שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המכשפה מאדמונטון - מערכה 3, תמונה 4 קדימה >

נכנסים סר ארתור קלארינגטון, וּוֹרְבּק וסומרטון.

 

סר ארתור: קדימה, רבותי, צריך לתת

          כבוד לצעירים קלי הרגל

          של אדמונטון שבאו לבקר

          אותנו בטובם במחולות

          כפר עליזים היום.     

וּוֹרְבּק: טוב מאד יהיה אם יותר רע מזה לא יהיה. במחול כפרי, בעיני באופן אישי, כל מה שטפשי הוא הכוכב הראשי.     

סומרטון: אני הייתי מעדיף לישון מלראות אותם.

סר ארתור: לא מרגיש טוב, אדוני?

סומרטון: האמת, אף פעם לא היה לי כל כך כבד-עופרת, אבל אין לי מושג על מה ולמה.

וּוֹרְבּק: לי דווקא יש חשק לעלוץ יותר מאי-פעם.

סר ארתור: מחול יכול לפתור הכל: אותך

           לזרוק לְעֹגֶם ואותו לעֹלֶז.

          (נכנסים נֶסֶר הכנר והמרקדים כולם חוץ מבנקס הצעיר)

נֶסֶר: נו, אתם מצוידים להחל במחול? פעמון-בס, פעמון-בּום, פעמון-ענבּל ופעמון-בֶּל; וזה שבתפקיד הבחורה - פעמון-ביש. אבל איפה הכוכב-השבשב עכשיו? סוס-העץ?

רקדן ראשון: בנקס לא הגיע עוד? איזה חרבּוֹן זה!

סר ארתור: מתי אתם פוצחים בצעד, ג'נטלמן?

רקדן שני:  אנחנו מחכים רק לַסוס-עץ, אדוני. כל אנשי-הרגל מוכנים.

סומרטון:   זה מפליא שהסוס שלכם יותר איטי מהרַגְלִים.

רקדן שני:  כן, סר, הוא הולך מסביב. אנחנו יכולים להיכנס מהפתח הקטן להולכי-רגל, אבל בשבילו צריך לפתוח את השער הרחב.

          (נכנסים בנקס הצעיר, עם סוס העץ, והכלב)

סר ארתור: או! חיכינו לך, אדוני.

בנקס הצעיר: פשוט לסוס שלי היה חסר פרסה, סר, אבל אנחנו נפצה אתכם עד שנסתלק.

סר ארתור: כן? יפה אמרת. תנו להם לשתות לפני שהם יתחילו.

          (נכנסים משרתים עם בירה)

בנקס הצעיר: קערה, בבקשה, וטיפה לסוס שלי; הוא ידהר יותר טוב. לא, תן לי. אני צריך לשתות לחייו, אחרת הוא לא ירים כוסית. (שותה) הנה, סוּס-קוּש. (מושיט לו את הקערה)

          נו, בשבילי. לא? לא שותה? אתם רואים, רבותי, אפשר להביא את הסוס עד השוקת; אבל הוא יחליט אם הוא כן לוגם או לא לוגם.

סומרטון: מוסר-השכל יפה עם הדגמה היסטורית.

רקדן שני: תרביץ בכינור, פאפא-נֶסֶר, תרביץ.

נסר:מתי שרק תגידו, זאטוּטים. קדימה לחיי רגל ימין! – (הכינור לא מנגן) מה זה! אף מילה במיתרים שלך? נדמה לי, זאטוּטים, שהכלי שלי חטף הצטננות פתאום.

בנקס הצעיר (הצידה): תחבולת-חבלה של המוּשי שלי; טום השחור בעסק.

כולם:  מה קורה לך, פאפא-נֶסֶר?

בנקס הצעיר: טוב, מה אתם רוצים שהוא יעשה? אתם שומעים שהכינור שלו אילם.

נסר:  אני שם את האוזן על הכלי שלי שהכינור המסכן מכושף. ניגנתי ממש הרגע את "הפרחים של מאי" מתוק כמו יקינטון. ועכשיו הוא לא מזיז את קצה השערה. אתם רואים, אני יכול להוציא ממנו מוזיקה כמו חיפושית מקקה של פרה.

בנקס הצעיר: תן לי רגע, פאפא-נסר. פעם אחת בחיים תהיה חייב לסוס-עץ אמיץ. אני אנגן וגם ארקוד. (הצידה): מושי, תן חופשי.  

כולם:  כן, קדימה.                     

          (הכלב מנגן. הרקדנים רוקדים. בסוף המחול, נכנסים שוטר וקצינים)

שוטר: מספיק לצהול! זה זמן עצוב מדי.

          סר ארתור קלארינגטון, את עזרתך

          אדרוש, בשם המלך, לעצור את

          שני הרוצחים, וּוֹרְבּק וסומרטון.

סר ארתור: הה! רוצחים חד וחותך?

סומרטון: הה, הה, הה! זה העיר בי דיכאון.

וּוֹרְבּק: ולי חתך את השמחה. רוצחים?

שוטר: האישומים הם, ג'נטלמן, חותכים.

          (לסר ארתור): זה בטח יספק אותך, אדון.

          (מראה את פקודת המאסר שלו)

            אני מקווה שתצייתו בשקט,

          זה רק יועיל לכם.

וּוֹרְבּק וסומרטון: מכל הלב, אדון.

בנקס הצעיר (הצידה): הנה לוקחים את היריב שלי להיות בשר תליינים. טום אמר לי שהוא זומם איזה פיסת נְבָלָה. - רֵעים ורקדנים, אתם רואים שאיש לא מצייץ ואיש לא מרקד. החדשות על הרצח הרגו את המחול. אתם שהולכים ברגל, שלום לכם. אני - לדהור. בוא, מוּש.

          (יוצאים בנקס הצעיר והכלב)

נסר (משמיע צליל בכנורו): היי? לא, הכינור שלי חזר לעצמו עכשיו, אבל לא אכפת לי. אני חושב שהשטן יצא לשוטט בינינו היום. אני אשמור עכשיו שלא תחטוף לי שוב התקף, אם אני יכול.

          (יוצאים נסר והמרקדים)

סר ארתור (לשוטר): כל זה מחריד מאד, מזעזע. 

          אבל אם, איך אומרים, הזמן יחשוף

          אמת, אני מוכן להישבע

          בנשמתי על חפותם של שני

          האדונים האלה. אבל אין

          ברירה, יש לציית לסמכותך, סר.

וּוֹרְבּק:   הו, ברצון רב, סר. מכה ממש

          ברוכה זאת. לא הייתי מקבל

          שום אושר בעולם בחפץ לב

          כזה. (לסומרטון): בוא, אל תִפְחד, סר. אין שופט

          או עֵד שיכולים לכלוא אדם

          שהמצפון שחרר אותו.

סומרטון:                              שלי

          ניצב בטוח על קו המשווה,  

          צועד איתן, אף צל לא מלווה.

          (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט המכשפה מאדמונטון - מערכה 3, תמונה 4 קדימה >