שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 4, תמונה 4 - חלק ב' קדימה >

            [הוא מכניס את הרועים המבצעים את ריקוד השעירים ויוצאים]

פּוֹלִיקְסֶנֶס [לרועה]: הוֹ, סַבָּא, עוֹד מְעַט תֵּדַע יוֹתֵר.

          [לקמילו] זֶה לֹא עָבַר כָּל גְּבוּל? הִגִּיעַ זְמַן

          כְּבָר לְהַפְרִיד אוֹתָם. הַפֶּתִי כָּאן

          סִפֵּר מַסְפִּיק. [לפלוריזל] מָה יֵשׁ, רוֹעֶה יָפֶה?

          לִבְּךָ מָלֵא בְּמַשֶּׁהוּ אֲשֶׁר

          מֵסִיט אֶת דַּעַתְךָ מֵהַמִּשְׁתֶּה.

          כְּשֶׁהָיִיתִי עֶלֶם וְעָסוּק

          כְּמוֹתְךָ בָּאַהֲבָה, הֵצַפְתִּי אֶת

          הַ"הִיא" שֶׁלִּי בְּצִי צַעֲצוּעִים.

          אֲנִי הָיִיתִי כְּבָר בּוֹזֵז אֶת כָּל

          אוֹצַר הַבַּד שֶׁל הָרוֹכֵל, פּוֹרֵשׂ

          אוֹתוֹ רַק לִכְבוֹדָהּ: אֲבָל אַתָּה

          נָתַתָּ לוֹ לָלֶכֶת בְּלִי לִסְחֹר

          אִתּוֹ בִּכְלָל. אִם תְּפָרֵשׁ אֶת זֶה

          נַעֲרָתְךָ כְּחֹסֶר-אַהֲבָה

          אוֹ קַמְצָנוּת, יִהְיֶה לְךָ קָשֶׁה

          לִמְצֹא תְּשׁוּבָה, אִם לְשַׂמְּחָהּ אַתָּה

          חָפֵץ.

פְלוֹרִיזֵל:         אֲדוֹן זָקֵן, אֲנִי יוֹדֵעַ

          שֶׁהִיא לֹא מַחְשִׁיבָה שְׁטֻיּוֹת כָּאֵלֶּה:

          הַמַּתָּנוֹת לָהֶן הִיא מְצַפָּה

          מִמֶּנִּי אֲרוּזוֹת וּנְעוּלוֹת

          בְּתוֹךְ לִבִּי, הֵן כְּבָר שֶׁלָּהּ, רַק לֹא

          מָסַרְתִּי עוֹד. שִׁמְעִי אוֹתִי שׁוֹפֵךְ

          אֶת כָּל חַיַּי מִפִּי אֶל תּוֹךְ אָזְנוֹ

          שֶׁל הַיָּשִׁישׁ הַמְּכֻבָּד, אֲשֶׁר,

          נִרְאֶה, אָהַב כְּבָר מִיָּמָיו. אֲנִי

          לוֹקֵחַ אֶת יָדֵךְ, יָד זֹאת, רַכָּה

          כְּמוֹ פְּלוּמַת יוֹנָה וּלְבָנָה

          כָּמוֹהָ, אוֹ כְּמוֹ שֵׁן שֶׁנְהָב אֶתְיוֹפִּית,

          אוֹ כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג שֶׁרוּחוֹת צָפוֹן

          נִפּוּ עַד דַּק.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:              מָה עוֹד, מָה עוֹד? בְּאֵיזֶה

          טוּב-טַעַם הַבָּחוּר נָחוּשׁ לִשְׁטֹף

          יָד שֶׁהָיְתָה צַחָה מִלְּכַתְּחִלָּה!

          הִפְרַעְתִּי, מָה?... תַּמְשִׁיךְ בַּטִּעוּנִים

          שֶׁלְּךָ: תֵּן לִי לִשְׁמֹעַ מָה אַתָּה

          מַצְהִיר.

פְלוֹרִיזֵל:            שְׁמַע, וֶהֱיֵה לִי עֵד בָּזֶה.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:   גַּם הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי?

פְלוֹרִיזֵל:                        הוּא, וְיוֹתֵר

          מִמֶּנּוּ, בְּנֵי-אָדָם, שָׁמַיִם, אֶרֶץ,

          הַכֹּל: שֶׁלּוּ הֻכְתַּרְתִּי כְּקֵיסַר

          תֵּבֵל, נִשָּׂא וְנַעֲרָץ מִכֹּל,

          וְלוּ הָיִיתִי הַיָּפֶה מִכָּל

          הָעֲלָמִים וּמְסַנְוֵר כָּל עַיִן,

          חָכָם וְגַם חָזָק מִכָּל אָדָם,

          כָּל אֵלָה לֹא הָיוּ שָׁוִים לִי בְּלִי

          אַהֲבָתָהּ; וְיִהְיוּ כְּפוּפִים

          רַק לָהּ; מְהֻלָּלִים אִם הִיא תִּרְצֶה

          אוֹ מְקֻלָּלִים – אִם הִיא תִּדְחֶה – לָעַד,

          לַאֲבַדּוֹן עוֹלָם.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               יָפֶה דָּרַשְׁתָּ.

קָמִילוֹ:   רוֹאִים פֹּה רֶגֶשׁ עַז.

רוֹעֶה:                          אֲבָל, בִּתִּי,

          אַתְּ גַּם אוֹמֶרֶת לוֹ כַּנָּ"ל?

פֶּרְדִּיטָה:                             אֵינִי

          יוֹדַעַת לְדַבֵּר יָפֶה, כָּל כָּךְ

          יָפֶה – גַּם לֹא לַחְשֹׁב כָּל כָּךְ יָפֶה.

          עַל פִּי רִקְמַת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי

          אֲנִי גּוֹזֶרֶת אֶת הַטֹּהַר שֶׁל

          מַחְשְׁבוֹתָיו.

רוֹעֶה:                   תְּנוּ יָד, וְזֹאת עִסְקָה!

          וְחֲבֵרִים אַלְמוֹנִיִּים, אַתֶּם

          תִּהְיוּ עֵדִים. אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת

          הַבַּת שֶׁלִּי, עִם נְדוּנְיָה שָׁוָה

          לַסְּכוּם שֶׁלּוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:                 שָׁוָה בְּחֶסֶד, לֹא

          בְּכֶסֶף. כִּי כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ יָמוּת

          תִּהְיֶה לִי יְרֻשָּׁה שֶׁאַתָּה לֹא

          יָכוֹל לַחְלֹם; אַךְ דַּי לַתַּדְהֵמָה

          בִּשְׁעָתָהּ. קָדִימָה, קְשֹׁר אוֹתָנוּ

          מוּל הָעֵדִים הָאֵלֶּה.

רוֹעֶה:                           בּוֹא, תֵּן יָד.

          וּבַת, תְּנִי יָד.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               סְלִיחָה רַק רֶגַע, עֶלֶם.

          יֵשׁ לְךָ אָב?

פְלוֹרִיזֵל:                כֵּן, יֵשׁ לִי; מָה אִתּוֹ?

פּוֹלִיקְסֶנֶס: וְהוּא יוֹדֵעַ?

פְלוֹרִיזֵל:               לֹא, גַּם לֹא יֵדַע.

פּוֹלִיקְסֶנֶס: חָשַׁבְתִּי לְתֻמִּי שֶׁאָב

          בְּיוֹם-כְּלוּלוֹת שֶׁל בְּנוֹ רָאוּי לִהְיוֹת

          אוֹרֵחַ הַכָּבוֹד. אָנָּא אֱמֹר לִי,

          אָבִיךְ נַעֲשָׂה מֻגְבָּל, אִבֵּד

          כָּל הִגָּיוֹן? אוֹ הִטַּמְטֵם מֵרֹב

          זִקְנָה וְשִׁגָּרוֹן? הוּא מְסֻגָּל

          עוֹד לְדַבֵּר? לִשְׁמֹעַ? לְהַבְדִּיל

          בֵּין אִישׁ לְאִישׁ? לִדְאֹג לַעֲסָקָיו?

          מָה, הוּא רָתוּק אֶל הַמִּטָּה? וְלֹא

          עוֹשֶׂה דָּבָר מִלְּבַד מָה שֶׁעָשָׂה

          בְּתוֹר תִּינוֹק שׁוּב?

פְלוֹרִיזֵל:                       לֹא, אָדוֹן טוֹב: הוּא

          בָּרִיא, כּוֹחוֹ אֲפִלּוּ בְּמָתְנָיו

          לְמַעְלָה מֵרֹב בְּנֵי גִּילוֹ.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:                         אָז חֵי

          זְקַן הַשֵּׂיבָה שֶׁלִּי, אַתָּה עוֹשֶׂה

          רֹב עָוֶל לְאָבִיךָ. בְּנִי, נָכוֹן,

          זַכַּאי לִבְחֹר אִשָּׁה, אֲבָל אָבִיו

          (שֶׁכָּל אָשְׁרוֹ הוּא בְּהֶמְשֵׁךְ יָפֶה

          שֶׁל הַשּׁוֹשֶׁלֶת) יֵשׁ לוֹ זְכוּת לִהְיוֹת

          שֻׁתָּף-יוֹעֵץ, בְּעֵסֶק זֶה.

פְלוֹרִיזֵל:                           הַכֹּל

          נָכוֹן, מוֹדֶה; אֲבָל, אָדוֹן נִכְבָּד,

          מִטְּעָמִים שֶׁאַל לִי לְפָרֵט

          בְּאָזְנְךָ, לֹא אֲיַדֵּעַ אֶת

          אָבִי בָּעֵסֶק.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:            תֵּן לוֹ שֶׁיֵּדַע.

פְלוֹרִיזֵל:  הוּא לֹא יֵדַע.

פּוֹלִיקְסֶנֶס:               כֵּן, תֵּן לוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:                             לֹא, אָסוּר לוֹ.

רוֹעֶה:    תֵּן, תֵּן לוֹ, בֵּן: לֹא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם

          סִבָּה לְהִתְאַבֵּל כְּשֶׁהוּא יֵדַע

          מָה הַבְּחִירָה שֶׁלְּךָ.

פְלוֹרִיזֵל:                       דַּי, דַּי, אָסוּר לוֹ.

          חֲתֹם אֶת כְּלוּלוֹתֵינוּ, בּוֹא.

פּוֹלִיקְסֶנֶס [מסיר את המסווה שלו]:  חֲתֹם

          אֶת גֵּרוּשֶׁיךָ, אִישׁ צָעִיר, שֶׁבּוֹשׁ

          אֲנִי לִקְרֹא לוֹ בֵּן: אַתָּה מִדַּי

          בָּזוּי לַשֵּׁם הַזֶּה. יוֹרֵשׁ שַׁרְבִיט

          שֶׁכָּכָה מְנַפְנֵף אַנְקוֹל רוֹעִים? –

          אַתָּה, בּוֹגֵד זָקֵן, כְּשֶׁתִּתָּלֶה

          צַר לִי שֶׁאֶת חַיֶּיךָ אֲקַצֵּר

          רַק בְּשָׁבוּעַ. – כֵּן, וְאַתְּ, פְּרוּסָה

          טְרִיָּה שֶׁל כִּשּׁוּפִים דְּשֻׁפְרָא, אַתְּ

          יָדַעְתְּ מִי הַשּׁוֹטֶה הַמַּלְכוּתִי

          אֵלָיו אַתְּ מִזְדַּוֶּגֶת –

רוֹעֶה:                          אוֹי הַלֵּב!

פּוֹלִיקְסֶנֶס:  אֶדְאַג שֶׁיִּשְׂרְטוּ לָךְ אֶת יָפְיְךָ

          בְּדַרְדָּרִים עַד שֶׁתִּתְכַּעֲרִי

          יוֹתֵר מִן הַמּוֹצָא שֶׁלָּךְ. – אֲשֶׁר

          לְךָ, יַלְדּוֹן טִפֵּשׁ, אִם רַק אֶשְׁמַע

          שֶׁנֶּאֱנַחְתָּ עַל שֶׁלֹּא תִּרְאֶה

          אֶת הַתַּכְשִׁיט הַזֶּה יוֹתֵר – וְלֹא

          תִּרְאֶה, נִשְׁבַּעְתִּי – לֹא תִּירַשׁ אוֹתִי,

          לֹא תֵּחָשֵׁב דָּמִי וּבְשָׂרִי,

          לֹא, לֹא קָרוֹב לִי מִבְּנֵי נֹחַ: זְכֹר

          מָה שֶׁאָמַרְתִּי! לֶחָצֵר. – אַתָּה,

          גֹּלֶם זָקֵן, לַמְרוֹת חֲרוֹן אַפִּי,

          הַפַּעַם לֹא אַנְחִית עָלֶיךָ מָוֶת.

          וְאַתְּ, קוֹסֶמֶת, בַּעַל-עֵדֶר טוֹב

          מַגִּיעַ לָךְ; הָיָה מַגִּיעַ לָךְ

          גַּם זֶה אֲשֶׁר, לוּלֵא כְּבוֹד הַמַּלְכוּת,

          אֵינוֹ שָׁוֶה אוֹתָךְ. אִם מֵהַיּוֹם

          וָהָלְאָה תִּפְתְּחִי לוֹ אֶת בְּרִיחֵי

          הַכְּפָר הָאֵלֶּה שׁוּב, אוֹ תִּכָּרְכִי

          שׁוּב סְבִיב גּוּפוֹ בְּחִבּוּקִים, אַמְצִיא

          לָךְ מָוֶת שֶׁיִּהְיֶה אַכְזָר כְּשֵׁם

          שֶׁאַתְּ רַכָּה.

            [יוצא]

פֶּרְדִּיטָה:  אָבוּד! לֹא, לֹא מְאוֹד פָּחַדְתִּי;

          וּפַעַם פַּעֲמַיִם גַּם כִּמְעַט

          פָּצִיתִי פֶּה, לוֹמַר לוֹ בְּפַשְׁטוּת:

          הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעַל חֲצֵרוֹ זוֹרַחַת

          לֹא מַסְתִּירָה פָּנִים מִן הַבִּקְתָּה

          שֶׁלָּנוּ, עַל שְׁנֵיהֶם הִיא מְאִירָה

          שָׁוֶה. [לפלוריזל] יוֹאִיל-נָא אֲדוֹנִי לָלֶכֶת?

          אָמַרְתִּי לְךָ מָה שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה.

          דְּאַג יָפֶה לַמַּמְלָכָה שֶׁלְּךָ.

          וְהַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁלִּי – עַכְשָׁו

          אֲנִי עֵרָה, לֹא אֲשַׂחֵק מַלְכָּה

          בּוֹ עוֹד. אֶחְלֹב אֶת הַגְּדָיִים שֶׁלִּי,

          וְאֶתְיַפֵּחַ.

קָמִילוֹ:                 מָה יֵשׁ, סַבָּא, מָה?

          דַּבֵּר לִפְנֵי מוֹתְךָ.

רוֹעֶה:                       לֹא מְסֻגָּל

          לֹא לְדַבֵּר וְלֹא לַחְשֹׁב, וְלֹא

          מֵעֵז לָדַעַת מָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

            [לפלוריזל] אוֹהוֹ, אָדוֹן! אַתָּה הָרַסְתָּ אִישׁ

          לְמַעְלָה מִשְּׁמוֹנִים, שֶׁהִתְכַּוֵּן

          בְּשֶׁקֶט לְמַלֵּא תַּ'קֶּבֶר; כֵּן,

          לָמוּת עַל הַמִּטָּה שֶׁאַבָּא מֵת בָּהּ,

          לִשְׁכַּב קָרוֹב לַשֶּׁלֶד הַמְּכֻבָּד

          שֶׁלּוֹ; אֲבָל עַכְשָׁו אֵיזֶה תַּלְיָן

          יַלְבִּישׁ עָלַי תַּכְרִיךְ, יַשְׁכִּיב אוֹתִי

          אֵיפְ' שֶׁאַף כֹּמֶר לֹא חוֹפֵר. [לפרדיטה] אָח אַתְּ

          יִמַּח שְׁמֵךְ, שֶׁיָּדַעְתְּ: הוּא הַנָּסִיךְ,

          אֲבָל נִדְחַפְתְּ לְהִתְקַדֵּשׁ אִתּוֹ!

          אָבוּד, אָבוּד, גָּמוּר! אִם אֶתְפַּגֵּר

          בְּתוֹךְ שָׁעָה, אֲנִי אֶשְׂמַח. מַסְפִּיק

          חָיִיתִי!

            [יוצא]

פְלוֹרִיזֵל:          לָמָּה כָּךְ אַתְּ מַבִּיטָה בִּי?

          אֲנִי עָצוּב, אַךְ לֹא פּוֹחֵד; מֻשְׁעֶה,

          אַךְ לֹא שׁוֹנֶה; אֲנִי מָה שֶׁהָיִיתִי;

          כְּכָל שֶׁיְּעַנּוּ אוֹתִי, אֶפְרֹץ;

          אוֹתִי אִישׁ לֹא יוֹבִיל בִּרְצוּעָה

          בְּעַל כָּרְחִי.

קָמִילוֹ:                 אָדוֹן יָקָר, אַתָּה

          מַכִּיר טוֹב אֶת אָבִיךָ. בְּשָׁעָה

          כָּזֹאת הוּא לֹא יִהְיֶה מוּכָן לִשְׁמֹעַ

          אוֹתְךָ (אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁגַּם לֹא

          חָשַׁבְתָּ לְהַצִּיעַ), וְגַם לֹא,

          אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, לִרְאוֹת אוֹתְךָ עֲדַיִן.

          עַד שֶׁיָּפוּג קְצָת זַעַם הַמַּלְכוּת

          שֶׁלּוֹ, אַל תִּתְקָרֵב.

פְלוֹרִיזֵל:                       לֹא מִתְכַּוֵּן.

          נִדְמֶה לִי – לֹא! – קָמִילוֹ?

קָמִילוֹ:                                   מִי אִם לֹא.

פֶּרְדִּיטָה: אָח, כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי אָמַרְתִּי

          לְךָ שֶׁכָּךְ יִהְיֶה! שֶׁהַכָּבוֹד

          שֶׁלִּי יִשְׂרֹד רַק עַד שֶׁיִּוָּדַע

          מָה בֶּאֱמֶת הוּא!

פְלוֹרִיזֵל:                       הַכָּבוֹד שֶׁלָּךְ

          יָמוּת רַק אִם אֶבְגֹּד בֶּאֱמוּנֵךְ;

          וְאָז שֶׁיְּרַסֵּק אֶת הַטֶּבַע אֶת

          צַלְעוֹת הָאֲדָמָה וְשֶׁיַּשְׁחִית

          אֶת הַזְּרָעִים שֶׁבְּתוֹכָהּ! הַבִּיטִי

          בִּי: מִן הַיְּרֻשָּׁה מְחֹק אוֹתִי,

          אָבִי, אֲנִי יוֹרֵשׁ הָאַהֲבָה

          שֶׁלִּי בִּלְבַד.

קָמִילוֹ:                פְּקַח אֹזֶן לְעֵצָה.

פְלוֹרִיזֵל:  רַק לַעֲצַת הָרֶגֶשׁ. אִם יַסְכִּים

          הַהִגָּיוֹן שֶׁלִּי לִהְיוֹת כָּפוּף

          לָהּ, יֵשׁ לִי הִגָּיוֹן. אִם לֹא, חוּשַׁי

          שְׂמֵחִים בַּשִּׁגָּעוֹן, חוֹבְקִים אוֹתוֹ,

          בָּרוּךְ הוּא.

קָמִילוֹ:                זֶה דִּבּוּר נוֹאָשׁ.

פְלוֹרִיזֵל:                                  אוּלַי

          נוֹאָשׁ. אֶת שְׁבוּעָתִי הוּא מְקַיֵּם,

          אָז בְּעֵינַי הוּא יֹשֶׁר וֶאֱמֶת.

          קָמִילוֹ, בְּעַד בּוֹהֶמְיָה עִם הַהוֹד

          שֶׁהִיא צוֹפֶנֶת לִי, בְּעַד כָּל מָה

          שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה, וַאֲדָמָה

          שׁוֹמֶרֶת בְּרַחְמָהּ, אוֹ מְצוּלוֹת

          אוֹקְיָאנוֹס מַחְבִּיאִים בָּעֳמָקִים

          אֵין חֵקֶר, לֹא אָפֵר אֶת שְׁבוּעָתִי

          לָאֲהוּבָה הַיְּפֵהפִיָּה שֶׁלִּי.

          לָכֵן, אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ, בְּתוֹר

          יָדִיד יָקָר שֶׁל אַבָּא: כְּשֶׁאֶחְסַר לוֹ –

          כִּי אֵין לִי כַּוָּנָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ שׁוּב –

          עֲטֹף בַּעֲצוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת

          אֶת זַעֲמוֹ. תֵּן לִי וְלַגּוֹרָל

          לְהֵאָבֵק עַל הֶעָתִיד לָבוֹא.

          מֻתָּר לְךָ לָדַעַת – וְלִמְסֹר –

          רַק זֹאת: אֲנִי יוֹצֵא לַיָּם עִם זוֹ

          שֶׁעַל הַחוֹף אָסוּר לִי לְהַחְזִיק בָּהּ;

          וּלְמַזָּלֵנוּ, יֵשׁ לִי פֹּה סְפִינָה

          קַלַּת-מִפְרָשׂ, אַף כִּי לֹא נוֹעֲדָה

          לַמְּשִׂימָה. מָה הַמַּסְלוּל שֶׁבּוֹ

          אַפְלִיג? לֹא תִּנָּזֵק אִם לֹא תֵּדַע,

          אָז לֹא אַגִּיד.

קָמִילוֹ:                      הוֹ אֲדוֹנִי,

          הַלְוַאי הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר קַשּׁוּב

          לִדְבַר עֵצָה, אוֹ מְחֻשָּׁל יוֹתֵר

          לַמְּשִׂימָה.

פְלוֹרִיזֵל:              הַקְשִׁיבִי, פֶּרְדִּיטָה –

          [לקמילו] מִיָּד אֶשְׁמַע אוֹתְךָ.

            [מסתודד בצד עם פרדיטה]

קָמִילוֹ:                                          הוּא לֹא יִסּוֹג,

          נָחוּשׁ לָנוּס. הָיִיתִי בְּשִׂמְחָה

          רוֹתֵם אֶת בְּרִיחָתוֹ לְטוֹבָתִי,

          שֶׁהִיא תַּצִּיל אוֹתוֹ מִסַּכָּנָה,

          תַּשִּׂיג לוֹ גַּם כָּבוֹד גַּם אַהֲבָה,

          וְלִי תִּקְנֶה רְשׁוּת לִרְאוֹת שׁוּב אֶת

          סִיצִילְיָה הַיְּקָרָה, וַאֲדוֹנִי,

          הַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל, שֶׁאֲנִי כֹּה

          צָמֵא לִרְאוֹת.

פְלוֹרִיזֵל:                   סְלִיחָה, קָמִילוֹ טוֹב,

          אֲנִי כָּל כָּךְ תּוֹסֵס בָּעִנְיָנִים

          הַבּוֹעֲרִים, שֶׁאֶת הַנִּימוּסִים

          אֲנִי מַזְנִיחַ.

קָמִילוֹ:                  אֲדוֹנִי, נִדְמֶה

          לִי שֶׁשָּׁמַעְתָּ עַל הַשֵּׁרוּתִים

          הָעֲלוּבִים אֲשֶׁר בְּאַהֲבָה

          נָתַתִּי לְאָבִיךָ?

פְלוֹרִיזֵל:                  בְּכָבוֹד

          זָכִיתָ לִשְׁבָחִים: הַמּוּזִיקָה

          הֲכִי שְׁגוּרָה בְּפִיו הִיא הִמְנוֹנֵי

          תְּהִלָּתְךָ, בְּרֹאשׁ מַעֲיָנָיו

          לִגְמֹל לְךָ כְּעֶרְכְּךָ.

קָמִילוֹ:                       אָז אִם

          אַתָּה מוֹאִיל לַחְשֹׁב, אָדוֹן, שֶׁיֵּשׁ

          לִי אַהֲבָה לַמֶּלֶךְ, וְדַרְכּוֹ

          גַּם לַקָּרוֹב אֵלָיו מִכֹּל, דְּהַיְנוּ

          כְּבוֹדְךָ, אַמֵּץ-נָא אֶת הַהַנְחָיָה

          שֶׁלִּי, אִם תָּכְנִיתְךָ הַמְּגֻבֶּשֶׁת

          וְהַסְּגוּרָה תּוּכַל לִסְפֹּג שִׁנּוּי.

          בְּהֵן צִדְקִי, אֲנִי אַפְנֶה אוֹתְךָ אֶל

          מָקוֹם שָׁם תִּתְקַבֵּל כְּפִי שֶׁמַּגִּיעַ

          לְהוֹד מַעֲלָתְךָ: וְשָׁם תּוּכַל

          לְהִתְעַנֵּג עַל אֲהוּבַת לִבְּךָ,

          מִמֶּנָּה לֹא יְנַתֵּק אוֹתְךָ דָּבָר,

          אֲנִי רוֹאֶה, חוּץ מִ – חָס וְחָלִילָה! –

          קִצְּךָ. שָׁם תִּשֶּׂאנָה לְאִשָּׁה,

          וּבְמֵיטַב מַאֲמַצַּי אֶפְעַל

          בִּזְמַן הֵעָדֵרְךָ כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת

          אָבִיךָ הָרוֹגֵז, וּלְהַשִּׂיג

          אֶת בִּרְכָתוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:             וְאֵיךְ מְחוֹלְלִים,

          קָמִילוֹ, מִין דָּבָר כָּזֶה, כִּמְעַט-נֵס?

          אֶרְאֶה בְּךָ יוֹתֵר מִבֶּן-אָדָם,

          אֶסְגֹּד לְךָ מַמָּשׁ.

קָמִילוֹ:                       חָשַׁבְתָּ כְּבָר

          לְאָן תֵּלְכוּ?

פְלוֹרִיזֵל:               עֲדַיִן לֹא; אֲבָל

          כְּשֵׁם שֶׁתְּאוּנָה לֹא מְתֻכְנֶנֶת

          כּוֹפָה עָלֵינוּ פְּעֻלָּה פִּרְאִית,

          נַכִּיר בְּכָךְ שֶׁאָנוּ עֲבָדִים

          שֶׁל הַמִּקְרֶה, זְבוּבִים לְכָל מַשָּׁב

          שֶׁל רוּחַ.

קָמִילוֹ:               אָז הַקְשֵׁב לִי. אִם אֵינְךָ

          נָסוֹג אֶלָּא מַתְמִיד בַּמְּנוּסָה

          הַזֹּאת – שִׂים פְּעָמֶיךָ לְסִיצִילְיָה,

          שָׁם תִּתְיַצֵּב, אַתָּה וּנְסִיכָתְךָ

          (כִּי נְסִיכָה הִיא תִּהְיֶה, בָּרוּר לִי)

          בִּפְנֵי לֵאוֹנְטֶס. הִיא תִּלְבַּשׁ בְּגָדִים

          הוֹלְמִים בַּת-זוּג לְמִטָּתְךָ. אֲנִי

          מַמָּשׁ יָכוֹל לִרְאוֹת כְּבָר אֶת לֵאוֹנְטֶס

          פּוֹתֵחַ זְרוֹעוֹתָיו, וּמְקַדֵּם

          אֶת פְּנֵי שְׁנֵיכֶם בְּדֶמַע; מְבַקֵּשׁ

          מִמְּךָ "סְלִיחָה, בֵּן", כְּמוֹ מוּל הִתְגַּלְּמוּת

          הָאָב; נוֹשֵׁק לִידֵי הַנְּסִיכָה

          הַמְּלַבְלֶבֶת; שׁוּב וָשׁוּב נֶחְצֶה בֵּין

          הָרַע לְבֵין הַטּוֹב שֶׁבְּלִבּוֹ;

          שׁוֹלֵחַ אֶת הָרַע לַעֲזָאזֵל,

          בַּטּוֹב מַפְגִּיעַ שֶׁיִּגְדַּל מַהֵר

          יוֹתֵר מִמַּחְשָׁבָה אוֹ זְמַן.

פְלוֹרִיזֵל:                             קָמִילוֹ

          יָקָר שֶׁלִּי, וְתַחַת אֵיזֶה דֶּגֶל

          אַצִּיג אֶת הַבִּקּוּר?

קָמִילוֹ:                      נִשְׁלַחְתָּ עַל

          יְדֵי אָבִיךָ לְהָבִיא לוֹ צְרוֹר

          בְּרָכוֹת וְנִחוּמִים. אָדוֹן, כֵּיצַד

          לְהִתְנַהֵל אִתּוֹ, וּמָה תִּמְסֹר

          (בְּשֵׁם אָבִיךָ כִּבְיָכוֹל) – דְּבָרִים

          הַיְּדוּעִים רַק בֵּין שְׁלָשְׁתֵּנוּ – זֹאת

          אֶרְשֹׁם לְךָ: שִׂיחוֹן לְכָל עִנְיָן:

          הוּא יְשֻׁכְנַע כִּי חֵיק אָבִיךָ הוּא

          שֶׁלְּךָ, וְכִי אַתָּה דּוֹבֵר הַיְשֵׁר

          מִתּוֹךְ לִבּוֹ.

פְלוֹרִיזֵל:                אֲנִי שֶׁלְּךָ לָנֶצַח.

          בָּזֶה יֵשׁ שְׁבִיב תִּקְוָה.

קָמִילוֹ:                           מַסְלוּל יוֹתֵר

          מַבְטִיחַ מִלְּהַפְקִיר אֶת עַצְמְכֶם

          לְיָם פִּרְאִי, חוֹפִים לֹא נוֹדָעִים,

          וַאֲסוֹנוֹת וַדָּאִיִּים: בְּלִי שׁוּם

          תִּקְוָה לְהַצָּלָה; מִטַּלְטְלִים

          בֵּין פַּח לְפַחַת, בְּלִי שׁוּם בִּטָּחוֹן

          מִלְּבַד הָעֹגֶן, שֶׁיִּתְקַע אֶתְכֶם

          תָּמִיד אֵיפֹה שֶׁרַע לָכֶם. מִלְּבַד זֹאת,

          יָדוּעַ שֶׁהַשֶּׁפַע הוּא אֲבִי

          אֲבוֹת הָעֲבוֹתוֹת לָאַהֲבָה;

          פָּנֶיהָ הָרַעֲנַנִּים וְגַם

          לִבָּהּ נוֹבְלִים בַּמְּצוּקָה.

פֶּרְדִּיטָה:                         חֲצִי

          מִזֶּה אֱמֶת: הָעֹנִי מְעַמְעֵם

          אוּלַי אֶת סֹמֶק הַלְּחָיַיִם, אַךְ

          אֵינוֹ יָכוֹל לַלֵּב.

קָמִילוֹ:                    כָּךְ אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?

          אַחַת כָּמוֹךְ לֹא תִּוָּלֵד בְּבֵית

          אָבִיךְ עַד יוֹם הַדִּין.

פְלוֹרִיזֵל:                     קָמִילוֹ טוֹב

          שֶׁלִּי, לַמַּעֲמָד שֶׁלָּנוּ הִיא

          הָעֹרֶף, אַךְ לְמוֹצָאָהּ הִיא חֵיל

          חָלוּץ.

קָמִילוֹ:             קָשֶׁה לוֹמַר "חֲבָל שֶׁהִיא

          לֹא מַשְׂכִּילָה": הִיא יְכוֹלָה לָתֵת

          שִׁעוּר לְדֵי הַרְבֵּה מוֹרִים.

פֶּרְדִּיטָה:                            אָדוֹן,

          עַל זֶה אֲנִי מוֹדָה, וּמַסְמִיקָה,

          תִּסְלַח לִי.

פְלוֹרִיזֵל:               פֶּרְדִּיטָה יְפֵהפִיָּה!

          אֲבָל – אֲנַחְנוּ מֻקָּפִים קוֹצִים!

          קָמִילוֹ – הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל אָבִי,

          עַכְשָׁו שֶׁלִּי, מַרְפֵּא כָּל הַשּׁוֹשֶׁלֶת –

          אֵיךְ נַעֲשֶׂה זֹאת? אֲנִי לֹא לָבוּשׁ כְּמוֹ

          נְסִיךְ בּוֹהֶמְיָה, מִי שָׁם יַאֲמִין

          לִי בְּסִיצִילְיָה?

קָמִילוֹ:                      אֲדוֹנִי, אַל פַּחַד.

          אַתָּה יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁשָּׁם

          יֵשׁ לִי הַרְבֵּה רְכוּשׁ. אֲנִי אֶדְאַג

          לַהוֹפָעָה הַמַּלְכוּתִית שֶׁלְּךָ,

          כְּאִלּוּ שֶׁאַתָּה שַׂחְקָן מַחְלִיף

          שֶׁלִּי בְּהַצָּגָה. כְּלוּם לֹא יֶחְסַר

          לְךָ. אִם לְמָשָׁל... תַּקְשִׁיב לִי טוֹב...

            [הם מסתודדים בצד.

            נכנס אוטוליקוס]

אוֹטוֹלִיקוּס: אַי, אַי! אֵיזֶה פְרָיֶר הוּא יֹשֶׁר! וְהָאָח שֶׁלּוֹ בַּדָּם, אֵמוּן, בּוּל עֵץ! מָכַרְתִּי אֶת כָּל הַסִּדְקִיָּאדָה שֶׁלִּי: לֹא נִשְׁאַר אֶבֶן-מְזֻיָּף, סֶרֶט, מַכְפֶּלֶת, פְּנִינָה, פּוֹנְפּוֹן, פִּנְקַס-כִּיס, בָּלָדָה, אוֹלָר, מַלְמָלָה, כְּפָפָה, שְׂרוֹךְ-נַעַל, צָמִיד, וְ/אוֹ גּ'וּלָה, שֶׁיָּגֵנּוּ עַל הַשַּׂק שֶׁלִּי מִצּוֹם. כֻּלָּם נִדְחָקִים מִי יִקְנֶה רִאשׁוֹן, כְּאִלּוּ הַקִּשְׁקוּשִׁים שֶׁלִּי הֵם קְמֵעוֹת קְדוֹשִׁים וְמִי שֶׁקּוֹנֶה זוֹכֶה בִּגְאֻלָּה; אָז בְּחָסוּת הַדֹּחַק רָאִיתִי טוֹב אֵיזֶה אַרְנָק שֶׁל מִי שָׁוֶה לְהַכְנִיס לַתְּמוּנָה; וְמָה שֶׁרָאִיתִי, זָכַרְתִּי לְמַטְּרַת שִׁמּוּשׁ עַצְמִי. הַלֵּצָן שֶׁלִּי, שֶׁחָסֵר לוֹ רַק דָּבָר אֶחָד בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת בַּר-שֵׂכֶל, הִתְאַהֵב כָּל כָּךְ בַּשִּׁיר שֶׁל הַנְּקֵבוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מוּכָן לְהָזִיז אֶת הַטְּלָפַיִם עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לוֹ בָּרֹאשׁ גַּם הַמִּלִּים וְגַם הַלַּחַן; וְזֶה מָשַׁךְ אֵלַי אֶת כָּל יֶתֶר הָעֵדֶר עַד שֶׁכָּל הַחוּשִׁים שֶׁלָּהֶם נִתְקְעוּ לָהֶם בָּאָזְנַיִם: יָכֹלְתָּ לְהָרִים לָהֶם אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, הֵם לֹא חָשׁוּ אַף חוּשׁ; לֹא הָיְתָה שׁוּם בְּעָיָה לִגְזֹר לָהֶם שַׂקִּיקֵי-כֶּסֶף יַחַד עִם הַשַּׂקִּיקֵי-בֵּיצִים; יָכֹלְתִּי לְגַלֵּחַ מַפְתְּחוֹת שֶׁתָּלוּ עַל שַׁרְשֶׁרֶת. כְּלוּם הֵם לֹא שׁוֹמְעִים, לֹא מַרְגִּישִׁים, חוּץ מֵהַזִּמְרָה שֶׁל אֲדוֹנִי הַלֵּצָנִי, וְמִתְפַּעֲלִים מֵהַשּׁוּם-כְּלוּמִיּוּת שֶׁל זֶה. אָז בִּזְמַן הַתַּרְדֶּמֶת הַכְּלָלִית, כִּיַּסְתִּי וְחָתַכְתִּי אֶת רֹב הָאַרְנָקִים הַחֲגִיגִיִּים שֶׁלָּהֶם; וְאִם הַזָּקֵן לֹא הָיָה יוֹצֵא הַחוּצָה וְעוֹשֶׂה טָרָרָם נֶגֶד הַבַּת שֶׁלּוֹ וְהַבֵּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְמַבְרִיז לִי אֶת כָּל הַבַּרְוָזִים מֵהַבֶּרֶז, לֹא הָיִיתִי מַשְׁאִיר אַרְנָק אֶחָד חַי בְּכָל הַצָּבָא.

            [קמילו, פלוריזל ופרדיטה פוסעים קדימה]

קָמִילוֹ:   לֹא, לֹא, הַמִּכְתָּבִים שֶׁלִּי יַגִּיעוּ

          אִתְּכֶם וְכָךְ יָסִירוּ כָּל סָפֵק.

פְלוֹרִיזֵל:  וְאֵלֶּה שֶׁתְּקַבֵּל מִיְּדֵי לֵאוֹנְטֶס –

קָמִילוֹ:   יַרְגִּיעוּ אֶת אָבִיךָ.

פֶּרְדִּיטָה:                   תְּבֹרַךְ! כָּל

          מִלָּה שֶׁלְּךָ – עִידוּד.

קָמִילוֹ [מַבְחִין באוטוליקוס]: וּמָה יֵשׁ פֹּה?

          בָּזֶה אֲנַחְנוּ נִשְׁתַּמֵּשׁ; כָּל כְּלִי

          שֶׁיְּסַיֵּעַ לָנוּ – לֹא נַחְמִיץ.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: אִם הֵם שָׁמְעוּ אוֹתִי עַכְשָׁו – גָּמַרְנוּ, תּוֹלִים.

קָמִילוֹ: הָלוֹ הָלוֹ, בָּחוּר טוֹב! מָה אַתָּה רוֹעֵד כָּל כָּךְ? אַל תִּפְחַד, בֶּן-אָדָם: לֹא יַעֲשׂוּ לְךָ שׁוּם נֶזֶק.

אוֹטוֹלִיקוּס: ֲנִי בֶּן-אָדָם דַּלְפוֹן, אֲדוֹנִי.

קָמִילוֹ: דַּלְפֵן לְךָ גַּם הָלְאָה: אֶת זֶה אַף אֶחָד פֹּה לֹא יִגְנֹב לְךָ. אֲבָל עִם הַדַּלְפוֹנוּת הַחִיצוֹנִית שֶׁלְּךָ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים עִסְקַת-חֲלִיפִין; אָז נָא לִפְרֹק מַדִּים מִיָּד – הַאֲמֵן לִי שֶׁזֶּה הֶכְרֵחִי – וּלְהִתְחַלֵּף בַּמַּלְבּוּשִׁים עִם הָאָדוֹן הַזֶּה. גַּם אִם הוּא יוֹצֵא מֻפְסָד, אַל תִּדְאַג, יֵשׁ פֹּה גַּם רֶוַח.

            [נותן לו כסף]

אוֹטוֹלִיקוּס: אֲנִי בֶּן-אָדָם דַּלְפוֹן, אֲדוֹנִי. [הצִדה] מַכִּיר אוֹתְךָ יָפֶה.

קָמִילוֹ: נוּ, בְּבַקָּשָׁה, לְהִזְדָּרֵז. הָאָדוֹן כְּבָר חֲצִי עֵירֹם.

אוֹטוֹלִיקוּס: אַתָּה פֵר אִתִּי? [הצִדה] אֲנִי מֵרִיחַ אֶת הַטְּרִיק.

קָמִילוֹ: תִּזְדָּרֵז כְּבָר, בְּבַקָּשָׁה.

אוֹטוֹלִיקוּס: פֵר, קִבַּלְתִּי מִקְדָּמָה, אֲבָל פֵר, הַמַּצְפּוּן שֶׁלִּי מִתְמַרְמֵר.

קָמִילוֹ:   חֻלְצָה חֲלֹץ, אַבְזָם אַבְזֵם.

            [פלוריזל ואוטוליקוס מחליפים בגדים]

          גְּבִירָה בְּרוּכַת מַזָּל – וְהַלְוַאי

          שֶׁבֶּאֱמֶת תִּרְאִי מַזָּל – עָלַיִךְ

          לְהִתְעַטֵּף בְּאֵיזוֹ הַסְוָאָה;

          קְחִי אֶת הַכּוֹבַע שֶׁל מְתוֹק-לִבֵּךְ,

          כַּסִּי בּוֹ אֶת הַמֵּצַח, טַשְׁטְשִׁי

          פָּנִים, הַחְלִיפִי בֶּגֶד, וְ – כְּכָל

          שֶׁרַק תּוּכְלִי – הַסְוִי אֶת הַמַּרְאֶה

          הָאֲמִתִּי שֶׁלָּךְ, כָּךְ שֶׁתַּגִּיעוּ

          אֶל הַסִּפּוּן לִפְנֵי שֶׁתֵּחָשְׂפוּ:

          יֵשׁ מְרַגְּלִים פֹּה.

פֶּרְדִּיטָה:                    אָז הַמַּחֲזֶה,

          אֲנִי רוֹאָה, נִרְקָם כָּךְ שֶׁגַּם לִי

          יֵשׁ בּוֹ תַּפְקִיד.

קָמִילוֹ:                 אֵין שׁוּם תְּרוּפָה. אַתָּה

          מוּכָן?

פְלוֹרִיזֵל:            אִלּוּ אָבִי יִפְגֹּשׁ אוֹתִי

          כָּרֶגַע, לֹא יִקְרָא לִי בֵּן.

קָמִילוֹ:                               בְּלִי כּוֹבַע.

            [נותן את הכובע לפרדיטה]

          בּוֹאִי, גְּבֶרֶת, בּוֹאִי. הֱיֵה שָׁלוֹם.

אוֹטוֹלִיקוּס:                                 אָדִיּוֹ!

פְלוֹרִיזֵל:  הוֹ פֶּרְדִּיטָה, יוֹדַעַת מָה שָׁכַחְנוּ?

          מִלָּה אַחַת, רַק רֶגַע.

            [הם פורשים הצִדה]

קָמִילוֹ:   הַמַּהֲלָךְ הַבָּא הוּא לְסַפֵּר

          לַמֶּלֶךְ עַל הַמְּנוּסָה הַזֹּאת

          וּלְאֵיפֹה מוּעָדוֹת פְּנֵיהֶם; כֻּלִּי

          תִּקְוָה שֶׁכָּךְ אַצְלִיחַ לְתַמְרֵן

          אוֹתוֹ לָצֵאת אַחֲרֵיהֶם: וְכָךְ

          בְּחֶבְרָתוֹ אֶחְזֶה שׁוּב בְּסִיצִילְיָה,

          אֲשֶׁר לִבִּי נִכְסָף אֵלֶיהָ כְּמוֹ

          אִשָּׁה.

פְלוֹרִיזֵל:         שֶׁהַמַּזָּל יָאִיר פָּנִים!

          קָמִילוֹ, כָּךְ אָנוּ יוֹצְאִים – לַיָּם!

קָמִילוֹ:   וְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר.

            [יוצאים פלוריזל, פרדיטה וקמילו]

אוֹטוֹלִיקוּס:  אֲנִי מֵבִין אֶת הָעֵסֶק, יֵשׁ לִי שְׁמִיעָה. אֹזֶן פְּתוּחָה, עַיִן זְרִיזָה וְיָד גְּמִישָׁה זֶה הָאַלְפָה-בֵּיתָה שֶׁל שׁוֹדֵד אַרְנָקִים; חֹטֶם טוֹב זֶה גַּם כִּשּׁוּר נִדְרָשׁ, לְרַחְרֵחַ עֲבוֹדָה בִּשְׁבִיל הַחוּשִׁים הָאֲחֵרִים. אֲנִי תּוֹפֵס שֶׁזֶּה זְמַן טוֹב לִקְרִימִינָל לִתְפֹס תְּנוּפָה. אֵיזֶה עֵסֶק טוֹב, גַּם בְּלִי הַבּוֹנוּס! וְאֵיזֶה בּוֹנוּס – עִם הָעֵסֶק! אֵין מָה לְדַבֵּר, הָאֵלִים הַשָּׁנָה מְשַׁתְּפִים אִתָּנוּ פְּעֻלָּה, וְאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כָּל אִימְפְּרוֹבִיזַצְיָה. הַפְּרִינְץ בְּעַצְמוֹ נִכְנַס לְשׁוּק הַתַּכְמָנוּת – חוֹמֵק מֵאַבָּא שֶׁלּוֹ, וְהַטַּפִּילָה בְּעִקְּבוֹתָיו. אִם הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה פְּרוֹיֶקְט יָשָׁר לְיַדֵּעַ אֶת הַמֶּלֶךְ בָּעִנְיָן, לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה. אֲבָל אֲנִי גּוֹרֵס שֶׁיּוֹתֵר נַכְלוּלִי לְהַסְתִּיר אֶת זֶה; וְכָּכָה אֲנִי נִשְׁאָר נֶאֱמָן לַמִּקְצוֹעַ וְלַיִּעוּד שֶׁלִּי.

            [נכנסים הלצן והרועה]

        הַצִּדָּה, הַצִּדָּה! הֵנָּה עוֹד חֹמֶר לְשֵׂכֶל חַם. בְּכָל סִמְטָה, בְּכָל חֲנוּת, כְּנֵסִיָּה, כִּנּוּס אוֹ תְּלִיָּה – מִסְתַּתֵּר פּוֹטֶנְצְיָאל לְאִישׁ חָרוּץ.

לֵצָן:   תַּבִּיט-נָא, תַּבִּיט-נָא, אֵיזֶה מִין בֶּן-אָדָם אַתָּה! אֵין דֶּרֶךְ חוּץ מִלְּסַפֵּר לַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא יַלְדָּה אֲסוּפִית, לֹא דָּם וְלֹא בָּשָׂר שֶׁלְּךָ.

רוֹעֶה:  לֹא, אֲבָל תִּשְׁמַע-לִי-נָא.

לֵצָן:   לֹא-לֹא, אַתָּה תִּשְׁמַע-לִי-נָא.

רוֹעֶה: נוּ, אָז תַּמְשִׁיךְ-לִי-נָא.

לֵצָן:   אֲנִי מַמְשִׁיךְ-נָא. אִם הִיא לֹא הַבָּשָׂר-וָדָם שֶׁלְּךָ, יוֹצֵא שֶׁהַבָּשָׂר-וָדָם שֶׁלְּךָ לֹא פָּגַע בַּמֶּלֶךְ; וְלָכֵן הַבָּשָׂר-וָדָם שֶׁלְּךָ לֹא צָרִיךְ לְהֵעָנֵשׁ עַל יָדוֹ. תַּרְאֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁמָּצָאתָ אָז סְבִיבָה, הַדְּבָרִים הַסּוֹדִיִּים הָאֵלֶּה, הַכֹּל חוּץ מֵהַ- זֶה שֶׁהָיָה עָלֶיהָ. אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה, וְמִתְעָרֵב אִתְּךָ – הַחֹק יֵלֵךְ לִשְׁרֹק.

רוֹעֶה:  אֲנִי יְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ הַכֹּל, כָּל מִלָּה – כֵּן, וְגַם אֶת הַתַּעֲלוּלִים שֶׁל הַבֵּן שֶׁלּוֹ; שֶׁהוּא, תִּסְלַח לִי, לֹא בֶּן-אָדָם יָשָׁר, לֹא עִם הָאַבָּא שֶׁלּוֹ וְלֹא אִתִּי, לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי מְחֻתָּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

לֵצָן:   מְחֻתָּן זֶה הֲכִי קָרוֹב שֶׁיָּכֹלְתָּ לְהַגִּיעַ אֵלָיו מֵרָחוֹק; וְאָז הַדָּם שֶׁלְּךָ הָיָה מִתְיַקֵּר בְּאַנְ-לֹא-יוֹדֵעַ-כַּמָּה-לִירָה-לְלִיטֶר.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: חָכָם מְאוֹד, גּוּרִים!

רוֹעֶה:  טוֹב, קָדִימָה לַמֶּלֶךְ. מָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּאַמְתַּחַת יִגְרֹם לוֹ לְגָרֵד אֶת הַזָּקָן שֶׁלּוֹ.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: לֹא בָּרוּר לִי אֵיזֶה מִין מִכְשׁוֹל הִיא הַקֻּבְלָנָה הַזֹּאת לַמְּנוּסָה שֶׁל הָאָדוֹן פְּרִינְץ.

לֵצָן:   תִּתְפַּלֵּל מִכָּל הַלֵּב שֶׁהוּא בָּאַרְמוֹן.

אוֹטוֹלִיקוּס [הצִדה]: לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יָשָׁר מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, אֲנִי לִפְעָמִים יָשָׁר מִדֶּרֶךְ הַפוּקְס. תַּרְשׁוּ לִי לְקַלֵּף מֵעָלַי אֶת הָרֶפֶשׁ הַמִּקְצוֹעִי.

            [מסיר את הזקן המודבק שהוא לובש בתור רוכל]

       רֶגַע, רֶגַע, חַקְלָאִים! לְהֵיכָנָה מוּעָדִים הַפָּנִים שֶׁלָּכֶם?

רוֹעֶה:  לָאַרְמוֹן, אִם כְּבוֹדוֹ יוֹאִיל.

אוֹטוֹלִיקוּס: הָעִנְיָן שֶׁלָּכֶם שָׁם: מָה הוּא, עִם מִי, תְּכוּלַת הָאַמְתַּחַת הַזֹּאת, כְּתֹבֶת, שֵׁם, גִּיל, מַצָּב כַּלְכָּלִי, הַשְׂכָּלָה, שׁוֹנוֹת, וְכָל מָה שֶׁרָאוּי עוֹד לָדַעַת, פָּרֵט וְהַסְבֵּר.

לֵצָן: אֲנַחְנוּ סְתָם אֲנָשִׁים תְּמִימִים-פְּשׁוּטִים, אָדוֹן.

אוֹטוֹלִיקוּס:  שֶׁקֶר: אַתֶּם גַּסִּים וּשְׂעִירִים. הָבָה אַל תְּשַׁקְּרוּ לִי: הַשֶּׁקֶר הוֹלֵם רַק סוֹחֲרִים. הֵם מוֹרְחִים אוֹתָנוּ הַחַיָּלִים בִּשְׁקָרִים, וְאֲנַחְנוּ מְשַׁלְּמִים לָהֶם עַל זֶה כֶּסֶף מְזֻמָּן בִּמְקוֹם נֶשֶׁק מְזֻיָּן, כְּלוֹמַר הֵם מוֹרְחִים וְגַם מַרְוִיחִים.

לֵצָן:  כְּבוֹדְךָ כִּמְעַט הוֹאִיל לִמְרֹחַ אוֹתָנוּ בְּשֶׁקֶר. הֲרֵי כְּבוֹדְךָ לֹא חַיָּל.

רוֹעֶה:  כְּבוֹדְךָ הוּא אָרִיסְטוֹקְרַט-חָצֵר, נָכוֹן, אִם כְּבוֹדְךָ יוֹאִיל?

אוֹטוֹלִיקוּס: ייוֹאִיל אוֹ לֹא יוֹאִיל, אֲנִי אָרִיסְטוֹקְרַט-חָצֵר. הַאֵין אַתָּה רוֹאֶה אֶת אֲוִיר הֶחָצֵר בַּקִּפּוּלִים הָאֵלֶּה? הַאֵין בְּצַעֲדַי אֶת קֶצֶב הֶחָצֵר? הַאֵין אַפְּךָ שׁוֹאֵב מִמֶּנִּי אֶת נִיחוֹחַ הֶחָצֵר? הַאֵין אֲנִי נוֹשֵׁף עַל ווּלְגָּרִיּוּתְךָ בְּבוּז חָצֵר? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם אֲנִי מוֹאִיל לְפַשְׁפֵּשׁ וְלִדְחֹף אֶת הָאַף לָעֲסָקִים שֶׁלְּךָ, אֲנִי אוּלַי לֹא אָרִיסְטוֹקְרָט? אֲנִי אָרִיסְטוֹקְרַט-חָצֵר פָּר-אֶקְסֵלַנְס, כָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לִדְחֹף קָדִימָה אוֹ לִתְלֹשׁ אֲחוֹרָה אֶת הָעֲסָקִים שֶׁלְּךָ שָׁמָּה בֶּחָצֵר! וְלָכֵן אֲנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לִפְתֹּחַ אֶת הָעִנְיָן.

רוֹעֶה:  הָעֵסֶק שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי, הוּא עִם הַמֶּלֶךְ.

אוֹטוֹלִיקוּס:   אַתָּה לוֹקֵחַ אִתְּךָ אֵיזֶה פְּרַקְלִיט אֵלָיו?

רוֹעֶה:  אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, אִם מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כְּבוֹדְךָ.

לֵצָן:   פְּרַקְלִיט זֶה הַמִּלָּה בֶּחָצֵר לְעוֹף: תַּגִּיד שֶׁאֵין לְךָ.

רוֹעֶה:  אֵין, אָדוֹן; לֹא תַּרְנְגוֹל, לֹא פַּרְגִּית וְלֹא פְּרַקְלִיט.

אוֹטוֹלִיקוּס: בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשָׂה אוֹתִי אָדָם

          פָּשׁוּט! הֲרֵי הַטֶּבַע מְסֻגָּל

          הָיָה לִבְרֹא אוֹתִי כְּמוֹתָם; אָז לֹא

          אֶסְנֹט כִּסְנוֹבּ.

לֵצָן [הצִדה לרועה]: זֶה בָּטוּחַ אָרִיסְטוֹקְרָט גָּדוֹל בֶּחָצֵר.

רוֹעֶה:  הַבִּגּוּד שֶׁלּוֹ עָשִׁיר, אֲבָל הוּא לֹא לוֹבֵשׁ אוֹתוֹ בְּחֵן.

לֵצָן:  הַמּוּזָרוּת שֶׁלּוֹ עוֹשָׂה אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר אֲצִילִי. הוּא מֵהַבּוֹהֵמָה שֶׁל בּוֹהֶמְיָה. אִישׁ גָּדוֹל, חוֹתֵם לְךָ. רוֹאִים לְפִי אֵיךְ שֶׁהוּא מְחַטֵּט בַּשִּׁנַּיִם.

אוֹטוֹלִיקוּס:  הָאַמְתַּחַת פֹּה, מָה בָּאַמְתַּחַת? עַל שׁוּם לָמָּה הַקֻּפְסִיָּה הַזֹּאת?

רוֹעֶה:  אָדוֹן, יֵשׁ סוֹדוֹת כְּאֵלָה בַּקֻּפְסָה וּבָאַמְתַּחַת, שֶׁאָסוּר לְאַף-אֶחָד חוּץ מֵהַמֶּלֶךְ לָדַעַת; וְהוּא יֵדַע, תּוֹךְ שָׁעָה, אִם אֲנִי אַגִּיעַ לְדִבּוּר אִתּוֹ.

אוֹטוֹלִיקוּס:  גֵּרִיאָט, כָּל עֲמָלְךָ לָפַרְשׁ.

רוֹעֶה: לָמָּה, אָדוֹן?

אוֹטוֹלִיקוּס:  הַמֶּלֶךְ לֹא בָּאַרְמוֹן; הוּא עָלָה עַל סִפּוּן שֶׁל אֳנִיָּה חֲדָשָׁה, לְהַקִּיז מֵעַצְמוֹ אֶת הַמֵּלַנְחֹלִי, וּלְהִתְאַוְרֵר; כִּי, אִם יָכֹלְתָּ לִתְפֹס עִנְיָנִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַמֶּלֶךְ מְמֻלָּא יָגוֹן.

רוֹעֶה:  כָּכָה אוֹמְרִים, אָדוֹן: עַל הַבֵּן שֶׁלּוֹ, שֶׁכִּמְעַט הִתְחַתֵּן עִם בַּת שֶׁל רוֹעֶה.

אוֹטוֹלִיקוּס:  אִם הָרוֹעֶה הַזֶּה לֹא בְּמַעֲצַר-עוֹלָם, עָדִיף לוֹ שֶׁיִּבְרַח: הַקְּלָלוֹת שֶׁהוּא יַחְטֹף, הָעִנּוּיִים שֶׁהוּא יַרְגִּישׁ, יִשְׁבְּרוּ צַוָּאר שֶׁל גֶּבֶר, וְלֵב שֶׁל מִפְלֶצֶת.

לֵצָן:  אַתָּה חוֹשֵׁב כָּכָה, אָדוֹן?

אוֹטוֹלִיקוּס:  מֵילָא הוּא, שֶׁיִּסְבֹּל כָּל עִנּוּי וּמָרוֹר שֶׁהַמּוֹחַ וְהַנְּקָמָה יְכוֹלִים לְהַמְצִיא; אֲבָל כָּל זֵרְעוֹן מִזַּרְעוֹ, אֲפִלּוּ קָרוֹב מִדַּרְגָּה חֲמִשִּׁים, כֻּלָּם יָבוֹאוּ תַּחַת הַתַּלְיָן – וְזֶה אוּלַי חֲבָל, אֲבָל חוֹבָה. חֲלִילָן שֶׁל כְּבָשִׂים, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל עִזִּים, וְהוּא חוֹלֵם שֶׁהַבַּת שֶׁלּוֹ תִּכָּנֵס לִגְדֻלָּה? חֵלֶק אוֹמְרִים שֶׁיִּסְקְלוּ אוֹתוֹ; אֲבָל הַמָּוֶת הַזֶּה רַךְ מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ, אֲנִי אוֹמֵר. לִגְרֹר אֶת הַכִּסֵּא-מַלְכוּת שֶׁלָּנוּ לְדִיר-כְּבָשִׂים? כָּל הַמִּיתוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת בְּיַחַד הֵם מְעַט מִדַּי, כָּל מָוֶת מַר הוּא קַל מִדַּי.

לֵצָן:   יֵשׁ לַזָּקֵן הַזֶּה בִּכְלָל אֵיזֶה בֵּן, אָדוֹן, אִם תּוֹאִיל, אָדוֹן, מִמָּה שֶׁשָּׁמַעְתָּ, אָדוֹן?

אוֹטוֹלִיקוּס:   יֵשׁ לוֹ בֵּן, שֶׁיַּפְשִׁיטוּ לוֹ חַי אֶת הָעוֹר; וְאָז יִתְקְעוּ אוֹתוֹ, מָרוּחַ בִּדְבַשׁ, בַּפֶּתַח שֶׁל קֵן צְרָעוֹת; שָׁם הוּא יַעֲמֹד עַד שֶׁהוּא יִהְיֶה שְׁלֹשֶׁת-רִבְעֵי מֵת וְעוֹד גְּרַם זָ"ל. וְאָז יַעֲשׂוּ לוֹ תְּקוּמָה לַחַיִּים עִם אַקְוָה-וִיטָה אוֹ אֵיזֶה יֵין שָׂרָף שׂוֹרֵף אַחֵר; וְאָז, כְּמוֹ שֶׁהוּא, בָּשָׂר נָא, וּבַיּוֹם הֲכִי חַם שֶׁיְּנַבֵּא הַהוֹרוֹסְקוֹפּ, יַשְׁעִינוּ אוֹתוֹ מוּל קִיר לְבֵנִים, אֵיפֹה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יִסְתַּכֵּל עָלָיו בְּעַיִן דְּרוֹמִית, וְיִרְאֶה אוֹתוֹ מִתְנַפֵּחַ מֵעֲקִיצוֹת זְבוּבִים עַד מָוֶת. אֲבָל מָה אֲנַחְנוּ שׁוֹחֲטִים מִלִּים עַל זוּג הַזְּבָלִים הַבּוֹגְדִים הָאֵלֶּה? הַפְּשָׁעִים שֶׁלָּהֶם מַחְרִידִים, וְכָּל אָסוֹן שֶׁיִּפֹּל עֲלֵיהֶם הוּא סִבָּה לְחַיֵּךְ. הַגִּידוּ לִי, כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם נִרְאִים יְשָׁרִים וַהֲגוּנִים, מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אִם זֶה דְּבַר-מָה שֶׁבִּתְחוּם הַטַּעַם הַטּוֹב, אֲנִי אָבִיא אֶתְכֶם אֶל הַסִּפּוּן שֶׁלּוֹ, אֶתֵּן לָכֶם חָסוּת, אֶלְחַשׁ אֶצְלוֹ מִלָּה לְטוֹבַתְכֶם; אִם יֵשׁ אָדָם חוּץ מֵהַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲזֹר לְאִינְטֵרֶסְכֶם, אֲנִי זֶה הוּא.

לֵצָן:  הוּא נִרְאֶה אוֹטוֹרִיטָה גְּדוֹלָה. 'צָמֵד אֵלָיו, תֵּן לוֹ זָהָב; אוֹטוֹרִיטָה הִיא דֻּבָּה עַקְשָׁנִית, אֲבָל מוֹלִיכִים אוֹתָהּ בָּאַף עִם נֶזֶם שֶׁל זָהָב. תַּרְאֶה אֶת הַתּוֹכוֹ שֶׁל הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ לַחוּצָה שֶׁל הַיָּד שֶׁלּוֹ, וְגָמַרְנוּ. תִּזְכֹּר, יִסְקְלוּ! יַפְשִׁיטוּ אֶת הָעוֹר! צְרָעוֹת! זְבוּבִים! אַקְוָה-וִיטָה!

רוֹעֶה:  אִם כְּבוֹדְךָ יוֹאִיל לָקַחַת עַל עַצְמְךָ אֶת הָעֵסֶק בִּשְׁבִילֵנוּ, הִנֵּה כָּל הַזָּהָב שֶׁיֵּשׁ לִי. וְאֲנִי יַכְפִּיל אֶת זֶה. הַבָּחוּר פֹּה יִשָּׁאֵר אֶצְלְךָ בְּתוֹרַת עֵרָבוֹן עַד שֶׁאֲנִי יָבִיא אֶת הַיֶּתֶר.

אוֹטוֹלִיקוּס: אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מָה שֶׁהִבְטַחְתִּי?

רוֹעֶה:  בְּדִיּוּק, אָדוֹן.

אוֹטוֹלִיקוּס: טוֹב, תֵּן לִי אֶת הַפִיפְטִיָּה הָרִאשׁוֹנָה. [ללצן] אַתָּה שֻׁתָּף בָּעֵסֶק?

לֵצָן:   בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת, אֲבָל כָּל כָּךְ מְצֻמְצֶמֶת שֶׁאֵין מָה לְנַפֵּחַ לִי אוֹתָהּ עִם זְבוּבִים.

אוֹטוֹלִיקוּס: לֹא, זֶה מָה שֶׁיַּעֲשׂוּ לַבֵּן שֶׁל הָרוֹעֶה, יִמַּח שְׁמוֹ. יַעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ אוֹת וּמוֹדֵל.

לֵצָן [הצִדה לרועה]: נֶחָמָה גְּדוֹלָה! אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְהַגִּיעַ לַמֶּלֶךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַמֻּצָּגִים הַמּוּזָרִים שֶׁלָּנוּ. הוּא חַיָּב לָדַעַת שֶׁזֹּאת לֹא הַבַּת שֶׁלְּךָ, וְלֹא אָחוֹת שֶׁלִּי; אַחֶרֶת הָלַךְ עָלֵינוּ. [לאוטוליקוס] אֲדוֹנִי, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אוֹתוֹ סְכוּם פִיקְס כְּמוֹ הַזָּקֵן, כְּשֶׁהָעֵסֶק יְסֻדַּר; וְעַד אָז, כְּמוֹ שֶׁהוּא אָמַר, אֲנִי עֵרְבוֹנְךָ הַנֶּאֱמָן.

אוֹטוֹלִיקוּס:  סוֹמֵךְ עֲלֵיכֶם. 'תְּקַדְּמוּ לְכִוּוּן הַחוֹף; תֵּלְכוּ בְּצַד יָמִין; אֲנִי רַק מַשְׁתִּין עַל הַגָּדֵר וּמִצְטָרֵף.

לֵצָן [הצִדה לרועה]: נָפַל לָנוּ מֵהַשָּׁמַיִם הָאִישׁ הַזֶּה, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, מַמָּשׁ מֵהַשָּׁמַיִם.

רוֹעֶה:  בּוֹא נִתְקַדֵּם, כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ. הוּא נוֹלַד לְטוֹבָתֵנוּ.

          [יוצאים הרועה והלצן ]

אוֹטוֹלִיקוּס:        אִם הָיְתָה לִי מְשִׁיכָה לִהְיוֹת בֶּן-אָדָם יָשָׁר, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַמַּזָּל לֹא הָיָה נוֹתֵן לִי: הוּא זוֹרֵק לִי מְצִיאוֹת לְתוֹךְ הַפֶּה. עַכְשָׁו קָפַץ לִי פֹּה מַזָּל כָּפוּל: זָהָב – פְּלוּס הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת לַאֲדוֹנִי-לְשֶׁעָבַר טוֹבָה; וּמִי יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִדְחֹף אוֹתִי בַּחֲזָרָה קָדִימָה? אֲנִי אָבִיא אֶת הַשְּׁנֵי חֲפַרְפָּרִים הָאֵלֶּה, הָעִוְּרִים הָאֵלֶּה, לַסִּפּוּן שֶׁלּוֹ. אִם הוּא יִמְצָא לְנָכוֹן לִזְרֹק אוֹתָם לַחוֹף שׁוּב, וְהַתְּלוּנוֹת שֶׁהֵם מְבִיאִים לַמֶּלֶךְ לֹא נוֹגְעוֹת לוֹ, שֶׁיִּקְרָא לִי כֶּלֶב שֶׁאֲנִי נִדְחָף לְעִנְיָנִים לֹא לִי; אֲנִי מִמֵּילָא מְחֻסָּן מֵהַתֹּאַר כֶּלֶב, עַל כָּל הַנִּסְפָּחִים שֶׁלּוֹ. אֲנִי אַצִּיג לוֹ אוֹתָם: יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה בָּשָׂר.

            [יוצא]


< אחורה הדפסת הטקסט מעשיית חורף - מערכה 4, תמונה 4 - חלק ב' קדימה >