שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

[נכנסים הרמיונה, ממיליוס, וגברות]

 

הֶרְמִיּוֹנֶה:  קְחוּ אֶת הַיֶּלֶד: הוּא מְנַדְנֵד כָּל כָּךְ

          שֶׁאֵין לִסְבֹּל.

גְּבֶרֶת א':                בּוֹא, בּוֹא, אַלּוּף, רוֹצֶה

          שֶׁנְּשַׂחֵק?

מָמִילְיוּס:           לֹא, לֹא רוֹצֶה אִתָּךְ

          שׁוּם עִנְיָנִים.

גְּבֶרֶת א':               לָמָּה, אָדוֹן מָתוֹק?

מָמִילְיוּס:  אַתְּ תְּנַשְּׁקִי אוֹתִי חָזָק, וְגַם-

          כֵּן תְּדַבְּרִי אֵלַי כְּמוֹ אֶל תִּינוֹק.

          אוֹתָךְ אֲנִי אוֹהֵב יוֹתֵר.

גְּבֶרֶת ב':                           וְלָמָּה,

          אָדוֹן מָתוֹק?

מָמִילְיוּס:                זֶה לֹא כִּי הַגַּבּוֹת

          שֶׁלָּךְ שְׁחֹרוֹת יוֹתֵר; אִם כִּי גַּבּוֹת

          שְׁחֹרוֹת, אוֹמְרִים, הֲכִי הוֹלְמוֹת נָשִׁים

          מְסֻיָּמוֹת, אִם אֵין מִדַּי שֵׂעָר

          שָׁם: חֵצִי-מַעֲגָל, חֲצִי-יָרֵחַ,

          עָשׂוּי בְּעִפָּרוֹן.

גְּבֶרֶת ב':              מִי-זֶה לִמֵּד זֹאת?

מָמִילְיוּס:  לָמַדְתִּי בְּעַצְמִי מִפַּרְצוּפֵי

          נָשִׁים. סְלִיחָה, תַּגִּידִי אֵיזֶה צֶבַע

          יֵשׁ לַגַּבּוֹת שֶׁלָּךְ?

גְּבֶרֶת א':                     כָּחֹל, אָדוֹן.

מָמִילְיוּס: מָה, זֶה בְּדִיחָה. רָאִיתִי כְּבָר גְּבִירָה

          עִם אַף כָּחֹל, אֲבָל גַּבּוֹת?

גְּבֶרֶת א':                            אַתָּה שְׁמַע:

          הָאִמָּא הַמַּלְכָּה שֶׁלְּךָ גְּדֵלָה

          וּמִתְעַגֶּלֶת. בְּקָרוֹב נַצִּיג

          אֶת שֵׁרוּתֵנוּ לְנָסִיךְ מַקְסִים

          חָדָשׁ. וְאָז כְּבָר תִּתְחַנֵּף אֵלֵינוּ,

          אִם רַק נִרְצֶה אוֹתְךָ.

גְּבֶרֶת ב':                      הִיא הִתְעַבְּתָה

          כַּהֹגֶן כְּבָר. שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה!

הֶרְמִיּוֹנֶה:  אֵיזוֹ חָכְמָה אַתֶּן כְּבָר רוֹחֲשׁוֹת?

          בּוֹא, אֲדוֹנִי, עַכְשָׁו כֻּלִּי שֶׁלְּךָ

          שׁוּב. אָנָּא שֵׁב אִתָּנוּ, וּתְסַפֵּר

          מַעֲשִׂיָּה.

מָמִילְיוּס:            שְׂמֵחָה אוֹ עֲצוּבָה?

הֶרְמִיּוֹנֶה:  הֲכִי שְׂמֵחָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ.

מָמִילְיוּס:  מַעֲשִׂיָּה שֶׁל עֶצֶב מַתְאִימָה

          הֲכִי לַחֹרֶף. יֵשׁ לִי מִין כָּזֹאת

          עַל רְפָאִים וְשֵׁדוֹנִים.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                       אָז תֵּן

          אוֹתָהּ, אָדוֹן יָקָר. בּוֹא, שֵׁב; תַּפְחִיד

          אוֹתִי בָּרְפָאִים שֶׁלְּךָ כְּכָל

          שֶׁרַק תּוּכַל. אַתָּה חָזָק בָּזֶה.

מָמִילְיוּס:   הָיֹה הָיָה אִישׁ –

הֶרְמִיּוֹנֶה:                      לֹא, לֹא, שֵׁב. וְהָלְאָה.

מָמִילְיוּס:  שֶׁגָּר לְיַד בֵּית-הַקְּבָרוֹת – אֲנִי

          'סַפֵּר בְּשֶׁקֶט: שֶׁהַצַּרְצָרוֹת

          שָׁם לֹא יוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                           אָז קָדִימָה,

          תִּלְחַשׁ רַק לִי בָּאֹזֶן.

            [נכנסים לאונטס, אנטיגונוס ואצילים]

לֵאוֹנְטֶס: רָאוּ אוֹתוֹ? עִם גְּדוּד? וְעִם קָמִילוֹ?

אָצִיל:   נִתְקַלְתִּי בָּם מֵאֲחוֹרֵי הַחֹרֶשׁ.

          עוֹד לֹא רָאִיתִי בְּנֵי אָדָם חוֹמְקִים

          כָּל כָּךְ מַהֵר. רִגַּלְתִּי אַחֲרֵיהֶם

          מַמָּשׁ עַד לַסְּפִינוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:                         אֵיךְ הִתְבָּרַכְתִּי

          בְּאַבְחָנָה חַדָּה, צְלִילוּת נִתּוּחַ!

          קְלָלָה עַל הַחָכְמָה הַזֹּאת! כַּמָּה

          אָרוּר לִהְיוֹת כָּל כָּךְ בָּרוּךְ! אֶפְשָׁר

          שֶׁעַכָּבִישׁ אַרְסִי יִהְיֶה טָבוּל

          בְּתוֹךְ גָּבִיעַ, וְאָדָם יִשְׁתֶּה,

          יֵלֵךְ, וְלֹא יִדְבַּק בּוֹ אֶרֶס, כִּי

          יְדִיעָתוֹ לֹא הֻרְעֲלָה: אַךְ אִם

          יַצִּיגוּ אֶת הַשֶּׁרֶץ לְעֵינָיו,

          לָדַעַת מָה שָׁתָה, הוּא יְפוֹצֵץ

          גַּרְגֶּרֶת וּצְלָעוֹת בַּהֲקָאוֹת.

          אֲנִי שָׁתִיתִי, וְרָאִיתִי אֶת

          הָעַכָּבִישׁ. קָמִילוֹ – הוּא הָיָה

          סַיְעָן, סַרְסוּר שֶׁלּוֹ. נֶגֶד חַיַּי,

          נֶגֶד כִּתְרִי, יֵשׁ מְזִמָּה. כָּל מָה

          שֶׁהוּא חָשׁוּד – אֱמֶת. הַמְּנֻוָּל

          הַבּוֹגְדָנִי שֶׁלִּי שֵׁרֵת אוֹתוֹ

          עוֹד קֹדֶם. הוּא עָלָה עַל תָּכְנִיתִי,

          וְכָךְ נוֹתַרְתִּי מְצֻמָּק; בָּלוֹן

          שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים בּוֹ כְּאַוַּת

          נַפְשָׁם. אֵיךְ נִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים

          כָּךְ בְּקַלּוּת?

אָצִיל:                    מִתֹּקֶף סַמְכוּתוֹ;

          שֶׁפָּעֲלָה לֹא-פַּעַם לֹא פָּחוֹת

          בִּפְקֻדָּתְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:               נָכוֹן, נָכוֹן מִדַּי.

          [להרמיונה]: תְּנִי אֶת הַיֶּלֶד לִי. מָה טוֹב שֶׁלֹּא

          הֵינַקְתְּ אוֹתוֹ; עַל אַף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת

          מֵחוֹתָמִי, הַדָּם שֶׁלָּךְ נִכָּר בּוֹ

          הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                    מָה זֶה? מִשְׂחָק?

לֵאוֹנְטֶס:  קְחוּ אֶת הַיֶּלֶד; הוּא לֹא יִתְקָרֵב

          אֵלֶיהָ. לְהוֹצִיא אוֹתוֹ הַחוּצָה,

          שֶׁהִיא תְּשַׂחֵק לְבַד עִם מָה שֶׁשָּׁם

          גָּדֵל בָּהּ: כִּי זֶה פּוֹלִיקְסֶנֶס, הוּא

          נִפֵּחַ אוֹתָךְ כָּכָה.

          [ממיליוס מובל החוצה]

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     וְאִם אַגִּיד

          שֶׁלֹּא, אֲנִי נִשְׁבַּעַת, תַּאֲמִין לִי,

          גַּם אִם לִבְּךָ נוֹטֶה הָפוּךְ.

לֵאוֹנְטֶס:                              רוֹזְנִים,

          הַבִּיטוּ בָּהּ, הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב:

          רַק תִּפְתְּחוּ פֶּה כְּדֵי לוֹמַר שֶׁהִיא

          גְּבִירָה יָפָה, לִבְּכֶם יוֹסִיף בְּצֶדֶק

          "חֲבָל שֶׁהִיא לֹא הֲגוּנָה, בַּת-יֹשֶׁר".

          תְּהַלְּלוּ אֶת הוֹפָעַת הָרֹאשׁ-

          חוּצוֹת שֶׁלָּהּ – וְכֹה אֶחְיֶה, שְׁבָחִים

          כָּאֵלֶּה מַגִּיעִים לָהּ – וּמִיָּד

          מִין מְשִׁיכַת-כָּתֵף, וְ"הוּמְמ" וְ"אָח!",

          סִמְלֵי לָשׁוֹן-הָרַע הַפְּעוּטִים – לֹא!

          טָעוּת! סִמְלֵי חֶמְלָה, כִּי לָשׁוֹן-הָרַע

          שׂוֹרֶפֶת גַּם חַפִּים מֵחֵטְא – הַ"הוּמְמִ"ים,

          הָ"אָחִ"ים, הַמְּשִׁיכוֹת-כָּתֵף הָאֵלֶּה

          יָצוּצוּ כְּשֶׁתֹּאמְרוּ שֶׁהִיא יָפָה

          לִפְנֵי שֶׁעוֹד תַּסְפִּיקוּ לְהַשְׁחִיל

          "הִיא הֲגוּנָה". אָז דְּעוּ, מִפִּיו שֶׁל זֶה

          שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל סִבָּה לִבְכּוֹת עַל כָּךְ,

          הִיא מְנָאֶפֶת.

הֶרְמִיּוֹנֶה:               אִם נָבָל יֹאמַר

          אֶת זֶה, אַלּוּף הַנְּבָלִים בַּיְּקוּם,

          אָז הוּא נָבָל כָּפוּל. אָדוֹן שֶׁלִּי,

          טָעוּת יֵשׁ בְּיָדְךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                  לֹא, בְּיָדֵךְ

          יֵשׁ, גְּבֶרֶת, בְּטָעוּת אֶת פּוֹלִיקְסֶנֶס

          בִּמְקוֹם לֵאוֹנְטֶס. הוֹ אַתְּ מִין יְצוּר

          שֶׁאוֹי לִי לְכַנּוֹת בִּשְׁמוֹ גְּבִירָה

          בְּדַרְגָּתֵךְ, כִּי הַפְּרָאִים יִרְאוּ

          תַּקְדִּים בִּי, וִידַבְּרוּ אוֹתָהּ שָׂפָה

          לִבְנֵי כָּל מַעֲמָד, עַד שֶׁהַגְּבוּל

          בֵּין הַקַּבְּצָן לַמֶּלֶךְ יִמָּחֵק.

          אָמַרְתִּי הִיא נוֹאֶפֶת; וְאָמַרְתִּי

          עִם מִי. יוֹתֵר מִזֶּה, הִיא גַּם בּוֹגֶדֶת;

          קָמִילוֹ, הַשֻּׁתָּף שֶׁלָּהּ, יוֹדֵעַ

          אֶת מָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְבַּיֵּשׁ

          לָדַעַת – הִיא וּבֶן-זוּגָהּ לַפֶּשַׁע –

          שֶׁהִיא קְפִיץ שֶׁל מִטּוֹת, וְאֵין שֵׁם גַּס

          מִדַּי לְנַוְלוּתָהּ; כֵּן, וְתָעִיד

          עַל זֶה מְנוּסָתָם.

הֶרְמִיּוֹנֶה:                     לֹא, בְּחַיַּי,

          כְּלוּם לֹא יָעִיד. כַּמָּה יִכְאַב לְךָ,

          כְּשֶׁתִּצְטַלֵּל הַכָּרָתְךָ, שֶׁשֵּׁם

          כָּזֶה הוֹצֵאתָ לִי! אָדוֹן עָנֹג

          שֶׁלִּי, לֹא תְּכַפֵּר אָז אִם תֹּאמַר:

          טָעִיתִי.

לֵאוֹנְטֶס:           לֹא, לֹא: אִם אֲנִי טוֹעֶה

          בַּיְּסוֹד עָלָיו אֲנִי בּוֹנֶה, מֶרְכַּז

          הָאֲדָמָה קָטָן מִלְּהָכִיל

          אֲפִלּוּ סְבִיבוֹן שֶׁל יְלָדִים.

          סַלְּקוּ אוֹתָהּ לְבֵית-הַסֹּהַר. מִי

          שֶׁיְּדַבֵּר לְטוֹבָתָהּ אָשֵׁם

          רַק כִּי דִּבֵּר.

הֶרְמִיּוֹנֶה:               אֵיזֶה כּוֹכָב רָשָׁע

          שׁוֹלֵט. אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַבְלִיג

          עַד שֶׁיַּרְאוּ לִי הַשָּׁמַיִם עַיִן

          יָפָה יוֹתֵר. רוֹזְנִים טוֹבִים שֶׁלִּי,

          אֲנִי אֵינִי מוּעֶדֶת לְיַבֵּב, כְּמוֹ

          רֹב בְּנוֹת-מִינִי; וּבְלִי טַל-שָׁוְא כָּזֶה

          חֶמְלַת לִבְּכֶם אוּלַי תִּיבַשׁ: אַךְ יֵשׁ

          בִּי פֹּה יְגוֹן אֱמֶת שׂוֹרֵף שֶׁיַּם

          דְּמָעוֹת לֹא יְכַבֶּה. אָנָּא, רוֹזְנִים,

          שִׁפְטוּ אוֹתִי בְּמַחְשָׁבוֹת גְּזוּרוֹת

          עַל-פִּי הַחֶסֶד; כָּכָה יֵעָשֶׂה

          רְצוֹן הַמֶּלֶךְ.

לֵאוֹנְטֶס:             לֹא שׁוֹמְעִים אוֹתִי?

הֶרְמִיּוֹנֶה:  מִי זֶה יָבוֹא אִתִּי? הַרְשֵׁה נָא, מֶלֶךְ,

          לִנְשׁוֹתַי לְהִתְלַוּוֹת, אַתָּה

          רוֹאֶה שֶׁמַּצָּבִי דּוֹרֵשׁ זֹאת. אַל

          תִּבְכּוּ, טִפְּשׁוֹת טוֹבוֹת: אֵין שׁוּם סִבָּה.

          אִם אֲנִי רְאוּיָה לְכֶלֶא, בְּכוּ

          מָרָה כְּשֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר. שְׁבִיל מַר זֶה בּוֹ

          אֲנִי צוֹעֶדֶת יְטַהֵר אוֹתִי.

          שָׁלוֹם, אָדוֹן שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא

          יִחַלְתִּי שֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ נִכְלָם:

          עַכְשָׁו אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁעוֹד

          אֶרְאֶה. בּוֹאנָה, נָשִׁים, הָרְשׁוּת נִתְּנָה.

לֵאוֹנְטֶס:   לְכוּ, מַלְּאוּ אֶת פְּקֻדָּתִי! הַחוּצָה!

            [יוצאות הרמיונה, תחת משמר, והגברות]

אָצִיל:    אָנָּא, כְּבוֹדוֹ, קְרָא לַמַּלְכָּה לַחְזֹר.

אַנְטִיגוֹנוּס:         הֱיֵה בָּטוּחַ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה,

          אָדוֹן, אַחֶרֶת מִשְׁפָּטְךָ יִהְיֶה

          לְבִרְיוֹנוּת, שֶׁתַּהֲרֹס שְׁלוֹשָׁה:

          אוֹתְךָ, בִּנְךָ וּמַלְכָּתְךָ.

אָצִיל:                           אֲנִי

          מוּכָן לָתֵת אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי –

          וְגַם אֶתֵּן, אָדוֹן, אִם תְּקַבֵּל –

          שֶׁהַמַּלְכָּה צְחֹרָה מִדֹּפִי מוּל

          שָׁמַיִם וּמוּלְךָ – כְּלוֹמַר בְּמָה

          שֶׁהֶאֱשַׁמְתָּ.

אַנְטִיגוֹנוּס:              אִם יוּכַח שֶׁהִיא

          לֹא כָּךְ, אַצִּיב אֶת הָאֻרְווֹת שֶׁלִּי

          בַּחֶדֶר שֶׁל אִשְׁתִּי; אַצְעִיד אוֹתָהּ

          עִם רֶסֶן; לֹא אֶבְטַח בָּהּ בְּדָבָר

          אִם לֹא אֶרְאֶה אוֹ אֲמַשֵּׁשׁ לְבַד;

          כִּי כָּל פֵּרוּר אִשָּׁה שֶׁבָּעוֹלָם,

          כֵּן-כֵּן, כָּל שֶׁמֶץ בְּשַׂר אִשָּׁה כּוֹזֵב

          אִם הִיא כּוֹזֶבֶת.

לֵאוֹנְטֶס:                   שֶׁקֶט.

אָצִיל:                                  בְּטוּבְךָ –

אַנְטִיגוֹנוּס:  לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנֵנוּ

          אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים. אַתָּה מוּלָךְ

          שׁוֹלָל, בִּידֵי מֵסִית שֶׁיְּקֻלַּל

          עַל זֶה לָעַד. לוּ רַק יָדַעְתִּי מִי

          הַכֶּלֶב! אֲקַצֵּץ אוֹתוֹ לַקֵּץ!

          אִם בִּכְבוֹדָהּ יֵשׁ פְּגָם, יֵשׁ לִי שָׁלוֹשׁ

          בָּנוֹת: הַבְּכוֹרָה אַחַת-עֶשְׂרֵה,

          הָאֲחֵרוֹת חָמֵשׁ וְתֵשַׁע: אִם

          יוּכַח שֶׁזֹּאת אֱמֶת, הֵן תְּשַׁלֵּמְנָה.

          אֲנִי גּוֹזֵר עִקּוּר עַל הַשָּׁלוֹשׁ!

          הֵן לֹא יִרְאוּ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה

          כְּדֵי לְהַשְׁרִיץ דּוֹרוֹת שֶׁל תַּזְנוּנִים.

          שְׁלָשְׁתָּן יוֹרְשׁוֹת שָׁווֹת; אֲבָל מוּטָב

          לִי לְסָרֵס עַצְמִי אִם הֵן תֵּלַדְנָה

          פֵּרוֹת טְמֵאִים.

לֵאוֹנְטֶס:                   עֲצֹר, עַד כָּאן! אַתָּה

          מֵרִיחַ אֶת הָעֵסֶק בְּחוּשִׁים

          קָרִים כְּמוֹ אַף שֶׁל מֵת; אֲבָל אֲנִי

          רוֹאֶה וְחָשׁ כְּמוֹ שֶׁחָשִׁים אֶת זֶה [מושך את זקנו או מכה בכיסא]

          וְגַם רוֹאִים מָה חָשׁ.

אַנְטִיגוֹנוּס:                     אִם זֶה נָכוֹן,

          אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים לִכְרֹת לַיֹּשֶׁר

          שׁוּם קֶבֶר; לֹא נוֹתַר קַמְצוּץ שֶׁלּוֹ

          כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה

          הָרְקוּבָה.

לֵאוֹנְטֶס:             מָה זֶה, אֵין לִי מִלָּה?

אָצִיל:    הַלְוַאי שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה לֹא הָיְתָה,

          אָדוֹן; אֲנִי אֶשְׂמַח כִּפְלַיִם אִם

          יֵצֵא שֶׁמַּצְפּוּנָהּ הוּא אֲמִתִּי,

          חֲשָׁדוֹתֶיךָ לֹא, אֲפִלּוּ אִם

          תִּזְכֶּה לְכָל גִּנּוּי.

לֵאוֹנְטֶס:                    אָח, מָה צָרִיךְ

          לָדוּן אִתְּכֶם עַל זֶה, בִּמְקוֹם לִדְבֹּק

          בְּכוֹחַ בַּיָּזְמָה שֶׁלִּי? זְכוּת מֶלֶךְ

          אֵינָהּ צְרִיכָה עֵצוֹת מִכֶּם, רַק טוּב-

          לִבֵּנוּ הַטִּבְעִי שִׁתֵּף אֶתְכֶם;

          אַךְ אִם אַתֶּם גְּלָמִים אוֹ מְשַׂחֲקִים

          בְּכִשָּׁרוֹן גְּלָמִים – לֹא יְכוֹלִים

          אוֹ מוּכָנִים לַחְבֹּק אֶת הָאֱמֶת

          כְּמוֹתִי, מִסְרוּ לְעַצְמְכֶם: אֲנִי

          אֵינִי זָקוּק לְשׁוּם עֵצָה מִכֶּם עוֹד.

          הָעֵסֶק, הַהֶפְסֵד, הָרֶוַח, כָּל

          הַחֲבִילָה – הַכֹּל, עַל-פִּי הַדִּין,

          שֶׁלִּי.

אַנְטִיגוֹנוּס:            וְהַלְוַאי אָמֵן, מַלְכִּי,

          שֶׁבְּמִשְׁפָּט אִלֵּם הָיִיתָ דָּן

          בּוֹ, בְּלִי פַּרְהֶסְיָה.

לֵאוֹנְטֶס:                    אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה?

          אוֹ שֶׁהַגִּיל עָשָׂה אוֹתְךָ חֲמוֹר,

          אוֹ שֶׁנּוֹלַדְתָּ טִפֵּשׁ. בְּרִיחַת

          קָמִילוֹ בְּתוֹסֶפֶת לְזִוּוּג

          הַצֶּמֶד-חֶמֶד – הַבּוֹטֶה יוֹתֵר

          מִנִּחוּשִׁים, עַל סַף מַרְאֵה עֵינַיִם,

          חָסֵר עֵד-רְאִיָּה רַק כְּחוֹתֶמֶת,

          כָּל שְׁאַר הַנְּסִבּוֹת חוֹתְכוֹת – הַכֹּל

          דּוֹחֵף לַמַּהֲלָךְ הַזֶּה. עִם זֹאת,

          בְּתוֹר אִשּׁוּר סוֹפִי – כִּי בְּמִקְרֶה

          כְּבַד-חֲשִׁיבוּת כָּזֶה אָסוֹן לִהְיוֹת

          פִּרְאִי – שָׁלַחְתִּי בִּדְחִיפוּת אֶת דִּיּוֹן

          וּקְלֵאוֹמֶנֶס, הַיְּדוּעִים לָכֶם

          בִּיעִילוּת, לְדֶלְפִי הַקְּדוֹשָׁה,

          מִקְדַּשׁ אַפּוֹלוֹ. הֵם יָבִיאוּ אֶת

          דִּבְרֵי הָאֵל; שֶׁעֲצָתוֹ תִּבְלֹם

          אוֹ תְּדַרְבֵּן אוֹתִי. עָשִׂיתִי טוֹב?

אָצִיל:    עָשִׂיתָ טוֹב, אָדוֹן.

לֵאוֹנְטֶס:  אֲנִי אִישִׁית רָגוּעַ, לֹא צָרִיךְ

          יוֹתֵר מִשֶּׁיָּדוּעַ לִי, אֲבָל

          הַנְּבוּאָה תַּרְגִּיעַ אֲחֵרִים,

          כְּמוֹ זֶה, הַפֶּתִי שֶׁעוֹצֵם עֵינָיו

          מוּל הָאֱמֶת. לָכֵן מָצָאתִי כִּי

          מוּטָב לַחְסֹם לָהּ כָּל גִּישָׁה אֵלַי,

          שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַפֶּשַׁע

          שֶׁתִּכְנְנוּ שְׁנֵי הַבּוֹרְחִים. קָדִימָה,

          בּוֹאוּ אִתִּי: נִנְאַם אֶל הַצִּבּוּר;

          כִּי עֵסֶק זֶה חַיָּב שֶׁיְּעוֹרֵר

          אֶת לֵב כֻּלָּנוּ.

אַנְטִיגוֹנוּס [הצִדה]:   יְעוֹרֵר לִצְחוֹק,

          נִדְמֶה לִי, כְּשֶׁנֵּדַע אֶת הָאֱמֶת.

            [יוצאים]