| < אחורה |  המכשפה מאדמונטון -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים פרנק סוֹרְנִי וויניפריד בהריון.
פרנק סורני: אה, נקבה? ראית? נסגר 'חת שתיים.
הלב שלך נרגע עכשיו בטוח.
את לא צריכה לדאוג מה רכלנים
יאמרו נגד המוניטין שלך
על כוס של יין. התינוק שלך
יידע למי לקרוא אבא עכשיו.
וויניפריד: מלאת את החובה של איש הגון;
לא יכולה לדרוש יותר ממה
שנתת בחינם. נראֶה לי רק
קשֶה שבתור בעל ואשה
לפי הספר, לא נוכל לחיות
יחדיו.
פרנק סורני: אם לא הייתי מקיים
מה שהבטחתי לך, היינו כבר
צריכים להינתק לעד. עכשיו
הזמן הכי ארוך שלא נוכל
להתראות הוא רק בשביל לחסוך
טיפת זמן על חשבון רווחי עתיד,
בכדי שהיורש שייוולד
לא יקלל את שעת הולדתו,
שהעניקה לו רק אומללות
של קבצנות ועוני - שני שדים
שדוחפים אדם לסוף מביש.
המזימה שלי היא רק לשמור
על אהבת אבי.
וויניפריד: די מסובך
יהיה לשמור עליה, כשיבין
איך זה אתה נשוי - מה שיקרה
כשתתוודה מולו.
פרנק סורני: אבות קונים
בהדרגה, ולא חד וחלק,
כמו אדונים או ידידים פגועים.
וחוץ מזה, אהיה כל כך חרוץ
וצייתני שעד שהוא ישים
לב מה קורה, הירושה, שלה
נולדתי, תהיה מובטחת. ו -
כשזה יקרה - טוב, שיידע הכל.
הוא לא יאהב את זה? כבר לא יהיה
לו כוח לעצור את הצמיחה.
וויניפריד: אתה, שכבר כבשת את בתולֵי
אהבתי, יכול לכבוש בלי קושי
את החשש והספקות שלי.
ולאן אני צריכה להיות מוברחת?
פרנק סורני: בבקשה ממך, אל תשתמשי
במין מילה כל כך לא מתאימה
לרגש המתמיד של בעלך.
תחיי ליד מנזר וּוֹלְטָם אצל
דודך, דוד סֶלְמַן. כבר דיווחתי לו
הכל ובפרוטרוט. הוא יטפל
בך טוב. שום הנאות לא יחסרו לך,
ולא שום צורך שלבך יחפוץ בו.
וויניפריד: כל אלה שום דבר בלי חֶברתך.
פרנק סורני: שתקבלי שם, לפחות אחת
לחודש.
וויניפריד: רק אחת לחודש! זה
נקרא שיש לךְ בעל?
פרנק סורני: ואולי
יותר; הכל תלוי בנסיבות.
וויניפריד: כן; אם יפהפיה אחרת לא
תצוד לך את העין ותקסים
אותך, אז יש סיכוי שיִזָּכְרו בי
ופה ושם אזכה לראות אותך.
קיוויתי שלא ככה תתייחס
אלי. אבל זה המזל שלי.
בכל זאת, אם לא בשבילי, רחם
קצת על הילד שאני נושאת,
שהוא שלך. אם אתה לא רוצה
להיות אבא אכזר, אסור לך
את זה לשכוח. אלוהים יודע
איך -
פרנק סורני: וכדי להרגיע פחד זה
מייד, כשם שבַּטקס לא מזמן
נשבעתי לך נאמנות חופשית
מסַכָּנָה של כפל מחשבה,
אני נודר שנית מולך ומול
שמיים, שמכאן והלאה שום
קלון או דופי, פרץ הפקרות,
איוּם או כל מה שניתן לרמוז
מול נישואינו, לא יטו אותי
למעול [ / לבגוד] בנדר הכלולות אשר
קושר אותי רק לך. ו, וויניפריד,
ביום שאש פרועה של נעורים,
בפיתיונות עורמה של יופי, או
ברשת שנשים יודעות לטוות,
יוכלו למשוך אותי מלאהוב
אותך בלבד, ימיטו המרומים
חורבן מר על חיי. הלוואי שאת
מאמינה לי.
וויניפריד: די להישבע.
אני שוכנעתי, אעשה כל מה
שלדעתך יועיל לנו.
פרנק סורני: אז ככה:
תתכונני; בבית שבקצה
המדשאה, מחוץ לעיר, דודך
ממתין לך. אז לזמן קצר בינתיים,
שלום.
וויניפריד: מתוק, אנחנו ניפגש
ברגע שתוכל?
פרנק סורני: כן. נשיקה
אחת. (הוא מנשק אותה)
לכי!
(יוצאת וויניפריד. נכנס סר ארתור קלארינגטון)
סר ארתור: פרנק סורני!
פרנק סורני: כאן, סר, כאן.
סר ארתור: לבד? אם כך עלי לומר לך
בלי כחל ושרק שאת בית אדונך
בהפקרות ביזית.
פרנק סורני: את ביתך, סר?
סר ארתור: כן, אדוני. כשאותו שד פזיז
שהשתולל בדם שלך מָרד
בכל חוק של חובה והגינות,
יכולת, אדוני, למצוא מקום
מתאים יותר כדי להקים בו דיר.
כל המחוז לוחש איך בחרפה
אתה הרסת נערה, מופת
חיים צנועים והליכות נאות,
עד ששְבועות השווא שלך שבו
אותה לזנוח כל בושה. תנהג
ביושר לפחות, פצה אותה
ותתחתן איתה?
פרנק סורני: כך, סר, אביא
אותה וגם אותי עד לפת לחם,
וזו תהיה חרפה יותר גרועה.
סר ארתור: חבל שלא חשבת על זה קודם,
אז תבונתך יכלה לבלום את אש
תאוותך שלוחת הרסן. כדי
לא להותיר אותך בלי הצדקה,
ולטהר את קְלון בֵּיתי אשר
בּוּזָה, ומכיוון שאתה בן
של ג'נטלמן ושניכם משרתים
שלי, אתן לגברת איזו הקצבה.
פרנק סורני: הבטחת לי כך קודם, במקרה
שאתחתן איתה. אין לי ספק כי
סר ארתור קלארינגטון ראוי לַשם
הטוב אשר יצא לו, ואני מניח
שתעמוד בהבטחתך. אבל
על איזה סכום אני יכול לבנות?
סליחה שאני קצת בוטה.
סר ארתור: זה רק
מובן. ובכן, פרנק, איך נראים לך
מאתיים פאונד וגם ידיד מַתְמיד?
פרנק סורני: הכיס הריק שלי היה אמנם
שמח להרבה יותר, אבל,
כדי לעשות צדק עם נערה
ולהישאר בחסותך, אני
מסכים להצעה.
סר ארתור: אתה מסכים, אה?...
פרנק סורני: יכול להיות, סר, שכל יום נהיה
זקוקים דחוף למה שבטובך
תיתן.
סר ארתור: ותקבלו זאת.
פרנק סורני: אז אני
תובע את קיום ההבטחה.
אנחנו בעל ואשה.
סר ארתור: מה, כבר?
פרנק סורני: וגם יותר מזה; הבטחתי לה
אירוח טוב בבית דודה ליד
מנזר וּוֹלְטָם, ששם תוכל לשהות
בבטחון עד שאקנה עם זמן
והשתדלות תמיכה ואהבה
מאבא.
סר ארתור: פרנק ישר!
פרנק סורני: כולי תקווה,
סר, שאתה מבין כי לא אוכל
להחזיקה שם בלי תשלום יומי.
סר ארתור: אשר לכסף, הוא כולו שלך,
וגם אם לא אוכל לתת לך
סכום מיידי, תהיה בטוח - לא
אכזיב.
פרנק סורני: אבל במצבנו -
סר ארתור: לא,
אל תדבר על מצבכם. סמוך על
הנדיבות שלי. היא לא תישן.
אז התחתנת אתה, אה, פרנק? זה
יפה, מאד יפה. (הצידה): אז, וויניפריד,
את שוב פעם גברת הגונה. (לפרנק): פרנק, יש
לך פנינה ביד. אהוב אותה,
מגיע לה. טוב, ומתי לוולטם?
פרנק סורני: היא מתכוננת כבר. הדוד שלה
ממתין.
סר ארתור: החיפזון הוא במקום.
פרנק, אהיה ידיד שלך, לא סתם
ידיד. אתה תביא אותה לשם?
פרנק סורני: סר, אני לא יכול. רק לא מזמן
אבי כתב לי שאבוא אליו.
סר ארתור: ברור. אז לך. אני יודע שאתה
פיקח דַּי כדי לטפל בו.
פרנק סורני: יש
לי בקשה אליך.
סר ארתור: מהי? כל
דבר, פרנק, רק צווה.
פרנק סורני: שבטובך
תיתן לי בְּמכתב אישור לאבא
שאני לא נשוי.
סר ארתור: מה?
פרנק סורני: כנראה
היו אחד או שניים שדיווחו לו
שאני מתכוון להתחתן
עם וויניפריד, ובעקבות כך הוא
איים שינשל אותי. בכדי
למנוע זאת, אני מפציר ממש
על הברכיים למכתב - לזה
הוא יאמין. ואני מקווה,
עד שאשוב, שעם האמצעים
אשר ארקום, האדמות שלו
כבר יובטחו לי.
סר ארתור: אך מה מטהר
אותי מידע על הנישואים?
פרנק סורני: מה, לא היית עד להם.
סר ארתור: הבנתי;
ואחר כך, כשאדמתו שלך,
אז תגלה לו כל מה שקרה
לעומק.
פרנק סורני: זאת הכוונה.
סר ארתור: בתנאי
שלא הייתי מעולם בסוד
העניינים.
פרנק סורני: מה אני, פטפטן, סר?
סר ארתור: נַסַּח בעצמך את המכתב,
אני אחתום. המזימה שלך
נראית לי. כן, אתה פיקח, פרנק,
פיקח. לא-לא, זה מוצלח, עשה
את זה.
פרנק סורני: אכתוב משהו משכנע.
(יוצא)
סר ארתור: לך, לך, קרנן. לכדתי אותך, איש
צעיר? צרה אחת מאחורינו.
הזוללים על חשבון זולתם
אורחים עזי פנים הם, מן הסתם.
(נכנסת וויניפריד בבגד רכיבה, מוכנה למסע)
שמעתי את החדשות. עכשיו
הכל בטוח, והרע מכל
עבר. שפתיים, נקבה. (מנשק אותה) אני
צריך לומר שלום בשביל הרושם,
אך אבקר אותך מהר, ילדה.
הה, זה בוצע חלק, לא, וִּין?
וויניפריד: אני
שמחה רק על החרטה שיש בי
שלא הבאתי לו כנדוניה
בתולים. סר, סלח לי, כי מאד חטאתי.
לולא היתה ההפקרות שלי
נכנעת לַשחיתות שסחפה
אותך, אז לא היית בלהיטות
כזאת דוהר על המדרון שמִן
הטוֹב הִטה אותך.
סר ארתור: ווין יקרה
לי-יקרה, על עורמתך קבלי
חיבוק. כי היא מראה איזו מומחית אַת
בְּהונאה, כשהנסיבות דורשות
לרקוח מזימות. מתאים לך יופי.
עכשיו יש לנו טווח חופשי מספיק,
בלי הגבלות או פחד, לבלות
בתענוג. נזלול ים חיבוקים,
ילדונת, עד שניחנק. תאמרי
לי כבר, מתי תקציבי זמן מפגש?
וויניפריד: כדי לעשות מה?
סר ארתור: טוב, טוב, לשנן
את שיעורי אהבתנו, את
השעשוע הסודי שלנו.
וויניפריד: תסמיק ואל תמשיך! כשם שאתה
אדון אציל, אסור לך לזכור
חטא מפלצתי כזה. זה לא נאה
לפתוח פצע שנִרפּא. אני
יודעת, אתה רק בוחן אותי.
אין צורך, בחיי.
סר ארתור: אני? בוחן?
לא, לא אני, נשבע באור השמש!
וויניפריד: אתה יכול לנקוב בשם בָּרוּך
כזה בלי רעד מן המחשבה
לאיזו כוונה שחורה שפלה
אתה נשבע בו? תן לי להסיר
ממך ספק. אם אתה בא לכל
ביקור שלא נושא איתו חמלה
על העוולות לסוֹרְנִי, בעלי
הטוב והמושפל, אם תזהם
לי את האוזן בִּנשימה ללא
ניחוח אנחות על מעשֵי
זימה קודמים - שיקללו אותי,
בזמן תפילה אפילו, אם אסכים
לשמוע ולראות אותך! כי את
חיי, נשבעת, אני משנה:
אשה צנועה במקום פרוצה זונה.
סר ארתור: את תהפכי לי למפלצת? את
לא מתביישת אחרי חודשים
רבים כל כך להיות לי צדיקה?
מספיק, מספיק כבר! טפו!
וויניפריד: ההחלטה
שלי בנויה על סלע. רק היום
נשבע לי סורני הצעיר, בנדר
שאין מה לפקפק בו: שום תנודה
של אהבה לא תבטל ברית של
אמת נצחית שבה נקשרנו זה
לזה. אז שאני עכשיו אמחק
נדר נשגב כל כך שכבר תועד
בספר המרומים? אל תשתדל,
סר ארתור, להוסיף לתאווה
התזנונית שלך חטא חילול קודש;
כי אם רק תנסה בהברה
טמאה או הגה להדיח את
מסירותי, אתה עושה הכל
כדי להחריב היכל אשר קוּדש
לטוהר ברית הנישואים. אמרתי
מספיק. אתה יכול להאמין לי.
סר ארתור: לכי לך למנזר שלך, לקפוא
בתא הקר שלך. אח, זה גדול!
וויניפריד: הלוואי יובילו אותי מלאכים!
תרשה לי, סר, לבכות ולהתפלל
למען שובך למוטב?
סר ארתור: כן-כן.
לוּוֹלְטָם! תתפגרי עם הצניעות
שלך! תרגיל אחֵר כדי לשטות
בי לא היה לך? נו, אולי תרצי
גם כסף.
וויניפריד: לא ממך, לקנות קללה
לנצח. כשאלך, תחשוב כמה
שתלונתי מוצדקת להפליא.
הייתי שד שלך, תהיה קדוש שלי.
(יוצאת)
סר ארתור: תלכי תלכי, לא נבראה סחורת
זיוף שכך משכה אביר באף.
שמח שנפטרתי. הגונה?
שתישרף! עכשיו אני בכיס
של סורני. עוד חשבתי לשלם לו!
אבל טפש תמיד יש לו מזל.
(יוצא)
| < אחורה | המכשפה מאדמונטון -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |