שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הסוחר מוונציה - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >

נכנסים סולאניו וסאלארינו.

 

סולאניו: טוב, מה החדשות בריאלטו?

סאלארינו: מה, חיה שם שמועה לא מבוססת שאניה של אנטוניו עם מטען יקר התרסקה בים הצר לא רחוק מקנט - הגוּדְוִּוינְז, נדמה לי,  קוראים לַמקום. חול טובעני מסוכן מאד, וקטלני, שהרבה שלדים של אניות קבורים בו, כמו שאומרים, אם הרכלנית שלי גברת שמועה היא אשה מהימנה.

סולאניו:  הלוואי שהיא שקרנית כמו כל רכלנית-מלח-פִּלְפּל שנותנת לשכנים שלה להאמין שהיא בוכה על המוות של בעל שלישי. אבל זה נכון, בלי ליפייף  מלים, או לעקוף את כביש האמת, שאנטוניו הטוב, אנטוניו הישר - אח, אם היה לי שם-לוואי טוב מספיק בתור בן-לוויה שלו! -

סאלארינו:  קדימה, לשורה התחתונה.

סולאניו:  הה, מה אתה אומר? אה, הנקודה בסוף היא, הוא איבד ספינה.

סאלארינו: אני מתפלל שזה יהיה הסוף להפסדים שלו.

סולאניו:  תן לי לומר "אמן" בזמן, לפני שהשטן יקטע את התפילה שלי, כי הנה הוא בא בצורת יהודי.

     (נכנס שיילוק היהודי)

          מה קורה, שיילוק, מה החדשות אצל הסוחרים?

שיילוק:  אתם ידעתם, מי כמותכם ידע, על בריחת הבת שלי.

סאלארינו: זה בטוח. אני מצדי ידעתי גם מי החייט שתפר לה את הכנפיים כדי לברוח.

סולאניו:  ושיילוק מצדו ידע שהציפור כבר לא גוזָל, וזה הזמן שבא להם כולם החשק לעזוב את מָאמא.

שיילוק:  היא תישרף בגיהינום על זה. [/ היא ארורה על זה.]

סאלארינו:  זה בטוח, אם השטן יהיה השופט שלה.

שיילוק: שהבשר-ודם שלי יעמוד וימרוד!

סולאניו: שתתבייש, פגר זקן, עוד עומד בגילך?

שיילוק: אני אומר שהבת שלי היא הבשר-ודם שלי.

סאלארינו: ההבדל בין הבשר שלך לשלה הוא גדול יותר מזה שבין פחם לשיש, והדם שלכם דומה כמו יין אדום ליין ביאנקו. אבל תגיד לנו, שמעת אם לאנטוניו יש איזה אבדות בים או לא?

שיילוק: פה יש לי עוד שידוך גרוע: פושט-רגל, בזבזן, שבקושי מעיז להראות את האף בריאלטו, קבצן שפעם היה בא כל כך זחוח אל הבורסה. שיָשים לב לחוזה שלו. הוא אהב לקרוא לי שועל-בריבית; שיָשים לב לחוזה שלו. הוא אהב להלוות כספים מצדקה נוצרית; שיָשים לב לחוזה שלו.   

סאלארינו:  מה, אני בטוח שאם הוא לא יעמוד בתשלום, לא תיקח את הבשר שלו. לְמה זה טוב?

שיילוק:    בתור פתיון לדגים. [/ לתפוס דגים אתו.] אם זה לא יזין שום דבר אחר, זה יזין את הנקמה שלי. הוא השפיל אותי, ועמד ביני לבין חצי מיליון; צחק להפסדים שלי, לעג לרווחים שלי, ירק על העם שלי, חיבל בעסקאות שלי, צינן את החברים שלי, חימם את האויבים שלי. ומה הסיבה שלו? אני יהודי. ליהודי אין עיניים? ליהודי אין ידיים, איברים, גוף, חושים, רגשות, יצרים? ניזון מאותו אוכל, נפצע מאותו נשק, חשוף לאותן מחלות, מתרפא באותם אמצעים, חם וקר לו מאותם חורף וקיץ כמו נוצרי? אם אתם דוקרים אותנו, אנחנו לא מדממים? אם אתם מדגדגים אותנו, אנחנו לא צוחקים? אם אתם מרעילים אותנו, אנחנו לא מתים? ואם אתם עושים לנו עוול, שלא ננקום? אם אנחנו כמותכם בכל השאר, נהיה דומים לכם גם בזה. אם יהודי עושה עוול לנוצרי, איזו לחי שניה הוא מושיט? נקמה. אם נוצרי עושה עוול ליהודי, מה תהיה ההבלגה שלו לפי הדוגמה הנוצרית? נו מה, נקמה. את הנבָלה שאתם מלמדים אותי אני איישם, ושיהרגו אותי אם אני לא אעלה על המורים שלי.

              (נכנס משרת של אנטוניו)

משרת: רבותי, האדון שלי אנטוניו בביתו ומבקש לדבר עם שניכם.

סאלארינו:  הפכנו את העיר למצוא אותו.

              (נכנס תובל)

סולאניו: הנה עוד אחד מהשבט. לא תמצא שלישי להשלים את התמונה אלא אם כן השטן יתגייר.

              (יוצאים סולאניו, סאלארינו והמשרת)

שיילוק: מה קורה, תובל! מה החדשות מגנואה? מצאת את הבת שלי?

תובל: לא פעם הייתי במקומות שדברו עליה, אבל לא יכול למצוא אותה.

שיילוק: איי, זהו, זהו, זהו, זהו. הלך יהלום, עלה לי אלפיים דוקאטים בפרנקפורט. הקללה לא נפלה על העם שלנו עד עכשיו. אני לא הרגשתי אותה אף פעם עד עכשיו. אלפיים דוקאטים על זה ועוד תכשיטים שופרא דשופרא. הלוואי הבת שלי היתה שוכבת מתה לרגלי, והתכשיטים באוזן שלה! הלוואי היתה מוטלת לרגלי והדוקאטים בָּארון-מתים שלה! שום חדשות מהם? נו ככה. ואני לא-יודע-כמה כסף הלך על החיפוש. אח, אתה - הפסד על גבי הפסד! הַגַּנב הסתלק עם כך-וכך, וכך-וכך למצוא את הגנב, ושום פיצוי, שום נקמה, ושום מזל ביש לא רוחש חוץ מזה שנוחת על הכתפיים שלי, שום גניחה חוץ מאלה שאני פולט, שום דמעות חוץ מאלה שאני שופך.

תובל:  כן, גם לאנשים אחרים יש מזל ביש. אנטוניו, ממה ששמעתי בגנואה -

שיילוק: מה, מה, מה? מזל ביש, מזל ביש?

תובל:  יש לו ספינה שנטרפה בדרך מטריפוליס.

שיילוק:אני מודה לאל, אני מודה לאל. זה נכון, זה נכון?

תובל: דיברתי עם כמה מהמלחים שברחו מהאסון.

שיילוק: אני מודה לך, תובל טוב. חדשות טובות, חדשות טובות! הה, הה! שמעת בגנואה?

תובל: הבת שלך בזבזה בגנואה, ממה ששמעתי, בלילה אחד שמונים דוקאטים.

שיילוק: אתה תוקע בי סכין. אני אף פעם לא אראה את הזהב שלי יותר. שמונים דוקאטים במכה אחת! שמונים דוקאטים!

תובל:  הגיעו בחברתי לא מעט נושים של אנטוניו לגנואה, שנשבעים שאין לו סיכוי אלא לפשוט רגל.

שיילוק: אני מאד שמח על זה. אני אייסר אותו, אני אענה אותו. אני שמח על זה.

תובל:  אחד מהם הראה לי טבעת שהוא קיבל מהבת שלך בעד קוף.

שיילוק: טינופת על נשמתה! אתה מענה אותי, תובל. זאת היתה טבעת הטורקיז שלי. קיבלתי אותה מלאה כשהייתי רווק. לא הייתי נותן אותה בעד ג'ונגל של קופים.

תובל:  אבל אנטוניו בלי ספק - גמור.

שיילוק:  לא, זה נכון, זה נכון מאד. לך, תובל, תשכור לי קצין-משטרה. תשריין אותו שבועיים לִפְנֵי. אני אקח לו את הלב אם הוא לא משלם, כי אם הוא לא בוונציה אני יכול לעשות כל ביזנס שמתחשק לי. לך, תובל, ופגוש אותי בַּבֵית-כנסת שלנו. לך, תובל טוב. בַּבית-כנסת שלנו, תובל.

          יוצאים משני צידי הבמה.


< אחורה הדפסת הטקסט הסוחר מוונציה - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >