שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >

(נכנסים הקרדינל וג'וליה)

 

קרדינל: בואי שבי; את התגשמות המשאלות

       שלי. ספרי לי בטובך איזה תירוץ

       המצאת לבוא לרומא בלי הבעל.

ג'וליה:                                   איזה,

       כבודו? ספרתי לו שאני באה לבקר

       פָּרוּש זקן, בְּהכנעה והתמסרות.

קרדינל:                                 אח, את

       דו-פרצופית פקחית - כלומר כלפיו.

ג'וליה:  אתה הכנעת את עקרונותי המוצקים;

       שרק לא תתגלה עכשיו

       אתה כְּבוגדני.

קרדינל:              אל תבקשי לסבול                      

       בְּהתנדבות עינוי כזה, אשר נובע רק

       מאשמתך שלך.

ג'וליה:                   איך זה, כבודו?

קרדינל:                                     את מפחדת

       מבוגדנות שלי שכן הִכּרְת סטיות

       פרועות מסוחררות כאלה בעצמך.

ג'וליה:  אתה נתקלת בן אי פעם?

קרדינל:                         האמת? ככלל,

       אצל נשים. תצליח להפוך זכוכית                 

       לחומר רך לפני שתהפוך אותן

       לְעקביוֹת.

ג'וליה:           כן, עד כדי כך, כבודו?

קרדינל: אנו צריכים לִלוות את זכוכיות

          הפלא שהמציא הפלורנטיני גלילאו

          לִצְפּות אל עוד עולם רחב על הירח,

         ושם אולי נמצא אשה נאמנה.

ג'וליה:  מאד יפה, כבודו.

קרדינל:                     מה, מה את מייבבת?      

          דמעות הן הצידוק שלך? אותן דמעות עצמן

          את תשפכי לחיק הבעל, גברת, בצירוף

          שבועות קולניות שאת אוהבת

          אותו יותר מכל תבל. לא-לא, אני 

          אוהַב אותך ברוב חוכמה, כלומר

          בחשדנות, כי לי קרניים לא תצמיחי,   

          בוודאות.  

ג'וליה:               אני אלך הביתה

          אל בעלי.

קרדינל:             עלייך להודות לי, גברת.

          הורדתי אותך, צפור שלי, מן הענף

          המדכא שלך, נשאתיך

          על אגרופי, הראיתי לך שלל,

          וגם נתתי לך לעוף אליו. - נשקי אותי. - 

          כשהיית עם בעלך, שמרו עלייך

          כמו על פיל מאולף. - ושוב עלייך להודות לי. -

          קיבלת ממנו נשיקות, וסעודות,

          אך מה היה העונג? זה היה כמו מישהו

          שמדגדג בָּאצבע את הנבל קצת, אך לא

          יודע לכוון. - ושוב עלייך להודות לי.

ג'וליה:  ספרת לי על פצע מר בלב,

          ועל כבד חולה, כשחיזרת בַּתחילה,

          דיברת כמו חולה חשוך-מרפא.

        (דפיקה בדלת) 

קרדינל:                                      מי זה? -

         היי שקטה; כי רגשותי כלפייך -

          ברק  איטי לעומתם.

          (נכנס משרת)

משרת:                            גבירתי, אדון

          שבא דחוּף מאמלפי מבקש לראות אותך.

קרדינל: שייכנס, אני הלכתי. (יוצא)

משרת:                         הוא מוסר

          שבעלך, קסטרוקיו הזקן, ברומא,

          תשוש מהרכיבה הבהולה - נשבר הלב.

        (יוצא משרת. נכנס דליו)

ג'וליה:  סיניור דליו! (הצידה) אחד ממחזרי הישנים.

דליו:   הרהבתי עוז לבוא לראות אותך.

ג'וליה:                                   אדון,

        ברוך הבא.

דליו:                 את מתארחת פה?

ג'וליה:                                        מנסיונך  

          תדע שלא; ההגמונים הרומאים שלנו

          לא משכנים אצלם גברות.

דליו:                                  על כל פנים.

          איני מביא ברכות מבעלך, כי אין בו שום

          ברכה.

ג'וליה:            שמעתי שהוא בא לרומא?

דליו:    עוד לא הכרתי איש ובהמה, סוס ואביר,

          אשר התישו זה את זה כל כך;

         אילו היה לו גב חזק, היה נותן

         לַסוס לרכוב עליו, הרכיבה

        שברה אותו.

ג'וליה:                  אתה צוחק על זה,

          אני בוכה.

דליו:                    גברתי, איני יודע אם

          חסר לך כסף, אך הבאתי לך מעט. (מציע כסף)

ג'וליה:  מבעלי?

דליו:               לא-לא, מהקיצבה שלי.

ג'וליה:  באיזה תנאי? לא סתם לוקחת ואומרת כן.    

דליו:   תראי, זהב. לא צבע מצוין? 

ג'וליה:  יש לי ציפור יפה יותר.

דליו:   נסי קצת את הצליל.

ג'וליה:                        מיתר של נבל טוב

        ממנו בהרבה; לזה אין ריח, כמו

        לְקינמון או לִבשמים, זה גם 

        לא מרפא אם כי את הרופאים

        זה מרפא מהר מאד. אני אגיד לך,

        זה מין יצור שמתרבה כש -

        (נכנס משרת)

משרת:                               בעלך בא,

          מסר מכתב לידי דוכס קאלאבּרִיָה,

          אשר, לדעתי, הוציא אותו מדעתו.

          (יוצא משרת)

ג'וליה:  אדון, אתה שומע -

          אמור מה עניינך ומה בקשתך

          ובַקיצור האפשרי.

דליו:                        בנשימה אחת.

         אשמח אם תהיי, בכל תקופה שבה 

          אינך דרה עם בעלך, המאהבת

          שלי.

ג'וליה:           אדון, אני אלך לשאול את בעלי

          רשות, וכבר אחזיר לך תשובה. (יוצאת)

דליו:                                       יפה מאד!

          זו פקחותה או צניעותה שמדברת כך?

          שמעתי מישהו אומר שהדוכס

         הזדעזַע קשות עקב מכתב מאמלפי.

         אני פוחד בָּגְדוּ בו באנטוניו.

          השאפתנות שלו - עכשיו היא מתגלה 

          כְּבַּלָהָה! גלגל מזל אומלל!       

          רק המקדים שיקול לְמעשה

          מאסונות ירחק, סופות יחצה.

          (יוצא)


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >