| < אחורה |  הדוכסית מאמלפי -
מערכה 5, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים פֶּסְקָרָה ורופא.
פֶּסְקָרָה: אפשר כבר, דוקטור, לבקר את החולה שלך?
רופא: כִּרצון מעלתך. אבל מכל מקום
מייד ישאף אוויר בָּאכסדרה פה,
על פי הנחיותי.
פֶּסְקָרָה: תגיד לי בטובך,
מה היא המחלה שלו?
רופא: זו מחלה
מַגֵפָתִית, מעלתך, ששמה
הוא ליקַנְטְרוֹפּיָה.
פֶּסְקָרָה: מה זה בדיוק?
אני לזה צריך מילון.
רופא: אני אגיד לך.
באלה שתוקף אותם החולי,
תזרום לֵיחת מרה שחורה כזאת,
שהם מדמיינים כי הם הפכו לִזאבים,
הם מתגנבים לְחצרות של כנסיה
באישון הלילה וחופרים גוויות מהקברים;
כפי שבלֵיל שלשום פגשו את הדוכס,
בערך בַּחֲצות בַּשביל אשר יוצא
מכנסיית סַן מָרְק, עם רגל של אדם
על הכתף; והוא יילל בקול זוועה;
אמר שהוא זאב, רק ההבדל
הוא שעורו של הזאב שָעיר בחוץ,
שלו בפנים; ביקש מהם לשלוף חרבותיהם,
לקרוע את בשרו, ושיִראו. מייד
זימנו אותי, ואחרי טיפול שלי
אני מוצא שכבוד-מעלתו
מחלים יפה.
פֶּסְקָרָה: אני שמח.
רופא: אם כי קיים חשש
לְהתדרדרות חוזרת. אם ישוב להתקפיו,
אכניס לו כבר טיפול לוחץ יותר
משחלם אפילו פָּרָצֶלְזוּס בכבודו:
אם רק ירשו לי, אז אני אצליף
ממנו את השגעון החוצה.
(נכנסים פרדיננד, מָלָטֶסְטֶה וקרדינל; בּוסוֹלָה מאחור, צופה מן הצד)
עמוד בצד: הוא בא.
פרדיננד: עִזבו אותי.
מָלָטֶסְטֶה: למה מעלתך אוהב את הבדידות הזאת?
פרדיננד: נשרים תמיד עפים לבד. רק עורבים וזרזירים מתלהקים ביחד. - תסתכלו, מה עוקב אחרי?
מָלָטֶסְטֶה: שום דבר, כבודך.
פרדיננד: כן.
מָלָטֶסְטֶה: זה הצל שלך.
פרדיננד: עצור אותו; שלא ירדוף אותי.
מָלָטֶסְטֶה: אי אפשר, אם אתה זז והשמש זורחת.
פרדיננד: אני אחנוק אותו. (מתנפל על צילו)
מָלָטֶסְטֶה: הו כבודך: אתה כועס על לא-כלום.
פרדיננד: אתה טיפש: איך אני יכול לתפוס את הצל שלי אם לא אתנפל עליו? כשאלך לגיהינום, אני מתכוון להביא שוחד; כי אתם יודעים, מתנות טובות תמיד מפלסות דרך לְאנשים גרועים.
פֶּסְקָרָה: קום, אדוני, בטובך.
פרדיננד: אני לומד את אמנות הסבלנות.
פֶּסְקָרָה: זאת מעלה אצילית.
פרדיננד: לנהוג כרכרה רתומה לששה חלזונות, מהעיר הזאת עד מוסקבה; בלי להשתמש לא בְּדרבנות ולא בְּשוט, אלא לתת להם ללכת בקצב שלהם - נראה את הבן-אדם הכי סבלני בעולם משתווה אלי בַּניסוי! - ואני אזדחל לי מאחור כמו כלב.
קרדינל: תעמידו אותו. (הם מרימים את פרדיננד על רגליו)
פרדיננד: תתנהגו אתי יפה, מציע לכם. מה שעשיתי עשיתי; לא אודה בכלום.
רופא: עכשיו תנו לי לבוא אליו. - אתה מטורף, כבודך? יצאת מדעתך הנאצלת?
פרדיננד: מי זה?
פֶּסְקָרָה: הרופא שלך.
פרדיננד: אני רוצה שינסרו לו את הזקן, וישייפו לו את הגבות באופן תרבותי יותר.
רופא: אני חייב לתת לו טיפול לא שגרתי, כי זאת הדרך היחידה. הבאתי למעלתך עור של סלמנדרה, להגן עליך מהשמש.
פרדיננד: העיניים שלי שורפות, זה אכזרי.
דוקטור: חלמון ביצה של צפעוני יקל עליך
מיידית.
פרדיננד: שזו תהיה ביצה שרק
עכשיו הוטלה, הכי כדאי. - תחביאו אותי ממנו.
רופאים הם כמו מלכים, הם לא סובלים
שמתנגדים להם.
רופא: עכשיו הוא מתחיל לפחד מפני; עכשיו תנו לי להיות אתו לבד.
קרדינל: מה זה, מה, אתה מוריד את הגלימה?
רופא: תביאו לי איזה ארבעים מְכַלֵי-שתן מלאים בְּמֵי ורדים: הוא ואני ניידה אותם אחד
בשני. - עכשיו הוא מתחיל לפחד מפני. - אתה יכול לפצוח במחול, כבודך? - שחרר אותו, שחרר אותו, הסכנה עלי: לפי העין שלו אני מאבחן שהוא עומד בִּדְחילו-ורחימו לפני. הוא יהיה אצלי כּנוּע כמו מרמיטה.
(הקרדינל משחרר את פרדיננד)
פרדיננד: אתה יכול לפצוח בְּמחול, כבודך? - אני אטחן אותו לְדייסה, אפשוט לו את העור, לְכסות אחד מהשלדים שהמנוול הזה הציב שם בקור, במוזיאון האנטומי. - פָּתוֹלוֹגוֹפיל! 'סתלקו, 'סתלקו! אתם כולכם כמו בהמות לִשחיטה; לא נשאר בכם כלום חוץ מלשון ובטן, חנפנות וזנאות.
(יוצא)
פֶּסְקָרָה: דוקטור, הוא לא פחד ממך לָעומק.
רופא: אמת, הייתי קצת ישיר מדי.
(יוצא)
בּוסוֹלָה: ישמור אותי האל, איזה גורל
הפילו המרומים על פרדיננד הזה!
פֶּסְקָרָה: מעלתך יודע אילו נסיבות דחפו
את הדוכס אל הטֵרוּף המשונה הזה?
קרדינל (הצידה): צריך כאן לאלתֵר. - (אליהם) אומרים שככה זה צמח:
אתם יודעים שיש שמועה שנים רבות
שאיש במשפחתנו אינו מת, אלא
אם מופיעה דמות של זקנה, ש - כך
אומרת המסורת - נרצחה בידי
האחיינים שלה, בשל נכסיה; דמות כזאת,
כשהדוכס ישב רכוּן על ספר בלב-לילה,
הופיעה לפניו; כשהזעיק עזרה,
המשרת שלו מצא אותו
שָטוּף זיעה קרה, שינוי ניכר בפרצופו
ובַדיבור שלו. מאז ההתגלות הזאת
הלך מדֶחי אֱלי דֶחי, ואני
חושש מאד שלא יוכל לחיות.
בּוסוֹלָה: סליחה, אני חייב מילה איתך.
פֶּסְקָרָה: נשאיר אותך,
מעלתך, ולאדוננו החולה
והאציל נמסור רק איחולֵי
בריאות של גוף ונפש.
קרדינל: רוב תודות.
(יוצאים כולם חוץ מהקרדינל ובּוסוֹלָה)
אז מה, הגעת? - (הצידה): ככה: לטיפוס הזה
אסור בשום פנים לדעת שהיה לי
איזה מידע על מות הדוכסית;
אמנם זה נעשָה בעצתי,
אבל נראָה כאילו כל המהלך
מאל"ף ועד ת"ו נבע מפרדיננד. -
(לבּוסוֹלָה) כן, אדוני, אז מה שלום אחותנו?
נדמה לי כי מרוב הצער היא נראית
כמו בד אשר דהה מדי: עכשיו אני
אחזיר לה את הצבע לַלחיים. - מה אתה
נראה נסער כל כך? אה, הגורל
של אדונך פה, הדוכס, הוא עבורך
מכה קשה. אבל בוא תתעודד:
אם תעשה למעני דבר אחד
שאבקש, אז גם אם מצֵבה קרה
תוצב על עצמותיו, אני אתן לך להיות
מה שתרצה.
בּוסוֹלָה: הכל - תגיד רק מה, ואני זז.
מי שמרבה לחשוב, התקדמותו דלה;
מרוב חישוב הקץ, אין התחלה.
(נכנסת ג'וליה)
ג'וליה: אתה בא לאכול כבר, אדוני?
קרדינל: אני עסוק, עזבי אותי.
ג'וליה (הצידה): איזה
מבנה יש לַגברבר שם! משובח!
(יוצאת)
קרדינל: זה כך: אנטוניו מסתתר פה במילאנו;
רַחְרֵח אחריו ותהרוג אותו: כל עוד
הוא חי, לאחותנו לא יהיה חתן,
ובדעתי דווקא עלה שידוך מוצלח.
עשֵה את זה, ואז תכתיב את הקידום
שבו תרצה.
בּוסוֹלָה: אבל איך אתה חושב
אני אמצא אותו?
קרדינל: יש פה בַּמחנה אדון,
שמו דליו, שידוע כְּחבר שלו בְּנפש.
שים עין בבחור הזה, לך אחריו
לַכנסיה - אולי אנטוניו זה, למרות
שבעיניו הדת היא הַמְצאה לילדים,
בכל זאת יצטרף אליו, כי כך
יאה לנהוג. או שתלך לחקור את
הכומר המוודה של דליו, ותִראה
אם בעד שוחד הוא ידבר. אפשר
למצוא אלפי דרכים לתפוס אותו:
כמו לברר מי מסתופף בקרב היהודים
לִלְוות סכומים גדולים, כי אין ספק -
הוא בְּמחסור; או לעבור בין ציירי
הדיוקנאות, לשאול אם מישהו קנה
את תמונתה לאחרונה. אחד
מאלה בְּמזל יוביל -
בּוסוֹלָה: טוב, אני לא אקפא
על השמרים; יותר מכל דבר שבעולם
אני רוצה לראות את האומלל הזה
אנטוניו.
קרדינל: לך, תפעל, וראה מזל.
(יוצא)
בּוסוֹלָה: האיש הזה משריץ בתוך העין רמשים,
כולו רק רצח; ובכל זאת הוא נוהג
כאילו לא שמע בכלל על מות הדוכסית.
הוא ערמומי, צריך ללמוד ממנו;
אין דרך בטוחה יותר מדרך של
שועל ותיק.
(נכנסת ג'וליה, מכוונת אליו רובה)
ג'וליה: אז מה, אדון, מזל שנפגשים!
בּוסוֹלָה: מה זה?
ג'וליה: לא-לא, אין יציאה, נעוּל. עכשיו, אדון,
אני אוציא ממך וידוי על המזימה שלך.
בּוסוֹלָה: מה מזימה?
ג'וליה: כן, תגלה לי מי
מן המשרתות שלי שָכרְתָ כדי לשים
אבקה של אהבה בַּכּוֹס שלי?
בּוסוֹלָה: אבקה
של אהבה!
ג'וליה: כן, כשביקרתי פעם
באמלפי; איך הייתי מתאהבת בְּפרצוף
כזה אחרת? כבר סבלתי בגללך
כל כך הרבה כאב, שהתרופה
היחידה שתעזור לי היא לקטול
מה שאני כמהה אליו.
בּוסוֹלָה: בטוח
שבָּרובה שלך יש רק בשמים
או סוכריות כנגד סירחון בפה.
גברתי הנכבדה,
מצאת לך דרך נחמדה כדי להראות
את הכמיהה שלך. די, די, אפרוק נִשְקך
ואנשקך - כן, כך. - בכל זאת זה מאד מוזר.
ג'וליה: בין הצורה שלך לבין עינַי שלי,
[/ כמו שאתה נראה ושאני רואה,]
לא נס כזה גדול שהתאהבתי.
עכשיו תגיד אני מופקרת. - הצניעות
החמודה של הגברות היא רק
מין רוח-תעתוע טרחנית
שמְעָנה אותן.
בּוסוֹלָה: תדעי לך מי אני; אני חייל בוטה.
ג'וליה: יותר טוב. -
בטח: אין אש כשהניצוץ של החספוס
אינו בוער.
בּוסוֹלָה: ואין לי גינונים.
ג'וליה: בּוּרות
בְּחיזורים היא לא מכשול, אם כוונת
הלב שלך טובה.
בּוסוֹלָה: ואת יפה מאד.
ג'וליה: לא, אם תתבע אותי על יופי, אז אני
כופרת בָּאשמה.
בּוסוֹלָה: עיניך הצחות
נושאות אשפת חיצים חדים
מקרן שמש.
ג'וליה: בוא קלקל אותי בְּמחמאות;
תיקח על עצמך לכבוש אותי בְּחיזורים,
עד כה אני זו שמחזרת אחריך.
בּוסוֹלָה (הצידה): טוב, יש לי; אתלבש על היצור הזה.
(אליה) בואי ניצמד בַּאֲהבים ונתקרב.
אם מעלת הקרדינל יראה אותי עכשיו,
הוא לא יחשיב אותי כמנוול?
ג'וליה: לא, הוא אולי יחשיב אותי מופקרת,
אך לא יטיל שמץ אשמה בך;
כי אם אני ראיתי וגנבתי יהלום,
החטא הוא לא בָּאבן, אלא בַּגָנֶבת, בי,
אשר חטפה אותו. אני נתקפתי בך פתע;
אנו נְשות התענוג האדירות חותכות
את חיבוטי הנפש, הכמיהה בַּסתר,
ומצמידות בבת-אחת לַתענוג
הכי-מתוק את התירוץ הכי-
יפה. אילו עברת בָּרחוב,
מתחת לַחלון שלי, גם שם
הייתי מחזרת.
בּוסוֹלָה: הוי את גברת מצוינת.
ג'וליה: עכשיו בקש ממני לעשות למענך
דבר-מה כדי להוכיח את אהבתי.
בּוסוֹלָה: בסדר,
ואם את באמת אוהבת, תבצעי זאת בלי
דיחוי. הקרדינל אחוז בְּדיכאון מופלא;
חקרי אותו מדוע. אל תתני לו לנפנף
אותך בְּתירוצים; מצאי את שורש העניין.
ג'וליה: למה לך לדעת?
בּוסוֹלָה: כי הייתי
נתון לְחָסותו, ואני שומע שערכּו
ירד אצל קיסר. - אם ככה זה,
כמו עכברים אשר נוטשים בתים קורסים,
אלך לי לחפש חָסוּת אחרת.
ג'וליה: לא תצטרך להתרוצץ בַּמלחמות;
אני אהיה לך משענת.
בּוסוֹלָה: ואני
לך עבד נאמן; אך לא אוכל
לנטוש את יעודי.
ג'וליה: לא תעזוב
איש-חרב כפוי טובה למען אהבה
של גברת מתוקה? אתה כמו אלה שפשוט
לא יכולים לישון בתוך מיטת
נוצות, אה? רק על לבֵנים אתה יכול
לנוח.
בּוסוֹלָה: תעשי זאת?
ג'וליה: בְּערמומיות.
בּוסוֹלָה: שהמידע יהיה אצלי מחר.
ג'וליה: מחר? לך לַחדרון שלי; עד שתצא משם
יהיה לך. אל תעכב אותי -
לא אעכב אותך; אני כמו מישהי
שהורשעה: החנינה שלי מובטחת, אך
אני רוצה לראות את זה חתום. - לך, פנימה;
תראה אותי כורכת סביב לבו את לשוני
כמו פקעת משי.
(יוצא בּוסוֹלָה. נכנס הקרדינל)
קרדינל: איפה אתם?
(נכנסים משרתים)
משרת: כאן.
משרת: כאן.
קרדינל: שאיש, אם ברצונכם
לחיות, לא ישוחח עם כבוד פרדיננד,
אלא בידיעתי. (יוצאים משרתים. הצידה) בַּשגעון הזה
הוא עוד יסגיר את דבר הרצח.
הנה המגפה הטפּילית שלי:
אני עייף ממנה, ובכל צורה
הייתי מסלק אותה.
ג'וליה: מה יש, אדון שלי?
מה מייסר אותך?
קרדינל: לא כלום.
ג'וליה: הוי, כמה השתנית.
בוא, תן לי להיות אשת-סודך, ולהסיר
לך את העופרת מהלב. מה העניין?
קרדינל: איני יכול לומר לך.
ג'וליה: מה, התאהבת עד כדי כך בָּעצב
שתיאחז בכל אחוז שלו? או שאתה
סבור שלא אוהַב אותך כשאתה
עצוב, רק כששמֵח? או אתה חושד
שגם אם חורָפים רבים כל כך נתתי
מסתור ללבבך, אין ביכולתי להיות
מסתור ללשונך?
קרדינל: רסני את הכמיהה שלך -
יש רק דרך אחת שתשמרי
טוב על הסוד שלי: לא להגיד לך.
ג'וליה: את זה אמוֹר לַהד שלך, או לְחנפנים,
שמדווחים כמו הד מה ששמעו,
ולו גם בְּשיבוש - לא לי. כי אם תהיה ישר
עם עצמך, אני אדע.
קרדינל: מה, תְעני אותי?
ג'וליה: לא, יחלץ את זה ממך הצדק. זאת
אותה טעות לחלוק את סודותיך עם
כל נפש או אף נפש.
קרדינל: הראשון
אות לְטפשות.
ג'וליה: אך השני לְרודנות.
קרדינל: יפה. אך תארי לך שעשיתי
מין מעשה סודי שברצוני כי העולם
לנצח לא ישמע עליו!
ג'וליה: לכן
אסור עלי לדעת? עבורי הִסְתרְתָ חטא
נורא כמו ניאוף. אף פעם לא היתה
עוד הזדמנות מושלמת כמו עכשיו, אדון,
לבחון את המסירוּת שלי. אני
על הברכיים, אדוני.
קרדינל: את תתחרטי על זה.
ג'וליה: אף פעם.
קרדינל: זה יקרב את אובדנך: לא אספר לך.
תקשיבי טוב, חשבי כמה זה מסוכן
להיות שותף לְסוד של שליטים:
מי שבוחר בזה, מוטב שיבצר
את החזה בְּאבן-צוֹר כדי להכיל זאת.
אני מפציר בך, התאפקי, בַּחֲני
את חולשתך שלך; לקשור קשרים
זה קל יותר מאשר לפרום אותם. זה סוד
שיחלחל כמו רעל, הוא יכול להיות רדום,
להתפשט לך בוורידים, ולהרוג אותך
בעוד שבע שנים.
ג'וליה: עכשיו אתה
סתם מתחמק.
קרדינל: לא עוד; אני אגיד לך.
על פי דְבָרִי הדוכסית האדירה מאמלפי
ושניים מילדיה הרכים,
לפני ארבעה לילות – ביחד נחנקו.
ג'וליה: שמיים! אדוני, מה זה עשית?
קרדינל: אז מה? איך זה שוקע? את חושבת שחיקך
יהיה בור-קבר אפלולי מספיק
לְסוד כזה?
ג'וליה: חיסלת את עצמך, אדון.
קרדינל: למה?
ג'וליה: אין לי את היכולת להסתיר זאת.
קרדינל: לא?
אז בואי, תישבעי בַּספר.
ג'וליה: בַּאֲדיקוּת גדולה.
קרדינל: נשקי אותו. (היא מנשקת תנ"ך)
עכשיו לַנֶצח לא תפצי את פיך על זה;
הסקרנות שלך חיסלה אותך: אַת
הוּרעלת בספר זה. ידעתי שאת לא
תוכלי לשמור סודי, לכן כבלתי
אותך אליו במוות.
(נכנס בּוסוֹלָה)
בּוסוֹלָה: בשם הרחמים, עצור.
קרדינל: הא, בּוסוֹלָה!
ג'וליה: אני
סולחת על מנת הצדק השווה אשר
חילקת, כי אני הסגרתי את סודך
לאיש הזה. כן, הוא צותת לו; ולכן אמרתי
שאין לי את היכולת להסתיר זאת.
בּוסוֹלָה: אשה טפשה, מה, לא יכולת אַת להרעיל
אותו?
ג'וליה: חולשה לחשוב יותר מדי
על מה היה צריך. אני הולכת, לא
יודעת איפה.
(מתה)
קרדינל (לבּוסוֹלָה): מה אתה עושה כאן?
בּוסוֹלָה: מחפש
אם עוד נשאר איש מַעֲלה, כמותך,
שלא איבד שפיות כמו פרדיננד,
כדי לתגמל אותי.
קרדינל: אני אטחן אותך לאפר.
בּוסוֹלָה: אל תתיימר לשלוט כך על חיים
שלא בכוחך לגדוע.
קרדינל: מי הציב אותך פה?
בּוסוֹלָה: תאוותה, אשר ביקשה מימוש.
קרדינל: יפה מאד;
עכשיו אתה יודע: שנינו שותפים, רוצחים.
בּוסוֹלָה: למה אתה מורח בִּצבעים צחורים כְּשַיִש
את מטרותיך הרקובות כלפי, אלא אם כן
אתה מחקה את אלה שרוקחים תככים גדולים
ומחביאים אותם בַּקבר שחפרו
לשחקנים המבצעים?
קרדינל: עד כאן; ממתין לך הרבה מזל.
בּוסוֹלָה: ללכת שוב להתחנן אל המזל?
ברכה לבטלה.
קרדינל: תזכה אצלי ברוב כבוד.
בּוסוֹלָה: יש אלף-ואחת דרכים שמביאות
כבוד לכאורה, חלקן מלוכלכות מאד.
קרדינל: תעיף ממך
לעזאזל כבר את הדיכאון שלך:
האש בוערת טוב, אז למה להמשיך
לבחוש בה, ולהקים עשן מחניק פי כמה?
תרצח לי את אנטוניו?
בּוסוֹלָה: כן.
קרדינל: בוא, קח
את הגופה הזאת.
בּוסוֹלָה: אני חושב
שבקרוב אהיה נושא-גוויות עם תעודה!
קרדינל: אקציב לך איזה תריסר שכירים כדי לעזור
לך בָּרצח.
בּוסוֹלָה: לא, בשום פנים ואופן:
רופאים שמצמידים עלוקות לְזיהום נפוח מקצצים להן את הזנב, כדי שהדם יזרום דרכן מהר יותר. אל תיתן לי פמליה כשאני הולך לשפוך דם, שלא יגדילו את הפמליה שלי כשיקחו אותי לגרדום.
קרדינל: בוא אלי אחרי חצות, לעזור לסלק את הגוויה לַמגורים שלה. אני אפיץ שהיא מתה מהמגפה; ככה יחקרו פחות את מותה.
בּוסוֹלָה: איפה קסטרוקיו בעלה?
קרדינל: רכב לנאפולי לקחת חֲזָקָה
על מצודת אנטוניו.
בּוסוֹלָה: האמן לי, אין כמוך.
קרדינל: תבוא ואל תכזיב. זה המפתח הראשי
למגורי; אתה רואה איזה אמון
אני נותן בך.
בּוסוֹלָה: תמצא אותי מוכן.
(יוצא הקרדינל)
אנטוניו המסכן, למרות שאין דבר
נחוץ למצבך יותר מרחמים,
דבר לא יסכן אותי יותר! עלי לדאוג
לָאחיזה שלי; בְּקרקע חלקה כזאת
של קרח יש לנעול מגף עם דרבנות,
אחרת המפרקת תישבר.
הנה מולי פה יש תקדים: איך שהאיש הזה
עומד יציב בתוך נהר של דם! נראֶה בלי פחד!
בעצם מתבקש: יש הקוראים
לְבטחון עצמי פרבר של גיהינום,
בקושי קיר מפריד. ובכן, אנטוניו,
איש טוב, אני אלך, אמצא אותך, וכל
דאגָתי תהיה לשמור אותך לבטח מן
העלוקות האלה האכזריות, שכבר
שתו דם מדמך. או שמא אצטרף
אליך לְמסע נקם צודק. החלשה
שבַּזרועות היא חזקה, כשהיא מכה
עם חרב-צדק. - עוד נדמה לי כל הזמן,
הדוכסית רודפת אחרי.
שם, שם! -
זה לא כלום, רק הדיכאון שלי.
הו כפרה, תני לי לשתות מלוא הגביע:
את משליכה למטה רק כדי להגביה.
(יוצא)
| < אחורה | הדוכסית מאמלפי -
מערכה 5, תמונה 2 |
קדימה > |