| < אחורה |  הסוחר מוונציה -
מערכה 3, תמונה 3 |
קדימה > |
נכנסים שיילוק היהודי, סולאניו, אנטוניו והסוהר.
שיילוק: סוהר, תשמור עליו. אל תדבר
אתי על רחמים. זה הטפש
שהלווה כספים חינם. סוהר, תשמור
עליו.
אנטוניו: תקשיב לי רגע, שיילוק טוב.
שיילוק: אני אֶגְבּה את השטר! אל תדבר
נגד השטר. נשבעתי שאני
אגבה את השטר. אתה קראת לי
כלב לפני שהיתה לך סיבה.
אבל אם אני כלב, תיזהר
מהמלתעות שלי. כבוד הדוכס
ייתן לי צדק. אני מתפלא,
סוהר בן-זד, שאתה כזה סמרטוט
לצאת איתו החוצה כי ביקש.
אנטוניו: בבקשה ממך, הקשב לי.
שיילוק: אני אגבה את השטר. לא, לא אקשיב.
אני אגבה את השטר. ואף מילה.
לא יעשו אותי טיפש רכרוך
עיוור שיצקצק "טצצ, טצצ", יחזור
בו, ייאנַח, יימס מול שתדלנים
נוצרים. אל תידבק. ולא רוצה
שום דיבורים. אני אגבה את השטר.
(יוצא)
סולאניו: זה כלב הכלבים הכי עיקש-אטום
שהסתפֵּח מעולם לבני-
אדם.
אנטוניו: הנח לו. לא אטריד אותו
שוב בִּתחינות לשווא. הוא מבקש
את החיים שלי. ברור לי למה:
הצלתי המונים שחבו לו
כספים ובאו ליילל אצלי.
אז הוא שונא אותי.
סולאניו: אני משוכנע
שהדוכס לא יאשר שיש
תוקף לַקנס הזה.
אנטוניו: הוא לא יכול
לשלול את שביל החוק. הזכות שיש
אצלנו בוונציה לְזרים,
אם תישלל - יוטל כתם כבד
על דין-הצדק של המדינה,
כי המסחר והרווחים בעיר
בנויים על כל הלאומים. אז לךְ.
הצער וההפסדים צימקו
אותי כל כך שעד מחר בקושי
תהיה לי ליטרה של בשר לתת
לו לַנושה צמא-הדמים שלי.
סוהר, קדימה. אלוהים, שרק
יבוא באסאניו כדי לראות אותי
פורע את חובו, אז לא אכפת לי!
יוצאים.
| < אחורה | הסוחר מוונציה -
מערכה 3, תמונה 3 |
קדימה > |