שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


הדפסת הטקסט מעשיית חורף - קדימה >


הנפשות הפועלות


מעשיית חורף

THE WINTER'S TALE

מאת ויליאם שייקספיר

תרגום: דורי פרנס

 

כל הזכויות על תרגום זה שמורות להוצאת "ידיעות אחרונות – ספרי חמד" שבאדיבותה ובהסכמתה הוא מתפרסם באתר זה.

 

הַדְּמֻיּוֹת:

לֵאוֹנְטֶס, מלך סיציליה

הֶרְמִיּוֹנֶה, אשתו

מָמִילְיוּס, בנו

פֶּרְדִּיטָה, בתו

קָמִילוֹ, אַנְטִיגוֹנוּס, קְלֵאוֹמֶנֶס, דִּיּוֹן, אצילים בחצר לאונטס

פָּאוּלִינָה, אשתו של אנטיגונוס

אֵמִילְיָה, בת-לווייתה של הרמיונה

סוֹהֵר

יוֹרֵד יָם

פּוֹלִיקְסֶנֶס, מלך בוהמיה

פְלוֹרִיזֵל, בנו

אַרְכִידָמוּס, אציל בוהמי

אוֹטוֹלִיקוּס, ארחי-פרחי

רוֹעֶה זָקֵן, הנחשב כאביה של פרדיטה

לֵצָן, בנו

מוֹפְּסָה, דּוֹרְקָס, נערות רועות

הַזְּמַן

מְשָׁרֵת לָרוֹעֶה הַזָּקֵן, רוֹעִים וְרוֹעוֹת, שְׁנֵים-עָשָׂר כַּפְרִיִּים מְחֻפָּשִׂים לְסָטִירִים, אֲצִילִים, רוֹזְנִים, גְּבָרוֹת, קְצִינִים, מְשָׁרְתִים


מערכה 1, תמונה 1 -


[נכנסים קמילו וארכידמוס]

 

אַרְכִידָמוּס:  אִם יִזְדַּמֵּן לְךָ, קָמִילוֹ, לְבַקֵּר בְּבּוֹהֶמְיָה, בְּהִזְדַּמְּנוּת דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁהֵבִיאָה אוֹתִי לְשָׁרֵת פֹּה, תִּרְאֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין הַבּוֹהֶמְיָה שֶׁלָּנוּ וְהַסִּיצִילְיָה שֶׁלָּכֶם.

קָמִילוֹ:     אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבַּקַּיִץ הַקָּרוֹב מֶלֶךְ סִיצִילְיָה מִתְעַתֵּד לְהָשִׁיב לְמֶלֶךְ בּוֹהֶמְיָה אֶת הַבִּקּוּר שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ בְּצֶדֶק.

אַרְכִידָמוּס:  וְאָז תִּרְאֶה שֶׁהָאֵרוּחַ שֶׁלָּנוּ יְבַיֵּשׁ אוֹתָנוּ: אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ תְּכַפֵּר. כִּי בֶּאֱמֶת –

קָמִילוֹ:    דַּי דַּי דַּי –

אַרְכִידָמוּס: לֹא בְּחַיַּי, אֲנִי מְדַבֵּר חָפְשִׁי עַל סְמַךְ יֶדַע: אֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל בְּאֹפֶן כָּל כָּךְ מְפֹאָר, כָּל כָּךְ אָנִין, כָּל כָּךְ – אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה לוֹמַר. אֲנַחְנוּ נִתֵּן לָכֶם שִׁקּוּיִים מַרְדִּימִים, כְּדֵי שֶׁהַחוּשִׁים שֶׁלָּכֶם לֹא יִקְלְטוּ אֶת הַלִּקּוּי שֶׁלָּנוּ, וְגַם אִם לֹא יוּכְלוּ לְהַלֵּל אוֹתָנוּ, לֹא יוּכְלוּ לְהַאֲשִׁים.

קָמִילוֹ:    אַתָּה רוֹצֶה לְשַׁלֵּם מִדַּי בְּיֹקֶר עַל מָה שֶׁנִּתָּן חִנָּם.

אַרְכִידָמוּס: הַאֲמֵן לִי, אֲנִי מְדַבֵּר כְּפִי שֶׁהַהֲבָנָה מַדְרִיכָה אוֹתִי וְהַיֹּשֶׁר מְנַסֵּחַ.

קָמִילוֹ:    לַנְּדִיבוּת שֶׁל מֶלֶךְ סִיצִילְיָה כְּלַפֵּי מֶלֶךְ בּוֹהֶמְיָה לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת גְּבוּלוֹת. הֵם הִתְחַנְּכוּ יַחַד מִיַּלְדוּת; וְהַחִבָּה נָטְעָה שָׁרָשִׁים כָּאֵלֶּה בֵּינֵיהֶם שֶׁאֵין לָהּ בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַצְמִיחַ עֲנָפִים עַכְשָׁו. כֵּיוָן שֶׁהַשְּׂרָרוֹת שֶׁל בַּגְרוּתָם וְהַצְּרָכִים שֶׁל מַלְכוּתָם הִפְרִידוּ בֵּין חֶבְרָתָם, הַמַּגָּעִים בֵּינֵיהֶם, אָמְנָם לֹא בְּאֹפֶן אִישִׁי, הִתְבַּטְּאוּ בְּחִלּוּפֵי מַתָּנוֹת, מִכְתָּבִים, שִׁגּוּרֵי אַהֲבָה: עַד שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ שֶׁהֵם יַחַד, לַמְרוֹת הַהֵעָדֵר; כְּאִלּוּ הֵם לוֹחֲצִים יָדַיִם מֵעֵבֶר לַמֶּרְחָק; וּמִתְחַבְּקִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר, מִשְּׁנֵי צְדָדִים שֶׁל רוּחוֹת מְנֻגָּדוֹת. הַלְוַאי שֶׁהַשָּׁמַיִם יַמְשִׁיכוּ אֶת אַהֲבָתָם לָנֶצַח!

אַרְכִידָמוּס: אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵין כּוֹחַ זָדוֹן אוֹ כּוֹחַ אַחֵר בָּעוֹלָם שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת זֶה. וְהַנָּסִיךְ שֶׁלָּכֶם מָמִילְיוּס הוּא בְּרָכָה שֶׁאֵין לְתָאֵר. יֶלֶד אָצִיל כָּל כָּךְ עִם הַבְטָחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ אֲנִי עוֹד לֹא רָאִיתִי.

קָמִילוֹ:    אֲנִי בְּהֶחְלֵט מִצְטָרֵף אֵלֶיךָ בַּתִּקְווֹת שֶׁהוּא מְעוֹרֵר. זֶה יֶלֶד לְתִפְאֶרֶת; מַמָּשׁ מַרְפֵּא לָעָם, תַּמְרִיץ לִלְבָבוֹת זְקֵנִים. אֵלֶּה שֶׁדִּדּוּ עַל קַבַּיִם לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד, מִשְׁתּוֹקְקִים לִחְיוֹת עַד שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ גֶּבֶר.

אַרְכִידָמוּס:  אַחֶרֶת הֵם הָיוּ שְׂמֵחִים לָמוּת?

קָמִילוֹ:    כֵּן – אִם לֹא הָיוּ מוֹצְאִים לָהֶם תֵּרוּץ אַחֵר לְהִשְׁתּוֹקֵק לִחְיוֹת.

אַרְכִידָמוּס:  אִם לַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה בֵּן, הֵם הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים לִחְיוֹת עַל קַבַּיִם עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ.

                        [יוצאים]


מערכה 1, תמונה 2 -


[נכנסים לאונטס, הרמיונה, ממיליוס, פוליקסנס, קמילו ובני-לוויה]

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס: כְּבָר תֵּשַׁע פְּעָמִים בִּשֵּׂר חֲלִיל

רוֹעִים עַל הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא

מֵאָז הוֹתַרְנוּ אֶת כִּסְּאֵנוּ רֵיק.

וּזְמַן זֵהֶה עָלֵינוּ לְמַלֵּא,

אָחִי, בְּתוֹדוֹתֵינוּ, וְגַם אָז

נֵצֵא מִכָּאן עִם חוֹב לָעַד. לָכֵן,

כְּמוֹ אֶפֶס – שֶׁהוֹפֵךְ מֵאָה לְאֶלֶף –

אֲנִי מַכְפִּיל בְּרַק "תּוֹדָה" אַחַת

עוֹד אֲלָפִים.

לֵאוֹנְטֶס: חַכֵּה עִם הַתּוֹדוֹת

שֶׁלְּךָ בֵּינְתַיִם, תְּשַׁלֵּם אוֹתָן

כְּשֶׁתַּעֲזֹב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אָדוֹן, זֶה יִהְיֶה

מָחָר. מֵצִיק לִי פַּחַד מָה עָלוּל

לִרְחֹשׁ אוֹ לְהִתְרַחֵשׁ בְּהֵעָדְרֵנוּ.

הַלְוַאי שֶׁלֹּא נוֹשְׁבוֹת רוּחוֹת נוֹשְׁכוֹת

בַּבַּיִת, וְשֶׁלֹּא נֹאמַר בַּסּוֹף

"אֱמֶת בִּשֵּׂר הַלֵּב!" וְחוּץ מִזֶּה,

נִשְׁאַרְתִּי כָּאן מַסְפִּיק כְּדֵי לְעַיֵּף

אֶת מַלְכוּתְךָ.

לֵאוֹנְטֶס: אֲנַחְנוּ חֲזָקִים, אָח,

לֹא, לֹא תִּשְׁבֹּר אוֹתָנוּ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: לֹא נִשְׁאָר עוֹד.

לֵאוֹנְטֶס: שִׁבְעָה לֵילוֹת עוֹד.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אֵין בְּרֵרָה, מָחָר.

לֵאוֹנְטֶס: אָז נִתְפַּשֵּׁר בֵּינֵינוּ עַל חֲצִי-

זְמַן. שׁוּם וִכּוּחַ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אָנָּא אַל תִּלְחַץ כָּךְ.

אֵין עוֹד לָשׁוֹן, אַחַת אֵין, בָּעוֹלָם אֵין,

שֶׁכְּמוֹ שֶׁלְּךָ תִּכְבֹּשׁ אוֹתִי. וְגַם

כָּעֵת הָיְתָה כּוֹבֶשֶׁת, לוּ בִּקַּשְׁתָּ

מִטַּעַם חִיּוּנִי, גַּם אִם הֶכְרֵחַ

הָיָה שֶׁאֲסָרֵב. חוֹבוֹת אַרְצִי –

הֵן גּוֹרְרוֹת אוֹתִי מַמָּשׁ הַבַּיְתָה;

אִם אֶתְעַכֵּב מַשְׁמָע אַהֲבָתְךָ

הִיא שׁוֹט לִי, וּשְׁהוּתִי לְךָ מִטְרָד

וְהוֹצָאָה. אָז כְּדֵי לַחְסֹךְ עָגְמָה

כְּפוּלָה – שָׁלוֹם, אָחִי.

לֵאוֹנְטֶס: קְשׁוּרַת-לָשׁוֹן,

מַלְכָּה שֶׁלָּנוּ? בּוֹאִי דַּבְּרִי.

הֶרְמִיּוֹנֶה: חָשַׁבְתִּי,

אָדוֹן, לִנְצֹר אֶת פִּי עַד שֶׁתָּדוּג

מִמֶּנּוּ נֶדֶר לֹא לְהִשָּׁאֵר.

אַתָּה תּוֹקֵף אוֹתוֹ קָרִיר מִדַּי.

אֱמֹר לוֹ שֶׁאַתָּה בָּטוּחַ כִּי

הַכֹּל טוֹב בְּבּוֹהֶמְיָה; רַק אֶתְמוֹל

אֻשַּׁר שֶׁכָּךְ. אֱמֹר לוֹ זֹאת, וְהוּא

מַפְסִיד עַל הַמִּגְרָשׁ שֶׁלּוֹ.

לֵאוֹנְטֶס: יָפֶה

אָמַרְתְּ פֹּה, הֶרְמִיּוֹנֶה.

הֶרְמִיּוֹנֶה: לְהַגִּיד

שֶׁהוּא מִתְגַּעֲגֵעַ אֶל הַבֵּן

שֶׁלּוֹ – כֵּן, זֶה הָיָה חָזָק. אִם רַק

יֹאמַר אֶת זֶה, תֵּן לוֹ לָלֶכֶת; אִם

הוּא יִשָּׁבַע בָּזֶה, לֹא יִשָּׁאֵר פֹּה:

נַחְבֹּט בּוֹ בְּמַקְּלוֹת שֶׁיִּסְתַּלֵּק.

[לפוליקסנס] אֲבָל מֵהוֹד רוֹמְמוּתְךָ אָעֵז

לְהִתְחַנֵּן – שָׁבוּעַ הַלְוָאָה.

כְּשֶׁתִּקַּח אֵלֶיךָ לְבּוֹהֶמְיָה

אֶת אֲדוֹנִי, אֲנִי אֶתֵּן אִשּׁוּר

שֶׁיִּשָּׁאֵר מֵעֵבֶר לַמְּתֻכְנָן

עוֹד חֹדֶשׁ; וְגַם אָז, לֵאוֹנְטֶס, לֹא

אֹהַב אוֹתְךָ גַּם בְּתִקְתּוּק שָׁעוֹן

אֶחָד פָּחוֹת מִגְּבֶרֶת אֶת אָדוֹן

לִבָּהּ. אָז תִּשָּׁאֵר?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: לֹא, לֹא, מָדָם.

הֶרְמִיּוֹנֶה: כֵּן, תִּשָּׁאֵר!

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אָסוּר לִי, חֵי נַפְשִׁי.

הֶרְמִיּוֹנֶה: אָהּ, חֵי נַפְשִׁי!

אַתָּה פּוֹטֵר אוֹתִי בְּבִטּוּיִים

סוּג ב'; אֲבָל אֲפִלּוּ תְּרוֹקֵן

מִכּוֹכָבִים אֶת הַמָּרוֹם בִּשְׁלַל

שְׁבוּעוֹת, אֹמַר עֲדַיִן "לֹא הוֹלְכִים,

אָדוֹן". לֹא, חֵי נַפְשִׁי שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ.

וְ"חֵי נַפְשִׁי" שֶׁל גְּבֶרֶת הוּא רַב-אוֹן

כְּמוֹ שֶׁל אָדוֹן. אָז מָה, הוֹלֵךְ עֲדַיִן?

תַּכְרִיחַ שֶׁאַחְזִיק אוֹתְךָ בְּתוֹר

אָסִיר, לֹא כְּאוֹרֵחַ; תְּשַׁלֵּם

דְּמֵי-כֹּפֶר כְּשֶׁתֵּצֵא, וְכָךְ תַּחְסֹךְ

אֶת תּוֹדוֹתֶיךָ. מָה אַתָּה אוֹמֵר?

אוֹרֵחַ? אוֹ אָסִיר שֶׁלִּי? כִּי חֵי

הַ"חֵי נַפְשִׁי" הָאֵימְתָנִי שֶׁלְּךָ

זֶה זֶה אוֹ זֶה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אִם כָּךְ, גְּבִרְתִּי – אוֹרֵחַ:

אָסִיר שֶׁלָּךְ מַשְׁמָע לַחְטֹא נֶגְדֵּךְ;

זֶה לִי קָשֶׁה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁלָּךְ

לְהַעֲנִישׁ.

הֶרְמִיּוֹנֶה: אָז לֹא סוֹהֶרֶת, אֶלָּא

הַמְּאָרַחַת הַטּוֹבָה שֶׁלְּךָ.

בּוֹא וְאֶחְקֹר אוֹתְךָ עַל מַעֲשֵׂי-

קֻנְדֵּס שֶׁל בַּעֲלִי, וְגַם שֶׁלְּךָ,

כִּנְעָרִים. הֲיִיתֶם טַוָּסִים

גְּדוֹלִים אָז, מָה?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: מַלְכָּה יָפָה, הָיִינוּ

שְׁנֵי בַּחוּרִים אֲשֶׁר חָשְׁבוּ כִּי יוֹם-

מָחָר יִהְיֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַיּוֹם,

וְנַעַר זֶה לָנֶצַח.

הֶרְמִיּוֹנֶה: מִי הָיָה

לֵצָן גָּדוֹל יוֹתֵר מִבֵּין שְׁנֵיכֶם,

לֹא הָאָדוֹן שֶׁלִּי?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: הָיִינוּ צֶמֶד תְּאוֹמֵי-גְּדָיִים

הַמְּפַזְּזִים בַּשֶּׁמֶשׁ, וּפוֹעִים

סְתָם זֶה אֶל זֶה. שִׂחַקְנוּ הַחְלָפוֹת:

תְּמִימוֹת בְּעַד תְּמִימוּת: עוֹד לֹא הִכַּרְנוּ

כְּלָל אֶת תּוֹרַת הָעָוֶל, וְגַם לֹא

חָלַמְנוּ שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁכֵּן מַכִּיר.

אִם כָּךְ הָיִינוּ מַמְשִׁיכִים לִחְיוֹת,

אִם לֹא הָיָה חוֹדֵר דָּם חַם יוֹתֵר

לְנַפְשׁוֹתֵינוּ הָרַכּוֹת, יָכֹלְנוּ

בְּיוֹם-הַדִּין לוֹמַר בְּעֹז "חַפִּים

מֵחֵטְא", כָּל חֵטְא, גַּם זֶה שֶׁל הָאָדָם

בַּגַּן.

הֶרְמִיּוֹנֶה: מִזֶּה אֲנַחְנוּ לְמֵדִים

כִּי קְצָת מְעַדְתֶּם מֵאָז.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: גְּבִירָה

קְדוֹשָׁה מְאוֹד, מֵאָז נוֹלְדוּ בָּנוּ

הַפִּתּוּיִים: כִּי בַּיָּמִים הָהֵם,

יְמֵי הָאֶפְרוֹחוּת, אִשְׁתִּי הָיְתָה

יַלְדָּה; אַתְּ בְּעַצְמֵךְ, אוֹצָר, עוֹד לֹא

חָצִית אֶת זוּג עֵינָיו שֶׁל שֻׁתָּפִי

הַקָּט לַמִּשְׂחָקִים.

הֶרְמִיּוֹנֶה: שֶׁאֱלוֹהִים

יִשְׁמֹר! אַל תְּסַכֵּם אֶת הַתֵּאוֹרְיָה,

כִּי עוֹד תֹּאמַר שֶׁמַּלְכָּתְךָ וְגַם

אֲנִי הֵן בְּנוֹת שָׂטָן. אֲבָל תַּמְשִׁיךְ:

עַל כָּל הַחֲטָאִים בָּהֶם נָפַלְתֶּם

בְּאַשְׁמָתֵנוּ, נְשַׁלֵּם אֲנַחְנוּ,

אִם רַק חֲטָאתֶם בָּם לָרִאשׁוֹנָה

אִתָּנוּ, וְאִתָּנוּ גַּם הִמְשַׁכְתֶּם

לַחְטֹא, וְלֹא מָעַדְתֶּם עוֹד עִם אַף

אַחַת חוּץ מֵאִתָּנוּ.

לֵאוֹנְטֶס: הוּא נִכְבַּשׁ כְּבָר?

הֶרְמִיּוֹנֶה: הוּא יִשָּׁאֵר, אָדוֹן.

לֵאוֹנְטֶס: לַבַּקָּשָׁה

שֶׁלִּי לֹא נַעֲנָה. אַף פַּעַם לֹא

הֵיטַבְתְּ לִקְלֹעַ כָּל כָּךְ, הֶרְמִיּוֹנֶה,

בְּדִבּוּרֵךְ.

הֶרְמִיּוֹנֶה: אַף פַּעַם?

לֵאוֹנְטֶס: פַּעַם, כֵּן.

הֶרְמִיּוֹנֶה: מָה? פַּעֲמַיִם הִתְבַּטֵּאתִי טוֹב?

מָתַי הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה? אָנָּא

גַּלֵּה. פַּטְּמוּ אוֹתָנוּ בִּשְׁבָחִים,

כְּדֵי שֶׁנַּשְׁמִין כְּמוֹ חַיּוֹת מַחְמָד.

אִם מַעֲשֶׂה טוֹב מֵת בְּלִי שׁוּם לָשׁוֹן,

אָז הוּא רוֹצֵחַ אֶלֶף שֶׁמְּחַכִּים

בַּתּוֹר. שְׁבָחִים הֵם הַשָּׂכָר שֶׁלָּנוּ.

בִּנְשִׁיקָה אַחַת תְּדַרְבְּנוּ

אוֹתָנוּ אֶלֶף פַּרְסָאוֹת, עִם שׁוֹט –

אַמָּה בְּקֹשִׁי. אֲבָל לָעִנְיָן:

הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב הָאַחֲרוֹן

שֶׁלִּי הוּא לְהַפְצִיר שֶׁיִּשָּׁאֵר.

וְהָרִאשׁוֹן? הָיְתָה לוֹ, אִם הֵבַנְתִּי,

אָחוֹת בְּכִירָה. הוֹ הַלְוַאי שֶׁשְּׁמָהּ

הוּא חֵן! קָלַעְתִּי בִּדְבָרַי עוֹד פַּעַם?

מָתַי? תֵּן, תֵּן. כֻּלִּי שְׁקִיקָה.

לֵאוֹנְטֶס: מָתַי?

כְּשֶׁשְּׁלוֹשָׁה חָדְשֵׁי חֻמְצָה הֶחְמִיצוּ

עַצְמָם לַמָּוֶת עַד שֶׁאַתְּ הוֹאַלְתְּ

לִמְסֹר לִי יָד צְחֹרָה כְּאַהֲבַת

לִבִּי: וּפִיךְ אָמַר: "אֲנִי שֶׁלְּךָ

לָעַד".

הֶרְמִיּוֹנֶה: אָז שְׁמָהּ אָכֵן הוּא חֵן. תִּרְאוּ,

קָלַעְתִּי פַּעֲמַיִם בִּדְבָרַי:

אַחַת קָנְתָה לִי בַּעַל מַלְכוּתִי

לָנֶצַח; הַשְּׁנִיָּה – לִזְמַן קָצָר –

חָבֵר.

לֵאוֹנְטֶס [הצִדה]: חַמָּה מִדַּי, חַמָּה מִדַּי!

לְהִתְמַזֵּג בַּחֲבֵרוּת זֶה גַּם

לְהִתְמַזֵּג בַּדָּם. קָפַץ עָלַי

פִּרְפּוּר אֵימָה: הַלֵּב שֶׁלִּי רוֹקֵד,

וְלֹא מֵאֹשֶׁר, לֹא מֵאֹשֶׁר, לֹא.

אֵרוּחַ שֶׁכָּזֶה אוּלַי לוֹבֵשׁ

פַּרְצוּף תָּמִים, אוּלַי שׁוֹאֵב חֵרוּת

מֵרֹב לְבָבִיּוּת, אוֹ נְדִיבוּת,

אוֹ פּוֹרִיּוּת שֶׁל רֶחֶם, כָּרָאוּי –

– אוּלַי, נַגִּיד. אַךְ לְשַׁלֵּב כַּף יָד

בְּתוֹךְ כַּף יָד וְאֶצְבָּעוֹת צוֹבְטוֹת

כְּמוֹתָם, עִם חִיּוּכִים מְתֻרְגָּלִים

כְּמוֹ מוּל מַרְאָה; וְאָז לְהֵאָנַח

כְּמוֹ צְבִי גּוֹסֵס – הוֹ, הֶחָזֶה שֶׁלִּי

אֵינוֹ אוֹהֵב כָּזֶה אֵרוּחַ, גַּם

הַמֵּצַח לֹא! מָמִילְיוּס, אַתָּה בֵּן

שֶׁלִּי?

מָמִילְיוּס: כֵּן, אֲדוֹנִי.

לֵאוֹנְטֶס: חֵי הַשֵּׁדִים!

הָהּ, זֶה הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלִּי! מָה-זֶה,

פִּיַּחְתָּ אֶת הָאַף? אוֹמְרִים שֶׁהוּא

דּוֹמֶה לָאַף שֶׁלִּי כְּמוֹ שְׁתֵּי טִפּוֹת.

בּוֹא, קַפִּיטָן! תִּהְיֶה נָקִי, קוֹרֵן –

לֹא, לֹא קוֹרֵן, אָהּ, קַפִּיטָן? וְלֹא

מַקְרִין. שׁוֹר, פַּר אוֹ עֵגֶל מַקְרִינִים.

תִּהְיֶה נָקִי. עֲדַיִן מִתְגַּפֶּפֶת

עַל כַּף הַיָּד שֶׁלּוֹ? – עֶגְלָה מֻפְקֶרֶת!

אַתָּה עֵגֶל שֶׁלִּי?

מָמִילְיוּס: כֵּן, אִם תִּרְצֶה.

לֵאוֹנְטֶס: חָסֵר לְךָ קָדְקוֹד עִם קוֹלָבִים

בּוֹלְטִים כְּדֵי לִהְיוֹת מַמָּשׁ כָּמוֹנִי;

אֲבָל אוֹמְרִים שֶׁהַדִּמְיוֹן בֵּינֵינוּ –

כִּמְעַט כְּמוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים. נָשִׁים אוֹמְרוֹת

זֹאת. מָה הֵן לֹא יַגִּידוּ... אֲבָל גַּם

אִם הֵן הָיוּ כּוֹזְבוֹת כְּמוֹ שְׁחֹרִים

צְבוּעִים לָבָן, כְּמוֹ רוּחַ, אוֹ כְּמוֹ מַיִם,

כְּמוֹ קֻבִּיּוֹת מִשְׂחָק בְּיַד נוֹכֵל,

בְּכָל זֹאת זוֹ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ

לוֹמַר הַיֶּלֶד פֹּה דּוֹמֶה לִי. בּוֹא,

אֲדוֹן יַלְדּוֹן, תַּבִּיט בִּי בָּעֵינַיִם

הַכְּחַלְחַלּוֹת שֶׁלְּךָ. נָבָל מָתוֹק!

יָקָר אֶחָד! עֵגֶל חָלָב! הָאִמָּא-

פָּרָה שֶׁלְּךָ – הִיא יְכוֹלָה? מָה? חֵשֶׁק,

הַחֵץ שֶׁלְּךָ נִנְעָץ בְּלֵב הַלּוּחַ.

אַתָּה הוֹפֵךְ מֻפְרָךְ לְאֶפְשָׁרִי,

נוֹשֵׂא-נוֹתֵן עִם חֲלוֹמוֹת – אֵיךְ זֶה

יָכוֹל לִהְיוֹת? – פּוֹעֵל בְּצַוְתָּא עִם

הַהֲזָיוֹת, לֹא נֶאֱמָן לְשׁוּם

דָּבָר. אָז לֹא מַפְלִיא שֶׁתִּנָּעֵץ

בְּכָל דָּבָר ; וּפֹה אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת,

בְּלִי הַתְרָאָה, וּפֹה אֲנִי מוֹצֵא זֹאת,

עַד הַרְעָלַת הַמּוֹחַ, הִתְקַשְּׁחוּת

הַמֵּצַח.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: מָה קָרָה לוֹ, לְסִיצִילְיָה?

הֶרְמִיּוֹנֶה: נִרְאֶה מֻטְרָד קְצָת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: מָה קָרָה, כְּבוֹדוֹ?

מָה הַמַּצָּב? מָה יֵשׁ, אָחִי?

הֶרְמִיּוֹנֶה: נִרְאֶה

שֶׁמִּסְתַּתֵּר לְךָ בַּמֵּצַח מִין

בִּלְבּוּל. אַתָּה נִרְגָּשׁ, אָדוֹן?

לֵאוֹנְטֶס: לֹא, לֹא,

בֶּאֱמוּנָה. אֵיךְ לִפְעָמִים הַטֶּבַע

מַסְגִּיר אֶת רִגְשׁוֹתָיו, שִׁגְיוֹנוֹתָיו

לָעַיִן, וְהוֹפֵךְ לְהַצָּגַת-

בִּדּוּר מוּל לְבָבוֹת קְשׁוּחִים יוֹתֵר!

כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי עַל תָּוֵי פָּנָיו

שֶׁל בְּנִי, הָיָה נִדְמֶה לִי הִצְטַמַּקְתִּי

עֶשְׂרִים-וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים, וְשֶׁאֲנִי

רוֹאֶה אוֹתִי בִּמְעִיל קְטִיפָה יָרֹק,

בַּמִּכְנָסַיִם הַקְּצָרִים שֶׁלִּי;

פִּגְיוֹן-הַצַּעֲצוּעַ בְּלִי הַחֹד,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְשֹׁךְ אֶת אֲדוֹנוֹ

וִיגַלֶּה שֶׁכְּמוֹ יַהֲלוֹמִים

רַבִּים הוּא מְסֻכָּן מִדַּי. כַּמָּה

דּוֹמֶה הָיִיתִי לַזֵּרְעוֹן הַזֶּה,

חָשַׁבְתִּי לִי, לַבֶּן-אָפוּן, לַמַּר-

נָסִיךְ. חָבֵר הָגוּן שֶׁלִּי, תַּסְכִּים

שֶׁיְּשַׁלְּמוּ לְךָ בֵּיצִים בִּמְקוֹם

שְׁטָרוֹת?

מָמִילְיוּס: לֹא, אֲנִי אֶלָּחֵם, אָדוֹן.

לֵאוֹנְטֶס: אוּוּוּ, תִּלָּחֵם? תִּהְיֶה בָּרִיא! אָחִי,

אַתָּה עוֹגֵב עַל הַנְּסִיכוֹן שֶׁלְּךָ

כְּמוֹ אָנוּ עַל שֶׁלָּנוּ?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: כְּשֶׁאֲנִי

בַּבַּיִת, אֲדוֹנִי, הוּא כָּל הַתֹּכֶן,

הָעִסּוּקִים וְהַחֶדְוָה שֶׁיֵּשׁ לִי;

חָבֵר מֻשְׁבָּע לְרֶגַע, וּבְבַת-

אַחַת – אוֹיֵב; טַפִּיל שֶׁלִּי, חַיָּל,

מְדִינַאי, הַכֹּל. רַק בִּזְכוּתוֹ

יוֹם יוּלִי הוּא קָצָר כְּמוֹ יוֹם דֵּצֶמְבֵּר,

וּבַיַּלְדוּת רַבַּת הַפַּרְצוּפִים

שֶׁלּוֹ הוּא מְרַפֵּא בִּי מַחְשָׁבוֹת

מַעֲכִירוֹת דָּם.

לֵאוֹנְטֶס: זֹאת גַּם הַמִּשְׂרָה

שֶׁהָאָדוֹן הַזֶּה תּוֹפֵס אֶצְלִי.

שְׁנֵינוּ נָזוּז עַכְשָׁו, כְּבוֹדוֹ, נוֹתִיר

אֶתְכֶם לְצַעַדְכֶם כְּבַד הַמִּשְׁקָל.

אֶת מְלוֹא אַהֲבָתֵךְ אֵלַי תַּרְאִי

בְּקַבָּלַת פָּנָיו. עֲשִׂי מִכָּל

מָה שֶׁיָּקָר פֹּה בְּסִיצִילְיָה זוֹל.

כִּי חוּץ מִמֵּךְ וְהַפִּרְחָח-הַפֶּרַח

רַק הוּא יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר שֶׁל הַלֵּב

שֶׁלִּי.

הֶרְמִיּוֹנֶה: אִם תְּחַפֵּשׂ, אָנוּ בַּגַּן

לְשֵׁרוּתְךָ. שֶׁנְּחַכֶּה לְךָ שָׁם?

לֵאוֹנְטֶס: הֵיכָן שֶׁרַק יִשָּׂא אֶתְכֶם לִבְּכֶם;

אִם תִּהְיוּ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם,

אָז תִּמָּצְאוּ. [הצִדה] זָרַקְתִּי פֹּה חַכָּה,

אֲבָל אַתֶּם עִוְּרִים לַפִּתָּיוֹן.

'סְתַּלְּקוּ, 'סְתַּלְּקוּ!

אֵיךְ הִיא זוֹקֶפֶת לוֹ מַקּוֹר, יוֹנָה!

וּמִתְמַרְפֶּקֶת עַל זְרוֹעוֹ חָפְשִׁי

כְּמוֹ רַעֲיָה עַל בַּעַל.

[יוצאים הרמיונה ופוליקסנס]

כְּבָר הָלְכוּ!

עַד עֳבִי-בֹּהֶן, עֹמֶק-בֶּרֶךְ, רֹאשׁ,

אָזְנַיִם, מְקֻרְנָן! לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ

שַׂחֵק: אִמְּךָ כְּבָר מְשַׂחֶקֶת, גַּם

אֲנִי פֹּה מְשַׂחֵק – אֲבָל תַּפְקִיד

כָּל כָּךְ נִקְלֶה, אֲשֶׁר יוֹרִיד אוֹתִי

בְּצַעֲקוֹת בּוּז לְקִבְרִי. קָלוֹן

וָקֶלֶס יִהְיוּ לִי פַּעֲמוֹן

קְבוּרָה. לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ שַׂחֵק. הָיוּ

כְּבָר קַרְנָנִים גַּם לְפָנַי, אִם לֹא

רִמּוּ אוֹתִי; וְלֹא אָדָם אֶחָד,

בְּרֶגַע זֶה, עַכְשָׁו, בְּעוֹד אֲנִי

אוֹמֵר אֶת זֶה, אוֹחֵז בַּזְּרוֹעַ אֶת

אִשְׁתּוֹ, וְלֹא חוֹלֵם שֶׁנִּכְנְסוּ

אֶצְלָהּ בַּסֶּכֶר כְּשֶׁסּוֹבֵב גַּבּוֹ,

שֶׁבָּאֲגַם שֶׁלּוֹ דָּג הַשָּׁכֵן

מִמּוּל, אֲדוֹן חִיּוּךְ שָׁם, הַשָּׁכֵן.

אָהּ? מְנַחֵם שֶׁגַּם לַאֲחֵרִים

יֵשׁ שְׁעָרִים שֶׁנִּפְרְצוּ, כְּמוֹ זֶה

שֶׁלִּי, כְּנֶגֶד רְצוֹנָם. אִם כָּל

מִי שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא מַרְדָנִית יֹאמַר

נוֹאָשׁ, אָז עֲשִׂירִית הָאֱנוֹשׁוּת

הָיְתָה תּוֹלָה עַצְמָהּ. אֵין שׁוּם תְּרוּפָה:

כּוֹכַב זִמָּה הוּא הַכַּדּוּר, וְהוּא

מַכֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹלֵט עַל הַשָּׁמַיִם;

וְהוּא חָזָק – שֶׁלֹּא נֵדַע: צָפוֹנָה,

דָּרוֹמָה, יָמָּה, קֵדְמָה. מַסְקָנָה:

אֵין בִּצּוּרִים כְּנֶגֶד רֶחֶם. דְּעוּ זֹאת:

שָׁם הָאוֹיֵב נִכְנָס-יוֹצֵא בְּלִי דִּין

עִם הַצִּיּוּד וְהַצֵּידָה. רַבִּים

בֵּינֵינוּ – אֲלָפִים – בַּמַּחֲלָה

לוֹקִים וְלֹא חָשִׁים בָּהּ. מָה יֵשׁ, יֶלֶד?

מָמִילְיוּס: אֲנִי דּוֹמֶה לְךָ, אוֹמְרִים.

לֵאוֹנְטֶס: בְּכָל

זֹאת נֶחָמָה. מָה שָׁם? קָמִילוֹ?

קָמִילוֹ: כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

[צועד קדימה]

לֵאוֹנְטֶס: מָמִילְיוּס, לֵךְ שַׂחֵק. אַתָּה אִישׁ יֹשֶׁר.

[יוצא ממיליוס]

קָמִילוֹ, הָאָדוֹן הָרָם נִשְׁאָר עוֹד.

קָמִילוֹ: הַרְבֵּה טָרַחְתָּ שֶׁיָּטִיל פֹּה עֹגֶן:

זָרַקְתָּ, לֹא נִתְפַּס.

לֵאוֹנְטֶס: אָהּ, שַׂמְתָּ לֵב?

קָמִילוֹ: לַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלְּךָ לֹא נֶעֱתַר,

אָמַר שֶׁעִנְיָנָיו קוֹדְמִים.

לֵאוֹנְטֶס: רָאִיתָ?

[הצִדה]: כֻּלָּם סְבִיבִי, חָגִים כְּבָר, לוֹחֲשִׁים,

"הַמֶּלֶךְ הוּא כָּזֶה וְכֻלֵּי". כַּמָּה

הִרְחִיק הָעֵסֶק לֶכֶת, רַק אֲנִי

הָאַחֲרוֹן לִטְעֹם. – קָמִילוֹ, אֵיךְ

יָצָא שֶׁהוּא נִשְׁאַר בְּכָל זֹאת?

קָמִילוֹ: אֵיךְ?

כִּי מַלְכָּתֵנוּ הַטּוֹבָה הִפְצִירָה.

לֵאוֹנְטֶס: "כִּי מַלְכָּתֵנוּ" זֶה מַסְפִּיק. "טוֹבָה" –

נִרְאֶה; וּכְמוֹ שֶׁכָּךְ – לֹא כָּךְ. יֵשׁ עוֹד

גֻּלְגֹּלֶת שֶׁתָּפְסָה זֹאת חוּץ מִמְּךָ?

כִּי הַפִּקְּחוּת שֶׁלְּךָ הִיא סְפוֹג, קוֹלֶטֶת

יוֹתֵר מֵהַגְּלָמִים הַנְּפוֹצִים.

לֹא שָׂמוּ לֵב עוֹד, מָה? רַק הַנְּפָשׁוֹת

הָאֲנִינוֹת? רַק קֹמֶץ שֶׁל מוֹחוֹת

מְחֻנָּנִים? הָאֲסַפְסוּף אוּלַי

עוֹדוֹ עִוֵּר לָעֵסֶק, מָה? תַּגִּיד.

קָמִילוֹ: מָה עֵסֶק, אֲדוֹנִי? לָרֹב, נִדְמֶה לִי,

הוּבַן שֶׁהוּא נִשְׁאָר עוֹד.

לֵאוֹנְטֶס: הָהּ?

קָמִילוֹ: נִשְׁאָר עוֹד.

לֵאוֹנְטֶס: כֵּן, אֲבָל לָמָּה?

קָמִילוֹ: כְּדֵי לְסַפֵּק אֶת הוֹד כְּבוֹדְךָ, וְאֶת

תְּחִנּוֹת טוּב-לֵב גְּבִרְתֵּנוּ.

לֵאוֹנְטֶס: לְסַפֵּק?

תְּחִנּוֹת שֶׁל גְּבִרְתְּכֶם, מָה? לְסַפֵּק?

מַסְפִּיק. אֲנִי הִפְקַדְתִּי בְּאָזְנֶיךָ,

קָמִילוֹ, אֶת צְפוּנוֹת לִבִּי, סוֹדוֹת

חַדְרֵי-הַחֲדָרִים, וּכְשֶׁאַתָּה

טִהַרְתָּ אֶת חָזִי מֵהֶם, כְּמוֹ כֹּמֶר,

יָצָאתִי מֵעָלֶיךָ כְּמוֹ חוֹטֵא

אֲשֶׁר זָכָה בִּמְחִילָתְךָ. אֲבָל

טָעִיתִי בַּמּוּסָר שֶׁלְּךָ, כֻּלּוֹ

תַּרְמִית.

קָמִילוֹ: חָס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי!

לֵאוֹנְטֶס: אֲנִי חוֹזֵר: אַתָּה לֹא אִישׁ יָשָׁר;

וְאִם אַתָּה נוֹטֶה לַיֹּשֶׁר, אָז

אַתָּה פַּחְדָן: חָתַכְתָּ אֶת גִּידָיו,

שֶׁלֹּא יֵצֵא לַחְרֹשׁ. אַחֶרֶת יֵשׁ

לִרְאוֹת אוֹתְךָ כִּמְשָׁרֵת אֲשֶׁר

נָתַתִּי בּוֹ אֵמוּן וְהִתְרַשֵּׁל,

אוֹ כְּטִפֵּשׁ: רוֹאֶה אֵיךְ מְשַׂחֲקִים,

וּמַפְסִידִים אֶת הַקֻּפָּה, אֲבָל

אוֹמֵר "הַכֹּל בִּצְחוֹק".

קָמִילוֹ: אָדוֹן נָדִיב,

אֲנִי אוּלַי רַשְׁלָן, פַּחְדָן, טִפֵּשׁ:

אַף אִישׁ אֵינוֹ נָקִי מִכָּל אֶחָד

מֵאֵלֶּה; רַשְׁלָנוּת, טִפְּשׁוּת אוֹ פַּחַד

בְּאֵין-סוֹף מַעֲשֵׂינוּ בָּעוֹלָם –

צָצִים, אֵין שׁוּם מָנוֹס. בְּשֵׁרוּתְךָ,

אָדוֹן, אִם הִתְרַשַּׁלְתִּי בְּיוֹדְעִין

אֵי-פַּעַם, זוֹ הָיְתָה טִפְּשׁוּת שֶׁלִּי;

אִם הִתְנַדַּבְתִּי לְשַׂחֵק טִפֵּשׁ,

זֶה רַק מֵרַשְׁלָנוּת, שֶׁלֹּא שָׁקְלָה

טוֹב אֶת הַתּוֹצָאָה; וְאִם פָּחַדְתִּי

לִפְעֹל בְּמַשֶּׁהוּ טָעוּן טִפּוּל

שֶׁכֵּן פִּקְפַּקְתִּי בְּהַשְׁלָכוֹתָיו,

הָיָה זֶה פַּחַד שֶׁגַּם הַנְּבוֹנִים

לוֹקִים בּוֹ לֹא אַחַת. כָּל אֵלֶּה הֵם

מוּמִים מְקֻבָּלִים, אָדוֹן, שֶׁיֹּשֶׁר

אֵינוֹ נָקִי מֵהֶם אַף פַּעַם. אַךְ,

בְּחַסְדְּךָ, דַּבֵּר אִתִּי פָּשׁוּט,

הַרְאֵה לִי אֶת פִּשְׁעִי, חֲשֹׂף בָּאוֹר

אֶת פַּרְצוּפוֹ; אִם אָז אַכְחִישׁ אוֹתוֹ –

הוּא לֹא שֶׁלִּי.

לֵאוֹנְטֶס: קָמִילוֹ, לֹא רָאִיתָ –

אֲבָל רָאִיתָ, אֵין סָפֵק, אִם לֹא,

זְגוּגִית עֵינֶיךָ הִיא עָבָה יוֹתֵר

מִקֶּרֶן שֶׁל קַרְנָן – וְלֹא שָׁמַעְתָּ –

כִּי עַל מַרְאֶה כָּל כָּךְ שָׁקוּף שְׁמוּעָה

לֹא תִּשָּׁאֵר אִלֶּמֶת – אוֹ חָשַׁבְתָּ –

כִּי הַקָּדְקוֹד שֶׁל מִי שֶׁלֹּא חוֹשֵׁב הוּא

רֵיק – שֶׁאִשְׁתִּי חֲלַקְלַקָּה? תּוֹדֶה –

אוֹ שֶׁתַּכְחִישׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֵינַיִם,

אָזְנַיִם, מַחְשָׁבָה – תּוֹדִיעַ כִּי

אִשְׁתִּי סוּסַת-מִשְׂחָק, שֶׁרְאוּיָה

לְשֵׁם גְּנַאי שֶׁל פַּרְגִּית שֶׁמִּשְׁתַּגֶּלֶת

לִפְנֵי הָאֵרוּסִים; הַכְרֵז, חֲתֹם.

קָמִילוֹ: אֲנִי לֹא אֶעֱמֹד בָּטֵל לִשְׁמֹעַ

אֵיךְ מַשְׁחִירִים כָּךְ אֶת גְּבִרְתִּי מִבְּלִי

לִנְקֹם אֶת נִקְמָתָהּ. הֲרֹג אוֹתִי,

אַף פַּעַם לֹא אָמַרְתָּ מַשֶּׁהוּ

שֶׁכָּל כָּךְ לֹא יָאֶה לְךָ; וְעוֹד

לַחְזֹר עַל כָּךְ – זֶה חֵטְא כָּבֵד מַמָּשׁ

כְּמוֹ הַדָּבָר עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ אִם

הָיָה נָכוֹן.

לֵאוֹנְטֶס: לְהִתְלַחְשֵׁשׁ – זֶה כְּלוּם?

וּלְהַצְמִיד לֶחִי לְלֶחִי? אַף

לְאַף? לְהִתְחַכֵּךְ? וּלְשַׁרְבֵּב

לָשׁוֹן בִּנְשִׁיקָה? לִקְטֹעַ צְחוֹק

דּוֹהֵר בַּאֲנָחָה? – סִימָן מֻבְהָק

שֶׁל טֹהַר מְחֻלָּל. אוֹ לְלַפֵּף

גַּפַּיִם, אָהּ? לְהִסְתּוֹדֵד בְּכָל

פִּנָּה? לִשְׁאֹף שֶׁשְּׁעוֹנִים יָרוּצוּ?

שָׁעָה תִּהְיֶה דַּקָּה? וְצָהֳרֵי

הַיּוֹם – חֲצוֹת? שֶׁתִּתְעַוֵּר כָּל עַיִן

בִּשְׂעוֹרָה – רַק שֶׁלָּהֶם לֹא, רַק

הִיא לֹא, כְּדֵי שֶׁבִּלְתִּי נִרְאִים יוּכְלוּ

לִפְשֹׁעַ – כָּל זֶה כְּלוּם? אָז הָעוֹלָם

עַל מָה שֶׁבּוֹ הוּא כְּלוּם; וַעֲטִיפַת

שָׁמַיִם כְּלוּם; בּוֹהֶמְיָה כְּלוּם; אִשְׁתִּי

הִיא כְּלוּם; וְכָל הַכְּלוּמִים אֵין בָּם כְּלוּם,

אִם זֶה כְּלוּם.

קָמִילוֹ: דַּי, אָדוֹן טוֹב, תִּתְרַפֵּא

מֵרַעֲיוֹן כֹּה חוֹלָנִי, דָּחוּף:

הוּא מְסֻכָּן מְאוֹד.

לֵאוֹנְטֶס: אֱמֹר שֶׁכֵּן,

זֹאת הָאֱמֶת.

קָמִילוֹ: לֹא, לֹא, אָדוֹן!

לֵאוֹנְטֶס: זֶה כָּךְ.


מערכה 1, תמונה 2 -


לֵאוֹנְטֶס:                                                            זֶה כָּךְ.

          שַׁקְרָן, שַׁקְרָן! אֲנִי אוֹמֵר אַתָּה

          שַׁקְרָן, קָמִילוֹ, וַאֲנִי שׂוֹנֵא

          אוֹתְךָ, מַכְתִּיר אוֹתְךָ קוֹף מְטֻמְטָם,

          וְעֶבֶד מְטֻפָּשׁ אוֹ סְתָם נוֹצָה

          בָּרוּחַ, שֶׁרוֹאֶה בְּכָל דָּבָר

          גַּם טוֹב גַּם רַע, וְעִם שְׁנֵיהֶם נִסְחָף.

          אִם לְאִשְׁתִּי הָיָה כָּבֵד מֻרְעָל

          כְּמוֹ חַיֶּיהָ, לֹא יָכְלָה לִחְיוֹת

          שְׁעַת חוֹל אַחַת.

קָמִילוֹ:                                            וּמִי מַרְעִיל אוֹתָהּ?

לֵאוֹנְטֶס:            זֶה שֶׁעוֹנֵד אוֹתָהּ כְּמוֹ מִין עֲנָק

          סְבִיב צַוָּארוֹ, בּוֹהֶמְיָה; מִי! שֶׁאִם

          הָיוּ לִי מְשָׁרְתֵי אֱמֶת סְבִיבִי,

          שֶׁעֵינֵיהֶם חַדּוֹת הֵן לִכְבוֹדִי

          וְהֵן לְרִוְחֵיהֶם, לַחֶסְכוֹנוֹת,

          הָיוּ עוֹשִׂים כְּבָר אֶת הַמַּעֲשֶׂה

          שֶׁאַחֲרָיו שׁוּב לֹא עוֹשִׂים. אַתָּה, כֵּן,

          מוֹזֵג הַכּוֹס שֶׁלּוֹ – שֶׁהֶעֱלֵיתִי

          מֵאַשְׁפָּתוֹת אֶל הַשְּׂרָרָה; אֲשֶׁר

          יָכוֹל לִרְאוֹת בָּרוּר כְּמוֹ שֶׁהָאָרֶץ

          רוֹאָה אֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהֶפֶךְ

          כַּמָּה אֲנִי מֻשְׁפָּל – אַתָּה יָכוֹל

          הָיִיתָ לְתַבֵּל גָּבִיעַ כָּךְ

          שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ, לָאוֹיֵב שֶׁלִּי,

          קְרִיצָה סוֹפִית; לִי הַנּוֹזֵל הַזֶּה

          הָיָה שִׁקּוּי מַרְפֵּא.

קָמִילוֹ:                                             אָדוֹן, כְּבוֹדוֹ,

          יָכֹלְתִּי, לֹא צָרִיךְ לָזֶה גַּם סַם

          אַלִּים, תַּסְפִּיק טִפַּת שָׂרָף אַחַת

          שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת בְּלִי זָדוֹן שֶׁל רַעַל:

          אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְהַאֲמִין

          שֶׁיֵּשׁ פִּרְצָה כָּזֹאת בְּרוֹם גְּבִרְתִּי,

          שֶׁשִּׁלְטוֹנָהּ כֻּלּוֹ כָּבוֹד. אָהַבְתִּי

          אוֹתְךָ –

לֵאוֹנְטֶס:                             פַּקְפֵּק וְלֵךְ לַעֲזָאזֵל!

          אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִתְעַרְפַּלְתִּי כָּךְ,

          שֶׁהִתְעַרְעַרְתִּי כָּךְ, שֶׁאֲמַנֶּה

          עָלַי עִנּוּי כָּזֶה בְּהִתְנַדְּבוּת;

          שֶׁאֲטַנֵּף אֶת טֹהַר הַסְּדִינִים

          הַלְּבָנִים שֶׁלִּי (שֶׁלְּהַחְזִיק

          בּוֹ זֶה לִישֹׁן, וּלְהַכְתִּים אוֹתוֹ

          חוֹחִים, קוֹצִים, צְבָתוֹת, עֻקְצֵי צְרָעוֹת,

          קָלוֹן עַל דַּם נָסִיךְ, הַבֵּן שֶׁלִּי –

          נִדְמֶה לִי הוּא שֶׁלִּי, אוֹהֵב אוֹתוֹ

          כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלִּי) – כָּל זֶה בְּלִי שׁוּם

          מֵנִיעַ? לָמָּה לִי? מָה, בֶּן-אָדָם

          יָכוֹל לִסְטוֹת כָּל כָּךְ?

קָמִילוֹ:                                                 אֲנִי חַיָּב

          לְהַאֲמִין לְךָ: וּמַאֲמִין.

          וְאֶפָּטֵר עַל שׁוּם כָּךְ מִשַּׁלִּיט

          בּוֹהֶמְיָה; רַק בִּתְנַאי שֶׁכְּשֶׁיְּסֻלַּק,

          מַעֲלָתְךָ יַחְזִיר אֶת מַלְכָּתְךָ

          אֵלָיו כִּבְרֵאשִׁית, וְלוּ לְמַעַן

          בִּנְךָ, וְכָךְ תַּחְסֹם אֶת הַפְּגִיעָה

          שֶׁל לְשׁוֹנוֹת חָצֵר אוֹ בַּעֲלוֹת

          בְּרִיתְךָ בֵּין הָאֻמּוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:                                              אַתָּה יוֹעֵץ

          מַמָּשׁ מָה שֶׁקָּבַעְתִּי לְעַצְמִי:

          לֹא לְהַכְפִּישׁ אוֹתָהּ, אַף שֶׁמֶץ רֶפֶשׁ.

קָמִילוֹ:   כְּבוֹדוֹ,

          אָז לֵךְ; וּבַאֲרֶשֶׁת בְּהִירָה

          כְּמוֹ שֶׁלּוֹבֶשֶׁת יְדִידוּת בְּנֶשֶׁף,

          חֲבֹר לְמַלְכָּתְךָ וּלְבּוֹהֶמְיָה.

          אֲנִי אֶהְיֶה מוֹזֵג שֶׁלּוֹ. וְאִם

          מִמֶּנִּי יְקַבֵּל מַשְׁקֵה בְּרִיאוּת,

          אֲנִי לֹא מְשָׁרֵת שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                                              גָּמוּר.

          עֲשֵׂה זֹאת וַחֲצִי לִבִּי – שֶׁלְּךָ;

          לֹא תַּעֲשֶׂה – אַתָּה עוֹקֵר אֶת כָּל

          הַלֵּב שֶׁלְּךָ.

קָמִילוֹ:                                 עוֹשֶׂה, אָדוֹן. עוֹשֶׂה.

לֵאוֹנְטֶס:            אַסְבִּיר פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁיָּעַצְתָּ לִי.

            [יוצא]

קָמִילוֹ:   הוֹ גְּבֶרֶת אֻמְלָלָה! אֲבָל אֲנִי,

          בְּאֵיזֶה מִין מַצָּב אֲנִי? עָלַי

          לִהְיוֹת פֹּה הַמַּרְעִיל שֶׁל פּוֹלִיקְסֶנֶס

          הַטּוֹב, בְּלִי שׁוּם סִבָּה מִלְּבַד צִיּוּת

          כְּלַפֵּי אָדוֹן אֲשֶׁר מוֹרֵד נֶגֶד

          עַצְמוֹ, וּמְצַפֶּה שֶׁנְּתִינָיו

          יִהְיוּ כָּמוֹהוּ. לְבַצֵּעַ אֶת

          הַמַּעֲשֶׂה מַשְׁמָע קִדּוּם. גַּם אִם

          יֵשׁ אֶלֶף דֻּגְמָאוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים

          אֲשֶׁר הִכּוּ מְלָכִים וְשִׂגְשְׂגוּ –

          לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת; אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין

          עַל שׁוּם נְחֹשֶׁת, אֶבֶן, מְגִלָּה,

          דֻּגְמָה אַחַת, הַתּוֹעֵבָה עַצְמָהּ

          אוֹסֶרֶת לְבַצְּעָהּ. עָלַי לִנְטֹשׁ

          אֶת הֶחָצֵר: אִם אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה

          אוֹ לֹא – אֲנִי שׁוֹבֵר אֶת הַמַּפְרֶקֶת.

          כּוֹכַב בְּרָכָה, תִּשְׁלֹט עַכְשָׁו! הִנֵּה

          בּוֹהֶמְיָה בָּא.

            [נכנס פוליקסנס]

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                זֶה מְשֻׁנֶּה: נִדְמֶה לִי –

          קַרְנִי פֹּה קְצָת יוֹרֶדֶת. לֹא אוֹמֵר כְּלוּם?

          יוֹם טוֹב, קָמִילוֹ.

קָמִילוֹ:                                            אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         מָה בֶּחָצֵר חָדָשׁ?

קָמִילוֹ:                                             שׁוּם כְּלוּם, כְּבוֹדוֹ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         הַמֶּלֶךְ יֵשׁ עָלָיו חָזוּת כָּזֹאת

          כְּאִלּוּ הוּא אִבֵּד מָחוֹז, אוֹ פֶּלֶךְ

          שֶׁהוּא אוֹהֵב כְּמוֹ אֶת עַצְמוֹ; כָּרֶגַע

          נִתְקַלְתִּי בּוֹ, בְּנֹעַם, כָּרָגִיל,

          וְהוּא, מֵסִיט אֶת הַמַּבָּט, שׁוֹמֵט

          אֶת הַשָּׂפָה בְּגֹעַל, רָץ מִמֶּנִּי

          כְּמוֹ מִשְּׂרֵפָה, מַשְׁאִיר אוֹתִי תּוֹהֶה

          מָה מִתְרַקֵּם שֶׁמְּשַׁנֶּה כָּל כָּךְ

          אֶת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ.

קָמִילוֹ:   לֹא בְּכוֹחִי לָדַעַת, אֲדוֹנִי.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         אֵיךְ? לֹא בְּכוֹחֲךָ? אוֹ לֹא יוֹדֵעַ?

          יוֹדֵעַ אֲבָל לֹא בְּכוֹחֲךָ

          לִמְסֹר? זֶה בָּאֵזוֹר הַזֶּה; הֲרֵי

          לְעַצְמְךָ אַתָּה מֻכְרָח לָדַעַת

          מָה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, וְאֵינְךָ

          יָכוֹל לוֹמַר "לֹא בְּכוֹחִי". קָמִילוֹ,

          אֲרֶשֶׁת פְּנֵי שְׁנֵיכֶם, שֶׁהִשְׁתַּנְּתָה,

          הִיא לִי רְאִי אֲשֶׁר חוֹשֵׂף כִּי גַּם

          בִּי חָל שִׁנּוּי: אֲנִי וַדַּאי שֻׁתָּף

          לָהּ לַתְּמוּרָה, כִּי אֲנִי חָשׁ דַּרְכָּהּ

          שֶׁחָלָה בִּי תְּמוּרָה.

קָמִילוֹ:                                             יֵשׁ מַחֲלָה

          שֶׁמְּטִילָה בְּכַמָּה מֵאִתָּנוּ

          מָרָה שְׁחֹרָה, אֲבָל אֵינִי יָכוֹל

          לִנְקֹב בִּשְׁמָהּ; אַתָּה מֵפִיץ אוֹתָהּ,

          גַּם אִם אַתָּה בָּרִיא.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                          אֲנִי מֵפִיץ? מָה?

          אַל תַּעֲשֶׂה אוֹתִי נָחָשׁ קַדְמוֹן

          שֶׁמַּבָּטוֹ קוֹטֵל. עַל אֲלָפִים

          הִבַּטְתִּי, רַק טוֹב יָצָא לָהֶם,

          אִישׁ לֹא נִרְצַח. קָמִילוֹ, מִכֵּיוָן

          שֶׁבְּלִי סָפֵק אַתָּה הָגוּן, מַשְׂכִּיל

          וּמְנֻסֶּה, תְּכוּנוֹת אֲשֶׁר תּוֹרְמוֹת

          לַאֲצִילוּת שֶׁלָּנוּ לֹא פָּחוֹת

          מִתָּאֳרֵי הוֹרִים, אֲשֶׁר עוֹבְרִים

          בִּירֻשָּׁה: אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ

          שֶׁאִם יָדוּעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ

          אֲשֶׁר עָלַי לָדַעַת, אַל תִּכְלָא

          אוֹתוֹ בְּסוֹד.

קָמִילוֹ:                                   אָסוּר לִי לְהָשִׁיב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         אֲנִי מֵפִיץ הַחֹלִי, אַךְ אֲנִי

          בָּרִיא? דָּרוּשׁ הֶסְבֵּר. מַקְשִׁיב, קָמִילוֹ?

          בְּשֵׁם כָּל מָה שֶׁהַכָּבוֹד מַכִּיר

          בּוֹ, וּלְבַקָּשָׁה שֶׁלִּי וַדַּאי

          מַגִּיעַ קְצַת כָּבוֹד, אֲנִי מַשְׁבִּיעַ

          אוֹתְךָ, אֱמֹר אֵיזֶה תַּרְחִישׁ אֵימָה

          אַתָּה צוֹפֶה זוֹחֵל כָּאן לְעֶבְרִי;

          כַּמָּה רָחוֹק הוּא, אוֹ קָרוֹב; כֵּיצַד

          נִתָּן לִמְנֹעַ, אִם בִּכְלָל; אִם לֹא –

          אֵיךְ מִסְתַּדְּרִים עִם זֶה?

קָמִילוֹ:                                                      אַגִּיד לְךָ,

          אָדוֹן, הֱיוֹת שֶׁהַכָּבוֹד דּוֹרֵשׁ,

          וְאִישׁ שֶׁבְּעֵינַי הוּא אִישׁ כָּבוֹד.

          הַקְשֵׁב לַעֲצָתִי, שֶׁיֵּשׁ לִפְעֹל

          עַל-פִּיהָ בִּזְרִיזוּת, אָז בִּזְרִיזוּת

          אֹמַר אוֹתָהּ, אַחֶרֶת גַּם אַתָּה

          וְגַם אֲנִי נִזְעַק לַאֲבַדּוֹן

          וְלַיְלָה טוֹב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                             קָדִימָה צְעַד, קָמִילוֹ.

קָמִילוֹ:   מֻנֵּיתִי לִהְיוֹת לְךָ רוֹצֵחַ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         קָמִילוֹ, מִי מִנָּה?

קָמִילוֹ:                                          הַמֶּלֶךְ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                                לָמָּה?

קָמִילוֹ:   נִדְמֶה לוֹ, לֹא-לֹא, הוּא נִשְׁבַּע לָבֶטַח,

          כִּי הוּא רָאָה אֶת זֶה, אוֹ הוּא פִּתָּה

          אוֹתְךָ לָזֶה – נָגַעְתָּ בַּמַּלְכָּה

          בְּאֹפֶן שֶׁאָסוּר.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                  שֶׁיַּהֲפֹךְ

          דָּמִי אִם כָּכָה לְמֻגְלָה מֻרְעֶלֶת,

          וּשְׁמִי מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹגֵד!

          הַמּוֹנִיטִין הַצַּח שֶׁלִּי הַלְוַאי

          יִהְיֶה לְצַחֲנָה אֲשֶׁר תַּכֶּה

          בַּנְּחִיר הֲכִי עָמוּם כְּשֶׁרַק אוֹפִיעַ,

          שֶׁקִּרְבָתִי תִּהְיֶה מֻקְצֵית מֵרֹב

          מֵאוּס – יוֹתֵר! – שְׂנוּאָה, וּמַחְרִידָה

          מִכָּל הַמַּגֵּפוֹת אֲשֶׁר נוֹדְעוּ

          בִּכְתָב אוֹ בְּעַל-פֶּה!

קָמִילוֹ:                                                תַּשְׁבִּיעַ כָּל

          כּוֹכַב מָרוֹם, עַל שְׁמוֹ וְעָצְמָתוֹ,

          תַּצְלִיחַ לֶאֱסֹר עַל יָם לִגְאוֹת

          לְאוֹר יָרֵחַ קֹדֶם שֶׁתָּסִיר

          בְּנֶדֶר אוֹ תְּזַעֲזֵעַ עִם

          נִמּוּק אֶת הַמִּגְדָּל שֶׁל טֵרוּפוֹ,

          אֲשֶׁר נִצָּב עַל בְּסִיס אֱמוּנָתוֹ,

          וְלֹא יִקְרֹס עַד שֶׁגּוּפוֹ יִצְנַח

          וְיִתְמוֹטֵט.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                           מֵאֵיפֹה זֶה צָמַח?

קָמִילוֹ:   אֵין לִי מֻשָּׂג; אֲבָל בָּרוּר לִי כִּי

          מוּטָב לַחְמֹק מִמָּה שֶׁכְּבָר צָמַח

          וְלֹא לַחְקֹר אֵיךְ זֶה נוֹלַד. לָכֵן

          אִם רַק תּוֹאִיל לִבְטֹחַ בְּיָשְׁרִי,

          אֲשֶׁר גָּנוּז בַּכְּלִי הַזֶּה, מַשְׁכּוֹן

          שֶׁלְּךָ לָקַחַת, צֵא מִיָּד, הַלַּיְלָה!

          אֶת מְלַוֶּיךָ אֲעַדְכֵּן בַּסּוֹד,

          וַאֲמַלֵּט אוֹתָם מִשַּׁעֲרֵי

          הָעִיר, זוּגוֹת אוֹ שְׁלִישִׁיּוֹת. אֲשֶׁר לִי,

          אָשִׂים בְּשֵׁרוּתְךָ אֶת גּוֹרָלִי,

          כִּי בַּגִּלּוּי הַזֶּה הוּא כְּבָר נֶחְרַץ.

          אַל תִּתְלַבֵּט; נִשְׁבָּע בִּכְבוֹד הוֹרַי,

          דִּבַּרְתִּי רַק אֱמֶת; אִם תִּתְעַקֵּשׁ

          לִנְבֹּר בַּהוֹכָחוֹת, אֵינִי מֵעֵז

          לְהִשָּׁאֵר אִתְּךָ; וּבִטְחוֹנְךָ

          שָׁוֶה לָזֶה שֶׁל הַנִּדּוֹן לְמָוֶת

          מִפִּי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, אַחַת

          דִּינוֹ: לָמוּת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                             כֵּן, מַאֲמִין לְךָ;

          רָאִיתִי אֶת לִבּוֹ עַל פַּרְצוּפוֹ.

          תֵּן יָד. נַוֵּט אוֹתִי, וּמְקוֹמְךָ

          יִהְיֶה אִתִּי לָעַד. אֳנִיּוֹתַי

          עוֹמְדוֹת הָכֵן, הָעַם שֶׁלִּי צִפָּה

          שֶׁכְּבָר אַפְלִיג מִפֹּה לִפְנֵי יוֹמַיִם.

          זוֹהִי קִנְאָה לִיצוּר יָקָר; וּכְשֵׁם

          שֶׁהַיְּצוּר נָדִיר גַּם הַקִּנְאָה

          גְּדוֹלָה; כְּשֵׁם שֶׁהַקַּנַּאי עַז-לֵב,

          הִיא אַלִּימָה; וְאִם כְּבוֹדוֹ, כָּךְ הוּא

          הוֹזֶה, חֻלַּל בִּידֵי אִישׁ כֹּה מָסוּר לוֹ,

          בָּרוּר שֶׁנִּקְמָתוֹ תִּהְיֶה מָרָה

          כִּפְלַיִם. פַּחַד מַאֲפִיל עָלַי.

          מַסָּע יַמִּי זָרִיז יִהְיֶה בְּרָכָה לִי,

          וְנֶחָמָה לַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה,

          שֶׁמְּקוֹמָהּ בִּמְזִמּוֹתָיו גָּדוֹל

          אֲבָל בַּחֲשָׁדוֹת הַשָּׁוְא שֶׁלּוֹ –

          אַפְסִי. קָמִילוֹ, בּוֹא, אֶתֵּן לְךָ

          כָּבוֹד שֶׁל אָב אִם תְּחַלֵּץ לִי אֶת

          חַיַּי. קָדִימָה! נֵעָלֵם מִפֹּה.

קָמִילוֹ:   בְּסַמְכוּתִי לִשְׁלֹט עַל שַׁעֲרֵי

          הָעִיר. בְּחַסְדְּךָ, רוֹמְמוּתְךָ,

          מַהֵר: זוֹ שְׁעַת חֵרוּם. לַדֶּרֶךְ. בּוֹא.

                   [יוצאים]

מערכה 2, תמונה 1 -


[נכנסים הרמיונה, ממיליוס, וגברות]

 

הֶרְמִיּוֹנֶה:  קְחוּ אֶת הַיֶּלֶד: הוּא מְנַדְנֵד כָּל כָּךְ

          שֶׁאֵין לִסְבֹּל.

גְּבֶרֶת א':                בּוֹא, בּוֹא, אַלּוּף, רוֹצֶה

          שֶׁנְּשַׂחֵק?

מָמִילְיוּס:           לֹא, לֹא רוֹצֶה אִתָּךְ

          שׁוּם עִנְיָנִים.

גְּבֶרֶת א':               לָמָּה, אָדוֹן מָתוֹק?

מָמִילְיוּס:  אַתְּ תְּנַשְּׁקִי אוֹתִי חָזָק, וְגַם-

          כֵּן תְּדַבְּרִי אֵלַי כְּמוֹ אֶל תִּינוֹק.

          אוֹתָךְ אֲנִי אוֹהֵב יוֹתֵר.

גְּבֶרֶת ב':                           וְלָמָּה,

          אָדוֹן מָתוֹק?

מָמִילְיוּס:                זֶה לֹא כִּי הַגַּבּוֹת

          שֶׁלָּךְ שְׁחֹרוֹת יוֹתֵר; אִם כִּי גַּבּוֹת

          שְׁחֹרוֹת, אוֹמְרִים, הֲכִי הוֹלְמוֹת נָשִׁים

          מְסֻיָּמוֹת, אִם אֵין מִדַּי שֵׂעָר

          שָׁם: חֵצִי-מַעֲגָל, חֲצִי-יָרֵחַ,

          עָשׂוּי בְּעִפָּרוֹן.

גְּבֶרֶת ב':              מִי-זֶה לִמֵּד זֹאת?

מָמִילְיוּס:  לָמַדְתִּי בְּעַצְמִי מִפַּרְצוּפֵי

          נָשִׁים. סְלִיחָה, תַּגִּידִי אֵיזֶה צֶבַע

          יֵשׁ לַגַּבּוֹת שֶׁלָּךְ?

גְּבֶרֶת א':                     כָּחֹל, אָדוֹן.

מָמִילְיוּס: מָה, זֶה בְּדִיחָה. רָאִיתִי כְּבָר גְּבִירָה

          עִם אַף כָּחֹל, אֲבָל גַּבּוֹת?

גְּבֶרֶת א':                            אַתָּה שְׁמַע:

          הָאִמָּא הַמַּלְכָּה שֶׁלְּךָ גְּדֵלָה

          וּמִתְעַגֶּלֶת. בְּקָרוֹב נַצִּיג

          אֶת שֵׁרוּתֵנוּ לְנָסִיךְ מַקְסִים

          חָדָשׁ. וְאָז כְּבָר תִּתְחַנֵּף אֵלֵינוּ,

          אִם רַק נִרְצֶה אוֹתְךָ.

גְּבֶרֶת ב':                      הִיא הִתְעַבְּתָה

          כַּהֹגֶן כְּבָר. שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה!

הֶרְמִיּוֹנֶה:  אֵיזוֹ חָכְמָה אַתֶּן כְּבָר רוֹחֲשׁוֹת?

          בּוֹא, אֲדוֹנִי, עַכְשָׁו כֻּלִּי שֶׁלְּךָ

          שׁוּב. אָנָּא שֵׁב אִתָּנוּ, וּתְסַפֵּר

          מַעֲשִׂיָּה.

מָמִילְיוּס:            שְׂמֵחָה אוֹ עֲצוּבָה?

הֶרְמִיּוֹנֶה:  הֲכִי שְׂמֵחָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ.

מָמִילְיוּס:  מַעֲשִׂיָּה שֶׁל עֶצֶב מַתְאִימָה

          הֲכִי לַחֹרֶף. יֵשׁ לִי מִין כָּזֹאת

          עַל רְפָאִים וְשֵׁדוֹנִים.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                       אָז תֵּן

          אוֹתָהּ, אָדוֹן יָקָר. בּוֹא, שֵׁב; תַּפְחִיד

          אוֹתִי בָּרְפָאִים שֶׁלְּךָ כְּכָל

          שֶׁרַק תּוּכַל. אַתָּה חָזָק בָּזֶה.

מָמִילְיוּס:   הָיֹה הָיָה אִישׁ –

הֶרְמִיּוֹנֶה:                      לֹא, לֹא, שֵׁב. וְהָלְאָה.

מָמִילְיוּס:  שֶׁגָּר לְיַד בֵּית-הַקְּבָרוֹת – אֲנִי

          'סַפֵּר בְּשֶׁקֶט: שֶׁהַצַּרְצָרוֹת

          שָׁם לֹא יוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                           אָז קָדִימָה,

          תִּלְחַשׁ רַק לִי בָּאֹזֶן.

            [נכנסים לאונטס, אנטיגונוס ואצילים]

לֵאוֹנְטֶס: רָאוּ אוֹתוֹ? עִם גְּדוּד? וְעִם קָמִילוֹ?

אָצִיל:   נִתְקַלְתִּי בָּם מֵאֲחוֹרֵי הַחֹרֶשׁ.

          עוֹד לֹא רָאִיתִי בְּנֵי אָדָם חוֹמְקִים

          כָּל כָּךְ מַהֵר. רִגַּלְתִּי אַחֲרֵיהֶם

          מַמָּשׁ עַד לַסְּפִינוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:                         אֵיךְ הִתְבָּרַכְתִּי

          בְּאַבְחָנָה חַדָּה, צְלִילוּת נִתּוּחַ!

          קְלָלָה עַל הַחָכְמָה הַזֹּאת! כַּמָּה

          אָרוּר לִהְיוֹת כָּל כָּךְ בָּרוּךְ! אֶפְשָׁר

          שֶׁעַכָּבִישׁ אַרְסִי יִהְיֶה טָבוּל

          בְּתוֹךְ גָּבִיעַ, וְאָדָם יִשְׁתֶּה,

          יֵלֵךְ, וְלֹא יִדְבַּק בּוֹ אֶרֶס, כִּי

          יְדִיעָתוֹ לֹא הֻרְעֲלָה: אַךְ אִם

          יַצִּיגוּ אֶת הַשֶּׁרֶץ לְעֵינָיו,

          לָדַעַת מָה שָׁתָה, הוּא יְפוֹצֵץ

          גַּרְגֶּרֶת וּצְלָעוֹת בַּהֲקָאוֹת.

          אֲנִי שָׁתִיתִי, וְרָאִיתִי אֶת

          הָעַכָּבִישׁ. קָמִילוֹ – הוּא הָיָה

          סַיְעָן, סַרְסוּר שֶׁלּוֹ. נֶגֶד חַיַּי,

          נֶגֶד כִּתְרִי, יֵשׁ מְזִמָּה. כָּל מָה

          שֶׁהוּא חָשׁוּד – אֱמֶת. הַמְּנֻוָּל

          הַבּוֹגְדָנִי שֶׁלִּי שֵׁרֵת אוֹתוֹ

          עוֹד קֹדֶם. הוּא עָלָה עַל תָּכְנִיתִי,

          וְכָךְ נוֹתַרְתִּי מְצֻמָּק; בָּלוֹן

          שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים בּוֹ כְּאַוַּת

          נַפְשָׁם. אֵיךְ נִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים

          כָּךְ בְּקַלּוּת?

אָצִיל:                    מִתֹּקֶף סַמְכוּתוֹ;

          שֶׁפָּעֲלָה לֹא-פַּעַם לֹא פָּחוֹת

          בִּפְקֻדָּתְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:               נָכוֹן, נָכוֹן מִדַּי.

          [להרמיונה]: תְּנִי אֶת הַיֶּלֶד לִי. מָה טוֹב שֶׁלֹּא

          הֵינַקְתְּ אוֹתוֹ; עַל אַף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת

          מֵחוֹתָמִי, הַדָּם שֶׁלָּךְ נִכָּר בּוֹ

          הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                    מָה זֶה? מִשְׂחָק?

לֵאוֹנְטֶס:  קְחוּ אֶת הַיֶּלֶד; הוּא לֹא יִתְקָרֵב

          אֵלֶיהָ. לְהוֹצִיא אוֹתוֹ הַחוּצָה,

          שֶׁהִיא תְּשַׂחֵק לְבַד עִם מָה שֶׁשָּׁם

          גָּדֵל בָּהּ: כִּי זֶה פּוֹלִיקְסֶנֶס, הוּא

          נִפֵּחַ אוֹתָךְ כָּכָה.

          [ממיליוס מובל החוצה]

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     אִם אַגִּיד

          שֶׁלֹּא, אֲנִי נִשְׁבַּעַת, תַּאֲמִין לִי,

          גַּם אִם לִבְּךָ נוֹטֶה הָפוּךְ.

לֵאוֹנְטֶס:                              רוֹזְנִים,

          הַבִּיטוּ בָּהּ, הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב:

          רַק תִּפְתְּחוּ פֶּה כְּדֵי לוֹמַר שֶׁהִיא

          גְּבִירָה יָפָה, לִבְּכֶם יוֹסִיף בְּצֶדֶק

          "חֲבָל שֶׁהִיא לֹא הֲגוּנָה, בַּת-יֹשֶׁר".

          תְּהַלְּלוּ אֶת הוֹפָעַת הָרֹאשׁ-

          חוּצוֹת שֶׁלָּהּ – וְכֹה אֶחְיֶה, שְׁבָחִים

          כָּאֵלֶּה מַגִּיעִים לָהּ – וּמִיָּד

          מִין מְשִׁיכַת-כָּתֵף, וְ"הוּמְמ" וְ"אָח!",

          סִמְלֵי לָשׁוֹן-הָרַע הַפְּעוּטִים – לֹא!

          טָעוּת! סִמְלֵי חֶמְלָה, כִּי לָשׁוֹן-הָרַע

          שׂוֹרֶפֶת גַּם חַפִּים מֵחֵטְא – הַ"הוּמְמִ"ים,

          הָ"אָחִ"ים, הַמְּשִׁיכוֹת-כָּתֵף הָאֵלֶּה

          יָצוּצוּ כְּשֶׁתֹּאמְרוּ שֶׁהִיא יָפָה

          לִפְנֵי שֶׁעוֹד תַּסְפִּיקוּ לְהַשְׁחִיל

          "הִיא הֲגוּנָה". אָז דְּעוּ, מִפִּיו שֶׁל זֶה

          שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל סִבָּה לִבְכּוֹת עַל כָּךְ,

          הִיא מְנָאֶפֶת.

הֶרְמִיּוֹנֶה:               אִם נָבָל יֹאמַר

          אֶת זֶה, אַלּוּף הַנְּבָלִים בַּיְּקוּם,

          אָז הוּא נָבָל כָּפוּל. אָדוֹן שֶׁלִּי,

          טָעוּת יֵשׁ בְּיָדְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                  לֹא, בְּיָדֵךְ

          יֵשׁ, גְּבֶרֶת, בְּטָעוּת אֶת פּוֹלִיקְסֶנֶס

          בִּמְקוֹם לֵאוֹנְטֶס. הוֹ אַתְּ מִין יְצוּר

          שֶׁאוֹי לִי לְכַנּוֹת בִּשְׁמוֹ גְּבִירָה

          בְּדַרְגָּתֵךְ, כִּי הַפְּרָאִים יִרְאוּ

          תַּקְדִּים בִּי, וִידַבְּרוּ אוֹתָהּ שָׂפָה

          לִבְנֵי כָּל מַעֲמָד, עַד שֶׁהַגְּבוּל

          בֵּין הַקַּבְּצָן לַמֶּלֶךְ יִמָּחֵק.

          אָמַרְתִּי הִיא נוֹאֶפֶת; וְאָמַרְתִּי

          עִם מִי. יוֹתֵר מִזֶּה, הִיא גַּם בּוֹגֶדֶת;

          קָמִילוֹ, הַשֻּׁתָּף שֶׁלָּהּ, יוֹדֵעַ

          אֶת מָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְבַּיֵּשׁ

          לָדַעַת – הִיא וּבֶן-זוּגָהּ לַפֶּשַׁע –

          שֶׁהִיא קְפִיץ שֶׁל מִטּוֹת, וְאֵין שֵׁם גַּס

          מִדַּי לְנַוְלוּתָהּ; כֵּן, וְתָעִיד

          עַל זֶה מְנוּסָתָם.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     לֹא, בְּחַיַּי,

          כְּלוּם לֹא יָעִיד. כַּמָּה יִכְאַב לְךָ,

          כְּשֶׁתִּצְטַלֵּל הַכָּרָתְךָ, שֶׁשֵּׁם

          כָּזֶה הוֹצֵאתָ לִי! אָדוֹן עָנֹג

          שֶׁלִּי, לֹא תְּכַפֵּר אָז אִם תֹּאמַר:

          טָעִיתִי.

לֵאוֹנְטֶס:           לֹא, לֹא: אִם אֲנִי טוֹעֶה

          בַּיְּסוֹד עָלָיו אֲנִי בּוֹנֶה, מֶרְכַּז

          הָאֲדָמָה קָטָן מִלְּהָכִיל

          אֲפִלּוּ סְבִיבוֹן שֶׁל יְלָדִים.

          סַלְּקוּ אוֹתָהּ לְבֵית-הַסֹּהַר. מִי

          שֶׁיְּדַבֵּר לְטוֹבָתָהּ אָשֵׁם

          רַק כִּי דִּבֵּר.

הֶרְמִיּוֹנֶה:               אֵיזֶה כּוֹכָב רָשָׁע

          שׁוֹלֵט. אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַבְלִיג

          עַד שֶׁיַּרְאוּ לִי הַשָּׁמַיִם עַיִן

          יָפָה יוֹתֵר. רוֹזְנִים טוֹבִים שֶׁלִּי,

          אֲנִי אֵינִי מוּעֶדֶת לְיַבֵּב, כְּמוֹ

          רֹב בְּנוֹת-מִינִי; וּבְלִי טַל-שָׁוְא כָּזֶה

          חֶמְלַת לִבְּכֶם אוּלַי תִּיבַשׁ: אַךְ יֵשׁ

          בִּי פֹּה יְגוֹן אֱמֶת שׂוֹרֵף שֶׁיַּם

          דְּמָעוֹת לֹא יְכַבֶּה. אָנָּא, רוֹזְנִים,

          שִׁפְטוּ אוֹתִי בְּמַחְשָׁבוֹת גְּזוּרוֹת

          עַל-פִּי הַחֶסֶד; כָּכָה יֵעָשֶׂה

          רְצוֹן הַמֶּלֶךְ.

לֵאוֹנְטֶס:             לֹא שׁוֹמְעִים אוֹתִי?

הֶרְמִיּוֹנֶה:  מִי זֶה יָבוֹא אִתִּי? הַרְשֵׁה נָא, מֶלֶךְ,

          לִנְשׁוֹתַי לְהִתְלַוּוֹת, אַתָּה

          רוֹאֶה שֶׁמַּצָּבִי דּוֹרֵשׁ זֹאת. אַל

          תִּבְכּוּ, טִפְּשׁוֹת טוֹבוֹת: אֵין שׁוּם סִבָּה.

          אִם אֲנִי רְאוּיָה לְכֶלֶא, בְּכוּ

          מָרָה כְּשֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר. שְׁבִיל מַר זֶה בּוֹ

          אֲנִי צוֹעֶדֶת יְטַהֵר אוֹתִי.

          שָׁלוֹם, אָדוֹן שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא

          יִחַלְתִּי שֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ נִכְלָם:

          עַכְשָׁו אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁעוֹד

          אֶרְאֶה. בּוֹאנָה, נָשִׁים, הָרְשׁוּת נִתְּנָה.

לֵאוֹנְטֶס:   לְכוּ, מַלְּאוּ אֶת פְּקֻדָּתִי! הַחוּצָה!

            [יוצאות הרמיונה, תחת משמר, והגברות]

אָצִיל:    אָנָּא, כְּבוֹדוֹ, קְרָא לַמַּלְכָּה לַחְזֹר.

אַנְטִיגוֹנוּס:         הֱיֵה בָּטוּחַ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה,

          אָדוֹן, אַחֶרֶת מִשְׁפָּטְךָ יִהְיֶה

          לְבִרְיוֹנוּת, שֶׁתַּהֲרֹס שְׁלוֹשָׁה:

          אוֹתְךָ, בִּנְךָ וּמַלְכָּתְךָ.

אָצִיל:                           אֲנִי

          מוּכָן לָתֵת אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי –

          וְגַם אֶתֵּן, אָדוֹן, אִם תְּקַבֵּל –

          שֶׁהַמַּלְכָּה צְחֹרָה מִדֹּפִי מוּל

          שָׁמַיִם וּמוּלְךָ – כְּלוֹמַר בְּמָה

          שֶׁהֶאֱשַׁמְתָּ.

אַנְטִיגוֹנוּס:              אִם יוּכַח שֶׁהִיא

          לֹא כָּךְ, אַצִּיב אֶת הָאֻרְווֹת שֶׁלִּי

          בַּחֶדֶר שֶׁל אִשְׁתִּי; אַצְעִיד אוֹתָהּ

          עִם רֶסֶן; לֹא אֶבְטַח בָּהּ בְּדָבָר

          אִם לֹא אֶרְאֶה אוֹ אֲמַשֵּׁשׁ לְבַד;

          כִּי כָּל פֵּרוּר אִשָּׁה שֶׁבָּעוֹלָם,

          כֵּן-כֵּן, כָּל שֶׁמֶץ בְּשַׂר אִשָּׁה כּוֹזֵב

          אִם הִיא כּוֹזֶבֶת.

לֵאוֹנְטֶס:                   שֶׁקֶט.

אָצִיל:                                  בְּטוּבְךָ –

אַנְטִיגוֹנוּס:  לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנֵנוּ

          אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים. אַתָּה מוּלָךְ

          שׁוֹלָל, בִּידֵי מֵסִית שֶׁיְּקֻלַּל

          עַל זֶה לָעַד. לוּ רַק יָדַעְתִּי מִי

          הַכֶּלֶב! אֲקַצֵּץ אוֹתוֹ לַקֵּץ!

          אִם בִּכְבוֹדָהּ יֵשׁ פְּגָם, יֵשׁ לִי שָׁלוֹשׁ

          בָּנוֹת: הַבְּכוֹרָה אַחַת-עֶשְׂרֵה,

          הָאֲחֵרוֹת חָמֵשׁ וְתֵשַׁע: אִם

          יוּכַח שֶׁזֹּאת אֱמֶת, הֵן תְּשַׁלֵּמְנָה.

          אֲנִי גּוֹזֵר עִקּוּר עַל הַשָּׁלוֹשׁ!

          הֵן לֹא יִרְאוּ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה

          כְּדֵי לְהַשְׁרִיץ דּוֹרוֹת שֶׁל תַּזְנוּנִים.

          שְׁלָשְׁתָּן יוֹרְשׁוֹת שָׁווֹת; אֲבָל מוּטָב

          לִי לְסָרֵס עַצְמִי אִם הֵן תֵּלַדְנָה

          פֵּרוֹת טְמֵאִים.

לֵאוֹנְטֶס:                   עֲצֹר, עַד כָּאן! אַתָּה

          מֵרִיחַ אֶת הָעֵסֶק בְּחוּשִׁים

          קָרִים כְּמוֹ אַף שֶׁל מֵת; אֲבָל אֲנִי

          רוֹאֶה וְחָשׁ כְּמוֹ שֶׁחָשִׁים אֶת זֶה [מושך את זקנו או מכה בכיסא]

          וְגַם רוֹאִים מָה חָשׁ.

אַנְטִיגוֹנוּס:                     אִם זֶה נָכוֹן,

          אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים לִכְרֹת לַיֹּשֶׁר

          שׁוּם קֶבֶר; לֹא נוֹתַר קַמְצוּץ שֶׁלּוֹ

          כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה

          הָרְקוּבָה.

לֵאוֹנְטֶס:             מָה זֶה, אֵין לִי מִלָּה?

אָצִיל:    הַלְוַאי שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה לֹא הָיְתָה,

          אָדוֹן; אֲנִי אֶשְׂמַח כִּפְלַיִם אִם

          יֵצֵא שֶׁמַּצְפּוּנָהּ הוּא אֲמִתִּי,

          חֲשָׁדוֹתֶיךָ לֹא, אֲפִלּוּ אִם

          תִּזְכֶּה לְכָל גִּנּוּי.

לֵאוֹנְטֶס:                    אָח, מָה צָרִיךְ

          לָדוּן אִתְּכֶם עַל זֶה, בִּמְקוֹם לִדְבֹּק

          בְּכוֹחַ בַּיָּזְמָה שֶׁלִּי? זְכוּת מֶלֶךְ

          אֵינָהּ צְרִיכָה עֵצוֹת מִכֶּם, רַק טוּב-

          לִבֵּנוּ הַטִּבְעִי שִׁתֵּף אֶתְכֶם;

          אַךְ אִם אַתֶּם גְּלָמִים אוֹ מְשַׂחֲקִים

          בְּכִשָּׁרוֹן גְּלָמִים – לֹא יְכוֹלִים

          אוֹ מוּכָנִים לַחְבֹּק אֶת הָאֱמֶת

          כְּמוֹתִי, מִסְרוּ לְעַצְמְכֶם: אֲנִי

          אֵינִי זָקוּק לְשׁוּם עֵצָה מִכֶּם עוֹד.

          הָעֵסֶק, הַהֶפְסֵד, הָרֶוַח, כָּל

          הַחֲבִילָה – הַכֹּל, עַל-פִּי הַדִּין,

          שֶׁלִּי.

אַנְטִיגוֹנוּס:            וְהַלְוַאי אָמֵן, מַלְכִּי,

          שֶׁבְּמִשְׁפָּט אִלֵּם הָיִיתָ דָּן

          בּוֹ, בְּלִי פַּרְהֶסְיָה.

לֵאוֹנְטֶס:                    אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה?

          אוֹ שֶׁהַגִּיל עָשָׂה אוֹתְךָ חֲמוֹר,

          אוֹ שֶׁנּוֹלַדְתָּ טִפֵּשׁ. בְּרִיחַת

          קָמִילוֹ בְּתוֹסֶפֶת לְזִוּוּג

          הַצֶּמֶד-חֶמֶד – הַבּוֹטֶה יוֹתֵר

          מִנִּחוּשִׁים, עַל סַף מַרְאֵה עֵינַיִם,

          חָסֵר עֵד-רְאִיָּה רַק כְּחוֹתֶמֶת,

          כָּל שְׁאַר הַנְּסִבּוֹת חוֹתְכוֹת – הַכֹּל

          דּוֹחֵף לַמַּהֲלָךְ הַזֶּה. עִם זֹאת,

          בְּתוֹר אִשּׁוּר סוֹפִי – כִּי בְּמִקְרֶה

          כְּבַד-חֲשִׁיבוּת כָּזֶה אָסוֹן לִהְיוֹת

          פִּרְאִי – שָׁלַחְתִּי בִּדְחִיפוּת אֶת דִּיּוֹן

          וּקְלֵאוֹמֶנֶס, הַיְּדוּעִים לָכֶם

          בִּיעִילוּת, לְדֶלְפִי הַקְּדוֹשָׁה,

          מִקְדַּשׁ אַפּוֹלוֹ. הֵם יָבִיאוּ אֶת

          דִּבְרֵי הָאֵל; שֶׁעֲצָתוֹ תִּבְלֹם

          אוֹ תְּדַרְבֵּן אוֹתִי. עָשִׂיתִי טוֹב?

אָצִיל:    עָשִׂיתָ טוֹב, אָדוֹן.

לֵאוֹנְטֶס:  אֲנִי אִישִׁית רָגוּעַ, לֹא צָרִיךְ

          יוֹתֵר מִשֶּׁיָּדוּעַ לִי, אֲבָל

          הַנְּבוּאָה תַּרְגִּיעַ אֲחֵרִים,

          כְּמוֹ זֶה, הַפֶּתִי שֶׁעוֹצֵם עֵינָיו

          מוּל הָאֱמֶת. לָכֵן מָצָאתִי כִּי

          מוּטָב לַחְסֹם לָהּ כָּל גִּישָׁה אֵלַי,

          שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַפֶּשַׁע

          שֶׁתִּכְנְנוּ שְׁנֵי הַבּוֹרְחִים. קָדִימָה,

          בּוֹאוּ אִתִּי: נִנְאַם אֶל הַצִּבּוּר;

          כִּי עֵסֶק זֶה חַיָּב שֶׁיְּעוֹרֵר

          אֶת לֵב כֻּלָּנוּ.

אַנְטִיגוֹנוּס [הצִדה]:   יְעוֹרֵר לִצְחוֹק,

          נִדְמֶה לִי, כְּשֶׁנֵּדַע אֶת הָאֱמֶת.

            [יוצאים]


מערכה 2, תמונה 2 -


[נכנסים פאולינה, אציל ובני-לוויה]

 

פָּאוּלִינָה:  שׁוֹמֵר הַכֶּלֶא, קְרָא לוֹ. וְהוֹדַע

          לוֹ מִי אֲנִי.

         [יוצא אציל]

                       גְּבִירָה טוֹבָה, הֲלוֹא

          אֵין בְּאֵירוֹפָּה בֵּית-מַלְכוּת רָאוּי לָךְ;

          אָז מָה לָךְ בְּבֵית-סֹהַר?

         [נכנס האציל עם הסוהר]

                                 אוֹ! אָדוֹן,

          אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, נָכוֹן?

סוֹהֵר:                            אַתְּ גְּבֶרֶת

          מְאוֹד נִכְבֶּדֶת, שֶׁאֲנִי מַחְשִׁיב

          מְאוֹד.

פָּאוּלִינָה:        אִם כָּכָה, בִּמְחִילָה, תּוֹבִיל

          אוֹתִי אֶל הַמַּלְכָּה.

סוֹהֵר:                      גְּבִרְתִּי, אָסוּר לִי:

          יֵשׁ לִי פְּקֻדָּה חַד-מַשְׁמָעִית לְהֶפֶךְ.

פָּאוּלִינָה:  הוֹפְכִים פֹּה עוֹלָמוֹת

          לִנְעֹל כָּבוֹד וָיֹשֶׁר מִקִּרְבַת

          אוֹרְחִים סִימְפָּתִיִּים! וּמֻתָּר, עַל-פִּי

          הַחֹק, סְלִיחָה, לִרְאוֹת אֶת הַנָּשִׁים

          שֶׁלָּהּ? נַגִּיד אַחַת מֵהֶן? אֵמִילְיָה?

סוֹהֵר:    אִם לֹא אִכְפַּת לָךְ, גְּבֶרֶת,

          לוֹמַר לַמְּלַוִּים לְהִתְרַחֵק,

          אֲנִי אָבִיא לָךְ אֶת אֵמִילְיָה.

פָּאוּלִינָה:                           אָנָּא,

          לֵךְ קְרָא לָהּ. הִתְרַחֲקוּ אַתֶּם.

          [יוצאים האציל ובני-הלוויה]

סוֹהֵר:                                  וְ, גְּבֶרֶת,

          אֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת עֵד לַשִּׂיחָה.

פָּאוּלִינָה:  חַיָּב – חַיָּב, תִּהְיֶה בָּרִיא.

            [יוצא הסוהר]

          הוֹפְכִים פֹּה עוֹלָמוֹת כְּדֵי לַהֲפֹךְ

          לֹא-כֶּתֶם לְכֵּן-כֶּתֶם, וְכָזֶה

          שֶׁלֹּא יוֹרֵד.

            [נכנסים הסוהר ואמיליה]

                         אוֹ, יְקָרָה שֶׁלִּי!

          מָה שְׁלוֹם גְּבִרְתֵּנוּ הַנְּדִיבָה?

אֵמִילְיָה: מָה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת? אִשָּׁה גְּדוֹלָה

          וְאֻמְלָלָה!... מֵרֹב יָגוֹן וָפַחַד –

          שֶׁאַף גְּבִירָה רַכָּה עוֹד לֹא יָדְעָה

          כְּמוֹתָם עוֹד – הִיא יָלְדָה, בְּטֶרֶם עֵת.

פָּאוּלִינָה:  בֵּן?

אֵמִילְיָה:       בַּת, וּמֹתֶק שֶׁל תִּינֹקֶת, רַק

          בְּרִיאוּת, וְכָל סִימָן שֶׁהִיא תִּחְיֶה.

          הַגְּבֶרֶת מִתְנַחֶמֶת בָּהּ; אוֹמֶרֶת

          "אָח, אֲסִירֹנֶת מִסְכֵּנָה, אֲנִי

          חַפָּה מֵחֵטְא כָּמוֹךְ."

פָּאוּלִינָה:                        עַל זֶה – חוֹתֶמֶת!

          לִקּוּי הַמּוֹחַ הַמְּסֻכָּן שֶׁל כְּבוֹד

          הַמֶּלֶךְ – טְפוּ עָלָיו! צָרִיךְ שֶׁהוּא

          יִשְׁמַע מִלָּה עַל זֶה, וְהוּא יִשְׁמַע.

          זֹאת מְשִׂימָה בִּשְׁבִיל אִשָּׁה. אֲנִי

          לוֹקַחַת עַל עַצְמִי. וְאִם יֵצֵא לִי

          דְּבַשׁ מֵהַפֶּה, שֶׁהַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי

          תַּצְמִיחַ יַבָּלוֹת, וְלֹא תִּהְיֶה

          עוֹד חֲצוֹצְרָה לַכַּעַס הַסָּמוּק

          שֶׁלִּי. תַּמְלִיצִי לַמַּלְכָּה, אֵמִילְיָה,

          עַל הַמְּסִירוּת שֶׁלִּי. אִם הִיא תִּתֵּן

          לִי אֶת הַקְּטַנְטַנָּה, אַרְאֶה אוֹתָהּ

          לַמֶּלֶךְ. אֶהְיֶה הַפְּרַקְלִיטָה

          הֲכִי רַעֲשָׁנִית שֶׁלָּהּ, נִשְׁבַּעַת.

          וְאֵין לָדַעַת לְמַרְאֵה יַלְדָּה

          אֵיךְ הוּא עָשׂוּי לְהִתְרַכֵּךְ: לֹא פַּעַם

          שְׁתִיקָה שֶׁל תֹּם טָהוֹר הִיא מְשַׁכְנַעַת

          כְּשֶׁהַדִּבּוּר נִכְשָׁל.

אֵמִילְיָה:                     נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה,

          יָשְׁרֵךְ וְטוּב לִבֵּךְ שְׁקוּפִים כָּל כָּךְ

          שֶׁיָּזְמָתֵךְ חַיֶּבֶת לְהַצְמִיחַ

          פְּרָחִים מְלַבְלְבִים. לֹא חַיָּה עוֹד

          אִשָּׁה שֶׁמַּתְאִימָה לַמְּשִׂימָה

          הָאַדִּירָה כָּמוֹךְ. גְּבִרְתִּי, אִם רַק

          תָּבוֹאִי אִתִּי לַחֶדֶר שָׁם, אַכְנִיס

          אֶת הַמַּלְכָּה בְּסוֹד הַצָּעָתֵךְ

          הָאֲצִילִית; הִיא בְּדִיּוּק הַיּוֹם

          רָקְחָה תָּכְנִית כָּזֹאת, אַךְ לֹא הֵעֵזָה

          לִפְנוֹת לְאַף נָצִיג נִכְבָּד, מִפַּחַד

          שֶׁתִּדָּחֶה.

פָּאוּלִינָה:             תַּגִּידִי לָהּ, אֵמִילְיָה,

          שֶׁאֶשְׁתַּמֵּשׁ טוֹב בַּלָּשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי.

          וְאִם נִשְׁפֶּכֶת מִתּוֹכָהּ פִּקְּחוּת,

          כְּמוֹ אֹמֶץ מֵחָזִי, אָז אֵין סָפֵק –

          אֲנִי אַצְלִיחַ.

אֵמִילְיָה:                תְּבֹרְכִי עַל זֶה!

          אֲנִי אֶל הַמַּלְכָּה. חַכִּי קָרוֹב פֹּה.

סוֹהֵר:    גְּבִרְתִּי, אִם הַמַּלְכָּה תִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ

          אֶת הַתִּינֹקֶת, לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ

          אַצְלִיחַ לְאַרְגֵּן לָהּ מַעֲבָר,

          בְּלִי אִשּׁוּרִים.

פָּאוּלִינָה:                   אֵין לְךָ מָה לִדְאֹג,

          אָדוֹן. כִּי הַיַּלְדָּה הָיְתָה כְּלוּאָה

          בָּרֶחֶם, וּמִשָּׁם הִיא שֻׁחְרְרָה

          עַל-פִּי דִּינֵי הַטֶּבַע הָאַדִּיר:

          הוּא שֶׁחָנַן אוֹתָהּ; אֵין לָהּ שׁוּם צַד

          בַּזַּעַם שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אוֹ אַשְׁמָה

          בָּעֲבֵרוֹת, אִם יֵשׁ, שֶׁל הַמַּלְכָּה.

סוֹהֵר:    זֶה מְקֻבָּל עָלַי.

פָּאוּלִינָה:  אַל פַּחַד. סְמֹךְ עָלַי שֶׁאֶעֱמֹד

          בֵּינְךָ לְבֵין כָּל סַכָּנָה.

            [יוצאים]


מערכה 2, תמונה 3 -


[נכנס לאונטס]

 

לֵאוֹנְטֶס:   לֹא יוֹם לֹא לַיְלָה אֵין מָנוֹחַ! זֹאת

          חֻלְשָׁה לָשֵׂאת זֹאת כָּכָה, רַק חֻלְשָׁה.

          אִם הַסִּבָּה הָיְתָה נִכְחֶדֶת – כֵּן,

          חֲצִי-סִבָּה זוֹ הִיא, הַמְּנָאֶפֶת:

          כִּי הוּא, הַמֶּלֶךְ הַזּוֹנֶה, רָחוֹק

          מִטְּוַח זְרוֹעִי, מֵחֵץ-וָקֶשֶׁת שֶׁל

          מוֹחִי, חָסִין מִמְּזִמּוֹת; אֲבָל

          עָלֶיהָ עוֹד אוּכַל לָשִׂים אַנְקוֹל –

          נֹאמַר שֶׁהִיא תֵּלֵךְ, שֶׁתִּזָּרֵק

          לָאֵשׁ, אָז שֹׁרֶשׁ הַמְּנוּחָה שֶׁלִּי

          עָשׂוּי לָשׁוּב לִי. מִי שָׁם?

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:                            אֲדוֹנִי?

לֵאוֹנְטֶס:  מָה שְׁלוֹם הַיֶּלֶד?

מְשָׁרֵת:                   נָח הַלַּיְלָה טוֹב.

          וְיֵשׁ תִּקְוָה שֶׁמַּחֲלָתוֹ חוֹלֶפֶת.

לֵאוֹנְטֶס:  לִרְאוֹת כַּמָּה אָצִיל הוּא!

          כְּשֶׁהִתְחַוְּרָה לוֹ כָּל חֶרְפַּת אִמּוֹ,

          מִיָּד צָנַח, דָּעַךְ, לָקַח לַלֵּב,

          קָשַׁר, הִדֵּק אֶת הַבּוּשָׁה עָלָיו:

          אִבֵּד כָּל מַצַּב רוּחַ טוֹב, שֵׁינָה

          וְתֵאָבוֹן, וְהִדַּרְדֵּר לְצֵל.

          עֲזֹב אוֹתִי לְבַד. לֵךְ, לֵךְ, תִּרְאֶה

          אֵיךְ הוּא מַרְגִּישׁ.

            [יוצא המשרת]

                         טְפוּ, טְפוּ, רַק לֹא לַחְשֹׁב

          עָלָיו! הַמַּחְשָׁבָה עַל נִקְמָתִי

          בּוֹ מַזִּיקָהּ לִי: הוּא עַצְמוֹ חָזָק

          מִדַּי, עִם בַּעֲלֵי-בְּרִיתוֹ – יוֹתֵר.

          שֶׁיְּחַכֶּה – זְמַנּוֹ יָבוֹא. לְעֵת

          עַתָּה נַמְטִיר אֶת הַנְּקָמָה עָלֶיהָ.

          קָמִילוֹ, פּוֹלִיקְסֶנֶס, צוֹחֲקִים

          עָלַי, סִבְלִי הוּא בִּשְׁבִילָם קִרְקָס.

          אִם רַק אַגִּיעַ אֲלֵיהֶם – לִצְחֹק

          לֹא יִצְחֲקוּ עוֹד, זֹאת שֶׁבְּיָדִי

          וַדַּאי שֶׁלֹּא תִּצְחַק.

            [נכנסת פאולינה, נושאת תינוקת, ואחריה אנטיגונוס, אצילים, והמשרת המנסה למנוע את כניסתה]

אָצִיל:                          אֵין, אֵין כְּנִיסָה.

פָּאוּלִינָה:    לֹא, אַדְּרַבָּה, רוֹזְנִים טוֹבִים, תִּמְכוּ בִּי.

          מָה, הַהֶתְקֵף הָרוֹדָנִי שֶׁלּוֹ

          מַדְאִיג אֶתְכֶם יוֹתֵר מִן הַחַיִּים

          שֶׁל הַמַּלְכָּה? נֶפֶשׁ זַכָּה, תַּמָּה,

          שֶׁחַפּוּתָהּ גְּדוֹלָה מִן הַקִּנְאָה

          שֶׁלּוֹ?

אַנְטִיגוֹנוּס:       עַד כָּאן.

מְשָׁרֵת:                   גְּבִרְתִּי, הוּא לֹא יָשַׁן

          הַלַּיְלָה, וְצִוָּה שֶׁאַף אֶחָד

          לֹא יִתְקָרֵב אֵלָיו.

פָּאוּלִינָה:                    פָּחוֹת קִיטוֹר,

          חָבֵר. אֲנִי פֹּה כְּדֵי שֶׁהוּא יִישַׁן.

          אַתָּה וְשֶׁכְּמוֹתְךָ, שֶׁזּוֹחֲלִים

          סְבִיבוֹ כְּמוֹ צְלָלִים, נֶאֱנָחִים עַל

          כָּל נְשִׁיפָה תְּפֵלָה שֶׁלּוֹ – אַתֶּם

          מְפַרְנְסִים אֶת נְדוּדֵי שְׁנָתוֹ.

          אֲנִי הִגַּעְתִּי עִם מִלּוֹת רִפּוּי

          וְגַם אֱמֶת – צְרוּפָה! – כְּדֵי לְגָרֵשׁ

          אֶת הַשֵּׁדִים שֶׁמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ

          מִן הַשֵּׁנָה.

לֵאוֹנְטֶס:           מָה שָׁם הָרַעַשׁ, הוֹ?

פָּאוּלִינָה:  שׁוּם רַעַשׁ, אֲדוֹנִי, דִּיּוּן חָשׁוּב

          לִקְבֹּעַ סַנְדָּקִים לַצֶּאֱצָא

          שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:           אֵיךְ? לְסַלֵּק אֶת הַגְּבִירָה

          הַחֲצוּפָה! אַנְטִיגוֹנוּס, הִשְׁבַּעְתִּי

          אוֹתְךָ שֶׁהִיא לֹא תִּתְקָרֵב אֵלַי.

          יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא.

אַנְטִיגוֹנוּס:               אָמַרְתִּי לָהּ,

          מַעֲלָתְךָ, לֹא לְבַקֵּר אוֹתְךָ,

          פֶּן תְּעוֹרֵר אֶת זַעַמְךָ וְאֶת

          שֶׁלִּי.

לֵאוֹנְטֶס: מָה? אֵין לְךָ שְׁלִיטָה עָלֶיהָ?

פָּאוּלִינָה: כְּדֵי לְהַרְחִיק אוֹתִי מֵעָוֶל – יֵשׁ לוֹ.

          אַךְ פֹּה – אֶלָּא אִם כֵּן הוּא יְאַמֵּץ

          אֶת שִׁיטָתְךָ: בֵּית-סֹהַר עֵקֶב טֹהַר –

          הוּא, תַּאֲמִין לִי, לֹא יוּכַל לִשְׁלֹט

          עָלַי.

אַנְטִיגוֹנוּס:        אוּ-אָהּ, שָׁמַעְתֶּם? הִיא הִתְחִילָה.

          כְּשֶׁהַמּוֹשְׁכוֹת בַּיָּד שֶׁלָּהּ – אֲנִי

          נוֹתֵן לָהּ, שֶׁתִּדְהַר. רַק מָה? הִיא לֹא

          מוֹעֶדֶת.

פָּאוּלִינָה:              מֶלֶךְ טוֹב, הִגַּעְתִּי הֵנָּה –

          וַאֲנִי מִתְחַנֶּנֶת שֶׁתַּקְשִׁיב לִי,

          נִשְׁבַּעַת שֶׁאֲנִי עֶבֶד מָסוּר

          שֶׁלְּךָ, רוֹפֵא, וְהַיּוֹעֵץ הֲכִי

          צַיְתָן; אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְחַזָּה

          לְהֵרָאוֹת כָּזֹאת וּלְטַפֵּחַ

          אֶת מַחֲלָתְךָ כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁסְּבִיבְךָ –

          הִגַּעְתִּי, כְּאָמוּר, מֵאִשְׁתְּךָ,

          מַלְכָּה טוֹבָה שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                     מַלְכָּה טוֹבָה?

פָּאוּלִינָה:  מַלְכָּה טוֹבָה, אָדוֹן, טוֹבָה, וְשׁוּב

          טוֹבָה; הָיִיתִי מוּכָנָה לָצֵאת

          לִקְרָב שֶׁהִיא טוֹבָה, לוּ אֲנִי גֶּבֶר,

          חַלָּשׁ אֲפִלּוּ.

לֵאוֹנְטֶס:                תְּגָרְשׁוּ אוֹתָהּ.

פָּאוּלִינָה: כָּל מִי שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו לֹא חֲשׁוּבוֹת לוֹ –

          יָבוֹא רִאשׁוֹן לָגַעַת בִּי. אֲנִי

          אֵלֵךְ לְבַד, אַךְ קֹדֶם אֲסַיֵּם

          אֶת שְׁלִיחוּתִי. כָּךְ: הַמַּלְכָּה הַ – סְלַח לִי –

          טוֹבָה, כִּי הִיא טוֹבָה – יָלְדָה לְךָ

          בַּת. הִנֵּה הִיא; לְבִרְכָתְךָ.

            [מניחה את הילדה]

לֵאוֹנְטֶס:                            הַחוּצָה!

          מְכַשֵּׁפָה בִּלְבוּשׁ אָדָם! סַלְּקוּ

          אוֹתָהּ, מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת! רוֹעַת

          זוֹנוֹת וְסַרְסוּרָה בְּכִירָה!

פָּאוּלִינָה:                          לֹא כָּכָה:

          אֲנִי בּוּרָה בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה

          בּוּר אִם תַּכְתִּיר אוֹתִי בַּתֹּאַר; כְּמוֹ

          שֶׁאֲנִי יְשָׁרָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע; וְזֶה

          מַסְפִּיק, בֵּינֵינוּ, לְהוֹצִיא לִי שֵׁם

          שֶׁל יְשָׁרָה וָחֵצִי בָּעוֹלָם

        הַזֶּה.

לֵאוֹנְטֶס:        בּוֹגְדִים! לֹא תִּדְחֲפוּ אוֹתָהּ

          הַחוּצָה? תְּנוּ לָהּ אֶת הַמַּמְזֵרָה.

        [לאנטיגונוס]: דַּחְלִיל נָקוּב מִנְּקֵבָה! נִקְּרָה

          וְגַם עָקְרָה אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַקֵּן

          מָדָם פַּרְגִּית שֶׁלְּךָ! הָרֵם כְּבָר אֶת

          הַמַּמְזֵרָה! הָרֵם אוֹתָהּ, אָמַרְתִּי!

          תֵּן לַזְּקֵנָה-בָּלָה שֶׁלְּךָ!

פָּאוּלִינָה:                            לָנֶצַח

          יִהְיוּ טְמֵאוֹת יָדֶיךָ אִם תָּרִים

          אֶת הַנְּסִיכָה בְּשֵׁם הַגְּנַאי שֶׁהוּא

          הִדְבִּיק לָהּ!

לֵאוֹנְטֶס:              מֵת מִפַּחַד מֵאִשְׁתּוֹ.

פָּאוּלִינָה: הַלְוַאי עָלֶיךָ: אָז בְּלִי שׁוּם סָפֵק

          הָיִיתָ לַיְּלָדִים שֶׁלְּךָ קוֹרֵא

          שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:          קֵן שֶׁל בּוֹגְדִים!

אַנְטִיגוֹנוּס:                       בּוֹגֵד אֲנִי לֹא,

          נִשְׁבָּע בָּאוֹר הַזֶּה!

פָּאוּלִינָה:                    גַּם לֹא אֲנִי,

          אוֹ אַף-אֶחָד, חוּץ מֵאֶחָד פֹּה – הוּא

          עַצְמוֹ; כִּי הוּא מַפְקִיר אֶת הַכָּבוֹד

          הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁל מַלְכָּתוֹ,

          שֶׁל בְּנוֹ וַעֲתִידוֹ, שֶׁל הַיַּלְדָּה,

          לְעֹקֶץ הַדִּבָּה הַחַד מֵחֶרֶב;

          וְלֹא מוּכָן – כִּי זֶה הָפַךְ לְמִין

          קְלָלָה, וְאֵין לִכְפּוֹת עָלָיו – לִתְלֹשׁ

          וְלַעֲקֹר אֶת שֹׁרֶשׁ דַּעֲתוֹ,

          הָרְקוּבָה כְּמוֹ שֶׁסְּלָעִים אוֹ עֵץ

          אַלּוֹן הֵם חֲסוֹנִים.

לֵאוֹנְטֶס:                       פֶּה מְלֻכְלָךְ,

          לָשׁוֹן בְּלִי גְּבוּל! הִכְּתָה אֶת בַּעֲלָהּ,

          עַכְשָׁו חוֹבֶטֶת בִּי! הַהַשְׁרָצָה

          הַזֹּאת הִיא לֹא שֶׁלִּי: הִיא זֶרַע שֶׁל

          הַמֶּלֶךְ פּוֹלִיקְסֶנֶס. קְחוּ אוֹתָהּ,

          עִם הַפָּרָה הַמַּמְלִיטָה שֶׁלָּהּ,

          לָאֵשׁ! שֶׁתִּשָּׂרֵפְנָה!

פָּאוּלִינָה:                        הִיא שֶׁלְּךָ;

          וְאִם נַפְנֶה כְּנֶגְדְּךָ בִּטּוּי

          יָשָׁן – כָּל-כָּךְ-דּוֹמָה-לְךָ-כּוֹאֵב-

          הַלֵּב. הַבִּיטוּ, אֲצִילִים, גַּם אִם

          הַדְּפוּס זָעִיר, הַתֹּכֶן – הֶעֱתֵק

          שֶׁל אַבָּא: עַיִן, אַף, שָׂפָה; אוֹתוֹ

          מַבָּט כָּעוּס; אוֹתוֹ הַמֵּצַח; לֹא

          רַק זֶה, הָעֵמֶק וְגֻמּוֹת הַחֵן

          בַּלֶּחִי, בַּסַּנְטֵר; הַחִיּוּכִים

          שֶׁלּוֹ; אוֹתָהּ מִסְגֶּרֶת וְתַבְנִית

          שֶׁל אֶצְבַּע, צִפָּרְנַיִם, יָד. וְאַתְּ,

          אֵלָה טוֹבָה שֶׁל טֶבַע, שֶׁעָשִׂית

          אוֹתָהּ דּוֹמָה כָּל כָּךְ לְמוֹלִידָהּ,

          אִם אַתְּ שׁוֹלֶטֶת גַּם בַּמּוֹחַ, אַל

          תַּצְהִיבִי לָהּ אוֹתוֹ מֵרֹב קִנְאָה,

          שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁד, כְּמוֹתוֹ, שֶׁיְּלָדֶיהָ

          אֵינָם שֶׁל בַּעֲלָהּ.

לֵאוֹנְטֶס:                      מְכַשֵּׁפָה

          גַּסַּת-פֶּה! וְאוֹתְךָ, סְמַרְטוּט, צָרִיךְ

          לִתְלוֹת שֶׁאַתָּה לֹא יָכוֹל לִבְלֹם

          אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ.

אַנְטִיגוֹנוּס:                    תִּתְלֶה אֶת כָּל

          הַבְּעָלִים שֶׁהַגְּבוּרָה הַזֹּאת

          לֹא בִּיכָלְתָּם – וְיִשָּׁאֵר לְךָ

          נָתִין אֶחָד בְּקֹשִׁי.

לֵאוֹנְטֶס:                     שׁוּב אֲנִי

          חוֹזֵר, תִּקְּחוּ אוֹתָהּ מִפֹּה.

פָּאוּלִינָה:                            שַׁלִּיט

          פָּגוּם עָקוּם לֹא מְסֻגָּל יוֹתֵר

          מִזֶּה.

לֵאוֹנְטֶס:       אַתְּ תִּשָּׂרְפִי אֶצְלִי.

פָּאוּלִינָה:                        זֶה לֹא

          אִכְפַּת לִי: הַכּוֹפֵר פֹּה הוּא מַבְעִיר

          הָאֵשׁ, לֹא הַנִּשְׂרֶפֶת. לֹא אֶקְרָא

          לְךָ עָרִיץ; אֲבָל יַחַס אַכְזָר

          כָּזֶה לְמַלְכָּתְךָ – הַאֲשָׁמוֹת

          עַל סְמַךְ הַדִּמְיוֹנוֹת הָרוֹפְפִים

          שֶׁלְּךָ – כָּל זֶה מַדִּיף מֵעָרִיצוּת,

          וְיַעֲשֶׂה אוֹתְךָ לְתוֹעֵבָה

          וְדֵרָאוֹן!

לֵאוֹנְטֶס:            אַתֶּם נֶאֱמָנִים?

          זִרְקוּ אוֹתָהּ הַחוּצָה! אִם הָיִיתִי

          עָרִיץ, אֵיפֹה הָיוּ חַיֶּיהָ? לֹא

          הָיָה לָהּ אֹמֶץ כָּךְ לִקְרֹא לִי אִם

          כָּזֶה הָיִיתִי. לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ!

            [דוחפים אותה לאט לעבר הדלת]

פָּאוּלִינָה: בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּדְחֲפוּ, אֲנִי

          אֵלֵךְ. תִּדְאַג לָהּ, לַקְּטַנָּה שֶׁלְּךָ,

          אָדוֹן; שֶׁלְּךָ הִיא. יוּפִּיטֶר יִשְׁלַח

          לָהּ הַלְוַאי שׁוֹמֵר יוֹתֵר טוֹב. לָמָּה

          יָדַיִם, אָהּ? אַתֶּם שֶׁמְּפַנְּקִים

          אֶת כָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, טוֹבָה

          אֵינְכֶם עוֹשִׂים לוֹ, אַף אֶחָד מִכֶּם.

          טוֹב-טוֹב, שָׁלוֹם, הָלַכְנוּ.

            [יוצאת]

לֵאוֹנְטֶס:  אַתָּה שִׁסִּיתָ בִּי אֶת אִשְׁתְּךָ,

          בּוֹגֵד. יַלְדָּה שֶׁלִּי? סַלְּקוּ אוֹתָהּ!

          סַלֵּק אוֹתָהּ אַתָּה, שֶׁלְּבָבְךָ

          כָּל כָּךְ נָמֵס מִמֶּנָּה, קַח אוֹתָהּ,

          תִּדְאַג שֶׁתֵּאָכֵל מִיָּד בָּאֵשׁ:

          אַתָּה, וְאִישׁ לֹא מִלְּבַדְּךָ. הָרֵם

          אוֹתָהּ מִיָּד! וְתוֹךְ שָׁעָה הוֹדַע

          לִי: זֶה בֻּצַּע, וְעִם עֵדִים! אִם לֹא –

          אָשִׂים יָד עַל חַיֶּיךָ וְעַל כָּל

          מָה שֶׁשַּׁיָּךְ לְךָ. אִם תְּסָרֵב

          וְתַעֲמֹד מוּל זַעֲמִי, דַּע: אֶת

          הַמּוֹחַ הַמַּמְזֵר כֻּלּוֹ אֶשְׁפֹּךְ

          בְּמוֹ יָדַי הַחוּצָה. לֵךְ, וּזְרֹק

          אוֹתָהּ לָאֵשׁ, כִּי זֶה אַתָּה שִׁסִּיתָ

          אֶת אִשְׁתְּךָ בִּי.

אַנְטִיגוֹנוּס:              לֹא אֲנִי, אָדוֹן.

          יָעִידוּ עֲמִיתַי הָאֲצִילִים

          שֶׁלֹּא, אִם הֵם יוֹאִילוּ.

אֲצִילִים:                          זֶה נָכוֹן.

          מַלְכִּי, הוּא לֹא אָשֵׁם כְּלָל בְּבוֹאָהּ.

לֵאוֹנְטֶס: כֻּלְּכֶם בְּיַחַד שַׁקְרָנִים.

אָצִיל:    תֵּן לָנוּ בִּרְשׁוּתְךָ טִפָּה יוֹתֵר

          אַשְׁרַאי, הוֹד מַלְכוּתְךָ. תָּמִיד שֵׁרַתְנוּ

          אוֹתְךָ בֶּאֱמוּנָה, וְנִתְחַנֵּן

          שֶׁכָּךְ תָּשִׁיב לָנוּ; עַל הַבִּרְכַּיִם

          אֲנַחְנוּ מַפְצִירִים, בְּתוֹר פִּצּוּי

          לְשֵׁרוּתֵינוּ הַמְּסוּרִים, מִזְּמַן

          וְלֶעָתִיד, שַׁנֵּה אֶת הַתָּכְנִית.

          הִיא נוֹרָאָה וַעֲקֻבָּה מִדָּם

          כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְהוֹבִיל

          לַאֲבַדּוֹן. כֻּלָּנוּ לְרַגְלֶיךָ.

לֵאוֹנְטֶס:  אֲנִי נוֹצָה לְכָל מַשָּׁב שֶׁל רוּחַ.

          מָה, שֶׁאֶחְיֶה לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא כּוֹרַעַת,

          הַמַּמְזֵרָה, וְגַם קוֹרֵאת לִי אַבָּא?

          מוּטָב לִשְׂרֹף אוֹתָהּ בָּאֵשׁ עַכְשָׁו

          מִלְּקַלֵּל אוֹתָהּ אַחַר כָּךְ. אַךְ

          בְּסֵדֶר: שֶׁתִּחְיֶה. הִיא לֹא תִּזְכֶּה

          לָזֶה וְלֹא לָזֶה. [לאנטיגונוס] אַתָּה, אָדוֹן,

          בּוֹא הֵנָּה, בּוֹא: אַתָּה שֶׁהִשְׁתַּדַּלְתָּ

          בְּחָרִיצוּת – עִם גְּבֶרֶת תַּרְנְגֹלֶת

          שֶׁלְּךָ, הַמְּיַלֶּדֶת – לְטוֹבַת

          הַמַּמְזֵרָה – כִּי כְּמוֹ שֶׁהַזָּקָן

          הַזֶּה אָפֹר הִיא מַמְזֵרָה – אֱמֹר,

          מָה תְּסַכֵּן כְּדֵי לְהַצִּיל לַשֶּׁרֶץ

          אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ?

אַנְטִיגוֹנוּס:                    אָדוֹן, כָּל מָה

          שֶׁבְּכוֹחִי לִסְבֹּל וְשֶׁמִּדַּת

          הָאֲצִילוּת תִּתְבַּע – עַל כָּל פָּנִים:

          אֶת שְׁאֵרִית דָּמִי אַפְקִיד עַרְבוּת

          לְמַעַן הַתְּמִימָה – אִם רַק אֶפְשָׁר.

לֵאוֹנְטֶס: אֶפְשָׁר. בּוֹא הִשָּׁבַע עַל חֶרֶב זֹאת

          שֶׁתְּמַלֵּא אֶת פְּקֻדָּתִי.

אַנְטִיגוֹנוּס [ידו על ניצב החרב]:  נִשְׁבָּע.

לֵאוֹנְטֶס:  שִׂים לֵב וּתְבַצֵּעַ, יֵשׁ? כִּי אִם

          תִּסְטֶה בִּפְסִיק אֶחָד יִהְיֶה זֶה לֹא רַק

          מוֹתְךָ שֶׁלְּךָ, כִּי גַּם שֶׁל אִשְׁתְּךָ

          חוֹרֶצֶת-הַלָּשׁוֹן, שֶׁלְּעֵת עַתָּה

          נִמְחַל לָהּ. אָנוּ מְמַנִּים אוֹתְךָ,

          עַבְדֵּנוּ הַמָּסוּר, לָקַחַת אֶת

          הַמַּמְזֵרָה הַנְּקֵבָה, לָשֵׂאת

          אוֹתָהּ לְמִין מָקוֹם נָטוּשׁ רָחוֹק,

          מִחוּץ לִמְחוֹזוֹתֵינוּ; שָׁם תַּשְׁאִיר

          אוֹתָהּ, בְּלִי שׁוּם חֶמְלָה, לְגוֹרָלָהּ

          וּלְחֶסֶד הָאַקְלִים. כְּשֵׁם שֶׁמַּזָּל

          זָר וּמוּזָר הֵבִיא אוֹתָהּ אֵלֵינוּ,

          אֲנִי גּוֹזֵר כַּדִּין – אִם לֹא, גּוּפְךָ

          צָפוּי לְעִנּוּיִים וְנַפְשְׁךָ

          בְּסַכָּנָה – הַגֵּשׁ אוֹתָהּ כְּשַׁי

          זָר לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ יַד הַמִּקְרֶה

          תִּסְעַד אוֹ תְּחַסֵּל אוֹתָהּ. הָרֵם.

אַנְטִיגוֹנוּס: נִשְׁבָּע שֶׁאֶעֱשֶׂה אֶת זֶה, עַל אַף

          שֶׁמָּוֶת מִיָּדִי הָיָה רַחוּם

          יוֹתֵר. בּוֹאִי, תִּינֹקֶת מִסְכֵּנָה,

          הַלְוַאי אֵיזֶה מַלְאָךְ יַדְרִיךְ עוֹרְבִים

          וּנְשָׁרִים לִהְיוֹת אוֹמְנוֹת שֶׁלָּךְ!

          אוֹמְרִים שֶׁזְּאֵבִים וְגַם דֻּבִּים

          הִצְלִיחוּ לְהַשִּׁיל אֶת פִּרְאוּתָם

          וּלְמַלֵּא מִצְווֹת חֶמְלָה כָּאֵלֶּה.

          שַׂגְשֵׂג, אָדוֹן, יוֹתֵר מִן הַמַּגִּיעַ

          לְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ! וּבְרָכָה

          כְּנֶגֶד הָאַכְזָרִיּוּת הַזֹּאת

          תִּלְחַם לְמַעַנְךָ, יְצוּר אֻמְלָל,

          נִדּוֹנָה לִכְלָיָה!

         [יוצא עם הילדה]

לֵאוֹנְטֶס:                   לֹא, זֶרַע שֶׁל

          אַחֵר אֲנִי לֹא אֲגַדֵּל.

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:                           כְּבוֹדוֹ,

          סְלִיחָה, הִגִּיעוּ חֲדָשׁוֹת לִפְנֵי

          שָׁעָה מֵאֵלֶּה שֶׁשָּׁלַחְתָּ אֶל

          מִקְדַּשׁ אַפּוֹלוֹ: דִּיּוֹן, קְלֵאוֹמֶנֶס

          נָחֲתוּ אֶצְלֵנוּ בְּשָׁלוֹם מִדֶּלְפִי,

          וְהֵם בַּדֶּרֶךְ הֵנָּה.

אָצִיל:                    בִּרְשׁוּתְךָ,

          אָדוֹן, מְהִירוּתָם עוֹלָה עַל כָּל

          שִׁעוּר.

לֵאוֹנְטֶס:          הֵם נֶעֶדְרוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה

          יוֹם. זֶה זָרִיז; אוֹת שֶׁאַפּוֹלוֹ, אֵל

          גָּדוֹל, חָפֵץ שֶׁהָאֱמֶת תּוֹפִיעַ

          בְּבַת-אַחַת. לְהִתְכּוֹנֵן, רוֹזְנִים.

          זַמְּנוּ מוֹשַׁב מִשְׁפָּט, שֶׁנַּעֲמִיד

          לַדִּין אֶת מַלְכָּתֵנוּ הַבּוֹגֶדֶת:

          כֵּיוָן שֶׁבַּצִּבּוּר הִיא הָאָשְׁמָה,

          גַּם מִשְׁפָּטָהּ יִהְיֶה פֻּמְבִּי, הוֹגֵן.

          כָּל עוֹד הִיא בַּחַיִּים לִבִּי כָּבֵד

          עָלַי מִנְּשֹׂא. עִזְבוּ אוֹתִי, וְלֹא

          לִשְׁכֹּחַ מָה צִוִּיתִי.

            [יוצאים]


מערכה 3, תמונה 1 -


[נכנסים קלאומנס ודיון]

 

קְלֵאוֹמֶנֶס: אַקְלִים עָנֹג, אֲוִיר מָתוֹק, הָאִי

          פּוֹרֶה, וְהַמִּקְדָּשׁ עוֹלֶה עַל כָּל

          הַמּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ.

דִּיּוֹן:                     אֲנִי אַרְחִיב

          דִּבּוּר, כִּי זֶה הֲכִי תָּפַס אוֹתִי,

          עַל הַבְּגָדִים הַשְּׁמֵימִיִּים – אֵין לִי

          מִלָּה אַחֶרֶת – וְהַדְרַת פְּנֵיהֶם

          שֶׁל כּוֹהֲנֵי הָאֵל. וְהַקָּרְבָּן,

          הוֹ! כַּמָּה הוּא הָיָה טִקְסִי, חָמוּר

          וְרוּחָנִי כְּשֶׁהוּא הֻקְרַב!

קְלֵאוֹמֶנֶס:                        אֲבָל

          מֵעַל לַכֹּל, אוֹתוֹ פִּיצוּץ, הַקּוֹל

          מַחְרִישׁ הָאֹזֶן שֶׁל הַנְּבוּאָה,

          תְּאוֹם שֶׁל רַעַם זֵאוּס, לִי הָמַם

          כָּל חוּשׁ עַד לְשִׁתּוּק.

דִּיּוֹן:                           אִם הַמַּסָּע

          יִהְיֶה מֻצְלָח לְמַלְכָּתֵנוּ – הוֹ

          הַלְוַאי! – כְּשֵׁם שֶׁלָּנוּ הוּא הָיָה

          מָהִיר, נָדִיר, נָעִים, הָיָה שָׁוֶה

          כָּל רֶגַע.

קְלֵאוֹמֶנֶס:          אֵל גָּדוֹל, אַפּוֹלוֹ, נָא

          הֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹב! הַמִּנְשָׁרִים

          אֲשֶׁר טוֹפְלִים פְּשָׁעִים עַל הֶרְמִיּוֹנֶה,

          אֵינָם לְטַעֲמִי.

דִּיּוֹן:                    כָּל הָעִנְיָן

          יֻבְהַר אוֹ יְחֻסַּל חַד וְחָלָק:

          כְּשֶׁתֹּכֶן הַנְּבוּאָה, הַנְּעוּלָה

          פֹּה בַּחוֹתָם שֶׁל כּוֹהֲנֵי אַפּוֹלוֹ,

          יֵצֵא לָאוֹר, נֵדַע מַהֵר דָּבָר

          נִסְתָּר. בּוֹא: מַחְלִיפִים אֶת הַסּוּסִים!

          וְהַפִּתְרוֹן – שֶׁיְּבֹרַךְ.

            [יוצאים]


מערכה 3, תמונה 2 -


[נכנסים לאונטס, אצילים וקצינים]

 

לֵאוֹנְטֶס:   מוֹשָׁב זֶה, שֶׁהִכְרַזְנוּ בְּיָגוֹן

          עָלָיו, לוֹחֵץ עַל לְבָבֵנוּ: הֵן

          עַל כֵּס הַנֶּאֱשָׁם יוֹשֶׁבֶת בַּת

          שֶׁל מֶלֶךְ, וְאִשְׁתֵּנוּ, מִישֶׁהִי

          אֲשֶׁר מִדַּי אָהַבְנוּ. נְנֻקֶּה

          מִכָּל אַשְׁמָה שֶׁל עָרִיצוּת, שֶׁכֵּן

          אֲנַחְנוּ פּוֹעֲלִים פֻּמְבִּית עַל-פִּי

          דִּין-צֶדֶק, וּמַסְלוּל הַחֹק יוֹבִיל

          הַכֹּל לְהַרְשָׁעָה אוֹ לְטִהוּר.

          הָבִיאוּ אֶת הָאֲסִירָה.

קָצִין:     רְצוֹן הוֹד מַלְכוּתוֹ שֶׁהַמַּלְכָּה

          תּוֹפִיעַ פֹּה בְּבֵית הַדִּין.

            [נכנסות הרמיונה, תחת משמר, פאולינה וגברות-לוויה]

לֵאוֹנְטֶס:                             דְּמָמָה!

          קְרָא אֶת כְּתַב הָאִשּׁוּם.

קָצִין [קורא]:     הֶרְמִיּוֹנֶה, מַלְכָּה לְלֵאוֹנְטֶס הַנִּכְבָּד, מֶלֶךְ סִיצִילְיָה, בָּזֹאת אַתְּ מָאֳשֶׁמֶת וּמוּבֵאת לַדִּין בְּגִין בְּגִידָה מִן הַדַּרְגָּה הָרִאשׁוֹנָה, בְּשֶׁל נֵאוּף עִם פּוֹלִיקְסֶנֶס, מֶלֶךְ בּוֹהֶמְיָה, וּקְשִׁירַת-קֶשֶׁר עִם קָמִילוֹ לִטֹּל אֶת חַיָּיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הַשַּׁלִּיט, בַּעֲלֵךְ הַמַּלְכוּתִי; וּלְאַחֵר שֶׁהַמְּזִמָּה נֶחְשְׂפָה חֶלְקִית, אַתְּ, הֶרְמִיּוֹנֶה, בְּנִגּוּד לְכָל אֱמוּנָה וֶאֱמוּנִים שֶׁל נְתִינָה יְשָׁרָה, יִעַצְתְּ וְסִיַּעְתְּ לָהֶם, לְמַעַן בִּטְחוֹנָם, לְהִמָּלֵט בְּאִישׁוֹן-לַיְלָה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:  כֵּיוָן שֶׁלֹּא אֹמַר דָּבָר מִלְּבַד

          לִסְתֹּר אֶת הַהַאֲשָׁמוֹת נֶגְדִּי,

          וְהָעֵדוּת לְטוֹבָתִי אֵינָהּ

          אֶלָּא מָה שֶׁיָּבוֹא מִמֶּנִּי, לֹא

          יוֹעִיל לִי אִם אֹמַר "לֹא אֲשֵׁמָה":

          אִם יֹשֶׁר לְבָבִי נֶחְשָׁב כּוֹזֵב,

          הוּא יִתְקַבֵּל כָּךְ כְּשֶׁאֶתֵּן לוֹ פֶּה.

          אַךְ אִם כּוֹחוֹת אֱלוֹהִיִּים צוֹפִים

          בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹשׁ – וְהֵם צוֹפִים –

          אֵין לִי סָפֵק שֶׁאִשּׁוּמֵי הַשָּׁוְא

          יַסְמִיקוּ מוּל הַתֹּם, וְעָרִיצוּת

          תִּסּוֹג מוּל קַבָּלַת-דִּין. מִי כָּמוֹךָ,

          אָדוֹן שֶׁלִּי, יוֹדֵעַ – רַק מַכְחִישׁ –

          שֶׁכָּל חַיַּי תָּמִיד הָיוּ כֵּנִים,

          מְאֻפָּקִים, אֲמִתִּיִּים, כְּשֵׁם

          שֶׁאֻמְלָלָה אֲנִי עַכְשָׁו; וְזֶה

          יוֹתֵר מִשֶּׁיָּכוֹל סִפּוּר לִבְרֹא,

          אֲפִלּוּ הוּא מֻמְחָז וּמְשֻׂחָק

          כְּדֵי לְרַתֵּק צוֹפִים. שֶׁכֵּן רְאוּ

          אוֹתִי, שֻׁתֶּפֶת לְמִטַּת מַלְכוּת,

          וּמַחֲצִית הַכֶּתֶר, בַּת שַׁלִּיט

          גָּדוֹל, אֵם לְנָסִיךְ מַבְטִיחַ, פֹּה

          עוֹמֶדֶת לְלַהֵג, לִשְׁפֹּךְ מִלִּים

          לְמַעַן הַחַיִּים וְהַכָּבוֹד

          מוּל כָּל מִי שֶׁיּוֹאִיל לָבוֹא לִשְׁמֹעַ.

          מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לַחַיִּים, אֵלֶּה

          כְּבֵדִים עָלַי כְּמוֹ הַיָּגוֹן, וְעַל

          שְׁנֵיהֶם בְּלִי קֹשִׁי אֲוַתֵּר; אֲבָל

          כָּבוֹד הוּא יְרֻשָּׁתִי לְדוֹרוֹתַי,

          רַק מִשּׁוּם כָּךְ עָלָיו אֲנִי עוֹמֶדֶת.

          אֲנִי פּוֹנָה אֶל מַצְפּוּנְךָ, אָדוֹן,

          לִפְנֵי שֶׁפּוֹלִיקְסֶנֶס בָּא לְכָאן,

          כַּמָּה חִבָּה תָּפַסְתִּי בְּלִבְּךָ,

          וְכַמָּה הִיא הִגִּיעָה לִי; מֵאָז

          שֶׁבָּא, בְּאֵיזֶה חוּט תַּת-קַרְקָעִי

          מָשַׁכְתִּי כְּדֵי שֶׁכָּכָה אֶצְטַיֵּר?

          אִם בְּקוֹץ-יוֹ"ד חָצִיתִי אֶת הַגְּבוּל

          שֶׁל הַכָּבוֹד, אוֹ אִם נָטִיתִי שָׁמָּה

          בְּמַחְשָׁבָה אוֹ מַעֲשֶׂה, הַלְוַאי

          יַקְשִׁיחַ לֵב כָּל מִי שֶׁמַּאֲזִין לִי,

          וּשְׁאֵרֵי בְּשָׂרִי יְנָאֲצוּ

          אוֹתִי עַל בּוֹר קִבְרִי!

לֵאוֹנְטֶס:                      אֲנִי יוֹדֵעַ

          שֶׁלְּחוֹטְאִים יֵשׁ מֵצַח נְחוּשָׁה

          הֵן כְּדֵי לִפְשֹׁעַ, הֵן כְּדֵי לְהַכְחִישׁ

          פְּשָׁעִים.

הֶרְמִיּוֹנֶה:        נָכוֹן מְאוֹד, אַךְ זוֹ אִמְרָה

          כְּלָלִית, אָדוֹן, שֶׁלֹּא קְשׁוּרָה אֵלַי.

לֵאוֹנְטֶס:  אַתְּ לֹא מוֹדָה בָּזֶה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     מִלְּבַד "אִשְׁתּוֹ שֶׁל",

          אֲשֶׁר מוּטָח בִּי כְּשֵׁם גְּנַאי, אֵינִי

          מוֹדָה בִּכְלוּם. אֲשֶׁר לְפּוֹלִיקְסֶנֶס,

          אִתּוֹ חָטָאתִי לִכְאוֹרָה, מוֹדָה –

          אָהַבְתִּי אֶת הָאִישׁ עַל-פִּי כְּבוֹדוֹ:

          בְּאַהֲבָה שֶׁבְּהֶחְלֵט הוֹלֶמֶת

          גְּבִירָה כָּמוֹנִי; אַהֲבָה כָּזֹאת,

          כָּזֹאת וְלֹא אַחֶרֶת, שֶׁאַתָּה

          בְּעַצְמְךָ צִוִּיתָ; לֹא לִנְהֹג כָּךְ

          הָיָה, לְדַעֲתִי, כְּפִיּוּת טוֹבָה

          וְסַרְבָנוּת כְּלַפֶּיךָ וּכְלַפֵּי

          חָבֵר שֶׁלְּךָ, אֲשֶׁר אַהֲבָתוֹ

          אָמְרָה מֵאָז לָמְדָה דִּבּוּר, מִגִּיל

          יַנְקוּת, בְּקוֹל צָלוּל שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ.

          עַכְשָׁו, אֲשֶׁר לִמְזִמּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר,

          לִי אֵין מֻשָּׂג מָה טַעֲמָן, גַּם אִם

          תֻּגַּשְׁנָה לִי בְּתוֹךְ קְדֵרָה. אֲנִי

          יוֹדַעַת רַק – קָמִילוֹ אִישׁ יָשָׁר;

          וְלָמָּה הוּא עָזַב אֶת חֲצֵרְךָ,

          גַּם הָאֵלִים, כָּמוֹנִי, לֹא יוֹדְעִים.

לֵאוֹנְטֶס:   יָדַעְתְּ עַל בְּרִיחָתוֹ, וְאַתְּ יוֹדַעַת

          מָה הִתְחַיַּבְתְּ לִפְעֹל בְּהֵעָדְרוֹ.

הֶרְמִיּוֹנֶה:  אָדוֹן,

          אַתָּה דּוֹבֵר שָׂפָה אֲשֶׁר אֲנִי

          לֹא מְבִינָה. חַיַּי עוֹמְדִים מוּל חֵץ

          חֲלוֹמוֹתֶיךָ, וַאֲנִי מַרְפָּה

          מֵהֶם.

לֵאוֹנְטֶס:          הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּךְ הֵם-הֵם

          חֲלוֹמוֹתַי. יָלַדְתְּ מַמְזֵרָה

          לְפּוֹלִיקְסֶנֶס, וַאֲנִי חָלַמְתִּי.

          כְּשֵׁם שֶׁחָצִית גְּבוּלוֹת בּוּשָׁה – כְּמוֹ כָּל

          חוֹטֵאת – גַּם אֶת הַגְּבוּל שֶׁל הָאֱמֶת

          חָצִית; לֹא יַעֲזֹר לָךְ אִם תַּכְחִישִׁי:

          כִּי כְּמוֹ שֶׁהֻשְׁלְכָה הַהַשְׁרָצָה

          שֶׁלָּךְ, הַבַּת-בְּלִי-שֵׁם, בְּלִי אָב – וְזֶה

          הַפֶּשַׁע לֹא שֶׁלָּהּ: שֶׁלָּךְ! – כָּךְ אַתְּ

          תַּרְגִּישִׁי מָה זֶה צֶדֶק: עַל פָּחוֹת

          מִמָּוֶת אֵין לְךָ מָה לִבְנוֹת.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                           אָדוֹן,

          חֲסֹךְ אֶת אִיּוּמֶיךָ! הַדַּחְלִיל

          שֶׁבּוֹ תַּפְחִיד אוֹתִי – אֲנִי כְּמֵהָה לוֹ.

          לִי אֵין שׁוּם טַעַם בַּחַיִּים: עֲטֶרֶת

          חַיַּי וְנֶחָמָתָם – חִבַּת לִבְּךָ –

          נִרְאֵית לִי אֲבוּדָה, כִּי אֲנִי חָשָׁה

          שֶׁהִיא הָלְכָה, רַק לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ

          הָלְכָה. הָאֹשֶׁר הַשֵּׁנִי שֶׁלִּי,

          פְּרִי בִּכּוּרֵי גּוּפִי, מֻרְחָק מִמֶּנִּי

          כְּמוֹ מִנְּגוּעַת צָרַעַת. נֶחָמָה

          שְׁלִישִׁית שֶׁלִּי, שֶׁבָּאָה בְּמַזָּל

          רַע, נִקְרְעָה מֵעַל חָזִי – חָלָב

          תָּם עַל שְׂפָתֶיהָ הַתְּמִימוֹת – לְהֶרֶג.

          אוֹתִי מוֹקִיעַ כָּל תַּמְרוּר וָשֶׁלֶט

          בְּתוֹר זוֹנָה; שִׂנְאָה בְּלִי מְצָרִים

          מוֹנַעַת מִפָּנַי זְכוּת לְמִטַּת

          יוֹלְדוֹת, שֶׁכָּל אִשָּׁה הִיא זַכָּאִית לָהּ;

          וּלְבַסּוֹף, סוֹחֲבִים אוֹתִי בָּהוּל

          אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, בַּאֲוִיר פָּתוּחַ,

          עוֹד טֶרֶם שֶׁאָשׁוּב לְאֵיתָנִי.

          עַכְשָׁו, מַלְכִּי, סַפֵּר לִי אֵיזוֹ מִין

          בְּרָכָה יֵשׁ לִי כָּאן בַּחַיִּים אֲשֶׁר

          תַּפְחִיד אוֹתִי לָמוּת. עַל כֵּן הַמְשֵׁךְ.

          וּבְכָל זֹאת שְׁמַע אֶת זֶה רַק – אַל תִּטְעֶה בִּי:

          חַיִּים לֹא, בְּעֵינַי הֵם חֲשׁוּבִים

          פָּחוֹת מִקַּשׁ; אֲבָל כְּבוֹדִי – אוֹתוֹ

          אֶפְדֶּה. אֲנִי אוֹמֶרֶת, אִם אֻרְשַׁע

          עַל סְמַךְ סְבָרוֹת, כִּי כָּל הַהוֹכָחוֹת

          נָמוֹת, לְבַד מִמָּה שֶׁקִּנְאָתְךָ

          הֵעִירָה, אֲדוֹנִי, זֹאת בִּרְיוֹנוּת,

          לֹא חֹק. מְכֻבָּדַי, בִּרְשׁוּתְכֶם,

          אֲנִי פּוֹנָה לָאֵל: אַפּוֹלוֹ – הוּא

          יִהְיֶה שׁוֹפֵט שֶׁלִּי!

אָצִיל:                       בַּקָּשָׁתֵךְ

          מֻצְדֶּקֶת בְּהֶחְלֵט. נָא לְהָבִיא

          אֶת הַבְּשׂוֹרָה, בְּשֵׁם הָאֵל אַפּוֹלוֹ.

            [יוצאים כמה קצינים]

הֶרְמִיּוֹנֶה:  אָבִי הָיָה הַצָּאר שֶׁל רוּסְיָה. אִלּוּ

          הָיָה חַי, וְצוֹפֶה פֹּה עַל מִשְׁפַּט

          בִּתּוֹ! אִלּוּ רָאָה אֶת יְשִׁימוֹן

          אֻמְלָלוּתִי; אֲבָל בְּעַיִן שֶׁל

          חֶמְלָה, לֹא נְקָמָה!

            [נכנסים הקצינים, עם קלאומנס ודיוֹן]

קָצִין:     נָא הִשָּׁבְעוּ עַל חֶרֶב צֶדֶק זוֹ

          פֹּה שֶׁהֲיִיתֶם, קְלֵאוֹמֶנֶס, דִּיּוֹן,

          שְׁנֵיכֶם בְּדֶלְפִי, וּמִשָּׁם הֵבֵאתֶם

          אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַחֲתוּמָה הַזֹּאת,

          מִיַּד כּוֹהֵן אַפּוֹלוֹ בִּכְבוֹדוֹ;

          וּמֵאוֹתוֹ הָרֶגַע לֹא הֵעַזְתֶּם

          לִשְׁבֹּר אֶת הַחוֹתָם הַמְּקֻדָּשׁ, אוֹ

          לִקְרֹא אֶת הַסּוֹדוֹת בּוֹ.

קְלֵאוֹמֶנֶס וְדִּיּוֹן:                   נִשְׁבָּעִים.

לֵאוֹנְטֶס:            שְׁבֹר אֶת הַחוֹתָמוֹת וּקְרָא.

קָצִין [קורא]:  הֶרְמִיּוֹנֶה טְהוֹרָה; פּוֹלִיקְסֶנֶס חַף מִכָּל אַשְׁמָה; קָמִילוֹ נְתִין אֱמֶת; לֵאוֹנְטֶס עָרִיץ קַנַּאי; יַלְדָּתוֹ הַתַּמָּה נֶהֶרְתָה כַּדָּת וְכַדִּין; וְהַמֶּלֶךְ יִחְיֶה לְלֹא יוֹרֵשׁ, אִם מָה שֶׁאָבַד לֹא יִמָּצֵא.

אֲצִילִים: בָּרוּךְ אַפּוֹלוֹ הַגָּדוֹל!

הֶרְמִיּוֹנֶה:                    בָּרוּךְ!

לֵאוֹנְטֶס:   אֱמֶת קָרָאתָ?

קָצִין:                    כֵּן, אָדוֹן, מַמָּשׁ

          כְּפִי שֶׁרָשׁוּם פֹּה, אוֹת בְּאוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:  אֵין שׁוּם אֱמֶת בַּנְּבוּאָה!

          נַמְשִׁיךְ בַּהֲלִיכִים: כָּל זֶה זִיּוּף.

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:  אָדוֹן, מַלְכִּי, הַמֶּלֶךְ!

לֵאוֹנְטֶס:                       מָה קָרָה?

מְשָׁרֵת:  הוֹ אֲדוֹנִי, אֲנִי אֶהְיֶה שָׂנוּא

          כְּשֶׁאֲדַוֵּחַ: הַנָּסִיךְ בִּנְךָ,

          מֵחֲרָדוֹת וּפַחַד עַל גּוֹרָל

          הַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה, אֵינֶנּוּ.

לֵאוֹנְטֶס:                          אֵיךְ!

          אֵינֶנּוּ?

מְשָׁרֵת:            מֵת.

לֵאוֹנְטֶס:                אַפּוֹלוֹ מִשְׁתּוֹלֵל,

          וְהַשָּׁמַיִם מַנְחִיתִים מַכָּה

          עַל הָעַוְלָה שֶׁלִּי.

            [הרמיונה מתעלפת]

                           מָה שָׁם קוֹרֶה?

פָּאוּלִינָה:  הַחֲדָשׁוֹת רוֹצְחוֹת אֶת הַמַּלְכָּה:

          רְאֵה מָה מְעוֹלֵל הַמָּוֶת.

לֵאוֹנְטֶס:                         קְחוּ

          אוֹתָהּ מִכָּאן. לִבָּהּ כָּרַע בָּעֹמֶס,

          וְלֹא יוֹתֵר; הִיא תֶּכֶף תִּתְאוֹשֵׁשׁ.

          מִדַּי דָּבַקְתִּי בַּחֲשָׁד שֶׁלִּי.

          אָנָּא מִכֶּם, תְּנוּ לָהּ בַּעֲדִינוּת

          תְּרוּפוֹת חַיִּים.

            [יוצאות פאולינה והגברות, נושאות את הרמיונה]

                        אַפּוֹלוֹ, סְלַח נָא לִי

          עַל טֻמְאָתִי מוּל בְּשׂוֹרָתְךָ! אֲנִי

          אֵצֵא לְהִתְפַּיֵּס עִם פּוֹלִיקְסֶנֶס;

          אֶחְזֹר וַאֲחַזֵּר אַחַר אִשְׁתִּי;

          אָשִׁיב גַּם אֶת קָמִילוֹ הַיָּשָׁר –

          שֶׁדְּעוּ לָכֶם: הוּא אִישׁ אֱמֶת, וָחֶסֶד:

          כִּי כְּשֶׁנִּסְחַפְתִּי בְּקִנְאָה לְדָם

          וּנְקָמָה, בָּחַרְתִּי בּוֹ שֶׁהוּא

          יַרְעִיל אֶת פּוֹלִיקְסֶנֶס חֲבֵרִי;

          וְזֶה הָיָה קוֹרֶה, לוּלֵא קָמִילוֹ

          בִּתְבוּנָתוֹ הִשְׁהָה אֶת פְּקֻדָּתִי

          מוּל הַבְטָחוֹת תַּגְמוּל מֵחַד, אִיּוּם

          שֶׁל מָוֶת מֵאִידָךְ. הוּא, לֵב אָצִיל

          וֶאֱנוֹשִׁי, חָשַׂף בִּפְנֵי אוֹרְחִי

          הַמַּלְכוּתִי אֶת הַמְּזִמָּה, נָטַשׁ

          אֶת נְכָסָיו פֹּה – וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים

          כַּמָּה גְּדוֹלִים הֵם – וְהִפְקִיר עַצְמוֹ

          לְסַכָּנוֹת שֶׁל כָּל אִי-וַדָּאוּת,

          כְּשֶׁכָּל הוֹנוֹ – כְּבוֹדוֹ. אֵיךְ הוּא זוֹהֵר

          מִתּוֹךְ הַחֲלֻדָּה שֶׁלִּי! וְאֵיךְ

          לִבּוֹ הַצַּח מַשְׁחִיר אֶת מַעֲשַׂי

          יוֹתֵר!

      [נכנסת פאולינה]

פָּאוּלִינָה:          יְלֵל כָּל לַיְלָה נְיַלֵּל!

          פִּרְמוּ אֶת הַמָּחוֹךְ שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא

          יִסְדֹּק אוֹתוֹ לִבִּי וְיִקָּרַע

          גַּם הוּא!

אָצִיל:                 מָה הַהֶתְקֵף, גְּבִירָה טוֹבָה?

פָּאוּלִינָה: אֵיזֶה עִנּוּי אָנִין הֵכַנְתָּ לִי,

          רוֹדָן? אֵיזֶה גַּלְגַּל שִׁנַּיִם? סַד?

          אוֹ אֵשׁ? פְּשִׁיטַת עוֹר? אוֹ שְׁמָנִים רוֹתְחִים?

          עוֹפֶרֶת? אֵיזֶה מִין עִנּוּי עַתִּיק

          אוֹ מְחֻדָּשׁ עָלַי לִסְבֹּל? כִּי כָּל

          מִלָּה שֶׁלִּי תִּקְנֶה לִי אֶת חֲרוֹן

          אַפְּךָ! עָרִיצוּתְךָ, אֲשֶׁר שִׁלְּבָה

          כּוֹחוֹת עִם הַקְּנָאוֹת – צְרוֹר שִׁגְיוֹנוֹת

          שֶׁלֹּא יָאִים לִילָדִים, מִדַּי

          תִּינוֹקִיִּים גַּם לִבְנוֹת תֵּשַׁע – הוֹ,

          רְאֵה מָה הֵן עָשׂוּ, וְרוּץ לְךָ

          כְּמוֹ מְטֹרָף, עָרֹם וּמְטֹרָף!

          כִּי כָּל הַטִּמְטוּמִים שֶׁלְּךָ מִקֹּדֶם

          הָיוּ רַק תַּבְלִינִים לָזֶה. בָּגַדְתָּ

          בְּפּוֹלִיקְסֶנֶס – טוֹב, זֶה כְּלוּם: זֶה רַק

          הִצִּיג אוֹתְךָ כַּהֲפַכְפַּךְ טִפֵּשׁ

          וּכְפוּי טוֹבָה אָרוּר. גַּם לֹא כָּל כָּךְ

          נוֹרָא שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ לְהַרְעִיל

          אֶת כְּבוֹד קָמִילוֹ בִּרְצִיחָה שֶׁל מֶלֶךְ –

          כָּל אֵלָה מְעִידוֹת שׁוּלַיִם, יֵשׁ

          מִפְלַצְתִּיּוֹת מֵהֶן: שֶׁמִּתּוֹכָן

          גֵּרוּשׁ בִּתְּךָ הַקְּטַנְטַנָּה לְחֶסֶד

          עוֹרְבִים נַגִּיד דָּבָר קָטָן, מַמָּשׁ

          כְּלוּם, אִם כִּי הַשָּׂטָן הָיָה מַזִּיל

          מִתּוֹךְ הָאֵשׁ דְּלִי שֶׁל דְּמָעוֹת לִפְנֵי

          שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת; גַּם לֹא אַשְׁמָתְךָ

          הַיְּשִׁירָה מוֹת הַנָּסִיךְ הַיֶּלֶד,

          שֶׁלְּבָבוֹ נִשְׁבַּר מִמַּחְשָׁבוֹת

          אֲצִילִיּוֹת – קָשׁוֹת לְגִיל כֹּה רַךְ –

          בִּרְאוֹתוֹ אִישׁ מְטֻפָּשׁ וְגַס

          מַכְתִּים בְּבֹץ אֶת זֹךְ אִמּוֹ. עַל כָּל

          זֶה – לֹא, לֹא תִּצְטָרֵךְ לָתֵת שׁוּם דִּין.

          אַךְ זֶה הָאַחֲרוֹן – הוֹ אֲצִילִים,

          כְּשֶׁאֲדַבֵּר, תִּבְכּוּ! כִּי הַמַּלְכָּה,

          מַלְכָּה, הַיְּצוּר הֲכִי מָתוֹק, יָקָר,

          הִיא מֵתָה! וְהַנְּקָמָה עַל זֶה

          עוֹד לֹא נָחֲתָה.

אֲצִילִים:                   חָס וְחָלִילָה! לֹא!

פָּאוּלִינָה:  אָמַרְתִּי מֵתָה; וְנִשְׁבַּעַת. אִם

          מִלָּה אוֹ נֶדֶר אֵין בָּם כְּלוּם, לְכוּ

          תִּרְאוּ. וְאִם תּוּכְלוּ לְהַעֲלוֹת

          לָהּ שֶׁמֶץ אֹדֶם בַּשְּׂפָתַיִם, זִיק

          בָּעַיִן, חֹם בַּחוּץ אוֹ נְשִׁימָה

          בִּפְנִים, אֶסְגֹּד לָכֶם כְּמוֹ אֵלִים.

          אֲבָל אַתָּה, עָרִיץ, אַל תִּתְחָרֵט

          עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, צַעַרְךָ

          כְּלוּם לֹא יָזִיז. אָז אַל תֵּלֵךְ לְשׁוּם

          מָקוֹם – רַק לַיֵּאוּשׁ. אֶלֶף כְּרִיעוֹת

          עַל בֶּרֶךְ, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים

          שְׁנוֹת צוֹם, בְּחֹרֶף-עַד, בְּלֵב סוּפָה,

          עַל הַר קֵרֵחַ, לֹא יַפְנוּ אֵלֶיךָ

          אֶת מַבָּטָם שֶׁל הָאֵלִים.

לֵאוֹנְטֶס:                         תַּמְשִׁיכִי,

          תַּמְשִׁיכִי: לֹא תּוּכְלִי לוֹמַר יוֹתֵר

          מִדַּי; אֲנִי רָאוּי שֶׁכָּל לָשׁוֹן

          תִּהְיֶה לִי שׁוֹט.

אָצִיל:                    אַל תְּדַבְּרִי יוֹתֵר.

          כִּי מָה שֶׁלֹּא קָרָה, חָטָאת מְאוֹד

          בְּחֻצְפָּתֵךְ.

פָּאוּלִינָה:           צַר לִי מְאוֹד. עַל כָּל

          הַחֲטָאִים שֶׁלִּי, אִם רַק אֵדַע

          מָה הֵם, סְלִיחָה. אוֹי לִי, גִּלִּיתִי פֹּה

          מִדַּי פְּזִיזוּת נָשִׁית! לֵב הָאָצִיל

          שֶׁלּוֹ נִרְגָּשׁ. מָה שֶׁאֵין לְהָשִׁיב

          אוֹ לְהַצִּיל – אֵין מָה לְהִצְטַעֵר

          עָלָיו. אַל תִּתְיַסֵּר כִּי הִתְחַנַּנְתִּי,

          בְּבַקָּשָׁה; יוֹתֵר טוֹב הַעֲנֵשׁ

          אוֹתִי, עַל שֶׁהִזְכַּרְתִּי מָה כְּדַאי

          לְךָ לִשְׁכֹּחַ. מֶלֶךְ טוֹב, אָדוֹן,

          הוֹד רוֹמְמוּת, סְלַח לְאִשָּׁה טִפְּשָׁה.

          הָאַהֲבָה שֶׁלִּי לְמַלְכָּתְךָ –

          רָאִיתָ, שׁוּב טִפְּשָׁה! לֹא אֲדַבֵּר

          עָלֶיהָ עוֹד, וְלֹא עַל יְלָדֶיךָ;

          וְלֹא אַזְכִּיר לְךָ אֶת בַּעֲלִי

          שֶׁלִּי, אֲשֶׁר אָבַד גַּם הוּא. אַתָּה –

          בְּאֹרֶךְ-רוּחַ תִּצְטַיֵּד; אֲנִי –

          אֶשְׁתֹּק.

לֵאוֹנְטֶס:             דִּבַּרְתְּ יוֹתֵר טוֹב כְּשֶׁאָמַרְתְּ

          אֱמֶת; לָהּ אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק, וְלֹא

          לְרַחֲמַיִךְ. אָנָּא, קְחִי אוֹתִי

          אֶל הַגּוּפוֹת שֶׁל מַלְכָּתִי וּבְנִי.

          קֶבֶר אֶחָד יִהְיֶה לַשְּׁנַיִם: שָׁם

          יֵחָקְקוּ סִבּוֹת מוֹתָם, אוֹת שֶׁל

          חֶרְפַּת עוֹלָם לִשְׁמִי. פַּעַם בְּיוֹם

          אָסוּר אֶל הַבִּיתָן בּוֹ יִטָּמְנוּ,

          וְהַדְּמָעוֹת שֶׁתִּשָּׁפֵכְנָה שָׁם

          תִּהְיֶינָה לִי הַמְּנוּחָה. כָּל עוֹד

          יִסְבֹּל הַטֶּבַע אֶת הַנֹּהַג, יוֹם-

          יוֹם אֲקַיְּמוֹ. קָדִימָה, קְחִי אוֹתִי

          אֶל הַתּוּגוֹת הָאֵלֶּה.

            [יוצאים]


מערכה 3, תמונה 3 -


[נכנסים אנטיגונוס עם התינוקת ויורד-ים]

 

אַנְטִיגוֹנוּס:  אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁעָלִינוּ עַל

          חוֹפֵי בּוֹהֶמְיָה?

יוֹרֵד-יָם:                כֵּן, הַמְּפַקֵּד,

          פּוֹחֵד רַק שֶׁהִגַּעְנוּ בִּזְמַן רַע:

          קוֹדְרִים שָׁם הַשָּׁמַיִם, מְאַיְּמִים

          כָּל רֶגַע לִ'תְפָּרֵץ. דֵּעָה שֶׁלִּי,

          לְמַעְלָה כּוֹעֲסִים עַל הַמְּשִׂימָה

          שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּיָּד, עוֹשִׂים לָנוּ

          פַּרְצוּף זוֹעֵף.

אַנְטִיגוֹנוּס:             שֶׁרְצוֹן הַקֹּדֶשׁ יֵעָשֶׂה! לֵךְ, לֵךְ,

          עֲלֵה עַל הַסִּפּוּן; דְּאַג לַסְּפִינָה.

          לֹא אֶתְעַכֵּב הַרְבֵּה וְאֶצְטָרֵף

          אֵלֶיךָ.

יוֹרֵד-יָם:          רַק מַהֵר, וְאַל תֵּלֵךְ

          רָחוֹק מִדַּי בַּיַּבָּשָׁה: צָפוּי

          מֶזֶג-אֲוִיר רוֹעֵשׁ. וְחוּץ מִזֶּה,

          דָּבָר יָדוּעַ שֶׁחַיּוֹת שֶׁל טֶרֶף

          מִסְתּוֹבְבוֹת פֹּה.

אַנְטִיגוֹנוּס:                לֵךְ: אֲנִי אָבוֹא

          מִיָּד.

יוֹרֵד-יָם:            שָׂמֵחַ כָּל-הַלֵּב לִ'יוֹת

          פָּטוּר פֹּה מֵהָעֵסֶק.

            [יוצא]

אַנְטִיגוֹנוּס:                   בּוֹאִי, קְטַנְטֹנֶת.

          שָׁמַעְתִּי, אַךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי

          רוּחוֹת מֵתִים מְסֻגָּלוֹת לָשׁוּב

          וּלְשׁוֹטֵט: אִם זֶה נָכוֹן, אִמֵּךְ

          הוֹפִיעָה לְפָנַי הַלַּיְלָה; כִּי

          עוֹד לֹא נִבְרָא חֲלוֹם כֹּה חַי; מוּלִי

          הוֹפִיעָה מִין בְּרִיָּה, רֹאשׁ מִתְנוֹדֵד

          מִצַּד לְצַד: אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי

          מְכָל כָּזֶה שֶׁל צַעַר, שֶׁכֻּלּוֹ

          שׁוֹפֵעַ חֵן וָדֶמַע. בִּגְלִימַת

          לָבָן טָהוֹר, כְּמוֹ הַקְּדֻשָּׁה עַצְמָהּ,

          בִּקְּרָה אוֹתִי בַּתָּא שֶׁבּוֹ שָׁכַבְתִּי;

          הִיא קַדָּה לְפָנַי שָׁלוֹשׁ קִדּוֹת,

          וְהִתְנַשְּׁפָה כְּדֵי לְדַבֵּר, וְאָז

          עֵינֶיהָ נַעֲשׂוּ שְׁנֵי סִילוֹנִים;

          כְּשֶׁאַךְ נִרְגַּע הַפֶּרֶץ, זֶה נָבַע

          מִפִּיהָ: "אַנְטִיגוֹנוּס טוֹב, הֱיוֹת

          שֶׁהַגּוֹרָל, כְּנֶגֶד מַצְפּוּנְךָ,

          הָפַךְ אוֹתְךָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יִזְרֹק

          אֶת קְטַנָּתִי הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁכֵּן

          נִשְׁבַּעְתָּ, בְּבּוֹהֶמְיָה יֵשׁ מַסְפִּיק

          עַרְבוֹת שְׁמָמָה: שָׁם תִּתְיַפֵּחַ, שָׁם

          הַשְׁאֵר אוֹתָהּ בּוֹכָה; וּמִכֵּיוָן

          שֶׁהַקְּטַנָּה נֶחְשֶׁבֶת אֲבוּדָה

          לָנֶצַח, אָנָּא קָרָא לָהּ פֶּרְדִּיטָה:

          'הָאֲבוּדָה'. בְּשֶׁל עֵסֶק טָמֵא זֶה,

          שֶׁאֲדוֹנִי כָּפָה עָלֶיךָ, לֹא

          תִּרְאֶה שׁוּב לְעוֹלָם אֶת אִשְׁתְּךָ,

          אֶת פָּאוּלִינָה." כָּכָה, בִּצְוָחוֹת,

          נָמוֹגָה בָּאֲוִיר. אֲחוּז אֵימָה

          חָזַרְתִּי לְעֶשְׁתּוֹנוֹתַי, חָשַׁבְתִּי:

          זֶה כֵּן קָרָה, לֹא בְּנִמְנוּם. נָכוֹן,

          הַחֲלוֹמוֹת הֵם רַק שְׁטֻיּוֹת, אֲבָל

          הַפַּעַם, כֵּן, בֶּאֱמוּנָה תְּפֵלָה,

          יַדְרִיךְ אוֹתִי חֲלוֹם. אֵין לִי סָפֵק:

          עַל הֶרְמִיּוֹנֶה שָׁם גָּזְרוּ דִּין מָוֶת,

          וּרְצוֹן אַפּוֹלוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁזּוֹ

          אָכֵן מִזֶּרַע פּוֹלִיקְסֶנֶס, הוּא

          שֶׁהִיא תּוּנַח, אִם לְחַיִּים אוֹ מָוֶת,

          פֹּה עַל אַדְמַת הָאָב הָאֲמִתִּי

          שֶׁלָּהּ. עֲלִי, פִּרְחִי וְשַׂגְשְׂגִי!

            [מניח את התינוקת אל הארץ, ומניח לידה מגילה]

          כָּאן תִּשְׁכְּבִי, תּוֹלְדוֹת חַיַּיִךְ כָּאן;

            [מניח תיבה]

          וְכָאן מָה שֶׁיַּסְפִּיק, אִם הַמַּזָּל

          יוֹאִיל, גַּם לְגַדֵּל אוֹתָךְ, יָפָה,

          וְגַם שֶׁיִּשָּׁאֵר לָךְ. מַתְחִילָה

          הַסְּעָרָה. הוֹ עֲלוּבָה קְטַנָּה,

          שֶׁבְּאַשְׁמַת אִמֵּךְ נֶחְשֶׂפֶת כָּךְ

          לַאֲבַדּוֹן וְכָל מָה שֶׁיָּבוֹא עוֹד!

          לִבְכּוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ, אַךְ לִבִּי

          שׁוֹתֵת-דָּם; אֵין אָרוּר כְּמוֹתִי: שֻׁתָּף

          לָזֶה עַל-פִּי שְׁבוּעָה. שָׁלוֹם! הַיּוֹם

          מַזְעִיף פָּנִים יוֹתֵר כָּל רֶגַע. אַתְּ

          תִּזְכִּי פֹּה לְשִׁיר עֶרֶשׂ מְחֻסְפָּס

          מִדַּי: שָׁמַיִם אֲפֵלִים כָּל כָּךְ

          בַּיּוֹם עוֹד לֹא רָאִיתִי. – שְׁאָגָה

          פִּרְאִית! רַק שֶׁאַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם

          אֶל הַסִּפּוּן! עַכְשָׁו – מִרְדָּף. אֲנִי

          אָבוּד לָנֶצַח!

            [יוצא כשדוב רודף אחריו.

            נכנס רועה זקן]

רוֹעֶה:      אִם זֶה הָיָה בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי לֹא הָיָה שׁוּם גִּיל בֵּין גִּיל עֶשֶׂר לְעֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ, אוֹ לְפָחוֹת שֶׁבָּרֶוַח בַּחוּרִים הָיוּ יוֹשְׁנִים: כִּי בֵּין-לְבֵין הֵם לֹא עוֹשִׂים כְּלוּם חוּץ מִלְּהַכְנִיס נְקֵבוֹת לְהֵרָיוֹן, לָצֵאת נֶגֶד הַדּוֹר הַיָּשָׁן, לִגְנֹב, לָרִיב. הִנֵּה תִּשְׁמְעוּ: מִי חוּץ מִמּוֹחוֹת שְׁלוּקִים שֶׁל תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה-עֶשְׂרִים-וּשְׁתַּיִם יוֹצֵא לָצוּד בַּמֶּזֶג-אֲוִיר הַזֶּה? הֵם הִפְחִידוּ שְׁנַיִם מֵהַכְּבָשִׂים הֲכִי טוֹבוֹת שֶׁלִּי, וַאֲנִי פּוֹחֵד שֶׁהַזְּאֵב יִמְצָא אוֹתָם לִפְנֵי הָאָדוֹן שֶׁלָּהֶם. אִם יֵשׁ לִי סִכּוּי לְהִתָּקֵל בָּהֶם, זֶה עַל חוֹף-הַיָּם, לוֹעֲסוֹת אֵיזֶה אֵזוֹב יָם. מַזָּל, תַּעֲשֶׂה לִי בְּמַזָּל!

            [רואה את הילדה]

                   מָה יֵשׁ לָנוּ פֹּה? אֱלוֹהִים שֶׁיְּרַחֵם, זַאֲטוּט! זַאֲטוּט יָפֶה מְאוֹד. יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה, מְעַנְיֵן? יָפֶה מְאוֹד, מְאוֹד יָפֶה מְאוֹד. לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא תּוֹלַעַת סִפְרוּתִית, אֲנִי יָכוֹל לִקְרֹא בֵּין הַשּׁוּרוֹת פֹּה אֵיזֶה רוֹמָן שֶׁל מְשָׁרְתוֹת: סִפּוּר שֶׁל חֶדֶר-מַדְרֵגוֹת הָיָה פֹּה, נִאוּפוֹן בְּתוֹךְ אָרוֹן, סִדּוּרוֹן בַּמִּסְדְּרוֹן. הֵם הָיוּ חַמִּים כְּשֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת הַמִּסְכֵּן יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחַם לוֹ כָּאן, מִסְכֵּן. אֲנִי יָרִים אוֹתוֹ מֵרַחֲמִים – אֲבָל אֲנִי עוֹד יְחַכֶּה עַד שֶׁהַבֵּן שֶׁלִּי יָבוֹא: רַק הָרֶגַע הוּא צָעַק שָׁם. הוֹ-ווֹ-ווֹ!

            [נכנס לצן]

לֵצָן:      הָלוֹ-לוֹ-לוֹ!

רוֹעֶה:    מָה! אַתָּה כָּזֶה קָרוֹב? אִם בָּא לְךָ לִרְאוֹת חֹמֶר שֶׁתּוּכַל לְדַבֵּר עָלָיו כְּשֶׁתִּהְיֶה מֵת וְרָקוּב, בּוֹא הִנֵּה. מָה מַכְאִיב לְךָ, בֶּן-אָדָם?

לֵצָן:      אֲנִי רָאִיתִי שְׁנֵי מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה, בַּיָּם וְבַּיַּבָּשָׁה! אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לַ'גִּיד אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה יָם, הוּא כְּבָר עַכְשָׁו בִּכְלָל שָׁמַיִם: בֵּין הָרָקִיעַ לְבֵּינוֹ לֹא תּוּכַל לִדְחֹף שְׁפִּיץ שֶׁל מַחַט.

רוֹעֶה:     לָמָּה, בֵּן, אֵיךְ זֶה?

לֵצָן:     הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ רַק רוֹאֶה אֵיךְ הוּא רוֹגֵשׁ, אֵיךְ הוּא רוֹגֵז, אֵיךְ הוּא מִתְנַפֵּל עַל הַחוֹף – אֲבָל זֶה לֹא הָעִנְיָן. אַי, הַזְּעָקוֹת הַשּׁוֹבְרוֹת לֵב שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַמִּסְכֵּנוֹת! פַּעַם רוֹאִים אוֹתָם, וְפַּעַם לֹא: רֶגַע אֶחָד הַסְּפִינָה מְנַגַּחַת אֶת הַיָּרֵחַ עִם הַתֹּרֶן, וְתֶכֶף הִיא נִבְלַעַת בְּקֶצֶף וְשֶׁצֶף, כְּמוֹ כְּשֶׁאַתָּה זוֹרֵק פְּקָק לְחָבִית. וְעַכְשָׁו לְחֲזִית הַחוֹף: לִרְאוֹת אֵיךְ הַדֹּב קָרַע לוֹ הַחוּצָה אֶת הָעֶצֶם-הַכָּתֵף שֶׁלּוֹ, וְאֵיךְ הוּא צָרַח לִי לְעֶזְרָה, וְאָמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ אַנְטִיגוֹנוּס, וְהוּא אָצִיל. אֲבָל לִגְמֹר אֶת הָאֳנִיָּה: לִרְאוֹת אֵיךְ הַיָּם בָּלַע אוֹתָהּ בְּבַת-אַחַת כְּמוֹ צִמּוּק בְּתוֹךְ כּוֹסִית; אֲבָל קֹדֶם, אֵיךְ הֵם שָׁאֲגוּ הַמִּסְכֵּנִים, וְאֵיךְ הַיָּם לָעַג לָהֶם; וְאֵיךְ הוּא שָׁאַג הַגֶּ'נְטֶלְמֵן הַמִּסְכֵּן, וְאֵיךְ הַדֹּב לָעַג לוֹ, וְשְׁנֵיהֶם שָׁאֲגוּ יוֹתֵר חָזָק מֵהַיָּם אוֹ הַמֶּזֶג-אֲוִיר.

רוֹעֶה:  אֱלוֹהִים שֶׁיְּרַחֵם, מָתַי זֶה הָיָה, בֵּן?

לֵצָן:  עַכְשָׁו, עַכְשָׁו! עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְמַצְמֵץ מֵאָז שֶׁרָאִיתִי! הָאֲנָשִׁים עוֹד לֹא הִתְקָרְרוּ מִתַּחַת לַמַּיִם, וְגַם הַדֹּב עוֹד לֹא זָלַל חֵצִי מֵהַגֶּ'נְטֶלְמֵן; הוּא עוֹד עוֹבֵד עַל זֶה.

רוֹעֶה:  חֲבָל שֶׁלֹּא הָיִיתִי לְיָד, שֶׁהָיִיתִי עוֹזֵר לַזָּקֵן!

לֵצָן:    חֲבָל שֶׁלֹּא הָיִיתָ לְיַד הָאֳנִיָּה, לַעֲזֹר לָהּ: שָׁם הָרַחְמָנוּת שֶׁלְּךָ הָיְתָה מִתְחַלֶּקֶת וְשׁוֹבֶרֶת רֶגֶל.

רוֹעֶה:  עִנְיָנִים כְּבֵדִים, עִנְיָנִים כְּבֵדִים! אֲבָל תַּבִּיט לִי פֹּה, בֵּן. עַכְשָׁו שֶׁתְּבָרֵךְ אֶת עַצְמְךָ: אַתָּה נִפְגָּשׁ עִם דְּבָרִים שֶׁמֵּתִים, אֲנִי עִם דְּבָרִים שֶׁנּוֹלָדִים. הִנֵּה מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילְךָ: תִּרְאֶה, תִּרְאֶה, חִתּוּלִים שֶׁל יֶלֶד עִם מַעֲמָד! בּוֹא תַּבִּיט פֹּה!

                        [מצביע על התיבה]

         תָּרִים, תָּרִים, יֶלֶד; תִּפְתַּח. כָּכָה, בּוֹא נִרְאֶה. אָמְרוּ לִי שֶׁהַפֵיוֹת יַעֲשׂוּ אוֹתִי עָשִׁיר. זֶה אֵיזֶה אֲסוּפִי פִּלְאִי. תִּפְתַּח. מָה יֵשׁ בִּפְנִים, יֶלֶד?

לֵצָן [פותח את התיבה]: אַתָּה זָקֵן מְסֻדָּר! אִם עַל הַחֲטָאִים שֶׁל הַנְּעוּרִים שֶׁלְּךָ סָלְחוּ לְךָ, יֶתֶר הַחַיִּים שֶׁלְּךָ כְּבָר תִּחְיֶה יָפֶה. זָהָב! הַכֹּל זָהָב!

רוֹעֶה:  זֶה זָהָב פֵיוֹת, יֶלֶד, אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁכָּכָה יִתְגַּלֶּה. תָּרִים אֶת זֶה, תַּחְזִיק אֶת זֶה צָמוּד! הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי מְקֻצֶּרֶת! יֵשׁ לָנוּ מַזָּל, יֶלֶד, וְבִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר עָלָיו גַּם הָלְאָה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל סוֹדִיּוּת. כַּפָּרָה עַל הַכְּבָשִׂים שֶׁלִּי! קָדִימָה, בֵּן טוֹב, בַּדֶּרֶךְ הֲכִי מְקֻצֶּרֶת הַבַּיְתָה.

לֵצָן:   אַתָּה תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַמְּקֻצֶּרֶת עִם הַתַּגְלִיּוֹת שֶׁלְּךָ. אֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹת אִם הַדֹּב הִסְתַּלֵּק מֵהַגֶּ'נְטֶלְמֵן, וְכַמָּה הוּא אָכַל. אֵלֶּה מְשֻׁגָּעִים רַק כְּשֶׁהֵם רְעֵבִים. אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, אֲנִי יִקְבֹּר אוֹתוֹ.

רוֹעֶה:  זֶה מַעֲשֶׂה טוֹב. אִם תּוּכַל לְאַבְחֵן לְפִי מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנּוּ מִי-הוּא-מָה-הוּא, תִּקְרָא לִי לָבוֹא לִרְאוֹת אוֹתוֹ.

לֵצָן:   אֵין מָה לְדַבֵּר. וְאַתָּה תַּעֲזֹר לָשִׂים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה.

רוֹעֶה:  זֶה יוֹם שֶׁל מַזָּל, בֵּן, וַאֲנַחְנוּ עוֹד נִבְנֶה עָלָיו דְּבָרִים גְּדוֹלִים.

       [יוצאים]


מערכה 4, תמונה 1 -


[נכנס הזמן]

 

הַזְּמַן:     אֲנִי, צָרַת רַבִּים בְּלִי נֶחָמָה;

          לַטּוֹב, לָרַע שִׂמְחָה וְגַם אֵימָה;

          יוֹצֵר הַטָּעֻיּוֹת וּמְסַיְּמָן;

          מִתֹּקֶף תַּפְקִידִי שֶׁהוּא "הַזְּמַן",

          פּוֹרֵשׂ כָּעֵת כְּנָפַי לִתְעוּפָה.

          אַל-נָא תִּרְאוּ בְּעַיִן לֹא יָפָה

          אִם עַל פְּנֵי שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנִים אָרוּץ

          בְּלִי לְפָרֵט אוֹ לְסַפֵּק תֵּרוּץ:

          הֵן בְּכוֹחִי לִשְׁתֹּל אוֹ לַעֲקֹר אֶת

          כָּל הַכְּלָלִים, לִבְעֹט בְּכָל מָסֹרֶת

          בְּרֶגַע קָט שֶׁבְּעַצְמִי אוֹלִיד.

          קַבְּלוּ אוֹתִי: הָיִיתִי כָּךְ תָּמִיד,

          עוֹד קֹדֶם שֶׁנּוֹסְדוּ סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית

          וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. הֲרֵי אִישִׁית

          נָכַחְתִּי אָז גַּם אָז. טִפּוּל זֵהֶה

          אֶתֵּן גַּם לְאָפְנוֹת הַיּוֹם: אַקְהֶה

          אֶת זֹהַר הַהוֹוֶה, אֲשֶׁר הֶחְלִיט

          כִּי זֹהַר מַעֲשִׂיָּתִי הֶחְלִיד.

          אָז בִּרְשׁוּתְכֶם, אָסֵב אֶת שְׁעוֹן-הַחוֹל,

          אֶמְתַּח אֶת הַיְּרִיעָה, וְכִבְיָכוֹל

          נִמְנַמְתֶּם בֵּין לְבֵין. אִם נִתְעַלֵּם

          בֵּינְתַיִם מִלֵּאוֹנְטֶס, הַמְּשַׁלֵּם

          עַל קִנְאוֹתָיו אָבֵל, חָפוּי, בָּדָד,

          דַּמְיֵן אוֹתִי עַכְשָׁו, קָהָל נִכְבָּד,

          עָף לְבּוֹהֶמְיָה; זְכֹר גַּם כִּי הִדְלַפְתִּי

          כִּי שָׁם יֵשׁ בֵּן שֶׁל מֶלֶךְ, וְהוֹסַפְתִּי

          שֶׁשְּׁמוֹ הוּא פְלוֹרִיזֵל; וְחִישׁ מַהֵר

          אֶת פֶּרְדִּיטָה עָבַרְתִּי לְתָאֵר,

          אֲשֶׁר קִסְמָהּ גָּדַל כְּשֶׁהִיא גָּדְלָה.

          לֹא אֲנַבֵּא מֵרֹאשׁ אֶת גּוֹרָלָהּ;

          הַזְּמַן – זְמַנִּית – אֶת לְשׁוֹנוֹ בּוֹלֵעַ.

          בַּת שֶׁל רוֹעֶה וּשְׁלַל מַעֲלָלֶיהָ –

          זֶה הַנּוֹשֵׂא. הֱיוּ סַבְלָנִיִּים;

          יוֹתֵר מִזֶּה סָבַלְתֶּם בַּחַיִּים.

          אִם לֹא, הַרְשׁוּ לַזְּמַן רַק לְהַגִּיד:

          הַלְוַאי לֹא תִּסְבְּלוּ גַּם בֶּעָתִיד.

            [יוצא]


מערכה 4, תמונה 2 -


[נכנסים פוליקסנס וקמילו]

 

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אֲנִי מִתְחַנֵּן, קָמִילוֹ טוֹב, אַל תַּמְשִׁיךְ לִלְחֹץ. לְסָרֵב לְךָ בְּמַשֶּׁהוּ יַעֲלֶה לִי בְּמַחֲלָה; לְהַסְכִּים לָזֶה – מָוֶת.

קָמִילוֹ:  לְמַעְלָה מֵחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא רָאִיתִי אֶת אַרְצִי. וְגַם אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאֲוִיר הַזָּר אִוְרֵר אוֹתִי, אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁעַצְמוֹתַי יִטָּמְנוּ שָׁם. חוּץ מִזֶּה, הַמֶּלֶךְ הַחוֹזֵר-בִּתְשׁוּבָה, הָאָדוֹן שֶׁלִּי, שָׁלַח לִקְרֹא לִי; אֲנִי עָשׂוּי לְהָקֵל מְעַט עַל הַצַּעַר שֶׁרוֹחֵשׁ בּוֹ – אִם זוֹ לֹא יְהִירוּת מִצִּדִּי לַחְשֹׁב כָּךְ – וְגַם זֶה מַמְרִיץ אוֹתִי לָצֵאת לְשָׁם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, קָמִילוֹ, אַל תִּמְחַק אֶת כָּל שֵׁרוּתֶיךָ וְתַעֲזֹב אוֹתִי עַכְשָׁו. לַצֹּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לִי בְּךָ, גָּרַם רַק הַטּוּב שֶׁלְּךָ. עָדִיף הָיָה לֹא לְהַכִּיר אוֹתְךָ מִלָּחוּשׁ בְּחֶסְרוֹנְךָ כָּךְ. אַתָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנִי עֲסָקִים שֶׁאִישׁ מִלְּבַדְּךָ לֹא יָכוֹל הָיָה לְנַהֵל כָּרָאוּי, חַיָּב לְהִשָּׁאֵר כְּדֵי לְהַשְׁלִים אוֹתָם בְּעַצְמְךָ אוֹ לָקַחַת אִתְּךָ אֶת כָּל הַשֵּׁרוּתִים הָאֵלֶּה; שֶׁאִם לֹא יָדַעְתִּי לִגְמֹל לְךָ עֲלֵיהֶם מַסְפִּיק – וְאִי-אֶפְשָׁר לִגְמֹל לְךָ עֲלֵיהֶם דַּי – אַקְדִּישׁ אֶת עַצְמִי לִהְיוֹת אֲסִיר-תּוֹדָה לְךָ, וּשְׂכָרִי יִהְיֶה לְהָצִיף אוֹתְךָ בִּידִידוּת. אָנָּא אַל תְּדַבֵּר יוֹתֵר עַל אוֹתָהּ אֶרֶץ מֻכַּת-גּוֹרָל, סִיצִילְיָה, שֶׁעֶצֶם שְׁמָהּ מַעֲנִישׁ אוֹתִי בְּזִכְרוֹן הַמֶּלֶךְ הַחוֹזֵר-בִּתְשׁוּבָה, כְּפִי שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לוֹ, אָחִי הַמְּפֻיָּס; שֶׁכָּל יוֹם צָרִיךְ לְהִתְאַבֵּל מֵחָדָשׁ עַל אָבְדַן מַלְכָּתוֹ וִילָדָיו הַיְּקָרִים מִפָּז. אֱמֹר לִי, מָתַי רָאִיתָ לָאַחֲרוֹנָה אֶת הַנָּסִיךְ שֶׁלִּי פְלוֹרִיזֵל? זֶה אָסוֹן לִמְלָכִים לְגַדֵּל בָּנִים שֶׁלֹּא מַסְבִּירִים לָהֶם פָּנִים, לֹא פָּחוֹת מִלְּאַבֵּד אוֹתָם מִשֶּׁהוֹכִיחוּ אֶת מַעֲלוֹתֵיהֶם.

קָמִילוֹ:  אֲדוֹנִי, זֶה שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא רָאִיתִי אֶת הַנָּסִיךְ. בְּאֵילוּ עִנְיָנִים שְׂמֵחִים יוֹתֵר הוּא מִתְעַסֵּק – זוֹ בִּשְׁבִילִי חִידָה; אֲבָל שַׂמְתִּי לֵב לְצַעֲרִי שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה הוּא נֶעֱדָר הַרְבֵּה מִן הֶחָצֵר, וּמַקְדִּישׁ פָּחוֹת לַפְּעִילֻיּוֹת הַנְּסִיכִיּוֹת שֶׁלּוֹ מִבֶּעָבָר.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: גַּם אֲנִי הִבְחַנְתִּי, קָמִילוֹ, וּבִדְאָגָה לֹא מְעַטָּה; עַד-כְּדֵי-כָּךְ שֶׁהִצְמַדְתִּי אֵלָיו כַּמָּה עֵינַיִם שֶׁעוֹבְדוֹת בְּשֵׁרוּתִי שֶׁיִּתְחַקּוּ אַחַר הַהִתְרַחֲקֻיּוֹת שֶׁלּוֹ, וְקִבַּלְתִּי מֵהֶם אֶת הַמֵּידָע הַזֶּה: שֶׁהוּא כִּמְעַט וְלֹא זָז מִבֵּיתוֹ שֶׁל רוֹעֶה אֶחָד פָּשׁוּט וְעַם-הָאָרֶץ – אָדָם, שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁמִּכְּלוּם, מַמָּשׁ מִכְּלוּם, וּלְתַדְהֵמַת שְׁכֵנָיו, צָמַח לְעֹשֶׁר שֶׁאֵין לְתָאֵר.

קָמִילוֹ: שָׁמַעְתִּי, אֲדוֹנִי, עַל אִישׁ כָּזֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת רְאוּיָה לְצִיּוּן נָדִיר: שֶׁתְּהִלָּתָהּ עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם כָּאֵלֶּה שֶׁקָּשֶׁה לְתָאֵר שֶׁמְּקוֹרָם בְּבִקְתָּה כָּזֹאת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: גַּם זֶה נִכְלַל בַּדִּוּוּחִים, וְחוֹשְׁשַׁנִי שֶׁזּוֹהִי הַחַכָּה שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי לְשָׁם. בּוֹא תִּתְלַוֶּה אֵלֵינוּ לַמָּקוֹם הַזֶּה, וְשָׁם, בְּעִלּוּם-שֵׁם, נַחְקֹר קְצָת אֶת הָרוֹעֶה הַזֶּה; נִדְמֶה לִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קָשֶׁה לִסְחֹט מֵהַפַּשְׁטוּת שֶׁלּוֹ אֶת הַסִּבָּה לַבִּקּוּרִים שֶׁל בְּנִי. בְּבַקָּשָׁה תִּהְיֶה שֻׁתָּף שֶׁלִּי בָּעֵסֶק, וְהָנַח בַּצַּד אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַל סִיצִילְיָה.

קָמִילוֹ:  מְצַיֵּת בְּרָצוֹן.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: קָמִילוֹ אֶחָד וְיָחִיד שֶׁלִּי! צָרִיךְ לְהַסְווֹת אֶת עַצְמֵנוּ.

            [יוצאים]


מערכה 4, תמונה 3 -


[נכנס אוטוליקוס, בשיר]

 

אוֹטוֹלִיקוּס:  כְּשֶׁנַּרְקִיסִים זוֹקְפִים תָּ'אַף

          (וְהֵי, הַזַּנְזֹנֶת שֶׁעַל הַגְּבָעוֹת)

          אָז הוֹלֵךְ מִתְקָרֵב זְמַן שֶׁל דְּבַשׁ וְחָלָב

          כִּי עַל חֹרֶף חִוֵּר דָּם אָדֹם בָּא לִשְׁלֹט.

 

          עַל סְדִינִים לְבָנִים שֶׁתְּלוּיִים בַּגָּדֵר

          (וְהֵי, צִפּוֹרִים, אֵיךְ אַתֶּם מְזַמְּרִים!)

          בְּשִׁנַּיִם חַדּוֹת אֲנִי מִסְתַּעֵר

          לִקְנוֹת לִי קַנְקַן שֶׁשּׁוֹתִים קֵיסָרִים!

 

          עֶפְרוֹנִי שֶׁמְּצַיֵּץ וּמְשׁוֹרֵר טִירִי-לָה

          (וְהֵי וְהֵי, עִם זָמִיר וְזַרְזִיר)

          שָׁרִים שִׁירֵי קַיִץ גַּם לִי וְגַם לָהּ

          כְּשֶׁאֲנַחְנוּ גּוֹלְשִׁים-מִתְפַּלְּשִׁים בֶּחָצִיר.

 

            שֵׁרַתִּי אֶת הַפְּרִינְץ פְלוֹרִיזֵל, וְלָבַשְׁתִּי בִּזְמַנִּי קְטִיפָה שָׁלוֹשׁ-חֲלָקִים; אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי מֻבְטָל.

 

          אֲבָל לָמָּה לָלֶכֶת אָבֵל וּמֻרְכָּן?

          הַיָּרֵחַ מֵאִיר גַּם בְּחֹשֶׁךְ לֵילִי.

          כְּשֶׁאֲנִי סְתָם נוֹדֵד לֹא שָׁם וְלֹא כָּאן

          אֲנִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלִּי.

 

          אִם עֲדַיִן חֻקִּי לִהְיוֹת פַּחָח

          עִם תַּרְמִיל עֲבוֹדָה מֵעוֹר שֶׁל חֲזִיר

          יִהְיֶה לִי תָּמִיד תֵּרוּץ מֻצְלָח

          שֶׁאֶצְרַח גַּם בַּכֶּלֶא בְּתוֹר אָסִיר.

 

           הַמִּסְחָר שֶׁלִּי זֶה בַּדִּים: שׁוֹלֵחַ יָד לוֹקֵחַ בַּד. כְּשֶׁהַבַּז מֵקִים קֵן – בַּבַּיִת בַּד אֵין. אַבָּא שֶׁלִּי קָרָא אוֹתִי אוֹטוֹלִיקוּס, עַל שֵׁם אוֹטוֹלִיקוּס, שֶׁהֻשְׁרַץ כָּמוֹנִי בְּחָסוּת אֵל הַכַּיָּסִים, וְהָיָה כָּמוֹנִי חַטְפָן שֶׁל זוּטוֹת וּשְׁטֻיּוֹת. בִּזְכוּת קֻבִּיּוֹת וְנְקֵבוֹת זָכִיתִי בַּבְּלַאי-עַל-טְלַאי הַזֶּה, וְהַהַכְנָסָה שֶׁלִּי הִיא מִנּוֹכְלוּת סוּג ג'. שׁוֹדֵד הַדְּרָכִים חַי בֵּין אֵימַת הַגַּרְדּוֹם לַבּוֹקְס בַּפַּרְצוּף; אוֹתִי מַכּוֹת וְתְלִיָּה מַפְחִיד. מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לָעוֹלָם הַבָּא – כְּשֶׁהוּא בָּא לִי בַּמּוֹחַ אֲנִי יוֹשֵׁן. הִנֵּה מְצִיאָה! מְצִיאָה!

            [נכנס הלצן]

לֵצָן:       בּוֹא נִרְאֶה: עַל כָּל אַחַד-עֶשְׂרֵה כֶּבֶשׂ – אֶחָד שִׂיחַ-צֶמֶר, עַל כָּל אֶחָד שִׂיחַ – לִירָה וְעוֹד קְצָת; נַגִּיד גּוֹזְזִים אֶלֶף-חֲמֵשׁ-מֵאוֹת, כַּמָּה צֶמֶר יוֹצֵא?

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: אִם הַקְּפִיץ תּוֹפֵס, הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלִּי.

לֵצָן:     לֹא יָכוֹל לַ'שׂוֹת אֶת זֶה בְּלִי חֶשְׁבּוֹנִיָּה. בּוֹא נִרְאֶה: מָה אֲנִי צָרִיךְ לִקְנוֹת לְחַג הַגֵּז שֶׁלָּנוּ? שָׁלוֹשׁ לִיטְרוֹת סֻכָּר, חָמֵשׁ לִיטְרוֹת דֻּמְדְּמָנִיּוֹת, אֹרֶז – הָאָחוֹת הַזֹּאת שֶׁלִּי, לָמָּה לָהּ אֹרֶז? אֲבָל אָבִי עָשָׂה אוֹתָהּ גְּבֶרֶת הַחֲגִיגוֹת, וְהִיא חוֹגֶגֶת. עָשְׂתָה לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע זֵרִים לַגּוֹזְזִים, מַקְהֵלוֹת גְּבָרִים שָׁלוֹשׁ קוֹלוֹת, וְכֻּלָּם מְצֻיָּנִים; רַק שֶׁרֻבָּם רַק שְׁנֵי קוֹלוֹת, בָּס וְטֵנוֹר – וְסוֹפְּרָן אֶחָד, כַּמָּה אָדוּק כָּכָה דַּק, שָׁר תְּהִלִּים עִם חֵמֶת חֲלִילִים. אֲנִי צָרִיךְ לְהַשִּׂיג לָהּ קִנָּמוֹן שֶׁיּוֹסִיף פִּלְפֵּל לָעוּגוֹת אַגָּסִים; קָרָמֵל; תְּמָרִים – לֹא, זֶה מָחוּק תּוֹדָה לָאֵל; אֱגוֹזֵי מוּסְקָט, שֶׁבַע חֲתִיכוֹת; זַן-אוֹ-שְׁנַיִם שֶׁל זַנְגְּבִיל, אֲבָל זֶה אֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג חִנָּם בְּטוֹבוֹת; אַרְבַּע לִיטְרוֹת שְׁזִיפִים, כַּנָּ"ל צִמּוּקִים.

אוֹטוֹלִיקוּס [נואק על האדמה]: אַי, לָמָּה נוֹלַדְתִּי!

לֵצָן:        שֶׁכָּכָה 'נִי יִחְיֶה!

אוֹטוֹלִיקוּס:  אַי, הַצִּילוּ, הַצִּילוּ! רַק תִּתְלְשׁוּ לִי אֶת הַסְּמַרְטוּטִים הָאֵלֶּה – וְקָדִימָה לַמָּוֶת, לַמָּוֶת!

לֵצָן:        אוֹי, אִישׁ אֻמְלָל! אַתָּה צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂימוּ עָלֶיךָ עוֹד סְמַרְטוּטִים, לֹא שֶׁיּוֹרִידוּ אֶת אֵלֶּה.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אַי, אֲדוֹנִי, הַבּוּשָׁה מֵהַמַּלְבּוּשׁ הוֹרֶגֶת אוֹתִי יוֹתֵר מֵהַכְּתִישׁוֹת שֶׁחָטַפְתִּי, שֶׁהָיוּ גַּם קָשׁוֹת וְגַם מִילְיוֹנִים.

לֵצָן:        מִסְכֵּן אֻמְלָל! מִילְיוֹן מַכּוֹת יָכוֹל לְהִגָּמֵר לֹא טוֹב.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אֲנִי שָׁדוּד, אֲדוֹנִי, וְמֻרְבָּץ; אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַבִּגּוּד שֶׁלִּי לָקְחוּ לִי, וְשָׂמוּ עָלַי אֶת הַגֹּעַל-נֶפֶשׁ הַזֶּה.

לֵצָן:        מָה, זֶה הָיָה הוֹלֵךְ רֶגֶל אוֹ הוֹלֵךְ סוּס?

אוֹטוֹלִיקוּס:  הוֹלֵךְ רֶגֶל, אָדוֹן מָתוֹק, הוֹלֵךְ רֶגֶל רֶגֶל.

לֵצָן:       נָכוֹן, הֶגְיוֹנִי שֶׁהוֹלֵךְ רֶגֶל, לְפִי הַסְּחָבוֹת שֶׁהוּא הִשְׁאִיר עָלֶיךָ. אִם זֶה מְעִיל שֶׁל רוֹכֵב-סוּס, הוּא רָאָה הַרְבֵּה זֵעָה בַּחַיִּים. תָּבִיא לִי יָד, אֲנִי יַעֲזֹר לְךָ. תָּבוֹא, תָּבִיא לִי יָד.

               [עוזר לו לקום]

אוֹטוֹלִיקוּס:  אַי, אָדוֹן טוֹב, בַּעֲדִינוּת, אַיייי!

לֵצָן:        אֱלוֹהִים שֶׁיַּעֲזֹר, אֵיזֶה מִסְכֵּן!

אוֹטוֹלִיקוּס:  אָח, אָדוֹן טוֹב, בִּזְהִירוּת, אָדוֹן טוֹב! אֲנִי פּוֹחֵד, אָדוֹן, שֶׁהַכָּתֵף שֶׁלִּי יָצְאָה מֵהַמָּקוֹם.

לֵצָן:       נוּ אֵיךְ? אַתָּה עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם?

אוֹטוֹלִיקוּס:  לְאַט-לְאַט, אָדוֹן יָקָר; [מכייס אותו] אָדוֹן יָקָר וְטוֹב, לְאַט-לְאַט. אַתָּה עָשִׂיתָ לִי שֵׁרוּת צְדָקָה מַמָּשׁ.

לֵצָן:        חָסֵר לְךָ אוּלַי כֶּסֶף? יֵשׁ לִי קְצַת כֶּסֶף בִּשְׁבִילְךָ.

אוֹטוֹלִיקוּס: לֹא, אָדוֹן מָתוֹק טוֹב; לֹא, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, אָדוֹן. יֵשׁ לִי קָרוֹב אֵיזֶה לֹא יוֹתֵר מִקִּילוֹמֶטֶר-וָרֶבַע מִפֹּה, שֶׁבְּדִיּוּק הָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ אֵלָיו. שָׁם אֲנִי יְקַבֵּל כֶּסֶף, אוֹ כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה. רַק אַל תַּצִּיעַ לִי כֶּסֶף, אֲנִי מִתְחַנֵּן: זֶה שׁוֹבֵר לִי אֶת הַלֵּב.

לֵצָן:        אֵיזֶה מִין פַּרְצוּף הָיָה זֶה שֶׁשָּׁדַד אוֹתְךָ?

אוֹטוֹלִיקוּס:  פַּרְצוּף, אָדוֹן, שֶׁיָּדוּעַ לִי שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בְּהִמּוּרִים לֹא כְּשֵׁרִים; הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ שֶׁפַּעַם הָיָה מְשָׁרֵת שֶׁל הַפְּרִינְץ. לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק, אָדוֹן טוֹב, עַל אֵיזֶה מֵהַפְּלוּסִים שֶׁלּוֹ זֶה הָיָה בְּדִיּוּק, אֲבָל בָּטוּחַ שֶׁהִצְלִיפוּ אוֹתוֹ הַחוּצָה מֵהֶחָצֵר.

לֵצָן:         אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר עַל אֵיזֶה מִינוּס. לֹא מַצְלִיפִים בְּפְּלוּס מִחוּץ לֶחָצֵר: הֵם מְטַפְּחִים שָׁם אֶת הַפְּלוּס שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶצְלָם; רַק שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא אוֹרֵחַ זְמַנִּי.

אוֹטוֹלִיקוּס:    בֶּ'מֶת אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר מִינוּס. אֲנִי מַכִּיר טוֹב אֶת הָאִישׁ הַזֶּה. מֵאָז הוּא הָיָה עוֹשֶׂה הַצָּגוֹת-חוּצוֹת עִם קוֹף; וְאַחַר כָּךְ מְעַקֵּל עִקּוּלִים, וְפָּקִיד שֶׁל הוֹצָאָה-לַפֹּעַל; וְאַחַר-כָּךְ הָיָה לוֹ הַצָּגַת בֻּבּוֹת עַל קַיִן וּמָה-שְׁמוֹ-הֶבֶל, וְהִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה שֶׁל פַּחָח אֵיזֶה קִילוֹמֶטֶר וָחֵצִי מֵהַסְּבִיבָה שֶׁלִּי וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי; וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּרְפֵּר בֵּין הַרְבֵּה מִקְצוֹעוֹת, הוּא הִתְבַּסֵּס יַצִּיב עַל מִקְצוֹעַ לִכְלוּךְ. קוֹרְאִים לוֹ פֹּה שָׁמַעְתִּי אוֹטוֹלִיקוּס.

לֵצָן:       טְפוּ, אַל תַּגִּיד לִי! שׁוּעָל, שֶׁכָּכָה-יִ'יֶה-לִי-טוֹב, שׁוּעָל! שׁוֹרֵץ בְּחֲגִיגוֹת וְיְרִידִים, וְכְּשֶׁמְּשַׁסִּים כְּלָבִים בְּדֻבִּים הוּא מִשְׁתַּסֶּה בְּכִּיסִים.

אוֹטוֹלִיקוּס: בְּדִיּוּק, אָדוֹן; הוּא-הוּא, אָדוֹן, הוּא-הוּא. הוּא הַנְּבֵלָה שֶׁשָּׂם אוֹתִי בַּבִּגּוּד הַזֶּה.

לֵצָן:       שׁוּעָל יוֹתֵר שָׁפָן אֵין בְּכָּל בּוֹהֶמְיָה. אִם רַק הָיִיתָ עוֹשֶׂה מֵעַצְמְךָ בִּרְיוֹן וְמָרִיק עָלָיו, הוּא הָיָה בּוֹרֵחַ.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אֲנִי חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לְךָ, אָדוֹן, אֲנִי לוֹחֵם קָטָן מְאוֹד. הַלֵּב שֶׁלִּי חַלָּשׁ בָּזֶה, וְאֶת זֶה הוּא קָלַט עַל הַמָּקוֹם, אוֹמֵר לְךָ בִּשְׁמוֹ.

לֵצָן:       מָה שְׁלוֹמְךָ עַכְשָׁו?

אוֹטוֹלִיקוּס:  אָדוֹן מָתוֹק, הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מִשֶּׁמִּקֹּדֶם: אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד, וְלָלֶכֶת. אֲנִי אֲפִלּוּ יִפָּרֵד מִמְּךָ לְשָׁלוֹם, וְאֶצְעַד בְּנִיחוּתָא לְכִּוּוּן הַקָּרוֹב שֶׁלִּי.

לֵצָן:        שֶׁ'נִי יְלַוֶּה אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ?

אוֹטוֹלִיקוּס:  לֹא, אֲדוֹן פַּרְצוּף-טוֹב; לֹא, אָדוֹן מָתוֹק.

לֵצָן:        אָז כָּל טוּב. אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לִקְנוֹת תַּבְלִינִים לְחֲגִיגַת הַגֵּז שֶׁלָּנוּ.

אוֹטוֹלִיקוּס: שֶׁתִּרְאֶה רַק אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר, אָדוֹן מָתוֹק!

            [יוצא לצן]

            אֵין לְךָ מַסְפִּיק פִּלְפֵּל בַּכִּיס לַתַּבְלִינִים שֶׁלְּךָ. אֲנִי אֶהְיֶה אִתְּךָ גַּם בְּחַג הַגֵּז שֶׁלְּךָ, אַל תִּדְאַג. אִם הַתִּכְמוּן הַזֶּה לֹא יָבִיא עוֹד אֶחָד, וְהַגּוֹזְזִים לֹא יֵצְאוּ כְּבָשִׂים, גַּלְגֵּל אוֹתִי מִמְּגִלַּת הַנּוֹכְלִים וְתַכְנִיס תַּ'שֵּׁם שֶׁלִּי לְסֵפֶר הַצַּדִּיקִים יִמַּח-שְׁמוֹ!

               [שר]

          קְפֹץ, קְפֹץ, מֵעַל הַגָּדֵר,

             תִּרְקֹד-קֹד-קֹד עַל הַשְּׁבִיל, הֵי!

             לֵב עַלִּיז הוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם, לֹא עוֹצֵר,

             לֵב עָצוּב מִתְעַיֵּף אַחֲרֵי מִיל, הֵי!

יוצא.


מערכה 4, תמונה 4 -


[נכנסים פלוריזל ופרדיטה]

 

פְלוֹרִיזֵל:  כְּסוּת הַפְּרָחִים הַסַּסְגּוֹנִית שֶׁלָּךְ

          נוֹסֶכֶת בְּאֵיבְרֵי גּוּפֵךְ כֻּלָּם

          חַיִּים: אַתְּ לֹא רוֹעַת-כְּבָשִׂים אֶלָּא

          אֵלַת אָבִיב בְּשַׁעֲרֵי אַפְּרִיל.

          וְחַג-הַגֵּז שֶׁלָּךְ – מִפְגַּשׁ אֵלֵי-

          מִשְׁנֶה, כְּשֶׁאַתְּ הִיא מַלְכָּתָם.

פֶּרְדִּיטָה:                                   אָדוֹן,

          אָדוֹן נָדִיב שֶׁלִּי, לֹא לִי לִנְזֹף

          בַּהַגְזָמוֹת שֶׁלְּךָ – הוֹ סְלַח שֶׁכָּךְ

          אֲנִי קוֹרֵאת לָהֶן! הִסְוֵיתָ אֶת

          דְּמוּתְךָ הַמַּלְכוּתִית, מוֹפֵת הָאָרֶץ,

          בִּלְבוּשׁ בֶּן-אִכָּרִים גַּס, וְאוֹתִי,

          עַלְמָה דַּלָּה וּנְחוּתָה, פִּרְכַּסְתָּ

          מַמָּשׁ כְּמוֹ מִין אֵלָה. לוּלֵא הָיָה

          נָהוּג לִגְדֹּשׁ יְמֵי חַג בִּשְׁטֻיּוֹת,

          וְגַם לִבְלֹעַ כָּל שְׁטוּת בִּרְצִינוּת,

          הָיִיתִי מַסְמִיקָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ

          לָבוּשׁ כָּךְ, וְהָיִיתִי מִתְעַלֶּפֶת,

          נִדְמֶה לִי, מוּל מַרְאָה.

פְלוֹרִיזֵל:                          בָּרוּךְ הַיּוֹם

          שֶׁבּוֹ הַבַּז הַטּוֹב שֶׁלִּי פָּרַח

          וְעָף מֵעַל אַדְמַת אָבִיךְ.

פֶּרְדִּיטָה:                          הַלְוַאי

          שֶׁבִּרְכָתְךָ מֻצְדֶּקֶת! בִּי הַפַּעַר

          יוֹצֵק אֵימָה (בִּגְדֻלָּתְךָ אֵין פַּחַד).

          מַמָּשׁ בְּרֶגַע זֶה אֲנִי רוֹעֶדֶת

          לַחְשֹׁב מָה יִתְחוֹלֵל אִם יִזְדַּמֵּן

          לְכָאן אָבִיךָ בְּמִקְרֶה, כָּמוֹךָ.

          אוֹי לִי! מָה יַעֲשֶׂה כְּשֶׁהוּא יִרְאֶה

          אֶת הַיְּצִירָה שֶׁלּוֹ, הָאֲצִילִית,

          כְּרוּכָה בִּסְמַרְטוּטִים? מָה הוּא יֹאמַר?

          אֵיךְ אֶעֱמֹד אֲנִי, בַּמַּחְלָצוֹת

          הַשְּׁאוּלוֹת שֶׁלִּי, מוּל מַבָּטוֹ

          הַתּוֹקְפָנִי?

פְלוֹרִיזֵל:              אַל תַּחְשְׁבִי עַל כְּלוּם

          מִלְּבַד שִׂמְחָה. הֵן הָאֵלִים עַצְמָם

          הִשְׁפִּילוּ אֱלוֹהוּת מוּל אַהֲבָה,

          וְצוּרָתָם הִשְׁחִיתוּ: יוּפִּיטֶר

          הָפַךְ לְשׁוֹר, וְהוּא שָׁאַג; וְנֶפְּטוּן

          הַיְּרַקְרַק לְאַיִל, וְגָעָה;

          אַפּוֹלוֹ הַזָּהֹב, עָטוּי גְּלִימַת-

          הָאֵשׁ, לְבֶן-אִכָּר נָחוּת אֶבְיוֹן,

          כְּמוֹתִי עַכְשָׁו. וְכָל הַגִּלְגּוּלִים

          הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ לִכְבוֹד כְּלִיל-יֹפִי

          כָּמוֹךְ, וְגַם לֹא טְהוֹרִים כְּמוֹ זֶה

          שֶׁלִּי, כִּי תְּשׁוּקוֹתַי לֹא שׁוֹעֲטוֹת

          לִפְנֵי הֲגִינוּתִי, הַיֵּצֶר לֹא

          שׂוֹרֵף אֶת תֹּם-לִבִּי.

פֶּרְדִּיטָה:                        אֲבָל, אָדוֹן,

          לַנֶּפֶשׁ הַנְּחוּשָׁה שֶׁלְּךָ אֵין שׁוּם

          סִכּוּי כְּשֶׁתִּתְנַגֵּשׁ, וְזֶה יִקְרֶה,

          בַּמֶּלֶךְ וְכוֹחוֹ. אָז יֵשׁ רַק שְׁתֵּי

          בְּרֵרוֹת: אוֹ שֶׁאַתָּה תַּפְסִיק לִרְצוֹת,

          אוֹ שֶׁאֲנִי – לִחְיוֹת.

פְלוֹרִיזֵל:                       לֹא, פֶּרְדִּיטֶה,

          מַלְאָךְ, אַל תַּעֲכִירִי בְּדִמְיוֹן-שָׁוְא

          אֶת עֲלִיצוּת הַחֲגִיגוֹת. אֲנִי

          אֶהְיֶה שֶׁלָּךְ, יָפָה שֶׁלִּי, אִם לֹא

          לֹא אֶהְיֶה גַּם שֶׁל אָבִי. כִּי אֵין

          אֲנִי לִי, אֵין לִי מָה לְמִי, אִם לֹא

          אֶהְיֶה שֶׁלָּךְ. בָּזֶה אֲנִי אֵיתָן,

          אֲפִלּוּ הַגּוֹרָל יֹאמַר לִי לֹא.

          שִׂמְחִי, יוֹנָה, שִׂמְחִי וְתַחְנְקִי

          כָּל מַחְשָׁבָה כָּזֹאת עִם מָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ

          בַּיָּד בֵּינְתַיִם. הָאוֹרְחִים שֶׁלְּךָ

          בָּאִים: זִקְפִי רֹאשֵׁךְ כְּאִלּוּ זֶה

          יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ כִּי

          יָבוֹא.

פֶּרְדִּיטָה:           אֵלַת הַגּוֹרָלוֹת, פַּזְּרִי

          בְּרָכוֹת.

         [נכנסים הרועה עם פוליקסנס וקמילו המחופשים; הלצן, מופסה, דורקס ואחרים]

פְלוֹרִיזֵל:            אוֹרְחַיִךְ מִתְקָרְבִים, הַבִּיטִי.

          אָז הִתְעַשְּׁתִי, בַּדְּרִי אוֹתָם קָלִיל,

          וְנִתְאַדֵּם מִצָּהֳלָה כֻּלָּנוּ.

רוֹעֶה:    פוּי-פוּיָה, בַּת! כְּשֶׁהַזְּקֵנָה אִשְׁתִּי

          הָיְתָה עוֹד חַיָּה, הִיא בְּיוֹם כָּזֶה

          הָיְתָה אוֹפֶה, טַבָּח וְגַם מֶלְצַר;

          הַגְּבֶרֶת וְהַמְּשָׁרֶתֶת; אֶת

          כֻּלָּם אֵרְחָה וְאֶת כֻּלָּם שֵׁרְתָה;

          גַּם שָׁרָה אֶת הַשִּׁיר וְגַם רוֹקֶדֶת;

          לְרֶגַע פֹּה, בָּרֹאשׁ שֶׁל הַשֻּׁלְחָן,

          וְכְּבָר בָּאֶמְצַע; עַל כָּתֵף שֶׁל זֶה,

          וְשֶׁל הַהוּא; כָּל הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ

          בּוֹעֵר מֵרֹב טִרְחָה, וּמָה שֶׁהִיא

          לָקְחָה כְּדֵי לְכַבּוֹת תָּ'אֵשׁ זֶה שְׁלוּק

          מִכָּל אוֹרֵחַ. אַתְּ יָצָאת לְפֶּנְסִיָּה!

          מָה אַתְּ, מֻזְמֶנֶת אוֹ הַמְּאָרַחַת?

          'בַקְּשָׁה, תֹּאמְרִי בָּרוּךְ-הַבָּא לְזוּג

          הַחֲבֵרִים הָאַלְמוֹנִים הָאֵלֶּה,

          שֶׁנִּתְקָרֵב וְנִתְיַדֵּד. קָדִימָה,

          כַּבִּי תַּ'הַסְמָקוֹת, תַּצִּיגִי אֶת

          עַצְמֵךְ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, הַגְּבֶרֶת שֶׁל

          הַחֲגִיגָה. תַּכְנִיסִי אֶת כֻּלָּנוּ

          לְחַג-הַגֵּז שֶׁלָּךְ, כְּדֵי שֶׁהַצֹּאן

          יִרְאוּ כָּל טוּב.

פֶּרְדִּיטָה [לפוליקסנס]:   אָדוֹן, בָּרוּךְ הַבָּא.

          לְפִי רְצוֹן אָבִי, אֲנִי הַיּוֹם

          הַמְּאָרַחַת פֹּה. [לקמילו] בָּרוּךְ הַבָּא,

          אָדוֹן. תְּנִי לִי אֶת הַפְּרָחִים שָׁם, דּוֹרְקָס.

          אוֹרְחִים מְכֻבָּדִים, הִנֵּה לָכֶם

          זִכְרִינִי, רוֹזְמָרִין; אֵלֶּה שׁוֹמְרִים

          עַל הַמַּרְאֶה וְהַנִּיחוֹחַ כָּל

          הַחֹרֶף: כָּךְ שֶׁתִּזָּכְרוּ לַטּוֹב

          שְׁנֵיכֶם. בְּרוּכִים תִּהְיוּ לְחַג-הַגֵּז

          הַזֶּה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:        רוֹעַת כְּבָשִׂים – רוֹעָה יָפָה אַתְּ –

          בְּדִין הִתְאַמְתְּ לַגִּיל שֶׁלָּנוּ צְרוֹר

          פְּרָחִים שֶׁל חֹרֶף.

פֶּרְדִּיטָה:                      אֲדוֹנִי, בִּקְפֹץ

          עַל הַשָּׁנָה שֵׂיבָה – הַקַּיִץ עוֹד

          לֹא מֵת, הַחֹרֶף הָרוֹעֵד טֶרֶם

          נוֹלַד – אָז הַיָּפִים שֶׁבַּפְּרָחִים

          הֵם צִפָּרְנִים מְנֻקָּדוֹת, שֶׁיֵּשׁ

          קוֹרְאִים לָהֶם גַּם "מַמְזֵרֵי הַטֶּבַע";

          הַגַּן שֶׁלָּנוּ הוּא עָקָר מֵאֵלֶּה;

          וְלִי אֵין שׁוּם עִנְיָן בִּשְׁתִיל מִסּוּג

          כָּזֶה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:          וְלָמָּה זֶה, עַלְמָה קְטַנָּה, אַתְּ

          מַפְנָה לָהֶם גַּב?

פֶּרְדִּיטָה:                   כִּי אוֹמְרִים שֶׁהֵם

          נוֹצְרוּ מֵאָמָּנוּת שֶׁל בְּנֵי-אָדָם

          שֶׁמִּתְחָרָה בַּטֶּבַע הַגָּדוֹל

          וְהַבּוֹרֵא.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         וְגַם אִם יֵשׁ כָּזֹאת;

          הַטֶּבַע מְסֻגָּל לְהִשְׁתַּפֵּר

          רַק מִכֵּלִים אֲשֶׁר בָּרָא הַטֶּבַע;

          אִם כָּךְ, מֵעַל הָאָמָּנוּת הַזֹּאת

          שֶׁלִּדְבָרַיִךְ מוֹסִיפָה לַטֶּבַע,

          נִמְצֵאת הָאָמָּנוּת אֲשֶׁר בָּרָא

          הַטֶּבַע. אַתְּ רוֹאָה, עַלְמָה יָפָה,

          אִם נְזַוֵּג לַחֹטֶר הֶעָנֹג

          אֶת הַפָּרוּעַ שֶׁבַּשָּׁרָשִׁים

          נַמְצִיא מִין עֵץ עִם גֶּזַע מְחֻסְפָּס

          וְנִצָּנִים מִזַּן אָצִיל. נָכוֹן,

          זֹאת אָמָּנוּת שֶׁמְּתַקֶּנֶת אֶת

          הַטֶּבַע – מְשַׁנָּה בְּעֶצֶם – אַךְ

          הָאָמָּנוּת עַצְמָהּ הִיא טֶבַע.

פֶּרְדִּיטָה:                              טוֹב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אָז שֶׁיִּמָּלֵא גַּנֵּךְ פִּרְחֵי צִפֹּרֶן

          מְנֻקָּדִים, וְאַל נָא תִּקְרְאִי

          לָהֶם "הַמַּמְזֵרִים".

פֶּרְדִּיטָה:                     לֹא מוּכָנָה

          לַחְפֹּר גֻּמָּה לִשְׁתִיל אֶחָד כָּזֶה:

          כְּשֵׁם שֶׁלֹּא אֶמְרַח אִפּוּר בִּכְדֵי

          שֶׁעֶלֶם זֶה יַגִּיד "יְפֵהפִיָּה"

          וּבִזְכוּת זֶה יִרְצֶה גַּם שֶׁאֵלֵד

          לוֹ יְלָדִים. הִנֵּה לָכֶם פְּרָחִים

          חַמִּים כָּאן: אֲזוֹבְיוֹן, וַאֲזוֹבִית,

          וּמֶנְתָּה, צִפָּרְנֵי-חָתוּל, אֲשֶׁר

          הוֹלְכִים לִישֹׁן עִם הַחַמָּה, אִתָּהּ

          קָמִים, דּוֹמְעִים, בַּבֹּקֶר; אֵלֶּה הֵם

          פְּרָחִים שֶׁל אֶמְצַע קַיִץ – וְיָאִים

          לַאֲנָשִׁים בְּאֶמְצַע הַחַיִּים,

          נִדְמֶה לִי. תְּבֹרְכוּ מִכָּל הַלֵּב.

        [נותנת להם פרחים]

קָמִילוֹ:   לוּ אֲנִי שֶׂה בַּצֹּאן שֶׁלָּךְ, אָז לֹא

          הָיִיתִי מְלַחֵךְ צִיץ, רַק מֵצִיץ,

          מֵצִיץ.

פֶּרְדִּיטָה:        מִסְכֵּן! הָיִיתָ נַעֲשֶׂה

          כָּחוּשׁ שֶׁהַסּוּפוֹת שֶׁל יָנוּאָר

          הָיוּ נוֹשְׁפוֹת וּמְעִיפוֹת אוֹתְךָ.

       [לפלוריזל] עַכְשָׁו, חָבֵר מָתוֹק שֶׁלִּי, הַלְוַאי

          הָיוּ לִי גַּם כַּמָּה פִּרְחֵי-אָבִיב,

          שֶׁיַּהַלְמוּ אֶת הָעוֹנָה שֶׁלְּךָ –

      [לרועות] וְאֶת שֶׁלָּךְ, וְאֶת שֶׁלָּךְ, שֶׁקְּרוּם

          בְּתוּלִים צוֹמֵחַ עוֹד עַל עַנְפֵיכֶן

          הַיְּרֻקִּים. הוֹ אֵיפֹה הַפְּרָחִים

          שֶׁאַתְּ, פֶּרְסֵפוֹנֶה, עַלְמַת-אָבִיב,

          הִפַּלְתְּ בְּבֶהָלָה כְּשֶׁחָטַף

          אוֹתָךְ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ מֶלֶךְ הַשְּׁאוֹל,

          אָז?... נַרְקִיסִים, אֲשֶׁר צָצִים לִפְנֵי

          שֶׁסְּנוּנִיּוֹת תָּעֵזְנָה, וּמְכַשְּׁפִים

          בְּיֹפִי רוּחַ מֶרְץ; סִגָּלִיּוֹת,

          כֵּהוֹת אַךְ מְתוּקוֹת מֵעַפְעַפֵּי

          פֵיָה אוֹ הֶבֶל-פֶּה שֶׁל אֱלִילַת

          הָאַהֲבָה; וְרַקָּפוֹת חִוְּרוֹת,

          אֲשֶׁר מֵתוֹת לֹא-נְשׂוּאוֹת לִפְנֵי

          שֶׁהֵן זוֹכוֹת לִרְאוֹת אֶת אֵל הַשֶּׁמֶשׁ

          קוֹרֵן בִּמְלוֹא אוֹנוֹ (צָרָה שְׁכִיחָה

          בְּקֶרֶב בְּתוּלוֹת); גְּבִיעוֹנִיּוֹת

          עִם כֶּתֶר, וְשִׂפְתֵי-שׁוֹר נוֹעָזִים;

          חֲבַצָּלוֹת וְאִירִיסִים – לוּ רַק

          הָיוּ לִי כְּדֵי לִקְלֹעַ לְכֻלְּכֶן

          זֵרִים; וּלְפַזֵּר עַל יְדִידִי

          מֵרֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.

פְלוֹרִיזֵל:                   מָה, כְּמוֹ גּוּפָה?

פֶּרְדִּיטָה:  לֹא, כְּמוֹ גָּדָה, שֶׁאַהֲבָה תִּשְׁכַּב

          וּתְשַׂחֵק עָלֶיהָ: לֹא גּוּפָה

          שֶׁתִּטָּמֵן בָּאֲדָמָה, אֶלָּא

          שֶׁתִּקָּבֵר חַיִּים – בִּזְרוֹעוֹתַי.

          טוֹב, קְחוּ אֶת הַפְּרָחִים. נִדְמֶה לִי כְּבָר

          הִתְחַלְתִּי לְהַצִּיג כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי

          בַּמַּחֲזוֹת שֶׁל חַג אָבִיב: בָּטוּחַ

          שֶׁהַגְּלִימָה שֶׁלִּי שִׁנְּתָה לִי אֶת

          הָאִישִׁיּוּת.

פְלוֹרִיזֵל:            כָּל מָה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה

          עוֹלֶה עַל כָּל מָה שֶׁעָשִׂית, מַלְאָךְ.

          אַתְּ מְדַבֶּרֶת – מִתְחַשֵּׁק שֶׁלֹּא

          תַּפְסִיקִי; מְזַמֶּרֶת – מִתְחַשֵּׁק

          שֶׁתְּזַמְּרִי כְּשֶׁאַתְּ קוֹנָה, מוֹכֶרֶת,

          נוֹתֶנֶת נְדָבָה, אוֹ מִתְפַּלֶּלֶת,

          וְאֶת כָּל עֲסָקַיִךְ תַּעֲשִׂי

          בְּשִׁיר; כְּשֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת, מִתְחַשֵּׁק

          שֶׁתִּהְיִי גַּל-יָם, וְכָךְ תָּנוּעִי,

          תָּמִיד כָּךְ, וְשֶׁלֹּא תּוּכְלִי אַחֶרֶת;

          כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁלָּךְ הוּא כֶּתֶר עַל

          רֹאשׁ מַעֲשֶׂה קוֹדֵם, כָּל פְּעֻלָּה

          מַלְכָּה.

פֶּרְדִּיטָה:         הוֹ דּוֹרִיקְלֵס, אַתָּה מַפְלִיג

          מִדַּי בְּמִזְמוֹרֵי הַלֵּל. לוּלֵא

          הָיוּ הַנְּעוּרִים שֶׁלְּךָ וְתֹם

          הַדָּם שֶׁמְּבַצְבֵּץ מֵהֶם עֵדוּת

          מוּצֶקֶת שֶׁאַתָּה רוֹעֶה טָהוֹר,

          הָיְתָה לִי, דּוֹרִיקְלֵס שֶׁלִּי, עִלָּה

          לִפְחֹד שֶׁבְּמִרְמָה אוּלַי אַתָּה

          חִזַּרְתָּ אַחֲרַי.

פְלוֹרִיזֵל:                אֲנִי חוֹשֵׁב

          שֶׁלָּךְ אֵין שׁוּם סִבָּה לִפְחֹד מַמָּשׁ

          כְּשֵׁם שֶׁלִּי אֵין כַּוָּנָה לִגְרֹם

          לָךְ פַּחַד. אֲבָל בּוֹאִי; הָרִקּוּד

          שֶׁלָּנוּ. תְּנִי יָד, פֶּרְדִּיטָה: כְּמוֹ זוּג

          יוֹנִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מִתְכַּוְּנוֹת

          לְהִפָּרֵד.

פֶּרְדִּיטָה:              בִּשְׁמָן אֲנִי נִשְׁבַּעַת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:   זֹאת בַּת הָאֶבְיוֹנִים הֲכִי יָפָה

          שֶׁמֵּעוֹלָם קִפְּצָה בְּאָחוּ: כָּל

          אֶחָד מִמַּעֲשֶׂיהָ, אָרְחוֹתֶיהָ

          נוֹדֵף מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל

          מִמֶּנָּה, וְנִשְׂגָּב מִדַּי לְמִין

          מָקוֹם כְּמוֹ זֶה.

קָמִילוֹ:                     לוֹחֵשׁ לָהּ מַשֶּׁהוּ,

          הָעֶלֶם – אֵיךְ הִיא הִתְאַדְּמָה! אֵין מָה

          לוֹמַר, הִיא הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגְּבִינָה

          וְהַשַּׁמֶּנֶת.

לֵצָן:      תִּזְמֹרֶת, לְתַזְמֵר!

דּוֹרְקָס:  מוֹפְּסָה זֶה הַבַּת-זוּג שֶׁלָּךְ. רַק תִּתֵּן לָהּ קְצַת שׁוּם שֶׁיִּהְיֶה לַנְּשִׁיקוֹת שֶׁלָּהּ רֵיחַ יוֹתֵר טוֹב!

מוֹפְּסָה: רֶגַע-רֶגַע-רֶגַע!

לֵצָן:     אַף לֹא מִלָּה, מִלָּה לֹא אַף: אֲנַחְנוּ מַקְפִּידִים פֹּה עַל נִימוּס. תִּזְמֹרֶת – עַד הַגַּג!

            [מוזיקה. ריקוד של הרועים והרועות]

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  בִּמְחִילָה, רוֹעֵה צֹאן טוֹב, מִי זֶה

          שֶׁמְּרַקֵּד שָׁם עִם בִּתְּךָ?

רוֹעֶה:    קוֹרְאִים לוֹ דּוֹרִיקְלֵס, וְהוּא מַשְׁוִיץ

          שֶׁהוּא מִדֶּשֶׁן טוֹב: זֶה כָּכָה הוּא

          אוֹמֵר. אִישִׁית אֲנִי גַּם מַאֲמִין לוֹ:

          נִרְאֶה יָד רִאשׁוֹנָה. אוֹמֵר שֶׁהוּא

          אוֹהֵב תַּ'בַּת שֶׁלִּי. וְגַם אֲנִי

          חוֹשֵׁב; כִּי אַף-פַּ'ם הַיָּרֵחַ לֹא

          הִבִּיט עַל מַיִם כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד

          וְ – אֵיךְ אוֹמְרִים – קוֹרֵא אֶת הָעֵינַיִם

          שֶׁל הַיַּלְדָּה; וְהָאֱמֶת, נִדְמֶה לִי

          שֶׁאִי-אֶפְשָׁר בְּחֵצִי-גְּרַם-נִשּׁוּק

          לִקְבֹּעַ מִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁנִי

          יוֹתֵר שָׁם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:            הִיא רוֹקֶדֶת לְהַפְלִיא.

רוֹעֶה:    הִיא לְהַפְלִיא בְּכָל-דָּבָר – תַּרְשֶׁה

          לִי לְהָעִיד גַּם אִם חוֹבָה עָלַי

          לִשְׁתֹּק. אִם הַגְּבַרְבַר-שָׁם דּוֹרִיקְלֵס

          יִנְחַת עָלֶיהָ, הִיא תָּבִיא לוֹ מָה

          שֶׁבַּחֲלוֹם הוּא לֹא חוֹלֵם.

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:  הוֹ אָדוֹן בַּ'ל-בַּיִת, אִם הָיִיתָ רַק שׁוֹמֵעַ אֶת הָרוֹכֵל-הַנּוֹדֵד שֶׁבַּדֶּלֶת, לֹא הָיִיתָ רוֹקֵד יוֹתֵר בַּחַיִּים לְשׁוּם טַנְבּוּר וְחֲלִילִית; לֹא, גַּם חֵמֶת-חֲלִילִים לֹא תָּזִיז אוֹתְךָ. הוּא שָׁר נִגּוּנִים מִכָּל הַגְּוָנִים יוֹתֵר מַהֵר מֵאֵיךְ שֶׁאַתָּה מְחַשֵּׁב כֶּסֶף; הוּא מוֹצִיא אוֹתָם מֵהַפֶּה שֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ הוּא אָכַל בָּלָדוֹת מִיַּלְדוּת וְהָאָזְנַיִם שֶׁל כֻּלָּם גָּדְלוּ עַל הַקֶּצֶב שֶׁל הַנִּגּוּנִים שֶׁלּוֹ.

לֵצָן:  לֹא יָכַל לָבוֹא בִּזְמַן יוֹתֵר טוֹב; שֶׁיִּכָּנֵס. אֲנִי חוֹלֶה אָנוּשׁ עַל הַבָּלָדָה, בְּאֹפֶן מְיֻחָד אִם יֵשׁ לָהּ נוֹשֵׂא עָגוּם בְּלַחַן עַלִּיז; אוֹ אִם הַמִּלִּים נוֹרָא נְעִימוֹת, וְשָׁרִים אוֹתָם נוֹגֵעַ לַלֵּב.

מְשָׁרֵת:   יֵשׁ לוֹ שִׁירִים לְגֶבֶר וְלְאִשָּׁה, מִכָּל הַמִּדּוֹת: אֵין תַּפְרָן שֶיָּכוֹל כָּכָה לְהַתְאִים כְּפָפוֹת לִקְלִיֶּנְטִים. יֵשׁ לוֹ שִׁירֵי-אַהֲבָה הֲכִי יָפִים לִנְעָרוֹת; כָּל כָּךְ לֹא גַּסִּים שֶׁזֶּה מוּזָר; מְלֵאִים חֲרוּזִים כָּאֵלֶּה עֲדִינִים, נוּמִי-נִים-בַּתַּחְתּוֹנִים, כָּל-דִּכְפִין-יִדְחֹף-בִּפְנִים, בּוֹאִי-תַּצִּילִי-תִּקְפְצִי-לִי – בַּפֶּה שֶׁל כָּל מְנֻבַּל-פֶּה זֶה יָכַל לְהִשָּׁמַע, אֵיךְ לוֹמַר, מְכֹעָר, וְלְהַכְנִיס טַעַם רַע לָעִנְיָן, אֲבָל הוּא נוֹתֵן לַבַּחוּרָה בְּתוֹר פִּזְמוֹן חוֹזֵר "שָׁה-שָׁה-שָׁה, 'בַקְּשָׁה, אַל תַּ'שֶׂה לִי בּוּשָׁה", אָהּ?! מְנַפְנֶפֶת אוֹתוֹ, מְקַרְקֶסֶת אוֹתוֹ: 'בַקָּשָׁה, "שָׁה-שָׁה-שָׁה, אַל תַּ'שֶׂה לִי בּוּשָׁה".

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  מְשׁוֹרֵר דָּגוּל.

לֵצָן:   אֵין סָפֵק שֶׁמְּדֻבָּר בְּאִישׁ רוּחַ וְצִלְצוּלִים. יֵשׁ לוֹ גַּם סְחוֹרוֹת לִמְכִירָה?

מְשָׁרֵת:   יֵשׁ לוֹ סְרָטִים מִכָּל הַצְּבָעִים שֶׁל הַקֶּשֶׁת; בַּדִּים עִם מִשְׁבְּצוֹת וְנְקֻדּוֹת – יוֹתֵר נְקֻדּוֹת מִבַּסְּפָרִים הַמְּלֻמָּדִים שֶׁל כָּל עוֹרְכֵי-הַדִּין בְּבּוֹהֶמְיָה, וְהוּא מוֹכֵר אוֹתָם בְּסִיטוֹנוּת; מַלְמָלוֹת, תַּחְתּוֹנִיּוֹת, כֻּתְנָה, קְטִיפָה, זַמְשׁ. וְאֵיךְ הוּא שָׁר עֲלֵיהֶם – כְּאִלּוּ הֵם אֵלִים וְאֵלוֹת; אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁזָּ'קֵט הוּא מַלְאָךְ מִמִּין נְקֵבָה, אֵיךְ שֶׁהוּא מְזַמֵּר עַל כָּל שַׁרְווּל וְשַׁרְווּל וּמוֹצִיא אֶת תְּהִלַּת הַבִּטְנָה.

לֵצָן:   'בַקְּשָׁה מִמְּךָ, תַּכְנִיס אוֹתוֹ, וְשֶׁיַּגִּיעַ בְּשִׁירָה.

פֶּרְדִּיטָה:            תַּזְהִיר אוֹתוֹ מֵרֹאשׁ לֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנִבּוּלֵי-פֶּה בַּזִּמְרוּרִים שֶׁלּוֹ.

          [יוצא המשרת]

לֵצָן:   יֵשׁ פֹּה וָשָׁם רוֹכְלִים כָּאֵלֶּה נוֹדְדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָה שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת, אָחוֹת.

פֶּרְדִּיטָה:  אֲהָהּ, אוֹ מִמָּה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַחְשֹׁב, אָחִי.

            [נכנס אוטוליקוס, שר]

אוֹטוֹלִיקוּס:  סָטֵן לָבָן כְּמוֹ שֶׁלֶג קַר;

          קְרֶפּ שָׁחֹר עוֹרֵב – לֹא יָקָר;

          כְּפָפוֹת עִם רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים;

          מַסֵּכוֹת אַף אוֹ פָּנִים;

          חֲרוּזֵי זְכוּכִית, שַׁרְשֶׁרֶת,

          בֹּשֶׂם שֶׁל וְרָדִים לַגְּבֶרֶת;

          עֲגִילִים, גְּדִילִים, סִכּוֹת,

          מַתָּנָה לַמְּתוּקוֹת.

          מַסְרְקִים וּמַלְמָלוֹת

          לְגַנְדֵּר אֶת הַבְּתוּלוֹת.

          נוּ נוּ, קְנוּ קְנוּ! בּוֹאוּ הֵנָּה!

          אוֹ שֶׁהַבָּנוֹת תִּבְכֶּינָה.

          קְנוּ קְנוּ! בּוֹאוּ הֵנָּה!

לֵצָן:    אִם לֹא הָיִיתִי מְאֹהָב בְּמוֹפְּסָה, לֹא הָיִיתָ מוֹצִיא מִמֶּנִּי שׁוּם כֶּסֶף; אֲבָל בִּגְלַל שֶׁאֲנִי כָּפוּת וְשָׁפוּט, הַכְּבָלִים יַעֲלוּ לִי כָּךְ-וְכָּךְ סְרָטִים וּכְפָפוֹת.

מוֹפְּסָה:  הַכָּךְ-וְכָּךְ הֻבְטַח לִי לִקְרַאת הַנֶּשֶׁף, אֲבָל גַּם עַכְשָׁו לֹא מְאֻחָר מִדַּי.

דּוֹרְקָס:   הוּא הִבְטִיחַ לָךְ יוֹתֵר, אִם יֵשׁ שַׁקְרָנִים בָּעוֹלָם.

מוֹפְּסָה:  לָךְ הוּא נָתַן כָּל מָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ; אוּלַי אֲפִלּוּ נָתַן לָךְ קְצָת יוֹתֵר, אָז תִּתְבַּיְּשִׁי לָךְ מִלָּתֵת לוֹ עוֹד-פַּ'ם.

לֵצָן:       מָה-זֶה-מָה-זֶה, לֹא נִשְׁאַר כְּבָר טִפָּה נִימוּס לְבְּתוּלוֹת בְּיָמֵינוּ? אַתֶּן צְרִיכוֹת לִלְבֹּשׁ אֶת כָּל-הָעֶרְוָה לְרַאֲוָה? אֵין כְּבָר זְמַן שֶׁל חֲלִיבָה בַּבֹּקֶר, אוֹ רְכִילוּת בַּלַּיְלָה מוּל הָאָח לְלַחְשֵׁשׁ אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלָּכֶן, שֶׁאַתֶּן חַיָּבוֹת לְקַרְקֵר וְלְבַרְבֵּר לִפְנֵי כָּל הָאוֹרְחִים? מַזָּל שֶׁהֵם מִסְתּוֹדְדִים. נָא לְקַפֵּד אֶת הַלָּשׁוֹן, וְאַף מִלָּה.

מוֹפְּסָה:    גָּמַרְתִּי. בּוֹא, אַתָּה הִבְטַחְתָּ לִי מִטְפַּחַת מֶשִׁי וְזוּג כְּפָפוֹת עִם בֹּשֶׂם.

לֵצָן:       לֹא סִפַּרְתִּי לָךְ לִפְנֵי רֶגַע אֵיךְ נֻכְלַלְתִּי בַּדֶּרֶךְ וְאִבַּדְתִּי אֶת כָּל הַכֶּסֶף?

אוֹטוֹלִיקוּס:  וְאָכֵן, אֲדוֹנִי, הַנַּכְלוּלִים מִסְתּוֹבְבִים פֹּה חָפְשִׁי: לָכֵן חוֹבָה עַל אֲנָשִׁים לְהִזָּהֵר מְאוֹד.

לֵצָן:        אַל תִּדְאַג, אִישׁ; אַתָּה לֹא תְּאַבֵּד פֹּה שׁוּם-דָּבָר.

אוֹטוֹלִיקוּס:  מְקַוֶּה מְאוֹד, אֲדוֹנִי, כִּי יֵשׁ לִי עָלַי הַרְבֵּה פָּקֵטוֹת בְּעֵרֶךְ גָּבוֹהַּ.

לֵצָן:        מָה יֵשׁ לְךָ פֹּה? בָּלָדוֹת?

מוֹפְּסָה:    'בַקְּשָׁה, 'בַקְּשָׁה, תִּקְנֶה כַּמָּה. אֲנִי מֵתָה עַל בָּלָדוֹת מֻדְפָּסוֹת בִּדְפוּס, שֶׁכָּכָה יִהְיֶה לִי טוֹב, כִּי אָז אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת הָיָה.

אוֹטוֹלִיקוּס: הִנֵּה בָּלָדָה עִם לַחַן מָלֵא תּוּגָה, עַל אֵיךְ אִשָּׁה שֶׁל סַפְסָר אֶחָד יָלְדָה עֲשִׂירִיָּה שֶׁל שַׂקִּיּוֹת-כֶּסֶף בְּלֵדָה אַחַת, וְאֵיךְ הִיא קִבְּלָה חֵשֶׁק לֶאֱכֹל רָאשֵׁי נְחָשִׁים וְקַרְפָּדוֹת עַל הַגְּרִיל.

מוֹפְּסָה:   זֶה אֲמִתִּי, אַתָּה חוֹשֵׁב?

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲמִתִּי אוֹרְגִּינָל, וְסַךְ-הַכֹּל בֶּן חֹדֶשׁ.

דּוֹרְקָס:   שֶׁאֱלוֹהִים יִשְׁמֹר שֶׁאֲנִי לֹא יִתְחַתֵּן עִם סַפְסָר!

אוֹטוֹלִיקוּס:  הִנֵּה – פַקְט – הַשֵּׁם שֶׁל הַמְּיַלֶּדֶת: מִיס מַיְסֶה, וְהִנֵּה עֵדֻיּוֹת שֶׁל חָמֵשׁ-שֵׁשׁ נָשִׁים מְהֵימָנוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם בִּזְמַן הָאֵרוּעַ. לָמָּה לִי לְהָפִיץ שְׁקָרִים בָּעוֹלָם?

מוֹפְּסָה:   'בַקְּשָׁה, 'בַקְּשָׁה, תִּקְנֶה לִי אוֹתָהּ.

לֵצָן:     בּוֹא, שִׂים אוֹתָהּ בַּצַּד, וְנִסְתַּכֵּל קֹדֶם-כֹּל עַל עוֹד כַּמָּה; לֹא נָרוּץ, נֵלֵךְ בָּלָאד-בָּלָאד וְאָז נִקְנֶה.

אוֹטוֹלִיקוּס: הִנֵּה לָכֶם פֹּה בָּלָדָה עַל דָּג שֶׁהוֹפִיעַ עַל הַחוֹף בְּיוֹם רְבִיעִי הָעֶשְׂרִים בְּאַפְּרִיל, אַרְבָּעִים-אֶלֶף מִיל מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְשָׁר אֶת הַבָּלָדָה הַזֹּאת נֶגֶד הַלְּבָבוֹת הַקָּרִים שֶׁל בְּתוּלוֹת. הַהַשְׁעָרָה הִיא שֶׁזֶּה הָיָה אִשָּׁה, שֶׁנֶּהֶפְכָה לְדָג קַר בִּגְלַל שֶׁהִיא לֹא הִסְכִּימָה לְעַרְבֵּב בָּשָׂר עִם אֶחָד שֶׁאָהַב אוֹתָהּ. הַבָּלָדָה מְלֵאָה צַעַר, וְלֹא פָּחוֹת מִזֶּה אֱמֶת.

דּוֹרְקָס:   אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת אֱמֶת?

אוֹטוֹלִיקוּס:  יֵשׁ תְּעוּדוֹת עִם חֲתִימוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה נוֹטַרְיוֹנִים, וְעֵדִים יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהַתַּרְמִיל שֶׁלִּי יָכִיל.

לֵצָן:       שִׂים בַּצַּד גַּם. עוֹד אַחַת.

אוֹטוֹלִיקוּס:  זֹאת בָּלָדָה עַלִּיזָה, אֲבָל מְאוֹד יָפָה.

מוֹפְּסָה:   תֵּן, תֵּן אֵיזֶה עַלִּיזָה.

אוֹטוֹלִיקוּס:  זֹאתִי עַלִּיזָה מִכָּל כִּוּוּן, וְשָׁרִים אוֹתָהּ לְפִי הַמַּנְגִּינָה שֶׁל "שְׁתֵּי בְּתוּלוֹת מְחַזְּרוֹת אַחֲרֵי גֶּבֶר". זֶה הוֹלֵךְ חָזָק מְאוֹד בַּמַּעֲרָב, בְּקֹשִׁי תִּמְצְאִי שָׁם בַּחוּרָה שֶׁלֹּא שָׁרָה אֶת זֶה, יֵשׁ לְזֶה בִּקּוּשׁ גָּדוֹל, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ.

מוֹפְּסָה: שְׁתֵּינוּ יְכוֹלוֹת לָשִׁיר אֶת זֶה. אִם אַתָּה יָכוֹל לָשִׁיר קוֹל שְׁלִישִׁי, תִּשְׁמַע; זֶה בִּשְׁלוֹשָׁה קוֹלוֹת.

דּוֹרְקָס:  אֲנַחְנוּ שָׁרוֹת אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת בֵּינֵינוּ כְּבָר חֹדֶשׁ.

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲנִי יָכוֹל לָשִׁיר כָּל קוֹל. זֶה הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלִּי, אַל תִּשְׁכְּחוּ. בּוֹאוּ נִפְתַּח גָּרוֹן, בָּנוֹת!

            [הם שרים]

          לֹא, לֹא, גְּבִרְתִּי, אֲנִי הוֹלֵךְ,

          לְאֵיפֹה? זֶה לֹא עִנְיָנֵךְ.

דּוֹרְקָס:  לְאֵיפֹה?

מוֹפְּסָה:             לְאֵיפֹה?

דּוֹרְקָס:                       לְאֵי-פֹה?

מוֹפְּסָה: נִשְׁבַּעְתָּ בְּכָל הַכָּבוֹד

          שֶׁתְּגַלֶּה רַק לִי כָּל סוֹד.

דּוֹרְקָסגַּם לִי, אָז תֵּן לִ'צְטָרֵף-הוֹ.

מוֹפְּסָה: 'תָּה הוֹלֵךְ אֶל הָאָחוּ אוֹ אֶל הַדֶּשֶׁא.

דּוֹרְקָס:  אֶחָד זֶה חֵטְא, אֶחָד זֶה פֶּשַׁע.

אוֹטוֹלִיקוּס:  לֹא זֶה וְלֹא זֶה.

שְׁתֵּיהֶן:                        וְלֹא זֶה, אָהּ?

דּוֹרְקָס:  נִשְׁבַּעְתָּ לִי אַהֲבָה, חָבֵר.

מוֹפְּסָה: נִשְׁבַּעְתָּ גַּם לִי, אֲבָל יוֹתֵר.

שְׁתֵּיהֶן:  זֶה מַמָּשׁ מְזַעֲזֵ-עַ.

לֵצָן:  טוֹב-טוֹב-טוֹב, אֲנַחְנוּ נָשִׁיר אֶת זֶה אַחַר כָּךְ לְבַד. אָבִי וְהָאֲדוֹנִים שְׁקוּעִים בְּדִיּוּן רְצִינִי, וְלֹא כְּדַאי שֶׁנַּפְרִיעַ. בּוֹא, קַח אֶת הַפָּקֵט וְתָבוֹא אַחֲרַי. נְקֵבוֹת, אֲנִי קוֹנֶה לְשְׁתֵּיכֶן. אֲדוֹן רוֹכֵל, אֲנַחְנוּ לוֹקְחִים אֶת הַבְּחִירָה הָרִאשׁוֹנָה. בּוֹאוּ אַחֲרֵי, יְלָדוֹת.

            [הוא יוצא עם דורקס ומופסה]

אוֹטוֹלִיקוּס:  וְתְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶם יָפֶה.

            [יוצא אחריהם, בשירה]

          מָה תִּקְנִי לָךְ, אַדֶּרֶת,

          אוֹ כּוֹבַע עִם סֶרֶט,

          אֲוָזֹנֶת שֶׁלִּי שְׁמַנְמַנָּה?

          מִי רוֹצָה לְמַשְׁמֵשׁ

          מֶשִׁי רַךְ מְרַשְׁרֵשׁ,

          הַמֵּיטָב עַל פִּי צַו הָאָפְנָה?

          הָרוֹכֵל לִרְשׁוּתְכֶן

          וְהַכֶּסֶף סוֹכֵן

          שֶׁיַּשִּׂיג לָכֶן כָּל מַתָּנָה.

            [יוצא.

            נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:  אֲדוֹנִי הַמְּנַהֵל, פֹּה הִגִּיעוּ שְׁלוֹשָׁה עֶגְלוֹנִים, שְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי-צֹאן, שְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי-בָּקָר וְשְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי-חֲזִירִים, שֶׁהִדְבִּיקוּ לְעַצְמָם שֵׂעָר עַל כָּל הַגּוּף: הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם שָׂעִירִים, אוֹ סָטִירוֹת, אוֹ סָטִיזִים, וְיֵשׁ לָהֶם רִקּוּד שֶׁהַנְּקֵבוֹת אוֹמְרוֹת שֶׁהוּא סְתָם סָלַט סַלְטוֹת, מִישׁ-מָשׁ דִּלּוּגִים, כִּי הֵם לֹא מִשְׁתַּתְּפוֹת; אֲבָל הֵם בְּעַצְמָם מַחְזִיקִים בַּדֵּעָה שֶׁזֶּה יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי כָּל מִי שֶׁהוּא לֹא רָדוּם כְּמוֹ שַׂחְקַן כַּדֹּרֶת.

רוֹעֶה:  לֵךְ, לֵךְ! לֹא רוֹצִים! כְּבָר הָיָה לָנוּ יוֹתֵר מִדַּי פוֹלְקְלוֹר אִידְיוֹטִי. אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי, אֲנַחְנוּ מַתִּישִׁים אוֹתְכֶם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  אַתֶּם מַתִּישִׁים אֶת אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ לְרַעֲנֵן אוֹתָנוּ. אָנָּא, בּוֹא נִרְאֶה אֶת רְבִיעִיַּת הַשְּׁלָשׁוֹת הָאֵלֶּה.

מְשָׁרֵת:    שְׁלָשָׁה אַחַת מֵהֶם, אִם לְהַאֲמִין לָהֶם, אֲדוֹנִי, רָקְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; וַהֲכִי פָּחוֹת מִצְטַיֵּן מֵהַשְּׁלוֹשָׁה מְנַתֵּר שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רֶגֶל וָחֵצִי בִּקְלִילוּת.

רוֹעֶה:    נוּ, מַסְפִּיק לְקַשְׁקֵשׁ. אִם הָאוֹרְחִים הַטּוֹבִים רוֹצִים וּמְרֻצִּים, תִּתֵּן לָהֶם לְהִכָּנֵס; רַק מַהֵר כְּבָר.

מְשָׁרֵת:  מָה מַהֵר? הֵם פֹּה.

            [הוא מכניס את הרועים המבצעים את ריקוד השעירים ויוצאים]


מערכה 4, תמונה 4 -


            [הוא מכניס את הרועים המבצעים את ריקוד השעירים ויוצאים]

פּוֹלִיקְסֶנֶס [לרועה]: הוֹ, סַבָּא, עוֹד מְעַט תֵּדַע יוֹתֵר.

          [לקמילו] זֶה לֹא עָבַר כָּל גְּבוּל? הִגִּיעַ זְמַן

          כְּבָר לְהַפְרִיד אוֹתָם. הַפֶּתִי כָּאן

          סִפֵּר מַסְפִּיק. [לפלוריזל] מָה יֵשׁ, רוֹעֶה יָפֶה?

          לִבְּךָ מָלֵא בְּמַשֶּׁהוּ אֲשֶׁר

          מֵסִיט אֶת דַּעַתְךָ מֵהַמִּשְׁתֶּה.

          כְּשֶׁהָיִיתִי עֶלֶם וְעָסוּק

          כְּמוֹתְךָ בָּאַהֲבָה, הֵצַפְתִּי אֶת

          הַ"הִיא" שֶׁלִּי בְּצִי צַעֲצוּעִים.

          אֲנִי הָיִיתִי כְּבָר בּוֹזֵז אֶת כָּל

          אוֹצַר הַבַּד שֶׁל הָרוֹכֵל, פּוֹרֵשׂ

          אוֹתוֹ רַק לִכְבוֹדָהּ: אֲבָל אַתָּה

          נָתַתָּ לוֹ לָלֶכֶת בְּלִי לִסְחֹר

          אִתּוֹ בִּכְלָל. אִם תְּפָרֵשׁ אֶת זֶה

          נַעֲרָתְךָ כְּחֹסֶר-אַהֲבָה

          אוֹ קַמְצָנוּת, יִהְיֶה לְךָ קָשֶׁה

          לִמְצֹא תְּשׁוּבָה, אִם לְשַׂמְּחָהּ אַתָּה

          חָפֵץ.

פְלוֹרִיזֵל:         אֲדוֹן זָקֵן, אֲנִי יוֹדֵעַ

          שֶׁהִיא לֹא מַחְשִׁיבָה שְׁטֻיּוֹת כָּאֵלֶּה:

          הַמַּתָּנוֹת לָהֶן הִיא מְצַפָּה

          מִמֶּנִּי אֲרוּזוֹת וּנְעוּלוֹת

          בְּתוֹךְ לִבִּי, הֵן כְּבָר שֶׁלָּהּ, רַק לֹא

          מָסַרְתִּי עוֹד. שִׁמְעִי אוֹתִי שׁוֹפֵךְ

          אֶת כָּל חַיַּי מִפִּי אֶל תּוֹךְ אָזְנוֹ

          שֶׁל הַיָּשִׁישׁ הַמְּכֻבָּד, אֲשֶׁר,

          נִרְאֶה, אָהַב כְּבָר מִיָּמָיו. אֲנִי

          לוֹקֵחַ אֶת יָדֵךְ, יָד זֹאת, רַכָּה

          כְּמוֹ פְּלוּמַת יוֹנָה וּלְבָנָה

          כָּמוֹהָ, אוֹ כְּמוֹ שֵׁן שֶׁנְהָב אֶתְיוֹפִּית,

          אוֹ כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג שֶׁרוּחוֹת צָפוֹן

          נִפּוּ עַד דַּק.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:              מָה עוֹד, מָה עוֹד? בְּאֵיזֶה

          טוּב-טַעַם הַבָּחוּר נָחוּשׁ לִשְׁטֹף

          יָד שֶׁהָיְתָה צַחָה מִלְּכַתְּחִלָּה!

          הִפְרַעְתִּי, מָה?... תַּמְשִׁיךְ בַּטִּעוּנִים

          שֶׁלְּךָ: תֵּן לִי לִשְׁמֹעַ מָה אַתָּה

          מַצְהִיר.

פְלוֹרִיזֵל:            שְׁמַע, וֶהֱיֵה לִי עֵד בָּזֶה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:   גַּם הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי?

פְלוֹרִיזֵל:                        הוּא, וְיוֹתֵר

          מִמֶּנּוּ, בְּנֵי-אָדָם, שָׁמַיִם, אֶרֶץ,

          הַכֹּל: שֶׁלּוּ הֻכְתַּרְתִּי כְּקֵיסַר

          תֵּבֵל, נִשָּׂא וְנַעֲרָץ מִכֹּל,

          וְלוּ הָיִיתִי הַיָּפֶה מִכָּל

          הָעֲלָמִים וּמְסַנְוֵר כָּל עַיִן,

          חָכָם וְגַם חָזָק מִכָּל אָדָם,

          כָּל אֵלָה לֹא הָיוּ שָׁוִים לִי בְּלִי

          אַהֲבָתָהּ; וְיִהְיוּ כְּפוּפִים

          רַק לָהּ; מְהֻלָּלִים אִם הִיא תִּרְצֶה

          אוֹ מְקֻלָּלִים – אִם הִיא תִּדְחֶה – לָעַד,

          לַאֲבַדּוֹן עוֹלָם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               יָפֶה דָּרַשְׁתָּ.

קָמִילוֹ:   רוֹאִים פֹּה רֶגֶשׁ עַז.

רוֹעֶה:                          אֲבָל, בִּתִּי,

          אַתְּ גַּם אוֹמֶרֶת לוֹ כַּנָּ"ל?

פֶּרְדִּיטָה:                             אֵינִי

          יוֹדַעַת לְדַבֵּר יָפֶה, כָּל כָּךְ

          יָפֶה – גַּם לֹא לַחְשֹׁב כָּל כָּךְ יָפֶה.

          עַל פִּי רִקְמַת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי

          אֲנִי גּוֹזֶרֶת אֶת הַטֹּהַר שֶׁל

          מַחְשְׁבוֹתָיו.

רוֹעֶה:                   תְּנוּ יָד, וְזֹאת עִסְקָה!

          וְחֲבֵרִים אַלְמוֹנִיִּים, אַתֶּם

          תִּהְיוּ עֵדִים. אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת

          הַבַּת שֶׁלִּי, עִם נְדוּנְיָה שָׁוָה

          לַסְּכוּם שֶׁלּוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:                 שָׁוָה בְּחֶסֶד, לֹא

          בְּכֶסֶף. כִּי כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ יָמוּת

          תִּהְיֶה לִי יְרֻשָּׁה שֶׁאַתָּה לֹא

          יָכוֹל לַחְלֹם; אַךְ דַּי לַתַּדְהֵמָה

          בִּשְׁעָתָהּ. קָדִימָה, קְשֹׁר אוֹתָנוּ

          מוּל הָעֵדִים הָאֵלֶּה.

רוֹעֶה:                           בּוֹא, תֵּן יָד.

          וּבַת, תְּנִי יָד.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               סְלִיחָה רַק רֶגַע, עֶלֶם.

          יֵשׁ לְךָ אָב?

פְלוֹרִיזֵל:                כֵּן, יֵשׁ לִי; מָה אִתּוֹ?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: וְהוּא יוֹדֵעַ?

פְלוֹרִיזֵל:               לֹא, גַּם לֹא יֵדַע.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: חָשַׁבְתִּי לְתֻמִּי שֶׁאָב

          בְּיוֹם-כְּלוּלוֹת שֶׁל בְּנוֹ רָאוּי לִהְיוֹת

          אוֹרֵחַ הַכָּבוֹד. אָנָּא אֱמֹר לִי,

          אָבִיךְ נַעֲשָׂה מֻגְבָּל, אִבֵּד

          כָּל הִגָּיוֹן? אוֹ הִטַּמְטֵם מֵרֹב

          זִקְנָה וְשִׁגָּרוֹן? הוּא מְסֻגָּל

          עוֹד לְדַבֵּר? לִשְׁמֹעַ? לְהַבְדִּיל

          בֵּין אִישׁ לְאִישׁ? לִדְאֹג לַעֲסָקָיו?

          מָה, הוּא רָתוּק אֶל הַמִּטָּה? וְלֹא

          עוֹשֶׂה דָּבָר מִלְּבַד מָה שֶׁעָשָׂה

          בְּתוֹר תִּינוֹק שׁוּב?

פְלוֹרִיזֵל:                       לֹא, אָדוֹן טוֹב: הוּא

          בָּרִיא, כּוֹחוֹ אֲפִלּוּ בְּמָתְנָיו

          לְמַעְלָה מֵרֹב בְּנֵי גִּילוֹ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                         אָז חֵי

          זְקַן הַשֵּׂיבָה שֶׁלִּי, אַתָּה עוֹשֶׂה

          רֹב עָוֶל לְאָבִיךָ. בְּנִי, נָכוֹן,

          זַכַּאי לִבְחֹר אִשָּׁה, אֲבָל אָבִיו

          (שֶׁכָּל אָשְׁרוֹ הוּא בְּהֶמְשֵׁךְ יָפֶה

          שֶׁל הַשּׁוֹשֶׁלֶת) יֵשׁ לוֹ זְכוּת לִהְיוֹת

          שֻׁתָּף-יוֹעֵץ, בְּעֵסֶק זֶה.

פְלוֹרִיזֵל:                           הַכֹּל

          נָכוֹן, מוֹדֶה; אֲבָל, אָדוֹן נִכְבָּד,

          מִטְּעָמִים שֶׁאַל לִי לְפָרֵט

          בְּאָזְנְךָ, לֹא אֲיַדֵּעַ אֶת

          אָבִי בָּעֵסֶק.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:            תֵּן לוֹ שֶׁיֵּדַע.

פְלוֹרִיזֵל:  הוּא לֹא יֵדַע.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               כֵּן, תֵּן לוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:                             לֹא, אָסוּר לוֹ.

רוֹעֶה:    תֵּן, תֵּן לוֹ, בֵּן: לֹא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם

          סִבָּה לְהִתְאַבֵּל כְּשֶׁהוּא יֵדַע

          מָה הַבְּחִירָה שֶׁלְּךָ.

פְלוֹרִיזֵל:                       דַּי, דַּי, אָסוּר לוֹ.

          חֲתֹם אֶת כְּלוּלוֹתֵינוּ, בּוֹא.

פּוֹלִיקְסֶנֶס [מסיר את המסווה שלו]:  חֲתֹם

          אֶת גֵּרוּשֶׁיךָ, אִישׁ צָעִיר, שֶׁבּוֹשׁ

          אֲנִי לִקְרֹא לוֹ בֵּן: אַתָּה מִדַּי

          בָּזוּי לַשֵּׁם הַזֶּה. יוֹרֵשׁ שַׁרְבִיט

          שֶׁכָּכָה מְנַפְנֵף אַנְקוֹל רוֹעִים? –

          אַתָּה, בּוֹגֵד זָקֵן, כְּשֶׁתִּתָּלֶה

          צַר לִי שֶׁאֶת חַיֶּיךָ אֲקַצֵּר

          רַק בְּשָׁבוּעַ. – כֵּן, וְאַתְּ, פְּרוּסָה

          טְרִיָּה שֶׁל כִּשּׁוּפִים דְּשֻׁפְרָא, אַתְּ

          יָדַעְתְּ מִי הַשּׁוֹטֶה הַמַּלְכוּתִי

          אֵלָיו אַתְּ מִזְדַּוֶּגֶת –

רוֹעֶה:                          אוֹי הַלֵּב!

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  אֶדְאַג שֶׁיִּשְׂרְטוּ לָךְ אֶת יָפְיְךָ

          בְּדַרְדָּרִים עַד שֶׁתִּתְכַּעֲרִי

          יוֹתֵר מִן הַמּוֹצָא שֶׁלָּךְ. – אֲשֶׁר

          לְךָ, יַלְדּוֹן טִפֵּשׁ, אִם רַק אֶשְׁמַע

          שֶׁנֶּאֱנַחְתָּ עַל שֶׁלֹּא תִּרְאֶה

          אֶת הַתַּכְשִׁיט הַזֶּה יוֹתֵר – וְלֹא

          תִּרְאֶה, נִשְׁבַּעְתִּי – לֹא תִּירַשׁ אוֹתִי,

          לֹא תֵּחָשֵׁב דָּמִי וּבְשָׂרִי,

          לֹא, לֹא קָרוֹב לִי מִבְּנֵי נֹחַ: זְכֹר

          מָה שֶׁאָמַרְתִּי! לֶחָצֵר. – אַתָּה,

          גֹּלֶם זָקֵן, לַמְרוֹת חֲרוֹן אַפִּי,

          הַפַּעַם לֹא אַנְחִית עָלֶיךָ מָוֶת.

          וְאַתְּ, קוֹסֶמֶת, בַּעַל-עֵדֶר טוֹב

          מַגִּיעַ לָךְ; הָיָה מַגִּיעַ לָךְ

          גַּם זֶה אֲשֶׁר, לוּלֵא כְּבוֹד הַמַּלְכוּת,

          אֵינוֹ שָׁוֶה אוֹתָךְ. אִם מֵהַיּוֹם

          וָהָלְאָה תִּפְתְּחִי לוֹ אֶת בְּרִיחֵי

          הַכְּפָר הָאֵלֶּה שׁוּב, אוֹ תִּכָּרְכִי

          שׁוּב סְבִיב גּוּפוֹ בְּחִבּוּקִים, אַמְצִיא

          לָךְ מָוֶת שֶׁיִּהְיֶה אַכְזָר כְּשֵׁם

          שֶׁאַתְּ רַכָּה.

            [יוצא]

פֶּרְדִּיטָה:  אָבוּד! לֹא, לֹא מְאוֹד פָּחַדְתִּי;

          וּפַעַם פַּעֲמַיִם גַּם כִּמְעַט

          פָּצִיתִי פֶּה, לוֹמַר לוֹ בְּפַשְׁטוּת:

          הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעַל חֲצֵרוֹ זוֹרַחַת

          לֹא מַסְתִּירָה פָּנִים מִן הַבִּקְתָּה

          שֶׁלָּנוּ, עַל שְׁנֵיהֶם הִיא מְאִירָה

          שָׁוֶה. [לפלוריזל] יוֹאִיל-נָא אֲדוֹנִי לָלֶכֶת?

          אָמַרְתִּי לְךָ מָה שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה.

          דְּאַג יָפֶה לַמַּמְלָכָה שֶׁלְּךָ.

          וְהַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁלִּי – עַכְשָׁו

          אֲנִי עֵרָה, לֹא אֲשַׂחֵק מַלְכָּה

          בּוֹ עוֹד. אֶחְלֹב אֶת הַגְּדָיִים שֶׁלִּי,

          וְאֶתְיַפֵּחַ.

קָמִילוֹ:                 מָה יֵשׁ, סַבָּא, מָה?

          דַּבֵּר לִפְנֵי מוֹתְךָ.

רוֹעֶה:                       לֹא מְסֻגָּל

          לֹא לְדַבֵּר וְלֹא לַחְשֹׁב, וְלֹא

          מֵעֵז לָדַעַת מָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

            [לפלוריזל] אוֹהוֹ, אָדוֹן! אַתָּה הָרַסְתָּ אִישׁ

          לְמַעְלָה מִשְּׁמוֹנִים, שֶׁהִתְכַּוֵּן

          בְּשֶׁקֶט לְמַלֵּא תַּ'קֶּבֶר; כֵּן,

          לָמוּת עַל הַמִּטָּה שֶׁאַבָּא מֵת בָּהּ,

          לִשְׁכַּב קָרוֹב לַשֶּׁלֶד הַמְּכֻבָּד

          שֶׁלּוֹ; אֲבָל עַכְשָׁו אֵיזֶה תַּלְיָן

          יַלְבִּישׁ עָלַי תַּכְרִיךְ, יַשְׁכִּיב אוֹתִי

          אֵיפְ' שֶׁאַף כֹּמֶר לֹא חוֹפֵר. [לפרדיטה] אָח אַתְּ

          יִמַּח שְׁמֵךְ, שֶׁיָּדַעְתְּ: הוּא הַנָּסִיךְ,

          אֲבָל נִדְחַפְתְּ לְהִתְקַדֵּשׁ אִתּוֹ!

          אָבוּד, אָבוּד, גָּמוּר! אִם אֶתְפַּגֵּר

          בְּתוֹךְ שָׁעָה, אֲנִי אֶשְׂמַח. מַסְפִּיק

          חָיִיתִי!

            [יוצא]

פְלוֹרִיזֵל:          לָמָּה כָּךְ אַתְּ מַבִּיטָה בִּי?

          אֲנִי עָצוּב, אַךְ לֹא פּוֹחֵד; מֻשְׁעֶה,

          אַךְ לֹא שׁוֹנֶה; אֲנִי מָה שֶׁהָיִיתִי;

          כְּכָל שֶׁיְּעַנּוּ אוֹתִי, אֶפְרֹץ;

          אוֹתִי אִישׁ לֹא יוֹבִיל בִּרְצוּעָה

          בְּעַל כָּרְחִי.

קָמִילוֹ:                 אָדוֹן יָקָר, אַתָּה

          מַכִּיר טוֹב אֶת אָבִיךָ. בְּשָׁעָה

          כָּזֹאת הוּא לֹא יִהְיֶה מוּכָן לִשְׁמֹעַ

          אוֹתְךָ (אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁגַּם לֹא

          חָשַׁבְתָּ לְהַצִּיעַ), וְגַם לֹא,

          אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, לִרְאוֹת אוֹתְךָ עֲדַיִן.

          עַד שֶׁיָּפוּג קְצָת זַעַם הַמַּלְכוּת

          שֶׁלּוֹ, אַל תִּתְקָרֵב.

פְלוֹרִיזֵל:                       לֹא מִתְכַּוֵּן.

          נִדְמֶה לִי – לֹא! – קָמִילוֹ?

קָמִילוֹ:                                   מִי אִם לֹא.

פֶּרְדִּיטָה: אָח, כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי אָמַרְתִּי

          לְךָ שֶׁכָּךְ יִהְיֶה! שֶׁהַכָּבוֹד

          שֶׁלִּי יִשְׂרֹד רַק עַד שֶׁיִּוָּדַע

          מָה בֶּאֱמֶת הוּא!

פְלוֹרִיזֵל:                       הַכָּבוֹד שֶׁלָּךְ

          יָמוּת רַק אִם אֶבְגֹּד בֶּאֱמוּנֵךְ;

          וְאָז שֶׁיְּרַסֵּק אֶת הַטֶּבַע אֶת

          צַלְעוֹת הָאֲדָמָה וְשֶׁיַּשְׁחִית

          אֶת הַזְּרָעִים שֶׁבְּתוֹכָהּ! הַבִּיטִי

          בִּי: מִן הַיְּרֻשָּׁה מְחֹק אוֹתִי,

          אָבִי, אֲנִי יוֹרֵשׁ הָאַהֲבָה

          שֶׁלִּי בִּלְבַד.

קָמִילוֹ:                פְּקַח אֹזֶן לְעֵצָה.

פְלוֹרִיזֵל:  רַק לַעֲצַת הָרֶגֶשׁ. אִם יַסְכִּים

          הַהִגָּיוֹן שֶׁלִּי לִהְיוֹת כָּפוּף

          לָהּ, יֵשׁ לִי הִגָּיוֹן. אִם לֹא, חוּשַׁי

          שְׂמֵחִים בַּשִּׁגָּעוֹן, חוֹבְקִים אוֹתוֹ,

          בָּרוּךְ הוּא.

קָמִילוֹ:                זֶה דִּבּוּר נוֹאָשׁ.

פְלוֹרִיזֵל:                                  אוּלַי

          נוֹאָשׁ. אֶת שְׁבוּעָתִי הוּא מְקַיֵּם,

          אָז בְּעֵינַי הוּא יֹשֶׁר וֶאֱמֶת.

          קָמִילוֹ, בְּעַד בּוֹהֶמְיָה עִם הַהוֹד

          שֶׁהִיא צוֹפֶנֶת לִי, בְּעַד כָּל מָה

          שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה, וַאֲדָמָה

          שׁוֹמֶרֶת בְּרַחְמָהּ, אוֹ מְצוּלוֹת

          אוֹקְיָאנוֹס מַחְבִּיאִים בָּעֳמָקִים

          אֵין חֵקֶר, לֹא אָפֵר אֶת שְׁבוּעָתִי

          לָאֲהוּבָה הַיְּפֵהפִיָּה שֶׁלִּי.

          לָכֵן, אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ, בְּתוֹר

          יָדִיד יָקָר שֶׁל אַבָּא: כְּשֶׁאֶחְסַר לוֹ –

          כִּי אֵין לִי כַּוָּנָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ שׁוּב –

          עֲטֹף בַּעֲצוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת

          אֶת זַעֲמוֹ. תֵּן לִי וְלַגּוֹרָל

          לְהֵאָבֵק עַל הֶעָתִיד לָבוֹא.

          מֻתָּר לְךָ לָדַעַת – וְלִמְסֹר –

          רַק זֹאת: אֲנִי יוֹצֵא לַיָּם עִם זוֹ

          שֶׁעַל הַחוֹף אָסוּר לִי לְהַחְזִיק בָּהּ;

          וּלְמַזָּלֵנוּ, יֵשׁ לִי פֹּה סְפִינָה

          קַלַּת-מִפְרָשׂ, אַף כִּי לֹא נוֹעֲדָה

          לַמְּשִׂימָה. מָה הַמַּסְלוּל שֶׁבּוֹ

          אַפְלִיג? לֹא תִּנָּזֵק אִם לֹא תֵּדַע,

          אָז לֹא אַגִּיד.

קָמִילוֹ:                      הוֹ אֲדוֹנִי,

          הַלְוַאי הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר קַשּׁוּב

          לִדְבַר עֵצָה, אוֹ מְחֻשָּׁל יוֹתֵר

          לַמְּשִׂימָה.

פְלוֹרִיזֵל:              הַקְשִׁיבִי, פֶּרְדִּיטָה –

          [לקמילו] מִיָּד אֶשְׁמַע אוֹתְךָ.

            [מסתודד בצד עם פרדיטה]

קָמִילוֹ:                                          הוּא לֹא יִסּוֹג,

          נָחוּשׁ לָנוּס. הָיִיתִי בְּשִׂמְחָה

          רוֹתֵם אֶת בְּרִיחָתוֹ לְטוֹבָתִי,

          שֶׁהִיא תַּצִּיל אוֹתוֹ מִסַּכָּנָה,

          תַּשִּׂיג לוֹ גַּם כָּבוֹד גַּם אַהֲבָה,

          וְלִי תִּקְנֶה רְשׁוּת לִרְאוֹת שׁוּב אֶת

          סִיצִילְיָה הַיְּקָרָה, וַאֲדוֹנִי,

          הַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל, שֶׁאֲנִי כֹּה

          צָמֵא לִרְאוֹת.

פְלוֹרִיזֵל:                   סְלִיחָה, קָמִילוֹ טוֹב,

          אֲנִי כָּל כָּךְ תּוֹסֵס בָּעִנְיָנִים

          הַבּוֹעֲרִים, שֶׁאֶת הַנִּימוּסִים

          אֲנִי מַזְנִיחַ.

קָמִילוֹ:                  אֲדוֹנִי, נִדְמֶה

          לִי שֶׁשָּׁמַעְתָּ עַל הַשֵּׁרוּתִים

          הָעֲלוּבִים אֲשֶׁר בְּאַהֲבָה

          נָתַתִּי לְאָבִיךָ?

פְלוֹרִיזֵל:                  בְּכָבוֹד

          זָכִיתָ לִשְׁבָחִים: הַמּוּזִיקָה

          הֲכִי שְׁגוּרָה בְּפִיו הִיא הִמְנוֹנֵי

          תְּהִלָּתְךָ, בְּרֹאשׁ מַעֲיָנָיו

          לִגְמֹל לְךָ כְּעֶרְכְּךָ.

קָמִילוֹ:                       אָז אִם

          אַתָּה מוֹאִיל לַחְשֹׁב, אָדוֹן, שֶׁיֵּשׁ

          לִי אַהֲבָה לַמֶּלֶךְ, וְדַרְכּוֹ

          גַּם לַקָּרוֹב אֵלָיו מִכֹּל, דְּהַיְנוּ

          כְּבוֹדְךָ, אַמֵּץ-נָא אֶת הַהַנְחָיָה

          שֶׁלִּי, אִם תָּכְנִיתְךָ הַמְּגֻבֶּשֶׁת

          וְהַסְּגוּרָה תּוּכַל לִסְפֹּג שִׁנּוּי.

          בְּהֵן צִדְקִי, אֲנִי אַפְנֶה אוֹתְךָ אֶל

          מָקוֹם שָׁם תִּתְקַבֵּל כְּפִי שֶׁמַּגִּיעַ

          לְהוֹד מַעֲלָתְךָ: וְשָׁם תּוּכַל

          לְהִתְעַנֵּג עַל אֲהוּבַת לִבְּךָ,

          מִמֶּנָּה לֹא יְנַתֵּק אוֹתְךָ דָּבָר,

          אֲנִי רוֹאֶה, חוּץ מִ – חָס וְחָלִילָה! –

          קִצְּךָ. שָׁם תִּשֶּׂאנָה לְאִשָּׁה,

          וּבְמֵיטַב מַאֲמַצַּי אֶפְעַל

          בִּזְמַן הֵעָדֵרְךָ כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת

          אָבִיךָ הָרוֹגֵז, וּלְהַשִּׂיג

          אֶת בִּרְכָתוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:             וְאֵיךְ מְחוֹלְלִים,

          קָמִילוֹ, מִין דָּבָר כָּזֶה, כִּמְעַט-נֵס?

          אֶרְאֶה בְּךָ יוֹתֵר מִבֶּן-אָדָם,

          אֶסְגֹּד לְךָ מַמָּשׁ.

קָמִילוֹ:                       חָשַׁבְתָּ כְּבָר

          לְאָן תֵּלְכוּ?

פְלוֹרִיזֵל:               עֲדַיִן לֹא; אֲבָל

          כְּשֵׁם שֶׁתְּאוּנָה לֹא מְתֻכְנֶנֶת

          כּוֹפָה עָלֵינוּ פְּעֻלָּה פִּרְאִית,

          נַכִּיר בְּכָךְ שֶׁאָנוּ עֲבָדִים

          שֶׁל הַמִּקְרֶה, זְבוּבִים לְכָל מַשָּׁב

          שֶׁל רוּחַ.

קָמִילוֹ:               אָז הַקְשֵׁב לִי. אִם אֵינְךָ

          נָסוֹג אֶלָּא מַתְמִיד בַּמְּנוּסָה

          הַזֹּאת – שִׂים פְּעָמֶיךָ לְסִיצִילְיָה,

          שָׁם תִּתְיַצֵּב, אַתָּה וּנְסִיכָתְךָ

          (כִּי נְסִיכָה הִיא תִּהְיֶה, בָּרוּר לִי)

          בִּפְנֵי לֵאוֹנְטֶס. הִיא תִּלְבַּשׁ בְּגָדִים

          הוֹלְמִים בַּת-זוּג לְמִטָּתְךָ. אֲנִי

          מַמָּשׁ יָכוֹל לִרְאוֹת כְּבָר אֶת לֵאוֹנְטֶס

          פּוֹתֵחַ זְרוֹעוֹתָיו, וּמְקַדֵּם

          אֶת פְּנֵי שְׁנֵיכֶם בְּדֶמַע; מְבַקֵּשׁ

          מִמְּךָ "סְלִיחָה, בֵּן", כְּמוֹ מוּל הִתְגַּלְּמוּת

          הָאָב; נוֹשֵׁק לִידֵי הַנְּסִיכָה

          הַמְּלַבְלֶבֶת; שׁוּב וָשׁוּב נֶחְצֶה בֵּין

          הָרַע לְבֵין הַטּוֹב שֶׁבְּלִבּוֹ;

          שׁוֹלֵחַ אֶת הָרַע לַעֲזָאזֵל,

          בַּטּוֹב מַפְגִּיעַ שֶׁיִּגְדַּל מַהֵר

          יוֹתֵר מִמַּחְשָׁבָה אוֹ זְמַן.

פְלוֹרִיזֵל:                             קָמִילוֹ

          יָקָר שֶׁלִּי, וְתַחַת אֵיזֶה דֶּגֶל

          אַצִּיג אֶת הַבִּקּוּר?

קָמִילוֹ:                      נִשְׁלַחְתָּ עַל

          יְדֵי אָבִיךָ לְהָבִיא לוֹ צְרוֹר

          בְּרָכוֹת וְנִחוּמִים. אָדוֹן, כֵּיצַד

          לְהִתְנַהֵל אִתּוֹ, וּמָה תִּמְסֹר

          (בְּשֵׁם אָבִיךָ כִּבְיָכוֹל) – דְּבָרִים

          הַיְּדוּעִים רַק בֵּין שְׁלָשְׁתֵּנוּ – זֹאת

          אֶרְשֹׁם לְךָ: שִׂיחוֹן לְכָל עִנְיָן:

          הוּא יְשֻׁכְנַע כִּי חֵיק אָבִיךָ הוּא

          שֶׁלְּךָ, וְכִי אַתָּה דּוֹבֵר הַיְשֵׁר

          מִתּוֹךְ לִבּוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:                אֲנִי שֶׁלְּךָ לָנֶצַח.

          בָּזֶה יֵשׁ שְׁבִיב תִּקְוָה.

קָמִילוֹ:                           מַסְלוּל יוֹתֵר

          מַבְטִיחַ מִלְּהַפְקִיר אֶת עַצְמְכֶם

          לְיָם פִּרְאִי, חוֹפִים לֹא נוֹדָעִים,

          וַאֲסוֹנוֹת וַדָּאִיִּים: בְּלִי שׁוּם

          תִּקְוָה לְהַצָּלָה; מִטַּלְטְלִים

          בֵּין פַּח לְפַחַת, בְּלִי שׁוּם בִּטָּחוֹן

          מִלְּבַד הָעֹגֶן, שֶׁיִּתְקַע אֶתְכֶם

          תָּמִיד אֵיפֹה שֶׁרַע לָכֶם. מִלְּבַד זֹאת,

          יָדוּעַ שֶׁהַשֶּׁפַע הוּא אֲבִי

          אֲבוֹת הָעֲבוֹתוֹת לָאַהֲבָה;

          פָּנֶיהָ הָרַעֲנַנִּים וְגַם

          לִבָּהּ נוֹבְלִים בַּמְּצוּקָה.

פֶּרְדִּיטָה:                         חֲצִי

          מִזֶּה אֱמֶת: הָעֹנִי מְעַמְעֵם

          אוּלַי אֶת סֹמֶק הַלְּחָיַיִם, אַךְ

          אֵינוֹ יָכוֹל לַלֵּב.

קָמִילוֹ:                    כָּךְ אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?

          אַחַת כָּמוֹךְ לֹא תִּוָּלֵד בְּבֵית

          אָבִיךְ עַד יוֹם הַדִּין.

פְלוֹרִיזֵל:                     קָמִילוֹ טוֹב

          שֶׁלִּי, לַמַּעֲמָד שֶׁלָּנוּ הִיא

          הָעֹרֶף, אַךְ לְמוֹצָאָהּ הִיא חֵיל

          חָלוּץ.

קָמִילוֹ:             קָשֶׁה לוֹמַר "חֲבָל שֶׁהִיא

          לֹא מַשְׂכִּילָה": הִיא יְכוֹלָה לָתֵת

          שִׁעוּר לְדֵי הַרְבֵּה מוֹרִים.

פֶּרְדִּיטָה:                            אָדוֹן,

          עַל זֶה אֲנִי מוֹדָה, וּמַסְמִיקָה,

          תִּסְלַח לִי.

פְלוֹרִיזֵל:               פֶּרְדִּיטָה יְפֵהפִיָּה!

          אֲבָל – אֲנַחְנוּ מֻקָּפִים קוֹצִים!

          קָמִילוֹ – הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל אָבִי,

          עַכְשָׁו שֶׁלִּי, מַרְפֵּא כָּל הַשּׁוֹשֶׁלֶת –

          אֵיךְ נַעֲשֶׂה זֹאת? אֲנִי לֹא לָבוּשׁ כְּמוֹ

          נְסִיךְ בּוֹהֶמְיָה, מִי שָׁם יַאֲמִין

          לִי בְּסִיצִילְיָה?

קָמִילוֹ:                      אֲדוֹנִי, אַל פַּחַד.

          אַתָּה יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁשָּׁם

          יֵשׁ לִי הַרְבֵּה רְכוּשׁ. אֲנִי אֶדְאַג

          לַהוֹפָעָה הַמַּלְכוּתִית שֶׁלְּךָ,

          כְּאִלּוּ שֶׁאַתָּה שַׂחְקָן מַחְלִיף

          שֶׁלִּי בְּהַצָּגָה. כְּלוּם לֹא יֶחְסַר

          לְךָ. אִם לְמָשָׁל... תַּקְשִׁיב לִי טוֹב...

            [הם מסתודדים בצד.

            נכנס אוטוליקוס]

אוֹטוֹלִיקוּס: אַי, אַי! אֵיזֶה פְרָיֶר הוּא יֹשֶׁר! וְהָאָח שֶׁלּוֹ בַּדָּם, אֵמוּן, בּוּל עֵץ! מָכַרְתִּי אֶת כָּל הַסִּדְקִיָּאדָה שֶׁלִּי: לֹא נִשְׁאַר אֶבֶן-מְזֻיָּף, סֶרֶט, מַכְפֶּלֶת, פְּנִינָה, פּוֹנְפּוֹן, פִּנְקַס-כִּיס, בָּלָדָה, אוֹלָר, מַלְמָלָה, כְּפָפָה, שְׂרוֹךְ-נַעַל, צָמִיד, וְ/אוֹ גּ'וּלָה, שֶׁיָּגֵנּוּ עַל הַשַּׂק שֶׁלִּי מִצּוֹם. כֻּלָּם נִדְחָקִים מִי יִקְנֶה רִאשׁוֹן, כְּאִלּוּ הַקִּשְׁקוּשִׁים שֶׁלִּי הֵם קְמֵעוֹת קְדוֹשִׁים וְמִי שֶׁקּוֹנֶה זוֹכֶה בִּגְאֻלָּה; אָז בְּחָסוּת הַדֹּחַק רָאִיתִי טוֹב אֵיזֶה אַרְנָק שֶׁל מִי שָׁוֶה לְהַכְנִיס לַתְּמוּנָה; וְמָה שֶׁרָאִיתִי, זָכַרְתִּי לְמַטְּרַת שִׁמּוּשׁ עַצְמִי. הַלֵּצָן שֶׁלִּי, שֶׁחָסֵר לוֹ רַק דָּבָר אֶחָד בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת בַּר-שֵׂכֶל, הִתְאַהֵב כָּל כָּךְ בַּשִּׁיר שֶׁל הַנְּקֵבוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מוּכָן לְהָזִיז אֶת הַטְּלָפַיִם עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לוֹ בָּרֹאשׁ גַּם הַמִּלִּים וְגַם הַלַּחַן; וְזֶה מָשַׁךְ אֵלַי אֶת כָּל יֶתֶר הָעֵדֶר עַד שֶׁכָּל הַחוּשִׁים שֶׁלָּהֶם נִתְקְעוּ לָהֶם בָּאָזְנַיִם: יָכֹלְתָּ לְהָרִים לָהֶם אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, הֵם לֹא חָשׁוּ אַף חוּשׁ; לֹא הָיְתָה שׁוּם בְּעָיָה לִגְזֹר לָהֶם שַׂקִּיקֵי-כֶּסֶף יַחַד עִם הַשַּׂקִּיקֵי-בֵּיצִים; יָכֹלְתִּי לְגַלֵּחַ מַפְתְּחוֹת שֶׁתָּלוּ עַל שַׁרְשֶׁרֶת. כְּלוּם הֵם לֹא שׁוֹמְעִים, לֹא מַרְגִּישִׁים, חוּץ מֵהַזִּמְרָה שֶׁל אֲדוֹנִי הַלֵּצָנִי, וְמִתְפַּעֲלִים מֵהַשּׁוּם-כְּלוּמִיּוּת שֶׁל זֶה. אָז בִּזְמַן הַתַּרְדֶּמֶת הַכְּלָלִית, כִּיַּסְתִּי וְחָתַכְתִּי אֶת רֹב הָאַרְנָקִים הַחֲגִיגִיִּים שֶׁלָּהֶם; וְאִם הַזָּקֵן לֹא הָיָה יוֹצֵא הַחוּצָה וְעוֹשֶׂה טָרָרָם נֶגֶד הַבַּת שֶׁלּוֹ וְהַבֵּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְמַבְרִיז לִי אֶת כָּל הַבַּרְוָזִים מֵהַבֶּרֶז, לֹא הָיִיתִי מַשְׁאִיר אַרְנָק אֶחָד חַי בְּכָל הַצָּבָא.

            [קמילו, פלוריזל ופרדיטה פוסעים קדימה]

קָמִילוֹ:   לֹא, לֹא, הַמִּכְתָּבִים שֶׁלִּי יַגִּיעוּ

          אִתְּכֶם וְכָךְ יָסִירוּ כָּל סָפֵק.

פְלוֹרִיזֵל:  וְאֵלֶּה שֶׁתְּקַבֵּל מִיְּדֵי לֵאוֹנְטֶס –

קָמִילוֹ:   יַרְגִּיעוּ אֶת אָבִיךָ.

פֶּרְדִּיטָה:                   תְּבֹרַךְ! כָּל

          מִלָּה שֶׁלְּךָ – עִידוּד.

קָמִילוֹ [מַבְחִין באוטוליקוס]: וּמָה יֵשׁ פֹּה?

          בָּזֶה אֲנַחְנוּ נִשְׁתַּמֵּשׁ; כָּל כְּלִי

          שֶׁיְּסַיֵּעַ לָנוּ – לֹא נַחְמִיץ.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: אִם הֵם שָׁמְעוּ אוֹתִי עַכְשָׁו – גָּמַרְנוּ, תּוֹלִים.

קָמִילוֹ: הָלוֹ הָלוֹ, בָּחוּר טוֹב! מָה אַתָּה רוֹעֵד כָּל כָּךְ? אַל תִּפְחַד, בֶּן-אָדָם: לֹא יַעֲשׂוּ לְךָ שׁוּם נֶזֶק.

אוֹטוֹלִיקוּס: ֲנִי בֶּן-אָדָם דַּלְפוֹן, אֲדוֹנִי.

קָמִילוֹ: דַּלְפֵן לְךָ גַּם הָלְאָה: אֶת זֶה אַף אֶחָד פֹּה לֹא יִגְנֹב לְךָ. אֲבָל עִם הַדַּלְפוֹנוּת הַחִיצוֹנִית שֶׁלְּךָ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים עִסְקַת-חֲלִיפִין; אָז נָא לִפְרֹק מַדִּים מִיָּד – הַאֲמֵן לִי שֶׁזֶּה הֶכְרֵחִי – וּלְהִתְחַלֵּף בַּמַּלְבּוּשִׁים עִם הָאָדוֹן הַזֶּה. גַּם אִם הוּא יוֹצֵא מֻפְסָד, אַל תִּדְאַג, יֵשׁ פֹּה גַּם רֶוַח.

            [נותן לו כסף]

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲנִי בֶּן-אָדָם דַּלְפוֹן, אֲדוֹנִי. [הצִדה] מַכִּיר אוֹתְךָ יָפֶה.

קָמִילוֹ: נוּ, בְּבַקָּשָׁה, לְהִזְדָּרֵז. הָאָדוֹן כְּבָר חֲצִי עֵירֹם.

אוֹטוֹלִיקוּס: אַתָּה פֵר אִתִּי? [הצִדה] אֲנִי מֵרִיחַ אֶת הַטְּרִיק.

קָמִילוֹ: תִּזְדָּרֵז כְּבָר, בְּבַקָּשָׁה.

אוֹטוֹלִיקוּס: פֵר, קִבַּלְתִּי מִקְדָּמָה, אֲבָל פֵר, הַמַּצְפּוּן שֶׁלִּי מִתְמַרְמֵר.

קָמִילוֹ:   חֻלְצָה חֲלֹץ, אַבְזָם אַבְזֵם.

            [פלוריזל ואוטוליקוס מחליפים בגדים]

          גְּבִירָה בְּרוּכַת מַזָּל – וְהַלְוַאי

          שֶׁבֶּאֱמֶת תִּרְאִי מַזָּל – עָלַיִךְ

          לְהִתְעַטֵּף בְּאֵיזוֹ הַסְוָאָה;

          קְחִי אֶת הַכּוֹבַע שֶׁל מְתוֹק-לִבֵּךְ,

          כַּסִּי בּוֹ אֶת הַמֵּצַח, טַשְׁטְשִׁי

          פָּנִים, הַחְלִיפִי בֶּגֶד, וְ – כְּכָל

          שֶׁרַק תּוּכְלִי – הַסְוִי אֶת הַמַּרְאֶה

          הָאֲמִתִּי שֶׁלָּךְ, כָּךְ שֶׁתַּגִּיעוּ

          אֶל הַסִּפּוּן לִפְנֵי שֶׁתֵּחָשְׂפוּ:

          יֵשׁ מְרַגְּלִים פֹּה.

פֶּרְדִּיטָה:                    אָז הַמַּחֲזֶה,

          אֲנִי רוֹאָה, נִרְקָם כָּךְ שֶׁגַּם לִי

          יֵשׁ בּוֹ תַּפְקִיד.

קָמִילוֹ:                 אֵין שׁוּם תְּרוּפָה. אַתָּה

          מוּכָן?

פְלוֹרִיזֵל:            אִלּוּ אָבִי יִפְגֹּשׁ אוֹתִי

          כָּרֶגַע, לֹא יִקְרָא לִי בֵּן.

קָמִילוֹ:                               בְּלִי כּוֹבַע.

            [נותן את הכובע לפרדיטה]

          בּוֹאִי, גְּבֶרֶת, בּוֹאִי. הֱיֵה שָׁלוֹם.

אוֹטוֹלִיקוּס:                                 אָדִיּוֹ!

פְלוֹרִיזֵל:  הוֹ פֶּרְדִּיטָה, יוֹדַעַת מָה שָׁכַחְנוּ?

          מִלָּה אַחַת, רַק רֶגַע.

            [הם פורשים הצִדה]

קָמִילוֹ:   הַמַּהֲלָךְ הַבָּא הוּא לְסַפֵּר

          לַמֶּלֶךְ עַל הַמְּנוּסָה הַזֹּאת

          וּלְאֵיפֹה מוּעָדוֹת פְּנֵיהֶם; כֻּלִּי

          תִּקְוָה שֶׁכָּךְ אַצְלִיחַ לְתַמְרֵן

          אוֹתוֹ לָצֵאת אַחֲרֵיהֶם: וְכָךְ

          בְּחֶבְרָתוֹ אֶחְזֶה שׁוּב בְּסִיצִילְיָה,

          אֲשֶׁר לִבִּי נִכְסָף אֵלֶיהָ כְּמוֹ

          אִשָּׁה.

פְלוֹרִיזֵל:         שֶׁהַמַּזָּל יָאִיר פָּנִים!

          קָמִילוֹ, כָּךְ אָנוּ יוֹצְאִים – לַיָּם!

קָמִילוֹ:   וְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר.

            [יוצאים פלוריזל, פרדיטה וקמילו]

אוֹטוֹלִיקוּס:  אֲנִי מֵבִין אֶת הָעֵסֶק, יֵשׁ לִי שְׁמִיעָה. אֹזֶן פְּתוּחָה, עַיִן זְרִיזָה וְיָד גְּמִישָׁה זֶה הָאַלְפָה-בֵּיתָה שֶׁל שׁוֹדֵד אַרְנָקִים; חֹטֶם טוֹב זֶה גַּם כִּשּׁוּר נִדְרָשׁ, לְרַחְרֵחַ עֲבוֹדָה בִּשְׁבִיל הַחוּשִׁים הָאֲחֵרִים. אֲנִי תּוֹפֵס שֶׁזֶּה זְמַן טוֹב לִקְרִימִינָל לִתְפֹס תְּנוּפָה. אֵיזֶה עֵסֶק טוֹב, גַּם בְּלִי הַבּוֹנוּס! וְאֵיזֶה בּוֹנוּס – עִם הָעֵסֶק! אֵין מָה לְדַבֵּר, הָאֵלִים הַשָּׁנָה מְשַׁתְּפִים אִתָּנוּ פְּעֻלָּה, וְאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּל אִימְפְּרוֹבִיזַצְיָה. הַפְּרִינְץ בְּעַצְמוֹ נִכְנַס לְשׁוּק הַתַּכְמָנוּת – חוֹמֵק מֵאַבָּא שֶׁלּוֹ, וְהַטַּפִּילָה בְּעִקְּבוֹתָיו. אִם הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה פְּרוֹיֶקְט יָשָׁר לְיַדֵּעַ אֶת הַמֶּלֶךְ בָּעִנְיָן, לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה. אֲבָל אֲנִי גּוֹרֵס שֶׁיּוֹתֵר נַכְלוּלִי לְהַסְתִּיר אֶת זֶה; וְכָּכָה אֲנִי נִשְׁאָר נֶאֱמָן לַמִּקְצוֹעַ וְלַיִּעוּד שֶׁלִּי.

            [נכנסים הלצן והרועה]

        הַצִּדָּה, הַצִּדָּה! הֵנָּה עוֹד חֹמֶר לְשֵׂכֶל חַם. בְּכָל סִמְטָה, בְּכָל חֲנוּת, כְּנֵסִיָּה, כִּנּוּס אוֹ תְּלִיָּה – מִסְתַּתֵּר פּוֹטֶנְצְיָאל לְאִישׁ חָרוּץ.

לֵצָן:   תַּבִּיט-נָא, תַּבִּיט-נָא, אֵיזֶה מִין בֶּן-אָדָם אַתָּה! אֵין דֶּרֶךְ חוּץ מִלְּסַפֵּר לַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא יַלְדָּה אֲסוּפִית, לֹא דָּם וְלֹא בָּשָׂר שֶׁלְּךָ.

רוֹעֶה:  לֹא, אֲבָל תִּשְׁמַע-לִי-נָא.

לֵצָן:   לֹא-לֹא, אַתָּה תִּשְׁמַע-לִי-נָא.

רוֹעֶה: נוּ, אָז תַּמְשִׁיךְ-לִי-נָא.

לֵצָן:   אֲנִי מַמְשִׁיךְ-נָא. אִם הִיא לֹא הַבָּשָׂר-וָדָם שֶׁלְּךָ, יוֹצֵא שֶׁהַבָּשָׂר-וָדָם שֶׁלְּךָ לֹא פָּגַע בַּמֶּלֶךְ; וְלָכֵן הַבָּשָׂר-וָדָם שֶׁלְּךָ לֹא צָרִיךְ לְהֵעָנֵשׁ עַל יָדוֹ. תַּרְאֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁמָּצָאתָ אָז סְבִיבָה, הַדְּבָרִים הַסּוֹדִיִּים הָאֵלֶּה, הַכֹּל חוּץ מֵהַ- זֶה שֶׁהָיָה עָלֶיהָ. אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה, וְמִתְעָרֵב אִתְּךָ – הַחֹק יֵלֵךְ לִשְׁרֹק.

רוֹעֶה:  אֲנִי יְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ הַכֹּל, כָּל מִלָּה – כֵּן, וְגַם אֶת הַתַּעֲלוּלִים שֶׁל הַבֵּן שֶׁלּוֹ; שֶׁהוּא, תִּסְלַח לִי, לֹא בֶּן-אָדָם יָשָׁר, לֹא עִם הָאַבָּא שֶׁלּוֹ וְלֹא אִתִּי, לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי מְחֻתָּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

לֵצָן:   מְחֻתָּן זֶה הֲכִי קָרוֹב שֶׁיָּכֹלְתָּ לְהַגִּיעַ אֵלָיו מֵרָחוֹק; וְאָז הַדָּם שֶׁלְּךָ הָיָה מִתְיַקֵּר בְּאַנְ-לֹא-יוֹדֵעַ-כַּמָּה-לִירָה-לְלִיטֶר.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: חָכָם מְאוֹד, גּוּרִים!

רוֹעֶה:  טוֹב, קָדִימָה לַמֶּלֶךְ. מָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּאַמְתַּחַת יִגְרֹם לוֹ לְגָרֵד אֶת הַזָּקָן שֶׁלּוֹ.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: לֹא בָּרוּר לִי אֵיזֶה מִין מִכְשׁוֹל הִיא הַקֻּבְלָנָה הַזֹּאת לַמְּנוּסָה שֶׁל הָאָדוֹן פְּרִינְץ.

לֵצָן:   תִּתְפַּלֵּל מִכָּל הַלֵּב שֶׁהוּא בָּאַרְמוֹן.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יָשָׁר מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, אֲנִי לִפְעָמִים יָשָׁר מִדֶּרֶךְ הַפוּקְס. תַּרְשׁוּ לִי לְקַלֵּף מֵעָלַי אֶת הָרֶפֶשׁ הַמִּקְצוֹעִי.

            [מסיר את הזקן המודבק שהוא לובש בתור רוכל]

       רֶגַע, רֶגַע, חַקְלָאִים! לְהֵיכָנָה מוּעָדִים הַפָּנִים שֶׁלָּכֶם?

רוֹעֶה:  לָאַרְמוֹן, אִם כְּבוֹדוֹ יוֹאִיל.

אוֹטוֹלִיקוּס: הָעִנְיָן שֶׁלָּכֶם שָׁם: מָה הוּא, עִם מִי, תְּכוּלַת הָאַמְתַּחַת הַזֹּאת, כְּתֹבֶת, שֵׁם, גִּיל, מַצָּב כַּלְכָּלִי, הַשְׂכָּלָה, שׁוֹנוֹת, וְכָל מָה שֶׁרָאוּי עוֹד לָדַעַת, פָּרֵט וְהַסְבֵּר.

לֵצָן: אֲנַחְנוּ סְתָם אֲנָשִׁים תְּמִימִים-פְּשׁוּטִים, אָדוֹן.

אוֹטוֹלִיקוּס:  שֶׁקֶר: אַתֶּם גַּסִּים וּשְׂעִירִים. הָבָה אַל תְּשַׁקְּרוּ לִי: הַשֶּׁקֶר הוֹלֵם רַק סוֹחֲרִים. הֵם מוֹרְחִים אוֹתָנוּ הַחַיָּלִים בִּשְׁקָרִים, וְאֲנַחְנוּ מְשַׁלְּמִים לָהֶם עַל זֶה כֶּסֶף מְזֻמָּן בִּמְקוֹם נֶשֶׁק מְזֻיָּן, כְּלוֹמַר הֵם מוֹרְחִים וְגַם מַרְוִיחִים.

לֵצָן:  כְּבוֹדְךָ כִּמְעַט הוֹאִיל לִמְרֹחַ אוֹתָנוּ בְּשֶׁקֶר. הֲרֵי כְּבוֹדְךָ לֹא חַיָּל.

רוֹעֶה:  כְּבוֹדְךָ הוּא אָרִיסְטוֹקְרַט-חָצֵר, נָכוֹן, אִם כְּבוֹדְךָ יוֹאִיל?

אוֹטוֹלִיקוּס: ייוֹאִיל אוֹ לֹא יוֹאִיל, אֲנִי אָרִיסְטוֹקְרַט-חָצֵר. הַאֵין אַתָּה רוֹאֶה אֶת אֲוִיר הֶחָצֵר בַּקִּפּוּלִים הָאֵלֶּה? הַאֵין בְּצַעֲדַי אֶת קֶצֶב הֶחָצֵר? הַאֵין אַפְּךָ שׁוֹאֵב מִמֶּנִּי אֶת נִיחוֹחַ הֶחָצֵר? הַאֵין אֲנִי נוֹשֵׁף עַל ווּלְגָּרִיּוּתְךָ בְּבוּז חָצֵר? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם אֲנִי מוֹאִיל לְפַשְׁפֵּשׁ וְלִדְחֹף אֶת הָאַף לָעֲסָקִים שֶׁלְּךָ, אֲנִי אוּלַי לֹא אָרִיסְטוֹקְרָט? אֲנִי אָרִיסְטוֹקְרַט-חָצֵר פָּר-אֶקְסֵלַנְס, כָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לִדְחֹף קָדִימָה אוֹ לִתְלֹשׁ אֲחוֹרָה אֶת הָעֲסָקִים שֶׁלְּךָ שָׁמָּה בֶּחָצֵר! וְלָכֵן אֲנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לִפְתֹּחַ אֶת הָעִנְיָן.

רוֹעֶה:  הָעֵסֶק שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי, הוּא עִם הַמֶּלֶךְ.

אוֹטוֹלִיקוּס:   אַתָּה לוֹקֵחַ אִתְּךָ אֵיזֶה פְּרַקְלִיט אֵלָיו?

רוֹעֶה:  אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, אִם מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כְּבוֹדְךָ.

לֵצָן:   פְּרַקְלִיט זֶה הַמִּלָּה בֶּחָצֵר לְעוֹף: תַּגִּיד שֶׁאֵין לְךָ.

רוֹעֶה:  אֵין, אָדוֹן; לֹא תַּרְנְגוֹל, לֹא פַּרְגִּית וְלֹא פְּרַקְלִיט.

אוֹטוֹלִיקוּס: בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשָׂה אוֹתִי אָדָם

          פָּשׁוּט! הֲרֵי הַטֶּבַע מְסֻגָּל

          הָיָה לִבְרֹא אוֹתִי כְּמוֹתָם; אָז לֹא

          אֶסְנֹט כִּסְנוֹבּ.

לֵצָן [הצִדה לרועה]: זֶה בָּטוּחַ אָרִיסְטוֹקְרָט גָּדוֹל בֶּחָצֵר.

רוֹעֶה:  הַבִּגּוּד שֶׁלּוֹ עָשִׁיר, אֲבָל הוּא לֹא לוֹבֵשׁ אוֹתוֹ בְּחֵן.

לֵצָן:  הַמּוּזָרוּת שֶׁלּוֹ עוֹשָׂה אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר אֲצִילִי. הוּא מֵהַבּוֹהֵמָה שֶׁל בּוֹהֶמְיָה. אִישׁ גָּדוֹל, חוֹתֵם לְךָ. רוֹאִים לְפִי אֵיךְ שֶׁהוּא מְחַטֵּט בַּשִּׁנַּיִם.

אוֹטוֹלִיקוּס:  הָאַמְתַּחַת פֹּה, מָה בָּאַמְתַּחַת? עַל שׁוּם לָמָּה הַקֻּפְסִיָּה הַזֹּאת?

רוֹעֶה:  אָדוֹן, יֵשׁ סוֹדוֹת כְּאֵלָה בַּקֻּפְסָה וּבָאַמְתַּחַת, שֶׁאָסוּר לְאַף-אֶחָד חוּץ מֵהַמֶּלֶךְ לָדַעַת; וְהוּא יֵדַע, תּוֹךְ שָׁעָה, אִם אֲנִי אַגִּיעַ לְדִבּוּר אִתּוֹ.

אוֹטוֹלִיקוּס:  גֵּרִיאָט, כָּל עֲמָלְךָ לָפַרְשׁ.

רוֹעֶה: לָמָּה, אָדוֹן?

אוֹטוֹלִיקוּס:  הַמֶּלֶךְ לֹא בָּאַרְמוֹן; הוּא עָלָה עַל סִפּוּן שֶׁל אֳנִיָּה חֲדָשָׁה, לְהַקִּיז מֵעַצְמוֹ אֶת הַמֵּלַנְחֹלִי, וּלְהִתְאַוְרֵר; כִּי, אִם יָכֹלְתָּ לִתְפֹס עִנְיָנִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַמֶּלֶךְ מְמֻלָּא יָגוֹן.

רוֹעֶה:  כָּכָה אוֹמְרִים, אָדוֹן: עַל הַבֵּן שֶׁלּוֹ, שֶׁכִּמְעַט הִתְחַתֵּן עִם בַּת שֶׁל רוֹעֶה.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אִם הָרוֹעֶה הַזֶּה לֹא בְּמַעֲצַר-עוֹלָם, עָדִיף לוֹ שֶׁיִּבְרַח: הַקְּלָלוֹת שֶׁהוּא יַחְטֹף, הָעִנּוּיִים שֶׁהוּא יַרְגִּישׁ, יִשְׁבְּרוּ צַוָּאר שֶׁל גֶּבֶר, וְלֵב שֶׁל מִפְלֶצֶת.

לֵצָן:  אַתָּה חוֹשֵׁב כָּכָה, אָדוֹן?

אוֹטוֹלִיקוּס:  מֵילָא הוּא, שֶׁיִּסְבֹּל כָּל עִנּוּי וּמָרוֹר שֶׁהַמּוֹחַ וְהַנְּקָמָה יְכוֹלִים לְהַמְצִיא; אֲבָל כָּל זֵרְעוֹן מִזַּרְעוֹ, אֲפִלּוּ קָרוֹב מִדַּרְגָּה חֲמִשִּׁים, כֻּלָּם יָבוֹאוּ תַּחַת הַתַּלְיָן – וְזֶה אוּלַי חֲבָל, אֲבָל חוֹבָה. חֲלִילָן שֶׁל כְּבָשִׂים, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל עִזִּים, וְהוּא חוֹלֵם שֶׁהַבַּת שֶׁלּוֹ תִּכָּנֵס לִגְדֻלָּה? חֵלֶק אוֹמְרִים שֶׁיִּסְקְלוּ אוֹתוֹ; אֲבָל הַמָּוֶת הַזֶּה רַךְ מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ, אֲנִי אוֹמֵר. לִגְרֹר אֶת הַכִּסֵּא-מַלְכוּת שֶׁלָּנוּ לְדִיר-כְּבָשִׂים? כָּל הַמִּיתוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת בְּיַחַד הֵם מְעַט מִדַּי, כָּל מָוֶת מַר הוּא קַל מִדַּי.

לֵצָן:   יֵשׁ לַזָּקֵן הַזֶּה בִּכְלָל אֵיזֶה בֵּן, אָדוֹן, אִם תּוֹאִיל, אָדוֹן, מִמָּה שֶׁשָּׁמַעְתָּ, אָדוֹן?

אוֹטוֹלִיקוּס:   יֵשׁ לוֹ בֵּן, שֶׁיַּפְשִׁיטוּ לוֹ חַי אֶת הָעוֹר; וְאָז יִתְקְעוּ אוֹתוֹ, מָרוּחַ בִּדְבַשׁ, בַּפֶּתַח שֶׁל קֵן צְרָעוֹת; שָׁם הוּא יַעֲמֹד עַד שֶׁהוּא יִהְיֶה שְׁלֹשֶׁת-רִבְעֵי מֵת וְעוֹד גְּרַם זָ"ל. וְאָז יַעֲשׂוּ לוֹ תְּקוּמָה לַחַיִּים עִם אַקְוָה-וִיטָה אוֹ אֵיזֶה יֵין שָׂרָף שׂוֹרֵף אַחֵר; וְאָז, כְּמוֹ שֶׁהוּא, בָּשָׂר נָא, וּבַיּוֹם הֲכִי חַם שֶׁיְּנַבֵּא הַהוֹרוֹסְקוֹפּ, יַשְׁעִינוּ אוֹתוֹ מוּל קִיר לְבֵנִים, אֵיפֹה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יִסְתַּכֵּל עָלָיו בְּעַיִן דְּרוֹמִית, וְיִרְאֶה אוֹתוֹ מִתְנַפֵּחַ מֵעֲקִיצוֹת זְבוּבִים עַד מָוֶת. אֲבָל מָה אֲנַחְנוּ שׁוֹחֲטִים מִלִּים עַל זוּג הַזְּבָלִים הַבּוֹגְדִים הָאֵלֶּה? הַפְּשָׁעִים שֶׁלָּהֶם מַחְרִידִים, וְכָּל אָסוֹן שֶׁיִּפֹּל עֲלֵיהֶם הוּא סִבָּה לְחַיֵּךְ. הַגִּידוּ לִי, כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם נִרְאִים יְשָׁרִים וַהֲגוּנִים, מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אִם זֶה דְּבַר-מָה שֶׁבִּתְחוּם הַטַּעַם הַטּוֹב, אֲנִי אָבִיא אֶתְכֶם אֶל הַסִּפּוּן שֶׁלּוֹ, אֶתֵּן לָכֶם חָסוּת, אֶלְחַשׁ אֶצְלוֹ מִלָּה לְטוֹבַתְכֶם; אִם יֵשׁ אָדָם חוּץ מֵהַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲזֹר לְאִינְטֵרֶסְכֶם, אֲנִי זֶה הוּא.

לֵצָן:  הוּא נִרְאֶה אוֹטוֹרִיטָה גְּדוֹלָה. 'צָמֵד אֵלָיו, תֵּן לוֹ זָהָב; אוֹטוֹרִיטָה הִיא דֻּבָּה עַקְשָׁנִית, אֲבָל מוֹלִיכִים אוֹתָהּ בָּאַף עִם נֶזֶם שֶׁל זָהָב. תַּרְאֶה אֶת הַתּוֹכוֹ שֶׁל הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ לַחוּצָה שֶׁל הַיָּד שֶׁלּוֹ, וְגָמַרְנוּ. תִּזְכֹּר, יִסְקְלוּ! יַפְשִׁיטוּ אֶת הָעוֹר! צְרָעוֹת! זְבוּבִים! אַקְוָה-וִיטָה!

רוֹעֶה:  אִם כְּבוֹדְךָ יוֹאִיל לָקַחַת עַל עַצְמְךָ אֶת הָעֵסֶק בִּשְׁבִילֵנוּ, הִנֵּה כָּל הַזָּהָב שֶׁיֵּשׁ לִי. וְאֲנִי יַכְפִּיל אֶת זֶה. הַבָּחוּר פֹּה יִשָּׁאֵר אֶצְלְךָ בְּתוֹרַת עֵרָבוֹן עַד שֶׁאֲנִי יָבִיא אֶת הַיֶּתֶר.

אוֹטוֹלִיקוּס: אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מָה שֶׁהִבְטַחְתִּי?

רוֹעֶה:  בְּדִיּוּק, אָדוֹן.

אוֹטוֹלִיקוּס: טוֹב, תֵּן לִי אֶת הַפִיפְטִיָּה הָרִאשׁוֹנָה. [ללצן] אַתָּה שֻׁתָּף בָּעֵסֶק?

לֵצָן:   בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת, אֲבָל כָּל כָּךְ מְצֻמְצֶמֶת שֶׁאֵין מָה לְנַפֵּחַ לִי אוֹתָהּ עִם זְבוּבִים.

אוֹטוֹלִיקוּס: לֹא, זֶה מָה שֶׁיַּעֲשׂוּ לַבֵּן שֶׁל הָרוֹעֶה, יִמַּח שְׁמוֹ. יַעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ אוֹת וּמוֹדֵל.

לֵצָן [הצִדה לרועה]: נֶחָמָה גְּדוֹלָה! אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְהַגִּיעַ לַמֶּלֶךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַמֻּצָּגִים הַמּוּזָרִים שֶׁלָּנוּ. הוּא חַיָּב לָדַעַת שֶׁזֹּאת לֹא הַבַּת שֶׁלְּךָ, וְלֹא אָחוֹת שֶׁלִּי; אַחֶרֶת הָלַךְ עָלֵינוּ. [לאוטוליקוס] אֲדוֹנִי, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אוֹתוֹ סְכוּם פִיקְס כְּמוֹ הַזָּקֵן, כְּשֶׁהָעֵסֶק יְסֻדַּר; וְעַד אָז, כְּמוֹ שֶׁהוּא אָמַר, אֲנִי עֵרְבוֹנְךָ הַנֶּאֱמָן.

אוֹטוֹלִיקוּס:  סוֹמֵךְ עֲלֵיכֶם. 'תְּקַדְּמוּ לְכִוּוּן הַחוֹף; תֵּלְכוּ בְּצַד יָמִין; אֲנִי רַק מַשְׁתִּין עַל הַגָּדֵר וּמִצְטָרֵף.

לֵצָן [הצִדה לרועה]: נָפַל לָנוּ מֵהַשָּׁמַיִם הָאִישׁ הַזֶּה, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, מַמָּשׁ מֵהַשָּׁמַיִם.

רוֹעֶה:  בּוֹא נִתְקַדֵּם, כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ. הוּא נוֹלַד לְטוֹבָתֵנוּ.

          [יוצאים הרועה והלצן ]

אוֹטוֹלִיקוּס:        אִם הָיְתָה לִי מְשִׁיכָה לִהְיוֹת בֶּן-אָדָם יָשָׁר, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַמַּזָּל לֹא הָיָה נוֹתֵן לִי: הוּא זוֹרֵק לִי מְצִיאוֹת לְתוֹךְ הַפֶּה. עַכְשָׁו קָפַץ לִי פֹּה מַזָּל כָּפוּל: זָהָב – פְּלוּס הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת לַאֲדוֹנִי-לְשֶׁעָבַר טוֹבָה; וּמִי יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִדְחֹף אוֹתִי בַּחֲזָרָה קָדִימָה? אֲנִי אָבִיא אֶת הַשְּׁנֵי חֲפַרְפָּרִים הָאֵלֶּה, הָעִוְּרִים הָאֵלֶּה, לַסִּפּוּן שֶׁלּוֹ. אִם הוּא יִמְצָא לְנָכוֹן לִזְרֹק אוֹתָם לַחוֹף שׁוּב, וְהַתְּלוּנוֹת שֶׁהֵם מְבִיאִים לַמֶּלֶךְ לֹא נוֹגְעוֹת לוֹ, שֶׁיִּקְרָא לִי כֶּלֶב שֶׁאֲנִי נִדְחָף לְעִנְיָנִים לֹא לִי; אֲנִי מִמֵּילָא מְחֻסָּן מֵהַתֹּאַר כֶּלֶב, עַל כָּל הַנִּסְפָּחִים שֶׁלּוֹ. אֲנִי אַצִּיג לוֹ אוֹתָם: יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה בָּשָׂר.

            [יוצא]


מערכה 5, תמונה 1 -


[נכנסים לאונטס, קלאומנס, דיון, פאולינה ואחרים]

 

קְלֵאוֹמֶנֶס: אָדוֹן, עָשִׂיתָ דַּי, תַּעֲנִיּוֹת

          קְדוֹשִׁים עָבַרְתָּ: עַל כָּל חֵטְא אֲשֶׁר

          יָכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת כִּפַּרְתָּ; אֵין

          סָפֵק, יוֹתֵר שִׁלַּמְתָּ מֵאֲשֶׁר

          פָּשַׁעְתָּ. וְעַכְשָׁו סוֹף-סוֹף, נְהַג

          כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם, שְׁכַח אֶת כָּל הָרֹעַ

          אֲשֶׁר חוֹלַלְתָּ; הֵם סָלְחוּ, תִּסְלַח

          לְעַצְמְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:            כָּל עוֹד אֶזְכֹּר אוֹתָהּ

          וְאֶת יְפִי נַפְשָׁהּ, אֵינִי יָכוֹל

          לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ אֲנִי חָטָאתִי לָהּ

          וְעֵקֶב כָּךְ גַּם לְעַצְמִי: זְוָעָה –

          אֶת מַמְלַכְתִּי עָשִׂיתִי יְתוֹמָה

          מִכָּל יוֹרֵשׁ, בְּמוֹ יָדַי הִשְׁמַדְתִּי

          אֶת בַּת-הַזּוּג הַמְּתוּקָה מִכָּל

          תִּקְוָה שֶׁל גֶּבֶר.

פָּאוּלִינָה:                   זֶה נָכוֹן, מִדַּי

          נָכוֹן, אָדוֹן. גַּם אִם אַחַת-אַחַת

          הָיִיתָ מִתְחַתֵּן עִם כָּל נְשׁוֹת

          עוֹלָם, אוֹ מְקַבֵּץ מִכָּל אַחַת

          דָּבָר טוֹב לְהַרְכִּיב אִשָּׁה מֻשְׁלֶמֶת,

          זֹאת שֶׁהָרַגְתָּ תִּשָּׁאֵר אַחַת

          שֶׁאֵין-דּוֹמָה-לָהּ.

לֵאוֹנְטֶס:                    גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב.

          הָרַגְתִּי! זֹאת אֲשֶׁר הָרַגְתִּי! כֵּן,

          אֲנִי עָשִׂיתִי. אֲבָל אַתְּ מַכָּה

          בִּי אֲנוּשׁוֹת לוֹמַר לִי שֶׁעָשִׂיתִי.

          זֶה מַר בִּלְשׁוֹנֵךְ כְּמוֹ בְּנַפְשִׁי.

          בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה, אַל נָא

          תֹּאמְרִי זֹאת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

קְלֵאוֹמֶנֶס:                             לֹא, אַל

          תֹּאמְרִי בִּכְלָל, בְּרֹב טוּבֵךְ. יָכֹלְתְּ

          לוֹמַר אַלְפֵי דְּבָרִים שֶׁמּוֹעִילִים

          יוֹתֵר לָרֶגַע וּמְיַפִּים יוֹתֵר

          אֶת נְדִיבוּת לִבֵּךְ.

פָּאוּלִינָה:                    אַתָּה אֶחָד

          מֵאֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לִרְאוֹת אוֹתוֹ

          נָשׂוּי שֵׁנִית.

דִּיּוֹן:                 אִם אַתְּ אֵינֵךְ מֵאֵלֶּה,

          אָז אֵין בָּךְ רַחֲמִים לַמְּדִינָה,

          וּלְרֶצֶף הַשּׁוֹשֶׁלֶת; אַתְּ אֵינֵךְ

          שׁוֹקֶלֶת אֵילוּ סַכָּנוֹת צְפוּיוֹת

          לִפֹּל עַל מַמְלַכְתּוֹ, בְּהֵעָדֵר

          לוֹ נֶצֶר, וְלִטְרֹף אֶת הָעוֹמְדִים-

          בַּצַּד אוֹבְדֵי עֵצוֹת. מָה מְקֻדָּשׁ

          יוֹתֵר מִלַּעֲלֹז שֶׁהַמַּלְכָּה-

          לְשֶׁעָבַר בְּעֵדֶן? מָה קָדוֹשׁ

          יוֹתֵר, לְשִׁקּוּמָהּ שֶׁל הַמַּלְכוּת,

          לְנֶחָמַת הַיּוֹם וּלְטוֹבַת מָחָר,

          מִלְּבָרֵךְ שׁוּב אֶת מִטַּת הַמֶּלֶךְ

          בְּבַת-זוּג מְתוּקָה?

פָּאוּלִינָה:                   אֵין רְאוּיָה

          לְכָךְ, מִלְּבַד הִיא שֶׁאֵינֶנָּה. חוּץ

          מִזֶּה, יֵשׁ לַשָּׁמַיִם תָּכְנִיּוֹת

          כְּמוּסוֹת, וְהֵם אוֹתָן יַגְשִׁימוּ. מָה,

          לֹא כָּךְ הִכְרִיז אַפּוֹלוֹ הַנִּשְׂגָּב,

          לֹא זוֹ נְבוּאָתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה

          יוֹרֵשׁ לַמֶּלֶךְ עַד שֶׁתִּמָּצֵא

          בִּתּוֹ הָאֲבוּדָה? דָּבָר שֶׁאִם

          יִקְרֶה, אֵינוֹ נִתְפָּס בַּהִגָּיוֹן

          מַמָּשׁ כְּמוֹ אִם אַנְטִיגוֹנוּס שֶׁלִּי

          יִפְרֹץ מִתּוֹךְ קִבְרוֹ לַחְזֹר אֵלַי;

          כִּי אֵין סָפֵק שֶׁהוּא נִסְפָּה בְּיַחַד

          עִם הַיַּלְדָּה. אַתָּה יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ

          לָצֵאת מוּל הַשָּׁמַיִם, וְלִמְרֹד

          בִּרְצוֹנָם. [ללאונטס] אַל תִּתְעַסֵּק בְּנֵצֶר

          אִי-עֶצֶר. דַּי, הַכֶּתֶר כְּבָר יִמְצָא

          יוֹרֵשׁ. גַּם אָלֶכְּסַנְדֶּר הַגָּדוֹל

          אָמַר "הַכֶּתֶר – לָרָאוּי מִכֹּל",

          וְהוּא מָצָא יוֹרֵשׁ טוֹב.

לֵאוֹנְטֶס:                          פָּאוּלִינָה

          טוֹבָה, אַתְּ הַמְּשַׁמֶּרֶת אֶת זִכְרָהּ

          שֶׁל הֶרְמִיּוֹנֶה בְּכָבוֹד, אֲנִי

          יוֹדֵעַ, אִלּוּ רַק נִשְׁמַעְתִּי אָז

          לַעֲצָתֵךְ! כִּי אָז בְּרֶגַע זֶה

          הָיִיתִי עוֹד צוֹלֵל בְּיַם עֵינֶיהָ

          שֶׁל מַלְכָּתִי, דּוֹלֶה אֶת מַטְמוֹנֵי

          שְׂפָתֶיהָ –

פָּאוּלִינָה:              וּמוֹתִיר אוֹתָן שׁוֹפְעוֹת

          מִשֶּׁהָיוּ אֲפִלּוּ.

לֵאוֹנְטֶס:               זוֹ אֱמֶת.

          נָשִׁים כָּאֵלֶּה אֵין, לָכֵן – לֹא עוֹד

          אִשָּׁה: כִּי אִם תִּזְכֶּה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה

          בְּיַחַס טוֹב יוֹתֵר, אָז נִשְׁמָתָהּ

          הַטְּהוֹרָה תִּדְבַּק בְּגוּפָתָהּ

          שׁוּב, תַּעֲלֶה בְּרוּחַ מְסֻכְסֶכֶת

          עַל הַבָּמָה הַזֹּאת שֶׁל הַחוֹטְאִים,

          תִּפְתַּח פֶּה וְתַגִּיד: "לִי? כָּכָה?"

פָּאוּלִינָה:                                אִם

          יָכְלָה, הָיְתָה לָהּ כָּל סִבָּה.

לֵאוֹנְטֶס:                             הָיְתָה לָהּ;

          וְהִיא יָכְלָה גַּם לְהָסִית אוֹתִי

          לְרֶצַח כַּלָּתִי.

פָּאוּלִינָה:             וּבִמְקוֹמָהּ

          הָיִיתִי מְסִיתָהּ. לוּ אֲנִי רוּחַ,

          הָיִיתִי מְצַוָּה: "הַבֵּט לְתוֹךְ

          עֵינֶיהָ, וְתֹאמַר בִּזְכוּת אֵיזֶה

          גָּוֶן תָּפֵל בָּחַרְתָּ בָּהּ"; וְאָז

          הָיִיתִי מְצַוַּחַת, עַד שֶׁשְׁתֵּי

          אָזְנֶיךָ תְּצַלְצֵלְנָה: "זְכֹר: גַּם לִי

          הָיוּ עֵינַיִם!"

לֵאוֹנְטֶס:              כּוֹכָבִים, כּוֹכְבֵי-

          מָרוֹם, וְכָל עֵינַיִם אֲחֵרוֹת

          סְתָם פֶּחָמִים מֵתִים! אַל תַּחְשְׁשִׁי

          מֵאַף אִשָּׁה; כִּי, פָּאוּלִינָה, לֹא

          תִּהְיֶה.

פָּאוּלִינָה:         אַתָּה נִשְׁבָּע שֶׁלְּעוֹלָם

          לֹא תִּתְחַתֵּן לְלֹא הַסְכָּמָתִי?

לֵאוֹנְטֶס:  לָנֶצַח, פָּאוּלִינָה, חֵי נַפְשִׁי!

פָּאוּלִינָה:  אִם כֵּן, רוֹזְנִים, אַתֶּם עֵדִים לַנֶּדֶר.

קְלֵאוֹמֶנֶס:  אַתְּ מִתְעַלֶּלֶת בּוֹ –

פָּאוּלִינָה:                      אֶלָּא אִם כֵּן

          תֻּצַּב אֶל מוּל עֵינָיו אַחַת זֵהָה

          לְהֶרְמִיּוֹנֶה כְּמוֹ תְּמוּנָה שֶׁלָּהּ

          מַמָּשׁ.

קְלֵאוֹמֶנֶס:          גְּבִרְתִּי –

פָּאוּלִינָה:                      אֲנִי גָּמַרְתִּי. אַךְ

          אִם אֲדוֹנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן –

          וְאֵין בְּרֵרָה, אִם הוּא רוֹצֶה אָז הוּא

          רוֹצֶה – מַנֵּה אוֹתִי לִבְחֹר לְךָ

          מַלְכָּה: הִיא לֹא תִּהְיֶה כֹּה צְעִירָה

          כְּמוֹ הַקּוֹדֶמֶת, אַךְ אִם תִּזְדַּמֵּן

          רוּחָהּ שֶׁל מַלְכָּתְךָ הָרִאשׁוֹנָה

          לְשָׁם, אֵיךְ הִיא תִּשְׂמַח לִרְאוֹת אוֹתָהּ

          בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ.

לֵאוֹנְטֶס:               פָּאוּלִינָה-לֵב-

          אֱמֶת, לֹא אֶתְחַתֵּן לִפְנֵי שֶׁאַתְּ

          תּוֹרִי לִי.

פָּאוּלִינָה:             זֶה יִהְיֶה כְּשֶׁמַּלְכָּתְךָ

          תַּחְזֹר לִנְשֹׁם: לֹא קֹדֶם.

            [נכנס אדון]

אָדוֹן:   אֶחָד שֶׁמִּזְדַּהֶה בְּתוֹר נָסִיךְ,

          בֶּן פּוֹלִיקְסֶנֶס, פְלוֹרִיזֵל, הוּא עִם

          הַנְּסִיכָה שֶׁלּוֹ (יְפֵהפִיָּה

          שֶׁלֹּא רָאִיתִי דֻּגְמָתָהּ( רוֹצֶה

          לִפְגֹּשׁ אֶת הוֹד רוֹמְמוּתְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                           אֵיךְ זֶה?

          הוּא לֹא בָּא כְּפִי שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ מִכְּבוֹד

          אָבִיו הַמְּיֻחָס. לָצוּץ פֹּה כָּךְ

          בְּלִי טֶקֶס, בְּלִי שׁוּם הוֹדָעָה, מַשְׁמָע

          זֶה לֹא בִּקּוּר אֲשֶׁר תֻּכְנַן, אֶלָּא

          תַּקְרִית שֶׁנִּכְפְּתָה בְּלֵית בְּרֵרָה.

          יֵשׁ לוֹ בְּנֵי-לְוָיָה?

אָדוֹן:                      מְעַט, וְדֵי

          דַּלִּים.

לֵאוֹנְטֶס:        וּנְסִיכָתוֹ אִתּוֹ, אָמַרְתָּ?

אָדוֹן:   כֵּן, יְלוּדַת-עָפָר כְּמוֹתָהּ, נִדְמֶה לִי,

          הַשֶּׁמֶשׁ לֹא לִטְּפָה.

פָּאוּלִינָה:                      הוֹ הֶרְמִיּוֹנֶה,

          כָּל דּוֹר חַיָּב לְהִתְפָּאֵר שֶׁהוּא

          טוֹב מִקּוֹדְמוֹ, אָז גַּם קִבְרֵךְ אָנוּס

          לָסֶגֶת מוּל מָה שֶׁנִּרְאֶה עַכְשָׁו.

          [לאדון] אָדוֹן, אַתָּה בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ

          וְגַם כָּתַבְתָּ (רַק שֶׁשִּׁירָתְךָ

          קָרָה כָּעֵת כְּמוֹ הַנּוֹשֵׂא שֶׁלָּהּ),

          "כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה, דּוֹמָה לָהּ לֹא

          תִּהְיֶה"; כָּךְ יָם פַּיְטָנוּתְךָ גָּאָה

          אָז בְּגַלֵּי יָפְיָהּ; כַּמָּה שֶׁהוּא

          רָדוּד כָּעֵת כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר

          שֶׁיֵּשׁ יָפָה יוֹתֵר.

אָדוֹן:                       סְלִיחָה, גְּבִרְתִּי:

          אַחַת כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי – מִתְנַצֵּל –

          וְהַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁהִיא תִּלְכֹּד לָךְ אֶת

          הָעַיִן, גַּם תָּצוּד אֶת לְשׁוֹנְךָ.

          הִיא מִין יְצוּר, שֶׁאִם תָּקִים לָהּ כַּת,

          אֵשׁ כָּל הָאֱמוּנוֹת הָאֲחֵרוֹת

          תִּכְבֶּה; הִיא רַק תִּרְמֹז "בּוֹא, בּוֹא" – כֻּלָּם

          יָמִירוּ אֶת דָּתָם.

פָּאוּלִינָה:                    אָהּ כֵּן? נָשִׁים לֹא!

אָדוֹן:     הֵן תִּתְאַהֵבְנָה בָּהּ כִּי הִיא שָׁוָה

          יוֹתֵר מִגֶּבֶר; וּגְבָרִים – כִּי אֵין

          אִשָּׁה כָּמוֹהָ.

לֵאוֹנְטֶס:                קְלֵאוֹמֶנֶס, לֵךְ

          עִם עֲמִיתֶיךָ הַמְּכֻבָּדִים,

          הָבֵא אוֹתָם, שֶׁנְּחַבְּקֵם.

            [יוצאים קלאומנס ואחרים]

                                   בְּכָל זֹאת,

          מוּזָר שֶׁכָּךְ הוּא צָץ.

פָּאוּלִינָה:                        אִם הַנָּסִיךְ

          שֶׁלָּנוּ, יַהֲלוֹם כָּל הַיְּלָדִים,

          הָיָה זוֹכֶה לִחְיוֹת הַיּוֹם, אָז הוּא

          וְהָאָדוֹן הַזֶּה יָכְלוּ לִהְיוֹת

          מַמָּשׁ צֶמֶד מֻשְׁלָם. בְּקֹשִׁי חֹדֶשׁ

          הִפְרִיד בֵּין לֵידָתָם.

לֵאוֹנְטֶס:                   דַּי, לֹא יוֹתֵר! אַל

          תַּמְשִׁיכִי! אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהוּא מֵת

          לִי שׁוּב כְּשֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ. כְּשֶׁאֶרְאֶה

          אֶת הַנָּסִיךְ הִזָּה דְּבָרַיִךְ עוֹד

          יְעוֹרְרוּ אוֹתִי לְמַחְשָׁבוֹת

          שֶׁיִּשְׁדְּדוּ אֶת שְׁפִיּוּתִי. הֵם פֹּה.

            [נכנסים פלוריזל, פרדיטה, קלאומנס ואחרים]

          אִמְּךָ הָיְתָה נֶאֱמָנָה מְאוֹד

          בַּנִּשּׂוּאִים, נָסִיךְ; כִּי כְּשֶׁיָּלְדָה

          אוֹתְךָ, הִדְפִּיסָה עֹתֶק שֶׁל אָבִיךָ.

          דְּמוּתוֹ כָּל כָּךְ טְבוּעָה בְּךָ – מַמָּשׁ

          הוּא לִפְרָטָיו – שֶׁאִם הָיִיתִי בֶּן

          עֶשְׂרִים-וְאַחַת הָיִיתִי מְכַנֶּה

          אוֹתְךָ אָחִי, כְּפִי שֶׁקָּרָאתִי לוֹ,

          וּמְדַבֵּר אִתְּךָ עַל אֵיזְ'דָּבָר

          פָּרוּעַ שֶׁעוֹלַלְנוּ קֹדֶם. רֹב

          בְּרָכוֹת לְךָ, וְגַם לִנְסִיכָתְךָ

          הַיְּפֵהפִיָּה – אֵלָה! אוֹי לִי, אֲנִי

          אִבַּדְתִּי זוּג אֲשֶׁר יָכוֹל הָיָה

          בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם לַעֲמֹד כָּךְ,

          וּלְהוֹלִיד בַּנֶּפֶשׁ הִשְׁתָּאוּת,

          כְּמוֹתְכֶם, זוּג מְלַבֵּב. וְאָז אִבַּדְתִּי –

          הַכֹּל טִמְטוּם שֶׁלִּי – אֶת חֶבְרָתוֹ,

          וִידִידוּתוֹ גַּם, שֶׁל אָבִיךָ, אִישׁ

          גָּדוֹל, אֲשֶׁר חַיַּי – כְּכָל שֶׁהֵם

          כְּבֵדֵי יָגוֹן – כְּמֵהִים לִרְאוֹת אוֹתוֹ

          שֵׁנִית.

פְלוֹרִיזֵל:          בִּפְקֻדָּתוֹ עָלִיתִי עַל

          חוֹפֵי סִיצִילְיָה, וּבִשְׁמוֹ אֶמְסֹר

          אֶת כָּל הָאִחוּלִים שֶׁמֶּלֶךְ, רֵעַ,

          יָכוֹל לִשְׁלֹחַ לְאָחִיו; לוּלֵא

          רִפְיוֹן הַגּוּף, הַמִּתְלַוֶּה לִשְׁנוֹת

          בְּלָיָה, אָחַז בּוֹ וְהִפְחִית כּוֹחוֹ,

          הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה חוֹצֶה גְּבוּלוֹת

          יָם וְיַבֶּשֶׁת בֵּין כִּסְּאוֹ לַכֵּס

          שֶׁלְּךָ, כְּדֵי לִרְאוֹת שֵׁנִית אוֹתְךָ,

          שֶׁהוּא אוֹהֵב – כָּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לִמְסֹר –

          יוֹתֵר מִכָּל שַׁרְבִיט וְכָל אוֹחֵז

          שַׁרְבִיט.

לֵאוֹנְטֶס:             אָחִי – אָדָם יָקָר! פְּשָׁעַי

          כְּנֶגְדְךָ קָמִים וּמְבַעְבְּעִים

          בִּי מֵחָדָשׁ; וְהַמֶּחְווֹת שֶׁלְּךָ,

          מוֹפֵת לִנְדִיבוּת, הֵן כְּמוֹ תִּזְכֹּרֶת

          לַהַזְנָחָה הָאֲרֻכָּה שֶׁלִּי!

          בָּרוּךְ הַבָּא לְכָאן כְּמוֹ הָאָבִיב

          לָאֲדָמָה. וְהוּא חָשַׂף גַּם כְּלִיל-

          שְׁלֵמוּת זֶה לַטִּפּוּל הַמְּאַיֵּם,

          אוֹ לְפָחוֹת הַגַּס, שֶׁל אֵל הַיָּם

          הַמִּפְלַצְתִּי כְּדֵי לְבָרֵךְ אָדָם

          שֶׁלֹּא רָאוּי לַמַּאֲמָץ שֶׁלָּהּ,

          וַדַּאי לֹא לְסִכּוּן גּוּפָהּ?

פְלוֹרִיזֵל:                             כְּבוֹדוֹ,

          מֵאֶרֶץ לוּב הִיא בָּאָה.

לֵאוֹנְטֶס:                           מֵאַרְצוֹ

          שֶׁל סְמָלוּס, אִישׁ הַמִּלְחָמוֹת וְלֵב

          אָצִיל, מֵטִיל מוֹרָא וְגַם אָהוּב?

פְלוֹרִיזֵל:  מִשָּׁם, כֵּן, הוֹד רוֹמְמוּתְךָ; מִמֶּנּוּ,

          שֶׁדִּמְעוֹתָיו בְּעֵת פְּרֵדָה הֵעִידוּ

          כִּי הִיא בִּתּוֹ; מִשָּׁם הִפְלַגְנוּ, עַל

          כַּנְפֵי רוּחַ דָּרוֹם יְדִידוּתִית,

          כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הַמְּשִׂימָה אֲשֶׁר

          הֵטִיל עָלַי אָבִי, וּלְבַקֵּר אֶת

          מַעֲלָתְךָ. אֶת רֹב הַפָּמַלְיָה

          שֶׁלִּי שִׁלַּחְתִּי מֵחוֹפֵי סִיצִילְיָה

          הַבַּיְתָה לְבּוֹהֶמְיָה, לְבַשֵּׂר

          לֹא רַק כַּמָּה הִצְלַחְתִּי שָׁם בְּלוּב,

          אָדוֹן, גַּם שֶׁהִגַּעְתִּי בְּשָׁלוֹם,

          וְעִם אִשְׁתִּי, לְכָאן.

לֵאוֹנְטֶס:                      שֶׁהָאֵלִים

          יְטַהֲרוּ מִנֶּגַע אֶת אֲוִיר

          אַרְצֵנוּ כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם חוֹנִים כָּאן!

          יֵשׁ לְךָ אָב קָדוֹשׁ, אָדָם נִפְלָא;

          שֶׁלְּנַפְשׁוֹ הַצַּדִּיקָה חָטָאתִי

          כָּל כָּךְ שֶׁהַמְּרוֹמִים בְּזַעֲמָם

          נִשְּׁלוּ אוֹתִי מִכָּל יוֹרֵשׁ; וְאֶת

          אָבִיךָ – כָּרָאוּי – בֵּרְכוּ בְּךָ,

          בֵּן כְּעֶרְכּוֹ. אָח, מָה אֲנִי יָכֹלְתִּי

          לִהְיוֹת אִלּוּ הִבַּטְתִּי עַכְשָׁו

          עַל בֵּן וּבַת, פְּרָחִים חִנָּנִיִּים

          כְּמוֹתְכֶם.

            [נכנס אציל]

אָצִיל:                   אָדוֹן נִכְבָּד מְאוֹד, לְמָה

          שֶׁאֲדַוֵּחַ לֹא הָיָה כִּסּוּי,

          לוּלֵא הַהוֹכָחוֹת מַמָּשׁ בַּדֶּלֶת.

          בִּרְשׁוּתְךָ, אָדוֹן, מֶלֶךְ בּוֹהֶמְיָה

          שׁוֹלֵחַ בְּאֶמְצָעוּתִי בְּרָכוֹת

          אֵלֶיךָ; הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲצֹר

          אֶת בְּנוֹ, אֲשֶׁר יָרַק עַל חוֹבָתוֹ

          וְעַל כְּבוֹדוֹ: בָּרַח מֵאַבָּא, גַּם

          מִתִּקְווֹתָיו, וְעוֹד עִם בַּת רוֹעֵה

          כְּבָשִׂים.

לֵאוֹנְטֶס:            בּוֹהֶמְיָה? אֵיפֹה הוּא? דַּבֵּר.

אָצִיל:    פֹּה בְּעִירְךָ: מִמֶּנּוּ אֲנִי בָּא.

          דְּבָרַי מְבֻלְבָּלִים קְצָת? זֶה בְּרוּחַ

          הַתַּדְהֵמָה וְגַם הַהוֹדָעָה

          שֶׁלִּי. כְּשֶׁהוּא נֶחְפָּז אֶל חֲצֵרְךָ –

          רוֹדֵף אַחַר הַצֶּמֶד-חֶמֶד – הוּא

          פּוֹגֵשׁ בַּדֶּרֶךְ אֶת אָבִיהָ שֶׁל

          הַגְּבֶרֶת-לִכְאוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת

          אָחִיהָ, שֶׁנָּטְשׁוּ אֶת הַמּוֹלֶדֶת

          בְּיַחַד עִם כְּבוֹד הַנָּסִיךְ.

פְלוֹרִיזֵל:                         קָמִילוֹ

          בָּגַד בִּי! שֶׁכְּבוֹדוֹ וְגַם יָשְׁרוֹ

          שָׂרְדוּ כָּל פֶּגַע – עַד הַיּוֹם.

אָצִיל:                              אַתָּה

          יָכוֹל לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ פָּנִים אֶל

          פָּנִים. הוּא עִם אָבִיךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                       מִי? קָמִילוֹ?

אָצִיל:    קָמִילוֹ, אֲדוֹנִי. הֶחְלַפְתִּי שְׁתֵּי

          מִלִּים אִתּוֹ. כָּרֶגַע הוּא חוֹקֵר

          אֶת שְׁנֵי הַמִּסְכֵּנִים הָהֵם. עוֹד לֹא

          רָאִיתִי עֲלוּבִים שֶׁרוֹעֲדִים

          כָּל כָּךְ: כּוֹרְעִים עַל בֶּרֶךְ, מְנַשְּׁקִים

          אֶת הָרִצְפָּה; סוֹתְרִים אֶת דִּבְרֵיהֶם

          בְּכָל מִלָּה. בּוֹהֶמְיָה כְּבָר סוֹתֵם

          אָזְנַיִם, וּמְאַיֵּם שֶׁיַּהֲרֹג

          אוֹתָם גַּם אַחֲרֵי הַמָּוֶת.

פֶּרְדִּיטָה:                          אַבָּא

          מִסְכֵּן! שָׁמַיִם בְּעַצְמָם רוֹדְפִים

          אוֹתָנוּ; הֵם אוֹסְרִים שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ

          כַּדִּין.

לֵאוֹנְטֶס:        אַתֶּם כֵּן נְשׂוּאִים אוֹ לֹא?

פְלוֹרִיזֵל: לֹא, אֲדוֹנִי, וְכַנִּרְאֶה כְּבָר לֹא

          נִהְיֶה לִפְנֵי שֶׁכּוֹכָבִים יִשְּׁקוּ

          לָעֲמָקִים. מַזָּל בִּישׁ לֹא מַבְחִין

          בֵּין רָשׁ לְבֵין יוֹרֵשׁ.

לֵאוֹנְטֶס:                    אָדוֹן, זֹאת בַּת

          שֶׁל מֶלֶךְ?

פְלוֹרִיזֵל:              הִיא תִּהְיֶה בָּרֶגַע בּוֹ

          תִּהְיֶה אִשְׁתִּי.

לֵאוֹנְטֶס:                וְ"רֶגַע" זֶה, אֲנִי

          מֵבִין, עַל פִּי זְרִיזוּת אָבִיךְ, דֵּי

          רָחוֹק. צַר לִי מְאוֹד, מְאוֹד, שֶׁאֶת

          חַבְלֵי חִבַּת הָאָב שֶׁלְּךָ נִתַּקְתָּ,

          אֶת קֶשֶׁר הַחוֹבָה פָּרַמְתָּ. צַר לִי

          גַּם שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל גְּבִרְתְּךָ הוּא לֹא

          גָּדוֹל כְּמוֹ יָפְיָהּ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל

          לִשְׂמֹחַ בָּהּ כַּהֲלָכָה.

פְלוֹרִיזֵל:                       זִקְפִי

          רֹאשׁ, יְקָרָה. אָמְנָם בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ

          שֶׁהַגּוֹרָל רוֹדֵף אוֹתָנוּ עִם

          אָבִי בְּיַחַד, אַךְ אֵין לוֹ סִכּוּי

          לִפְגֹּם בָּאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ. אָנָּא,

          אָדוֹן, זְכֹר אֶת הַגִּיל בּוֹ לֹא הָיִיתָ

          חַיָּב לַזְּמַן יוֹתֵר שָׁנִים מִמֶּנִּי

          עַכְשָׁו. שַׁחְזֵר אֶת רִגְשׁוֹתֶיךָ אָז

          וְהִתְיַצֵּב בְּתוֹר פְּרַקְלִיט שֶׁלִּי:

          אִם תְּבַקֵּשׁ אַתָּה, אָבִי יִתֵּן

          מַרְגָּלִיּוֹת כְּאִלּוּ הֵן זוּטוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:  אִם כָּכָה, אֲבַקֵּשׁ אֶת אֲהוּבַת

          לִבְּךָ, הִיא בְּעֵינָיו זוּטָה.

פָּאוּלִינָה:                           אָדוֹן,

          שַׁלִּיט, עֵינֶיךָ מְלֵאוֹת מִדַּי

          בִּנְעוּרִים. בְּקֹשִׁי חֹדֶשׁ קֹדֶם

          שֶׁמֵּתָה, מַלְכָּתְךָ הָיְתָה שָׁוָה

          מַבָּט יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמּוּל עֵינְךָ

          כָּרֶגַע.

לֵאוֹנְטֶס:        בָּהּ הָגִיתִי בַּמַּבָּט

          הַזֶּה. [לפלוריזל] אֲבָל בַּקָּשָׁתְךָ תְּלוּיָה

          עוֹד בָּאֲוִיר. אֲנִי יוֹצֵא לִקְרַאת

          אָבִיךָ. תְּשׁוּקָתְךָ לֹא מְטִילָה

          שׁוּם כֶּתֶם עַל כְּבוֹדְךָ, אָז לִשְׁנֵיהֶם

          אֶהְיֶה יָדִיד; וּבַשְּׁלִיחוּת הַזֹּאת

          אֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו. לַוּוּ אוֹתִי,

          נִרְאֶה בַּמֶּה אוֹעִיל. בּוֹא, יַקִּירִי.

            [יוצאים]


מערכה 5, תמונה 2 -


[נכנסים אוטוליקוס ואדון]

 

אוֹטוֹלִיקוּס:   נָא-בְּמָטוּתָא, אֲדוֹנִי, הָיִיתָ נוֹכֵחַ בַּחֲשִׂיפַת הַסִּפּוּר?

אָדוֹן:       הָיִיתִי בִּפְתִיחַת הָאַמְתַּחַת, שָׁמַעְתִּי אֶת הָרוֹעֶה הַזָּקֵן מְסַפֵּר אֵיךְ מָצָא אוֹתָהּ; וְאַחֲרֵי פֶּסֶק-זְמַן שֶׁל תַּדְהֵמָה, צֻוֵּינוּ הַחוּצָה מִן הַלִּשְׁכָּה. רַק עוֹד דָּבָר אֶחָד נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הָרוֹעֶה אוֹמֵר – הוּא מָצָא אֶת הַיַּלְדָּה.

אוֹטוֹלִיקוּס:   הָיִיתִי מְאוֹד שָׂמֵחַ לָדַעַת מָה הַשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה.

אָדוֹן:      הַדִּוּוּחַ שֶׁלִּי עַל הָעֵסֶק הוּא רָצוּץ מְאוֹד; אֲבָל הַתְּמוּרָה שֶׁרָאִיתִי בַּמֶּלֶךְ וּבְקָמִילוֹ הָיְתָה הִתְגַּלְּמוּת הַהִשְׁתָּאוּת. מֵרֹב מַבָּטִים שֶׁנָּעֲצוּ זֶה בָּזֶה, נִרְאָה כִּמְעַט שֶׁהֵם תּוֹלְשִׁים אֶת אֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם. הָיָה דִּבּוּר בָּאִלְּמוּת שֶׁלָּהֶם, שָׂפָה בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁלָּהֶם. כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ שֶׁהָעוֹלָם נִפְדָּה בְּכֹפֶר, אוֹ הֻשְׁמַד. רָאוּ בְּבֵרוּר לֶהָבָה שֶׁל תִּמָּהוֹן מִתְלַקַּחַת בָּהֶם; אֲבָל גַּם הַמַּשְׁקִיף הֶחָכָם בְּיוֹתֵר, אִם הוּא שׁוֹפֵט עַל-פִּי מַרְאֵה-עֵינַיִם וְתוּ לֹא, לֹא יָכוֹל הָיָה לִקְבֹּעַ אִם צָפוּן שָׁם אֹשֶׁר אוֹ צַעַר: אֲבָל מָה שֶׁזֶּה לֹא הָיָה – זֶה הָיָה קִיצוֹנִי.

           [נכנס אדון אחר]

             הִנֵּה מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לְקַוּוֹת יוֹדֵעַ יוֹתֵר. הַחֲדָשׁוֹת, רוּגֵ'רוֹ?

אָדוֹן ב':      רַק זִקּוּקִים עַל גַּבֵּי זִקּוּקִים. הַנְּבוּאָה הֻשְׁלְמָה: בִּתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִמְצְאָה. כַּמּוּת כָּזֹאת שֶׁל פֶּלֶא פָּרְצָה לָאוֹר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁבּוֹדֵי-בָּלָדוֹת לֹא יוּכְלוּ לְהַבִּיעַ.

             [נכנס אדון שלישי]

             הִנֵּה הַסּוֹכֵן שֶׁל הַגְּבֶרֶת פָּאוּלִינָה; הוּא יוּכַל לְסַפֵּר לְךָ יוֹתֵר. מָה קוֹרֶה שָׁם עַכְשָׁו, אָדוֹן? הַחֲדָשׁוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁמִּתְיַחֲסִים אֲלֵיהֶן בְּתוֹר אֱמֶת צְרוּפָה, כָּל כָּךְ דּוֹמוֹת לְמַעֲשִׂיָּה יְשָׁנָה שֶׁהַוַּדָּאוּת שֶׁלָּהֶן מוּטֶלֶת בְּסָפֵק. מָה, הַמֶּלֶךְ מָצָא אֶת הַיּוֹרֶשֶׁת שֶׁלּוֹ?

אָדוֹן ג':    אֱמֶת, וְרַק אֱמֶת, אֱמֶת שֶׁנֶּהֶרְתָה עַל-יְדֵי הַנְּסִבּוֹת. אֶפְשָׁר לְהִשָּׁבַע שֶׁכָּל מָה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אַתָּה גַּם רוֹאֶה, הַהוֹכָחוֹת כָּל כָּךְ מַשְׁלִימוֹת זוֹ אֶת זוֹ: הַגְּלִימָה שֶׁל הַמַּלְכָּה הֶרְמִיּוֹנֶה, הַתַּכְשִׁיט שֶׁלָּהּ עַל הַצַּוָּאר שֶׁל הַיַּלְדָּה, הַמִּכְתָּבִים שֶׁל אַנְטִיגוֹנוּס שֶׁנִּמְצְאוּ אִתָּהּ – בִּכְתַב-הַיָּד שֶׁלּוֹ בָּדוּק! – הֲדַר הַמַּלְכוּת שֶׁל הַקְּטַנָּה – בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁל אִמָּהּ! – הָאֲצִילוּת הַטִּבְעִית שֶׁקּוֹרֶנֶת מִמֶּנָּה הַרְבֵּה מֵעַל לַמַּעֲמָד שֶׁלָּהּ, וַהֲמוֹן רְאָיוֹת אֲחֵרוֹת – הַכֹּל מַכְרִיז בְּוַדָּאוּת שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ. אַתָּה רָאִיתָ אֶת הַפְּגִישָׁה שֶׁל שְׁנֵי הַמְּלָכִים?

אָדוֹן ב':    לֹא.

אָדוֹן ג':    אָז הִפְסַדְתָּ מַחֲזֶה שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת, וְאֵין לְתָאֵר. יָכֹלְתָּ לְהַבְחִין שָׁם אֵיךְ אֹשֶׁר אֶחָד מַעְפִּיל עַל הַשֵּׁנִי כָּל כָּךְ, שֶׁנִּדְמָה כִּי הָעַצְבוּת בָּכְתָה שֶׁנֶּאֶלְצָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם: כִּי הָאֹשֶׁר שֶׁלָּהֶם שִׁכְשֵׁךְ בִּדְמָעוֹת. הָיוּ שָׁם גִּלְגּוּלֵי עֵינַיִם, לְפִיתוֹת יָדַיִם, עִם הַבָּעוֹת בִּלְבּוּל-חוּשִׁים כָּזֶה שֶׁיָּכֹלְתָּ לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם רַק בְּאֶמְצָעוּת הַבֶּגֶד, לֹא עַל פִּי הַפַּרְצוּף. הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה מוּכָן מַמָּשׁ לִקְפֹּץ מֵעוֹרוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר שֶׁמָּצָא אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ הָאֹשֶׁר הַזֶּה נֶהֱפַךְ לְרֶגַע לְאָבְדָן, צוֹעֵק "הוֹ, אִמֵּךְ, אִמֵּךְ!"; וְאָז הוּא מְבַקֵּשׁ מִבּוֹהֶמְיָה סְלִיחָה; וְאָז מְחַבֵּק אֶת הֶחָתָן שֶׁלּוֹ; וְאָז שׁוּב מִתְנַפֵּל עַל הַבַּת שֶׁלּוֹ, כִּמְעַט חוֹנֵק אוֹתָהּ בְּחִבּוּקִים; וְאַחַר כָּךְ מוֹדֶה לָרוֹעֶה הַזָּקֵן, שֶׁעוֹמֵד שָׁם כְּמוֹ מַרְזֵב עַתִּיק מוּצָף גְּשָׁמִים מִשִּׁלְטוֹנוֹת הַרְבֵּה מְלָכִים. לֹא שָׁמַעְתִּי בַּחַיִּים עַל עוֹד מִפְגָּשׁ כָּזֶה, שֶׁהוֹפֵךְ כָּל דִּוּוּחַ לְגִמְגּוּם וְכָל תֵּאוּר לְבַעַל-מוּם.

אָדוֹן ב':   תַּגִּיד לִי, מָה עָלָה בְּגוֹרָל אַנְטִיגוֹנוּס, שֶׁהֵבִיא לְשָׁם אֶת הַיַּלְדָּה?

אָדוֹן ג':   גַּם זֶה כְּמוֹ מַעֲשִׂיָּה יְשָׁנָה, שֶׁתָּמִיד יֵשׁ לָהּ עוֹד אֵיזֶה יְסֻפַּר שֶׁלֹּא יֵאָמֵן, גַּם כְּשֶׁהָאֹזֶן כְּבָר שְׂבֵעַת פְּלָאִים: הוּא נִקְרַע לִגְזָרִים בִּידֵי דֹּב. הַבֵּן שֶׁל הָרוֹעֶה נִשְׁבַּע בָּזֶה, וּבְתוֹר הוֹכָחָה יֵשׁ לָנוּ לֹא רַק הַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁזֶּה הַרְבֵּה, אֶלָּא גַּם מִטְפַּחַת וְטַבָּעוֹת שֶׁפָּאוּלִינָה מַכִּירָה.

אָדוֹן א':   מָה עָלָה בְּגוֹרַל הַסְּפִינָה שֶׁלּוֹ וְהַמְּלַוִּים שֶׁלּוֹ?

אָדוֹן ג':    נִטְרְפוּ בְּלֵב-הַיָּם כְּשֶׁאֲדוֹנָם נִטְרַף בְּפִי הַדֹּב, מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע, וְגַם זֶה מוּל עֵינָיו שֶׁל בֶּן הָרוֹעֶה: כָּךְ שֶׁכָּל הָאֶמְצָעִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהַפְקִיר אֶת הַיַּלְדָּה נִכְחֲדוּ כְּשֶׁמָּצְאוּ אוֹתָהּ. אֲבָל, אָח! הַמַּאֲבָק הָאֲצִילִי שֶׁהִתְחוֹלֵל בַּלֵּב שֶׁל פָּאוּלִינָה בֵּין אֹשֶׁר וָצַעַר! עַיִן אַחַת שֶׁלָּהּ מֻשְׁפֶּלֶת עַל אָבְדַן בַּעֲלָהּ, וְהַשְּׁנִיָּה נוֹסֶקֶת עַל שֶׁהַנְּבוּאָה הִתְגַּשְּׁמָה. הִיא הֵרִימָה אֶת הַנְּסִיכָה מִן הָאָרֶץ, וְנָעֲלָה אוֹתָהּ בְּחִבּוּק כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לְהַצְמִיד אוֹתָהּ לַלֵּב כְּמוֹ סִכָּה, וְלֹא לְאַבֵּד אוֹתָהּ שׁוּב לְעוֹלָם.

אָדוֹן א':    הַהַצָּגָה הַזֹּאת רְאוּיָה לְקָהָל שֶׁל מְלָכִים וּנְסִיכִים, כִּי הֵם הָיוּ הַשַּׂחְקָנִים בָּהּ.

אָדוֹן ג':  אַחַד הָרְגָעִים הֲכִי נוֹגְעִים לַלֵּב, שֶׁהִשְׁלִיךְ לִי חַכָּה לָעַיִן (וְתָפַס שָׁם לֹא דָּג אֶלָּא מַיִם) הָיָה כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הִתְוַדָּה בְּאֹמֶץ וְקוֹנֵן עַל מוֹתָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, וְכֵיצַד הִתְרַחֵשׁ: אֵיךְ שֶׁהַקֶּשֶׁב פָּצַע אֶת בִּתּוֹ; הַבָּעוֹת שֶׁל שִׁבְרוֹן-לֵב הִתְחַלְּפוּ אֶצְלָהּ זוֹ בָּזוֹ, עַד שֶׁבַּסּוֹף, בְּזַעֲקַת "אוֹי לִי!" אֶחָד, הִיא, אֶפְשָׁר לוֹמַר, דִּמְּמָה דְּמָעוֹת; בָּטוּחַ שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי שָׁתַת. גַּם מִי שֶׁעָשׂוּי מִשַּׁיִשׁ הֶחְלִיף שָׁם צֶבַע; חֵלֶק הִתְעַלְּפוּ, כֻּלָּם הִתְעַצְּבוּ. אִם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה רוֹאֶה אֶת זֶה, אָז הַיָּגוֹן הָיָה בֵּין-לְאֻמִּי.

אָדוֹן א':   וְעַכְשָׁו הֵם חָזְרוּ לֶחָצֵר?

אָדוֹן ג':   לֹא: כִּי הַנְּסִיכָה שָׁמְעָה עַל הַפֶּסֶל שֶׁל אִמָּהּ, שֶׁבִּרְשׁוּת פָּאוּלִינָה – יְצִירָה שֶׁעָמְלוּ עָלֶיהָ הַרְבֵּה שָׁנִים וְרַק לָאַחֲרוֹנָה הֻשְׁלְמָה בִּידֵי הַמָּאֶסְטְרוֹ הָאִיטַלְקִי הַנָּדִיר גּ'וּלְיוֹ רוֹמָנוֹ, שֶׁאִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת לָנֶצַח וּלְהַכְנִיס גַּם הֶבֶל-פֶּה לָאָמָּנוּת שֶׁלּוֹ, הָיָה מְנַשֵּׁל אֶת הַטֶּבַע מִמִּקְצוֹעוֹ, כִּי הוּא מְחַקֶּה אוֹתוֹ כְּמוֹ קוֹף מֻשְׁלָם: הוּא עָשָׂה אֶת הֶרְמִיּוֹנֶה כָּל כָּךְ דּוֹמָה לְהֶרְמִיּוֹנֶה, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאִם תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ אַתָּה עוֹמֵד וּמְקַוֶּה לִתְשׁוּבָה. אָז לְשָׁם הָלְכוּ כֻּלָּם בְּרָעָב שֶׁל אַהֲבָה, וְשָׁם הֵם מִתְכַּוְּנִים לִסְעֹד.

אָדוֹן ב':    תָּמִיד נִרְאָה לִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁם עִנְיָנִים גְּדוֹלִים מְאוֹד, כִּי הִיא בִּקְּרָה בְּאֹפֶן אִישִׁי, פַּעֲמַיִם-שָׁלוֹשׁ בְּיוֹם, מֵאָז מוֹתָהּ שֶׁל הֶרְמִיּוֹנֶה, אֶת הַבַּיִת הַמְּבוֹדָד הַהוּא. שֶׁנֵּלֵךְ לְשָׁם, וְנַשְׁלִים בְּחֶבְרָתֵנוּ אֶת הַחֲגִיגוֹת?

אָדוֹן א':   מִי לֹא יֵלֵךְ לְשָׁם אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת כְּנִיסָה? עַל כָּל מִצְמוּץ שֶׁל עַיִן נוֹלָד אֵיזֶה נֵס. אִם נֵעָדֵר נִהְיֶה קַמְצָנִים לַיֶּדַע שֶׁלָּנוּ. קָדִימָה.

            [יוצאים האדונים]

אוֹטוֹלִיקוּס:   עַכְשָׁו, אִם לֹא הָיָה דָּבוּק בִּי הַסִּרָחוֹן שֶׁל חַיַּי-לְשֶׁעָבַר, הַפְּרוֹטֶקְצִיָּה הָיְתָה כְּבָר זוֹלֶגֶת לִי עַל הָרֹאשׁ. אֲנִי הֵבֵאתִי אֶת הַזָּקֵן וְאֶת הַבֵּן שֶׁלּוֹ עַל הַסִּפּוּן שֶׁל הַפְּרִינְץ; סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתָם מְדַבְּרִים עַל אֵיזֶה אַמְתַּחַת וְאַנְ-לֹא-יוֹדֵעַ-מָה : רַק מָה שֶׁהוּא בְּאוֹתוֹ רֶגַע הָיָה מִדַּי מוּשׁ-מוּשׁ-מוּשׁ עִם הַבַּת שֶׁל הָרוֹעֶה – כָּכָה הוּא חָשַׁב אָז – שֶׁהִתְחִילָה לְקַבֵּל מַחֲלַת-יָם רְצִינִית, וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה בְּמַצָּב יוֹתֵר טוֹב, כִּי הַמֶּזֶג-אֲוִיר נִ'יָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר דְּרָמָתִי, אָז הַתַּעֲלוּמָה נִשְׁאֲרָה עֲלוּמָה. אֲבָל מָה זֶה מְשַׁנֶּה לִי: גַּם אִם הָיִיתִי גַּלַּאי הַסּוֹד הַזֶּה, זֶה לֹא הָיָה מְכַסֶּה לִי אֶת הַגֵּרָעוֹן שֶׁל הַמִּינוּסִים הָאֲחֵרִים שֶׁלִּי.

            [נכנסים הרועה והלצן]

              הִנֵּה בָּאִים אֵלֶּה שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם טוֹבָה בְּלִי כַּוָּנָה, וְכְּבָר הֵם פּוֹרְחִים כְּמוֹ גְּלַדְיוֹלוֹת מֵרֹב מַזָּל.

רוֹעֶה:        שְׁמַע, בֵּן, אֲנִי כְּבָר יְלָדִים לֹא יִהְיוּ לִי; אֲבָל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ יִהְיוּ כֻּלָּם אֲצִילִים מִלֵּדָה.

לֵצָן:         אוֹה! טוֹב שֶׁנִּפְגָּשִׁים, אֲדוֹנִי! רַק לִפְנֵי יוֹם אַתָּה סֵרַבְתָּ לְהִלָּחֵם אִתִּי לָמָּה שֶׁאֲנִי לֹא אָצִיל-מִלֵּדָה. רוֹאֶה אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה? לֹא, תַּגִּיד לִי שֶׁאַתָּה לֹא רוֹאֶה אוֹתָם וְשֶׁאַתָּה עֲדַיִן חוֹשֵׁב אוֹתִי לְלֹא-אָצִיל-מִלֵּדָה. לֹא, בּוֹא נִשְׁמַע אוֹתְךָ אוֹמֵר שֶׁזֶּה לֹא בֶּגֶד אָצִיל-מִלֵּדָה. תַּגִּיד אֵיזֶה מִלָּה תַּגִּיד, שֶׁנִּרְאֶה אִם אֲנִי כֵּן אוֹ לֹא אָצִיל-מִלֵּדָה.

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי, אַתָּה אָצִיל-מִלֵּדָה.

לֵצָן:        בְּהֶחְלֵט! וַאֲנִי כְּבָר אָצִיל-מִלֵּדָה אֵיזֶה אַרְבַּע שָׁעוֹת.

רוֹעֶה:      וְגַם אֲנִי, בֵּן.

לֵצָן:       גַּם אַתָּה, גַּם אַתָּה! רַק שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אָצִיל-מִלֵּדָה לִפְנֵי אַבָּא שֶׁלִּי: לָמָּה הַבֵּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ תָּפַס אוֹתִי בַּיָּד, וְקָרָא לִי אָח; וְאָז שְׁנֵי הַמְּלָכִים קָרְאוּ לְאַבָּא שֶׁלִּי אָח; וְאָז הָאָח שֶׁלִּי הַנָּסִיךְ וְהָאָחוֹת שֶׁלִּי הַנְּסִיכָה קָרְאוּ לְאַבָּא שֶׁלִּי אַבָּא. וְאָז בָּכִינוּ. וְזֶה הָיָה הַדִּמְעוֹת-אָצִיל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁשָּׁפַכְנוּ.

רוֹעֶה:    הַלְוַאי, בֵּן, שֶׁעוֹד נַעֲלֶה מִבֶּכִי אֶל בֶּכִי.

לֵצָן:     הַלְוַאי אָמֵן, כִּי בַּמַּעֲמָד שֶׁהִגַּעְנוּ זֶה בִּזְבּוּז לַחְסֹךְ.

אוֹטוֹלִיקוּס:   אֲנִי מַפְצִיר בְּהַכְנָעָה, אָדוֹן, שֶׁתִּסְלַח לִי עַל כָּל עָוֶל שֶׁעָשִׂיתִי לְמַעֲלָתְךָ, וְתְדַוֵּחַ עָלַי לְטוֹבָה בִּפְנֵי הַפְּרִינְץ אֲדוֹנִי.

רוֹעֶה:    בְּבַקָּשָׁה, בֵּן, תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה: כִּי בְּתוֹר אֲדוֹנִים אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת עֲדִינִים.

לֵצָן:     הַאִם תְּתַקֵּן אֶת חַיֶּיךָ?

אוֹטוֹלִיקוּס:   אֲנִי יְתַקֵּן, כְּבוֹד מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ.

לֵצָן:        תֵּן לִי אֶת הַיָּד שֶׁלְּךָ. אֲנִי יִשָּׁבַע לַנָּסִיךְ שֶׁאַתָּה הַפַּרְצוּף הֲכִי יָשָׁר בְּבּוֹהֶמְיָה.

רוֹעֶה:       אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד אֶת זֶה, אֲבָל שֶׁלֹּא תִּשָּׁבַע אֶת זֶה.

לֵצָן:         לֹא לְהִשָּׁבַע, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי אָצִיל? שֶׁכָּל מַן-דְּנוֹד וּמַן-דְּבוֹשׁ יַגִּיד. אֲנִי יִשָּׁבַע!

רוֹעֶה:      וּמָה אִם זֶה שֶׁקֶר, בֵּן?

לֵצָן:       אֲפִלּוּ זֶה שֶׁקֶר רַסְמִי, לְאָצִיל אֲמִתִּי מֻתָּר לְהִשָּׁבַע לְמַעַן חָבֵר; וַאֲנִי יִשָּׁבַע לַנָּסִיךְ שֶׁאַתָּה לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ, וְאַף-פַּעַם לֹא שׁוֹתֶה; אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה לֹא לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ, וְתָמִיד שׁוֹתֶה. אֲבָל אֲנִי יִשָּׁבַע, וְכֻלִּי תִּקְוָה שֶׁבֶּאֱמֶת תִּהְיֶה לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל, אֲדוֹנִי, כְּמֵיטַב כּוֹחִי.

לֵצָן:      כֵּן, כֵּן, תִּשְׁתַּדֵּל בְּהֶחְלֵט לִהְיוֹת אוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ. תַּהֲרֹג אוֹתִי, אֲנִי לֹא תּוֹפֵס אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לִשְׁתּוֹת, לַמְרוֹת שֶׁאַתָּה לֹא לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט. תַּקְשִׁיבוּ, הַמְּלָכִים וְהַנְּסִיכִים, הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, הוֹלְכִים לִרְאוֹת אֶת הַמּוֹדֵל שֶׁל הַמַּלְכָּה. בּוֹא, לֵךְ אַחֲרֵינוּ: אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לְךָ אֲדוֹנִים טוֹבִים.

            [יוצאים]


מערכה 5, תמונה 3 -


[נכנסים לאונטס, פוליקסנס, פלוריזל, פרדיטה, קמילו, פאולינה, אצילים ובני-לוויה]

 

לֵאוֹנְטֶס:  הוֹ פָּאוּלִינָה חֲמוּרָה, טוֹבָה,

          הַנֶּחָמָה שֶׁאַתְּ הָיִיתָ לִי!

פָּאוּלִינָה:                            גַּם

          אִם לֹא תָּמִיד עָשִׂיתִי טוֹב, אָדוֹן,

          הַכַּוָּנָה הָיְתָה לְטוֹב. שִׁלַּמְתָּ

          עַל שֵׁרוּתַי כֻּלָּם בִּנְדִיבוּת:

          אַךְ שֶׁהוֹאַלְתָּ, בְּלִוּוּי אָחִיךָ

          הַמַּלְכוּתִי, וְהַמְּאֹרָסִים

          יוֹרְשֶׁיךָ, לְבַקֵּר בְּמִשְׁכָּנִי

          הַדַּל, זוֹ כְּבָר תּוֹסֶפֶת, שַׁי שֶׁלֹּא

          אוּכַל לָנֶצַח לְהַחְזִיר.

לֵאוֹנְטֶס:                          פָּאוּלִינָה,

          כְּשַׁי נָתַנּוּ לָךְ טִרְחָה בִּלְבַד.

          אַךְ בָּאנוּ כְּדֵי לִרְאוֹת פֹּה אֶת הַפֶּסֶל

          שֶׁל מַלְכָּתֵנוּ: כְּבָר עָבַרְנוּ אֶת

          כָּל הַתַּעֲרוּכָה שֶׁלָּךְ, שֶׁאֵין

          מַחְסוֹר בָּהּ בִּשְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה; אַךְ לֹא

          רָאִינוּ עוֹד מָה שֶׁבִּתִּי בָּאָה

          לִרְאוֹת, פֶּסֶל אִמָּהּ.

פָּאוּלִינָה:                       כְּשֵׁם שֶׁבִּימֵי

          חַיֶּיהָ לֹא יָכְלוּ לְהִתְחָרוֹת בָּהּ,

          גַּם דְּיוֹקָנָהּ הַמֵּת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,

          עוֹלֶה עַל כָּל דָּבָר שֶׁרְאִיתֶם

          אוֹ יַד אָדָם יָצְרָה; לָכֵן שָׁמַרְתִּי

          אוֹתוֹ בַּצַּד, לְחוּד. הִנֵּה: הִכּוֹנוּ

          לִרְאוֹת חִקּוּי חַיִּים יוֹתֵר מֻצְלָח

          מֵהַחִקּוּי שֶׁל הַשֵּׁנָה לַמָּוֶת.

          הַבִּיטוּ, וְאִמְרוּ "יָפֶה וָטוֹב"!

            [פאולינה מפשילה מסך ומגלה את הרמיונה הניצבת כפסל]

          כֵּן, שְׁתִיקַתְכֶם נִרְאֵית לִי: הִיא מְבַטֵּאת

          טוֹב אֶת הִשְׁתָּאוּתְכֶם. אֲבָל דַּבְּרוּ

          בְּכָל זֹאת: קֹדֶם כֹּל אַתָּה, מַלְכִּי.

          זֶה לֹא דּוֹמֶה לָהּ קְצָת?

לֵאוֹנְטֶס:                           תְּנוּחָה טִבְעִית

          שֶׁלָּהּ! נִזְפִי בִּי, אֶבֶן יְקָרָה,

          כְּדֵי שֶׁאוּכַל לוֹמַר כִּי בֶּאֱמֶת

          אַתְּ הֶרְמִיּוֹנֶה; לֹא, בְּעֶצֶם, אַתְּ

          הִיא כְּשֶׁאֵינֵךְ נוֹזֶפֶת כְּלָל; כִּי הִיא

          הָיְתָה כֻּלָּהּ עֶדְנָה, כְּמוֹ הַיַּלְדוּת,

          כְּמוֹ חֶסֶד. וּבְכָל זֹאת, פָּאוּלִינָה,

          לְהֶרְמִיּוֹנֶה לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ

          הַרְבֵּה קְמָטִים, הִיא לֹא הָיְתָה מְבֻגֶּרֶת

          כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֵית זֹאת פֹּה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                         הַרְבֵּה פָּחוֹת!

פָּאוּלִינָה:   פִּי כַּמָּה הִצְטַיֵּן פֹּה הַפַּסָּל

          שֶׁלָּנוּ, שֶׁדִּלֵּג עַל אֵיזֶה שֵׁשׁ-

          עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּךְ, וְעָשָׂה אוֹתָהּ

          כְּאִלּוּ שֶׁחָיְתָה עַכְשָׁו.

לֵאוֹנְטֶס:                       לוּ רַק

          חָיְתָה כְּדֵי לְהָצִיף אוֹתִי בְּאֹשֶׁר

          כְּשֵׁם שֶׁזֶּה פּוֹצֵעַ אֶת נַפְשִׁי

          עַכְשָׁו. הוֹ, כָּכָה הִיא עָמְדָה, כֻּלָּהּ

          הָדָר, כֻּלָּהּ חַיִּים, כְּשֵׁם שֶׁכָּעֵת

          כֻּלָּהּ קֹר, כְּשֶׁחִזַּרְתִּי אַחֲרֶיהָ!

          אֲנִי נִכְלָם. הִיא לֹא גּוֹעֶרֶת בִּי,

          הָאֶבֶן, שֶׁאֲנִי אֶבֶן כְּמוֹתָהּ?

          הוֹ, יְצִירַת מַלְכוּת! יֵשׁ מִין כִּשּׁוּף

          בַּהֲדָרֵךְ, שֶׁמַּעֲלֶה בָּאוֹב

          אֶת הַפְּשָׁעִים שֶׁלִּי בַּזִּכָּרוֹן,

          וּמִבִּתֵּךְ הַהֲמוּמָה נוֹטֵל

          כָּל חוּשׁ, גַּם הִיא עוֹמֶדֶת לָהּ אִתָּךְ

          כְּמוֹ אֶבֶן.

פֶּרְדִּיטָה:            בִּרְשׁוּתְךָ, תֵּן לִי – וְאַל

          תֹּאמַר שֶׁזּוֹ סְתָם אֱמוּנָה תְּפֵלָה –

          לִכְרֹעַ וּלְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתָהּ.

          גְּבִירָה, מַלְכָּה, אַתְּ שֶׁסּוֹפֵךְ הָיָה

          לִי הַתְחָלָה, תְּנִי, תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ

          לִנְשִׁיקָה!

פָּאוּלִינָה:          הוֹ, סַבְלָנוּת! הַפֶּסֶל

          הֻצַּב רַק לֹא מִכְּבָר, הַצֶּבַע לֹא

          יָבֵשׁ עוֹד.

קָמִילוֹ:   כְּבוֹדוֹ, עַל צַעַרְךָ רוֹבֵץ מִשְׁקָל

          כָּבֵד מִדַּי, שֶׁשֵּׁשׁ-עֶשְׂרֵה עוֹנוֹת

          שֶׁל חֹרֶף לֹא יָכְלוּ לִסְחֹף וְלֹא

          יִבְּשׁוּ שִׁשָּׁה-עָשָׂר קֵיצִים. אֵין אַף

          שִׂמְחָה שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים כָּל כָּךְ;

          וְכָל תּוּגָה הָיְתָה שׁוֹלַחַת יָד

          כְּבָר בְּנַפְשָׁהּ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               חָבֵר יָקָר כְּאָח,

          בְּתוֹר מִי שֶׁשִּׁמֵּשׁ עִלָּה לְכָל זֶה,

          תֵּן לִי לַחְלֹק אֶת כְּאֵבְךָ כְּכָל

          שֶׁרַק אוּכַל.

פָּאוּלִינָה:                לֹא, בְּחַיַּי, אָדוֹן,

          אִלּוּ חָשַׁבְתִּי שֶׁהָאָמָּנוּת

          הָעֲלוּבָה שֶׁלִּי – הָאֶבֶן הִיא

          הֲרֵי שֶׁלִּי – כָּל כָּךְ תְּזַעֲזֵעַ

          אוֹתְךָ, אָז לֹא הָיִיתִי מַצִּיגָה

          אוֹתָהּ.

לֵאוֹנְטֶס:          אַל תִּסְגְּרִי אֶת הַמָּסָךְ.

פָּאוּלִינָה: לֹא תִּתְבּוֹנֵן עוֹד. דִּמְיוֹנְךָ עָלוּל

          לַחְשֹׁב עוֹד רֶגַע שֶׁזֶּה זָז.

לֵאוֹנְטֶס:                             יְהִי

          כָּךְ, יְהִי כָּךְ! שֶׁכֹּה אָמוּת אִם לֹא

          נִדְמֶה לִי כְּבָר – מִי, מִי זֶה שֶׁעָשָׂה

          אוֹתָהּ? הַבֵּט, אָדוֹן: לֹא תִּשָּׁבַע

          שֶׁזֶּה נָשַׁם? שֶׁבַּוְּרִידִים הָאֵלֶּה

          אָכֵן זוֹרֵם דָּם?

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               יְצִירַת מוֹפֵת!

          נִרְאֶה שֶׁחֹם חַיִּים יֵשׁ בִּשְׂפָתֶיהָ.

לֵאוֹנְטֶס:  בָּעַיִן הַמְּקֻבַּעַת יֵשׁ תְּנוּעָה,

          מַמָּשׁ כְּאִלּוּ שֶׁהָאָמָּנוּת

          לוֹעֶגֶת לָנוּ.

פָּאוּלִינָה:               וְעַכְשָׁו אֶסְגֹּר

          אֶת הַמָּסָךְ: כְּבוֹדוֹ נִסְעָר כָּל כָּךְ,

          הוּא עוֹד יַחְשֹׁב עוֹד רֶגַע שֶׁזֶּה חַי.

לֵאוֹנְטֶס:  הוֹ פָּאוּלִינָה מְתוּקָה, תְּנִי לִי

          לַחְשֹׁב זֹאת עוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה רָצוּף!

          אֵין אַף שְׁפִיּוּת אֲשֶׁר תִּשְׁוֶה לָעֹנֶג

          שֶׁבַּטֵּרוּף הַזֶּה. הָנִיחִי לָהּ!

פָּאוּלִינָה:  צַר לִי שֶׁכֹּה טִלְטַלְתִּי אֶת כְּבוֹדוֹ;

          אֲבָל יָכֹלְתִּי לְהַכּוֹת אוֹתְךָ

          יוֹתֵר.

לֵאוֹנְטֶס:         הַכִּי בִּי, פָּאוּלִינָה! זֹאת

          מַכָּה שֶׁטַּעֲמָהּ מָתוֹק יוֹתֵר

          מִכָּל שִׁקּוּי מַרְפֵּא. עֲדַיִן כְּמוֹ

          נִדְמֶה לִי – הֶבֶל פֶּה נוֹשֵׁב מִמֶּנָּה.

          אֵיזֶה אִזְמֵל עָדִין יָכוֹל לַחְצֹב

          כָּךְ נְשִׁימָה? שֶׁלֹּא יִלְעַג לִי אִישׁ,

          כִּי אֲנַשֵּׁק אוֹתָהּ.

פָּאוּלִינָה:                     אָדוֹן טוֹב, שְׁלֹט

          בְּעַצְמְךָ! הָאֹדֶם עַל שְׂפָתֶיהָ

          רָטֹב: אִם תְּנַשֵּׁק תַּשְׁחִית אוֹתָם,

          וְאֶת שֶׁלְּךָ תַּכְתִּים בְּצֶבַע שֶׁמֶן.

          לִסְגֹּר אֶת הַמָּסָךְ?

לֵאוֹנְטֶס:                       עֶשְׂרִים שָׁנָה

          לֹא.

פֶּרְדִּיטָה:        גַּם אֲנִי אוּכַל עֶשְׂרִים שָׁנָה

          רַק לַעֲמֹד, צוֹפָה.

פָּאוּלִינָה:                    אוֹ שֶׁתִּשְׁלֹט

          בְּעַצְמְךָ, וְצֵא מִכָּאן מִיָּד,

          אוֹ תֶּאֱזֹר כּוֹחוֹת לְפֶלֶא רַב

          מִזֶּה. כִּי אִם תָּעֵז לְהִסְתַּכֵּל,

          אֲנִי אֶגְרֹם לַפֶּסֶל שֶׁיָּזוּז

          מַמָּשׁ, יֵרֵד, יֹאחַז אוֹתְךָ בַּיָּד:

          אֲבָל אַתָּה תַּחְשֹׁב עוֹד – וַאֲנִי

          אֶמְחֶה בְּתֹקֶף – שֶׁכּוֹחוֹת הָאֹפֶל

          הֵם שֶׁמְּסַיְּעִים לִי.

לֵאוֹנְטֶס:                     כָּל מָה שֶׁתִּתְּנִי

          לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶשְׂמַח לִרְאוֹת; אֶשְׂמַח

          לִשְׁמֹעַ כָּל מָה שֶׁתֹּאמַר; כִּי אִם

          הִיא זָזָה – בְּקַלּוּת הִיא תְּדַבֵּר.

פָּאוּלִינָה:  הָעֵר אֶת מְלוֹא אֱמוּנָתְךָ. עִמְדוּ

          כֻּלְּכֶם בְּלִי נוֹעַ; אֵלֶּה שֶׁסְּבוּרִים

          כִּי בִּכְשָׁפִים אֲנִי בּוֹחֶשֶׁת פֹּה,

          הַחוּצָה.

לֵאוֹנְטֶס:             הָלְאָה, הָלְאָה: רֶגֶל לֹא

          תָּנוּעַ.

פָּאוּלִינָה:          מוּזִיקָה, הָעִירִי! שִׁירִי!

            [מוזיקה]

          בָּא זְמַן: רְדִי; אַל תִּהְיִי עוֹד אֶבֶן;

          קִרְבִי; הַכִּי בְּסַנְוֵרִים אֶת כָּל

          מִי שֶׁצּוֹפֶה בָּךְ. בּוֹאִי, עַל קִבְרֵךְ

          אֶסְתֹּם אֶת הַגּוֹלֵל. תָּנוּעִי; לֹא,

          לְכָאן. אֶת קִפְאוֹנֵךְ הוֹרִישִׁי נָא

          לַמָּוֶת, כִּי מִמֶּנּוּ הַחַיִּים

          פּוֹדִים אוֹתָךְ. אַתֶּם רוֹאִים – הִיא נָעָה.

            [הרמיונה יורדת]

          אַל תֵּרָתְעוּ: הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהּ

          זַכִּים כְּמוֹ שֶׁקְּסָמַי הֵם חֻקִּיִּים.

          [ללאונטס] לֹא, אַל תַּפְנֶה לָהּ גַּב עַד שֶׁתִּרְאֶה

          אוֹתָהּ שׁוּב מֵתָה, כִּי אַתָּה הוֹרֵג

          אוֹתָהּ שֵׁנִית. לֹא, לֹא, הוֹשֵׁט לָהּ יָד.

          בִּצְעִירוּתָהּ חִזַּרְתָּ אַחֲרֶיהָ;

          עַכְשָׁו, לְעֵת זִקְנָה, נִגְזַר שֶׁהִיא

          תִּהְיֶה הַמְּחַזֵּר?

לֵאוֹנְטֶס:                   הוֹ, הִיא חַמָּה!

          אִם זֶה כִּשּׁוּף, יֻכְרַז שֶׁהַכִּשּׁוּף

          חֻקִּי כְּמוֹ אֲכִילָה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                 הִיא מְחַבֶּקֶת

          אוֹתוֹ.

קָמִילוֹ:            נִתְלֵית עַל צַוָּארוֹ!

          אִם יֵשׁ לָהּ חֵלֶק בַּחַיִּים – עֲשִׂי

          שֶׁתְּדַבֵּר גַּם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:             כֵּן, וְשֶׁתַּבְהִיר

          אֵיפֹה חָיְתָה, אוֹ אֵיךְ שֶׁנִּגְנְבָה

          מִן הַמֵּתִים.

פָּאוּלִינָה:             אִלּוּ הֻגַּד לָכֶם

          "הִיא בַּחַיִּים", הֲיִיתֶם כְּבָר שׁוֹרְקִים בּוּז

          כְּאִלּוּ זוֹ מַעֲשִׂיָּה שֶׁל סָבְתָא.

          אֲבָל נִרְאֶה שֶׁחַיָּה הִיא, גַּם אִם

          עֲדַיִן הִיא אִלֶּמֶת. שִׂימוּ לֵב

          עוֹד קְצָת. [לפרדיטה] הוֹאִילִי נָא לְהִתְעָרֵב,

          עַלְמָה יָפָה; כִּרְעִי, בַּקְּשִׁי נָא אֶת

          בִּרְכַּת אִמֵּךְ. [להרמיונה] הִסְתּוֹבְבִי, גְּבִירָה

          טוֹבָה: כִּי פֶּרְדִּיטָה, הָאֲבוּדָה

          שֶׁלָּנוּ, נִמְצְאָה.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     אַתֶּם, אֵלִים,

          הַבִּיטוּ מַטָּה, וּמִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ

          שִׁפְכוּ אֶת חַסְדְּכֶם עַל רֹאשׁ בִּתִּי!

          סַפְּרִי לִי, יְקָרָה שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,

          אֵיפֹה נִשְׁמַרְתְּ? אֵיפֹה חָיִית? וְאֵיךְ

          מָצָאת שׁוּב אֶת חֲצַר אָבִיךְ? דְּעִי

          לָךְ שֶׁאֲנִי, אֲשֶׁר מִפֶּה פָּאוּלִינָה

          יָדַעְתִּי כִּי הָאֵל נָתַן תִּקְוָה

          שֶׁאַתְּ קַיֶּמֶת עוֹד, שִׁמַּרְתִּי אֶת

          עַצְמִי רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַפִּתְרוֹן.

פָּאוּלִינָה:  לְכָל זֶה יֵשׁ דֵּי זְמַן; גַּם הֵם יַתְחִילוּ

          בַּהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת עוֹד לְהַטְרִיד

          אֶת שִׂמְחָתֵךְ בְּסִפּוּרִים. לְכוּ

          בְּיַחַד, הַמְּנַצְּחִים הַיְּקָרִים

          כֻּלְּכֶם; אֶת חֶדְוַתְכֶם פַּזְּרוּ לַכֹּל;

          אֲני, יוֹנָה זְקֵנָה, אֶזְחַל לִי תַּחַת

          אֵיזֶה עָנָף יָבֵשׁ, וְשָׁם אֶת בֶּן-

          זוּגִי, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא,

          אַסְפִּיד, עַד שֶׁאֹבַד.

לֵאוֹנְטֶס:                       פָּאוּלִינָה, שֶׁקֶט!

          בְּאִשּׁוּרִי אַתְּ תִּמְצְאִי לָךְ בַּעַל,

          כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי – בְּאִשּׁוּרֵךְ – אִשָּׁה.

          זִוּוּג אֲשֶׁר יַחְתֹּם אֶת נְדָרֵינוּ.

          אֶת בַּת-הַזּוּג שֶׁלִּי מָצָאת – רַק אֵיךְ

          צָרִיךְ לַחְקֹר: שֶׁכֵּן אֲנִי רָאִיתִי

          אוֹתָהּ, כָּךְ לְפָחוֹת חָשַׁבְתִּי, מֵתָה;

          נָשָׂאתִי לֹא תְּפִלָּה אַחַת מֵעַל

          קִבְרָהּ, לַשָּׁוְא. לֹא אֲחַפֵּשׂ רָחוֹק

          לִמְצֹא לָךְ בַּעַל מְכֻבָּד. אֲנִי

          מַכִּיר קְצָת אֶת לִבּוֹ. קָמִילוֹ, בּוֹא,

          קַח אֶת יָדָהּ; עֶרְכּוֹ וְגַם יָשְׁרוֹ

          הֵם שֵׁם-דָּבָר, וְאָנוּ, צֶמֶד שֶׁל

          מְלָכִים, חוֹתְמִים עָלָיו. נֵלֵךְ מִכָּאן.

          [להרמיונה] הוֹ מָה! הַבִּיטִי עַל אָחִי. סְלִיחָה,

          שְׁנֵיכֶם, שֶׁשַּׂמְתִּי אֵי-פַּעַם חֲשָׁד

          שָׁחֹר בֵּין מַבָּטִים זַכִּים, תַּמִּים.

          זֶה חֲתָנֵךְ, נָסִיךְ, שֶׁהַמְּרוֹמִים

          הִדְרִיכוּ אֶת דַּרְכּוֹ; אֲרוּס בִּתֵּךְ.

          פָּאוּלִינָה הַטּוֹבָה, הוֹבִילִי אֶת

          כֻּלָּנוּ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ נוּכַל

          לַחְקֹר וְלַעֲנוֹת בְּנַחַת, אִישׁ-

          אִישׁ בְּתוֹרוֹ, מָה הַתַּפְקִיד שֶׁהוּא

          שִׂחֵק בָּרֶוַח שֶׁהַזְּמַן פָּעַר

          כְּשֶׁנִּקְטַעְנוּ. בּוֹאִי, מַהֵר, תּוֹבִילִי.

            [יוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 3