שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 3, תמונה 5 קדימה >

(נכנסים אנטוניו, דוכסית, ילדים, קָרְיוֹלָה, משרתים)

 

דוכסית: מגורשים מאַנְקוֹנָה?!   

אנטוניו:                         כן, תראי איזה מין כוח   

          מבזיק בְּהבל-פה של מנהיגים.  

דוכסית:                                   מה, כל

          פמלייתנו דולדלה לַשארית

          האומללה הזאת?

אנטוניו:                     האנשים העלובים

          האלה, שקבלו מעט בשרותך, נודרים

          לחלוק אתך את גורלך;

          אך גוזלייך הנבונים יותר, צימחו

          נוצות, ועפו.

דוכסית:                 בחוכמה עשו.

          לתחושתי זה כמו המוות: ככה הרופאים,

          כשהם מִלאו כיסם בְּכסף, נפטרים

          מן החולים.

אנטוניו:                זאת דרך העולם!

          החנפנים בורחים מפני מזל פוקע;

          פוסקים לבנות כשהבסיס שוקע.

דוכסית: חלמתי מין חלום מוזר הלילה.

אנטוניו:                                 מה?

דוכסית: היה נדמה לי על ראשי מונח

          כתר הדוכסוּת, ואז בִּן רגע

          כל היהלומים הפכו פנינים. 

אנטוניו:                               הפרשנות

          שלי היא, בקרוב תבכי; כי הפנינים

          לי מסמלות את דמעותייך.

דוכסית:                                 ציפורים

          אשר חיות בַּטבע, נתונות לַחֲסָדָיו,

          מאושרות הן מאיתנו; כי להן מותר

          לבחור את בני זוגן, ולשורר את

          תענוגותיהן המתוקים מול פְּנֵי אביב.  

        (נכנס בּוסוֹלָה עם מכתב)

בּוסוֹלָה: טוב שאני משיג אתכם.

דוכסית:                        מאחִי?    

בּוסוֹלָה: מהאדון, מפרדיננד, כן, מאחיך,

          רוב אהבה, ובטחון -

דוכסית:                          אתה מלבין

          אסון, שייראה צחור. תראו, תראו:  

         כמו ים שָלֵו לפני סופה, כך לב כוזב

          ממתיק מלים למי שהוא מועיד לו את  

          הרע מכל. (קוראת) שלחי לי את אנטוניו;

          ראשו נחוץ לי פה לעסקים. -

          תַּרְתֵּי משמע!

          הוא לא רוצה את עצתך, כי את ראשך;

          כלומר, הוא לא יוכל לישון עד שתמות.

          והנה עוד מלכודת, מכוסה

          בשושנים; שים לב, זאת ערמומית:

      (קוראת) אני ערֵב לבעלך על כל מיני חובות בנאפולי. שלא ידאג; אני מעדיף את לבו על כספו.

          ואני מאמינה בזה. 

בּוסוֹלָה:                       מאמינה במה?

דוכסית: הוא מפקפק כל כך בָּאהבה של בעלי

          שלא יהיה מוכן בשום פנים להאמין

         כי יש לו לב  עד שיראה אותו

          בָּעין. השטן לא ערמומי מספיק

          שיסובב אותנו בחידות.

בּוסוֹלָה: מה, את דוחה ברית ידידות ואהבה

          חופשית ואצילית כמו זו אשר אני מביא כאן?

דוכסית: זאת ברית של מלכים תחבּלנים,

          שנועדה רק כדי להאדיר

          את עוצמתם אחרי שימוטטו אותנו;

          תגיד להם את זה.

בּוסוֹלָה (לאנטוניו):    ומה ממך?

אנטוניו: תגיד לו ככה: לא אבוא.

בּוסוֹלָה (מצביע על המכתב):               ומה

         עם זה?

אנטוניו:             גיסַי שילחו כלבים טורפים

          לכל פינה בָּארץ; עד שלא אשמע שיש

          מחסום לפיהם, שום ברית שתהיה מושתתת   

          על רצונות אויבינו, ותהיה

          רבת-תחכום ככל שתהיה, אינה בטוחה.

          אז לא אבוא במחיצתם.

בּוסוֹלָה:                               רואים

          מאיזה מעמד צָמחתָ. כל דבר 

          קטן מושך נפש שפלה לַפּחד, 

         כמו שמגנט מושך ברזל. כל טוב לך;

          תשמע מאיתנו בקרוב. (יוצא)

דוכסית: אני חוששת ממלכודת פתע.

          לכן בשם אהבתי, בבקשה ממך, 

          קח את בנך הבכור, וצא לדרך למילאנו.

          בוא לא נפקיר את כל השארית

          האומללה הזאת בסל אחד, ומתפורר. 

אנטוניו: יועצת נבונה. מלכת חיי,

          שלום. אם אנו חייבים להיפרד,

          יש לַשמיים יד בזה, אך רק

          כמו בעל-מלאכה אָמָּן שמפרק שעון

          צולע כדי לשוב ולחבר אותו יותר טוב.

דוכסית: איני יודעת מה עדיף, לראות אותך

          מת, או להיפרד ממך. - שלום, ילד;

          תשמח שאין בך עוד הבנה לקלוט

          את גודל אסונך; כי כל שִכלנו

          והנבירה שלנו בִּספרים רק מביאים 

          אותנו לִתְחושה כבדה ועמוקה יותר

          של צער. -

          בכנסיית הנצח, אדוני, אני תקווה

          שלא כך נצטרך להיפרד. 

אנטוניו:                                  תתעודדי!

          ההבלגה תוסיף לך אצילות וכוח, 

          ואל תשבי ותחשבי מה עוללו

          לנו. ליצור בְּשָמִים - זו השיטה -

          שורטים צמחים; גם לָאדם טובה שריטה.       

דוכסית: אני צריכה, כמו איזה רוסי שלְעבדוּת

          נולד, לחשוב שזכות גדולה לסבול

          מֵעָריצוּת? ובכל זאת, הו שמיים,

          לכם יש יד כבדה בָּעסק. 

          ראיתי לא אחת את בני מצליף 

          בַּסביבון שלו, וזה הזכיר לי את עצמי:

          כלום לא כּיוֵן אותי, חוץ מן השוט

          של השמיים.

אנטוניו:                 אל תבכי: המרומים

          יצרו אותנו מן הכלום, ואל הכלום

          אנחנו מתאמצים ללכת בעצמנו. -

          שלום לך, קָרְיוֹלָה, ולךָ

          פעוט מתוק על הידיים; (לדוכסית) אם

         שוב לא אֶראה אותך, היי אמא טובה

          לַקטנטנים שלך, ותִשמרי אותם

          מהנמר. היי שלום. (הם מתנשקים)

דוכסית: תן להביט עליך רק עוד פעם,

          כי המִלים האלה מגיעות

          מאב הולך למות. - נשיקתך

          קרה יותר מנשיקת נזיר

          לגולגולתו של מת.

אנטוניו: לבי הפך לגוש עופרת, הוא

          כבד כמו הסכנה שלי. שלום לך. 

       (יוצא, עם בנו הבכור)

דוכסית: הזר שלי כולו קָמַל.

קָרְיוֹלָה: תראי שם, גברת, איזו חבורת גברים

         עם נשק באה הנה.

       (נכנס בּוסוֹלָה עם משמר [במסכות])

דוכסית:                        הו

          ברוכים הם בבואם מאד. כשהגלגל

          של הגורל עמוס מדי בְּנכבדים,

          הוא מתגלגל מהר, בגלל הכובד. הלוואי 

          האבדון שלי יהיה מהיר. - אני הטרף

          שלך, נכון?  

בּוסוֹלָה:                 נכון: אסור לך-אַת 

          לראות יותר את בעלך.

דוכסית:                        איזה מין שד אתה,

          שמתחפש לְרעם השמיים?

בּוסוֹלָה: מה, זה נורא? אמרי לי בטובך איזה

          צליל מכוער יותר - זה שמרתיע צפרים

          טפשוֹת מן החיטה, או זה שמפתה אותן

          ליפול בָּרשת? את הִקְשבת לָאחרון

          יותר מדי.

דוכסית:              הוי אומללוּת! מה, כמו

          תותח עם עודף חומר-נפץ לְעולם

         לא אתפוצץ? טוב, בוא. לאיזה כלא?

בּוסוֹלָה: שום כלא.

דוכסית:               אז לאן?

בּוסוֹלָה:                           לארמונך.

דוכסית:                                      שמעתי 

          שהַסִּירה לארץ המתים

          לוקחת את כולם, אבל לא מחזירה אף איש.

בּוסוֹלָה: אחייך ידאגו לך, בְּחמלה.

דוכסית:                            חמלה!

          זאת החמלה שמשמרת עוד קצת בַּחיים

          עופות לא מפוטמים מספיק, עד שיאכלו אותם.

בּוסוֹלָה: אלה הם ילדייך?

דוכסית:                   כן.

בּוסוֹלָה:                         מקשקשים כבר?

דוכסית:                                             לא:

          אבל כיוון שהם נולדו מקוללים,

          קללות יהיו להם שפת אם.

בּוסוֹלָה:                               איזו בושה!      

          די, תשכחי כבר את העבד הנחות

         הזה הכלב.

דוכסית:               אם הייתי גבר,                       

          את הפרצוף-זיוף שלך הייתי מדביקה

          על הזיוף-פרצוף שמתחתיו. 

בּוסוֹלָה: אדם בלי מעמד -

דוכסית:                        נניח שנולד פשוט;

          אשרי האיש שפועלו ומעשיו

          הם הוכחות לְיושר לבבו.

בּוסוֹלָה: לב דל, בלה, בזוי.  

דוכסית: מי הוא הכי גדול, תוכל בבקשה לומר לי?

          מעשיות נוגות הולמות את היגון שלי;

          בוא אספר לך אחת. דָּגת סלמון

          שחתה אל תוך הים, פגשה שם בת-כריש,

          שמקדמת את פניה בְּלשון גסה 

          כזאת: "כיצד את מעזה להסתופף

          בִּמדינת הים העצומה שלנו,

          כשאת לא אצילה בת שֵם, אלא סתם מישהי

          שחיה לה גם בָּעונות הכי שלווֹת

          בְּמים רדודים, מוקפת סרטנים

          מטומטמים? את מעיזה לחלוף ליד

          ספינת הוד כְּרישותנו בלי לתת כבוד?"

          "הו, אחותי", אמרה הסַלְמוֹנָה,

          "להירגע: הוֹדי לְיוּפּיטֶר

         ששְתֵינו התחמקנו מן הרשת! לא

          נדע אף פעם בְּאמת מה מחירנו,

          עד שנוצג בַּסל של הדייג שיִמְכְּרנו.

          אולי בַּשוּק נמצא שבּי יש ערך, ולא בך,

          כשאהיה ממש קרובה לָאש, ולַטבּח.

          והנמשל הזה מתאים גם לַבּריות:    

          ערכּנו הוא גבוה לפעמים - בַּתחתיות. 

          אך בוא; לאן שרק תרצה. אני

          כבר חסינה אל מול הייסורים,            

          מכות של העריץ לא ישברו לי את הגב.

          העמק הוא עמוק רק לרגליו של הר נשגב.   

          (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 3, תמונה 5 קדימה >