| < אחורה |  המכשפה מאדמונטון -
מערכה 3, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים פרנק סורני, וויניפריד כנער (בוכה).
פרנק סורני: בבקשה די. הדמעות האלה
משקות אצלי חוחים ועשבים
שיצמחו עוד רגע ויטפסו
מעל ראשי. אז הבושה שלי
תשב ותכסה כל מה שרק
ניתן לראות בי.
וויניפריד: לא הראיתי את
הלחי הזאת בחברה; סלח לי
עכשיו. לבד איתך כך, היא קוראת
לאלף יגונות להתאסף;
כמה מכל צד, כמה מלפנים,
ואין-סוף מאחור; כולם כבולים
יחדיו. הנישואים האחרים
שלך מחוץ לנישואים הולכים
בראש; הם כמו ליקוי של מאורות:
התוצאות בדרך - מגפות
חרפה ולעג, בוז, דיבה רעה.
פרנק סורני: למה? לא נשארה לך עוד שעה
אחת של סבלנות כדי להוסיף
לשאר? שעה אחת תִּשא אותנו
מחוץ לטווח ידם של אויבים אלה.
אנו לא ערוכים כבר למנוסה?
מצוידים בנדוניית החטא
שלי שתקיים אותנו באיזו
ארץ אחרת? כל עוד נהיה יחד,
אנחנו בכל מקום בבית.
וויניפריד: זה
הון שהושג בתועבה, יותר
גרוע מסחיטה או הלוואות
ריבית קצוצה.
פרנק סורני: אז שאבי ייתן
לי פיצויים - כי הוא כפה עלי
לקחת שוחד. זאת המתנה
והירושה שלו. ככה אני
תופש את זה. הוא לא בירך
אותי, לא הסתכל עלי כמו אב,
עד שאת זעם רצונו השֹבעתי.
כשמכרו אותי, מכרתי את
עצמי שנית - יש נבלים אשר
עשו זאת באדמות, אני בגוף -
למען כסף, והתשלום בכיס
שלי. אבל די, מתוקה שלי;
אם נשוחח כך, יש סכנה
שניתפס, ואז אין שום תקווה
לשנינו. כי עוד רגע - רק בכדי
להיפרד - אשתי באה לכאן.
וויניפריד: מי באה? אשתך!
פרנק סורני: לא, לא, אַת פה.
היא - האשה שאני לא יודע
איך לכנות אותה, אבל אחרי
היום היא תישָכח ולא יהיה לה
שום שֵם בזכרון שלי. תראי,
תראי, היא כאן.
(נכנסת סוזן)
תוביל את הסוסים
לראש של הגבעה; ושם אפגוש
אותך.
סוזן: לא, ברשותך, שיישאר
עוד רגע; ברצוני להיפרד גם
ממנו, כי הוא בן-הלוויה
היחידי שלך. אתחיל אתו,
לשמור אותך לסוף.
פרנק סורני: מכל הלב.
סוזן: אתה יכול לשמוע אם תרצה, סר.
פרנק סורני: לא, לא יאה. זה איזה הוראות,
אני מניח בטח, כדי לשמור
שלא אסטה ולא אחליק לי. אז -
סוזן: זה לא זה, סר.
פרנק סורני: שוש-שוש, זה זה בטוח.
וכך נחוץ. קדימה, רק מהר.
(הוא מתרחק הצידה)
וויניפריד: כל מה שתעמיסי עלי, גברת,
אשא בנאמנות - כאיש ישר -
בכל כוחי.
סוזן: מאמינה. הבנתי שאביר
אציל המליץ עליך לבעלי.
וויניפריד: איי העיניים שלי! אלוהים!
סוזן: מה? ילד, מה כואב לך?
וויניפריד: הִכּה
לי משהו בעין - היא דומעת עוד -
ברגע שאמרת "המליץ עליך
לבעלי". כן, זה נכון, המליץ
עלי סר ארתור קלארינגטון.
סוזן: שסורני שלי בעצמו היה
פעם משרת שלו. וזה עושה
אותך כמעט שווה לו, לפחות
הרבה יותר ממשרת, והוא
לבטח יתנהג אתך יפה.
אהבתך אליו, אם ככה, לא
צריכה ממני שום דחיפה; ומה
שתעשה למעני, יאה
לקנות אותו במשהו יותר
מהפצרות יפות. תראה, הנה
לך תכשיט -
(נותנת תכשיט)
נספח שובב יפה
לאוזנךָ, אני אשמח שהוא
יהיה תלוי ללחוש לךָ תמיד
את המלים האלה: "התכשיט
שלי - אתךָ הוא". זאת רק מקדמה
לַשפע שתקבל כשתחזור
עטור שבחים על שירותךָ, שבלי
ספק תהיה ראוי להם. הרי
אתה עכשיו יותר מעצמך
בלבד: אתה גם משרת, וגם
חבר, וגם אשתו. אשה טובה היא
כל השלושה. חבר יכול לשחק
תפקיד אשה או משרת לא רע;
והמשרת - תפקיד חבר וגם
אשה. כל הספור הוא רק עצה
טובה, נועם חברה, ואהבות
הדדיות - כן, ולשמור טוב סוד.
פרנק סורני: עוד לא גמרנו?
סוזן: ממש הרגע.
וויניפריד: לנדר שלי האמיני, גברת.
חוּמרת עינייך, אם היא תצווה,
ידך הרחבה, אם היא תקנה
או תשחד את שרותי, כל אלה
לא ישדלו אותי לאהבה
ולקרבה אליו יותר מכפי
שאעשה בהתנדבות. אשא
בכל העול בשמך: כמשרת,
חבר ואשת-איש.
סוזן: כן, באמת?
שתבורך על זה! קידות כבוד
יקבילו את פניך בשובך.
וויניפריד: אנא אמרי לי, גברת, בפשטות:
את קנאית לו? כי אם כן, אשגיח
גם מבחינה זו.
סוזן: כך אתה אומר?
חבל שאין לךָ לב של אשה.
המחשבות שלנו חלשות.
אוי לי, דבר אינו חזק בנו
כמו החשד. אך אני לא אעז,
לא, אני לא אחשוב דברים קשים
כאלה על סורני שלי.
וויניפריד: סמכי
עלי, לא אשמש לו כסרסור,
גברתי, ואם אמצא אצלו סטיות
של חשק, אפקח עין, ובשובי
מבטיח לדווח לך הכל.
הוא לא יחטא בלי שאני אדע.
סוזן: רק מסירוּת אני תובעת, לא
עיניים שירגלו אחרי פגמים.
שלום. אם לא אראה אותך יותר,
שמור את השי לנצח.
פרנק סורני: תיקח את זה אתך,
(נותן את חרבו לוויניפריד)
ותמהר
לראש של הגבעה. תיכף אגיע.
סוזן: אל תזדרז. תלך הכי לאט.
(יוצאת וויניפריד)
הלוואי שיציית לי; זה אולי
האחרון בשירותיו אלי.
כוחי הולך ונעלם מעין.
פרנק סורני: על מה תרצי להתעכב יותר?
אין לנו כלום עוד, רק להיפרד.
סוזן: וזה, מתוק-לי, לא ידרוש הרבה זמן?
נדמה לי זאת העבודה הכי
קשה אשר לקחתי לידי
אי פעם.
פרנק סורני: די, די! הנה, אעשה לך
את זה פשוט וקל, תראי. שלום.
(מנשק אותה)
סוזן: אוי לי! עוד לא תפשתי את השיעור.
חייבת שיקריאו לי את זה
שוב מאה פעמים. תהיה סבלן
אתי. אני מודה, אני מוגבלת.
פרנק סורני (הצידה): על איזה קוץ השושנה הזאת
צומחת! הפרידה היא מתוקה,
אבל צריך לירוק דם להשיג
אותה! - הנה לך. (מנשק אותה) שוב ושוב. שלום!
חוזרת עוד פעם? כל השאלות
על המסע, הכתובת, הסיבה,
החזרה - ביסודיות עניתי.
כלום לא נשאר בסוד כבר, אבל כלום.
סוזן: כן, והכלום הזה חזק יותר
מכל דבר, מכל הכֹּלִים יחד.
רק בקשה אחת -
פרנק סורני: מה?
סוזן: שיורשה לי
רק ללוות אותך עוד שדה-מרעה
אחד, עד לסבך העצים ההוא.
בין הצללים האלה איעלם
ממך; הם ילמדו אותי איך.
פרנק סורני: טוב,
קיבלת. אז בואי תלכי.
סוזן: לא, לא מהר
מדי. לאט אבל בטוח, כך
אומרים. טפטוף עדין מביא פריון,
סופת פתאום היא מזיקה עם כל
השפע. לבהמות גסות יש כוח
ממש מרֶחם, אבל האדון
גור האריה נותר זמן רב רפה.
(יוצאים)
| < אחורה | המכשפה מאדמונטון -
מערכה 3, תמונה 2 |
קדימה > |