שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסת פורציה עם בת-לוויתה נריסה.      

פורציה: תאמיני לי, נריסה, הגוף הקטן שלי יָגֵע מן העולם הגדול הזה.

נריסה: זה היה נכון, גברת מתוקה, אם הצרות שלך היו באותו שפע כמו המזל הטוב שלך. ובכל זאת, עד כמה שאני רואה, אלה שזוללים יותר מדי חולים ממש כמו אלה שמורעבים בלי כלום. ככה שהאמצעי למצוא אושר הוא לשבת בָּאמצע. להגזמה צומח שיער-שיבה מהר, אבל איזון חי יותר זמן.

פורציה:  משפטים יפים והיגוי מצוין.

נריסה: הם היו יפים יותר אם היו מיישמים אותם יפה. 

פורציה:  אם לעשות היה קל כמו לדעת מה טוב לעשות, כיתות לימוד היו כּנֵסיות וּצריפים של דלפונים - ארמונות נסיכים. צדיק גדול הוא מי שממלא את ההוראות של עצמו. יהיה לי קל יותר ללמד עשרים איש מה טוב לעשות מלהיות אחת מן העשרים שימלאו את התורה שלי. המוח יכול להמציא חוקים לַדם, אבל דם חם מדלג מעל צו קר. כזה מין ארנב הוא השגעון "נעורים", שקופץ מעל המלכודות של בעלת המום "עצה טובה". אבל הלוגיקה הזאת לא תעזור לבחור לי בעל. אוי לי, המילה "לבחור!" אין לי רשות לבחור מי שארצה, או לפסול מי שלא מוצא חן בעיני. כך נבלם צו-הרצון של בת חיה בצו-הצוואה של אבא מת. זה לא קשה, נריסה, שאני לא יכולה לבחור אחד או לסרב לאף-אחד?

נריסה: אביך תמיד היה צדיק, ואנשים קדושים במותם יש להם השראה. לכן בָּהגרלה שהוא המציא עם שלוש התיבות האלה של זהב, כסף ועופרת, שבה מי שבוחר בַּכוונה שלו בוחר אותך, בטוח אף-אחד לא יִבְחר בָאמת חוץ מזה שאַת בְּאמת תאהבי. אבל איזו חמימות יש לך בלב למישהו מן המחזרים הנסיכיים שכבר באו?

פורציה:  בבקשה תִּמני אותם לפי הסדר, וכשאת מונה אני אתאר אותם, ועל פי התיאור דרגי את החיבה שלי.

נריסה: קודם-כל יש הנסיך מנאפולי.

פורציה: כן, זה באמת סייח, כי הוא לא עושה כלום חוץ מלדבר על הסוס שלו, ועושה מעצמו הגבר המושלם כי הוא יודע לפרזל אותו בעצמו. אני ממש פוחדת שהגברת אמא שלו התפרחחה לה עם נפּח.

נריסה: אחרי זה יש הרוזן פּאלאטין.

פורציה:הוא לא עושה כלום חוץ מלהזעיף פרצוף, כמו כזה שאומר "אם את לא לוקחת אותי, בחירה שלך." הוא שומע המון סיפורים מצחיקים ולא מחייך. אני פוחדת שהוא יהיה מריר כמו מר קוהלת כשהוא יזדקן, כל כך הוא מלא בְּעצב לא נעים בתור צעיר. הייתי מעדיפה להיות נשואה לְגולגולת עם עצם בפה מאשר לזה או זה. אלוהים שיגן עלי מהשניים האלה!

נריסה:   מה את אומרת על האדון הצרפתי, מסייה לֶה-בּוֹן?

פורציה: אלוהים עשה אותו, אז בואי נסכים שהוא אדם. האמת, אני יודעת שזה חטא ללעוג, אבל הוא! - מה, יש לו סוס יותר טוב מזה של הנאפוליטני, הרגל רע יותר טוב להזעיף פרצוף מזה של הרוזן פאלאטין. הוא כל-אדם באף-אדם. אם קיכלי מזמר, הוא ישר מנתר. הוא יסתייף עם הצל של עצמו. אם אתחתן אתו, אתחתן עם עשרים בעלים. אם הוא יתעב אותי, אני אסלח לו, כי גם אם הוא יאהב אותי עד שגעון לא אוכל אף פעם להשיב לו.

נריסה:  מה את אומרת אם כך לפאלקונברידג', הבארון הצעיר מאנגליה?

פורציה:    את יודעת שאני לא אומרת לו כלום, כי הוא לא מבין אותי, וגם אני לא אותו. הוא לא יודע מילה בלטינית, צרפתית או איטלקית, ואת תעידי  בשבועה בכל בית-דין שהאנגלית שלי לא שווה רבע-פֶּני. בתור ציור של גבר הוא מוצלח, אבל אוי לנו, מי יכול לשוחח עם פנטומימה? כמה משונה הוא מלובש! נדמה לי שהוא קנה את הז'קט שלו באיטליה, את המכנס בצרפת, את המגבעת בגרמניה ואת ההתנהגות פה-שם-ואיפה-לא.   [/ בכל מקום.]

נריסה:  מה את חושבת על הלורד הסקוטי, השכן שלו?

פורציה: שהוא דוגמה לשכנות טובה, כי הוא לָווה מהאנגלי אגרוף בפרצוף ונשבע שישלם לו בחזרה ברגע שיוכל. אני חושבת שהצרפתי היה ערֵב שלו וחתם בתור צד ג'.

נריסה:  מה דעתך על הגרמני הצעיר, האחיין של דוכס סקסוניה?

פורציה: רעה מאד בבוקר כשהוא מפוכח, ורעה מאד אחר-הצהריים כשהוא שיכור. במיטבו, הוא קצת יותר גרוע מבן-אדם, ובמירעו הוא קצת יותר טוב מבהמה. אם הגרוע מכל יקרה, אני מקווה שאמצא דרך להתחמק ממנו.

נריסה:  אם הוא יתנדב לִבחוֹר, ויבחר את התיבה הנכונה, את תסרבי למלא את הצו של צוואת אביך אם תסרבי לקבל אותו.

פורציה: ולכן, מפּחד הגרוע מכל, אני מבקשת ממך, שימי כוס עמוקה של יַיִן גֶרְמָאניש על התיבה הלא-נכונה; כי גם אם השטן יהיה בפנים,  כשהפיתוי הזה בחוץ אני יודעת - הוא יבחר בו. אני אעשה הכל, נריסה, לפני שאתחתן עם סְפוג.

נריסה:  את לא צריכה לדאוג, גברת, שתהיי של מישהו מהאדונים האלה. הם דיווחו לי על ההחלטה שלהם, שהיא חד-משמעית לחזור הביתה ולא להטריד אותך עוד בְּחיזור, אלא אם כן אפשר יהיה לזכות בך באופן אחר מאשר התנאי של אביך, על פי התיבות.

פורציה: גם אם אחיה מאות שנה, אמות טהורה כמו בתולה אם לא ישיגו אותי על פי צו אבי. אני שמחה שמשלוח המחזרים הזה הוא הגיוני, כי אין ביניהם אחד שאני לא מייחלת לחסרונו, ואני מתפללת לאלוהים שיעניק להם דרך צלחה.

נריסה:  את לא זוכרת, גברת, בתקופת אביך וונציאני, מלומד וחייל, שבא הנה בחברת המרקיז של מונפֵראטו?

פורציה: כן, כן, זה היה באסאניו - או נדמה לי כך קראו לו.

נריסה:  אמת, גברתי. הוא מכל הגברים שראו עיני המטופשות, הכי מגיע לו לזכות בגברת נאווה.

פורציה: אני זוכרת אותו טוב, ואני זוכרת אותו כראוי לשבח שלך.

           (נכנס משרת)

              כן! מה החדשות?

משרת:  ארבעת הזרים מבקשים אותך, גברת, בכדי להיפרד, ויש גם שליח, מטעם  אחד חמישי, הנסיך של מרוקו, שמודיע כי הנסיך אדונו יהיה כאן הלילה.

פורציה: לו יכולתי לברך לשלום את החמישי בחפץ לב כמו שאני יכולה להיפרד לשלום מארבעת האחרים, הייתי שמחה שהוא מגיע. אם יש לו פְּנים של קדוש עם פָּנים של שד, אז שיגאל אותי ולא יבעל אותי. בואי, נריסה. - לך לפנינו, ילד. (יוצא המשרת)

                  סוגרים שער על מחזר אחד, אחר דופק בדלת.

              יוצאות.