַק מִשּׁוּם כָּךְ עָלָיו אֲנִי עוֹמֶדֶת.

          אֲנִי פּוֹנָה אֶל מַצְפּוּנְךָ, אָדוֹן,

          לִפְנֵי שֶׁפּוֹלִיקְסֶנֶס בָּא לְכָאן,

          כַּמָּה חִבָּה תָּפַסְתִּי בְּלִבְּךָ,

          וְכַמָּה הִיא הִגִּיעָה לִי; מֵאָז

          שֶׁבָּא, בְּאֵיזֶה חוּט תַּת-קַרְקָעִי

          מָשַׁכְתִּי כְּדֵי שֶׁכָּכָה אֶצְטַיֵּר?

          אִם בְּקוֹץ-יוֹ"ד חָצִיתִי אֶת הַגְּבוּל

          שֶׁל הַכָּבוֹד, אוֹ אִם נָטִיתִי שָׁמָּה

          בְּמַחְשָׁבָה אוֹ מַעֲשֶׂה, הַלְוַאי

          יַקְשִׁיחַ לֵב כָּל מִי שֶׁמַּאֲזִין לִי,

          וּשְׁאֵרֵי בְּשָׂרִי יְנָאֲצוּ

          אוֹתִי עַל בּוֹר קִבְרִי!

לֵאוֹנְטֶס:                      אֲנִי יוֹדֵעַ

          שֶׁלְּחוֹטְאִים יֵשׁ מֵצַח נְחוּשָׁה

          הֵן כְּדֵי לִפְשֹׁעַ, הֵן כְּדֵי לְהַכְחִישׁ

          פְּשָׁעִים.

הֶרְמִיּוֹנֶה:        נָכוֹן מְאוֹד, אַךְ זוֹ אִמְרָה

          כְּלָלִית, אָדוֹן, שֶׁלֹּא קְשׁוּרָה אֵלַי.

לֵאוֹנְטֶס:  אַתְּ לֹא מוֹדָה בָּזֶה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     מִלְּבַד "אִשְׁתּוֹ שֶׁל",

          אֲשֶׁר מוּטָח בִּי כְּשֵׁם גְּנַאי, אֵינִי

          מוֹדָה בִּכְלוּם. אֲשֶׁר לְפּוֹלִיקְסֶנֶס,

          אִתּוֹ חָטָאתִי לִכְאוֹרָה, מוֹדָה –

          אָהַבְתִּי אֶת הָאִישׁ עַל-פִּי כְּבוֹדוֹ:

          בְּאַהֲבָה שֶׁבְּהֶחְלֵט הוֹלֶמֶת

          גְּבִירָה כָּמוֹנִי; אַהֲבָה כָּזֹאת,

          כָּזֹאת וְלֹא אַחֶרֶת, שֶׁאַתָּה

          בְּעַצְמְךָ צִוִּיתָ; לֹא לִנְהֹג כָּךְ

          הָיָה, לְדַעֲתִי, כְּפִיּוּת טוֹבָה

          וְסַרְבָנוּת כְּלַפֶּיךָ וּכְלַפֵּי

          חָבֵר שֶׁלְּךָ, אֲשֶׁר אַהֲבָתוֹ

          אָמְרָה מֵאָז לָמְדָה דִּבּוּר, מִגִּיל

          יַנְקוּת, בְּקוֹל צָלוּל שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ.

          עַכְשָׁו, אֲשֶׁר לִמְזִמּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר,

          לִי אֵין מֻשָּׂג מָה טַעֲמָן, גַּם אִם

          תֻּגַּשְׁנָה לִי בְּתוֹךְ קְדֵרָה. אֲנִי

          יוֹדַעַת רַק – קָמִילוֹ אִישׁ יָשָׁר;

          וְלָמָּה הוּא עָזַב אֶת חֲצֵרְךָ,

          גַּם הָאֵלִים, כָּמוֹנִי, לֹא יוֹדְעִים.

לֵאוֹנְטֶס:   יָדַעְתְּ עַל בְּרִיחָתוֹ, וְאַתְּ יוֹדַעַת

          מָה הִתְחַיַּבְתְּ לִפְעֹל בְּהֵעָדְרוֹ.

הֶרְמִיּוֹנֶה:  אָדוֹן,

          אַתָּה דּוֹבֵר שָׂפָה אֲשֶׁר אֲנִי

          לֹא מְבִינָה. חַיַּי עוֹמְדִים מוּל חֵץ

          חֲלוֹמוֹתֶיךָ, וַאֲנִי מַרְפָּה

          מֵהֶם.

לֵאוֹנְטֶס:          הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּךְ הֵם-הֵם

          חֲלוֹמוֹתַי. יָלַדְתְּ מַמְזֵרָה

          לְפּוֹלִיקְסֶנֶס, וַאֲנִי חָלַמְתִּי.

          כְּשֵׁם שֶׁחָצִית גְּבוּלוֹת בּוּשָׁה – כְּמוֹ כָּל

          חוֹטֵאת – גַּם אֶת הַגְּבוּל שֶׁל הָאֱמֶת

          חָצִית; לֹא יַעֲזֹר לָךְ אִם תַּכְחִישִׁי:

          כִּי כְּמוֹ שֶׁהֻשְׁלְכָה הַהַשְׁרָצָה

          שֶׁלָּךְ, הַבַּת-בְּלִי-שֵׁם, בְּלִי אָב – וְזֶה

          הַפֶּשַׁע לֹא שֶׁלָּהּ: שֶׁלָּךְ! – כָּךְ אַתְּ

          תַּרְגִּישִׁי מָה זֶה צֶדֶק: עַל פָּחוֹת

          מִמָּוֶת אֵין לְךָ מָה לִבְנוֹת.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                           אָדוֹן,

          חֲסֹךְ אֶת אִיּוּמֶיךָ! הַדַּחְלִיל

          שֶׁבּוֹ תַּפְחִיד אוֹתִי – אֲנִי כְּמֵהָה לוֹ.

          לִי אֵין שׁוּם טַעַם בַּחַיִּים: עֲטֶרֶת

          חַיַּי וְנֶחָמָתָם – חִבַּת לִבְּךָ –

          נִרְאֵית לִי אֲבוּדָה, כִּי אֲנִי חָשָׁה

          שֶׁהִיא הָלְכָה, רַק לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ

          הָלְכָה. הָאֹשֶׁר הַשֵּׁנִי שֶׁלִּי,

          פְּרִי בִּכּוּרֵי גּוּפִי, מֻרְחָק מִמֶּנִּי

          כְּמוֹ מִנְּגוּעַת צָרַעַת. נֶחָמָה

          שְׁלִישִׁית שֶׁלִּי, שֶׁבָּאָה בְּמַזָּל

          רַע, נִקְרְעָה מֵעַל חָזִי – חָלָב

          תָּם עַל שְׂפָתֶיהָ הַתְּמִימוֹת – לְהֶרֶג.

          אוֹתִי מוֹקִיעַ כָּל תַּמְרוּר וָשֶׁלֶט

          בְּתוֹר זוֹנָה; שִׂנְאָה בְּלִי מְצָרִים

          מוֹנַעַת מִפָּנַי זְכוּת לְמִטַּת

          יוֹלְדוֹת, שֶׁכָּל אִשָּׁה הִיא זַכָּאִית לָהּ;

          וּלְבַסּוֹף, סוֹחֲבִים אוֹתִי בָּהוּל

          אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, בַּאֲוִיר פָּתוּחַ,

          עוֹד טֶרֶם שֶׁאָשׁוּב לְאֵיתָנִי.

          עַכְשָׁו, מַלְכִּי, סַפֵּר לִי אֵיזוֹ מִין

          בְּרָכָה יֵשׁ לִי כָּאן בַּחַיִּים אֲשֶׁר

          תַּפְחִיד אוֹתִי לָמוּת. עַל כֵּן הַמְשֵׁךְ.

          וּבְכָל זֹאת שְׁמַע אֶת זֶה רַק – אַל תִּטְעֶה בִּי:

          חַיִּים לֹא, בְּעֵינַי הֵם חֲשׁוּבִים

          פָּחוֹת מִקַּשׁ; אֲבָל כְּבוֹדִי – אוֹתוֹ

          אֶפְדֶּה. אֲנִי אוֹמֶרֶת, אִם אֻרְשַׁע

          עַל סְמַךְ סְבָרוֹת, כִּי כָּל הַהוֹכָחוֹת

          נָמוֹת, לְבַד מִמָּה שֶׁקִּנְאָתְךָ

          הֵעִירָה, אֲדוֹנִי, זֹאת בִּרְיוֹנוּת,

          לֹא חֹק. מְכֻבָּדַי, בִּרְשׁוּתְכֶם,

          אֲנִי פּוֹנָה לָאֵל: אַפּוֹלוֹ – הוּא

          יִהְיֶה שׁוֹפֵט שֶׁלִּי!

אָצִיל:                       בַּקָּשָׁתֵךְ

          מֻצְדֶּקֶת בְּהֶחְלֵט. נָא לְהָבִיא

          אֶת הַבְּשׂוֹרָה, בְּשֵׁם הָאֵל אַפּוֹלוֹ.

            [יוצאים כמה קצינים]

הֶרְמִיּוֹנֶה:  אָבִי הָיָה הַצָּאר שֶׁל רוּסְיָה. אִלּוּ

          הָיָה חַי, וְצוֹפֶה פֹּה עַל מִשְׁפַּט

          בִּתּוֹ! אִלּוּ רָאָה אֶת יְשִׁימוֹן

          אֻמְלָלוּתִי; אֲבָל בְּעַיִן שֶׁל

          חֶמְלָה, לֹא נְקָמָה!

            [נכנסים הקצינים, עם קלאומנס ודיוֹן]

קָצִין:     נָא הִשָּׁבְעוּ עַל חֶרֶב צֶדֶק זוֹ

          פֹּה שֶׁהֲיִיתֶם, קְלֵאוֹמֶנֶס, דִּיּוֹן,

          שְׁנֵיכֶם בְּדֶלְפִי, וּמִשָּׁם הֵבֵאתֶם

          אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַחֲתוּמָה הַזֹּאת,

          מִיַּד כּוֹהֵן אַפּוֹלוֹ בִּכְבוֹדוֹ;

          וּמֵאוֹתוֹ הָרֶגַע לֹא הֵעַזְתֶּם

          לִשְׁבֹּר אֶת הַחוֹתָם הַמְּקֻדָּשׁ, אוֹ

          לִקְרֹא אֶת הַסּוֹדוֹת בּוֹ.

קְלֵאוֹמֶנֶס וְדִּיּוֹן:                   נִשְׁבָּעִים.

לֵאוֹנְטֶס:            שְׁבֹר אֶת הַחוֹתָמוֹת וּקְרָא.

קָצִין [קורא]:  הֶרְמִיּוֹנֶה טְהוֹרָה; פּוֹלִיקְסֶנֶס חַף מִכָּל אַשְׁמָה; קָמִילוֹ נְתִין אֱמֶת; לֵאוֹנְטֶס עָרִיץ קַנַּאי; יַלְדָּתוֹ הַתַּמָּה נֶהֶרְתָה כַּדָּת וְכַדִּין; וְהַמֶּלֶךְ יִחְיֶה לְלֹא יוֹרֵשׁ, אִם מָה שֶׁאָבַד לֹא יִמָּצֵא.

אֲצִילִים: בָּרוּךְ אַפּוֹלוֹ הַגָּדוֹל!

הֶרְמִיּוֹנֶה:                    בָּרוּךְ!

לֵאוֹנְטֶס:   אֱמֶת קָרָאתָ?

קָצִין:                    כֵּן, אָדוֹן, מַמָּשׁ

          כְּפִי שֶׁרָשׁוּם פֹּה, אוֹת בְּאוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:  אֵין שׁוּם אֱמֶת בַּנְּבוּאָה!

          נַמְשִׁיךְ בַּהֲלִיכִים: כָּל זֶה זִיּוּף.

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:  אָדוֹן, מַלְכִּי, הַמֶּלֶךְ!

לֵאוֹנְטֶס:                       מָה קָרָה?

מְשָׁרֵת:  הוֹ אֲדוֹנִי, אֲנִי אֶהְיֶה שָׂנוּא

          כְּשֶׁאֲדַוֵּחַ: הַנָּסִיךְ בִּנְךָ,

          מֵחֲרָדוֹת וּפַחַד עַל גּוֹרָל

          הַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה, אֵינֶנּוּ.

לֵאוֹנְטֶס:                          אֵיךְ!

          אֵינֶנּוּ?

מְשָׁרֵת:            מֵת.

לֵאוֹנְטֶס:                אַפּוֹלוֹ מִשְׁתּוֹלֵל,

          וְהַשָּׁמַיִם מַנְחִיתִים מַכָּה

          עַל הָעַוְלָה שֶׁלִּי.

            [הרמיונה מתעלפת]

                           מָה שָׁם קוֹרֶה?

פָּאוּלִינָה:  הַחֲדָשׁוֹת רוֹצְחוֹת אֶת הַמַּלְכָּה:

          רְאֵה מָה מְעוֹלֵל הַמָּוֶת.

לֵאוֹנְטֶס:                         קְחוּ

          אוֹתָהּ מִכָּאן. לִבָּהּ כָּרַע בָּעֹמֶס,

          וְלֹא יוֹתֵר; הִיא תֶּכֶף תִּתְאוֹשֵׁשׁ.

          מִדַּי דָּבַקְתִּי בַּחֲשָׁד שֶׁלִּי.

          אָנָּא מִכֶּם, תְּנוּ לָהּ בַּעֲדִינוּת

          תְּרוּפוֹת חַיִּים.

            [יוצאות פאולינה והגברות, נושאות את הרמיונה]

                        אַפּוֹלוֹ, סְלַח נָא לִי

          עַל טֻמְאָתִי מוּל בְּשׂוֹרָתְךָ! אֲנִי

          אֵצֵא לְהִתְפַּיֵּס עִם פּוֹלִיקְסֶנֶס;

          אֶחְזֹר וַאֲחַזֵּר אַחַר אִשְׁתִּי;

          אָשִׁיב גַּם אֶת קָמִילוֹ הַיָּשָׁר –

          שֶׁדְּעוּ לָכֶם: הוּא אִישׁ אֱמֶת, וָחֶסֶד:

          כִּי כְּשֶׁנִּסְחַפְתִּי בְּקִנְאָה לְדָם

          וּנְקָמָה, בָּחַרְתִּי בּוֹ שֶׁהוּא

          יַרְעִיל אֶת פּוֹלִיקְסֶנֶס חֲבֵרִי;

          וְזֶה הָיָה קוֹרֶה, לוּלֵא קָמִילוֹ

          בִּתְבוּנָתוֹ הִשְׁהָה אֶת פְּקֻדָּתִי

          מוּל הַבְטָחוֹת תַּגְמוּל מֵחַד, אִיּוּם

          שֶׁל מָוֶת מֵאִידָךְ. הוּא, לֵב אָצִיל

          וֶאֱנוֹשִׁי, חָשַׂף בִּפְנֵי אוֹרְחִי

          הַמַּלְכוּתִי אֶת הַמְּזִמָּה, נָטַשׁ

          אֶת נְכָסָיו פֹּה – וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים

          כַּמָּה גְּדוֹלִים הֵם – וְהִפְקִיר עַצְמוֹ

          לְסַכָּנוֹת שֶׁל כָּל אִי-וַדָּאוּת,

          כְּשֶׁכָּל הוֹנוֹ – כְּבוֹדוֹ. אֵיךְ הוּא זוֹהֵר

          מִתּוֹךְ הַחֲלֻדָּה שֶׁלִּי! וְאֵיךְ

          לִבּוֹ הַצַּח מַשְׁחִיר אֶת מַעֲשַׂי

          יוֹתֵר!

      [נכנסת פאולינה]

פָּאוּלִינָה:          יְלֵל כָּל לַיְלָה נְיַלֵּל!

          פִּרְמוּ אֶת הַמָּחוֹךְ שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא

          יִסְדֹּק אוֹתוֹ לִבִּי וְיִקָּרַע

          גַּם הוּא!

אָצִיל:                 מָה הַהֶתְקֵף, גְּבִירָה טוֹבָה?

פָּאוּלִינָה: אֵיזֶה עִנּוּי אָנִין הֵכַנְתָּ לִי,

          רוֹדָן? אֵיזֶה גַּלְגַּל שִׁנַּיִם? סַד?

          אוֹ אֵשׁ? פְּשִׁיטַת עוֹר? אוֹ שְׁמָנִים רוֹתְחִים?

          עוֹפֶרֶת? אֵיזֶה מִין עִנּוּי עַתִּיק

          אוֹ מְחֻדָּשׁ עָלַי לִסְבֹּל? כִּי כָּל

          מִלָּה שֶׁלִּי תִּקְנֶה לִי אֶת חֲרוֹן

          אַפְּךָ! עָרִיצוּתְךָ, אֲשֶׁר שִׁלְּבָה

          כּוֹחוֹת עִם הַקְּנָאוֹת – צְרוֹר שִׁגְיוֹנוֹת

          שֶׁלֹּא יָאִים לִילָדִים, מִדַּי

          תִּינוֹקִיִּים גַּם לִבְנוֹת תֵּשַׁע – הוֹ,

          רְאֵה מָה הֵן עָשׂוּ, וְרוּץ לְךָ

          כְּמוֹ מְטֹרָף, עָרֹם וּמְטֹרָף!

          כִּי כָּל הַטִּמְטוּמִים שֶׁלְּךָ מִקֹּדֶם

          הָיוּ רַק תַּבְלִינִים לָזֶה. בָּגַדְתָּ

          בְּפּוֹלִיקְסֶנֶס – טוֹב, זֶה כְּלוּם: זֶה רַק

          הִצִּיג אוֹתְךָ כַּהֲפַכְפַּךְ טִפֵּשׁ

          וּכְפוּי טוֹבָה אָרוּר. גַּם לֹא כָּל כָּךְ

          נוֹרָא שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ לְהַרְעִיל

          אֶת כְּבוֹד קָמִילוֹ בִּרְצִיחָה שֶׁל מֶלֶךְ –

          כָּל אֵלָה מְעִידוֹת שׁוּלַיִם, יֵשׁ

          מִפְלַצְתִּיּוֹת מֵהֶן: שֶׁמִּתּוֹכָן

          גֵּרוּשׁ בִּתְּךָ הַקְּטַנְטַנָּה לְחֶסֶד

          עוֹרְבִים נַגִּיד דָּבָר קָטָן, מַמָּשׁ

          כְּלוּם, אִם כִּי הַשָּׂטָן הָיָה מַזִּיל

          מִתּוֹךְ הָאֵשׁ דְּלִי שֶׁל דְּמָעוֹת לִפְנֵי

          שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת; גַּם לֹא אַשְׁמָתְךָ

          הַיְּשִׁירָה מוֹת הַנָּסִיךְ הַיֶּלֶד,

          שֶׁלְּבָבוֹ נִשְׁבַּר מִמַּחְשָׁבוֹת

          אֲצִילִיּוֹת – קָשׁוֹת לְגִיל כֹּה רַךְ –

          בִּרְאוֹתוֹ אִישׁ מְטֻפָּשׁ וְגַס

          מַכְתִּים בְּבֹץ אֶת זֹךְ אִמּוֹ. עַל כָּל

          זֶה – לֹא, לֹא תִּצְטָרֵךְ לָתֵת שׁוּם דִּין.

          אַךְ זֶה הָאַחֲרוֹן – הוֹ אֲצִילִים,

          כְּשֶׁאֲדַבֵּר, תִּבְכּוּ! כִּי הַמַּלְכָּה,

          מַלְכָּה, הַיְּצוּר הֲכִי מָתוֹק, יָקָר,

          הִיא מֵתָה! וְהַנְּקָמָה עַל זֶה

          עוֹד לֹא נָחֲתָה.

אֲצִילִים:                   חָס וְחָלִילָה! לֹא!

פָּאוּלִינָה:  אָמַרְתִּי מֵתָה; וְנִשְׁבַּעַת. אִם

          מִלָּה אוֹ נֶדֶר אֵין בָּם כְּלוּם, לְכוּ

          תִּרְאוּ. וְאִם תּוּכְלוּ לְהַעֲלוֹת

          לָהּ שֶׁמֶץ אֹדֶם בַּשְּׂפָתַיִם, זִיק

          בָּעַיִן, חֹם בַּחוּץ אוֹ נְשִׁימָה

          בִּפְנִים, אֶסְגֹּד לָכֶם כְּמוֹ אֵלִים.

          אֲבָל אַתָּה, עָרִיץ, אַל תִּתְחָרֵט

          עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, צַעַרְךָ

          כְּלוּם לֹא יָזִיז. אָז אַל תֵּלֵךְ לְשׁוּם

          מָקוֹם – רַק לַיֵּאוּשׁ. אֶלֶף כְּרִיעוֹת

          עַל בֶּרֶךְ, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים

          שְׁנוֹת צוֹם, בְּחֹרֶף-עַד, בְּלֵב סוּפָה,

          עַל הַר קֵרֵחַ, לֹא יַפְנוּ אֵלֶיךָ

          אֶת מַבָּטָם שֶׁל הָאֵלִים.

לֵאוֹנְטֶס:                         תַּמְשִׁיכִי,

          תַּמְשִׁיכִי: לֹא תּוּכְלִי לוֹמַר יוֹתֵר

          מִדַּי; אֲנִי רָאוּי שֶׁכָּל לָשׁוֹן

          תִּהְיֶה לִי שׁוֹט.

אָצִיל:                    אַל תְּדַבְּרִי יוֹתֵר.

          כִּי מָה שֶׁלֹּא קָרָה, חָטָאת מְאוֹד

          בְּחֻצְפָּתֵךְ.

פָּאוּלִינָה:           צַר לִי מְאוֹד. עַל כָּל

          הַחֲטָאִים שֶׁלִּי, אִם רַק אֵדַע

          מָה הֵם, סְלִיחָה. אוֹי לִי, גִּלִּיתִי פֹּה

          מִדַּי פְּזִיזוּת נָשִׁית! לֵב הָאָצִיל

          שֶׁלּוֹ נִרְגָּשׁ. מָה שֶׁאֵין לְהָשִׁיב

          אוֹ לְהַצִּיל – אֵין מָה לְהִצְטַעֵר

          עָלָיו. אַל תִּתְיַסֵּר כִּי הִתְחַנַּנְתִּי,

          בְּבַקָּשָׁה; יוֹתֵר טוֹב הַעֲנֵשׁ

          אוֹתִי, עַל שֶׁהִזְכַּרְתִּי מָה כְּדַאי

          לְךָ לִשְׁכֹּחַ. מֶלֶךְ טוֹב, אָדוֹן,

          הוֹד רוֹמְמוּת, סְלַח לְאִשָּׁה טִפְּשָׁה.

          הָאַהֲבָה שֶׁלִּי לְמַלְכָּתְךָ –

          רָאִיתָ, שׁוּב טִפְּשָׁה! לֹא אֲדַבֵּר

          עָלֶיהָ עוֹד, וְלֹא עַל יְלָדֶיךָ;

          וְלֹא אַזְכִּיר לְךָ אֶת בַּעֲלִי

          שֶׁלִּי, אֲשֶׁר אָבַד גַּם הוּא. אַתָּה –

          בְּאֹרֶךְ-רוּחַ תִּצְטַיֵּד; אֲנִי –

          אֶשְׁתֹּק.

לֵאוֹנְטֶס:             דִּבַּרְתְּ יוֹתֵר טוֹב כְּשֶׁאָמַרְתְּ

          אֱמֶת; לָהּ אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק, וְלֹא

          לְרַחֲמַיִךְ. אָנָּא, קְחִי אוֹתִי

          אֶל הַגּוּפוֹת שֶׁל מַלְכָּתִי וּבְנִי.

          קֶבֶר אֶחָד יִהְיֶה לַשְּׁנַיִם: שָׁם

          יֵחָקְקוּ סִבּוֹת מוֹתָם, אוֹת שֶׁל

          חֶרְפַּת עוֹלָם לִשְׁמִי. פַּעַם בְּיוֹם

          אָסוּר אֶל הַבִּיתָן בּוֹ יִטָּמְנוּ,

          וְהַדְּמָעוֹת שֶׁתִּשָּׁפֵכְנָה שָׁם

          תִּהְיֶינָה לִי הַמְּנוּחָה. כָּל עוֹד

          יִסְבֹּל הַטֶּבַע אֶת הַנֹּהַג, יוֹם-

          יוֹם אֲקַיְּמוֹ. קָדִימָה, קְחִי אוֹתִי

          אֶל הַתּוּגוֹת הָאֵלֶּה.

            [יוצאים]