שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 1 קדימה >

[נכנסים לאונטס, קלאומנס, דיון, פאולינה ואחרים]

 

קְלֵאוֹמֶנֶס: אָדוֹן, עָשִׂיתָ דַּי, תַּעֲנִיּוֹת

          קְדוֹשִׁים עָבַרְתָּ: עַל כָּל חֵטְא אֲשֶׁר

          יָכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת כִּפַּרְתָּ; אֵין

          סָפֵק, יוֹתֵר שִׁלַּמְתָּ מֵאֲשֶׁר

          פָּשַׁעְתָּ. וְעַכְשָׁו סוֹף-סוֹף, נְהַג

          כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם, שְׁכַח אֶת כָּל הָרֹעַ

          אֲשֶׁר חוֹלַלְתָּ; הֵם סָלְחוּ, תִּסְלַח

          לְעַצְמְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:            כָּל עוֹד אֶזְכֹּר אוֹתָהּ

          וְאֶת יְפִי נַפְשָׁהּ, אֵינִי יָכוֹל

          לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ אֲנִי חָטָאתִי לָהּ

          וְעֵקֶב כָּךְ גַּם לְעַצְמִי: זְוָעָה –

          אֶת מַמְלַכְתִּי עָשִׂיתִי יְתוֹמָה

          מִכָּל יוֹרֵשׁ, בְּמוֹ יָדַי הִשְׁמַדְתִּי

          אֶת בַּת-הַזּוּג הַמְּתוּקָה מִכָּל

          תִּקְוָה שֶׁל גֶּבֶר.

פָּאוּלִינָה:                   זֶה נָכוֹן, מִדַּי

          נָכוֹן, אָדוֹן. גַּם אִם אַחַת-אַחַת

          הָיִיתָ מִתְחַתֵּן עִם כָּל נְשׁוֹת

          עוֹלָם, אוֹ מְקַבֵּץ מִכָּל אַחַת

          דָּבָר טוֹב לְהַרְכִּיב אִשָּׁה מֻשְׁלֶמֶת,

          זֹאת שֶׁהָרַגְתָּ תִּשָּׁאֵר אַחַת

          שֶׁאֵין-דּוֹמָה-לָהּ.

לֵאוֹנְטֶס:                    גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב.

          הָרַגְתִּי! זֹאת אֲשֶׁר הָרַגְתִּי! כֵּן,

          אֲנִי עָשִׂיתִי. אֲבָל אַתְּ מַכָּה

          בִּי אֲנוּשׁוֹת לוֹמַר לִי שֶׁעָשִׂיתִי.

          זֶה מַר בִּלְשׁוֹנֵךְ כְּמוֹ בְּנַפְשִׁי.

          בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה, אַל נָא

          תֹּאמְרִי זֹאת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

קְלֵאוֹמֶנֶס:                             לֹא, אַל

          תֹּאמְרִי בִּכְלָל, בְּרֹב טוּבֵךְ. יָכֹלְתְּ

          לוֹמַר אַלְפֵי דְּבָרִים שֶׁמּוֹעִילִים

          יוֹתֵר לָרֶגַע וּמְיַפִּים יוֹתֵר

          אֶת נְדִיבוּת לִבֵּךְ.

פָּאוּלִינָה:                    אַתָּה אֶחָד

          מֵאֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לִרְאוֹת אוֹתוֹ

          נָשׂוּי שֵׁנִית.

דִּיּוֹן:                 אִם אַתְּ אֵינֵךְ מֵאֵלֶּה,

          אָז אֵין בָּךְ רַחֲמִים לַמְּדִינָה,

          וּלְרֶצֶף הַשּׁוֹשֶׁלֶת; אַתְּ אֵינֵךְ

          שׁוֹקֶלֶת אֵילוּ סַכָּנוֹת צְפוּיוֹת

          לִפֹּל עַל מַמְלַכְתּוֹ, בְּהֵעָדֵר

          לוֹ נֶצֶר, וְלִטְרֹף אֶת הָעוֹמְדִים-

          בַּצַּד אוֹבְדֵי עֵצוֹת. מָה מְקֻדָּשׁ

          יוֹתֵר מִלַּעֲלֹז שֶׁהַמַּלְכָּה-

          לְשֶׁעָבַר בְּעֵדֶן? מָה קָדוֹשׁ

          יוֹתֵר, לְשִׁקּוּמָהּ שֶׁל הַמַּלְכוּת,

          לְנֶחָמַת הַיּוֹם וּלְטוֹבַת מָחָר,

          מִלְּבָרֵךְ שׁוּב אֶת מִטַּת הַמֶּלֶךְ

          בְּבַת-זוּג מְתוּקָה?

פָּאוּלִינָה:                   אֵין רְאוּיָה

          לְכָךְ, מִלְּבַד הִיא שֶׁאֵינֶנָּה. חוּץ

          מִזֶּה, יֵשׁ לַשָּׁמַיִם תָּכְנִיּוֹת

          כְּמוּסוֹת, וְהֵם אוֹתָן יַגְשִׁימוּ. מָה,

          לֹא כָּךְ הִכְרִיז אַפּוֹלוֹ הַנִּשְׂגָּב,

          לֹא זוֹ נְבוּאָתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה

          יוֹרֵשׁ לַמֶּלֶךְ עַד שֶׁתִּמָּצֵא

          בִּתּוֹ הָאֲבוּדָה? דָּבָר שֶׁאִם

          יִקְרֶה, אֵינוֹ נִתְפָּס בַּהִגָּיוֹן

          מַמָּשׁ כְּמוֹ אִם אַנְטִיגוֹנוּס שֶׁלִּי

          יִפְרֹץ מִתּוֹךְ קִבְרוֹ לַחְזֹר אֵלַי;

          כִּי אֵין סָפֵק שֶׁהוּא נִסְפָּה בְּיַחַד

          עִם הַיַּלְדָּה. אַתָּה יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ

          לָצֵאת מוּל הַשָּׁמַיִם, וְלִמְרֹד

          בִּרְצוֹנָם. [ללאונטס] אַל תִּתְעַסֵּק בְּנֵצֶר

          אִי-עֶצֶר. דַּי, הַכֶּתֶר כְּבָר יִמְצָא

          יוֹרֵשׁ. גַּם אָלֶכְּסַנְדֶּר הַגָּדוֹל

          אָמַר "הַכֶּתֶר – לָרָאוּי מִכֹּל",

          וְהוּא מָצָא יוֹרֵשׁ טוֹב.

לֵאוֹנְטֶס:                          פָּאוּלִינָה

          טוֹבָה, אַתְּ הַמְּשַׁמֶּרֶת אֶת זִכְרָהּ

          שֶׁל הֶרְמִיּוֹנֶה בְּכָבוֹד, אֲנִי

          יוֹדֵעַ, אִלּוּ רַק נִשְׁמַעְתִּי אָז

          לַעֲצָתֵךְ! כִּי אָז בְּרֶגַע זֶה

          הָיִיתִי עוֹד צוֹלֵל בְּיַם עֵינֶיהָ

          שֶׁל מַלְכָּתִי, דּוֹלֶה אֶת מַטְמוֹנֵי

          שְׂפָתֶיהָ –

פָּאוּלִינָה:              וּמוֹתִיר אוֹתָן שׁוֹפְעוֹת

          מִשֶּׁהָיוּ אֲפִלּוּ.

לֵאוֹנְטֶס:               זוֹ אֱמֶת.

          נָשִׁים כָּאֵלֶּה אֵין, לָכֵן – לֹא עוֹד

          אִשָּׁה: כִּי אִם תִּזְכֶּה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה

          בְּיַחַס טוֹב יוֹתֵר, אָז נִשְׁמָתָהּ

          הַטְּהוֹרָה תִּדְבַּק בְּגוּפָתָהּ

          שׁוּב, תַּעֲלֶה בְּרוּחַ מְסֻכְסֶכֶת

          עַל הַבָּמָה הַזֹּאת שֶׁל הַחוֹטְאִים,

          תִּפְתַּח פֶּה וְתַגִּיד: "לִי? כָּכָה?"

פָּאוּלִינָה:                                אִם

          יָכְלָה, הָיְתָה לָהּ כָּל סִבָּה.

לֵאוֹנְטֶס:                             הָיְתָה לָהּ;

          וְהִיא יָכְלָה גַּם לְהָסִית אוֹתִי

          לְרֶצַח כַּלָּתִי.

פָּאוּלִינָה:             וּבִמְקוֹמָהּ

          הָיִיתִי מְסִיתָהּ. לוּ אֲנִי רוּחַ,

          הָיִיתִי מְצַוָּה: "הַבֵּט לְתוֹךְ

          עֵינֶיהָ, וְתֹאמַר בִּזְכוּת אֵיזֶה

          גָּוֶן תָּפֵל בָּחַרְתָּ בָּהּ"; וְאָז

          הָיִיתִי מְצַוַּחַת, עַד שֶׁשְׁתֵּי

          אָזְנֶיךָ תְּצַלְצֵלְנָה: "זְכֹר: גַּם לִי

          הָיוּ עֵינַיִם!"

לֵאוֹנְטֶס:              כּוֹכָבִים, כּוֹכְבֵי-

          מָרוֹם, וְכָל עֵינַיִם אֲחֵרוֹת

          סְתָם פֶּחָמִים מֵתִים! אַל תַּחְשְׁשִׁי

          מֵאַף אִשָּׁה; כִּי, פָּאוּלִינָה, לֹא

          תִּהְיֶה.

פָּאוּלִינָה:         אַתָּה נִשְׁבָּע שֶׁלְּעוֹלָם

          לֹא תִּתְחַתֵּן לְלֹא הַסְכָּמָתִי?

לֵאוֹנְטֶס:  לָנֶצַח, פָּאוּלִינָה, חֵי נַפְשִׁי!

פָּאוּלִינָה:  אִם כֵּן, רוֹזְנִים, אַתֶּם עֵדִים לַנֶּדֶר.

קְלֵאוֹמֶנֶס:  אַתְּ מִתְעַלֶּלֶת בּוֹ –

פָּאוּלִינָה:                      אֶלָּא אִם כֵּן

          תֻּצַּב אֶל מוּל עֵינָיו אַחַת זֵהָה

          לְהֶרְמִיּוֹנֶה כְּמוֹ תְּמוּנָה שֶׁלָּהּ

          מַמָּשׁ.

קְלֵאוֹמֶנֶס:          גְּבִרְתִּי –

פָּאוּלִינָה:                      אֲנִי גָּמַרְתִּי. אַךְ

          אִם אֲדוֹנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן –

          וְאֵין בְּרֵרָה, אִם הוּא רוֹצֶה אָז הוּא

          רוֹצֶה – מַנֵּה אוֹתִי לִבְחֹר לְךָ

          מַלְכָּה: הִיא לֹא תִּהְיֶה כֹּה צְעִירָה

          כְּמוֹ הַקּוֹדֶמֶת, אַךְ אִם תִּזְדַּמֵּן

          רוּחָהּ שֶׁל מַלְכָּתְךָ הָרִאשׁוֹנָה

          לְשָׁם, אֵיךְ הִיא תִּשְׂמַח לִרְאוֹת אוֹתָהּ

          בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ.

לֵאוֹנְטֶס:               פָּאוּלִינָה-לֵב-

          אֱמֶת, לֹא אֶתְחַתֵּן לִפְנֵי שֶׁאַתְּ

          תּוֹרִי לִי.

פָּאוּלִינָה:             זֶה יִהְיֶה כְּשֶׁמַּלְכָּתְךָ

          תַּחְזֹר לִנְשֹׁם: לֹא קֹדֶם.

            [נכנס אדון]

אָדוֹן:   אֶחָד שֶׁמִּזְדַּהֶה בְּתוֹר נָסִיךְ,

          בֶּן פּוֹלִיקְסֶנֶס, פְלוֹרִיזֵל, הוּא עִם

          הַנְּסִיכָה שֶׁלּוֹ (יְפֵהפִיָּה

          שֶׁלֹּא רָאִיתִי דֻּגְמָתָהּ( רוֹצֶה

          לִפְגֹּשׁ אֶת הוֹד רוֹמְמוּתְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                           אֵיךְ זֶה?

          הוּא לֹא בָּא כְּפִי שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ מִכְּבוֹד

          אָבִיו הַמְּיֻחָס. לָצוּץ פֹּה כָּךְ

          בְּלִי טֶקֶס, בְּלִי שׁוּם הוֹדָעָה, מַשְׁמָע

          זֶה לֹא בִּקּוּר אֲשֶׁר תֻּכְנַן, אֶלָּא

          תַּקְרִית שֶׁנִּכְפְּתָה בְּלֵית בְּרֵרָה.

          יֵשׁ לוֹ בְּנֵי-לְוָיָה?

אָדוֹן:                      מְעַט, וְדֵי

          דַּלִּים.

לֵאוֹנְטֶס:        וּנְסִיכָתוֹ אִתּוֹ, אָמַרְתָּ?

אָדוֹן:   כֵּן, יְלוּדַת-עָפָר כְּמוֹתָהּ, נִדְמֶה לִי,

          הַשֶּׁמֶשׁ לֹא לִטְּפָה.

פָּאוּלִינָה:                      הוֹ הֶרְמִיּוֹנֶה,

          כָּל דּוֹר חַיָּב לְהִתְפָּאֵר שֶׁהוּא

          טוֹב מִקּוֹדְמוֹ, אָז גַּם קִבְרֵךְ אָנוּס

          לָסֶגֶת מוּל מָה שֶׁנִּרְאֶה עַכְשָׁו.

          [לאדון] אָדוֹן, אַתָּה בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ

          וְגַם כָּתַבְתָּ (רַק שֶׁשִּׁירָתְךָ

          קָרָה כָּעֵת כְּמוֹ הַנּוֹשֵׂא שֶׁלָּהּ),

          "כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה, דּוֹמָה לָהּ לֹא

          תִּהְיֶה"; כָּךְ יָם פַּיְטָנוּתְךָ גָּאָה

          אָז בְּגַלֵּי יָפְיָהּ; כַּמָּה שֶׁהוּא

          רָדוּד כָּעֵת כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר

          שֶׁיֵּשׁ יָפָה יוֹתֵר.

אָדוֹן:                       סְלִיחָה, גְּבִרְתִּי:

          אַחַת כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי – מִתְנַצֵּל –

          וְהַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁהִיא תִּלְכֹּד לָךְ אֶת

          הָעַיִן, גַּם תָּצוּד אֶת לְשׁוֹנְךָ.

          הִיא מִין יְצוּר, שֶׁאִם תָּקִים לָהּ כַּת,

          אֵשׁ כָּל הָאֱמוּנוֹת הָאֲחֵרוֹת

          תִּכְבֶּה; הִיא רַק תִּרְמֹז "בּוֹא, בּוֹא" – כֻּלָּם

          יָמִירוּ אֶת דָּתָם.

פָּאוּלִינָה:                    אָהּ כֵּן? נָשִׁים לֹא!

אָדוֹן:     הֵן תִּתְאַהֵבְנָה בָּהּ כִּי הִיא שָׁוָה

          יוֹתֵר מִגֶּבֶר; וּגְבָרִים – כִּי אֵין

          אִשָּׁה כָּמוֹהָ.

לֵאוֹנְטֶס:                קְלֵאוֹמֶנֶס, לֵךְ

          עִם עֲמִיתֶיךָ הַמְּכֻבָּדִים,

          הָבֵא אוֹתָם, שֶׁנְּחַבְּקֵם.

            [יוצאים קלאומנס ואחרים]

                                   בְּכָל זֹאת,

          מוּזָר שֶׁכָּךְ הוּא צָץ.

פָּאוּלִינָה:                        אִם הַנָּסִיךְ

          שֶׁלָּנוּ, יַהֲלוֹם כָּל הַיְּלָדִים,

          הָיָה זוֹכֶה לִחְיוֹת הַיּוֹם, אָז הוּא

          וְהָאָדוֹן הַזֶּה יָכְלוּ לִהְיוֹת

          מַמָּשׁ צֶמֶד מֻשְׁלָם. בְּקֹשִׁי חֹדֶשׁ

          הִפְרִיד בֵּין לֵידָתָם.

לֵאוֹנְטֶס:                   דַּי, לֹא יוֹתֵר! אַל

          תַּמְשִׁיכִי! אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהוּא מֵת

          לִי שׁוּב כְּשֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ. כְּשֶׁאֶרְאֶה

          אֶת הַנָּסִיךְ הִזָּה דְּבָרַיִךְ עוֹד

          יְעוֹרְרוּ אוֹתִי לְמַחְשָׁבוֹת

          שֶׁיִּשְׁדְּדוּ אֶת שְׁפִיּוּתִי. הֵם פֹּה.

            [נכנסים פלוריזל, פרדיטה, קלאומנס ואחרים]

          אִמְּךָ הָיְתָה נֶאֱמָנָה מְאוֹד

          בַּנִּשּׂוּאִים, נָסִיךְ; כִּי כְּשֶׁיָּלְדָה

          אוֹתְךָ, הִדְפִּיסָה עֹתֶק שֶׁל אָבִיךָ.

          דְּמוּתוֹ כָּל כָּךְ טְבוּעָה בְּךָ – מַמָּשׁ

          הוּא לִפְרָטָיו – שֶׁאִם הָיִיתִי בֶּן

          עֶשְׂרִים-וְאַחַת הָיִיתִי מְכַנֶּה

          אוֹתְךָ אָחִי, כְּפִי שֶׁקָּרָאתִי לוֹ,

          וּמְדַבֵּר אִתְּךָ עַל אֵיזְ'דָּבָר

          פָּרוּעַ שֶׁעוֹלַלְנוּ קֹדֶם. רֹב

          בְּרָכוֹת לְךָ, וְגַם לִנְסִיכָתְךָ

          הַיְּפֵהפִיָּה – אֵלָה! אוֹי לִי, אֲנִי

          אִבַּדְתִּי זוּג אֲשֶׁר יָכוֹל הָיָה

          בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם לַעֲמֹד כָּךְ,

          וּלְהוֹלִיד בַּנֶּפֶשׁ הִשְׁתָּאוּת,

          כְּמוֹתְכֶם, זוּג מְלַבֵּב. וְאָז אִבַּדְתִּי –

          הַכֹּל טִמְטוּם שֶׁלִּי – אֶת חֶבְרָתוֹ,

          וִידִידוּתוֹ גַּם, שֶׁל אָבִיךָ, אִישׁ

          גָּדוֹל, אֲשֶׁר חַיַּי – כְּכָל שֶׁהֵם

          כְּבֵדֵי יָגוֹן – כְּמֵהִים לִרְאוֹת אוֹתוֹ

          שֵׁנִית.

פְלוֹרִיזֵל:          בִּפְקֻדָּתוֹ עָלִיתִי עַל

          חוֹפֵי סִיצִילְיָה, וּבִשְׁמוֹ אֶמְסֹר

          אֶת כָּל הָאִחוּלִים שֶׁמֶּלֶךְ, רֵעַ,

          יָכוֹל לִשְׁלֹחַ לְאָחִיו; לוּלֵא

          רִפְיוֹן הַגּוּף, הַמִּתְלַוֶּה לִשְׁנוֹת

          בְּלָיָה, אָחַז בּוֹ וְהִפְחִית כּוֹחוֹ,

          הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה חוֹצֶה גְּבוּלוֹת

          יָם וְיַבֶּשֶׁת בֵּין כִּסְּאוֹ לַכֵּס

          שֶׁלְּךָ, כְּדֵי לִרְאוֹת שֵׁנִית אוֹתְךָ,

          שֶׁהוּא אוֹהֵב – כָּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לִמְסֹר –

          יוֹתֵר מִכָּל שַׁרְבִיט וְכָל אוֹחֵז

          שַׁרְבִיט.

לֵאוֹנְטֶס:             אָחִי – אָדָם יָקָר! פְּשָׁעַי

          כְּנֶגְדְךָ קָמִים וּמְבַעְבְּעִים

          בִּי מֵחָדָשׁ; וְהַמֶּחְווֹת שֶׁלְּךָ,

          מוֹפֵת לִנְדִיבוּת, הֵן כְּמוֹ תִּזְכֹּרֶת

          לַהַזְנָחָה הָאֲרֻכָּה שֶׁלִּי!

          בָּרוּךְ הַבָּא לְכָאן כְּמוֹ הָאָבִיב

          לָאֲדָמָה. וְהוּא חָשַׂף גַּם כְּלִיל-

          שְׁלֵמוּת זֶה לַטִּפּוּל הַמְּאַיֵּם,

          אוֹ לְפָחוֹת הַגַּס, שֶׁל אֵל הַיָּם

          הַמִּפְלַצְתִּי כְּדֵי לְבָרֵךְ אָדָם

          שֶׁלֹּא רָאוּי לַמַּאֲמָץ שֶׁלָּהּ,

          וַדַּאי לֹא לְסִכּוּן גּוּפָהּ?

פְלוֹרִיזֵל:                             כְּבוֹדוֹ,

          מֵאֶרֶץ לוּב הִיא בָּאָה.

לֵאוֹנְטֶס:                           מֵאַרְצוֹ

          שֶׁל סְמָלוּס, אִישׁ הַמִּלְחָמוֹת וְלֵב

          אָצִיל, מֵטִיל מוֹרָא וְגַם אָהוּב?

פְלוֹרִיזֵל:  מִשָּׁם, כֵּן, הוֹד רוֹמְמוּתְךָ; מִמֶּנּוּ,

          שֶׁדִּמְעוֹתָיו בְּעֵת פְּרֵדָה הֵעִידוּ

          כִּי הִיא בִּתּוֹ; מִשָּׁם הִפְלַגְנוּ, עַל

          כַּנְפֵי רוּחַ דָּרוֹם יְדִידוּתִית,

          כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הַמְּשִׂימָה אֲשֶׁר

          הֵטִיל עָלַי אָבִי, וּלְבַקֵּר אֶת

          מַעֲלָתְךָ. אֶת רֹב הַפָּמַלְיָה

          שֶׁלִּי שִׁלַּחְתִּי מֵחוֹפֵי סִיצִילְיָה

          הַבַּיְתָה לְבּוֹהֶמְיָה, לְבַשֵּׂר

          לֹא רַק כַּמָּה הִצְלַחְתִּי שָׁם בְּלוּב,

          אָדוֹן, גַּם שֶׁהִגַּעְתִּי בְּשָׁלוֹם,

          וְעִם אִשְׁתִּי, לְכָאן.

לֵאוֹנְטֶס:                      שֶׁהָאֵלִים

          יְטַהֲרוּ מִנֶּגַע אֶת אֲוִיר

          אַרְצֵנוּ כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם חוֹנִים כָּאן!

          יֵשׁ לְךָ אָב קָדוֹשׁ, אָדָם נִפְלָא;

          שֶׁלְּנַפְשׁוֹ הַצַּדִּיקָה חָטָאתִי

          כָּל כָּךְ שֶׁהַמְּרוֹמִים בְּזַעֲמָם

          נִשְּׁלוּ אוֹתִי מִכָּל יוֹרֵשׁ; וְאֶת

          אָבִיךָ – כָּרָאוּי – בֵּרְכוּ בְּךָ,

          בֵּן כְּעֶרְכּוֹ. אָח, מָה אֲנִי יָכֹלְתִּי

          לִהְיוֹת אִלּוּ הִבַּטְתִּי עַכְשָׁו

          עַל בֵּן וּבַת, פְּרָחִים חִנָּנִיִּים

          כְּמוֹתְכֶם.

            [נכנס אציל]

אָצִיל:                   אָדוֹן נִכְבָּד מְאוֹד, לְמָה

          שֶׁאֲדַוֵּחַ לֹא הָיָה כִּסּוּי,

          לוּלֵא הַהוֹכָחוֹת מַמָּשׁ בַּדֶּלֶת.

          בִּרְשׁוּתְךָ, אָדוֹן, מֶלֶךְ בּוֹהֶמְיָה

          שׁוֹלֵחַ בְּאֶמְצָעוּתִי בְּרָכוֹת

          אֵלֶיךָ; הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲצֹר

          אֶת בְּנוֹ, אֲשֶׁר יָרַק עַל חוֹבָתוֹ

          וְעַל כְּבוֹדוֹ: בָּרַח מֵאַבָּא, גַּם

          מִתִּקְווֹתָיו, וְעוֹד עִם בַּת רוֹעֵה

          כְּבָשִׂים.

לֵאוֹנְטֶס:            בּוֹהֶמְיָה? אֵיפֹה הוּא? דַּבֵּר.

אָצִיל:    פֹּה בְּעִירְךָ: מִמֶּנּוּ אֲנִי בָּא.

          דְּבָרַי מְבֻלְבָּלִים קְצָת? זֶה בְּרוּחַ

          הַתַּדְהֵמָה וְגַם הַהוֹדָעָה

          שֶׁלִּי. כְּשֶׁהוּא נֶחְפָּז אֶל חֲצֵרְךָ –

          רוֹדֵף אַחַר הַצֶּמֶד-חֶמֶד – הוּא

          פּוֹגֵשׁ בַּדֶּרֶךְ אֶת אָבִיהָ שֶׁל

          הַגְּבֶרֶת-לִכְאוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת

          אָחִיהָ, שֶׁנָּטְשׁוּ אֶת הַמּוֹלֶדֶת

          בְּיַחַד עִם כְּבוֹד הַנָּסִיךְ.

פְלוֹרִיזֵל:                         קָמִילוֹ

          בָּגַד בִּי! שֶׁכְּבוֹדוֹ וְגַם יָשְׁרוֹ

          שָׂרְדוּ כָּל פֶּגַע – עַד הַיּוֹם.

אָצִיל:                              אַתָּה

          יָכוֹל לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ פָּנִים אֶל

          פָּנִים. הוּא עִם אָבִיךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                       מִי? קָמִילוֹ?

אָצִיל:    קָמִילוֹ, אֲדוֹנִי. הֶחְלַפְתִּי שְׁתֵּי

          מִלִּים אִתּוֹ. כָּרֶגַע הוּא חוֹקֵר

          אֶת שְׁנֵי הַמִּסְכֵּנִים הָהֵם. עוֹד לֹא

          רָאִיתִי עֲלוּבִים שֶׁרוֹעֲדִים

          כָּל כָּךְ: כּוֹרְעִים עַל בֶּרֶךְ, מְנַשְּׁקִים

          אֶת הָרִצְפָּה; סוֹתְרִים אֶת דִּבְרֵיהֶם

          בְּכָל מִלָּה. בּוֹהֶמְיָה כְּבָר סוֹתֵם

          אָזְנַיִם, וּמְאַיֵּם שֶׁיַּהֲרֹג

          אוֹתָם גַּם אַחֲרֵי הַמָּוֶת.

פֶּרְדִּיטָה:                          אַבָּא

          מִסְכֵּן! שָׁמַיִם בְּעַצְמָם רוֹדְפִים

          אוֹתָנוּ; הֵם אוֹסְרִים שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ

          כַּדִּין.

לֵאוֹנְטֶס:        אַתֶּם כֵּן נְשׂוּאִים אוֹ לֹא?

פְלוֹרִיזֵל: לֹא, אֲדוֹנִי, וְכַנִּרְאֶה כְּבָר לֹא

          נִהְיֶה לִפְנֵי שֶׁכּוֹכָבִים יִשְּׁקוּ

          לָעֲמָקִים. מַזָּל בִּישׁ לֹא מַבְחִין

          בֵּין רָשׁ לְבֵין יוֹרֵשׁ.

לֵאוֹנְטֶס:                    אָדוֹן, זֹאת בַּת

          שֶׁל מֶלֶךְ?

פְלוֹרִיזֵל:              הִיא תִּהְיֶה בָּרֶגַע בּוֹ

          תִּהְיֶה אִשְׁתִּי.

לֵאוֹנְטֶס:                וְ"רֶגַע" זֶה, אֲנִי

          מֵבִין, עַל פִּי זְרִיזוּת אָבִיךְ, דֵּי

          רָחוֹק. צַר לִי מְאוֹד, מְאוֹד, שֶׁאֶת

          חַבְלֵי חִבַּת הָאָב שֶׁלְּךָ נִתַּקְתָּ,

          אֶת קֶשֶׁר הַחוֹבָה פָּרַמְתָּ. צַר לִי

          גַּם שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל גְּבִרְתְּךָ הוּא לֹא

          גָּדוֹל כְּמוֹ יָפְיָהּ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל

          לִשְׂמֹחַ בָּהּ כַּהֲלָכָה.

פְלוֹרִיזֵל:                       זִקְפִי

          רֹאשׁ, יְקָרָה. אָמְנָם בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ

          שֶׁהַגּוֹרָל רוֹדֵף אוֹתָנוּ עִם

          אָבִי בְּיַחַד, אַךְ אֵין לוֹ סִכּוּי

          לִפְגֹּם בָּאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ. אָנָּא,

          אָדוֹן, זְכֹר אֶת הַגִּיל בּוֹ לֹא הָיִיתָ

          חַיָּב לַזְּמַן יוֹתֵר שָׁנִים מִמֶּנִּי

          עַכְשָׁו. שַׁחְזֵר אֶת רִגְשׁוֹתֶיךָ אָז

          וְהִתְיַצֵּב בְּתוֹר פְּרַקְלִיט שֶׁלִּי:

          אִם תְּבַקֵּשׁ אַתָּה, אָבִי יִתֵּן

          מַרְגָּלִיּוֹת כְּאִלּוּ הֵן זוּטוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:  אִם כָּכָה, אֲבַקֵּשׁ אֶת אֲהוּבַת

          לִבְּךָ, הִיא בְּעֵינָיו זוּטָה.

פָּאוּלִינָה:                           אָדוֹן,

          שַׁלִּיט, עֵינֶיךָ מְלֵאוֹת מִדַּי

          בִּנְעוּרִים. בְּקֹשִׁי חֹדֶשׁ קֹדֶם

          שֶׁמֵּתָה, מַלְכָּתְךָ הָיְתָה שָׁוָה

          מַבָּט יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמּוּל עֵינְךָ

          כָּרֶגַע.

לֵאוֹנְטֶס:        בָּהּ הָגִיתִי בַּמַּבָּט

          הַזֶּה. [לפלוריזל] אֲבָל בַּקָּשָׁתְךָ תְּלוּיָה

          עוֹד בָּאֲוִיר. אֲנִי יוֹצֵא לִקְרַאת

          אָבִיךָ. תְּשׁוּקָתְךָ לֹא מְטִילָה

          שׁוּם כֶּתֶם עַל כְּבוֹדְךָ, אָז לִשְׁנֵיהֶם

          אֶהְיֶה יָדִיד; וּבַשְּׁלִיחוּת הַזֹּאת

          אֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו. לַוּוּ אוֹתִי,

          נִרְאֶה בַּמֶּה אוֹעִיל. בּוֹא, יַקִּירִי.

            [יוצאים]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 5, תמונה 1 קדימה >