שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הסוחר מוונציה - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

נכנסים שיילוק היהודי, סולאניו, אנטוניו והסוהר.

 

שיילוק:  סוהר, תשמור עליו. אל תדבר

          אתי על רחמים. זה הטפש

          שהלווה כספים חינם. סוהר, תשמור

          עליו.

אנטוניו:        תקשיב לי רגע, שיילוק טוב.

שיילוק:  את הקנס אצלי ביד! אל תדבר

          נגד הקנס. נשבעתי שהקנס

         יהיה אצלי ביד. קראת לי

          כלב לפני שהיתה לך סיבה.

         אבל אם אני כלב, תיזהר

          מהמלתעות שלי. כבוד הדוכס

          ייתן לי צדק. אני מתפלא,

          סוהר בן-זד, שאתה כזה סמרטוט

          לצאת איתו החוצה כי ביקש.

אנטוניו:   בבקשה ממך, הקשב לי.

שיילוק:   את הקנס אצלי ביד. לא, לא אקשיב.

          את הקנס אצלי ביד. ואף מילה.

          לא יעשו אותי טיפש רכרוך

          עיוור שיצקצק "טצצ, טצצ", יחזור

          בו, ייאנַח, יימס מול שתדלנים

          נוצרים. אל תידבק. ולא רוצה

          שום דיבורים. את הקנס אצלי ביד.

          (יוצא)

סולאניו:  זה כלב הכלבים הכי עיקש-אטום 

          שהסתפֵּח מעולם לבני-

          אדם.

אנטוניו:           הנח לו. לא אטריד אותו

          שוב בִּתחינות לשווא. הוא מבקש

          את החיים שלי. ברור לי למה:

          הצלתי המונים שחבו לו

          כספים ובאו ליילל אצלי.

          אז הוא שונא אותי.

סולאניו:                        אין לי ספק

          שהדוכס אף פעם לא יסכים

          שכך יוחזר החוב.

אנטוניו:                      הוא לא יכול

          לשלול את שביל החוק. הזכות שיש

          אצלנו בוונציה לְזרים,

          אם תישלל - יוטל כתם כבד 

          על דין-הצדק של המדינה,    

          כי המסחר והרווחים בעיר

          בנויים על כל הלאומים. אז לךְ.

          הצער וההפסדים צימקו

          אותי כל כך שעד מחר בקושי

          תהיה לי ליטרה של בשר לתת

          לו לַנושה צמא-הדמים שלי.

          סוהר, קדימה. אלוהים, שרק

          יבוא באסאניו כדי לראות אותי

          פורע את חובו, אז לא אכפת לי!

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הסוחר מוונציה - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >