שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 4, תמונה 4 - חלק א' קדימה >

[נכנסים פלוריזל ופרדיטה]

 

פְלוֹרִיזֵל:  כְּסוּת הַפְּרָחִים הַסַּסְגּוֹנִית שֶׁלָּךְ

          נוֹסֶכֶת בְּאֵיבְרֵי גּוּפֵךְ כֻּלָּם

          חַיִּים: אַתְּ לֹא רוֹעַת-כְּבָשִׂים אֶלָּא

          אֵלַת אָבִיב בְּשַׁעֲרֵי אַפְּרִיל.

          וְחַג-הַגֵּז שֶׁלָּךְ – מִפְגַּשׁ אֵלֵי-

          מִשְׁנֶה, כְּשֶׁאַתְּ הִיא מַלְכָּתָם.

פֶּרְדִּיטָה:                                   אָדוֹן,

          אָדוֹן נָדִיב שֶׁלִּי, לֹא לִי לִנְזֹף

          בַּהַגְזָמוֹת שֶׁלְּךָ – הוֹ סְלַח שֶׁכָּךְ

          אֲנִי קוֹרֵאת לָהֶן! הִסְוֵיתָ אֶת

          דְּמוּתְךָ הַמַּלְכוּתִית, מוֹפֵת הָאָרֶץ,

          בִּלְבוּשׁ בֶּן-אִכָּרִים גַּס, וְאוֹתִי,

          עַלְמָה דַּלָּה וּנְחוּתָה, פִּרְכַּסְתָּ

          מַמָּשׁ כְּמוֹ מִין אֵלָה. לוּלֵא הָיָה

          נָהוּג לִגְדֹּשׁ יְמֵי חַג בִּשְׁטֻיּוֹת,

          וְגַם לִבְלֹעַ כָּל שְׁטוּת בִּרְצִינוּת,

          הָיִיתִי מַסְמִיקָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ

          לָבוּשׁ כָּךְ, וְהָיִיתִי מִתְעַלֶּפֶת,

          נִדְמֶה לִי, מוּל מַרְאָה.

פְלוֹרִיזֵל:                          בָּרוּךְ הַיּוֹם

          שֶׁבּוֹ הַבַּז הַטּוֹב שֶׁלִּי פָּרַח

          וְעָף מֵעַל אַדְמַת אָבִיךְ.

פֶּרְדִּיטָה:                          הַלְוַאי

          שֶׁבִּרְכָתְךָ מֻצְדֶּקֶת! בִּי הַפַּעַר

          יוֹצֵק אֵימָה (בִּגְדֻלָּתְךָ אֵין פַּחַד).

          מַמָּשׁ בְּרֶגַע זֶה אֲנִי רוֹעֶדֶת

          לַחְשֹׁב מָה יִתְחוֹלֵל אִם יִזְדַּמֵּן

          לְכָאן אָבִיךָ בְּמִקְרֶה, כָּמוֹךָ.

          אוֹי לִי! מָה יַעֲשֶׂה כְּשֶׁהוּא יִרְאֶה

          אֶת הַיְּצִירָה שֶׁלּוֹ, הָאֲצִילִית,

          כְּרוּכָה בִּסְמַרְטוּטִים? מָה הוּא יֹאמַר?

          אֵיךְ אֶעֱמֹד אֲנִי, בַּמַּחְלָצוֹת

          הַשְּׁאוּלוֹת שֶׁלִּי, מוּל מַבָּטוֹ

          הַתּוֹקְפָנִי?

פְלוֹרִיזֵל:              אַל תַּחְשְׁבִי עַל כְּלוּם

          מִלְּבַד שִׂמְחָה. הֵן הָאֵלִים עַצְמָם

          הִשְׁפִּילוּ אֱלוֹהוּת מוּל אַהֲבָה,

          וְצוּרָתָם הִשְׁחִיתוּ: יוּפִּיטֶר

          הָפַךְ לְשׁוֹר, וְהוּא שָׁאַג; וְנֶפְּטוּן

          הַיְּרַקְרַק לְאַיִל, וְגָעָה;

          אַפּוֹלוֹ הַזָּהֹב, עָטוּי גְּלִימַת-

          הָאֵשׁ, לְבֶן-אִכָּר נָחוּת אֶבְיוֹן,

          כְּמוֹתִי עַכְשָׁו. וְכָל הַגִּלְגּוּלִים

          הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ לִכְבוֹד כְּלִיל-יֹפִי

          כָּמוֹךְ, וְגַם לֹא טְהוֹרִים כְּמוֹ זֶה

          שֶׁלִּי, כִּי תְּשׁוּקוֹתַי לֹא שׁוֹעֲטוֹת

          לִפְנֵי הֲגִינוּתִי, הַיֵּצֶר לֹא

          שׂוֹרֵף אֶת תֹּם-לִבִּי.

פֶּרְדִּיטָה:                        אֲבָל, אָדוֹן,

          לַנֶּפֶשׁ הַנְּחוּשָׁה שֶׁלְּךָ אֵין שׁוּם

          סִכּוּי כְּשֶׁתִּתְנַגֵּשׁ, וְזֶה יִקְרֶה,

          בַּמֶּלֶךְ וְכוֹחוֹ. אָז יֵשׁ רַק שְׁתֵּי

          בְּרֵרוֹת: אוֹ שֶׁאַתָּה תַּפְסִיק לִרְצוֹת,

          אוֹ שֶׁאֲנִי – לִחְיוֹת.

פְלוֹרִיזֵל:                       לֹא, פֶּרְדִּיטֶה,

          מַלְאָךְ, אַל תַּעֲכִירִי בְּדִמְיוֹן-שָׁוְא

          אֶת עֲלִיצוּת הַחֲגִיגוֹת. אֲנִי

          אֶהְיֶה שֶׁלָּךְ, יָפָה שֶׁלִּי, אִם לֹא

          לֹא אֶהְיֶה גַּם שֶׁל אָבִי. כִּי אֵין

          אֲנִי לִי, אֵין לִי מָה לְמִי, אִם לֹא

          אֶהְיֶה שֶׁלָּךְ. בָּזֶה אֲנִי אֵיתָן,

          אֲפִלּוּ הַגּוֹרָל יֹאמַר לִי לֹא.

          שִׂמְחִי, יוֹנָה, שִׂמְחִי וְתַחְנְקִי

          כָּל מַחְשָׁבָה כָּזֹאת עִם מָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ

          בַּיָּד בֵּינְתַיִם. הָאוֹרְחִים שֶׁלְּךָ

          בָּאִים: זִקְפִי רֹאשֵׁךְ כְּאִלּוּ זֶה

          יוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ כִּי

          יָבוֹא.

פֶּרְדִּיטָה:           אֵלַת הַגּוֹרָלוֹת, פַּזְּרִי

          בְּרָכוֹת.

         [נכנסים הרועה עם פוליקסנס וקמילו המחופשים; הלצן, מופסה, דורקס ואחרים]

פְלוֹרִיזֵל:            אוֹרְחַיִךְ מִתְקָרְבִים, הַבִּיטִי.

          אָז הִתְעַשְּׁתִי, בַּדְּרִי אוֹתָם קָלִיל,

          וְנִתְאַדֵּם מִצָּהֳלָה כֻּלָּנוּ.

רוֹעֶה:    פוּי-פוּיָה, בַּת! כְּשֶׁהַזְּקֵנָה אִשְׁתִּי

          הָיְתָה עוֹד חַיָּה, הִיא בְּיוֹם כָּזֶה

          הָיְתָה אוֹפֶה, טַבָּח וְגַם מֶלְצַר;

          הַגְּבֶרֶת וְהַמְּשָׁרֶתֶת; אֶת

          כֻּלָּם אֵרְחָה וְאֶת כֻּלָּם שֵׁרְתָה;

          גַּם שָׁרָה אֶת הַשִּׁיר וְגַם רוֹקֶדֶת;

          לְרֶגַע פֹּה, בָּרֹאשׁ שֶׁל הַשֻּׁלְחָן,

          וְכְּבָר בָּאֶמְצַע; עַל כָּתֵף שֶׁל זֶה,

          וְשֶׁל הַהוּא; כָּל הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ

          בּוֹעֵר מֵרֹב טִרְחָה, וּמָה שֶׁהִיא

          לָקְחָה כְּדֵי לְכַבּוֹת תָּ'אֵשׁ זֶה שְׁלוּק

          מִכָּל אוֹרֵחַ. אַתְּ יָצָאת לְפֶּנְסִיָּה!

          מָה אַתְּ, מֻזְמֶנֶת אוֹ הַמְּאָרַחַת?

          'בַקְּשָׁה, תֹּאמְרִי בָּרוּךְ-הַבָּא לְזוּג

          הַחֲבֵרִים הָאַלְמוֹנִים הָאֵלֶּה,

          שֶׁנִּתְקָרֵב וְנִתְיַדֵּד. קָדִימָה,

          כַּבִּי תַּ'הַסְמָקוֹת, תַּצִּיגִי אֶת

          עַצְמֵךְ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, הַגְּבֶרֶת שֶׁל

          הַחֲגִיגָה. תַּכְנִיסִי אֶת כֻּלָּנוּ

          לְחַג-הַגֵּז שֶׁלָּךְ, כְּדֵי שֶׁהַצֹּאן

          יִרְאוּ כָּל טוּב.

פֶּרְדִּיטָה [לפוליקסנס]:   אָדוֹן, בָּרוּךְ הַבָּא.

          לְפִי רְצוֹן אָבִי, אֲנִי הַיּוֹם

          הַמְּאָרַחַת פֹּה. [לקמילו] בָּרוּךְ הַבָּא,

          אָדוֹן. תְּנִי לִי אֶת הַפְּרָחִים שָׁם, דּוֹרְקָס.

          אוֹרְחִים מְכֻבָּדִים, הִנֵּה לָכֶם

          זִכְרִינִי, רוֹזְמָרִין; אֵלֶּה שׁוֹמְרִים

          עַל הַמַּרְאֶה וְהַנִּיחוֹחַ כָּל

          הַחֹרֶף: כָּךְ שֶׁתִּזָּכְרוּ לַטּוֹב

          שְׁנֵיכֶם. בְּרוּכִים תִּהְיוּ לְחַג-הַגֵּז

          הַזֶּה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:        רוֹעַת כְּבָשִׂים – רוֹעָה יָפָה אַתְּ –

          בְּדִין הִתְאַמְתְּ לַגִּיל שֶׁלָּנוּ צְרוֹר

          פְּרָחִים שֶׁל חֹרֶף.

פֶּרְדִּיטָה:                      אֲדוֹנִי, בִּקְפֹץ

          עַל הַשָּׁנָה שֵׂיבָה – הַקַּיִץ עוֹד

          לֹא מֵת, הַחֹרֶף הָרוֹעֵד טֶרֶם

          נוֹלַד – אָז הַיָּפִים שֶׁבַּפְּרָחִים

          הֵם צִפָּרְנִים מְנֻקָּדוֹת, שֶׁיֵּשׁ

          קוֹרְאִים לָהֶם גַּם "מַמְזֵרֵי הַטֶּבַע";

          הַגַּן שֶׁלָּנוּ הוּא עָקָר מֵאֵלֶּה;

          וְלִי אֵין שׁוּם עִנְיָן בִּשְׁתִיל מִסּוּג

          כָּזֶה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:          וְלָמָּה זֶה, עַלְמָה קְטַנָּה, אַתְּ

          מַפְנָה לָהֶם גַּב?

פֶּרְדִּיטָה:                   כִּי אוֹמְרִים שֶׁהֵם

          נוֹצְרוּ מֵאָמָּנוּת שֶׁל בְּנֵי-אָדָם

          שֶׁמִּתְחָרָה בַּטֶּבַע הַגָּדוֹל

          וְהַבּוֹרֵא.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         וְגַם אִם יֵשׁ כָּזֹאת;

          הַטֶּבַע מְסֻגָּל לְהִשְׁתַּפֵּר

          רַק מִכֵּלִים אֲשֶׁר בָּרָא הַטֶּבַע;

          אִם כָּךְ, מֵעַל הָאָמָּנוּת הַזֹּאת

          שֶׁלִּדְבָרַיִךְ מוֹסִיפָה לַטֶּבַע,

          נִמְצֵאת הָאָמָּנוּת אֲשֶׁר בָּרָא

          הַטֶּבַע. אַתְּ רוֹאָה, עַלְמָה יָפָה,

          אִם נְזַוֵּג לַחֹטֶר הֶעָנֹג

          אֶת הַפָּרוּעַ שֶׁבַּשָּׁרָשִׁים

          נַמְצִיא מִין עֵץ עִם גֶּזַע מְחֻסְפָּס

          וְנִצָּנִים מִזַּן אָצִיל. נָכוֹן,

          זֹאת אָמָּנוּת שֶׁמְּתַקֶּנֶת אֶת

          הַטֶּבַע – מְשַׁנָּה בְּעֶצֶם – אַךְ

          הָאָמָּנוּת עַצְמָהּ הִיא טֶבַע.

פֶּרְדִּיטָה:                              טוֹב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: אָז שֶׁיִּמָּלֵא גַּנֵּךְ פִּרְחֵי צִפֹּרֶן

          מְנֻקָּדִים, וְאַל נָא תִּקְרְאִי

          לָהֶם "הַמַּמְזֵרִים".

פֶּרְדִּיטָה:                     לֹא מוּכָנָה

          לַחְפֹּר גֻּמָּה לִשְׁתִיל אֶחָד כָּזֶה:

          כְּשֵׁם שֶׁלֹּא אֶמְרַח אִפּוּר בִּכְדֵי

          שֶׁעֶלֶם זֶה יַגִּיד "יְפֵהפִיָּה"

          וּבִזְכוּת זֶה יִרְצֶה גַּם שֶׁאֵלֵד

          לוֹ יְלָדִים. הִנֵּה לָכֶם פְּרָחִים

          חַמִּים כָּאן: אֲזוֹבְיוֹן, וַאֲזוֹבִית,

          וּמֶנְתָּה, צִפָּרְנֵי-חָתוּל, אֲשֶׁר

          הוֹלְכִים לִישֹׁן עִם הַחַמָּה, אִתָּהּ

          קָמִים, דּוֹמְעִים, בַּבֹּקֶר; אֵלֶּה הֵם

          פְּרָחִים שֶׁל אֶמְצַע קַיִץ – וְיָאִים

          לַאֲנָשִׁים בְּאֶמְצַע הַחַיִּים,

          נִדְמֶה לִי. תְּבֹרְכוּ מִכָּל הַלֵּב.

        [נותנת להם פרחים]

קָמִילוֹ:   לוּ אֲנִי שֶׂה בַּצֹּאן שֶׁלָּךְ, אָז לֹא

          הָיִיתִי מְלַחֵךְ צִיץ, רַק מֵצִיץ,

          מֵצִיץ.

פֶּרְדִּיטָה:        מִסְכֵּן! הָיִיתָ נַעֲשֶׂה

          כָּחוּשׁ שֶׁהַסּוּפוֹת שֶׁל יָנוּאָר

          הָיוּ נוֹשְׁפוֹת וּמְעִיפוֹת אוֹתְךָ.

       [לפלוריזל] עַכְשָׁו, חָבֵר מָתוֹק שֶׁלִּי, הַלְוַאי

          הָיוּ לִי גַּם כַּמָּה פִּרְחֵי-אָבִיב,

          שֶׁיַּהַלְמוּ אֶת הָעוֹנָה שֶׁלְּךָ –

      [לרועות] וְאֶת שֶׁלָּךְ, וְאֶת שֶׁלָּךְ, שֶׁקְּרוּם

          בְּתוּלִים צוֹמֵחַ עוֹד עַל עַנְפֵיכֶן

          הַיְּרֻקִּים. הוֹ אֵיפֹה הַפְּרָחִים

          שֶׁאַתְּ, פֶּרְסֵפוֹנֶה, עַלְמַת-אָבִיב,

          הִפַּלְתְּ בְּבֶהָלָה כְּשֶׁחָטַף

          אוֹתָךְ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ מֶלֶךְ הַשְּׁאוֹל,

          אָז?... נַרְקִיסִים, אֲשֶׁר צָצִים לִפְנֵי

          שֶׁסְּנוּנִיּוֹת תָּעֵזְנָה, וּמְכַשְּׁפִים

          בְּיֹפִי רוּחַ מֶרְץ; סִגָּלִיּוֹת,

          כֵּהוֹת אַךְ מְתוּקוֹת מֵעַפְעַפֵּי

          פֵיָה אוֹ הֶבֶל-פֶּה שֶׁל אֱלִילַת

          הָאַהֲבָה; וְרַקָּפוֹת חִוְּרוֹת,

          אֲשֶׁר מֵתוֹת לֹא-נְשׂוּאוֹת לִפְנֵי

          שֶׁהֵן זוֹכוֹת לִרְאוֹת אֶת אֵל הַשֶּׁמֶשׁ

          קוֹרֵן בִּמְלוֹא אוֹנוֹ (צָרָה שְׁכִיחָה

          בְּקֶרֶב בְּתוּלוֹת); גְּבִיעוֹנִיּוֹת

          עִם כֶּתֶר, וְשִׂפְתֵי-שׁוֹר נוֹעָזִים;

          חֲבַצָּלוֹת וְאִירִיסִים – לוּ רַק

          הָיוּ לִי כְּדֵי לִקְלֹעַ לְכֻלְּכֶן

          זֵרִים; וּלְפַזֵּר עַל יְדִידִי

          מֵרֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.

פְלוֹרִיזֵל:                   מָה, כְּמוֹ גּוּפָה?

פֶּרְדִּיטָה:  לֹא, כְּמוֹ גָּדָה, שֶׁאַהֲבָה תִּשְׁכַּב

          וּתְשַׂחֵק עָלֶיהָ: לֹא גּוּפָה

          שֶׁתִּטָּמֵן בָּאֲדָמָה, אֶלָּא

          שֶׁתִּקָּבֵר חַיִּים – בִּזְרוֹעוֹתַי.

          טוֹב, קְחוּ אֶת הַפְּרָחִים. נִדְמֶה לִי כְּבָר

          הִתְחַלְתִּי לְהַצִּיג כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי

          בַּמַּחֲזוֹת שֶׁל חַג אָבִיב: בָּטוּחַ

          שֶׁהַגְּלִימָה שֶׁלִּי שִׁנְּתָה לִי אֶת

          הָאִישִׁיּוּת.

פְלוֹרִיזֵל:            כָּל מָה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה

          עוֹלֶה עַל כָּל מָה שֶׁעָשִׂית, מַלְאָךְ.

          אַתְּ מְדַבֶּרֶת – מִתְחַשֵּׁק שֶׁלֹּא

          תַּפְסִיקִי; מְזַמֶּרֶת – מִתְחַשֵּׁק

          שֶׁתְּזַמְּרִי כְּשֶׁאַתְּ קוֹנָה, מוֹכֶרֶת,

          נוֹתֶנֶת נְדָבָה, אוֹ מִתְפַּלֶּלֶת,

          וְאֶת כָּל עֲסָקַיִךְ תַּעֲשִׂי

          בְּשִׁיר; כְּשֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת, מִתְחַשֵּׁק

          שֶׁתִּהְיִי גַּל-יָם, וְכָךְ תָּנוּעִי,

          תָּמִיד כָּךְ, וְשֶׁלֹּא תּוּכְלִי אַחֶרֶת;

          כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁלָּךְ הוּא כֶּתֶר עַל

          רֹאשׁ מַעֲשֶׂה קוֹדֵם, כָּל פְּעֻלָּה

          מַלְכָּה.

פֶּרְדִּיטָה:         הוֹ דּוֹרִיקְלֵס, אַתָּה מַפְלִיג

          מִדַּי בְּמִזְמוֹרֵי הַלֵּל. לוּלֵא

          הָיוּ הַנְּעוּרִים שֶׁלְּךָ וְתֹם

          הַדָּם שֶׁמְּבַצְבֵּץ מֵהֶם עֵדוּת

          מוּצֶקֶת שֶׁאַתָּה רוֹעֶה טָהוֹר,

          הָיְתָה לִי, דּוֹרִיקְלֵס שֶׁלִּי, עִלָּה

          לִפְחֹד שֶׁבְּמִרְמָה אוּלַי אַתָּה

          חִזַּרְתָּ אַחֲרַי.

פְלוֹרִיזֵל:                אֲנִי חוֹשֵׁב

          שֶׁלָּךְ אֵין שׁוּם סִבָּה לִפְחֹד מַמָּשׁ

          כְּשֵׁם שֶׁלִּי אֵין כַּוָּנָה לִגְרֹם

          לָךְ פַּחַד. אֲבָל בּוֹאִי; הָרִקּוּד

          שֶׁלָּנוּ. תְּנִי יָד, פֶּרְדִּיטָה: כְּמוֹ זוּג

          יוֹנִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מִתְכַּוְּנוֹת

          לְהִפָּרֵד.

פֶּרְדִּיטָה:              בִּשְׁמָן אֲנִי נִשְׁבַּעַת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:   זֹאת בַּת הָאֶבְיוֹנִים הֲכִי יָפָה

          שֶׁמֵּעוֹלָם קִפְּצָה בְּאָחוּ: כָּל

          אֶחָד מִמַּעֲשֶׂיהָ, אָרְחוֹתֶיהָ

          נוֹדֵף מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל

          מִמֶּנָּה, וְנִשְׂגָּב מִדַּי לְמִין

          מָקוֹם כְּמוֹ זֶה.

קָמִילוֹ:                     לוֹחֵשׁ לָהּ מַשֶּׁהוּ,

          הָעֶלֶם – אֵיךְ הִיא הִתְאַדְּמָה! אֵין מָה

          לוֹמַר, הִיא הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגְּבִינָה

          וְהַשַּׁמֶּנֶת.

לֵצָן:      תִּזְמֹרֶת, לְתַזְמֵר!

דּוֹרְקָס:  מוֹפְּסָה זֶה הַבַּת-זוּג שֶׁלָּךְ. רַק תִּתֵּן לָהּ קְצַת שׁוּם שֶׁיִּהְיֶה לַנְּשִׁיקוֹת שֶׁלָּהּ רֵיחַ יוֹתֵר טוֹב!

מוֹפְּסָה: רֶגַע-רֶגַע-רֶגַע!

לֵצָן:     אַף לֹא מִלָּה, מִלָּה לֹא אַף: אֲנַחְנוּ מַקְפִּידִים פֹּה עַל נִימוּס. תִּזְמֹרֶת – עַד הַגַּג!

            [מוזיקה. ריקוד של הרועים והרועות]

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  בִּמְחִילָה, רוֹעֵה צֹאן טוֹב, מִי זֶה

          שֶׁמְּרַקֵּד שָׁם עִם בִּתְּךָ?

רוֹעֶה:    קוֹרְאִים לוֹ דּוֹרִיקְלֵס, וְהוּא מַשְׁוִיץ

          שֶׁהוּא מִדֶּשֶׁן טוֹב: זֶה כָּכָה הוּא

          אוֹמֵר. אִישִׁית אֲנִי גַּם מַאֲמִין לוֹ:

          נִרְאֶה יָד רִאשׁוֹנָה. אוֹמֵר שֶׁהוּא

          אוֹהֵב תַּ'בַּת שֶׁלִּי. וְגַם אֲנִי

          חוֹשֵׁב; כִּי אַף-פַּ'ם הַיָּרֵחַ לֹא

          הִבִּיט עַל מַיִם כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד

          וְ – אֵיךְ אוֹמְרִים – קוֹרֵא אֶת הָעֵינַיִם

          שֶׁל הַיַּלְדָּה; וְהָאֱמֶת, נִדְמֶה לִי

          שֶׁאִי-אֶפְשָׁר בְּחֵצִי-גְּרַם-נִשּׁוּק

          לִקְבֹּעַ מִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁנִי

          יוֹתֵר שָׁם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:            הִיא רוֹקֶדֶת לְהַפְלִיא.

רוֹעֶה:    הִיא לְהַפְלִיא בְּכָל-דָּבָר – תַּרְשֶׁה

          לִי לְהָעִיד גַּם אִם חוֹבָה עָלַי

          לִשְׁתֹּק. אִם הַגְּבַרְבַר-שָׁם דּוֹרִיקְלֵס

          יִנְחַת עָלֶיהָ, הִיא תָּבִיא לוֹ מָה

          שֶׁבַּחֲלוֹם הוּא לֹא חוֹלֵם.

            [נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:  הוֹ אָדוֹן בַּ'ל-בַּיִת, אִם הָיִיתָ רַק שׁוֹמֵעַ אֶת הָרוֹכֵל-הַנּוֹדֵד שֶׁבַּדֶּלֶת, לֹא הָיִיתָ רוֹקֵד יוֹתֵר בַּחַיִּים לְשׁוּם טַנְבּוּר וְחֲלִילִית; לֹא, גַּם חֵמֶת-חֲלִילִים לֹא תָּזִיז אוֹתְךָ. הוּא שָׁר נִגּוּנִים מִכָּל הַגְּוָנִים יוֹתֵר מַהֵר מֵאֵיךְ שֶׁאַתָּה מְחַשֵּׁב כֶּסֶף; הוּא מוֹצִיא אוֹתָם מֵהַפֶּה שֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ הוּא אָכַל בָּלָדוֹת מִיַּלְדוּת וְהָאָזְנַיִם שֶׁל כֻּלָּם גָּדְלוּ עַל הַקֶּצֶב שֶׁל הַנִּגּוּנִים שֶׁלּוֹ.

לֵצָן:  לֹא יָכַל לָבוֹא בִּזְמַן יוֹתֵר טוֹב; שֶׁיִּכָּנֵס. אֲנִי חוֹלֶה אָנוּשׁ עַל הַבָּלָדָה, בְּאֹפֶן מְיֻחָד אִם יֵשׁ לָהּ נוֹשֵׂא עָגוּם בְּלַחַן עַלִּיז; אוֹ אִם הַמִּלִּים נוֹרָא נְעִימוֹת, וְשָׁרִים אוֹתָם נוֹגֵעַ לַלֵּב.

מְשָׁרֵת:   יֵשׁ לוֹ שִׁירִים לְגֶבֶר וְלְאִשָּׁה, מִכָּל הַמִּדּוֹת: אֵין תַּפְרָן שֶיָּכוֹל כָּכָה לְהַתְאִים כְּפָפוֹת לִקְלִיֶּנְטִים. יֵשׁ לוֹ שִׁירֵי-אַהֲבָה הֲכִי יָפִים לִנְעָרוֹת; כָּל כָּךְ לֹא גַּסִּים שֶׁזֶּה מוּזָר; מְלֵאִים חֲרוּזִים כָּאֵלֶּה עֲדִינִים, נוּמִי-נִים-בַּתַּחְתּוֹנִים, כָּל-דִּכְפִין-יִדְחֹף-בִּפְנִים, בּוֹאִי-תַּצִּילִי-תִּקְפְצִי-לִי – בַּפֶּה שֶׁל כָּל מְנֻבַּל-פֶּה זֶה יָכַל לְהִשָּׁמַע, אֵיךְ לוֹמַר, מְכֹעָר, וְלְהַכְנִיס טַעַם רַע לָעִנְיָן, אֲבָל הוּא נוֹתֵן לַבַּחוּרָה בְּתוֹר פִּזְמוֹן חוֹזֵר "שָׁה-שָׁה-שָׁה, 'בַקְּשָׁה, אַל תַּ'שֶׂה לִי בּוּשָׁה", אָהּ?! מְנַפְנֶפֶת אוֹתוֹ, מְקַרְקֶסֶת אוֹתוֹ: 'בַקָּשָׁה, "שָׁה-שָׁה-שָׁה, אַל תַּ'שֶׂה לִי בּוּשָׁה".

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  מְשׁוֹרֵר דָּגוּל.

לֵצָן:   אֵין סָפֵק שֶׁמְּדֻבָּר בְּאִישׁ רוּחַ וְצִלְצוּלִים. יֵשׁ לוֹ גַּם סְחוֹרוֹת לִמְכִירָה?

מְשָׁרֵת:   יֵשׁ לוֹ סְרָטִים מִכָּל הַצְּבָעִים שֶׁל הַקֶּשֶׁת; בַּדִּים עִם מִשְׁבְּצוֹת וְנְקֻדּוֹת – יוֹתֵר נְקֻדּוֹת מִבַּסְּפָרִים הַמְּלֻמָּדִים שֶׁל כָּל עוֹרְכֵי-הַדִּין בְּבּוֹהֶמְיָה, וְהוּא מוֹכֵר אוֹתָם בְּסִיטוֹנוּת; מַלְמָלוֹת, תַּחְתּוֹנִיּוֹת, כֻּתְנָה, קְטִיפָה, זַמְשׁ. וְאֵיךְ הוּא שָׁר עֲלֵיהֶם – כְּאִלּוּ הֵם אֵלִים וְאֵלוֹת; אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב שֶׁזָּ'קֵט הוּא מַלְאָךְ מִמִּין נְקֵבָה, אֵיךְ שֶׁהוּא מְזַמֵּר עַל כָּל שַׁרְווּל וְשַׁרְווּל וּמוֹצִיא אֶת תְּהִלַּת הַבִּטְנָה.

לֵצָן:   'בַקְּשָׁה מִמְּךָ, תַּכְנִיס אוֹתוֹ, וְשֶׁיַּגִּיעַ בְּשִׁירָה.

פֶּרְדִּיטָה:            תַּזְהִיר אוֹתוֹ מֵרֹאשׁ לֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנִבּוּלֵי-פֶּה בַּזִּמְרוּרִים שֶׁלּוֹ.

          [יוצא המשרת]

לֵצָן:   יֵשׁ פֹּה וָשָׁם רוֹכְלִים כָּאֵלֶּה נוֹדְדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָה שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת, אָחוֹת.

פֶּרְדִּיטָה:  אֲהָהּ, אוֹ מִמָּה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַחְשֹׁב, אָחִי.

            [נכנס אוטוליקוס, שר]

אוֹטוֹלִיקוּס:  סָטֵן לָבָן כְּמוֹ שֶׁלֶג קַר;

          קְרֶפּ שָׁחֹר עוֹרֵב – לֹא יָקָר;

          כְּפָפוֹת עִם רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים;

          מַסֵּכוֹת אַף אוֹ פָּנִים;

          חֲרוּזֵי זְכוּכִית, שַׁרְשֶׁרֶת,

          בֹּשֶׂם שֶׁל וְרָדִים לַגְּבֶרֶת;

          עֲגִילִים, גְּדִילִים, סִכּוֹת,

          מַתָּנָה לַמְּתוּקוֹת.

          מַסְרְקִים וּמַלְמָלוֹת

          לְגַנְדֵּר אֶת הַבְּתוּלוֹת.

          נוּ נוּ, קְנוּ קְנוּ! בּוֹאוּ הֵנָּה!

          אוֹ שֶׁהַבָּנוֹת תִּבְכֶּינָה.

          קְנוּ קְנוּ! בּוֹאוּ הֵנָּה!

לֵצָן:    אִם לֹא הָיִיתִי מְאֹהָב בְּמוֹפְּסָה, לֹא הָיִיתָ מוֹצִיא מִמֶּנִּי שׁוּם כֶּסֶף; אֲבָל בִּגְלַל שֶׁאֲנִי כָּפוּת וְשָׁפוּט, הַכְּבָלִים יַעֲלוּ לִי כָּךְ-וְכָּךְ סְרָטִים וּכְפָפוֹת.

מוֹפְּסָה:  הַכָּךְ-וְכָּךְ הֻבְטַח לִי לִקְרַאת הַנֶּשֶׁף, אֲבָל גַּם עַכְשָׁו לֹא מְאֻחָר מִדַּי.

דּוֹרְקָס:   הוּא הִבְטִיחַ לָךְ יוֹתֵר, אִם יֵשׁ שַׁקְרָנִים בָּעוֹלָם.

מוֹפְּסָה:  לָךְ הוּא נָתַן כָּל מָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ; אוּלַי אֲפִלּוּ נָתַן לָךְ קְצָת יוֹתֵר, אָז תִּתְבַּיְּשִׁי לָךְ מִלָּתֵת לוֹ עוֹד-פַּ'ם.

לֵצָן:       מָה-זֶה-מָה-זֶה, לֹא נִשְׁאַר כְּבָר טִפָּה נִימוּס לְבְּתוּלוֹת בְּיָמֵינוּ? אַתֶּן צְרִיכוֹת לִלְבֹּשׁ אֶת כָּל-הָעֶרְוָה לְרַאֲוָה? אֵין כְּבָר זְמַן שֶׁל חֲלִיבָה בַּבֹּקֶר, אוֹ רְכִילוּת בַּלַּיְלָה מוּל הָאָח לְלַחְשֵׁשׁ אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלָּכֶן, שֶׁאַתֶּן חַיָּבוֹת לְקַרְקֵר וְלְבַרְבֵּר לִפְנֵי כָּל הָאוֹרְחִים? מַזָּל שֶׁהֵם מִסְתּוֹדְדִים. נָא לְקַפֵּד אֶת הַלָּשׁוֹן, וְאַף מִלָּה.

מוֹפְּסָה:    גָּמַרְתִּי. בּוֹא, אַתָּה הִבְטַחְתָּ לִי מִטְפַּחַת מֶשִׁי וְזוּג כְּפָפוֹת עִם בֹּשֶׂם.

לֵצָן:       לֹא סִפַּרְתִּי לָךְ לִפְנֵי רֶגַע אֵיךְ נֻכְלַלְתִּי בַּדֶּרֶךְ וְאִבַּדְתִּי אֶת כָּל הַכֶּסֶף?

אוֹטוֹלִיקוּס:  וְאָכֵן, אֲדוֹנִי, הַנַּכְלוּלִים מִסְתּוֹבְבִים פֹּה חָפְשִׁי: לָכֵן חוֹבָה עַל אֲנָשִׁים לְהִזָּהֵר מְאוֹד.

לֵצָן:        אַל תִּדְאַג, אִישׁ; אַתָּה לֹא תְּאַבֵּד פֹּה שׁוּם-דָּבָר.

אוֹטוֹלִיקוּס:  מְקַוֶּה מְאוֹד, אֲדוֹנִי, כִּי יֵשׁ לִי עָלַי הַרְבֵּה פָּקֵטוֹת בְּעֵרֶךְ גָּבוֹהַּ.

לֵצָן:        מָה יֵשׁ לְךָ פֹּה? בָּלָדוֹת?

מוֹפְּסָה:    'בַקְּשָׁה, 'בַקְּשָׁה, תִּקְנֶה כַּמָּה. אֲנִי מֵתָה עַל בָּלָדוֹת מֻדְפָּסוֹת בִּדְפוּס, שֶׁכָּכָה יִהְיֶה לִי טוֹב, כִּי אָז אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת הָיָה.

אוֹטוֹלִיקוּס: הִנֵּה בָּלָדָה עִם לַחַן מָלֵא תּוּגָה, עַל אֵיךְ אִשָּׁה שֶׁל סַפְסָר אֶחָד יָלְדָה עֲשִׂירִיָּה שֶׁל שַׂקִּיּוֹת-כֶּסֶף בְּלֵדָה אַחַת, וְאֵיךְ הִיא קִבְּלָה חֵשֶׁק לֶאֱכֹל רָאשֵׁי נְחָשִׁים וְקַרְפָּדוֹת עַל הַגְּרִיל.

מוֹפְּסָה:   זֶה אֲמִתִּי, אַתָּה חוֹשֵׁב?

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲמִתִּי אוֹרְגִּינָל, וְסַךְ-הַכֹּל בֶּן חֹדֶשׁ.

דּוֹרְקָס:   שֶׁאֱלוֹהִים יִשְׁמֹר שֶׁאֲנִי לֹא יִתְחַתֵּן עִם סַפְסָר!

אוֹטוֹלִיקוּס:  הִנֵּה – פַקְט – הַשֵּׁם שֶׁל הַמְּיַלֶּדֶת: מִיס מַיְסֶה, וְהִנֵּה עֵדֻיּוֹת שֶׁל חָמֵשׁ-שֵׁשׁ נָשִׁים מְהֵימָנוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם בִּזְמַן הָאֵרוּעַ. לָמָּה לִי לְהָפִיץ שְׁקָרִים בָּעוֹלָם?

מוֹפְּסָה:   'בַקְּשָׁה, 'בַקְּשָׁה, תִּקְנֶה לִי אוֹתָהּ.

לֵצָן:     בּוֹא, שִׂים אוֹתָהּ בַּצַּד, וְנִסְתַּכֵּל קֹדֶם-כֹּל עַל עוֹד כַּמָּה; לֹא נָרוּץ, נֵלֵךְ בָּלָאד-בָּלָאד וְאָז נִקְנֶה.

אוֹטוֹלִיקוּס: הִנֵּה לָכֶם פֹּה בָּלָדָה עַל דָּג שֶׁהוֹפִיעַ עַל הַחוֹף בְּיוֹם רְבִיעִי הָעֶשְׂרִים בְּאַפְּרִיל, אַרְבָּעִים-אֶלֶף מִיל מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְשָׁר אֶת הַבָּלָדָה הַזֹּאת נֶגֶד הַלְּבָבוֹת הַקָּרִים שֶׁל בְּתוּלוֹת. הַהַשְׁעָרָה הִיא שֶׁזֶּה הָיָה אִשָּׁה, שֶׁנֶּהֶפְכָה לְדָג קַר בִּגְלַל שֶׁהִיא לֹא הִסְכִּימָה לְעַרְבֵּב בָּשָׂר עִם אֶחָד שֶׁאָהַב אוֹתָהּ. הַבָּלָדָה מְלֵאָה צַעַר, וְלֹא פָּחוֹת מִזֶּה אֱמֶת.

דּוֹרְקָס:   אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת אֱמֶת?

אוֹטוֹלִיקוּס:  יֵשׁ תְּעוּדוֹת עִם חֲתִימוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה נוֹטַרְיוֹנִים, וְעֵדִים יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהַתַּרְמִיל שֶׁלִּי יָכִיל.

לֵצָן:       שִׂים בַּצַּד גַּם. עוֹד אַחַת.

אוֹטוֹלִיקוּס:  זֹאת בָּלָדָה עַלִּיזָה, אֲבָל מְאוֹד יָפָה.

מוֹפְּסָה:   תֵּן, תֵּן אֵיזֶה עַלִּיזָה.

אוֹטוֹלִיקוּס:  זֹאתִי עַלִּיזָה מִכָּל כִּוּוּן, וְשָׁרִים אוֹתָהּ לְפִי הַמַּנְגִּינָה שֶׁל "שְׁתֵּי בְּתוּלוֹת מְחַזְּרוֹת אַחֲרֵי גֶּבֶר". זֶה הוֹלֵךְ חָזָק מְאוֹד בַּמַּעֲרָב, בְּקֹשִׁי תִּמְצְאִי שָׁם בַּחוּרָה שֶׁלֹּא שָׁרָה אֶת זֶה, יֵשׁ לְזֶה בִּקּוּשׁ גָּדוֹל, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ.

מוֹפְּסָה: שְׁתֵּינוּ יְכוֹלוֹת לָשִׁיר אֶת זֶה. אִם אַתָּה יָכוֹל לָשִׁיר קוֹל שְׁלִישִׁי, תִּשְׁמַע; זֶה בִּשְׁלוֹשָׁה קוֹלוֹת.

דּוֹרְקָס:  אֲנַחְנוּ שָׁרוֹת אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת בֵּינֵינוּ כְּבָר חֹדֶשׁ.

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲנִי יָכוֹל לָשִׁיר כָּל קוֹל. זֶה הַמִּקְצוֹעַ שֶׁלִּי, אַל תִּשְׁכְּחוּ. בּוֹאוּ נִפְתַּח גָּרוֹן, בָּנוֹת!

            [הם שרים]

          לֹא, לֹא, גְּבִרְתִּי, אֲנִי הוֹלֵךְ,

          לְאֵיפֹה? זֶה לֹא עִנְיָנֵךְ.

דּוֹרְקָס:  לְאֵיפֹה?

מוֹפְּסָה:             לְאֵיפֹה?

דּוֹרְקָס:                       לְאֵי-פֹה?

מוֹפְּסָה: נִשְׁבַּעְתָּ בְּכָל הַכָּבוֹד

          שֶׁתְּגַלֶּה רַק לִי כָּל סוֹד.

דּוֹרְקָסגַּם לִי, אָז תֵּן לִ'צְטָרֵף-הוֹ.

מוֹפְּסָה: 'תָּה הוֹלֵךְ אֶל הָאָחוּ אוֹ אֶל הַדֶּשֶׁא.

דּוֹרְקָס:  אֶחָד זֶה חֵטְא, אֶחָד זֶה פֶּשַׁע.

אוֹטוֹלִיקוּס:  לֹא זֶה וְלֹא זֶה.

שְׁתֵּיהֶן:                        וְלֹא זֶה, אָהּ?

דּוֹרְקָס:  נִשְׁבַּעְתָּ לִי אַהֲבָה, חָבֵר.

מוֹפְּסָה: נִשְׁבַּעְתָּ גַּם לִי, אֲבָל יוֹתֵר.

שְׁתֵּיהֶן:  זֶה מַמָּשׁ מְזַעֲזֵ-עַ.

לֵצָן:  טוֹב-טוֹב-טוֹב, אֲנַחְנוּ נָשִׁיר אֶת זֶה אַחַר כָּךְ לְבַד. אָבִי וְהָאֲדוֹנִים שְׁקוּעִים בְּדִיּוּן רְצִינִי, וְלֹא כְּדַאי שֶׁנַּפְרִיעַ. בּוֹא, קַח אֶת הַפָּקֵט וְתָבוֹא אַחֲרַי. נְקֵבוֹת, אֲנִי קוֹנֶה לְשְׁתֵּיכֶן. אֲדוֹן רוֹכֵל, אֲנַחְנוּ לוֹקְחִים אֶת הַבְּחִירָה הָרִאשׁוֹנָה. בּוֹאוּ אַחֲרֵי, יְלָדוֹת.

            [הוא יוצא עם דורקס ומופסה]

אוֹטוֹלִיקוּס:  וְתְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶם יָפֶה.

            [יוצא אחריהם, בשירה]

          מָה תִּקְנִי לָךְ, אַדֶּרֶת,

          אוֹ כּוֹבַע עִם סֶרֶט,

          אֲוָזֹנֶת שֶׁלִּי שְׁמַנְמַנָּה?

          מִי רוֹצָה לְמַשְׁמֵשׁ

          מֶשִׁי רַךְ מְרַשְׁרֵשׁ,

          הַמֵּיטָב עַל פִּי צַו הָאָפְנָה?

          הָרוֹכֵל לִרְשׁוּתְכֶן

          וְהַכֶּסֶף סוֹכֵן

          שֶׁיַּשִּׂיג לָכֶן כָּל מַתָּנָה.

            [יוצא.

            נכנס משרת]

מְשָׁרֵת:  אֲדוֹנִי הַמְּנַהֵל, פֹּה הִגִּיעוּ שְׁלוֹשָׁה עֶגְלוֹנִים, שְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי-צֹאן, שְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי-בָּקָר וְשְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי-חֲזִירִים, שֶׁהִדְבִּיקוּ לְעַצְמָם שֵׂעָר עַל כָּל הַגּוּף: הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם שָׂעִירִים, אוֹ סָטִירוֹת, אוֹ סָטִיזִים, וְיֵשׁ לָהֶם רִקּוּד שֶׁהַנְּקֵבוֹת אוֹמְרוֹת שֶׁהוּא סְתָם סָלַט סַלְטוֹת, מִישׁ-מָשׁ דִּלּוּגִים, כִּי הֵם לֹא מִשְׁתַּתְּפוֹת; אֲבָל הֵם בְּעַצְמָם מַחְזִיקִים בַּדֵּעָה שֶׁזֶּה יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי כָּל מִי שֶׁהוּא לֹא רָדוּם כְּמוֹ שַׂחְקַן כַּדֹּרֶת.

רוֹעֶה:  לֵךְ, לֵךְ! לֹא רוֹצִים! כְּבָר הָיָה לָנוּ יוֹתֵר מִדַּי פוֹלְקְלוֹר אִידְיוֹטִי. אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי, אֲנַחְנוּ מַתִּישִׁים אוֹתְכֶם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  אַתֶּם מַתִּישִׁים אֶת אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ לְרַעֲנֵן אוֹתָנוּ. אָנָּא, בּוֹא נִרְאֶה אֶת רְבִיעִיַּת הַשְּׁלָשׁוֹת הָאֵלֶּה.

מְשָׁרֵת:    שְׁלָשָׁה אַחַת מֵהֶם, אִם לְהַאֲמִין לָהֶם, אֲדוֹנִי, רָקְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; וַהֲכִי פָּחוֹת מִצְטַיֵּן מֵהַשְּׁלוֹשָׁה מְנַתֵּר שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רֶגֶל וָחֵצִי בִּקְלִילוּת.

רוֹעֶה:    נוּ, מַסְפִּיק לְקַשְׁקֵשׁ. אִם הָאוֹרְחִים הַטּוֹבִים רוֹצִים וּמְרֻצִּים, תִּתֵּן לָהֶם לְהִכָּנֵס; רַק מַהֵר כְּבָר.

מְשָׁרֵת:  מָה מַהֵר? הֵם פֹּה.

            [הוא מכניס את הרועים המבצעים את ריקוד השעירים ויוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 4, תמונה 4 - חלק א' קדימה >