שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >

[נכנסים אוטוליקוס ואדון]

 

אוֹטוֹלִיקוּס:   נָא-בְּמָטוּתָא, אֲדוֹנִי, הָיִיתָ נוֹכֵחַ בַּחֲשִׂיפַת הַסִּפּוּר?

אָדוֹן:       הָיִיתִי בִּפְתִיחַת הָאַמְתַּחַת, שָׁמַעְתִּי אֶת הָרוֹעֶה הַזָּקֵן מְסַפֵּר אֵיךְ מָצָא אוֹתָהּ; וְאַחֲרֵי פֶּסֶק-זְמַן שֶׁל תַּדְהֵמָה, צֻוֵּינוּ הַחוּצָה מִן הַלִּשְׁכָּה. רַק עוֹד דָּבָר אֶחָד נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הָרוֹעֶה אוֹמֵר – הוּא מָצָא אֶת הַיַּלְדָּה.

אוֹטוֹלִיקוּס:   הָיִיתִי מְאוֹד שָׂמֵחַ לָדַעַת מָה הַשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה.

אָדוֹן:      הַדִּוּוּחַ שֶׁלִּי עַל הָעֵסֶק הוּא רָצוּץ מְאוֹד; אֲבָל הַתְּמוּרָה שֶׁרָאִיתִי בַּמֶּלֶךְ וּבְקָמִילוֹ הָיְתָה הִתְגַּלְּמוּת הַהִשְׁתָּאוּת. מֵרֹב מַבָּטִים שֶׁנָּעֲצוּ זֶה בָּזֶה, נִרְאָה כִּמְעַט שֶׁהֵם תּוֹלְשִׁים אֶת אֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם. הָיָה דִּבּוּר בָּאִלְּמוּת שֶׁלָּהֶם, שָׂפָה בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁלָּהֶם. כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ שֶׁהָעוֹלָם נִפְדָּה בְּכֹפֶר, אוֹ הֻשְׁמַד. רָאוּ בְּבֵרוּר לֶהָבָה שֶׁל תִּמָּהוֹן מִתְלַקַּחַת בָּהֶם; אֲבָל גַּם הַמַּשְׁקִיף הֶחָכָם בְּיוֹתֵר, אִם הוּא שׁוֹפֵט עַל-פִּי מַרְאֵה-עֵינַיִם וְתוּ לֹא, לֹא יָכוֹל הָיָה לִקְבֹּעַ אִם צָפוּן שָׁם אֹשֶׁר אוֹ צַעַר: אֲבָל מָה שֶׁזֶּה לֹא הָיָה – זֶה הָיָה קִיצוֹנִי.

           [נכנס אדון אחר]

             הִנֵּה מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לְקַוּוֹת יוֹדֵעַ יוֹתֵר. הַחֲדָשׁוֹת, רוּגֵ'רוֹ?

אָדוֹן ב':      רַק זִקּוּקִים עַל גַּבֵּי זִקּוּקִים. הַנְּבוּאָה הֻשְׁלְמָה: בִּתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִמְצְאָה. כַּמּוּת כָּזֹאת שֶׁל פֶּלֶא פָּרְצָה לָאוֹר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁבּוֹדֵי-בָּלָדוֹת לֹא יוּכְלוּ לְהַבִּיעַ.

             [נכנס אדון שלישי]

             הִנֵּה הַסּוֹכֵן שֶׁל הַגְּבֶרֶת פָּאוּלִינָה; הוּא יוּכַל לְסַפֵּר לְךָ יוֹתֵר. מָה קוֹרֶה שָׁם עַכְשָׁו, אָדוֹן? הַחֲדָשׁוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁמִּתְיַחֲסִים אֲלֵיהֶן בְּתוֹר אֱמֶת צְרוּפָה, כָּל כָּךְ דּוֹמוֹת לְמַעֲשִׂיָּה יְשָׁנָה שֶׁהַוַּדָּאוּת שֶׁלָּהֶן מוּטֶלֶת בְּסָפֵק. מָה, הַמֶּלֶךְ מָצָא אֶת הַיּוֹרֶשֶׁת שֶׁלּוֹ?

אָדוֹן ג':    אֱמֶת, וְרַק אֱמֶת, אֱמֶת שֶׁנֶּהֶרְתָה עַל-יְדֵי הַנְּסִבּוֹת. אֶפְשָׁר לְהִשָּׁבַע שֶׁכָּל מָה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אַתָּה גַּם רוֹאֶה, הַהוֹכָחוֹת כָּל כָּךְ מַשְׁלִימוֹת זוֹ אֶת זוֹ: הַגְּלִימָה שֶׁל הַמַּלְכָּה הֶרְמִיּוֹנֶה, הַתַּכְשִׁיט שֶׁלָּהּ עַל הַצַּוָּאר שֶׁל הַיַּלְדָּה, הַמִּכְתָּבִים שֶׁל אַנְטִיגוֹנוּס שֶׁנִּמְצְאוּ אִתָּהּ – בִּכְתַב-הַיָּד שֶׁלּוֹ בָּדוּק! – הֲדַר הַמַּלְכוּת שֶׁל הַקְּטַנָּה – בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁל אִמָּהּ! – הָאֲצִילוּת הַטִּבְעִית שֶׁקּוֹרֶנֶת מִמֶּנָּה הַרְבֵּה מֵעַל לַמַּעֲמָד שֶׁלָּהּ, וַהֲמוֹן רְאָיוֹת אֲחֵרוֹת – הַכֹּל מַכְרִיז בְּוַדָּאוּת שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ. אַתָּה רָאִיתָ אֶת הַפְּגִישָׁה שֶׁל שְׁנֵי הַמְּלָכִים?

אָדוֹן ב':    לֹא.

אָדוֹן ג':    אָז הִפְסַדְתָּ מַחֲזֶה שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת, וְאֵין לְתָאֵר. יָכֹלְתָּ לְהַבְחִין שָׁם אֵיךְ אֹשֶׁר אֶחָד מַעְפִּיל עַל הַשֵּׁנִי כָּל כָּךְ, שֶׁנִּדְמָה כִּי הָעַצְבוּת בָּכְתָה שֶׁנֶּאֶלְצָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם: כִּי הָאֹשֶׁר שֶׁלָּהֶם שִׁכְשֵׁךְ בִּדְמָעוֹת. הָיוּ שָׁם גִּלְגּוּלֵי עֵינַיִם, לְפִיתוֹת יָדַיִם, עִם הַבָּעוֹת בִּלְבּוּל-חוּשִׁים כָּזֶה שֶׁיָּכֹלְתָּ לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם רַק בְּאֶמְצָעוּת הַבֶּגֶד, לֹא עַל פִּי הַפַּרְצוּף. הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה מוּכָן מַמָּשׁ לִקְפֹּץ מֵעוֹרוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר שֶׁמָּצָא אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ הָאֹשֶׁר הַזֶּה נֶהֱפַךְ לְרֶגַע לְאָבְדָן, צוֹעֵק "הוֹ, אִמֵּךְ, אִמֵּךְ!"; וְאָז הוּא מְבַקֵּשׁ מִבּוֹהֶמְיָה סְלִיחָה; וְאָז מְחַבֵּק אֶת הֶחָתָן שֶׁלּוֹ; וְאָז שׁוּב מִתְנַפֵּל עַל הַבַּת שֶׁלּוֹ, כִּמְעַט חוֹנֵק אוֹתָהּ בְּחִבּוּקִים; וְאַחַר כָּךְ מוֹדֶה לָרוֹעֶה הַזָּקֵן, שֶׁעוֹמֵד שָׁם כְּמוֹ מַרְזֵב עַתִּיק מוּצָף גְּשָׁמִים מִשִּׁלְטוֹנוֹת הַרְבֵּה מְלָכִים. לֹא שָׁמַעְתִּי בַּחַיִּים עַל עוֹד מִפְגָּשׁ כָּזֶה, שֶׁהוֹפֵךְ כָּל דִּוּוּחַ לְגִמְגּוּם וְכָל תֵּאוּר לְבַעַל-מוּם.

אָדוֹן ב':   תַּגִּיד לִי, מָה עָלָה בְּגוֹרָל אַנְטִיגוֹנוּס, שֶׁהֵבִיא לְשָׁם אֶת הַיַּלְדָּה?

אָדוֹן ג':   גַּם זֶה כְּמוֹ מַעֲשִׂיָּה יְשָׁנָה, שֶׁתָּמִיד יֵשׁ לָהּ עוֹד אֵיזֶה יְסֻפַּר שֶׁלֹּא יֵאָמֵן, גַּם כְּשֶׁהָאֹזֶן כְּבָר שְׂבֵעַת פְּלָאִים: הוּא נִקְרַע לִגְזָרִים בִּידֵי דֹּב. הַבֵּן שֶׁל הָרוֹעֶה נִשְׁבַּע בָּזֶה, וּבְתוֹר הוֹכָחָה יֵשׁ לָנוּ לֹא רַק הַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁזֶּה הַרְבֵּה, אֶלָּא גַּם מִטְפַּחַת וְטַבָּעוֹת שֶׁפָּאוּלִינָה מַכִּירָה.

אָדוֹן א':   מָה עָלָה בְּגוֹרַל הַסְּפִינָה שֶׁלּוֹ וְהַמְּלַוִּים שֶׁלּוֹ?

אָדוֹן ג':    נִטְרְפוּ בְּלֵב-הַיָּם כְּשֶׁאֲדוֹנָם נִטְרַף בְּפִי הַדֹּב, מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע, וְגַם זֶה מוּל עֵינָיו שֶׁל בֶּן הָרוֹעֶה: כָּךְ שֶׁכָּל הָאֶמְצָעִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהַפְקִיר אֶת הַיַּלְדָּה נִכְחֲדוּ כְּשֶׁמָּצְאוּ אוֹתָהּ. אֲבָל, אָח! הַמַּאֲבָק הָאֲצִילִי שֶׁהִתְחוֹלֵל בַּלֵּב שֶׁל פָּאוּלִינָה בֵּין אֹשֶׁר וָצַעַר! עַיִן אַחַת שֶׁלָּהּ מֻשְׁפֶּלֶת עַל אָבְדַן בַּעֲלָהּ, וְהַשְּׁנִיָּה נוֹסֶקֶת עַל שֶׁהַנְּבוּאָה הִתְגַּשְּׁמָה. הִיא הֵרִימָה אֶת הַנְּסִיכָה מִן הָאָרֶץ, וְנָעֲלָה אוֹתָהּ בְּחִבּוּק כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לְהַצְמִיד אוֹתָהּ לַלֵּב כְּמוֹ סִכָּה, וְלֹא לְאַבֵּד אוֹתָהּ שׁוּב לְעוֹלָם.

אָדוֹן א':    הַהַצָּגָה הַזֹּאת רְאוּיָה לְקָהָל שֶׁל מְלָכִים וּנְסִיכִים, כִּי הֵם הָיוּ הַשַּׂחְקָנִים בָּהּ.

אָדוֹן ג':  אַחַד הָרְגָעִים הֲכִי נוֹגְעִים לַלֵּב, שֶׁהִשְׁלִיךְ לִי חַכָּה לָעַיִן (וְתָפַס שָׁם לֹא דָּג אֶלָּא מַיִם) הָיָה כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הִתְוַדָּה בְּאֹמֶץ וְקוֹנֵן עַל מוֹתָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, וְכֵיצַד הִתְרַחֵשׁ: אֵיךְ שֶׁהַקֶּשֶׁב פָּצַע אֶת בִּתּוֹ; הַבָּעוֹת שֶׁל שִׁבְרוֹן-לֵב הִתְחַלְּפוּ אֶצְלָהּ זוֹ בָּזוֹ, עַד שֶׁבַּסּוֹף, בְּזַעֲקַת "אוֹי לִי!" אֶחָד, הִיא, אֶפְשָׁר לוֹמַר, דִּמְּמָה דְּמָעוֹת; בָּטוּחַ שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי שָׁתַת. גַּם מִי שֶׁעָשׂוּי מִשַּׁיִשׁ הֶחְלִיף שָׁם צֶבַע; חֵלֶק הִתְעַלְּפוּ, כֻּלָּם הִתְעַצְּבוּ. אִם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה רוֹאֶה אֶת זֶה, אָז הַיָּגוֹן הָיָה בֵּין-לְאֻמִּי.

אָדוֹן א':   וְעַכְשָׁו הֵם חָזְרוּ לֶחָצֵר?

אָדוֹן ג':   לֹא: כִּי הַנְּסִיכָה שָׁמְעָה עַל הַפֶּסֶל שֶׁל אִמָּהּ, שֶׁבִּרְשׁוּת פָּאוּלִינָה – יְצִירָה שֶׁעָמְלוּ עָלֶיהָ הַרְבֵּה שָׁנִים וְרַק לָאַחֲרוֹנָה הֻשְׁלְמָה בִּידֵי הַמָּאֶסְטְרוֹ הָאִיטַלְקִי הַנָּדִיר גּ'וּלְיוֹ רוֹמָנוֹ, שֶׁאִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת לָנֶצַח וּלְהַכְנִיס גַּם הֶבֶל-פֶּה לָאָמָּנוּת שֶׁלּוֹ, הָיָה מְנַשֵּׁל אֶת הַטֶּבַע מִמִּקְצוֹעוֹ, כִּי הוּא מְחַקֶּה אוֹתוֹ כְּמוֹ קוֹף מֻשְׁלָם: הוּא עָשָׂה אֶת הֶרְמִיּוֹנֶה כָּל כָּךְ דּוֹמָה לְהֶרְמִיּוֹנֶה, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאִם תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ אַתָּה עוֹמֵד וּמְקַוֶּה לִתְשׁוּבָה. אָז לְשָׁם הָלְכוּ כֻּלָּם בְּרָעָב שֶׁל אַהֲבָה, וְשָׁם הֵם מִתְכַּוְּנִים לִסְעֹד.

אָדוֹן ב':    תָּמִיד נִרְאָה לִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁם עִנְיָנִים גְּדוֹלִים מְאוֹד, כִּי הִיא בִּקְּרָה בְּאֹפֶן אִישִׁי, פַּעֲמַיִם-שָׁלוֹשׁ בְּיוֹם, מֵאָז מוֹתָהּ שֶׁל הֶרְמִיּוֹנֶה, אֶת הַבַּיִת הַמְּבוֹדָד הַהוּא. שֶׁנֵּלֵךְ לְשָׁם, וְנַשְׁלִים בְּחֶבְרָתֵנוּ אֶת הַחֲגִיגוֹת?

אָדוֹן א':   מִי לֹא יֵלֵךְ לְשָׁם אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת כְּנִיסָה? עַל כָּל מִצְמוּץ שֶׁל עַיִן נוֹלָד אֵיזֶה נֵס. אִם נֵעָדֵר נִהְיֶה קַמְצָנִים לַיֶּדַע שֶׁלָּנוּ. קָדִימָה.

            [יוצאים האדונים]

אוֹטוֹלִיקוּס:   עַכְשָׁו, אִם לֹא הָיָה דָּבוּק בִּי הַסִּרָחוֹן שֶׁל חַיַּי-לְשֶׁעָבַר, הַפְּרוֹטֶקְצִיָּה הָיְתָה כְּבָר זוֹלֶגֶת לִי עַל הָרֹאשׁ. אֲנִי הֵבֵאתִי אֶת הַזָּקֵן וְאֶת הַבֵּן שֶׁלּוֹ עַל הַסִּפּוּן שֶׁל הַפְּרִינְץ; סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתָם מְדַבְּרִים עַל אֵיזֶה אַמְתַּחַת וְאַנְ-לֹא-יוֹדֵעַ-מָה : רַק מָה שֶׁהוּא בְּאוֹתוֹ רֶגַע הָיָה מִדַּי מוּשׁ-מוּשׁ-מוּשׁ עִם הַבַּת שֶׁל הָרוֹעֶה – כָּכָה הוּא חָשַׁב אָז – שֶׁהִתְחִילָה לְקַבֵּל מַחֲלַת-יָם רְצִינִית, וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה בְּמַצָּב יוֹתֵר טוֹב, כִּי הַמֶּזֶג-אֲוִיר נִ'יָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר דְּרָמָתִי, אָז הַתַּעֲלוּמָה נִשְׁאֲרָה עֲלוּמָה. אֲבָל מָה זֶה מְשַׁנֶּה לִי: גַּם אִם הָיִיתִי גַּלַּאי הַסּוֹד הַזֶּה, זֶה לֹא הָיָה מְכַסֶּה לִי אֶת הַגֵּרָעוֹן שֶׁל הַמִּינוּסִים הָאֲחֵרִים שֶׁלִּי.

            [נכנסים הרועה והלצן]

              הִנֵּה בָּאִים אֵלֶּה שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם טוֹבָה בְּלִי כַּוָּנָה, וְכְּבָר הֵם פּוֹרְחִים כְּמוֹ גְּלַדְיוֹלוֹת מֵרֹב מַזָּל.

רוֹעֶה:        שְׁמַע, בֵּן, אֲנִי כְּבָר יְלָדִים לֹא יִהְיוּ לִי; אֲבָל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ יִהְיוּ כֻּלָּם אֲצִילִים מִלֵּדָה.

לֵצָן:         אוֹה! טוֹב שֶׁנִּפְגָּשִׁים, אֲדוֹנִי! רַק לִפְנֵי יוֹם אַתָּה סֵרַבְתָּ לְהִלָּחֵם אִתִּי לָמָּה שֶׁאֲנִי לֹא אָצִיל-מִלֵּדָה. רוֹאֶה אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה? לֹא, תַּגִּיד לִי שֶׁאַתָּה לֹא רוֹאֶה אוֹתָם וְשֶׁאַתָּה עֲדַיִן חוֹשֵׁב אוֹתִי לְלֹא-אָצִיל-מִלֵּדָה. לֹא, בּוֹא נִשְׁמַע אוֹתְךָ אוֹמֵר שֶׁזֶּה לֹא בֶּגֶד אָצִיל-מִלֵּדָה. תַּגִּיד אֵיזֶה מִלָּה תַּגִּיד, שֶׁנִּרְאֶה אִם אֲנִי כֵּן אוֹ לֹא אָצִיל-מִלֵּדָה.

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי, אַתָּה אָצִיל-מִלֵּדָה.

לֵצָן:        בְּהֶחְלֵט! וַאֲנִי כְּבָר אָצִיל-מִלֵּדָה אֵיזֶה אַרְבַּע שָׁעוֹת.

רוֹעֶה:      וְגַם אֲנִי, בֵּן.

לֵצָן:       גַּם אַתָּה, גַּם אַתָּה! רַק שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אָצִיל-מִלֵּדָה לִפְנֵי אַבָּא שֶׁלִּי: לָמָּה הַבֵּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ תָּפַס אוֹתִי בַּיָּד, וְקָרָא לִי אָח; וְאָז שְׁנֵי הַמְּלָכִים קָרְאוּ לְאַבָּא שֶׁלִּי אָח; וְאָז הָאָח שֶׁלִּי הַנָּסִיךְ וְהָאָחוֹת שֶׁלִּי הַנְּסִיכָה קָרְאוּ לְאַבָּא שֶׁלִּי אַבָּא. וְאָז בָּכִינוּ. וְזֶה הָיָה הַדִּמְעוֹת-אָצִיל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁשָּׁפַכְנוּ.

רוֹעֶה:    הַלְוַאי, בֵּן, שֶׁעוֹד נַעֲלֶה מִבֶּכִי אֶל בֶּכִי.

לֵצָן:     הַלְוַאי אָמֵן, כִּי בַּמַּעֲמָד שֶׁהִגַּעְנוּ זֶה בִּזְבּוּז לַחְסֹךְ.

אוֹטוֹלִיקוּס:   אֲנִי מַפְצִיר בְּהַכְנָעָה, אָדוֹן, שֶׁתִּסְלַח לִי עַל כָּל עָוֶל שֶׁעָשִׂיתִי לְמַעֲלָתְךָ, וְתְדַוֵּחַ עָלַי לְטוֹבָה בִּפְנֵי הַפְּרִינְץ אֲדוֹנִי.

רוֹעֶה:    בְּבַקָּשָׁה, בֵּן, תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה: כִּי בְּתוֹר אֲדוֹנִים אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת עֲדִינִים.

לֵצָן:     הַאִם תְּתַקֵּן אֶת חַיֶּיךָ?

אוֹטוֹלִיקוּס:   אֲנִי יְתַקֵּן, כְּבוֹד מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ.

לֵצָן:        תֵּן לִי אֶת הַיָּד שֶׁלְּךָ. אֲנִי יִשָּׁבַע לַנָּסִיךְ שֶׁאַתָּה הַפַּרְצוּף הֲכִי יָשָׁר בְּבּוֹהֶמְיָה.

רוֹעֶה:       אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד אֶת זֶה, אֲבָל שֶׁלֹּא תִּשָּׁבַע אֶת זֶה.

לֵצָן:         לֹא לְהִשָּׁבַע, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי אָצִיל? שֶׁכָּל מַן-דְּנוֹד וּמַן-דְּבוֹשׁ יַגִּיד. אֲנִי יִשָּׁבַע!

רוֹעֶה:      וּמָה אִם זֶה שֶׁקֶר, בֵּן?

לֵצָן:       אֲפִלּוּ זֶה שֶׁקֶר רַסְמִי, לְאָצִיל אֲמִתִּי מֻתָּר לְהִשָּׁבַע לְמַעַן חָבֵר; וַאֲנִי יִשָּׁבַע לַנָּסִיךְ שֶׁאַתָּה לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ, וְאַף-פַּעַם לֹא שׁוֹתֶה; אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה לֹא לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ, וְתָמִיד שׁוֹתֶה. אֲבָל אֲנִי יִשָּׁבַע, וְכֻלִּי תִּקְוָה שֶׁבֶּאֱמֶת תִּהְיֶה לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל, אֲדוֹנִי, כְּמֵיטַב כּוֹחִי.

לֵצָן:      כֵּן, כֵּן, תִּשְׁתַּדֵּל בְּהֶחְלֵט לִהְיוֹת אוֹטוֹ-דִּידַקְט בְּמוֹ-יָדֶיךָ. תַּהֲרֹג אוֹתִי, אֲנִי לֹא תּוֹפֵס אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לִשְׁתּוֹת, לַמְרוֹת שֶׁאַתָּה לֹא לוֹחֵם וְאוֹטוֹ-דִּידַקְט. תַּקְשִׁיבוּ, הַמְּלָכִים וְהַנְּסִיכִים, הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, הוֹלְכִים לִרְאוֹת אֶת הַמּוֹדֵל שֶׁל הַמַּלְכָּה. בּוֹא, לֵךְ אַחֲרֵינוּ: אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לְךָ אֲדוֹנִים טוֹבִים.

            [יוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >