| < אחורה |  הדוכסית מאמלפי -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
(נכנסים אנטוניו ודליו)
אנטוניו: חבר אציל שלנו, דליו אהובי!
הה נעדרת זמן ארוך מהחצר;
עם אדוננו פרדיננד הגעת?
דליו: כן; ומה שלום הדוכסית האצילה שלך?
אנטוניו: טוב להפליא. היא ספּקית דגולה
של שושלות; מאז פגשת בה לאחרונה
נולדו לה עוד שני ילדים: עוד בן, ובת.
דליו: נדמה לי כמו אתמול. רק אמצמץ שניה,
ולא אראה את הפנים שלך, שבעיני
הם קצת כחושים יותר, אז אדמיין שזה
היה ממש לפני חצי שעה.
אנטוניו: לא הסתבכת בְּמשפט, דליו-חבר,
לא בבית-סוהר, או פניה לרשויות,
לא השתדלת להדיח איש חשוב
ממִשְרתו, לא לחצה עליך רעיה
זקנה, אז טס לך הזמן בלי הבחנה.
דליו: תגיד,
החדשות האלה לא הגיעו כבר
לָאוזן של הקרדינל?
אנטוניו: אני פוחד שכן;
כי פרדיננד, שזה עתה הגיע לַחצר,
נוהג באופן מסוכן מאד.
דליו: מה, למה?
אנטוניו: הוא כה שקט, נראה שהוא ישֵן
עד תעבור סופה, כמו נמנמן בַּחורף;
בתים מבועתי-רוחות שלווים ודוממים
עד שהשד לפתע מתעורר.
דליו: מה מדברים
בָּרחוב?
אנטוניו: האספסוף אומר חד וחלק
שהיא פרוצה.
דליו: והמכובדים,
המתוחכמים יותר, מה משפטם?
אנטוניו: הם מבחינים טוב שאני צובר לי הון
עתק מתחת לשולחן, ומניחים
שלוּ יכלה, הדוכסית היתה מונעת זאת;
כי, הם אומרים, גם אם לאדונים חורה
ששכיריהם משגשגים בְּעושר בלי
גבולות תחתם, הם לא מתלוננים
מפַּחַד שישניאו את עצמם
על הבריות; אשר לִמחויבוּת
של אהבה או נישואים בינינו,
הם לא חולמים על זה אפילו.
(נכנסים פרדיננד והדוכסית)
דליו: פרדיננד
הולך לישון.
פרדיננד: אני הולך לישון,
אני עייף. – אני עומד לשאת-לתת
עם בעל בשבילך.
דוכסית: אה בשבילי, אדון!
כן, מי זה?
פרדיננד: הרוזן של מָלָטֶסְטֶה.
דוכסית: בוז-לו-זה!
רוזן? רזון, מקל של סוכריה,
אפשר לראות דרכו. כשאתחתן,
אבחר לי בעל שיוסיף לך יותר כבוד.
פרדיננד: טוב תעשי. - ומה שלומך, אנטוניו איש יקר?
דוכסית: אבל, אדון, אני צריכה אתך דיון פרטי
על רכילות נבזית שמכתימה
את הכבוד שלי.
פרדיננד: אני אסתום את האוזניים:
דיבות שווא, השמצות חצר, אוויר טינופת
שארמונות של שליטים לַנֶצח נגועות
בהם. אבל, נאמר שזו היתה אמת – נשבע לך -
אהבָתי היציבה בתוקף תתרץ,
תַקל – יותר: תכחיש פגמים, לוּ גם
נראו בך. אז לכי, היי בטוחה
בתום לבך.
דוכסית (הצידה): הו איזו הקלה,
אוויר המגפה עבר לו.
(יוצאים כולם חוץ מפרדיננד)
פרדיננד: אשמתה דורכת
על גחלים שורפות.
(נכנס בּוסוֹלָה)
וְ, בּוסוֹלָה,
איך המידע שלנו מתפתח?
בּוסוֹלָה: בְּספק,
אדון: אומרים כבר יש לה ממזרים
שלושה, אבל ממי, לך קרא בַּכוכבים.
פרדיננד: טוב, יש אומרים שהדברים כולם כתובים שם.
בּוסוֹלָה: כן, אם נמצא רק משקפות בכדי לקרוא.
אני חושד הדוכסית נפלה קורבן
לאיזה מעשה כישוף.
פרדיננד: כישוף! לאיזה צורך?
בּוסוֹלָה: שתעגוב על מין טיפוס בלי ערך,
שהיא נכלמת להודות בו.
פרדיננד: מה, אמונתך
פתיה לחשוב שיש בְּשיקויים או בִּלְחשים
עוצמה לגרום לנו להתאהב,
באם נרצה או לא?
בּוסוֹלָה: בלי שום ספק.
פרדיננד: עזוב! זה סתם להטוטים, דברי אימה
שכל מיני שרלטנים נוכלים המציאו
לרעתנו. מה, אתה חושב שעשבים
או לחשים יעוררו את הרצון? נכון,
עשו קצת נסיונות בָּאווילות הזאת,
אבל החומרים היו סמים מטשטשים,
עם כוח להפוך את המטופל לִמְטורף;
ותיכף המכשפה נשבעת, במלים
מעורפלות, "הוא מאוהב". לא, הכישוף שרוי
בַּדם המזוהם שלה: הלילה אאנוס
אותה להתוודות. סִפּרת לי שיש
ברשותך יומיים כבר מפתח מזויף
לַחדר בו היא ישנה.
בּוסוֹלָה: כן, יש.
פרדיננד: מה שרציתי.
בּוסוֹלָה: מה תעשה?
פרדיננד: לא מנחש עוד?
בּוסוֹלָה: לא.
פרדיננד: אז אל תשאל:
מי שיפענח את צפונות לבי
יוכל לומר שהוא הקיף את העולם,
הכיר כל ים ויבשה.
בּוסוֹלָה: זה לא
מה שאני חושב.
פרדיננד: אז מה אתה חושב?
בּוסוֹלָה: שנעשיתָ כבר הקלף של מגילת
שְבחֵיךָ, ואתה מחמיא לעצמך
בְּהפרזה.
פרדיננד: תן יד; אני מודה לך.
שילמתי רק לְחנפנים משכורת
עד שלקחתי לַשירות אותך. רְאה רק טוב.
חבר אשר מטיף לְאיש נכבד אודות מומיו
עוצר אותו מהרס וחורבן ימיו.
(יוצאים)
| < אחורה | הדוכסית מאמלפי -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |