שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 1, תמונה 2 - חלק ב' קדימה >

לֵאוֹנְטֶס:                                                            זֶה כָּךְ.

          שַׁקְרָן, שַׁקְרָן! אֲנִי אוֹמֵר אַתָּה

          שַׁקְרָן, קָמִילוֹ, וַאֲנִי שׂוֹנֵא

          אוֹתְךָ, מַכְתִּיר אוֹתְךָ קוֹף מְטֻמְטָם,

          וְעֶבֶד מְטֻפָּשׁ אוֹ סְתָם נוֹצָה

          בָּרוּחַ, שֶׁרוֹאֶה בְּכָל דָּבָר

          גַּם טוֹב גַּם רַע, וְעִם שְׁנֵיהֶם נִסְחָף.

          אִם לְאִשְׁתִּי הָיָה כָּבֵד מֻרְעָל

          כְּמוֹ חַיֶּיהָ, לֹא יָכְלָה לִחְיוֹת

          שְׁעַת חוֹל אַחַת.

קָמִילוֹ:                                            וּמִי מַרְעִיל אוֹתָהּ?

לֵאוֹנְטֶס:            זֶה שֶׁעוֹנֵד אוֹתָהּ כְּמוֹ מִין עֲנָק

          סְבִיב צַוָּארוֹ, בּוֹהֶמְיָה; מִי! שֶׁאִם

          הָיוּ לִי מְשָׁרְתֵי אֱמֶת סְבִיבִי,

          שֶׁעֵינֵיהֶם חַדּוֹת הֵן לִכְבוֹדִי

          וְהֵן לְרִוְחֵיהֶם, לַחֶסְכוֹנוֹת,

          הָיוּ עוֹשִׂים כְּבָר אֶת הַמַּעֲשֶׂה

          שֶׁאַחֲרָיו שׁוּב לֹא עוֹשִׂים. אַתָּה, כֵּן,

          מוֹזֵג הַכּוֹס שֶׁלּוֹ – שֶׁהֶעֱלֵיתִי

          מֵאַשְׁפָּתוֹת אֶל הַשְּׂרָרָה; אֲשֶׁר

          יָכוֹל לִרְאוֹת בָּרוּר כְּמוֹ שֶׁהָאָרֶץ

          רוֹאָה אֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהֶפֶךְ

          כַּמָּה אֲנִי מֻשְׁפָּל – אַתָּה יָכוֹל

          הָיִיתָ לְתַבֵּל גָּבִיעַ כָּךְ

          שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ, לָאוֹיֵב שֶׁלִּי,

          קְרִיצָה סוֹפִית; לִי הַנּוֹזֵל הַזֶּה

          הָיָה שִׁקּוּי מַרְפֵּא.

קָמִילוֹ:                                             אָדוֹן, כְּבוֹדוֹ,

          יָכֹלְתִּי, לֹא צָרִיךְ לָזֶה גַּם סַם

          אַלִּים, תַּסְפִּיק טִפַּת שָׂרָף אַחַת

          שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת בְּלִי זָדוֹן שֶׁל רַעַל:

          אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְהַאֲמִין

          שֶׁיֵּשׁ פִּרְצָה כָּזֹאת בְּרוֹם גְּבִרְתִּי,

          שֶׁשִּׁלְטוֹנָהּ כֻּלּוֹ כָּבוֹד. אָהַבְתִּי

          אוֹתְךָ –

לֵאוֹנְטֶס:                             פַּקְפֵּק וְלֵךְ לַעֲזָאזֵל!

          אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִתְעַרְפַּלְתִּי כָּךְ,

          שֶׁהִתְעַרְעַרְתִּי כָּךְ, שֶׁאֲמַנֶּה

          עָלַי עִנּוּי כָּזֶה בְּהִתְנַדְּבוּת;

          שֶׁאֲטַנֵּף אֶת טֹהַר הַסְּדִינִים

          הַלְּבָנִים שֶׁלִּי (שֶׁלְּהַחְזִיק

          בּוֹ זֶה לִישֹׁן, וּלְהַכְתִּים אוֹתוֹ

          חוֹחִים, קוֹצִים, צְבָתוֹת, עֻקְצֵי צְרָעוֹת,

          קָלוֹן עַל דַּם נָסִיךְ, הַבֵּן שֶׁלִּי –

          נִדְמֶה לִי הוּא שֶׁלִּי, אוֹהֵב אוֹתוֹ

          כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלִּי) – כָּל זֶה בְּלִי שׁוּם

          מֵנִיעַ? לָמָּה לִי? מָה, בֶּן-אָדָם

          יָכוֹל לִסְטוֹת כָּל כָּךְ?

קָמִילוֹ:                                                 אֲנִי חַיָּב

          לְהַאֲמִין לְךָ: וּמַאֲמִין.

          וְאֶפָּטֵר עַל שׁוּם כָּךְ מִשַּׁלִּיט

          בּוֹהֶמְיָה; רַק בִּתְנַאי שֶׁכְּשֶׁיְּסֻלַּק,

          מַעֲלָתְךָ יַחְזִיר אֶת מַלְכָּתְךָ

          אֵלָיו כִּבְרֵאשִׁית, וְלוּ לְמַעַן

          בִּנְךָ, וְכָךְ תַּחְסֹם אֶת הַפְּגִיעָה

          שֶׁל לְשׁוֹנוֹת חָצֵר אוֹ בַּעֲלוֹת

          בְּרִיתְךָ בֵּין הָאֻמּוֹת.

לֵאוֹנְטֶס:                                              אַתָּה יוֹעֵץ

          מַמָּשׁ מָה שֶׁקָּבַעְתִּי לְעַצְמִי:

          לֹא לְהַכְפִּישׁ אוֹתָהּ, אַף שֶׁמֶץ רֶפֶשׁ.

קָמִילוֹ:   כְּבוֹדוֹ,

          אָז לֵךְ; וּבַאֲרֶשֶׁת בְּהִירָה

          כְּמוֹ שֶׁלּוֹבֶשֶׁת יְדִידוּת בְּנֶשֶׁף,

          חֲבֹר לְמַלְכָּתְךָ וּלְבּוֹהֶמְיָה.

          אֲנִי אֶהְיֶה מוֹזֵג שֶׁלּוֹ. וְאִם

          מִמֶּנִּי יְקַבֵּל מַשְׁקֵה בְּרִיאוּת,

          אֲנִי לֹא מְשָׁרֵת שֶׁלְּךָ.

לֵאוֹנְטֶס:                                              גָּמוּר.

          עֲשֵׂה זֹאת וַחֲצִי לִבִּי – שֶׁלְּךָ;

          לֹא תַּעֲשֶׂה – אַתָּה עוֹקֵר אֶת כָּל

          הַלֵּב שֶׁלְּךָ.

קָמִילוֹ:                                 עוֹשֶׂה, אָדוֹן. עוֹשֶׂה.

לֵאוֹנְטֶס:            אַסְבִּיר פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁיָּעַצְתָּ לִי.

            [יוצא]

קָמִילוֹ:   הוֹ גְּבֶרֶת אֻמְלָלָה! אֲבָל אֲנִי,

          בְּאֵיזֶה מִין מַצָּב אֲנִי? עָלַי

          לִהְיוֹת פֹּה הַמַּרְעִיל שֶׁל פּוֹלִיקְסֶנֶס

          הַטּוֹב, בְּלִי שׁוּם סִבָּה מִלְּבַד צִיּוּת

          כְּלַפֵּי אָדוֹן אֲשֶׁר מוֹרֵד נֶגֶד

          עַצְמוֹ, וּמְצַפֶּה שֶׁנְּתִינָיו

          יִהְיוּ כָּמוֹהוּ. לְבַצֵּעַ אֶת

          הַמַּעֲשֶׂה מַשְׁמָע קִדּוּם. גַּם אִם

          יֵשׁ אֶלֶף דֻּגְמָאוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים

          אֲשֶׁר הִכּוּ מְלָכִים וְשִׂגְשְׂגוּ –

          לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת; אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין

          עַל שׁוּם נְחֹשֶׁת, אֶבֶן, מְגִלָּה,

          דֻּגְמָה אַחַת, הַתּוֹעֵבָה עַצְמָהּ

          אוֹסֶרֶת לְבַצְּעָהּ. עָלַי לִנְטֹשׁ

          אֶת הֶחָצֵר: אִם אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה

          אוֹ לֹא – אֲנִי שׁוֹבֵר אֶת הַמַּפְרֶקֶת.

          כּוֹכַב בְּרָכָה, תִּשְׁלֹט עַכְשָׁו! הִנֵּה

          בּוֹהֶמְיָה בָּא.

            [נכנס פוליקסנס]

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                זֶה מְשֻׁנֶּה: נִדְמֶה לִי –

          קַרְנִי פֹּה קְצָת יוֹרֶדֶת. לֹא אוֹמֵר כְּלוּם?

          יוֹם טוֹב, קָמִילוֹ.

קָמִילוֹ:                                            אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         מָה בֶּחָצֵר חָדָשׁ?

קָמִילוֹ:                                             שׁוּם כְּלוּם, כְּבוֹדוֹ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         הַמֶּלֶךְ יֵשׁ עָלָיו חָזוּת כָּזֹאת

          כְּאִלּוּ הוּא אִבֵּד מָחוֹז, אוֹ פֶּלֶךְ

          שֶׁהוּא אוֹהֵב כְּמוֹ אֶת עַצְמוֹ; כָּרֶגַע

          נִתְקַלְתִּי בּוֹ, בְּנֹעַם, כָּרָגִיל,

          וְהוּא, מֵסִיט אֶת הַמַּבָּט, שׁוֹמֵט

          אֶת הַשָּׂפָה בְּגֹעַל, רָץ מִמֶּנִּי

          כְּמוֹ מִשְּׂרֵפָה, מַשְׁאִיר אוֹתִי תּוֹהֶה

          מָה מִתְרַקֵּם שֶׁמְּשַׁנֶּה כָּל כָּךְ

          אֶת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ.

קָמִילוֹ:   לֹא בְּכוֹחִי לָדַעַת, אֲדוֹנִי.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         אֵיךְ? לֹא בְּכוֹחֲךָ? אוֹ לֹא יוֹדֵעַ?

          יוֹדֵעַ אֲבָל לֹא בְּכוֹחֲךָ

          לִמְסֹר? זֶה בָּאֵזוֹר הַזֶּה; הֲרֵי

          לְעַצְמְךָ אַתָּה מֻכְרָח לָדַעַת

          מָה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, וְאֵינְךָ

          יָכוֹל לוֹמַר "לֹא בְּכוֹחִי". קָמִילוֹ,

          אֲרֶשֶׁת פְּנֵי שְׁנֵיכֶם, שֶׁהִשְׁתַּנְּתָה,

          הִיא לִי רְאִי אֲשֶׁר חוֹשֵׂף כִּי גַּם

          בִּי חָל שִׁנּוּי: אֲנִי וַדַּאי שֻׁתָּף

          לָהּ לַתְּמוּרָה, כִּי אֲנִי חָשׁ דַּרְכָּהּ

          שֶׁחָלָה בִּי תְּמוּרָה.

קָמִילוֹ:                                             יֵשׁ מַחֲלָה

          שֶׁמְּטִילָה בְּכַמָּה מֵאִתָּנוּ

          מָרָה שְׁחֹרָה, אֲבָל אֵינִי יָכוֹל

          לִנְקֹב בִּשְׁמָהּ; אַתָּה מֵפִיץ אוֹתָהּ,

          גַּם אִם אַתָּה בָּרִיא.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                          אֲנִי מֵפִיץ? מָה?

          אַל תַּעֲשֶׂה אוֹתִי נָחָשׁ קַדְמוֹן

          שֶׁמַּבָּטוֹ קוֹטֵל. עַל אֲלָפִים

          הִבַּטְתִּי, רַק טוֹב יָצָא לָהֶם,

          אִישׁ לֹא נִרְצַח. קָמִילוֹ, מִכֵּיוָן

          שֶׁבְּלִי סָפֵק אַתָּה הָגוּן, מַשְׂכִּיל

          וּמְנֻסֶּה, תְּכוּנוֹת אֲשֶׁר תּוֹרְמוֹת

          לַאֲצִילוּת שֶׁלָּנוּ לֹא פָּחוֹת

          מִתָּאֳרֵי הוֹרִים, אֲשֶׁר עוֹבְרִים

          בִּירֻשָּׁה: אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ

          שֶׁאִם יָדוּעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ

          אֲשֶׁר עָלַי לָדַעַת, אַל תִּכְלָא

          אוֹתוֹ בְּסוֹד.

קָמִילוֹ:                                   אָסוּר לִי לְהָשִׁיב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         אֲנִי מֵפִיץ הַחֹלִי, אַךְ אֲנִי

          בָּרִיא? דָּרוּשׁ הֶסְבֵּר. מַקְשִׁיב, קָמִילוֹ?

          בְּשֵׁם כָּל מָה שֶׁהַכָּבוֹד מַכִּיר

          בּוֹ, וּלְבַקָּשָׁה שֶׁלִּי וַדַּאי

          מַגִּיעַ קְצַת כָּבוֹד, אֲנִי מַשְׁבִּיעַ

          אוֹתְךָ, אֱמֹר אֵיזֶה תַּרְחִישׁ אֵימָה

          אַתָּה צוֹפֶה זוֹחֵל כָּאן לְעֶבְרִי;

          כַּמָּה רָחוֹק הוּא, אוֹ קָרוֹב; כֵּיצַד

          נִתָּן לִמְנֹעַ, אִם בִּכְלָל; אִם לֹא –

          אֵיךְ מִסְתַּדְּרִים עִם זֶה?

קָמִילוֹ:                                                      אַגִּיד לְךָ,

          אָדוֹן, הֱיוֹת שֶׁהַכָּבוֹד דּוֹרֵשׁ,

          וְאִישׁ שֶׁבְּעֵינַי הוּא אִישׁ כָּבוֹד.

          הַקְשֵׁב לַעֲצָתִי, שֶׁיֵּשׁ לִפְעֹל

          עַל-פִּיהָ בִּזְרִיזוּת, אָז בִּזְרִיזוּת

          אֹמַר אוֹתָהּ, אַחֶרֶת גַּם אַתָּה

          וְגַם אֲנִי נִזְעַק לַאֲבַדּוֹן

          וְלַיְלָה טוֹב.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                             קָדִימָה צְעַד, קָמִילוֹ.

קָמִילוֹ:   מֻנֵּיתִי לִהְיוֹת לְךָ רוֹצֵחַ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:         קָמִילוֹ, מִי מִנָּה?

קָמִילוֹ:                                          הַמֶּלֶךְ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                                לָמָּה?

קָמִילוֹ:   נִדְמֶה לוֹ, לֹא-לֹא, הוּא נִשְׁבַּע לָבֶטַח,

          כִּי הוּא רָאָה אֶת זֶה, אוֹ הוּא פִּתָּה

          אוֹתְךָ לָזֶה – נָגַעְתָּ בַּמַּלְכָּה

          בְּאֹפֶן שֶׁאָסוּר.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                                  שֶׁיַּהֲפֹךְ

          דָּמִי אִם כָּכָה לְמֻגְלָה מֻרְעֶלֶת,

          וּשְׁמִי מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹגֵד!

          הַמּוֹנִיטִין הַצַּח שֶׁלִּי הַלְוַאי

          יִהְיֶה לְצַחֲנָה אֲשֶׁר תַּכֶּה

          בַּנְּחִיר הֲכִי עָמוּם כְּשֶׁרַק אוֹפִיעַ,

          שֶׁקִּרְבָתִי תִּהְיֶה מֻקְצֵית מֵרֹב

          מֵאוּס – יוֹתֵר! – שְׂנוּאָה, וּמַחְרִידָה

          מִכָּל הַמַּגֵּפוֹת אֲשֶׁר נוֹדְעוּ

          בִּכְתָב אוֹ בְּעַל-פֶּה!

קָמִילוֹ:                                                תַּשְׁבִּיעַ כָּל

          כּוֹכַב מָרוֹם, עַל שְׁמוֹ וְעָצְמָתוֹ,

          תַּצְלִיחַ לֶאֱסֹר עַל יָם לִגְאוֹת

          לְאוֹר יָרֵחַ קֹדֶם שֶׁתָּסִיר

          בְּנֶדֶר אוֹ תְּזַעֲזֵעַ עִם

          נִמּוּק אֶת הַמִּגְדָּל שֶׁל טֵרוּפוֹ,

          אֲשֶׁר נִצָּב עַל בְּסִיס אֱמוּנָתוֹ,

          וְלֹא יִקְרֹס עַד שֶׁגּוּפוֹ יִצְנַח

          וְיִתְמוֹטֵט.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                           מֵאֵיפֹה זֶה צָמַח?

קָמִילוֹ:   אֵין לִי מֻשָּׂג; אֲבָל בָּרוּר לִי כִּי

          מוּטָב לַחְמֹק מִמָּה שֶׁכְּבָר צָמַח

          וְלֹא לַחְקֹר אֵיךְ זֶה נוֹלַד. לָכֵן

          אִם רַק תּוֹאִיל לִבְטֹחַ בְּיָשְׁרִי,

          אֲשֶׁר גָּנוּז בַּכְּלִי הַזֶּה, מַשְׁכּוֹן

          שֶׁלְּךָ לָקַחַת, צֵא מִיָּד, הַלַּיְלָה!

          אֶת מְלַוֶּיךָ אֲעַדְכֵּן בַּסּוֹד,

          וַאֲמַלֵּט אוֹתָם מִשַּׁעֲרֵי

          הָעִיר, זוּגוֹת אוֹ שְׁלִישִׁיּוֹת. אֲשֶׁר לִי,

          אָשִׂים בְּשֵׁרוּתְךָ אֶת גּוֹרָלִי,

          כִּי בַּגִּלּוּי הַזֶּה הוּא כְּבָר נֶחְרַץ.

          אַל תִּתְלַבֵּט; נִשְׁבָּע בִּכְבוֹד הוֹרַי,

          דִּבַּרְתִּי רַק אֱמֶת; אִם תִּתְעַקֵּשׁ

          לִנְבֹּר בַּהוֹכָחוֹת, אֵינִי מֵעֵז

          לְהִשָּׁאֵר אִתְּךָ; וּבִטְחוֹנְךָ

          שָׁוֶה לָזֶה שֶׁל הַנִּדּוֹן לְמָוֶת

          מִפִּי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, אַחַת

          דִּינוֹ: לָמוּת.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                             כֵּן, מַאֲמִין לְךָ;

          רָאִיתִי אֶת לִבּוֹ עַל פַּרְצוּפוֹ.

          תֵּן יָד. נַוֵּט אוֹתִי, וּמְקוֹמְךָ

          יִהְיֶה אִתִּי לָעַד. אֳנִיּוֹתַי

          עוֹמְדוֹת הָכֵן, הָעַם שֶׁלִּי צִפָּה

          שֶׁכְּבָר אַפְלִיג מִפֹּה לִפְנֵי יוֹמַיִם.

          זוֹהִי קִנְאָה לִיצוּר יָקָר; וּכְשֵׁם

          שֶׁהַיְּצוּר נָדִיר גַּם הַקִּנְאָה

          גְּדוֹלָה; כְּשֵׁם שֶׁהַקַּנַּאי עַז-לֵב,

          הִיא אַלִּימָה; וְאִם כְּבוֹדוֹ, כָּךְ הוּא

          הוֹזֶה, חֻלַּל בִּידֵי אִישׁ כֹּה מָסוּר לוֹ,

          בָּרוּר שֶׁנִּקְמָתוֹ תִּהְיֶה מָרָה

          כִּפְלַיִם. פַּחַד מַאֲפִיל עָלַי.

          מַסָּע יַמִּי זָרִיז יִהְיֶה בְּרָכָה לִי,

          וְנֶחָמָה לַגְּבֶרֶת הַמַּלְכָּה,

          שֶׁמְּקוֹמָהּ בִּמְזִמּוֹתָיו גָּדוֹל

          אֲבָל בַּחֲשָׁדוֹת הַשָּׁוְא שֶׁלּוֹ –

          אַפְסִי. קָמִילוֹ, בּוֹא, אֶתֵּן לְךָ

          כָּבוֹד שֶׁל אָב אִם תְּחַלֵּץ לִי אֶת

          חַיַּי. קָדִימָה! נֵעָלֵם מִפֹּה.

קָמִילוֹ:   בְּסַמְכוּתִי לִשְׁלֹט עַל שַׁעֲרֵי

          הָעִיר. בְּחַסְדְּךָ, רוֹמְמוּתְךָ,

          מַהֵר: זוֹ שְׁעַת חֵרוּם. לַדֶּרֶךְ. בּוֹא.

                   [יוצאים]

< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 1, תמונה 2 - חלק ב' קדימה >