שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הסוחר מוונציה - מערכה 2, תמונה 9 קדימה >

נכנסות נריסה ומשרת.

 

נריסה: מהר, נא להסיט את הוילון

          הרגע. הנסיך מאראגון

          אמר נִדְרוֹ כבר והוא בא לבחור.

(המשרת מסיט את הוילון, ומגלה את שלוש התיבות. תרועה. נכנסים הנסיך מאראגון, פמלייתו ופורציה)

פורציה:  רְאה, שם התיבות עומדות, נסיך.

          תבחר בזו שבה אני כלואה

          וכלולותינו ייחתמו ישר.

          אך אם תִמעד, בלי אף דיבור נוסף,

          אדון, עליך לעזוב מייד. 

אראגון:  אני כפוי בְּנדר לשלושה

          דברים: אחד, לא לגלות לְאיש

          אף פעם באיזו תיבה בחרתי.

          שנית, אם לא אקלע לַנכונה,

          לא לבקש אף פעם בחיַי

         עלמה לנישואים. ואחרון,

         אם בַּבחירה אֶכְשל, לצאת מייד

         מעל פנייך ולהסתלק.

פורציה: לזאת נשבע כל מי שמסתכן

          לכבוד אישיותי חסרת הערך.

אראגון:  ולכך אני ערוך. עכשיו מזל

          על כל תקוֹות הלב שלי! זהב,

          וכסף, ועופרת עלובה.

          "בחר בי - תיתן ותסכן כל מה שיש לך."

          תהיי יפה יותר - אולי אתן

          או אסתכן. מה בַּזהב? נראה.

          "בחר בי וזְכה במה שהמונים חושקים בו."

          "שהמונים חושקים בו...." "המונים"

          אולי הכוונה לָאספסוף

          המטופש אשר בוחר על פי

          ההופעה, שלא לומד אלא

          מה שהעין הפתיה מורָה לו,

          שלא חודר לעומק, אלא כמו

          סנונית בונֶה קן על קיר חיצוני,

          מול כוח רוּח, פֶּגע תאונות.

          לא, לא אבחר מה שהמון חושק בו,

          ולא ארקוד לפי חליל העדר           

          להיות מנוי בקהל הבהמות.           

          אם כך תורֵך, תיבת מטמון מכסף.

          אמרי אֶת הכותרת שלך שוב.

          "בחר בי, ותקבל מה שאתה ראוי לו."

          יפה אמרתְ. כי מי זה שינסה

          להערים על המזל וגם

          לגרוף כבוד ללא חותמת ערך?

          שאיש לא יתיימר ללבוש הדר

          שלא מגיע לו. הו, אילו רק

          כִּסְאות, דרגות, משרות היו נקנות

          לא בשחיתוּת! אילו כבוד היה

          נרכש על פי ערכו של הנושא

          אותו! כמה מאלה שקדים

          היו קמים! כמה נותני פקודות

          היו נהיים פקידים! כמה חלאה

          ואפסיות היו נגלות בתוך

          הזרע הטהור של הכבוד!

          כמה כבוד היה נברר מתוך

          הקש והחוּרבות של התקופה

          ושוב זורח! - טוב, צריך לבחור. 

          "בחר בי, ותקבל מה שאתה ראוי לו."

          אטען לַזְכוּת. לזאת תני לי מפתח,

          אפתח את המנעול של מזלי פה.    

          (הוא פותח את תיבת הכסף)

פורציה:  שתיקה קצת ארוכה מול המציאה.

אראגון:  מה זה? דיוקן של מפגר קורץ,

          מושיט לי רשימה. אקרא. כמה

          זה לא דומה לפורציה! לא דומה

          לתקוֹותי, לְמה שאני ראוי לו.

          "בחר בי, ותקבל מה שאתה ראוי לו."

          לזה אני ראוי - לראש אוויל?

          זהו הפרס? איני שווה יותר?                      

פורציה:  לפשוע ולשפוט - זה שתי משרות   

          שונות, עם טבע מנוגד. 

אראגון:                            מה יש פה?

          (קורא):  זה בָּאש זמן רב זוקק.

                לְשכל מזוקק נזקק

                מי שבבחירתו יצדק.

                יש מי שלְצל יִנְשק;    [/ יש מי שלסְרק ינשק;

                צל אושר יקבל הוא רק. / הוא יקבל רק אושר סְרק.]

                יש בָּעולם טפשים, נבדק,

                כמו זה: עם כסף וּברק.

                קח כל אישה, רק היזהר:

                אני ראשך, ואשאר.   

                זוז. גמרת פה מהר. 

             טפש כפליים איחשב

         כל רגע שפה עוד אשב.

          באתי בלי ראש כדי להרשים,

          יוצא עם שני ראשי טפשים.

          שלום, יפָה. נדרי תקף,                     

          אבליג, אסבול ואסתגף.                   

          (תרועה. יוצא אראגון עם פמלייתו)

פורציה:  ככה שרף הנר את הפרפר.

          טפשים, מתפלפלֵי דו-משמעות!   

          מרוב הגות רצים אל הטעות!

נריסה: אז הפתגם ההוא לא התבלה:

          תְלִיה ורעיה - זו הגרלה. 

פורציה:  טוב, תסגרי את הוילון, נריסה.       

          (נריסה סוגרת את הוילון. נכנס שליח)

שליח: איפה כבוֹדה?

פורציה:              כאן. מה רוצה כבודו?

שליח: גברתי, בשער עלם וונציאני,

          שבא ראשון כדי להודיע על

          בוא אדונו, ממנו הוא מביא

          ברכות מוחשיות: דהיינו, חוץ

          מאיחולים ומֶלל - מתנות,

          ויקרות מאד. שגריר כזה

          של אהבה אף פעם לא ראיתי:

          יום באפריל לא בא מתוק יותר

          לרמוז שמתקרב הוד קיץ כמו

          החץ הזה מקשת אדונו.  

פורציה:   מספיק, בבקשה, אני כמעט

          חושדת שתגיד עוד רגע: הוא

          קרוב שלך, כאלה מליצות

          של חג שפכת בשבחיו. בואי,

          נריסה, כי אני כבר מתאווה

          לפגוש ציר כה נכבד של אהבה.   

נריסה: אם זה באסאניו שקרב ובא!...       

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הסוחר מוונציה - מערכה 2, תמונה 9 קדימה >