שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים לנצלוט הליצן וג'סיקה.

לנצלוט:  כן, בחיי; כי, תביטי-לי, אבות אכלו בוסר, שיני בנות וכולי, אז אני נשבע לך שאני פוחד עלייך. תמיד דיברתי אתך פתוח, אז עכשיו אני אומר לך את המסקנה סופָנית שלי, אז תהיי שמחה על זה, כי בחיי אני חושב שאת מקוללת. יש רק תקווה אחת פה שיכולה לעשות לך טוב, וזה גם-כן טוב מבית רע.

ג'סיקה:   ואיזו תקווה היא זאת, בבקשה תגיד?

לנצלוט:   נו מה, את יכולה לקוות חלקית שאבא שלך לא עשה אותך, שאת לא הבת של היהודי.

ג'סיקה:  זה באמת טוב מבית רע! אז יהיו לי בעיות שיניים כי אמא אכלה בוסר.

לנצלוט:  בחיי אני חושב שאז את מקוללת גם מצד אבא וגם מצד אמא. אז כשאני מתחמק מהפח, אבא שלך, אני נופל אל הפחת, אמא שלך. טוב, הלך עלייך מכל צד.

ג'סיקה:  אני אדע ישועה מבעלי. הוא עשה אותי נוצריה.

לנצלוט:   בחיי, על זה הוא ישלם! היה לנו מספיק נוצרים מִמִקודם, יותר אפילו מכמה שהם יכלו לחיות אחד מהשני. ההִתרבּוּת הזאת של נוצרים תעלה את מחירי הבשר-לבן. אם כולנו נתחיל לאכול חזיר, לא יהיה לנו בקרוב פרוסת שינקן בעד שום כסף.

          (נכנס לורנצו)

ג'סיקה:  אני אגיד לבעלי, לנצלוט, מה שאתה אומר. הנה הוא בא.

לורנצו: אני אתחיל לקנא בגללך עוד רגע, לנצלוט, אם אתה ככה מתייחד עם אשתי בפינות.

ג'סיקה:  לא, אין לך מה לפחוד עלינו, לורנצו, לנצלוט ואני ברוגז. הוא אומר לי בַּפרצוף שאין בשבילי חמלה בשמיים כי אני בת של יהודי, והוא אומר שאתה גורם חברתי מזיק, כי כשאתה ממיר יהודים לנוצרים אתה מנפח את מחיר החזיר.

לורנצו (ללנצלוט): אני אענה על זה בשם החֶברה יותר טוב מאיך שאתה יכול לנפח בטן של כושית. השחורה בהריון ממך, לנצלוט!

לנצלוט:  לַשחורה יש אולי יותר סחורה מאשר בַּשִגרה, אבל למה לדהור סְחור-סחור אם אפשר לחדור חור-שְחור.            

לורנצו:   איך כל אידיוט יודע לשחק עם מלים! בקרוב, נדמה לי, שיא העומק יהיה לשתוק, ודיבור יהיה מומלץ רק לְתוּכּים. לך תיכנס כבר, אתה, ותגיד למשרתים להתכונן לארוחה.

לנצלוט:  בוצע, אדון, כולם רעבים.

לורנצו:  אדוני היקר, איזה מִתְחכּם אתה! אז תגיד להם להכין את הארוחה.

לנצלוט:  גם זה בוצע, אדון. המילה היא רק "לערוך".

לורנצו:  אז תערוך?

לנצלוט:  אנ' לא כזה ארוך. אני ככה בערך.

לורנצו:   חייב להתפלפל על כל מקף! אתה רוצה לחשוף את כל אוצר השנינות שלך בִּשנייה? עשה טובה, תבין אדם פשוט בַּמובן הפשוט: לך אל השותפים שלך, תגיד להם לערוך שולחן, להגיש בשר, ואנחנו נבוא לארוחה.

לנצלוט:  השולחן, אדון, ייערך לאירוח. הבשר, אדון, יוגש עם טעם-וריח. ואתם תבואו לפי המצב-רוח.

              (יוצא)

לורנצו:  איי, טעם טוב, איך הוא תופר מלים, זה!

            האידיוט החנה בזכרונו

            צבא מלא מלים. אני מכיר

            עוד ליצנים כמוהו בְּמִשרות

           רמות יותר - ובסגנון זהה:

           בכדי שהם יבריקו בְּמילה,

           יקריבו את התוכן. מה שלומךְ,

          אה, ג'סיקה? תאמרי לי, מתוקה,

          אשת באסאניו מוצאת חן בעינייך?

ג'סיקה:   אין לי מלים עד כמה. זה הולם

          שאדון באסאניו חי חיים של יושר,

          כי, מבורך ברעיה כמותה,

          ימצא גן-עדן בעולם הזה;

          ואם הוא לא ראוי פה בעולם,

          לנצח לא יגיע לגן-עדן.

          אם שְנֵי אלֵי-שמיים יתערבו,

          וההימור יהיה על שתי נשים

          בשר-ודם - אם פורציה היא אחת

          מהן, על השניה יש להמר

          בסכום אחר, כי בעולם הגס

          והעלוב שלנו אין אחת

          שווה לה.

לורנצו:                 בדיוק כל מה שהיא

          כְּרעיה, השגתְ בי בתור בעל.

ג'סיקה:  שְמע-נא, על זה תשְאל את דעתי!

לורנצו:   עוד רגע. קודם בואי נאכל.

ג'סיקה:                                לא, תן

          לי להלל אותך כל זמן שיש

          לי תיאבון.

לורנצו:                     לא, תשמרי את זה

          בבקשה בתור פטפוט-שולחן,

          אז את דברייך - בין השאר - אוּכל

          גם לעכל.

ג'סיקה:                 טוב, אפטם אותך.

          יוצאים.