שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >

(נכנסים הקרדינל, ופרדיננד, עם מכתב)

 

פרדיננד: בְּלילה זה עדרתי שורש רעל.

קרדינל:                                 מה זה?

פרדיננד: ונעשיתי מטורף ממנו.

קרדינל:                        מה הרעש?

פרדיננד: קרא פה - אחות קללה! פְּרוּמָה, הפכה

          פּרוּצה צְרוּפה.

קרדינל:                   דבר יותר בשקט.

פרדיננד:                                        שקט?

          אף כלב לא לוחש זאת כבר - צורחים

          מראש כל גג, כמו שמשרתים מפרסמים את הון

          אדוניהם, בקול, ועַין שבְּחמדה בולשת

          לראות מי מאזין להם. הו שיאחז אותה  

          חורבן! זאת יש לה סוחרים ערמומיים 

          לַחשק, ונתיבים חשאיים לַיצר

          יותר מכפי שיש לְעיר-מבצר.

קרדינל:                                 זה יתכן?

          זה וודאי?

פרדיננד:             צמחי מרפא, הו תנו צמחי מרפא

          כדי להקיז את המוגלה הזאת! הנה

          היום המקולל שיזמזם בזכרוני,

          ופה הוא יינעץ עד אהפוך

          את לבבה המְדמם לִסְפוֹג

          בשביל לִמחות אותו.

קרדינל:                         למה אתה

          עושה מעצמך סופה פראית כזאת?

פרדיננד:                                     הלוואי

          יכולתי להיות סופה, כדי לטלטל

          את ארמונה סביב שתי אוזניה, לעקור

          את יערות-העד שלה, לשדוף את הדשאים,

          ולהפוך את אדמתה לִיְשימון

          כפי שעשתה היא לַכבוד שלה.

קרדינל:                                  מה, כך יוכתם

          דם המלכות של אָרָגוֹן ושל קַסְטיליה,

          הדם שלנו?

פרדיננד:              נחוצה תרופת חירום.

          לא נשתמש עכשיו בשום משחה אלא בְּאש,

          בזכוכיות צורבות, כי זה האמצעי

          כדי להקיז דם מזוהם, דם מזוהם 

          כמו שלה. יש איזו מין חמלה

          בתוך עינַי, אתן אותה לַממחטה שלי;

          והנה, כשהיא כאן, אוריש אותה

          לַילד הממזר שלה.

קרדינל:                       שיעשה מה?

פרדיננד:                                      מה?

         שירכך בְּמוך רך את פצעי אמו

          כשארסק אותה לרסיסים.

קרדינל: מפלצת ארורה! טבע בלי צדק, איך

          מיקמת לב נשים בצד הלא נכון!

פרדיננד:                                  גברים

          מטומטמים! שמים את כל כבודם בְּרפסודה

          מוּעדת לטביעה כל רגע, עשויה

          קנה סוּף רעוע וחלש כמו

          אשה.

קרדינל:         כך הבּוּרוּת, משקנתה כבוד,

         להשתמש בו לא תוכל.

פרדיננד:                         נדמה לי שאני   

          רואה אותה צוחקת כמו צבוֹע! - 

          דבּר אתי על משהו, מהר,

          אחרת הדמיון יגרור אותי לראות אותה

          שטופה בַּמעשה-חרפה שלה.

קרדינל: עם מי?

פרדיננד: אולי סוור מוצק-שוקיים; או

          אחד פועל שחור, מחזיק יפה בַּמוט,

          מכה טוב בַּפטיש, אולי איזה בחור יפה

          אשר מביא לה פחמים בלילה אל החדר.

קרדינל: אתה מפליג בְּדמיונות.

פרדיננד:                        עשי את זה, פילגש!  

          לא החָלָב-זונה שלך ישקיט בי את האש,

          אלא דם-הזונה שלך.

קרדינל: כמה עקר הזעם שסוחף אותך

          אל האוויר, כמו חטוּף מכשפות,

          על רוח מערבולת! רעש פרא זה       

          דומה לַלהג הצורם של החרשים,

          שמדברים חזק כי הם סבורים 

          שהעולם כולו חרש.

פרדיננד:                         אתה לא מצטמרר

          כמוני?

קרדינל:          כן - אני יכול לכעוס

          בלי שבר שכזה. אין משהו

          בַּטבע שהופך אדם לִמְעוּות

          וחייתי כמו זעם לא נשלט. גְער

          בעצמך: יש אין-ספור בני-אדם שמבטאים

          את תשוקתם לְשקט בְּאי-שקט  

          ומרגיזים כך את עצמם כפליים.

          בוא, קרא את עצמך לסדר.

פרדיננד:                                טוב.

          אני אלְמַד להיראות מה שאינני. -

          יכולתי להרוג אותה עכשיו,

          לתלוש אותה מתוכך או מתוכי,

          כי בחיי אני חושב יש בנו איזה חטא

          עליו נוקמים המרומים דרכה.

קרדינל: יצאת מן הדעת? 

פרדיננד:                  הלוואי

          שיישרפו גופותיהם בבור פחם

          בלי פתח, כדי שעשנם המקולל

          לא יעלה שמיימה; או שיטבּלו

          את הסדינים שהם שוכבים בהם

          בְּזפת או גפרית, ויעטפו אותם ואז

          יציתו כמו גפרור: שניה של אש - ואפר; או

          שיבשלו בְּמֵי-רותחין את הממזר

          בנם ויתנו אותו לָאבא הזנאי

          כדי להזכיר לו טוב את להט הבשר

          שלו. 

קרדינל:        אני אשאיר אותך.

פרדיננד:                            גמרתי;

          אני בטוח, לו בַּגיהינום נשרפתי 

          וזה הגיע לאזנַי, הייתי מתמלא

          זיעה קרה. - עזוב, עזוב; אני אלך לישון. -

          עד שאדע מי-זה קופץ על אחותי 

          לא אעשה אף צעד; כשאדע,

          אמצא לי עקרבים לקשור לַשוט שלי,

          אַלְקה אותה ליקוי מאור כללי.

          (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט הדוכסית מאמלפי - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >