| < אחורה |  הדוכסית מאמלפי -
מערכה 3, תמונה 2 |
קדימה > |
(נכנסים הדוכסית, קָרְיוֹלָה ואנטוניו)
דוכסית: אֶת הקופסה תביאי הנה, ואת המראָה. -
אתה הלילה, אדוני, לא לן פה.
אנטוניו: אני צריך, אם ככה, לבקש יפה.
דוכסית: זה טוב
מאד: הלוואי שעם הזמן זה יהפוך לְנוהג,
שבעלים יבואו בִּזחילה
לקנות אצל נשותיהם לינה לְלילה.
אנטוניו: אני חייב לישון כאן.
דוכסית: אה, חייב!
אתה יוצא מכלל שליטה.
אנטוניו: לי יש
שליטה פה רק בַּלילה, זה נכון.
דוכסית: מה תעשה אתי?
אנטוניו: נישן ביחד.
דוכסית: אויה, לזוג אוהב מה עונג בְּשינה?
קָרְיוֹלָה: אני שוכבת די הרבה איתה,
אדון, ושמע לי, היא תטריד אותך
מאד -
אנטוניו: רואה? מתלוננים עלייך.
קָרְיוֹלָה: כי היא נמרחת במיטה - אסון.
אנטוניו: על זה אוהַב אותה יותר.
קָרְיוֹלָה: אדון, מותר לי שאלה?
אנטוניו: בבקשה, קָרְיוֹלָה.
קָרְיוֹלָה: למה תמיד כשאתה שוכב פה עם גבירתי
אתה קם כה מוקדם?
אנטוניו: אנשי-עמל
כל רגע מסתכלים על השעון, קָרְיוֹלָה,
כשהמשמרת תמה הם שמחים.
דוכסית: אסתום את פיך.
(מנשקת אותו)
אנטוניו: לא, למה רק אחת? המרכבה
של ונוס רתומה לשתי יונים;
חסר אחת. (מנשק אותה) מתי כבר תתחתני,
קָרְיוֹלָה?
קָרְיוֹלָה: אף פ'ם, אדוני.
אנטוניו: לעזאזל
עם החיים לבד! עזבי אותם!
קראנו בַּספרים איך דפנה, על מנוסתה
הביישנית, הפכה לְעץ עקר כעונש;
וסירינְקְס לִקְנה סוּף חיוור; אָנָקְסָרֶט
קפאה לְשיש; אבל אלה שנישאו
או התמסרו לָאהבה התגלגלו בידי
מרום מבורכות לְתות, לְזית, לְרימון;
הפכו לְפרח, אבן-חן, כוכב.
קָרְיוֹלָה: טוב, זה פיוט נבוב. אבל תגיד לי, אנא,
אילו הציעו לי - בין בחורים שלושה -
הון, יופי, או חוכמה, במי לבחור?
אנטוניו: זו שאלה קשה. זה המקרה של פאריס,
והוא היה עיוור בו, לא בִכְדִי;
כי איך יכול היה לשפוט נכון
כשמול עיניו שלוש אֵלות מאוהבות
ובעירום מלא? מבחן כזה
היה מפיל צְעיף-לילה על עיניו
של המחמיר בְּיועצי אירופה.
עכשיו כשאני מביט על פני שתיכן, יפות
כל כך, אני נזכר בִּשאלה שיש לי.
קָרְיוֹלָה: מה
השאלה?
אנטוניו: זה מעניין למה נשים יפות
מעסיקות רק משרתות פחות
יפות, ולא סובלות יפהפיות.
דוכסית: אה, זה קל לענות.
הִכּרת בַּחיים צייר גרוע
המבקש לדוּר דלת ליד חנות
של רב-אמן? הן זה יכתים את כל הדיוקנאות
שלו, ויחסל אותו. - תגיד לי, אה, מתי
כל כך השתעשענו? - מסתבך לי השיער.
אנטוניו (הצידה לקָרְיוֹלָה): קָרְיוֹלָה, תשמעי, בואי נתחמק
החוצה, וניתן לה לדבר פה לעצמה;
עשיתי לה את התרגיל הזה לא פעם,
כְּשרָטְנָה מדי. אני אוהֵב לראות
אותה כועסת. חרש, קָרְיוֹלָה.
(יוצאים אנטוניו וקָרְיוֹלָה)
דוכסית: לא משתנה לו צבע השיער שלי?
כשאאפיר, אז אצווה שהחצר כולה
תשים אבקה בַּשערות, בכדי להיות כמותי. -
אתה אוהב אותי בצדק; אל לבי הכנסתי
אותך עוד טרם שהעזת לבקש מפתח.
(נכנס פרדיננד מאחור)
אחַי עוד יתפסו אותך באיזה יום
נוחר. נדמה לי שנוכחותו
של האורח מחייבת שתישן
הלילה בַּמיטה שלך. - אבל
אתה תגיד, האהבה שמהולה
בְּפחד מתוקה מכל. - נשבעַת,
לא תקבל עוד ילדים עד שאחַי יסכימו
להיות הסנדקים. איבדת את הלשון?
(פונה ורואה את פרדיננד)
ברוך הבא -
כי דע שאם דינִי חיים או מוות, לשניהם
אוּכל כמו איש גדול.
(פרדיננד נותן לה פגיון)
פרדיננד: אז מוּתי, ומהר.
תום, איפה הסתתרת? איזו מין זוועה
עוטפת את פניךָ בעלטה?
דוכסית: בבקשה, הקשב לי, אדוני!
פרדיננד: או שמא זה נכון, אתה רק שֵם, ולא
דבָר ממש?
דוכסית: אדון -
פרדיננד: אל תדברי.
דוכסית: לא, אדוני:
אשתול נפשי בתוך האוזן, ואקשיב.
פרדיננד: הו אור ארור של דעת אנושית,
המאמלל אותנו לנבא מראש את מה
שלא נוכל למנוע. - רוצי לַתשוקות שלך,
ותחגגי בהן; כשמתפלשים
בְּבוֹשֶת הנחמה היחידה
היא לא לחוש כבר שום תחושת בושה.
דוכסית: אדון, אני - הקשב לי - נשואה.
פרדיננד: אה ככה.
דוכסית: אולי לא כלבבך; אבל על זה
חבל: הגעת לא בַּזמן כדי לקצוץ
כַּנְפֵי ציפור אשר התעופפה כבר!
תסכים לראות את בעלי?
פרדיננד: כן, אם היו לי
עיניים שיכלו לרצוח בְּמבט.
דוכסית: הרי בְּחָסותו נכנסתָ הנה, לא?
פרדיננד: היללה של הזאב היא לך
כמו מוזיקה, לִילית צווחת. תשתקי
בבקשה! תהיה מה שתהיה,
אתה אשר את אחותי טעמְתָ - כי
אני בטוח שאתה שומע -
כדאי לך שלא אכיר אותך. הגעתי הנה
בְּכוונה לחשוף אותך, אבל עכשיו
אני בטוח שהחשיפה הזאת
תוליד זוועות של אלימות שתהרוס
את שנינו. לא אראה אותך בעד
תריסר מיליון; אז תעשה הכל
שלא אדע לַנֶצח מה שמך; רק כך
תוכל עוד להמשיך להתענג בְּתאווה
וּבְחיים מטונפים. ואת, אשה טמאה,
אם את רוצה שלַזנאי שלך
יורשה להזדקן בחיבְּקוּקָיִיך, בְּני לו חדר
כמו זה בו נזירים דרים לְמטרות
קדושות יותר. שלא תזרח עליו
השמש, עד מותו. ישוחחו איתו
רק הכלבים והקופים, וכל היצורים
אלמי-הפה אשר שלל מהם
הטבע אפשרות לומר את שמו.
שלא תְחזיקי תוכּי, פן יִלְמד אותו.
אם תאהבי אותו, חִתְכי את לשונך
שלא תסגיר אותו.
דוכסית: למה אסור לי
להתחתן? הן לא פעלתי כאן לִבְרוא
איזה מין נוהג עולמי חדש.
פרדיננד: את מחוסלת;
לָקחְת שריון-עופרת שהסתיר
את שלד בעלך, ואת לבי אטמְת בו.
דוכסית: לבי שותת על זה.
פרדיננד: שלך? הלב שלך?
איך אכנה אותו, אם לא כדור תותח
חלול מלא אש תופת לא נכבית?
דוכסית: אתה
מחמיר מדי; לולא אתה אחי
הנעלה, הייתי גם קוראת לך
חמום-מוח מדי. המוניטין שלי
נקי.
פרדיננד: לא, את יודעת מה זה מוניטין?
אני אגיד לך - לא שזה יועיל, כי השיעור
מגיע מאוחר מדי:
היה היה זמן, מוניטין ואהבה
וּמוות שוטטו סְביב העולם; סוּכּם
שייפרדו שם לשלוש דרכים שונות.
אמר להם המוות שאותו ניתן למצוא
בִּשְדות-קרב או ערים מוכּות בְּמגפה.
האהבה הציעה לחפש אותה בקֶרב
רועי כבשים צנועים שלא דוברים
בִּנדוניות, ולעתים אצל בריות שלוות,
שלא ירשו מהוריהם דבר. "חכו",
שח מוניטין, "אל תיפרדו ממני;
כי זה טבעי, שאם אטוש איש שפגשתי
לא ימצאני שוב לעד". וכך גם את:
נפרַדְת לשלום ממוניטין,
וכך פוגגְת אותו. לכן, כל טוב לך. לא
אראה אותך יותר.
דוכסית: מדוע רק אני
מכל האנשים שבעולם, צריכה להיות
קבורה כמו שריד של קודש? יש לי נעורים,
ויופי קצת.
פרדיננד: כך יש גם בתולות
שהן מכשפות . - שוב לא אראה אותך.
(יוצא.
נכנסים אנטוניו, עם רובה, וקָרְיוֹלָה)
דוכסית: ראיתם את החיזיון הזה?
אנטוניו: כן, כן;
בָּגדו בנו. איך הוא נכנס לכאן? -
על זה אני צריך אלייך לכוון
את זה.
(מכוון את הרובה אל קָרְיוֹלָה)
קָרְיוֹלָה: כוון, אדון, קדימה;
ואחרי שתפלַח לי את הלב,
תקרא בו שאני חפה מפשע.
דוכסית: הוא
נכנס מן הפרוזדור.
אנטוניו: הלוואי שהיצור
הזוועתי הזה יבוא שנית,
שאתייצב מולו כדי לשכנע בְּצדקת
אהבתי. (היא מראה את הפגיון) הה! מה הכוונה כאן?
דוכסית: הִשאיר את זה אצלי.
אנטוניו: מתוך תקווה, נראה,
שתשתמשי בזה נגד עצמך?
דוכסית: ממעשיו
כך השתמע.
אנטוניו: יש לזה גם קת, ולא
רק להב - סובבי את זה כלפיו,
ותנעלי את קצה החוד בְּעומק המרה
הרקובה שלו. (דפיקות מבפנים) עכשיו מה? מי דופק?
עוד רעש אדמה?
דוכסית: אני ניצבת כמו
מתחת לרגלַי עומד מִכְרה
להתפוצץ.
קָרְיוֹלָה: זה בּוסוֹלָה.
דוכסית: תלך!
הו אומללוּת! רק אשמים, נדמה לי, חייבים
ללבוֹש מַסווים ומסכות כאלה, לא אנחנו. -
אתה חייב לצאת מייד; הכנתי כבר תוכנית.
(יוצא אנטוניו.
נכנס בּוסוֹלָה)
בּוסוֹלָה: כבוד הדוכס אחיך נסחף בִּסערה;
עלה על סוס, יצא דחוּף לרומא.
דוכסית: בשעה
כזאת?
בּוסוֹלָה: כשעלה על האוכף, אמר
אַת מחוסלת.
דוכסית: זה נכון, אני
קרובה לזה מאד.
בּוסוֹלָה: כי מה קרה?
דוכסית: אנטוניו, ראש האחוזה שלי,
כל כך מָעל בי, בחשבונותיו:
לָוויתי כסף מיהודים נפוליטנים,
אחִי חתם לי על ערבוּת, ובְאשמת
אנטוניו הוא יוצא חייב עכשיו.
בּוסוֹלָה: מוזר! (הצידה) זה מתוחכם.
דוכסית: לכן הוכרז
כי חשבונות אחִי בנאפולי
מעוקלים. - קרא לקצינים.
בּוסוֹלָה: מייד.
(יוצא.
נכנס אנטוניו)
דוכסית: אתה חייב לנוס עכשיו לָעיר
אַנְקוֹנָה; שְכור שם בית. בקרוב
אשלח בעקבותיך את הונִי
ותכשיטַי. - הבטחון הדל שלנו
נישא עכשיו על גלגלי-שיניים עדינים
מאד; מכאן והלאה נדבר בְּצוֹפֶן.
עלי עכשיו להעליל עליך פשע,
כמו זה שהמשורר כינה "מאגאנימָה
מֶנְסוֹניָה": שקר אצילי, רק כך
נָגֵן על הכבוד שלנו. - שמע! באים.
(נכנסים בּוסוֹלָה וקצינים)
אנטוניו: תואיל חסדך להאזין לי?
דוכסית: עשית לי טובה - תודה רבה לך!
מילאת את כולי בהפסדים.
קללות אני אִירַש על שירותיך המסורים.
ידעת בְּעורמה בִּזמן ביקורת-חשבונות
להיות חולה, עד שחתמתי לך פְּטור,
ואז בלי שום רופא, הבראת. - רבותי,
שישמש האיש הזה דוגמה לכם כולכם,
ככה תזכו בחסָדַי. בבקשה,
תתרחקו ממנו, כי הוא עשה - לאסונו -
את מה שלא היה עולה על דעתכם,
ושאני - כי ברצוני להיפטר
מהעניין - לא אפרסם. - נַצל את מזלך
רחוק.
אנטוניו: אני חמוש היטב לקראת הנפילה,
כמו שאנשים פשוטים שורדים שנה קשה.
אינני מאשים, אך מאמין
שהגורל הרע שלי הביא את זה,
ולא הגחמה שלה. אח קרקע רעועה
ורקובה של השירות! - ראו
בעצמכם: זה כמו מי שתופס תנומה כבדה
מול אח דועכת בליל-חורף, ממאן
להיפרד, אבל עוזב קר כשהיה
כשהתיישב לראשונה.
דוכסית: בַּזֶּה
אנחנו מחרימים, כדי ליישב
את חובותיך, כל מה ששלך.
אנטוניו: אני כולי שלךְ; אז מתבקש
שכל מה ששלי - שלך.
דוכסית: כן, כך;
אתה רשאי ללכת.
אנטוניו: הנה נוכחתם, רבותי, מה זה להיות מסור
לָאצולה בגוף ונפש.
(יוצא)
בּוסוֹלָה: זה הלקח לתְאבֵי-הבצע: הלחוּת שנשאבת מן הים, במזג-אוויר רע ניתכת ונשפכת אל הים בחזרה.
דוכסית: הייתי רוצה לדעת מה דעתכם על אנטוניו זה.
קצין ב': הוא לא יכול היה לסבול חזיר, חשבתי שמעלתך ימצא שהוא יהודי נוכל.
קצין ג': הלוואי שאת היית רואת-חשבון שלו, לטובתך.
קצין ד': היה לך יותר כסף.
קצין א': הוא סָתם את אזניו בצמר-גפן, ולאלה שבאו אליו לבקש כסף אמר שהוא כְּבַד-שמיעה.
קצין ב': היו כאלה שאמרו שהוא אַנְדְרוֹגינוּס, כי לא יכול היה לסבול אשה.
קצין ד': באיזו גסות התגאה, כשהקופּה היתה מלאה! טוב, שילך לו.
קצין א': כן, שיצחצח את המדליות!
דוכסית: עִזבו אותנו. (יוצאים קצינים)
מה דעתך על אלה?
בּוסוֹלָה: שאֵלֶּה נבלים, שכל עוד הוא שגשג,
התפללו, רק כדי להתחכך בַּהצלחה,
שהוא יתחַב להם את מגפו המטונף
לאף, והשתרכו אחר הפֶּרד
שלו, כמו דוב מרקד; היו בלי בעיה
מסרסרים בבנותיהם לַחֲשקיו; עושים
מבנם הבכור מלשין; חשבו שאין מאושרים
מאלה שנולדו ביום הולדתו,
לבשו מדים של משרתיו: אז מה,
עכשיו נושרות העלוקות האלה?
אל תְצַפי לראות דומה לו עוד;
מאחוריו הותיר כת חנפנים
מנוולים; סופם יגיע. שליטים
גומלים לַחנפנים בּאותו מטבע:
החנפנים מָסווים להם את השחיתות,
השליטים מסווים להם את הצביעות: זה צדק. -
נשבר הלב, אדון מסכן!
דוכסית: מסכן?
מילא יפה מאד את קופּותיו.
בּוסוֹלָה: בטוח שהיה ישר מדי. אֵל הממון,
כשמלך-האלים שולחו לא משנה למי,
הולך צולע, לסַמֵּל שהון שבא
בשם שמיים, בא לאט; אך כאשר
השד מוציא אותו לִמְשימה, אז הוא דוהר
בְּדילוגים. תני שאַרְאה לך איזו אבן-חן
הִשְלכת בְּשגעון מופקר כדי לברך
את זה שימצאנה. הוא היה
עובד מסור, ונאמן מאד;
חייל, שהאמין כי גס להצטנע
יתר על המידה, אבל שטני להתרברב
יותר מדי. הגיע לו - על יופי, פְּנים וְחוץ -
גורל נעים פי שניים. לשונו שָמחה
להעביר ביקורת על עצמה במקום
להתפאר. למרות שהחזה שלו היה
מלא בכל שלמוּת, בכל זאת הוא נראה כמו
חֲדַר-וידוי פרטי, כי לא עשה מזה שום רעש.
דוכסית: אבל הוא בא ממעמד נחות.
בּוסוֹלָה: מה, את רוצה להיות הסמל לַקטנוניות,
ולפשפש בַּשושלות בִּמְקום בַּמעלות
של בני-אדם? תרגישי טוב את חסרונו;
כי דעי, מדינאי מול שליטו
הוא כמו עץ ארז, השתול על פלג;
הַפֶּלג את השורשים רוחץ, הָעץ -
אסיר תודה - גומל לו בצילו: את לא עשית כך.
הייתי מעדיף לצוף בתוך
אוקיינוס על שלפוחיות השתן הרקובות
של שני פוליטיקאים, שמחוברות
בגיד-לב של מלשין, רק לא להיות
תלוי בְּמצב-רוח הפכפך
של אצילים. בהצלחה, אנטוניו;
אם כבר נגזר שֶרוֹע העולם יפיל אותך,
בכל זאת אין לומר שרע קרה לך,
שכן נפלת כמו אציל.
דוכסית: הו, המלים שלך הן מוזיקה.
בּוסוֹלָה: מה את אומרת?
דוכסית: האיש הטוב הזה שבו אתה דובר
הוא בעלי.
בּוסוֹלָה: אני חולם? אפשר שיש
בַּדור השאפתן הזה גם טוּב שיעדיף
אדם בשל ערכּו בלבד, בלי צלליות-שווא
של הון וכיבודים מזויפים? זה יתכן?
דוכסית: יש לי שלושה צאצאים ממנו.
בּוסוֹלָה: בת מזל!
כי את הפכת את ערש-כלולותייך הפרטי
לַעֲריסת שלום נאווה וענווה.
הרבה מלומדים בלי תואר, אין ספק,
ישאו לך בִּזכות כך תפילה, ויברכו
על כך שעוד ניתָן בעולמנו להשיג
קידום רק בזכות עֵרך. בתולות ארצך
שאין להן נדוניה תְקַוונה
שהדוגמה שלך תִקנה להן חתן עשיר.
אם יחסרו לך חיילים, אפילו הטורקים
והשחורים עוד יתנצרו כדי לשרתך
בשם המעשה הזה. ואחרון,
משוררי דורך הנידחים, לכבוד
פרס ניצחון זה לָאדם, אשר ידך
הלבנה - כמו מנגנון עדין - הניפה,
יהללוך בְּבוֹר קברך; ויקדשו אותו
יותר מארמונות מלכים חיים. אשר לאנטוניו,
גם שמו הטוב לָעַד יהיה חָרוּת
כְּשם נרדף לְאצולה ואבירות.
דוכסית: כשם שהפה שלך מפיק מלים
של ידידוּת, שכך יֵדע גם להסתיר.
בּוסוֹלָה: סודות של שליטִי
אני עונד בתוך קפלי הלב שלי.
דוכסית: תהיה הממונה על כל כּספּי ותכשיטי,
וצא בעקבותיו, כי הוא פורש
לעיר אַנְקוֹנָה.
בּוסוֹלָה: ככה.
דוכסית: שָמָּה, תוך מספר ימים,
אצא ואצטרף אליך.
בּוסוֹלָה: תני לחשוב:
אני ממליץ לַגברת לביים מסע
של צליינות לִכנסיית גבירתנו מלוֹרֶטוֹ,
ליד אַנְקוֹנָה היפה, חצי שעה
בקושי; כך תוכלי לצאת לך בכבוד
מאדמתך, ומנוסתך תלבש צביון
מסע רשמי, עם כל פמלייתך
סביבך.
דוכסית: אדון, הדרכתך תוביל אותי
בַּיד.
קָרְיוֹלָה: לדעתי, עדיף שהיא
תיסע אל המרחצאות של לוּקָא,
או אל הסְפּא שבַּשפלה, כי בעינַי
מסע הצליינות המפוברק הזה
נראה כמו לעג על הדת.
דוכסית: טפשה
עם אמונות טפלות! תלכי מייד ותארזי.
על יגונות עבר נישא קינה, אך מתוּנה,
מיגונות עתיד - שנימנע, ברוב תבונה.
(יוצאות הדוכסית וקָרְיוֹלָה)
בּוסוֹלָה: פוליטיקאי הוא סַדָּן של השטן,
אבל עטוף בְּפוּך. אפשר כל פשע לחשל
עליו, והמהלומות לא נשמעות
אף פעם, גם כשהוא עובד בחדר של גבירה,
כמו כאן, להוכחה. אז מה נותר
חוץ מלגלות הכל לאדוני?
הו כשרון בזוי של המלשין!
מה יש, כל כשרון שואף לרווח, או לשבח:
על מעשה זה יקדמו אותי ויעלו.
צַיֵּר טוב עֵשֶב רע - כולם יתפעלו.
(יוצא)
| < אחורה | הדוכסית מאמלפי -
מערכה 3, תמונה 2 |
קדימה > |