שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המכשפה מאדמונטון - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

נכנסים סורני הזקן וקרטר הזקן.

 

סורני הזקן: זאת, מיסטר קרטר, הצעה של ג'נטלמן.

          אני לא מוצא בה פגם, היא הגונה.

קרטר הזקן: שום ג'נטלמן אני, מיסטר סורני; עזוב את המיסְטֵר, תקרא לי בשם שלי, ג'ון קרטר. מיסטר זה תואר שלא אבא שלי, ולא אבא שלו לפניו, הכירו. בעל-חווה ישר מחבל הֶרְטְפוֹרד, זה מה שאני. המלה והמעשה שלי הם שווים מתי שלא תגיד. אני לא אתן לך שום ערבות בתור נדוניה.

סורני הזקן: איך! שום ערבות?

          נכון שכל עוד אתה חי אין בה

          שום צורך, אך למי יש בטחון

          על החיים שלו לעוד שעה?  

                                 [/ שהוא יחיה שעה אחת קדימה?]

          אדם, זה הפתגם, הוא בן-תמותה,

          אחרת, מצדי - סומך עליך,

          גם אם הסכום היה כפול.

                                  [/ על כל סכום שתקבע, וגם כפול.]

קרטר הזקן: כפול, משולש, יותר או פחות, אני אומר לך, מיסטר סורני, אני לא אתן לך שום ערבות. שטרות חוב וחתימות זה רק רצועות בשביל לתפוס טפשים ולתת למנוולים עצלנים עבודה. הערבות שלי תהיה תשלום-ביד-על-המקום. ואנחנו פה באדמונטון מחשיבים תשלום-ביד-על-המקום בטוח כמו התחייבות של חבר-מועצה בלונדון, מיסטר סורני.

סורני הזקן: אלף סליחות, אדוני, לא הבנתי אותך.

קרטר הזקן: אני מחבב את פרנק הצעיר יפה מאד, וסוזן שלי גם-כן. הילדה יש לה חולשה אליו, וזה מביא לי פְּתיחוּת בארנק. יש עוד מחזרים בעסק, שעושים המון רעש על מעט סיכוי. אם פרנק אוהב את סוזן, סוזן לא תיקח אף אחד חוץ מפרנק. זאת בחורה על רמה, מיסטר סורני, גם אם היא רק בת של איש עַם-הארץ. היו פרצופות יותר גרועות מתחת לְכּובע, בן-אדם.

סורני הזקן: אתה מדבר פתוח מה שעל הלב. אני מתפלא שהבן שלי לא מגיע. אני בטוח שהוא יהיה כאן מתי-שהוא היום.

קרטר הזקן: היום או מחר, כשהוא יבוא הוא יתכבד בלחם, בירה ובשר בקר - שולחן של איכר, אצלנו אין כל מיני קֶלְקֶשוֹזים צרפתיזים. סירים גדושים, למלא את הבטן! אם אני הייתי צריך לחיות שלושה ימים על ארוחות רזות של עיר, היית שולח אותי ללשכה של המנתחי-גוויות ביום מספר ארבע שייתלו אותי על וו בתור שלד. הנה באים אלה ש -

(נכנסים וּוֹרְבּק עם סוזן, סוֹמֶרְטוֹן עם קתרין)

          הלו הלו, בנות! אצלכן כל שעה שעה-שוּע? וכל יום זיג-זוג? זה מה שהנוער יעשה כשאותנו יניחו בקבר, מיסטר סורני. זה כמה שאכפת להם. ואיך מוצאות חן בעיניכם הנקבות, רבותי? יש להן חשק לשמלה משוחררת ונעל עם שפיץ? כִּבשו אותן ולִבשו אותן. הם יבחרו בשביל עצמן בהסכמתי.

וּוֹרְבּק: מלים של אב נדיב. - שומעת, סוּ,

          איזה חופש נותנים לך? מה תגידי?

          תהיי שלי?

סוזן:                  המַה שלך? תרשה

          להישבע שבחיים לא אשתך.

וּוֹרְבּק: את יכולה להיות קשת-לב כל כך,

          כשאת רואה כמה אני כַּמֵהַּ -

          יותר: נמס מול שלמותך?

סוזן:                                 אתה

          מדקלם לי במלוּמדות יותר

          מדי מלים שאני לא מבינה.

          אני גסה מדי לאהבה

          של אלגנט כזה.

וּוֹרְבּק:                      חי כבוד ההוד -

סוזן:     אדון, בלי "כְּבוד" ו"הוד". אצלנו "כן"

          ו"לא" שוקלים יותר מכל שבועה

          שלא תמציא.

וּוֹרְבּק:                    חי צחור ידך  -

סוזן:                                       שבועת

          שווא? תתבייש לך! פוי! תתחנף

          לחכמים, טפשים לא יתייחסו,

          ואני אחת מהם.

וּוֹרְבּק:                       את בזה לי?

קרטר הזקן: תן להם שידברו, מיסטר סורני. אני יודע מה סוּ רוצה. יזמזם לו הזבוב סביב הנר; הוא רק יחרוך את הכנפיים בסופו של יום. פרנק, פרנק הוא זה שאצלו הלב שלה.

סומרטון:    אך שאחיה לי בתקווה, קייט?

קתרין:      עדיף מלהיות איש מיואש.

סומרטון:    אולי נדמה לך שאני שם עין

            על הכסף שלך? אילוּ היית

            חסרת פרוטה כשם שאת עשירה

            בטוּב, הייתי מחזר לזכות

            בנדוניה של זהב לבך ולא

           בכל נִכסי אביך כולם כפליים.  

          אני נשבע בזה.

קתרין:                     מר סומרטון,

          עמל די קל הוא לרמות עלמה

          שתאמין להבטחות גברים

          מפותלות, אבל אתן לך

          את הכבוד שאני מניחה

          אתה ראוי לו.

סומרטון:                   לאהוב אותך

          ביושר - רק על זה אני ראוי,

          כשם שלך ראוי שיאהבו

          אותך כך.

קתרין:              אמצא זמן לבחון אותך.

סומרטון:  כן, תבחני, קייט. ואם אכשל,

          שינטשו אותי כל השמחות.

          (קרטר הזקן וסורני הזקן משוחחים בפרטיות)

קרטר הזקן: וּוֹרְבּק וסו עדיין מוציאים עשן. אני צוחק לי בלב, מיסטר סורני, לראות באיזה התלהבות הוא מטפס על העץ בזמן שהציפור עפה לחיק של אחר. בזבזן שלא נדע, מיסטר סורני, אחד מהנוער העבריין של הכפר. יש לנו כאלה בדיוק כמו בעיר, שדים מִשַּחַת מושחתים ממש כמוהם, אבל לא כל כך שנונים בחידודי שכל. סו מכירה את המנוול עד חוט השערה, והיא תיתן לו בהתאם.

סורני הזקן: מי הג'נטלמן השני?

קרטר הזקן: אחד סומרטון, היותר-ישר מהשניים בשני קילו על כל משקל. בחור הגון, יש לו אחוזת אדמה לא רעה בוּוֶסְט-האם, ליד אֶסֶקְס. מיסטר רֵיינְגֶ'ס, שגר ליד אֶנְפִילְד, שלח אותו הנה. הוא מחבב את קייט טוב מאד. אני יכול להגיד לך שהיא מחבבת אותו לא פחות טוב. אם הם יסכימו, אני מצדי לא אפריע לַזיווג. אבל הוּוֹרְבּק הזה הוא סוג טבק כל כך אחר - אני מתייחס אליו יפה לכבוד מר סומרטון, כי הוא בא הנה בהתחלה בתור חבר שלו. אנשים ישרים, מיסטר סורני, יכולים ליפול לחברת מנוולים פה ושם.

וּוֹרְבּק: שלוש-מאות לשנה במשותף, סו.

סוזן:   מאיפה? עסקי ים או אדמה?

        לדעתי מיָם.

וּוֹרְבּק:               אני נראה 

          כמו קפיטן?

סוזן:                    אפילו לא טיפה, סר.

          אם כל מי שחי מן הים היה

          נחשב לקפיטן, אז לא היה   

          באף ספינה שוטף-רצפה לשמור

          על נקיון שם.

וּוֹרְבּק:                   את לועגת לי,

          גברת סוזן? אני שק חבטות

          לצחוק?

סוזן:                וגם אני לא פִּתָּיוֹן

          שתשסה בו את הלשון שלך

          המשוחררת המטופשת. קצת

          איפוק, סר.

וּוֹרְבּק:                   בא לך קצת לכעוס, צרעה?

קרטר הזקן: אלוהים ישמור, סו! היא תפליק לו, שכה אני אחיה, אם הוא יתעסק איתה!

          (נכנס פרנק)

           אדון פרנק סורני, ברוך הבא באמת. אבא שלך ציפה שתגיע. מה שלום האביר הנכבד מאד, סר ארתור קלארינטון, האדון שלך?

פרנק סורני: בריא הבוקר. (לאביו) אדוני.

סורני הזקן:                                      הנה

         הגעת בדיוק כמו שרציתי.

וּוֹרְבּק: פרנק סורני, הה!

סוזן:                      סלח לי בבקשה.

פרנק סורני: גברת סוזן זכּה. גברת קתרין

          נחמדת. (נושק להן) רבותי, לשניכם יום

          נעים.

סומרטון:           וגם לך.

וּוֹרְבּק:                         זה הוא. מילה,

          חבר. (לסומרטון) נשבע לך שזה האיש

          עם הסיכוי לחסום את אהבת

          סוזן אלי.

סומרטון (לוּוֹרְבּק):  אני מסכים. תהיה

          חכם ותתעלם. מי שיזכה

          בה - הוא זה שראוי לה.

וּוֹרְבּק (לסומרטון):          להתחתן

          עם משרת? נה!

סומרטון (לוּוֹרְבּק):  די, חבר, מספיק.

קרטר הזקן: רבותי כולכם, יש בפנים ארוחה קלה מוכנה, אם מתחשק לכם לטעום, מר סורני, מר פרנסיס, מר סומרטון - מה-זה, ילדות! נו כבר, נְפקניניות! תבלו את כל הבוקר בקישקוּשִי-פּוּטי? [/ בפּיטפּוטִי-פַּטְיָה?] קדימה! זה יפה, בחיי. - תרצו להיכנס, רבותי?

סורני הזקן: נבוא מייד. לבני ולי יש קצת

          מלים של עסקים.

קרטר הזקן:                  מה שתרצו.

          (יוצאים השאר)

סורני הזקן: בטח ניחשת, פרנק, למה הזמנתי

          אותך לבוא.

פרנק סורני:            כן, אדוני.

סורני הזקן:                         אני לא

          צריך לומר לך איזו תסבוכת

          של סכנות לוחצת יום-יום על

          כמעט כל הנכסים שלי. ואין לי

          קצה חוט לפרום אותה חוץ מלקפוץ

          על הזדמנות כשהיא בדלת. אז

          אם פה תמעד - כל הבושה שלי,

          וההפסד שלך. בין שני קצוות

          תלויים הצלחתנו או סופנו:

          אם אתה מתחתן עם הילדה

          של קרטר העשיר, נופל לי סכום

          לפדות את אדמותי, שאת כולן

          אמסור לך, בן, עם החתונה.

          אחרת איאלץ בלית ברירה

          למכור אותן כולן מייד, ובכל זאת,

          להערכתי, לחיות לחוץ

          בדוחק כמו עכשיו, אם לא יותר.

          אתה יודע מה הסכום. דוּבּר

          בזה כבר. אז שקלת את העניין?

פרנק סורני: כן, אדוני. ועד כמה שיש

          לי חשק ליהנות מיתרונות

          החופש של רווק, כי אין בי שום

          רצון למשוך בעול הדאגות

          שמביאים הנישואים, בכל זאת,

          כדי להבטיח ולייצב לך

          את האשראי, ארכין ראש ואתן

          לפקודותיך להדריך אותי.

סורני הזקן: סיפקת לעלמה כבר ים כזה

          של הצהרות שהיא כולה שלך. ו -

          אמור אמת - אתה אוהב אותה,  

          נכון?

פרנק סורני:       יהיה חבל מאד, אדון,

          אם ארמה אותה.

סורני הזקן:                   היה עדיף

          שלא נולדת. ואהבתך

          היא יציבה מספיק שתתכוון -

          יותר: שתשתוקק - להינשא לה?

פרנק סורני: אחרת, סר, זה עוול אשר אין

          לו תקנה.

סורני הזקן:           נכון. ותתחתן

          איתה?

פרנק סורני:         שיברכו שמיים! זאת

          הכוונה שלי, כן.

סורני הזקן:                    הו, אתה

          נבל! שד בצורת אדם! במה

          חטאתי ליקום, להיות אבא

          לבן בלי שום ברכה, בלי אלוהים?

פרנק סורני: אלי כל זה? הו, לב חתוך שלי!

סורני הזקן: אליך, בן קללה שלי. דבּר

          אמת ושתסמיק, מפלצת. לא

          נשאת לאשה את וויניפריד,

          עלמה ומשרתת-שותפה

          שלך?

פרנק סורני (הצידה): איזו רוח זריזה נשפה

          כבר את החדשות. אני צריך

          להתייצב נגדה.

סורני הזקן:                 מה, מחפש

          תירוץ? כל המחוז רק מדבר

          על זה כבר.

פרנק סורני:              ברשותך, זה לא נדיב,

          וגם לא אבהי, להיסחף

         כל כך בדמיונות סרק מופרכים

          בלי אחיזה. אך לאבות יש זכות

          לחשוב ולדבר מה שירצו.

סורני הזקן: אתה מכחיש שיש לך אשה?

פרנק סורני: מה אני בעיניך? אתיאיסט?

          אחד שגם לא מקווה לשום

          ברכה של נצח, וגם לא פוחד

          מנקמה שהיא עונשם של אלה

          אשר הופכים מיטת כלולות למין

          פונדק דרכים ללילה, 

          באים, קצת מתפרעים, ומסתלקים

          כשבא להם? כל כך אדיש אני

          לזרוק לפח את נזר הבריאה,

          את נשמתי? אוהו, יותר מדי

          חיִיתי!

סורני הזקן:        זה נכון, זיפן. אתה

          מעז להתעקש עוד, ולמשוך

          מן המרום חֵמה לוהטת כמו

          אש תופת שתדחוף אותך חי אל

          קבר אימים? לא מאמין לך.

          לך תתנדף.

פרנק סורני:             אדון, לחפוּתי

          אין צורך בְּעֵד מהימן יותר

          מטוֹהר של מצפון נקי, אבל,

          כי כבר דוּוח לי כמה הסילוף

          תפס אותך, כדי להסיר כל צל

          חשד, עבור על המכתב הזה

          בבקשה. הוא בשבילך.

          (מגיש מכתב)

סורני הזקן:                             ממי?

פרנק סורני: מאדוני, סר ארתור קלארינגטון.

סורני הזקן: נו טוב. (הוא קורא את המכתב)

פרנק סורני (הצידה):   מכל כיוון אני מוקף

          במשוכות, ומדשדש כל כך 

          עמוק בביש-מזל שאין לַטוּב

          סיכוי להיחלץ. אך אין ברירה,

          רק הלאה. הגורל מוביל אותי,

          אלך בעקבותיו. (אליו) הנה אתה

          קורא מה שישקיט אותך.

סורני הזקן:                         נכון,

          וכולי פלא. סלח לי, פרנק. נפלתי

          כמו פתי בפח. הדמעות שלי -

          עדוּת לשמחתי, וצר לי כי

          פגעתי בחף מפשע.

פרנק סורני:                       אח! ידעתי

          שזעמך וצערך נובעים

          רק מאהבתך אלי. וכך

          פֵּרשתי זאת.

סורני הזקן:                בן טוב, אני אמחל

          להבא על הרבה פגמים שלך,

          תמחל לי על שלי.

פרנק סורני:                  כרתנו ברית.

          (נכנסים קרטר הזקן וסוזן)

קרטר הזקן: נו, מיסטר סורני, אתם מתכוונים לדבר עד שיכרסמו את השולחן? כולם מחכים שתבואו. איך צריך לקרוא לך, אדון-פרנק או חתן-פרנק? אני ישיר כמו שביל ישר.

סורני הזקן: חתן, אדון-מחותן, אם הבת שלך רוצה.

פרנק סורני: אין לי ספק שהיא לא השתנתה

          מאז נפרדנו פעם אחרונה.

          נכון, עלמה יפה?

סוזן:                           בבטחון

          גדול תפסת לב שכבר מזמן

          נכבש.

פרנק סורני:      ושעכשיו אני תובע.

קרטר הזקן: יופי, ושרק טוב ייצא לך מזה, בן. קח אותה אליך. תביא לי זוג בנים בהזדווגות אחת, פרנק. לא תהיה חייב על המינקת אף טיפת חלב. קח אותה הביתה ואל תבזבז זמן. מתי היום?

סורני הזקן: מחר, אם טוב לך. טקס יקר

          ומצועצע אין בו שום צורך. הם

          כבר נשואים יפה מאד בַּלב.

קרטר הזקן: הצעה טובה. נעשה לנו ארוחה ביתית פרטית, והכנרים שינסרו את החברים שלהם. שהכלה והחתן ירקדו בלילה צמוד ביחד, מי צריך אורחים.מחר, סו, מחר. - נלך לאכול עכשיו?

סורני הזקן: כולנו מרוצים מכל צד, אני מקווה.

סוזן:   הלוואי שאני ראויה לַנס

          אשר שלח לי אלוהים! עכשיו

          לבי מצא לו שקט.

פרנק סורני:                    גם שלי.

קרטר הזקן: תקבל את דמי-החתונה שלך עוד לפני שתחלוץ את נעלי החתונה. ברכה על שניכם!

פרנק סורני (הצידה): מול פני שמיים אף חטא לא יוסתר.

            כשהגורל רודף, לנוס זה מיותר.

            (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט המכשפה מאדמונטון - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >